וגם כרגע האמת...

את מעידה על עצמך שאת "מרגישה רצון לצאת או יותר נכון רצון להיות עם מישהו...", השאלה שכל אחד ואחת צריכים לשאול את עצמם במצב כזה היא: האם אני מרגישה צורך לצאת כדי להכיר מישהו ובעז"ה להתחתן, או צורך לצאת כדי להיות בקשר עם מישהו ולקבל את כל הנלווה? בניסוח קצת קשה: האם התמכרנו ללהיות בקשר?

בכלל, זה נכון לשאול את זה גם בזמן קשר- האם אני נהנית מהאדם שאיתי, או מהקשר עצמו והייתי נהנית באותה מידה גם אם זה היה מישהו אחר?

בכל מקרה לא חושבת שזה בריא יותר מדי אינטנסיבי, במיוחד בגלל שבתור בנות נורא קל להקשר רגשית, אפילו קצת, גם אחרי פגישה או שתיים בלבד. מצד שני, גם לא כדאי לחכות כמה חודשים, כי תמיד הקשר האחרון נשאר בראש, וככל שהוא יישאר יותר זה פחות בריא.

שיהיה ב"הצלחה ובעז"ה הקב"ה ישלח לך בעיתה אחישנה!

את צודקת כ"כ, לעיתים אנו מרגישים עמוסים ומוצפים בהצעות וביציאות, עד שאנו כבר רוצים קצת את השקט שלנו, לחזור לעצמנו, לכוון מחוגים מחדש..ולעיתים כשאנו דווקא בתוך ה"הפסקה" היזומה הזאת שלנו אנו מרגישים את החסר הזה, החסר הזה שנובע ההאמת היא לא מהיעדר יציאות אלא מהיעדר האחד/ת, אך כשאנחנו בפעולה זה פחות מורגש כי אני דבקים במטרה למציאתו/ה.

בעיניי, זהו תהליך מדהים שאנו עוברים וחלק מהבנייה של העצמי שלנו בתוך תהליך החיפוש הארוך הזה (ולעיתים אף מייגע), אך האמת היא שלעולם אין דבר כזה "הפסקה", כי גם בתקופה בה החלטת לקחת פסק- זמן מיציאות ודייטים למיניהם,את עדיין נמצאת בתוך התהליך, בתוך התנועה הסמויה הזאת שלך שאת בונה את עצמך לקראת תוך כדי לקראת מציאת האחת/ת.

אני יכולה רק להמליץ לך מתוך עצמי, כי בתקופה זו תמלאי את עצמך לא רק באופן לא מודע וסמוי, אלא עשי זאת גם באופן מודע. למשל, אני נוהגת לעיתים דווקא *רק* אחרי סיום "קשר" לשתף חברות, להעלות מסקנות, כוחות שלי, כוחות שלו, דברים שלמדתי באמצעותת כך על עצמ- זה דבר בונה כזה שנותן לך כוחות לראות את הטוב והמשיך לאהוב את המקום שאת נמצאת בו באשר הוא בדרך...

הפיק הזה שבין הנקודה בה נמאס לך מה"הפסקה" לנקודה בה את רוצה למצוא את האחד, היא זו שמקפיצה אותך קדימה ומסמלת לך שיאללה, הגיע הזמן לחזור לצאת...

המון ב"הצלחה, שתזכי למצוא את זיווגך בקלות ובמהרות ללא הפסקות וללא בילבולים...

ובתוך כך, שנזכה להתגשמות דברי הנביא זכריה בע"ה בקרוב

אל תצאי כמו מכונה...4 בחודש..זה מטורף

תעשי איזו הפסקה קצרה של חשבון נפש לראות מה את מחפשת,על אילו דברים פסלת,על מה היית יכולה להתפשר..ושיהיה המון בהצלחה!!

בהחלט לא להפגש כל יום. מקס' 3 פגישות בשבוע, וגם זה הרבה.

בין קשר לקשר, לקחת הפסקה כדי לבדוק ולבחון את מה שהיה בקשר, מה למדתי מהקשר הזה על עצמי, מה אני מחפשת. מה כדאי לתקן לפגישה הבאה.

אולי יש איזה חוט המקשר בין כל מי שנפגשת איתו עד עכשיו, משהו שחוזר על עצמו ואת נרמזת לשינוי בקו המחשבה או החיפוש.

חשוב מאוד שלא לזרום בדברים כאלו חשובים.

בפגישה- כן. להשתדל לזרום. אבל אח"כ- חשוב מאוד לעשות חושבים ולבחון היטב..

תוך כדי קשר לחשוב עם עצמך האם זה מוביל לכיוון שרציתי. אם כן- מה טוב. אם לא- א. למה? מה שונה?

                                                                                                          ב. האם אני מרוצה מזה?

ב"הצלחה רבה, חברה!

לוידעת אבל לי, וגם לחברות בסביבה שלי, אם יש הצעה אחת בחודש אז זה ברוך ה'..

ואני לא רוצה להשמע כמו איזו מסכנה, להיפך, כמה שפחות להפגש עם אנשים שהם לא יהיו בעלי יותר טוב..

יש מהמשפחה,חברים...ויש מלא מקומות באינטרנט - למשל איזה פורום בערוץ 7...קוראים לו "לקראת משהו.."

ובכלל בזמן האחרון שמעתי על המון זוגות שהכירו באינטרנט והתחתנו...(שניים שהם אחד,דוסידייט,שליש גן עדן,מאט און האר סיני)

דבר ראשון מה' יתברך!!!!

דבר שני אני דוגלת בלא לשבת בבית ולחכות אלא לפנות לאנשים, לדבר, להזכיר את עצמך במידת הצורך- בלי לחפור, כן?!   וזה בעייני לא קשור לגיל ,בחור או בחורה שרוצים באמת להתחתן- עושים בשביל זה מאמצים!!!!!!! כמו כל דבר בחיים שאתה רוצה להגיע אליו בעזהי"ת

חשבתי על זה לא פעם, לצד התופעה שכולם קוראים לה "בררנות"- עומדת תופעה אחרת- לצאת עם כל מה שמציעים או מה שבא.

אני ממש נגד זה מהסיבה הפשוטה שהרבה פגישות מיותרות יכולות להימנע מבירורים ראשוניים מעמיקים יותר. ריבוי יציאות שוחק את הנפש!!..אני תמיד משדלת את עצמי לחשוב על זה ולהתאמץ יותר בבירורים של לפני, לשאול את השאול הנכונות וכו' (למרות שזה לא פשוט ואין בזה חוקיות).

לא נעים לי שאנשים אומרים "מה איכפת לך תצאי ערב אחד, רע לא ייצא מזה".....כאילו מה?נראה לכם שאין לי חיים אם אין לי זוגיות? נראה לכם שאני מסוגלת להיפתח ולהיסגר כל פעם מחדש, מה אני בלון(האמת היא שכשחושבים על זה, גם בלון אחרי שמנפחים אותי ומוציאים ממנו את האוויר לא חוזר להיות אותו הדבר..)..

הזוי, הזוי כל העסק הזה...

....

בפגישה, עד כדי כך שמגיעים ל"עדיף שיהיו הצעות גם בהמוניהם.. ויוצאים כל שבוע.. אפילו עם שניים" פשוט - בשביל "להיות עם מישהו" .. כדברייך.

יוצאים בתקוה גמורה ובסיכוי, שזה יהיה מי שמתחתנים איתו. אם זה לא קרה - אז עוד אחד, וכו' וכו' - אבל לא מתוך מוטיבציה של עצם השהות עם בן כלשהו. זה כמעט בבחינת משהו מאד לא צנוע, אבל "דתי"..  בלי שכמובן בכלל חשבת על זה. וכך לא מתכוננים לנישואין עם אדם אחד לגמרי (ומי שנפגשת הרבה לא בגלל שפשוט עדיין לא מצאה וצריכה להיפגש עוד - אלא פשוט מההנאה המפוקפקת שבפגישות עצמן - הרי היא גם מרגילה את עצמה "להנות" מתחושת הגיוון..  זה בטוח ייפסק כשתמצא בסוף?.. או שאחרי זמן מה תרגיש, חלילה, שהתחלופה והריענון חסרים לה?...)

לכן, בלי להתייחס לעצם השאלה של ההפסקה, שאינני מביע בה דעה - אני מציע לעבוד מיידית על היצר הזה (זה יצר), ולהחליט שמתיישרים אל מול המטרה האמיתית, היחידה, שלשמה מכירים.  לא מסתנוורים משפע ההצעות, אלא משתדלים בקצת יישוב הדעת לראות האם יכול לצאת מזה משהו רציני, נישואין.  ועובדים על כך שהמוטיבציה וההרגשה היחידה, מבפנים, בצניעות, לקראת פגישה תהיה האופציה לבניית בית עם מישהו מתאים.

בבסיס הרצון לזוגיות עומד משהו עמוק בהחלט- הרצון לחלוק את חיי עם אדם נוסף, אדם שטוב לי איתו, שאני אוהבת אותו.

אם אני מבינה נכון- מה שהיא ניסתה לומר זה שהרצון הזה בזוגיות (להיות עם מישהו) עמוק וחזק דיו כדי להתגבר על הקושי שבלצאת עם שני בחורים באותו שבוע.

ובעניין השרשור-

חברה טובה שלי יצאה עם מישהו.

היו שלוש פגישות בערך, והיא מאוד התלבטה מה לעשות- אם לצאת איתו עוד פעם או לחתוך.

בסוף היא החליטה שלמחרת היא תפגש איתו שוב, ואז היא תחליט.

אני לא ראיתי אותה למחרת, אבל יום אחר כך שאלתי אותה איך היה ומה היא החליטה.

מסתבר שעד שנפגשנו חלו תמורות מרחיקות לכת:

הבחור התקשר לחתוך בעצמו בבוקר, מיד אחר כך התקשרו להציע לה מישהו אחר, ובערב היא כבר יצאה איתו.

כששאלתי לקח לה רגע להבין למי בעצם אני מתכוונת.

ואז הגעתי למסקנה שאני לא מסוגלת.

זה כל כך מתיש כל כך רגיש, שאני רוצה להגיע עם כוחות, ולצאת יום אחרי יום עם בחורים שונים זה כאלה מהפכים נפשיים וכל כך הרבה מאמץ (שוב, נפשי) שבעיני שווה לחכות שבוע לפחות...

לא הבנתי אותי נכון!! הרצון להיות עם מישהו זה לא רצון להייפגש שוב ושוב... ממש לא ותאמין לי הייתי מוותרת על זה... באמת שנמאס לי כבר... אלא רצון עמוק, לחלוק עם מישהו את עולמך, לאהוב מישהו וכו''... וכמובן שאני יוצאת לא בשביל לצאת אלא בעזהי"ת בשביל להתחתן.... למרות שזה לפעמים אולי לא מרגיש ולא נראה ככה..... כי חברות יש לי מספיק... אני רוצה בעל, אחד ואמיתי!! ותאמין לי שכשאני יוצאת והולך טוב, והקשר מתקדם, אני לא חושבת על אף אחד..... ואפילו צוחקת על הצעות נוספות.....

אני באמת הבנתי מהניסוח שאמר שאם עוברים שבועיים ללא פגישה כבר יש "רצון להיות עם מישהו", שהכוונה איננה שיש שוב התעוררות להינשא וסוף סוף להיות עם מישהו - נשואה לנצח.. שזה כמובן רצון אמיתי ונפלא ומובן.  אני הבנתי שהכוונה היא "להיות עם מישהו" באיזושהי פגישה, אפילו אם אין כ"כ סיכוי שיצא מזה משהו..

ובאמת התפלאתי - בחורה שמהניסוח שלה נשמעת יראת שמיים וטובה, מה לה ולזה. לכן לימדתי זכות שמרוב שטף ה"יציאות" (וכפי שרמזה פה מישהי בתגובתה, שכנראה גם כן הבינה כמוני, וכתבה ש"מתמכרים לפגישות", חלילה) כבר לא שמים לב שבלי התכלית הברורה, זה הופך להיות דבר שהוא גם לא צנוע לחלוטין וגם מזיק.

אז אני ממש שמח לשמוע שטעיתי ומאחל לך למצוא כמה שיותר מהר - בהתאם למאמצייך האינטנסיביים - את מי שבאמת מתאים לך להתחתן עימו. ותחיו באהבה ובשמחה תמיד.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי