לי אישית אין משהו חכם במיוחד לומר לך, אז אסתום את הפה(לשם שינוי..).

בס"ד
 

1. אמרתי לתרום - לא אמרתי צבא! כי אני מבינה שכותבים פה אנשים ממגזרים שונים וצבא לא מתאים לכולם.
גם לא היתה לי כוונה לפתח תת שרשור "צבא בעד ונגד"

2. כשמשתמשים במילה  *רצוי* זה די ברור שאין הכוונה לתקוף..זו המלצתי.

אני לא אתן עצות שסותרות את האמונה שאני חיה לפיה. ומותר לי להשמיע את דעתי גם אם נוגדת את דעתו של פותח השרשור..פורום=במה להחלפת דעות.

פרנסה משמיים ומסתדרים עם הכל..

זה לא סותר את ההשתדלות לחסוך ג'ובות פה ושם..

אבל זה לא מניעה לצאת לשידוך..

אנחנו לא חילונים שמחכים להיות מבוססים + רכב + דירה + קריירה שח 10,000 ש"ח בחודש..

יש לך אפשרות לקיים חיים יחד?

גם אם קצת בצמצום?

יאללה סע לשלום!!

ותבשרנו בשורות טובות במהרה..

בס"ד

הכל לטובה-בקשר לצבא אני לא רוצה להתגייס ואני אסביר מדוע

קודם כל אני מוכן לסכן את החיים שלי למען עם ישראל במקרה הצורך ואני אסביר ניקח לדוגמה את מלחמת לבנון השניה רוצים לכבוש את בינת גבל ומרון אראס ועוד כפרים למה צריך להלחם על כל בית ובית זאת שטות  זה סתם סיכון חיילים  מה חייל שעומד להלחם על כל בית אמור לחשוב באותו רגע?הרי יש  לנו  בסיעתא דשמייא  צבא  עם מטוסים תותחנים טנקים שיכולים להפציץ את אותו כפר ולמה לא עושים זאת כי למנהיגינו אין בטחון בקב"ה  וכתוצאה מזה נכנעים לתכתיבים בינלאומיים

אם לא היו לנו חס וחלילה מטוסים וכו..  אז כן היינו צריכים להלחם על כל בית ולא הייתי אומר מילה ואפילו כשנלחמים על כל בית וכפר כמו במלחמת לבנון השניה ובעופרת יצוקה עושים מהחיילים פראיירים  בזה שלא מסיימים את המבצע עד הסוף  אף על פי כן שסיכנו את חייהם  אז לפחות שהשלטון המושחת הזה יתן לחיילים הרגשה של ניצחון אם כבר....

בקיצור זה לגבי קרבי  אפשר לעשות עתודה או משהו כזה

וכמובן שישנן  עוד דרכים לתרום לחברה כפי שציינת

ועכשיו לאלירז  אם בע"ה אני אתחתן ובמקביל אני אלמד תואר ראשון בע"ה  זה יהיה קשה גם לקבוע עיתים לתורה גם ללמוד לימודים אקדמאיים וגם לתת תשומת לב לאישה  אז לא עדיף לעשות תואר ואז  להתחתן?

שאמרת למה צריך להיכנס בית בית.....

א. אנחנו הקטנים במערכת הצבאית לא מבינים כל דבר יש הרבה דייונים בחדרי המטכ"ל מה לעשות ומה לא לעשות לא כל בית ולא כל מקום אפשר להפציץ.

יש המון שיקולים לטוב ולרע ואת זה אנחנו לא יודעים. 

אני לא אומר שכל ההחלטות היו טובות ונכונות אבל אי אפשר להחליט שבגלל כשל אחד לא הולכים לצבא...

ב. שיהיה המון בהצלחה..

מקבלי ההחלטות לא מפציצים מלמעלה > פשוט כי יש להם מוסריות מעוותת

והם לא יודעים להגדיר מהו אוייב.

יהודי777 [בעברית!!]

לגבי התואר-

לימוד תואר יחד עם לימוד תורה ויחס לאישה זה לא כזה מסובך.. [אישה דורשת כזה הרבה יחס??]

יותר מסובך לדעתי לעמוד בנסיונות וברמה תורנית גבוהה בחברה האקדמאית ללא אישה.

זו דעתי.

יהיו כאלו שיסתרו ולא יסכימו בכלל.

מאוד תלוי בהיכרות של האדם עם עצמו.

ברור שרצוי תואר לפני החתונה, אבל לדעתי לא דוחים בגלל דבר כזה.

בחן את הדברים לפי ההיכרות שלך עם עצמך.

וכן יש פעמים ואני עומד מאחורי הדברים שאי אפשר להפציץ בחופשיות מכל מיני סיבות ולאו דווקא בגלל אזרחים ולכן  צריך לעשות "טיהור" באופן ידני (חי"ר) את צריכה להכיר קצת את השיקולים ולא להגיד סתם דברים...

אם לא - צריך לפוצץ ולאדות את כולם.

נקודה.

אבל אנחנו לא יודעים מה הולך בחדרי חדרים וישראל הוכיחה לא פעם שהיא יודעת להפציץ גם אזרחים כשהיא רוצה...

רק מה לעשות שיש בוגדים שקובלים את ידיהם של החיילים....

פשוט אף אחד מהחיילים לא נכנס רגלית לעזה..

ואף אחד מהחיילים לא סיכן את נפשו למוות..

זה לא נקרא לירות באזרחים.

צריך להפציץ מלמעלה וזהו! את הכל!!

לא צריך לסכן את החיילים הצדיקים שלנו שלא לצורך אמיתי.

[במקרה בעופרת יצוקה היה חשש לחייו של גלעד

אבל אם היה לנו קצת יותר כושר הרתעה מלכתחילה

גם את גלעד לא היו חוטפים.]

אבל גם הפציצו מהאוויר אמנם לא מספיק אבל הפציצו..(היו לי לא מעט לילות לבנים בגלל הרעש של המטוסים)

את רב? את ראית במו עינייך הלכה פסוקה שמחייבת לפוצץ ולאדות כל בית בכפר שצה"ל נלחם בו?

אפילו הרב יצחק שפירא, אינני בטוח שבספרו הוא אומר שזה ברור מאליו, ושזאת ההלכה (מצטער, לא קראתי את הספר, מי שקרא מוזמן להגיד לי מה הוא פסק בעניין הזה...) אבל רק לעצם זה שהוא כתב ספר שדן בהלכות הללו, אומר שלא הכל כזה פשוט...

אז אלירז, עם כל הכבוד לגבעוניות שלך וכו', אשמח אם תתני לי מקור הלכתי שמאשש את דבריך - ואני לא אומר את זה כדי להתנגח בך ובשכמותך, חלילה, אלא כדי לדעת באמת את ההלכה, ולא ללכת אחרי נטיית ליבנו. כי ברור שנטיית ליבך תהיה כזאת, השאלה היא אם היא מעוגנת גם בהלכה (ועזבי לרגע את זה שלא כל הרבנים מסכימים עם תורת המלך, גם בספר עצמו לא נראה לי שהפסק שהוא נותן הוא באופן מיידי אם אין חשש שבבית יש יהודים, לפוצץ את הבית ולאדות אותו מעל פני האדמה...)

ועכשיו כולם יקפצו עלי שאני ממלכתי, וזה בסדר, וזה גם נכון, ואין לי במה להתבייש בזה - ומעל הכל אני הולך על פי דרכה של תורה, ועל פי ההלכות שהן נר לרגלי,וכאשר מישהו יראה לי בבירור שאני טועה, על פי ההלכה, לא אהסס להודות בטעותי...

וברצינות עכשיו - במקרה הכי גרוע אני יכול לשאול את אח שלי (כן, הוא קרא את כולו...בייניש מתוסבך רצינית...).

אבל הייתי רוצה שאת תעשי את החיפוש ותמצאי את ההוכחה לכך שזה מותר - לא נאמר "המוציא מחברו עליו הראייה"? ואת זאת כאן שמנסה להוכיח דבר שבפשטות הוא בעייתי, כך שחובת ההוכחה עליך...

אז יהודים קודמים ולא אזרחי האויב "החפים מפשע"

לימוד תואר יחד עם לימוד תורה ויחס לאישה זה לא כזה מסובך.. >> מנסיון??

סתם נקודה למחשבה, מבחוץ ומבפנים דברים לא נראים אותו דבר...

ליהודי777

כדאי לך קודם כל לקבל קצת החלטות לגבי המשך החיים.

תלוי מה תלמד,

ומה זה בשבילך לקבוע עיתים לתורה (לדוג' כמה שעות ביום?)

ואם אתה רוצה להחזיק אתכם כלכלית ולא לחיות על חשבון ההורים,

צריך לשלב גם עבודה..

לא תמיד זה כ"כ פשוט.

זה אפשרי! אבל כדאי לחשוב קצת יותר לפרטים מה יהיה..

ב"הצלחה!

ונניח שהמציאות כך ,מה לעשות ? גם אם אנחנו לא מסכימים (אני לאו דוקא בטוח שזה לגיטמי מבחינה הלכתית להפגיז אזור שנמצאים בו גם אזרחים) מי יגן על עמנו ?
 

מבחינה כלכלית, אז יש על מה לדבר. אך אם לא (ואם בנוסף רעייתך לא עובדת/תעבוד) , לא ראוי להיכנס מראש ללחץ כלכלי, מה שמשפיע לרעה על הזוגיות בפרט ועל עבודת ד' בכלל.

אם תצליח לשלב עבודה מספקת עם הלימודים אז יש על מה לדבר.

בהצלחה

תתחיל ללמוד מה זה להיות איש.חשוב!

אני בדעה- כל עוד אתה לא לגמרי סגור על מי אתה

ומיישם בפועל את מי שאתה (כלומר- לא עושה משו אחד אבל בדעה של משו אחר לגמרי) -

תתן לעצמך לגבש ולהתייצב על הזהות האישית שלך

כמו שכבר אמרו- בדייטים- כלל מס' 1 זה- לעולם לא לוותר על הזהות העצמית שלך

לקבל מקצוע- ולהכניס במקצוע שלך משכורת ראויה- זה דבר שלוקח כמה שנים

אל תתעקב על זה יותר מידי (אבל בגיל 19- אולי קצת כן- ובינתיים תטיס כמה שיותר מהחובות לתואר שאתה יכול ...)

להתחתן אם מציאים לך בחורה שווה אז חבל לפספס אותה! ואפשר להסתדר בסופו של דבר!

דבר ראשון אתה חוזר בתשובה לדעתי יותר חשוב שתיסגר על עצמך לפני שאתה נכנס לבלגן הזה של דייטים

(וגם אתה בן 19...)

חוצמזה אין שום בעיה ללמוד באוניברסיטה ולהתחתן

ציבור האברכים עושים משו די דומה וב"ה הם שורדים

אז לגבי שירות צבאי אתה לא חייב לעשות אבל אתה יכול לתרום בשירות אזרחי....המון חרדים עושים היום שירות אזרחי!

לגבי לימודים במכון לב?
מתי אתה מתכנן ללמוד שם?
שנה הבאה?
או יש עוד כמה שנים??
ואם תלך לצבא לפרויקט שחר כחול או שחר לבן(אם כך קוראים לזה) בחיל האויר או בחיל הים תצא בסופו של דבר גם עם מקצוע לחיים.
יש שם הרבה מאד חבר'ה נשואים אז מהבחינה הזאת אין שום בעיה להתחתן.
וכמו שאמרתי אם אתה בגיל אין שום בעיה לעשות גם שירות אזרחי.

לגבי לימוד תורה........עוד פעם חשוב לדעת מתי אתה מתכנן ללמוד?
אם תתחתן עכשיו אז גם תוכל יותר מוקדם לעשות שירות אזרחי

תמיד גם אפשר לדבר איתי באישי.

בס"ד

לגבי הלימודים במכון לב אני בע"ה רוצה ללמוד הנדסת תוכנה זאת עדיפות ראשונה ובע"ה אם תהיה אפשרות אני רוצה גפ לעשות תואר כפול במנהל עסקים או בחשבונאות

אני עדיין מתלבט בין מכון לב לשלוחה החרדית בבר אילן

אני עדיין צריך לעשות פסיכומטרי למרות שבשביל מכון לב מספיק מבחן תיל

אבל בכל זאת בא לי לעשות... אני שנה הבאה מתכנן ללמוד בישיבה ואז להחליט אם להתקבל אחרי השנה הזאת או לדחות את זה בעוד שנה

עכשיו לגבי שחר כחול ויש גם שחר ים שזה פרוייקט בחיל הים אני לא חושב שזה משתלם כי גם אם אני אלך לשם גם ככה אני לא אסתפק במקצוע שהם יעניקו לי שמה אני ארצה לעשות תואר ראשון שני ..  חשבתי גם לעשות עתודה למען האמת ואם אתה עושה עתודה כשאתה נשוי אז הצבא משלם לך משכורת גם בלימודים האקדמאיים עצמם?

בס"ד לק"י

אתה שם לב שאתה יותר מדי מתפרס?

אני חושבת שיש בעיה בשורש של העניין עצמו.

אתה רוצה את זה, ואולי את זה, ולמה לא את זה, וזה מורכב מזה וכו'.

תחליט קודם עם עצמך מה הכיוון האישי שלך, אחר כך תתפרס על שתיים שלוש מסלולים.

זה שאלה לא פשוטה שכדאי להפנות לאחד מהרבנים שלך שמכירים אותך...

בהצלחה!!

אז כמובן רק אם אתה מוכן ובשל לחתונה - תתחיל לצאת ובעז"ה תתחתן במהרה!

ככה גם תוכל באיזה שהוא שלב ללכת לעשות שירות אזרחי - במקום צבא.
יש אופציה של שנתיים(4 שעות יומיות - 20 שעות שבועיות) ויש אופציה של שנה(8 שעות יומיות - 40 שעות שבועיות).
בשניהם אתה יכול גם לשלב ישיבה.

בלי קשר כל אחד יכול לעבוד בכל דרך אפשרית ולדאוג לפרנס את הבית - אולי יותר בצמצום כי זה לא משהו קבוע גדול במשרה מלאה - אבל יכול לספק לפחות לשנה שנתיים שלוש הראשונות.

אם אתה הולך על מכון לב מספיק מבחן טיל - אם אתה רוצה אתה יכול ללכת גם למכון לנדר או לקריה האקדמאית קרית אונו שבכל אחד מהמקומות אפשר ומשלבים שם גם לימוד תורה. לגבי פסכומטרי מכון לנדר לא צריך - קרית אונו לא יודע.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך