בע"ה.
היתה בת מצווה לנכדודה שלי, וניחום אבלים. החלטתי ללכת לניחום אבלים, במושב בית מאיר שליד ירושלים. מבחינתי- נסיעה של מעל שעה וחצי הלוך וחזור (בעוד שלשם היתה לי הסעה), אבל היה שווה את זה.
בין מנחה למעריב, דיברו שבחים על הנפטר- יהודי בן שישים ומשהו, מהעולים להר בית ה' בטהרה, מבוני הארץ.
הוא היה חבר בנ"ע באמריקה. כל קיץ הם היו יוצאים להרים שליד העיר שלהם, ומקימים שם מחנה (בלי הנהלה ארצית!) קיץ, לכל הסניף, למשך שבוע או שבועיים, תלוי בשבט.
זה הרבה יותר קשה מאשר כאן (את הפסולת צריך לקבור לבד - אין איסוף של קק"ל; אוכל - לבד להביא מהעיר, הובלות, אוהלים, רפואה, שרותים. הכל בלי תקציב מהממשלה או משהו כמו כאן.
[אמנם היה להם 5 רכבים פרטיים של החבר'ה בשביל זה -באמריקה רכב עולה הרבה פחות מאשר פה, וגם הדלק עולה פחות, אבל עדיין זה המון מאמץ ואחריות]
כשבט, את כל הבילויים הם היו עושים ביחד. בקולנוע אחד היה מכין סנדווצ'ים לכולם (אבא שלו היה קצב) והם היו מעבירים בינהם בשורה שלמה (כ-20~ חברה).
היום כל הסניף הזה בארץ. כ-ל!
אל תזלזלו במחנה קיץ ובפעיליות עם החבר'ה.