הנקתי אותה עד גיל שנה ו-8 (אולי 9) וכשהייתי בבית היא הייתה נרדמת עליי.

אני כל כך אהבתי את זה, מחכה כבר שהבא בתור יצא רק (סתם, ממש לא רק) בשביל זה....

זה היה כמו חיבוקי של סוף היום עם התינוקת שלי!

לאחרים לא הייתה שום בעיה להרדים אותה כשהיה צורך... היא הסתדרה מצויין!

בהצלחה!

וכשלא היית? איך היו מרדימים אותה?

בערבים כמעט ולא הייתי יוצאת בלעדיה עד שהיא הייתה כבר בת שנה בערך ואז היא כבר למדה להרדם לבד במיטה או אחרי בקבוק של חלב שאוב. קצת טפיחות על הגב וקצת שירים.

נראה לי שבמהלך היום בעלי או המטפלת הרדימו אותה פשוט בנידנוד בעגלה. היא לא הייתה תינוקת ישנונית מגיל מאוד קטן (חצי שנה בערך) היא ישנה רק פעם אחת ביום, בד"כ אחה"צ...

זה בכלל לא נורא!!

אבל, לא תמיד זה עובד, לא תמיד הוא נרדם.

אבל הוא יודע שאחרי שאני מניקה אותו (ויש חושך בחוץ/ אחרי מקלחת/קריאת שמע) או כל דבר אחר שאת עושה לו לפני השינה,ושמה אותו במיטה אז הולכים לישון.

בהתחלה, לקח איזה חצי שעה עד שהוא נרדם.הואהיה בוכה והייתי באה אליו כל חמש דקות. שמה לו מוצץ או אומרת שאני פה וכו' אחרי שלוש לילות שהוא בכה כשלא נרדם מההנקה והייתי שמה אותו במיטה, הוא למד שהולכים לישון.

ועכשיו גם אם הוא לא נרדם הוא משחק קצת או שוכב ער במיטה ונרדם לבד.

בובי למדי! החיים הטובים!!

הוא בוכה שלוש שעות? זה המון!! הוא לא מת מעייפות?

כל תינוק ומה שהיה טוב עבורו.

כמו עכשיוןשאני מנסה להרדים את הבת שלי והיא מנסה עם הרגל להכניס את המקלדת אמא ... או המחשב או אני ......אני !

תמיד בהנקה שינה של לילה..ביום ניסיתי בלי ההנקה.

הם בנויים להירדם בהנקה.

זה מבטיח להם שאמא לידם (בטבע זה חיוני להישרדותם, ואין דרך להסביר לתינוק שאין סכנה מיידית להישרדותו), ובחלב עצמו יש הורמונים ממסטלים, שעוזרים מאוד להרדם!

אנחנו לא "מרגילים" אותם, כמו שאנחנו לא מרגילים אותם לזחול. הם נולדו לינוק ולזחול, ובהדרגה לעבור להליכה ואכילה. תינוק הוא תינוק, ובהדרגה הוא מתבגר והופך לילד, ובהמשך למבוגר.

שאחרי כמה זמן זה כבר לא באמת מרדים אותם?

כשהם גדלים ומגיעים לשלב שהם לא צריכים את ההנקה כדי להרדם, הם מפסיקים להרדם בהנקה

אבל אז הרבה יותר קל ללמד אותם להרדם בדרכים אחרות.

אצל שני הילדים שלי השלב הזה הגיע אחרי גיל שנה, ונראה לי שאפילו יותר קרוב לגיל שנתיים.

וכשזה יותר מידי, הם לומדים יפה מאוד שיטה אחרת, ובדר"כ עד אז יש להם את ההבנה שצריך להשאר במיטה, וכל מה שנשאר זה לשבת לידם כדי שלא ירגישו לבד, ואח"כ אפילו את זה לא צריך לעשות.

הם גם חכמים, ומבינים שאם אימא לא נמצאת, אי אפשר לינוק כדי לישון, והולכים לישון בדרך אחרת.

וזה ברור למה זה מרתיע אותך, אם טחנו לך בלי סוף שזה לא טוב...

איני משתגעת מלנסות להרדים אותו בכל צורה אפשרית...

טוב, לראשונה בחייו (אני מגזימה, אבל לא בטירוף) - הוא נרדם בהנקה...

איך אני מרגישה עם זה? לא יודעת 

מצד אחד אני מבסוטית... לקח לו רבע שעה בערך, אני לא יודעת אם זה הרבה או מעט ביחס להנקה, אבל יחסית לשעתיים שלוש - זו חווייה נפלאה....

מצד שני... קשה לי עם זה קצת. אולי בגלל שככה התרגלתי לשמוע בכל האתרים באינטרנט... "בני בן בשמונה חודשים היה נרדם תמיד בהנקה ופתאום זה פשוט לא עובד, זה יכול לקחת שעות וממש קשה לי" וכו'. או כל האזהרות של לא להרגיל לגורמים חיצוניים שיעזרו בהירדמות כי אז זה כבר לא יעבוד וכו'...
קשה לי להשתחרר מההרגשה שלהירדם בהנקה זה דבר שלילי. תמיד סבתא שלי אמרה לי "תניקי אותו והוא יירדם!" וסירבתי בכל תוקף... ועכשיו ברוב ייאוש אני מוצאת את עצמי תוהה - אז בעתיד הוא לא יצליח להירדם מזה, אז הוא לא יידע להירדם באף דרך אחרת... מה ההבדל ממה שקורה עכשיו?!

ובכל זאת קשה לי עם זה
מרגישה שאני עושה טעות שאני אצטער עליה אח"כ...

נראה לי שגם הוא לא ממש ידע איך לעכל את הרעיון... הוא לא הבין שהוא אמור להירדם ככה... עזב כל שנייה, בכה, חזר, שוב בכה... בסוף הוא נרדם ב"ה, אבל אז כשניסיתי לנתק אותו ולהניח אותו במיטה הוא בכה שוב.... היה לנו חדש כל העסק...

ויש בי רגשות מעורבים של הקלה ודאגה.....

אגב, הוא בן חצי שנה, זה משנה למשהו?

אבל משהו לא זורם לי... למה הוא בוכה עד שהוא נרדם הנקה אמורה להרגיע אולי יש בכל אופן רגישות למשהו ... לא יודעת אצלי אף פעם לא קרה שהם בכו אולי הפסיקו הסתכלו אבל בכו? אז למה להעזר בהנקה ?

זו רק תחושת בטן שלי ...

לא יודעת ...

מה אתן אומרות ????

תשאלי אותי קודם 

הוא בכה כי הוא היה עייף ורצה לישון. אני מכירה את הבכי שלו. הוא פשוט לא מבין שעכשיו אני מרדימה אותו, כי בד"כ הוא יונק רק כדי לאכול, ומדי פעם כדי להירגע, אבל אף פעם לא כדי להירדם. בשלב מסוים הוא הבין את הקטע ולאט לאט נרדם.

אין לו רגישות לשום דבר חוץ מלחלב, ועברתי תלאות רבות עד שהבנתי את זה, עכשיו אף אחד לא יגיד לי שיש לו עוד כל מני רגישויות. יש לו קשיים בהירדמות 

ערב שבת עכשיו, אני קבלי התנצלות על הקיצור.

אם חצי שנה לא התאפשר לו להרדם בהנקה, ופתאום מותר, זה בהחלט מבלבל.  הוא לא רגיל להרפיה המחלטת הקרויה שינה כל עוד הוא מחובר להנקה....

הרדמות בהנקה זו הדרך הקלה והנעימה להרדים תינוק, לדעתי.  התינוק הצעיר ממילא זקוק לאמא כל הזמן, וכשהם גדולים יותר, ואמא לא זמינה, גם אבא או אח\ות יצליחו להתכרבל איתם ולהרדים אותו, כי הוא התרגל לישון צמוד לאדם אוהב, לא רק להרדם עם פטמה בפה.  הגוף הגדול והמחבק הוא גורם מאוד חשוב בתהליך ההרדמות.

אנא זכרי\זכורנה - הנקה איננה רק אמצעי האכלה.

הנקה היא גם מציצה לשם מציצה, לכן המציאו גם בקבוק וגם מוצץ כשהחכמים בעיני עצמם פסלו את ההנקה כ"לא מודרני".  נכון וטוב לאפשר לתינוק למצוץ מציצות שאינן לצורך אכילה.

אני אמא אוהבת, לא אמצעי האכלה.

תמיד רצוי לזכור שהילד הזה שלא נרדם, יגדל בעז"ה, ויהפוך לנער שאי אפשר להעיר אותו בבקר...

חשוב לזרום איתו עד אז, ולהמשים לחייך!

אגב - הכוחות והמנוחה של אמא חשובים לפחות כמו ההרדמות של התינוק.

עדיף שהתינוק יירדם בקלות ובנעימות כדי שלאמא יהיו כוחות להמשיך.

חבל לעייף את אמא כדי להרדים את התינוק.

שניכם במיטה, התינוק צמוד לקיר, מוגן, ושניכם נרדמים בכיף!!!   (נא לא לקפוץ עלי בנושא תינוק במיטה, זה יצטרך לחכות לזמן אחר    )

שבת שלום ומנוחה!

ברכה והצלחה לשניכם זה נשמע הדבר הכי טוב

אני הייתי מרדימה את הקטנה הרבה בהנקה- זה היה כ"כ קל וכייפי, שהיה קשה להתאפק - אבל החלטתי להפסיק עם זה (בגיל שבעה או שמונה חודשים), ולימדתי אותה בהדרגה (שאפרט אם תרצי) להירדם לידי כשאני לא משחקת איתה. אז נכון שאני כן נוגעת בה ומסתכלת עליה קצת- במיוחד בגלל שהיא אוהבת להתהפך ולהתיישב, וגם למשוך לי בחולצה- אבל היא נרדמת לבד בסופו של דבר. כן, היא מצליחה, ברוך ה'.

ומהנקה היא כבר לא נרדמת בכלל, אגב.

ממה שאת מתארת, לו הייתי במקומך, נשמע לי שהייתי הולכת על הרדמה בהנקה. זה יכול מאוד להקל עלייך בהווה, כי נשמע שהמצב לא הולך ומסתדר בעצמו ושמאוד קשה לכם (מסיבות מובנות מאוד).

תתחילי, תראי איך זה הולך, ואם תרצי- תפסיקי. הבחירה בידייך.

בהצלחה, יקרה.

להניק לפני השינה, וכשהתינוק ישנון אבל עוד לא ישן לגמרי להוציא בעדינות.

אם הוא מתעורר ומתעצבן, להחזיר אותו,

אחרי כמה פעמים שעושים את זה התינוק אמור להתרגל להרדם בפה ריק.

ככה את מרויחה שהוא נרגע מההנקה, אבל לא מתרגל שהוא חייב משהו בפה כדי לישון.

צריך בשביל זה סבלנות, אבל אצלנו זה עבד,

וזה גם עוזר שאם הם מתעוררים באמצע הלילה לא בשביל לינוק, הם לא צריכים את היניקה כדי לחזור לישון.

כי לי היתה תקופה (בסביבות 8 חודשים) שהייתי מרדימה בלי הנקה (בעקבות היועצת שינה שדיברה על הירדמות עצמאית בלי סוף)- והלך בסדר ב"ה.

ולאחרונה השתנו שעות האוכל שלה, והיא הייתה אוכלת לפני שעת השינה - ונרדמת כמובן תוך כדי ההנקה.

ואני נלחצתי שעכשיו אני מקנה לה הרגל לא טוב, במיוחד אחרי שהיא כבר למדה להרדם בלי זה....

אז בשבוע האחרון ניסיתי להרגיל אותה שוב להרדם בלי הנקה - והיא ממש בכתה בכי קורע לב!

ועכשיו, אחרי מה שכולן פה אמרו לך - אני כבר לא מרגישה כל כך נורא להרדים אותה בהנקה, ונראה לי שאני אמשיך עם זה, כמו שבנות אמרו כאן, עד שהיא כבר לא תצטרך את זה בע"ה.

אבל יש לי שאלה קטנה - לפעמים אני לא כל כך לאה בחלב, והקטנה די מתעצבנת מזה, גם אם המטרה זה רק להירדם. אז זה אומר שזה לא רק משמש כמוצץ, אלא היא באתמ צריכה את החלב עצמו, לא?

ועוד שאלה:

היתה לי חברה שהבת שלה לא הסכימה ללכת לישון בלי הנקה עד גיל יחסית מאוחר - יותר משנתיים. איך נזהרים שזה לא יקרה?

ומה באמת בעניין ללמד את התינוק "הירדמות עצמאית" כמו שאמרה היועצת שינה כאן לא מזמן?

אשמח לתשובות!

ברגע שההנקה לא עוזרת להרדים אז אני עוברת לשלב שאור היום אמרה להניח לידי במיטה עם הרבה משחקים עד שהיא נרדמת

הכי קשה נראה לי זה לי כי אני לא צריכה לא להרדם לפניה ...

מכירות את הסיפור על האבא שהלך להשכיב את הילד לישון ואחרי כמה דקות האמא שומעת שקט היא נכנסת לחדר ורואה את האבא ישן הילד עושה ש...........

אצלי מהרגע שהם הולכים ...קרוב לשנה ... בדר"כ הם גם רוצים ללכת לישון ליד האחים שלהם ...

כלום לא עובד. כל השבת ניסיתי להרדים אותו בהנקה. במשך יום שלם הוא ישן במצטבר אולי(!) שעה... ואחר כך בלילה הוא לא נרדם, צרח צרח צרח.... כולנו ניסינו - אחותי, בעלי ואני... אני כבר יצאתי החוצה לסיבוב לבד, כי פשוט לא יכולתי יותר, עוד שנייה התחרפנתי....

כל השבת ניסיתי להרדים אותו בהנקה. הוא לא נרדם! וכשהוא נרדם סופסוף - הוא מתעורר כשאני באה להניח אותו במיטה... והכל חוזר מההתחלה... וזה קרה שוב ושוב ושוב... ניסיתי להוציא אותו לפני שהוא לגמרי נרדם, אחרי שהוא לגמרי נרדם... גם הבוקר, עם מוצץ, בלי מוצץ, במיטה שלו, בעריסה, בעגלה.... פשוט סיוט... לא יודעת מה נסגר. אני מרחמת עליו כל כך!! אתמול בלילה כבר העיניים שלו היו אדומותתתת מרוב חוסר שינה... וכלום לא מרדים אותו... היום בבוקר ניסיתי להרדים אותו שוב בהנקה, ולא הוצאתי אותו כדי לחכות שהוא יהיה רדום לחלוטין, אבל כבר הגב כאבבבב לי.... ואף פעם לא כאב לי הגב מההנקה... עכשיו כבר כואב לי הגב, וכואב לי העורף, והוא ער........

דיברתי עם יועצת שינה, היא רוצה 1000 שקל. אין לנו אפילו חצי מזה. אין לי, אין לי מאיפה להביא לה, זה לא הוגן.

כבר אין לי כוח להתפלל, נגמר לי כל הכוח. אני חסרת כוחות...

אני פשוט מרגישה אבודה.

תתחילו לשלול דברים שונים שיכולים להפריע לו לישון. מתתחלה, תעברו אחד אחד.

אפשר להעזר בטיפת אחות חלב כהתחלה לפחות...

לא אוהב את החדר? לא אוהב חושך? לא אוהב אור? רוצה שמיכה? לא רוצה שמיכה? עם בגדים? בלי בגדים? שערה שהסתובבה מסביב לאצבע? ברגל? ביד? עקיצת יתוש? רוצה מוצץ? לא רוצה מוצץ? מוצץ אחר? בקבוק עם מים? בקבוק בלי מים? חיתול? בובה? עגלה? ידיים? הנקה? ליטופים? שירים? מוזיקה שקטה? עם ששש..? בלי ששש..?

הכל ניסינו. ולא יומיים ולא שלושה...

תודה על הניסיון, נראה לי שזה פשוט משהו שצריך לקרות, בתקווה שאני לא אצא מדעתי עד שזה יעבור..

הוא היה מתפקד מצוין במשך היום? חייכן, זוחל, צוחק לכולם, משחק יפה, אוכל יפה... עד שצריך לישון?

גם אז? אם יש משהו שמציק לו אז למה זה קורה רק כשהוא צריך לישון?

עסוק בלחייך-לצחוק-לשחק-להסתכל-לאכול.

ובלילה, כשהיום נגמר וצריך לישון - זה יוצא.. שווה לבדוק גם לענ"ד.

לפעמים זה קורה גם אצלי...אם אני לא רגועה ורוצה שהוא ירדם אז הוא לא מצליח.
ברגע שאני נרגעת ומנסה להרדים אותו בלי לחץ אז זה יותר מצליח ב"ה.

אלי הוא בכלל לא נרדם בהנקה, גם כי לא רציתי להרגיל אותו וגם כי פשוט זה לא קורה. ברגע שאני רואה שהוא כבר כמעט נרדם אני מניחה אותו במיטה, מכסה אותו, שמה לו מוצץ עם חיתול ליד ומנענעת את העריסה בעדינות ואחרי כמה זמן הוא נרדם. לפעמים אני ממשיכה לנענע עד שאני רואה שהוא נרדם ממש חזק.
רוב הפעמים זה מצליח.

הרבה הצלחה, מבינה את תסכולך!

בדקות אלא ממש אני מתיישבת מול המחשב באפיסת כוחות

אחרי מאבק ממושך להרדים את הקטנצ'יק לא בהנקה.

זה לא הצליח פשוט בעלי חס עליי ולקח אותו לסיבוב בחוץ...

נראה לי אני פשוט יורדת מהעניין ומרדימה בהנקה.

הנה הם חזרו.... נרדם.

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.