שימי לב לתנועות עובר 6 בשעה.

אם את מרגישה כאבים,לתזמן אותם. ואם יש לך כל 5 דק' כדאי לגשת להיבדק,זה מוקדם בשבוע כזה לפתח לידה.

גם את ההתקשויות,את שותה מספיק? לפחות 3 ליטר בחום הזה.

הליכה זה מצויין,במיוחד שזה לא משהו חדש אלא משהו יומיומי. אין בהכרח קשר ללידה..

העובר בדר"כ בשלב הזה מתהפך למצג ראש,אבל יש לו עד שבוע 37 להתפהפך,תנסי להימנע כמה שיותר מתנוחות כורסתיות אלא לשבת זקוף או רכונה קדימה,

תדברי עם העובר שיתחיל להתהפך למצג ראש.

מה שנקרא צירונים. לי היו מלא כאלה - וזה בעיקר כי אני אחת שלא שותה הרבה.

תתחילי להיכנס להרגלי שתיה מרובה - זה חשוב ויעיל מאוד גם להנקה אח"כ (גם מניסיון...).

אני זוכרת שאחרי צום ט' באב היו לי מלא צירונים בתכיפות גבוהה - ואז כבר הלכתי למרפאת נשים רק כדי לוודא שהכל בסדר (יש שם רופא שמקבל מהיום להיום).

בישראל כל הריון הוא "סרט פעולה" מותח, מלא ארועים מלחיצים (כל בדיקה - ויש המון!!!).

אבל העובדה היא שמשחר הבריאה נשים הרות ומולידות ואנחנו פרים ורבים, רוב הפעמים בהצלחה יתרה ב"ה

לדעתי תארת צירי "ברקסטון היקס", שהם נורמליים מאוד, ותפקידם להכין את העסק ללידה בע"ה את יכולה גם לנצל אותם בעצמך, וכשאת מרגישה שהבטן שלך מתקשה, לעצום עיניים (אם את לא נוהגת ), לקחת נשימה אל התינוקי בבטן, להרפות את הגוף, ולנשוף את האוויר באיטיות... אני ממליצה לך לעשות את אותו הדבר, גם כשאנשים מדברים איתך בצורה שתארת בהודעה שלך

פעילות גופנית תורמת מאוד להריון. שימי לב שאת מרגישה בטוב - זו לא צריכה להיות טירונות, אלא פעילות שאת רגילה לה ומרגישה בה בנח

לגבי הילדים - הבעיה היחידה היא מחלות. הרופא בוודאי דאג לבדוק שאת מחוסנת כבר מפני אדמת, אבעבועות רוח, ו-CMV. תשאלי אותו על כך בביקור הקרוב

שיהיה בנחת בהמשך!

צודקת יוקטנה שדבר ראשון זה בנחת

לפעמים הגוף דורש מאיתנו קצת מנוחה ושקצת נקשיב לעצמנו ולגוף שלנו והוא רומז את זה בהתקשויות של הבטן.

לא צריך להגיד שהתקשויות בבטן זה נורמלי - זה לא טוב ולא נורמלי!!!! נכון שיש צרים מדומים-"ברקסטון היקס" ומטרתם נועדה "להכין" את הרחם ללידה אך הם בד"כ לא גורמים להתקשויות בבטן אלא יותר לכאבים.

את צריכה לשים לב כשיש התקשויות לנוח!!!! ולשתות הרבה - יותר מ3 ליטר, אנחנו בקיץ וחם מאוד והגוף דורש הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.

ואם ההתקשויות נמשכות כמה ימים ללכת להיבדק - זה יכול לגרום לקיצור צוואר הרחם וזה לא כ"כ כדאי בשבועות מוקדמים.

עדיף להיבדק אלף פעם ולהיות רגועה מאשר לא להיבדק וחס ושלום ללדת מוקדם (סתם)

מרגישים ממש את הרחם כמו כדור בתוך הבטן למשך חצי דקה פה ושם זה ממש מדליק!

ואת יודעת יפה מאוד שזה עבר בשלום... ואיך זה היה נראה...

וזה לא גרם לילשום פתיחה... הפוך.. היה צריך לזרז... זה נראה לי ממש לא קשור..

אצלי גם היו הרבה התקשויות של הבטן מחודש שישי ואכן זה גרם לקיצור צוואר הרחם,  ושלחו אותי לבי"ח...

קיבלתי הוראה לשמור יותר ובעיקר להוריד הילוך וב"ה ילדתי בזמן.

בהצלחה!

אני צריכה לידע את האחות או הרופאה שהבטן שלי קשה?

למרות שהייתי לפני שבועיים אצל טכנאית אולטראסונד ואמרה לי שהכל בסדר...

 וגם אז היו לי התקשויות... 

מה עושים? (עכשיו ברגע זה הבטן שלי יותר רכה..) 

סליחה על הבורות, אבל - מה זה התקשויות בבטן?

לפעמים הבטן שלי קשה באזור מסוים ואז אני מבינה שהאוצר התמקם לו בדיוק שם.

לזה הכוונה?

ואגב, אתם פשוט אחלה פורום!

אני לא כותבת הרבה אבל קוראת המון

ואתם ממש מנעימות לי ת'הריון...

תודה!

פשוט כל הבטן מתקשה!!! אפילו אין טיפת רכות..

אבל זה קורה לי לפעמים לא תמיד. 

אני עדיין לא מבדילה היכן הראש רגל יד וכו'... 

לא נוגעת גם יותר מידיי בבטן אלא רק מלטפת. 

אז כנראה שלא חוויתי את זה..

אבל אני כבר מכירה את זה משתי הפעמים שעברו... אז אני לא דואגת

בעקרון בהיריון ראשון - בעיקר, לא רק - רצוי לעדכן את הרופא, שאולי ירצה לוודא שמדובר ב'אימוני הרחם' ולא בצירי אמת, ובינינו באופן בלתי מוסמך לחלוטין - התיאור שלך אכן נשמע 'נורמלי' מאד.

התחושה היא של התקשות הדרגתית של הבטן או של חלקה התחתון, עד למגע קשה ממש, מעט לחץ על הנשימה עם דופק קצת מואץ, ולאחר מס' רגעים - התרפות הדרגתית לרמת ה'ריכוך' הרגילה.

(זה גם מסביר את הבלבול שלך למה לעיתים הבטן נוקשה ולעיתים לא)

לעיתים זה בא בעקבות התכופפות או מאמץ פיסי, לעיתים לאחר יחסי אישות, ולעיתים - ללא כל הקשר הגיוני

מה שיוקטנה המליצה לעשות זה מעולה,

אל תלחצי

אני בתחילת שבוע 31.

תקין?

אני בהריון 3 שבוע 35, מלפני שבועיים במעקב כל יומיים בביה"ח מחשש שהעובר קצת קטן. אנחנו מתייעצים עם הרב שיינברג שאמר שהכל בסדר וב"ה הכל בסדר.(גם הילד השני נולד קטן 2650 ) אני לא מבינה למה הם צריכים אותי כל יומיים בבית החולים אם הכל בסדר זה ממש מתיש עושים לך מוניטור שעה ואח"כ אולטראסאונד כל היום מתבזבז. זה גם מלחיץ ועושה צירים כואבים. בנוסף לכך אני לא מצליחה לישון בלילות ולא לאכול כמו ששצריך אני רק מנשנשת

אם רואים שהתינוק גדל (אפילו קצת, העיקר שיש התקדמות כל הזמן), והשילייה נראית מתאימה לגיל ההריון (כל השיליות זקנות בשלב הזה - אבל כל עוד אין ירידה יוצאת דופן בזרימות זה נחשב תקין), ואת מרגישה שאין צורך במעקב צפוף כל כך (את מרגישה טוב ואת מרגישה שגם התינוק מרגיש טוב), את יכולה לקחת אחריות ולהחליט שאת מגיעה רק כל שלושה-ארבעה-חמישה ימים או שבוע - מה שאת מרגישה שנכון לך.

היה תקין לפני שבועיים זה לא רלוונטי היום אם יש לך הרבה התקשויות (צירים). זה יכול להתפתח בגלל זה.

לכן חשוב מעקב.

מה שאת מתארת זה הצירונים,נורמאלי לגמרי ,הגוף פשוט מכין את עצמו לאט לאט ללידה שתבוא בע"ה בעיתה ובזמנה

כמעט 8 שבועות אני צריכה ללדת.. 

וואוו לא מעכלת.. 

אבל בכל זאת אעדכן את הרופאה בנושא. 

תודה לכן. 

ב"ה רוב ההריונות מסתיימים בתינוק בריא ב"ה!

אבל לא עוזר לומר את זה למי שהכירה דווקא את ההריון שלא, חלילה...

בדיקה לgbs בחודש שמיני-תשיעי.

אני יודעת שזה לא בדיקת שגרה ולא כל הרופאים נותנים אותה אבל אם מבקשים אז יתנו.

ההתכווצויות האלו עושות פתיחה  מסויימת נכון? (הריון ראשון הגעתי רק עם ירידת מים ללוא צירים "אמיתים" עם צוואר רחם מחוק ופתיחה של 2 וחצי)

אני מרגישה יחד עם הצירים האלו לחץ חזק למטה

יש מצב שאני יכולה לבדוק לעצמי פתיחה?

בגלל שמענתי עם השיטה של מיכל שנוברון אני מכירה מאוד טוב את העסק מבפנים מישהי יודעת איך זה מרגיש בפתיחה?

צירים גורמים לפתיחה, ואילו ברקסטונים לא מביאים לפתיחה.

אני ממליצה לא לדחוף ידיים בהריון שלא לצורך (שלך וגם של רופאים), על מנת שלא להכניס אורחים לא רצויים בדמות זיהומים וחיידקים שונים במיוחד אם את עם הסטוריה של ירידת מים ללא צירים, אז אין את שק מי השפיר שחוסם חיידקים.

(וממליצה לך לצרוך אומגה 3, שמחזק את הקרומים. מאוד עזר לי!)

אחי, המכנס נופל לך כשאתה מתכופף, אתה צריך חגורה או משהו.

שיחשוב על משפט קליל שמתאים להם. 

לא לעשות מזה דרמה.

שאני חושבת שצריך לעשות.

ודוגרי אם אני הייתי האח

חושבת שהייתי בעדינות אומרת לאותו אדם

* אולי הוא לא מודע לזה והיה רוצה לדעת מזה על מנת להיראות טוב / פחות חשוף

אפילו בעיני עצמו? 

ממד בבית יש לכם לפחות?

אותי רק תפס ההשכבה של הגדול, תשכיבי אותו מוקדם יותר יהיה לך קל יותר

וחיבוק גדול

ב"ה מליון פעם יש לנו ממד, שזו ברכה עצומה.

אני משכיבה סביב 18:45

גם ככה הוא קם מוקדם, אם אשכיב אותו קודם הוא יקום ב 4:00 בבוקר. מניסיון

או עוד מלפני.

הריון הוא זמן קשוח שאנחנו הרבה פעמים חסרות סבלנות וקצרות, ובטח בזמן של מלחמה שהכל יותר אינטנסיבי.

אבל אם זו תחושה שמלווה את ההורות שלך באופן כללי מציעה ללכת להדרכת הורים על מנת לרכוש כלים להתנהלות הורית נכונה ויעילה

מלחמה מוציאה משגרה, חודש תשיעי זה קשוח לגמרי. השילוב יוצר באמת חוויה ממש מורכבת.

ממליצה לנסות להסתייע בדברים שהמדריכה עזרה לך וגם להיות עם הרבה חמלה עצמית, בעז"ה הדברים ישתפרו אחרי הלידה והמלחמה.

וגם, אם עדיין יהיה קושי שווה לחזור להמשך הדרכה

וגם הבהירו לנו שאי הגעה ככל הנראה יפגע בשכר

.אז כמה שהחשש מהנסיעות קשוח, אני עושה כמיטב יכולתי להגיע חלקית 

לא קופצים למסקנות בזמן משבר, זה דבר ראשון ובסיסי.

ועכשיו זו שעת חירום, אז הכי הגיוני שקשה ובלתי נסבל

אבל נסי לא לצבוע את המצב הכללי על פי מה שקורה בשבועיים האחרונים.

ועכשיו באופן כללי - אני ראיתי שהיכולת שלי להיות אמא טובה, קשורה לשני דברים:

א. חמלה ועין טובה על עצמי

ב. בחירה ומעבר ממצב "לשרוד את החיים" למצב של "ניהול החיים שלי ובחירה באתגרים"

לגבי חמלה - ראיתי שאני שופטת את עצמי מאוד מאוד לחומרה. מציבה לעצמי סטנדרט שלפיו אמא טובה = אמא שלא כועסת אף פעם, שיש לה סבלנות נצחית לילדים שלה. זה גם לא אפשרי, וגם מציב לילדים מודל מושלמות שאני לא בהכרח רוצה שהם יגדלו לאורו. אז אני משתדלת הסתכל על תמונה מלאה, ולא רק על רגעים ספציפיים. ואם טעיתי, מנצלת את זה בשביל ללמד את הילדים גם חמלה על עצמם, ושרגשות כמו כעס או חוסר סבלנות הם חלק מהחיים.

לגבי בחירה - הבנתי שאני במצב מאוד כועס על העולם, כי הרגשתי שהתגלגלתי למצבים המאתגרים ולא באמת בחרתי בהם. ילדים, לימודים, עבודה, הכל ביחד. אז עשיתי עבודה של בחירה. מצד אחד לקחת אחריות על הבחירות שכבר עשיתי, ולקבל אותן באהבה. מצד שני, להבא להסתכל על החלטות משמעותיות ולבחור בלב שלם בהתאם למה שמתאים לי, ולא בהתאם לסביבה שלי. התחלתי לבחור גם בי, ולא רק בילדים. מתוך הבנה שזה מה שייתן לי כוח להיות אמא טובה יותר. אני מוסיפה במהלך השבוע נקודות זמן שהן שלי, שאני עושה בהן דברים שעושים לי טוב. אני לא ממהרת להוסיף על עצמי עומס אם אני חושבת שזה יכניס אותי למירוץ (נגיד פעם הייתי הראשונה להתנדב לכל דבר, כי לא נעים. ביום אני מפעילה שיקול דעת ולפעמים בוחרת שלא, כדי שאוכל לנשום). אני יכולה לתת דוגמאות ספציפיות, אבל חושבת שהדוגמא זה לא העניין. לי מה שבעיקר עזר זה שינוי התפיסה, לתפיסה של בחירה. הבנה שבחרתי בחיים האלו, שאם יש קושי זה חלק מהבחירה והוא מזמן התמודדות ולמידה, ושבכל נקודה יש לנו אפשרות לבחור ולהחליט את סדרי העדיפויות שלנו, גם אם זה לפעמים דורש קצת חשיבה מחוץ לקופסה. זה מאוד מאוד הקל עליי

אקרא בטח שוב ושוב.

בכל אופן מסכימה שדברים שיעשו לי טוב וימלאו אותי יאפשרו לי להיות טובה יותר גם כלפיהם. אבל בתקופה זו  זה כמעט בלתי אפשרי.

לגבי בלתי אפשרי - יש לי אמירה מעצבנת, אבל אני חושבת שברוב המקרים היא נכונה - לרוב בלתי אפשרי קשור להגבלות שאנחנו שמים לעצמנו בראש, ולא כי באמת באמת אין שום מוצא (זה קצת קשור לעמדת הבחירה, אצלי זה ההבדל בין להרגיש קורבן ואז להרגיש מסכנה ואומללה וכועסת, לבין לנסות לבחור גם בתוך מציאות מאתגרת). ואני יודעת שאם מישהו היה אומר לי את זה, באוטומט זה היה מעצבן אותי והייתי מגלגלת עיניים. אבל אם בא לך, מוזמנת להמשיך לקרוא.

זה לא אומר שאפשר לעשות הכל, כן? באמת המציאות עכשיו לא מאפשרת לצאת לנופש על חוף הים ולהשאיר הכל מאחור. אבל אני כן חושבת שעדיין יש מרחב כלשהו של בחירה שאולי יאפשר להכניס קצת אוויר (גם אם לא המון).

אני רק אתן דוגמה, ברור שזה מצריך התאמות למצב שלך.

אני מאוד אוהבת לצבוע, בתחילת המלחמה בעלי היה המון במילואים, והרגשתי שנגמר לי האוויר. קניתי לי חוברת צביעה וצבעי עיפרון, ואחרי שהילדים היו הולכים לישון, למרות כל הבית מסביב, הייתי שמה סטופר לחצי שעה וצובעת. סתם כדי לנשום.

עכשיו נגיד אני עושה את זה עם הילדים, הם עם החוברות שלהם, ואני עם החוברת שלי.

היום שמתי לילדים סרט, למרות שבדרך כלל לא רואים במהלך השבוע, והלכתי קצת לישון.

עכשיו נגיד הבית כאן די מבולגן, אבל אני בוחרת לשבת על הספה ולבהות כדי להחזיר לעצמי נשימה.

דווקא במלחמה (אני מתכוונת בשנתיים וחצי האחרונות), עם כל העומס, חזרתי לקרוא כי זה משמח אותי. אפילו אם זה רבע שעה לפני השינה. אפילו אם זה אומר שאלך לישון קצת יותר מאוחר. רבע שעה טכנית זה לא הרבה, אבל זה יכול לעשות הרבה הבדל בתחושה.

מבחינת ניקיון - שטיפת כלים רק פעם ביום, אני או בעלי. בשאר הזמן הכיור מלא, אין מה לעשות. לפעמים נשארים כלים מהיום למחר. והרבה פעמים חד פעמי.

הספות כאן באופן קבוע עם אוסף חפצים מצטבר, אני לא מתעקשת על הסדר הזה.

קיפול כביסה - פעם ביומיים, שלשה, מנצלת את זה יחד עם סרט שכיף לי לראות. בשאר הזמן יש כאן ערימות ואני שולפת משם.

כשכן מסדרים ומנקים את הבית, אפשר לנצל את זה לזמן זוגי. לסדר יחד ואז גם לדבר תוך כדי. 

נכון שלא הכי רומנטי, אבל על הצורך של שיתוף זה יכול לענות
 

בן 4.5 הוא קצת בייבי בפני עצמו

והתיאור עליו הוא די קלאסי

ועוד תינוק בן שנתיים

והריון

ומלחמה

אין מה לצפות למשהו אחר

זה אובר ממש

אין איך לשרוד את זה בסבלנות/ בשפיות

אם רוצים הורות אחרת

צריך תנאים אחרים

וגם אז צריך לעשות עבודה משמעותית

אישית

הבנת מבט ותחושות של ילד

וגם תקשורת הורה ילד 

עם ילדה בת 4 שדורשת תשומת לב... אצלי ראיתי שכמה שאני מצליחה יותר להביא לה את היחס והתשומת לב והזמן האישי מעצמי ככה היא פחות דורשת מעצמה, ואז זה גם פחות בכמות לפעמים וגם בצורות ובזמנים שמתאימים לי.

וההרדמות עובד לי הכי טוב סיפור או פודקאסט שהיא מקבלת כשהיא שוכבת במיטה...

אני מציעה ויוזמת, אבל זה לא עוזר עכשיו.

הוא פשוט משועמם נורא ולא יודע להעסיק את עצמו כמעט בכלל.

אם ישמע סיפור לפני השינה הוא כנראה לא יירדם מרוב שזה יעניין אותו כך היה בעבר לפחות אז הפסקנו

למה את מתכוונת לא יודע להעסיק את עצמו? הוא לא משחק לבד פשוט?

כדאי לדעתי להכין לך מלאי של פתרונות מהירים שכמה שיותר יפחיתו ממך עומס

זמן מסך, המון תעסוקות ןקשקושים שאפשר להוציא כל פעם משתעממים, להפחית סטנדרטים בבית כמה שיותר

ובאמת להיות בחמלה כלפי עצמך, את האמא הכי טובה שיש ועושה יותר מהמקסימום שלך בימים האמת לא קלים האלו🩷

אין לנו מקום לארח אפילו אותם, ויש עוד אחים רווקים בבית ואחות שאצלם בגלל שאין לה ממ"ד.

ובכללי לנו בבית אין מרחב מוגן בכלל, אז הם לא ירצו להגיע

אני מתלבטת אם להציע שניסע לאחותו, אבל זה גם נסיעה מסובכת יותר, גם יש להם יותר אזעקות מאצלנו (פחות מאשר במרכז אבל עדיין) וגם אני לא בטוחה שזה יחליף בשבילו את הצורך בנסיעה להורים

לק"י

גם הדרך, וגם זה שיש שם מלא אזעקות.

זה בעיקר הוא

אני חושבת שמה שמפריע זה קודם כל שאני רואה כמה זה חשוב לו, וגם שאני יוצאת הרעה שלא רוצה לנסוע להורים שלו... הוא מבחינתו לנסוע בכיף, והוא די משאיר לי את ההחלטה ולא מוכן להחליט. ואני לא יודעת אם הוא מוכן לנסוע למרות האזעקות או שהוא פשוט לא מודע למצב ולמה שהולך במרכז אז זה נראה לו סבבה לנסוע לשם (למרות שאמא שלו אמרה לו שהיו אצלם מלא אזעקות ולא מומלץ לבוא, אבל גם אמרה שאם אנחנו רוצים אנחנו מוזמנים)

פשוט לא נעים לי להיות זאת שמחליטה לא לנסוע להורים שלו למרות שאני יודעת שהוא מאוד רוצה, במיוחד שזה יוצא כבר כמה פעמים ולא משהו חד פעמי

לק"י

מבינה אותך.

אבל לא הייתי נוסעת....

בעז"ה זה ייגמר ותסעו.

זאת אחת הבעיות, שאני לא יכולה לדעת שניסע בקרוב. עד פסח הגיוני שאו שתהיה המלחמה או שאמא שלו תהיה בלחץ מהנקיונות ולא יהיה לך כוח לארח אותנו, ובפסח אני אמורה ללדת אז לא יודעת מתי יהיה לי כוח לנסוע אליהם לשבת

אולי אם הוא יחזור אני אציע לו, אבל האמת שאם הוא יחזור באמצע שבוע אנחנו כנראה נרצה לנצל את הזמן להיות ביחד

ואיך אתם מסתדרים עם זה? או שלבעלך זה לא מפריע

באמת הזמנים של הביחד שלכם הם יקרים

בעלי היה מאוד שמח ליסוע מצד שני הוא מבין את הסיטואציה..

בעיני זה הגיוני ממש לא ליסוע בסיטואציה כזאת.

כן מנסה לחשוב על פתרונות אחרים, אולי להזמין אליכם רק לאמצע שבוע או מוצ"ש, ואז מקסימום יורדים למקלט וזה לא אמצע הלילה..

בעלי רגיל מאחים שלו שמגיעים פעם בשבועיים אז לקח לו זמן להתרגל שאנחנו מגיעים פעם בכמה שבועות

מצד שני להורים שלי אנחנו מגיעים הרבה יותר כי הם קרובים אלינו והם גם סוג של ברירת מחדל כזאת. וזה כבר יוצא רצף די ארוך, לדעתי הפעם האחרונה שהיינו שם הייתה לפני יותר מחודש

ולא הייתי נוסעת אם אצלי אין אזעקות ואצלם כן

הייתי מבינה מאוד את הרצון של בעלי אבל מסבירה לו מה הסיבה שמבחינתך לא כדאי.

בסוף החלטנו להישאר, בתקווה שנוכל לנסוע בקרוב, נקווה שלבעלי לא יהיה קשה מדי