[על אותו משקל של: "לא מקשיבים"/אפרים קישון]
לא יודעת. בא לי ללכת. לעזוב הכל.
נמאס לי מהמשברי זהות האלה. נמאס לי שאף אחד לא מאמין ב-א-מ-ת במה שהוא עושה! נמאס לי לנסות לשכנע אנשים. פשוט נמאס!
נתחיל מזה שמהרגע שנכנסתי להדרכה, ההורים שלי שואלים כמעט כל יום: "נו, מתי תפרשי?" או משפטים בסגנון של:" צריך לפרוש בשיא.. אהההממ.. אההממ...!!" או- "תפסיקי כבר לארגן דברים!" וכד'
אבל ריבונו של עולם- אמא שלי תמיד היתה כועסת כשלא הייתי לוקחת ראש גדול על דברים, אז עכשיו שזה סוף-סוף קורה, אז אסור יותר? צריך להיות בטלנים?
אני לא יודעת מה אנשים חושבים לעצמם ומה הם מצפים ממני, אבל לפני כמה שבועות רכז החינוך ביישוב שלנו, אומר לי בערך ככה- "חשבנו בשבילך, ותכנסי להרא"ה לקראת המחנה.."
מי זה אנחנו?? קבענו אבל לפני חודשיייים שזה לא רלוונטי! ומה עם ההורים שלי? אם עכשיו הם בקריזות עלי, אז מה יהיה שאני פתאום אבוא ואגיד להם- "אה, אני נכנסת להדרכה שוב.." ??
ואני אומרת לו, זה לא רלוונטי, אני עסוקה עכשיו יותר בעניינים תנועתיים, בחב"ב, אני לא אעמוד בזה, ומה?
- "אז למה את מתעסקת בזה?! תהי מרוכזת בסניף!"
ו-מה עם ההורים?
-"אז לא תכנסי ברשמי ותהי בפרופיל נמוך"
מה אנחנו עושים צחוק? כיבוד הורים זה מעל הכל! והם ביקשו שלא, אז מה? נעבוד עליהם?
ובכלל- אין כזה דבר הדרכה בפרופיל נמוך! זה או בפרופיל מלא- או לא בכלל! אין לי כח למשחקים.
<ע"כ קבוצת הלא מגבים הראשונה>
טוב, עד כאן הכל טוב ויפה [סוג של..] ופה נכנס הקטע היותר משמעותי והיותר מעצבן שבעסק-
יש לנו עניין בצוות כזה שכולם חושבים שנעמה היא סתם ילדה מתלהבת ו"לא צריך להקשיב למה שהיא אומרת בישבצים כי היא סתם מתלהבת ואנחנו לא אוהבים אנשים מתלהבים [ונאיביים, וחיים בסרט.. וכו'..]"
וכשאני אומרת שסמינריון הדרכה זה אחד ה-דברים ושאסור להן לפספס את זה ושגם מחנה זה מאד-מאד כיף אז הן מבטלות אותי ב- "עזבי אותך, זה רק בגלל שאת שרופה"
וכשאני אומרת שחשוב להסתובב ביישוב עם חולצתנועה- "נכון שיש לך 10 חולצותנועה בארון ואת הולכת איתן לאולפנה?"
די! נמאס לי!
מה קרה? למה אנשים כ"כ אנטי? למה להיות כאלה מייבשים, כאלה חסרי התלהבות.. סמינריון הדרכה באמת שזה אחד הדברים! באמת שזה מוציא אותך מדריכה אחרת וזה ארבע ימים שהן ר-ק בשבילך ובשביל לשפר את ההדרכה שלך ולתת פתרונות לכל מיני מצבים. ולכל הרוחות, אם אתן רוצות שיכירו בכן בתור תנועה ביישוב [ויפסיקו לירוק עליכן ועל חניכות שלכן]- אז קודם כל תכירו אתן בעצמיכן כמפעל חוקי ואל תשבו במחתרת!
ניסיתי לפתוח את זה בישבץ האחרון. אמרתי מה אני מרגישה ושנראלי שאם רוצים לקדם משהו אז קודם כל לדעת למה אתה נמצא פה בכלל, לדעת את המהות של זה. כי אם לא היתה מהות, אז למה לנו לפתוח תנועת אריאל? אפשר להקים סניף עצמאי!
אמרתי גם שנמאס לי שאין התלהבות בסניף. שאף אחת כאן לא פה כי היא מאמינה בדרך של התנועה ושאולי כדאי שנתחיל לקחת את עצמינו לידיים..
קיבלתי את אותן תגובות.
אין לי כח יותר.
אני חושבת שאם היתה להתלהבות כלשהי בעבר לגבי זה. אז כאן היא נגמרה.
לא רוצות? לא צריך.
עצוב לי שככה אני מסיימת שנתיים של הדרכה. בתחושה שלא הזזתי כלום במצב של הסניף. אולי זה בכלל היה מיותר?
עצוב לי לשבת עם חניכות שלי [החלק שנכנס כבר להדרכה] בישבץ ולשמוע כאלה לתגובות. לשמוע שאין טעם להדרכה בכלל ושזה כמו קייטנה ושזה סתם. שמעתם? כל מה שעשיתי שנתיים היה פשוט- סתם!!!
אולי באמת זה סתם. אולי עשיתי טעות. אם גם ההורים שלי טוענים ככה וגם זה מה שמקבלים כתגובה מחניכות, מהצוות מאנלא יודעת מי.. אז זה כנראה באמת 'סתם'.
"אולי צריך להגמר כדי מחר להתחיל במקום אחר.."
תודה על ההקשבה.
אשמח לשמוע דעתכם/ן בעניין.. 
חיים שמחים!
