מכות בגיל שנתיייםאנונימי (פותח)

איך תגיבו לילדכם שנותן מכות להוריו או לאחיו הקטן (או סתם דורך עליו וכדומה...), אם בגלל רצון לתשומת לב, עייפות, רעב וכדומה - לא תמיד אפשר לפתור את שורש הבעיה לחלוטין באותו רגע והשאלה היא על התגובה המיידית למכה. תודה מראש!

מצטרפת בגיל שנה ושלושבדרך

בעיקר שלא עושים כרצונה

מצטרפת לשאלהקיווי

לפחות אני רואה שאני לא לבד

לדעתי,ד.

לומר - בקול נעים, אבל ברור: אנחנו לא נותנים מכות. אם אתה רוצה משהו - אתה יכול להגיד ונעזור לך.  ובהזדמנות שיגיד "רוצה אוכל" או משהו דומה, להיענות בפנים מאירות. כך שיתרגל שעיקר מה שמושך את ההתייחסות הוא הדיבור שלו.  כמובן, לשאול אותו גם בהזדמנויות אחרות אם רוצה משהו, להציע וכד', בנעימות, שלא יחשוב שיחס מותנה במכה מקדימה למישהו...

דןקיווי

לילה טובקורץ 

תודה על ההשקעה שלכםחופר

קיווי, אני בטוח שזה לא קנטרני...ד.

אבל -

יש לי  ב"ה די הרבה ילדים, יחסית, גדולים וצעירים (אמנם לא בגיל הזה).

ובניגוד למה שאת חושבת - לא שוכחים כ"כ מהר... (וסה"כ - אני גם רואה די הרבה ילדים קטנים בעיסוקי..)

 

ואני גם רואה מישהי קרובה אלי - שיש לה ילד בן שלש וקטנה יותר בת שנה וחצי, שטועמת לפעמים מנחת זרועו.. והיא נוהגת כמו שאמרתי..

 

וגם - אני עניתי בדיוק למה ששאלה השואלת: ילד בן שנתיים, לפעמים נותן מכה להורים, לפעמים לאחיו הצעיר, או "דורך" עליו, מרעב רצון לתשומת לב וכד'.  היא לא שאלה על הסיטואציה שהיזכרת: "התפרצויות של צרחות ומכות" ("קרבות" בין אחים).  והיא אכן שאלה על אותו רגע.  ובאמת, לא כ"כ חשבתי לענות; אך כשראיתי שאף אחד לא עונה - וחששתי שתשמע כל מיני "שיטות" איך לא צריך להתייחס לילד שרוצה תשומת לב וכד', או שתיקח "כבד" מידי התנהגות של ילד בן שנתיים - כמו שקורה אצל ילדים ראשונים - ראיתי לנכון לעזור באופן שאכן יכול לעזור, וגם להוסיף טוב מעבר לרגע.

 

חינוך ילדים הוא לא תמיד "מדע מדויק", תלוי מי הילד, תלוי גם במבוגר - לא צריך להילחץ מידי.

וההתנהגות של ילדייך יכולה לקרות גם אם הם "מחונכים"... ומה שאת נוקטת הוא גם פיתרון סביר, ביחוד אם לא הלך לנסות לברר משהו אחרי האמירה ש"לא מתנהגים כך", כדברייך. ולפעמים אפשר בין-לבין לעזור בדיבור ולהרגיע.

 

וידיעה חשובה: כנגד הצד שהיצגת ש"שוכחים".. יש גם צד אחר - שעם השנים, לומדים דברים מתוך הנסיון וישוב הדעת. לעיתים אין ברירה - וכל אחד צריך להגיע לנסיון הזה מעצמו, כולל קצת "עצבים" בדרך.. ולפעמים אפשר לעזור גם לאחרים מתוך הנסיון הזה...

אני מניח שגם את יודעת שלגדל ארבעה ילדים הרבה יותר קל משלושה.. קל וחומר עוד יותר...  ומה שנראה כ"הר" אצל ילדים ראשונים, לפעמים אינו יותר ממעלה חיוך בהמשך..

כך שיש סיכוי - אל יאוש...

 

[ואגב, די צפיתי שאקבל תגובה כזו מאיזו אמא... אבל לקחתי את ה"סיכון"..]

לתת מכותפטרוזיליה1
ד. תודה, בדיוק באמצע שלבי חינוך עם ביתי הראשונהשירשור

בתקווה שאכן השיטה תעבוד

תודה דןקיווי

אתה נשמע אדם שליו

אני צריכה לעבוד על זה (באמת!)

באמת,ד.

עבדתי על זה הרבה.. ועובד..

מעתיקה- מדביקה:אחותו

"ומה שנראה כ"הר" אצל ילדים ראשונים, לפעמים אינו יותר ממעלה חיוך בהמשך.."

 

אוהו כמה שזה נכון !!!

אני לא אמא, אבל אמא שלי פסיכולוגית.מתו"ש

בס"ד

 

היא הסבירה לי שילדים בגיל הזה לא יכולים להבין את הרגשות של האחר. מבחינתם, העולם סובב סביבם. הם לא מסוגלים לחשוב על זה שלאחר כואב, הם רואים רק את הסבל של עצמם!

ילד שמכה לא עושה זאת מכוונה רעה, פשוט מחוסר הבנה שמגיע בהתאם לגיל. זה דבר נורמלי ולא צריך להבהל.

מה חשוב? חשוב מאד לא להתקיף, כי הילד לא עושה זאת מכוונה רעה (אם מכים אותו זה אולי עוזר לטווח הקצר לסביבה, אבל לטווח הארוך ממש לא עוזר לילד ואפילו יעורר אותו לאלימות בעתיד. בשום אופן לא להכות את הילדים!!!)

אם הילד רואה שכשהוא מכה הוא לא מקבל את מה שהוא רוצה הוא מבין שהמכות לא מועילות לו ואין לו צורך להכות. אך אל תתני לו להבין זאת לבד, אם הוא מרים יד אמרי לו בטון רגוע אך תקיף שאת לא מרשה להרביץ, ושמי שמכה לא מקבל שום עזרה - רק מי שמבקש יפה.

אם תתמידי בזה^ פעם אחר פעם בעז"ה תראי את התוצאות. בהצלחה רבה

כמו שאמא שלך אמרהפטרוזיליה1

ילד מבין אם הוא מרגיש...

כמו שלא מספיק להגיד לילד אנ אוהבת אותך -אלא צריך בעיקר לחבק ולנשק 

-כנ"ל הפוך

מילים פחות משמעותיות בגיל הזה

וסליחה אם זה לא מסתדר עם הפתיחות וכו שבתקופה זו...

עוד לא ראיתי ילד בגן שעשועים שרק ע"י דיבור עדין (אך  סמכותי) הוא הפנים משהו. גם לאורך תקופה. נסי ובידקי.

(כמובן שהעיניין תחום בגיל מסויים וכו'...)

צר לי על האי-פוליטיקלי-קורקט. (:

 

 

O(ולגבי האישי- כמובן שהתגובה הראשונה הייתה בליווי חיוך קל

אני ראיתי הרבה ילדים שע"י דיבור נעים וברור הפנימוד.

הרבה - וביחוד לטווח ארוך.

כל כך ארוך, עד שמכח זה הם מדברים כל גם אל ילדיהם, ומרחמים.

ומי שמכה ילד בגיל שנתיים, כשיטה, גורם נזק, גם לטווח ארוך - והוא כמעט עבריין בעיני, גם אם כוונתו רצויה.

 

וכשהדיבור הנעים והברור בא עם "חלופה" - "אם אתה רוצה משהו, נעזור לך".  ואם זה לא מספיק - אז אחרי כמה פעמים: "קודם תגיד סליחה ל... כי זה כאב לו - ואז ניתן"..  או: "עכשיו אנחנו לא יכולים לתת - כי הרבצת. עוד מעט.. ופעם הבאה תבוא מיד לבקש מה שאתה רוצה, בלי להרביץ קודם, בסדר?" וכו', וכל זה בטון נינוח ומסביר ונעים וכדבר מובן שכך צריך להיות, ובעקביות -

כשעושים כך, ה"המחשה" שבדיבור ובהרגשה שעוברת בילד, ובטוּב שהוא מתרגל לחוש גם בתוכו - היא גדולה בהרבה מ"מכה" ובוודאי מועילה בהרבה ומחנכת באמת. עוזרת לילד לחוש רגשי חמלה.  וה"תוצאה" אינה נמדדת דווקא באיזו מהירות הוא יפסיק להרביץ. גם אם נקשור לו את הידיים -יפסיק מיד... נו, זה כמובן לא אומר כלום.

 

ואין זה שייך ל"פתיחות שבתקופה זו דווקא". לא ראיתי שאי פעם לימדו בעם ישראל להכות ילד בן שנתיים.  

ח"ו להכותקיווי

מקווה שלא היית אני הבלתי מובנת

 אני דיברתי על תגובה של להכניס לחדר להרגע ולא רק דיבור תקיף 

(כי אצלינו כדיין זהלאעובד)

תגובתי היתה למי שהגיבה לפנַי;ד.אחרונה

לדבריה של "פטרוזיליה".

 

וכבר ציינתי שיש גם לדעתי היגיון בדברייך במצבים כאלה.

 

וגם כשמכניסים לחדר - זה צריך להיות ללא שמץ "כחנות" אלא באמירה פשוטה שזה עד שתרגיש רגוע או משהו כזה.

 

והדיבור עליו דיברתי - הוא לא "תקיף" אלא "ברור". יש לפעמים הבדל גדול בין הדברים...

דיבור תקיף - בא לא פעם מ"לעומתיות" וגם מעורר כזו, כמגננה של הילד הנבהל..(אינני מדבר על מקרים חמורים יותר שצריך אולי "תקיפות". אם כי עם הזמן - הכל מסתדר עם "דיבור ברור" בלבד, לכל היותר).

לעומת זה דיבור ברור בא משלוה פנימית ומהידיעה הברורה שלהורה, המבוגר, יש הלגיטימציה לכך שהוא יודע מה הנורמה הנדרשת ואומר אותה.  לכן צריך לנצל אותו רק לדברים שהם באמת "ברורים"...

ואת הדיבור הזה, גם יותר קל - כשצריך - לדבר בו זמנית עם אהבה, מתוך אהבה, בנחת, ועם נכונות גם לשמוע את הילד (לפעמים אנחנו טועים בשיפוט...)

 

וסיפורון קטנטן: נער אחד, שהגיב בעוינות לגערות בבי"הס, נשאל ע"י מישהו מהצוות, למה הוא לוקח את זה כך: "בבית לא קורה שגוערים"?

 

הנער ענה לו: בבית, כשטועים (ההורים) - מבקשים סליחה...

 

זה כמובן לא קשור לגיל עליו נפתח הדיון. אבל קשור לסוגריים שהוספתי לגבי טעות אפשרית בשיפוט - ואולי לטווח ארוך, יועיל למישהו..

 

זה לא רק דיבור, זה המבט התקיף, זה שהוא לא משיגמתו"ש

בס"ד

 

כלום במכה. ואת זה שהוא לא קיבל את מה שהוא רוצה הוא בהחלט מבין.

כל ילד זה יצירה אחרתאנונימי (פותח)

יש ילדים שאצלם מכה אחת זה יותר מידי ,אלה הם ילדים ממושמעים בדרך כלל,מה שאנו קוראים 'ילדים טובים'  הם גם מאוד רגישים , אבל יש ילדים שממש משתוקקים להצבת גבולות ברורה .אלה ילדים שיעשו הרבה בעיות וממש מחפשים את הגבולות (לנו נדמה שהם מנסים להרגיז אותנו)ואם יתנו להם מכה לא חזקה הם לא יבכו כי הם יודעים למה הם קבלו מכה וזה עוזר להם למצוא את עצמם במרחב, כמובן שצריך אח''כ למצוא נושא שהם טובים בו ולהחמיא ולחבק(אגב לא מספיק להגיד ''אני אוהבת אותך'' צריך מגע גופני אוהב ,) אבל ילד שלא יציבו לו גבולות ברורים יהיה מאד מסכן בגיל מבוגר, הוא יהפך להיות בפי כולם''ילד רע '' ויספוג עונשים ועלבונות, ובגיל קטן יותר קל .

חיבוק מחנך ומציב גבולותפיגא

לילה טובקורץ 

תודה על ההשקעה שלכםחופר

מסכימה וממליצהאנונימי (פותח)

התחברתי מאוד לדברים שפיגא כתבה.
זה מזכיר לי שחברה שלי ספרה לי על שיטה
שעוזרת לילדים שנמצאים במקום כזה
"עוצמת הרכות"- הם עושים כל מיני סדנאות למי שרוצה אז אולי כדאי לך לבדוק.
 

לפי הבנתי ילד שמגיע למקומות אלימים מפוחד מהכח של עצמו
הוא לא שמח שהשיג את מבוקשו בדרך אלימה להפך
ומהפחד הזה הוא נהיה עוד יותר מתוסכל ועוד יותר אלים.

הדרך היא לא במלחמה אבל בהחלט בהצבת גבול החלטית
מלווה בהרבה חם ובחיבוק.
 

רק לא לאבד פרופורציות...ד.

ילד בגיל שנתיים שמרביץ לאחיו/אחותו הקטן/ה כדי להשיג משהו, אינו מפחד מהכח של עצמו - הוא עוד לא הגיע לזה. זה פשוט חלק מה"שפה" שלו: רוצה משהו, לוקח.. לקחו לו - מרביץ... (לפעמים). אלאשחלק מהתפקיד שלנו זה ללמד אותו בהדרגה שלא זו הדרך, ולהרגילו בתחושת נעימוּת מה כן הדרך.. וגם לא לגרום נזקים תוך כדי....

 

ובכלל, כדאי לאימהות/אבות להאמין גם בחושים הטבעיים שלהם. בהתבוננות הישרה ("סימולציה"..) מה ייגרם אם אעשה כך, מה ייגרם אם אעשה כך..

כמובן, אפשר גם לשמוע עצות ורעיונות, לדון על דברים, אך להעביר את זה דרכנו, לראות אם זה "אנחנו". לבחון דברים, להפנים, לעשות מתוכנוּ - וגם להיות נכונים ללמידה ושינוי - "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם".  שלא נגיע למצב שיש לנו המון "שיטות" - רק איפה אבא ואמא?...

תודה, גם אני חשבתי כך- גלשנו לשיחה על ילדים גדוליםאחותו

יותר.

היא שאלה על תינוק בן שנתיים...

 

איפה היה השרשור הזה לפני 4 שנים?ראו כי טוב
התייעצנוראו כי טוב

עם אנשי חינוך ורבנים ומי לא?

כמובן שעכשיו כשיש לנו עוד ילד בגיל הזה אנחנו מסתכלים על זה אחרת.

פחות מאויימים,

פחות מדמיינים אותו בן 10,15,20 וכו' ילד אלים,

מבינים שמה שחשוב זה להזכיר לעצמנו כל הזמן שהילד זקוק ליציבות, והדבר האחרון שיתרום לנפשו ולבריאותו זה שגם אנחנו נתפרץ עליו.

אולי הוא יפסיק להרביץ, אך בתוך תוכו הוא יפנים את הכעס שמופנה כלפיו (כי בד"כ כשמרביצים זה לא מכונה ללא רגשות).

וכמו שאמר לנו רב גדול כששאלנו אותו על כך:

הרבה הרבה חום ואהבה.

וזה מה זה עובד!

 

פשוט וברור: הרבה הרבה חום ואהבה..ד.

והרגשת הילד והכוונה עדינה...

ו..סבלנות.

הרב צבי יהודה זצ"ל אמר (וזה היה תוך תשובות הענייני חינוך): בסבלנות משיגים הכל...

לעניות דעתי ..נעמה ושירה

למרות שזה קשה לקחת אותו לחבק אותו (אולי כשאי לבדוק שאין בעיה של תחושתיות יתר יש לנו את זה לי ולכמה מילדיי וזה לא בולט אם לא יודים על זה ) ולאמר לו בצורה ברורה ושלא מתפרשת לשני צדדים "אצלנו בבית מדברים בפה ולא משתמשים בידיים"

כשהוא רואה שזה כלל בבית ולא מולך חצי מההתנגחות יורדת .

חוץ מזה לחזור על זה המון ועודלצפות לפני שקורה משהו ולדקלם את המשפט

אם רואים שבכל אופן זה לא עוזר אפשר להגיד לא נעים לנו להיות עם משהו שמשתמש בידיים ולכן אתה הולך עכשיו לחדר וכשתחליט לא להרביץ תוכל להיות איתנו שוב .

ילדים קטנים לשים בלול לא להלחץ מהבכי.

 

 

אבל זה הכל בחזקת סור מרע....

עכשיו החלק היותר חשוב בעניי והוא עשה טוב

להקדיש לו כמה זמן לבד לבד ביום ועוד יותר חיבוקים ונשיקות ומילים טובות ... המון עד שימאס לו מזה ...

שיקבל את המקום שלו במלוא מובן המילה.

 

וגם לספר סיפורים (יש הרבה ספרים כאלה...) על ילדים שלא היה נעים איתם כי הם מרביצים

 

אם יש לו בעיה של תחושתיות יתר אז כשהוא מרביץ צריך במקום לדבר איתו ולעשות לו עיסוי מהכתפיים עד לכפות הידיים כשהוא יושב עלייך ואם זה מתבטא גם ברגליים אז כנ"ל 

 

ברכה והצלחה

 

אני חייב להגיד שאני לא מסכים להרבה ממה שכתבת..ד.

וביחוד למשפט: "ילדים קטנים לשים בלול ולא להילחץ מהבכי".

הרבה פעמים באמת לא צריך להילחץ מבכי של ילדים - אבל מבכי כזה צריך ועוד איך..

 

עד שאנחנו פותרים בעיות של תחושתיות בידיים - שלא נאבד חלילה את התחושתיות שבלב...

מה התמונה המכוערת הזאת שהצמידו לשרשור????דאץ
^^^לדעתי ממש חוצפה וגזענות!!אנונימי (פותח)
להדביק עם דבק לקיר עד שירגעיבחוש חרצוליים
אצלנו בבית פשוט-אנונימי (פותח)

כשאח שלי היה עושה דבר כזה, למשל נותן מכה לאמא שלי, אז היא היתה תופסת לו את היד ונותנת לו מכה עדינה (זו צריכה להיות מכה עדינה שלא תכאיב לו, אבל שתבהיר את העניין) ותוך כדי אומרת משהו כמו "לא!" או "אסור!" וכדומה...

אני אישית עדיין לא נשואה, אבל זה מנסיון עם אחי הקטן (אפילו שזה אותא דבר...)

בהצלחה=]

פרשה חמורה התפוצצה ולא קיבלה מספיק כותרותבינייש פתוח

בגלל הרכבת הממשלה והדילמות של גדי אייזנקוט, והנה המאמר היחיד בynet:

מ' "יצא למלחמה" - ורק אחרי 5 שנים נחשף שם המורה שאנס אותו | קשה לקריאה

והנה החוויה האישית שלי והמסקנות:

בכיתה ז' ח' למדתי בחטיבה בנחלת ישראל בכפר חסידים.

היה אסור לקרוא הארי פוטר או לשמוע מוזיקה באנגלית כולל שימוש באוזניות, והמורה פתח מערך הלשנות, שהפך לפעיל על כל דבר וכל שיח על כל אדם.

כל הכיתה העריצה אותו ברמה גבוהה, ואני הייתי בערך היחיד שלא היה חלק בזה.

כולם התעניינו אך רק בו ובשיעורים שלו.

היו לו המון שיעורי חברה עם אופי של פסיכולוגיה, והוא השקיע מעל ומעבר בערבי כיתה מגבשים.

הוא קיבל כיתה מפולגת ומשוסעת והצליח להפוך אותה למגובשת מאוד.

מאחר וזה היה פנימייה, הוא היה גר ממש ליד הכיתה שלו, והיינו משחקים בהפסקה עם הבנות שלו שהיו אז ילדות קטנות.

כולם כולל אני עברנו קשיים של מתבגרים, והיינו מתייעצים איתו על הכל אפילו בסלון ביתו.

בימי שלישי הייתי מגיע לבית ספר באופן קבוע מוקדם מהרגיל, והיה לי המון זמן איכות איתו כשהוא ממש לימד אותי פעם להשתמש במקדחה.

היו לו לפעמים התנהגות משפילות כלפי תלמידים, אבל ביסודי חווינו ממורות השפלות גדולות יותר.

בקיצור, הוא התנהג בעיניי כמו אבא שלא תמיד יודע גבולות איפה להתערב, במיוחד כשהוא לא באמת היה אבא שלנו.

כלומר הערכתי אותו מאוד, אבל הייתי בערך היחיד שידע לשים לו גבולות, גם באופן גלוי.

האמת, פעם אחרונה שפגשתי אותו שמעתי ממנו בפירוש שהוא מתחרט על מערך ההלשנות, והיה אמור לדעת יותר את הגבול בין איסור לבין המלצה.

לאחרונה פרסמו את שמו בחדשות על הרשעה על אונס של שני תלמידים מהכיתה שלי.

הייתי טרף קל מאוד עבורו. וזה לא הוביל לכלום ושום דבר בינינו.

גם המפגש השבועי שלא היה בו כלום, וגם בהערצה של הכיתה שלא הייתי חלק ממנה.

הייתי עוף מוזר בכל קנה מידה אפשרי מול כיתה שמורידה ראש מול כיתה של בנות וגורסת שהארי פוטר זה תועבה.

אם היה פוגע בי, כמי שהתנגד לבד לדרכו, כל הכיתה שהעריצה אותו הייתה מגבה אותו באופן מלא וגורסת שאני מחפש לנקום בו.

זה עוד סיבה למה הייתי האדם הכי מתאים לפגוע בו.

מכאן אנחנו רואים שמי שמחפש לפגוע בילדים, מחפש רק את מי שהכי מחובר אליו ומעריץ אותו.

נתת פה נקודות חשובות.44444

מפתיע, אגב, שזה לא קיבל כותרות, במיוחד שמדובר בישיבה.. .🙄

אגב, גם בכתבה עלתה נקודה חשובה- ברגע שזה 2 בנים, כביכול זה שטח אפור ....

זה מצריך אמירה ברורה.

בנוסף, לדעתי, חייבים לקבוע נהלים במערכת- אין ייחוד בין 2 המינים.

בעלי, היום, עובד בחברת הייטק וזה כלל: לא סוגרים דלת אחרי 2 אנשים- לא משנה מה מינם.

סתם מעניין.....

בתור אחד שהכיר את המורה והישיבה....

התלמידים היו בפנימיה?

אם כן, כל הקשר הלא בריא הזה היה יכול להתקיים אם הנערים לא היו בפנימיה?

את עוברת מהר מידי לתותחים הכבדיםבינייש פתוח

קודם כל, ייחוד גם בין גברים הוא גזירה שאין לעמוד בה.

דבר שני, רק בפנימייה המורים גרים בתוך רחבת בית הספר, אז ברור שאין קרבה כזאת בישיבה תיכונית קלאסית.

הכרנו את כל המשפחות של כל הרמים.

זה נתן למקום תחושת משפחה, ואנשים אשכרה אהבו להגיע לבית ספר ואהבו להיות שם.

זה השפיע אפילו עליי שבגלל הקרבה הפיזית לבית הוריי לא גרתי שם, אלא בבית של הורים.

אצלו הקרבה בינו לתלמידים הייתה רמה אחת מעל.

אפשר לראות את מה שאפשר לקבל מזה, כאשר זה הוביל למקרה של אדם אחד שביצע ניצול מיני מחריד בתלמידים לאורך שנים.

בואו לא נשכח את אולפנת שעלבים, שלא הייתה פנימייה, ויצא ממנה ציפי דינר.

זה עוד הוכחה מבחינתי לקביעת כלל שאין ייחוד בכלל...44444

בלי קשר למין.....

במקום שהוא לא פנימייתי ממש לא קשה לאכוף את זה.

לא חושבת שאי פעם היה לי "ייחוד" עם מישהי....

סיטואציה שלא ממש קוראת....

פנימיה זה כבר אחרת....

ומצריך אמירה ברורה לשטח שנחשב אפור.

קביעת כללים ברורים.

אני לא יודע על מה ואיךבינייש פתוח

אבל מיליון פעמים יצא לי לדבר עם חבר באחד על אחד, וזה קרה עם המון חברים, ובתור רווק שגר לבד יצא לי המון פעמים לארח אנשים בביתי, ובדרך כלל הם באו לבד.

יש ילדות שנאנסו ע"י האבא, ואי אפשר לנתק בין הורה לילד.

אותו דבר לגבי ייחוד גורף עם כל אדם.

לגבי פנימייה, אני לא מתלהב מהקונספט, אבל לא זו הסיבה כי שוב, גם באולפנת שעלבים שאינה פנימייה יצא ממנה ציפי דינר.

התכוונתי כלל במוסד לימודי- לא בחיים הפרטיים.44444אחרונה

כואב מאוד ומזעזעהסטורי

מקווה שהיצור הזה לא יראה אור יום עד יומו האחרון (לצערנו הרב, מערכת המשפט מאוד מקלה עם נבלות שכאלו)

מחפשת בכל הארץ בית ספר טוב לבת שלי בכיתה ח'צמאה

הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ

בשביל הבת שלנו

היא בדיכאון

ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה

היא לומדת בכיתת לקויות למידה

והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.

היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר

ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....

לפני שאת רצה לחפש לה מסגרתמשה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

גם אני אציע לבדוק קודם לעומק מה הילדה צריכהמתואמת

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

מצטרפת לנאמרמתיכון ועד מעון

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

אני רק חיבוק גדול, שולחת כוחות ותפילות ❤️!!!קמה ש.

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

אל תמהרי לקבוע מסמרות. יש לי ניסיון עם זה.די שרוט

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

אנחנו מטופלים גם עם פסיכאטרית וגם פסיכולוגיתצמאה

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

לא קל. מצב מוכר. אנו מתייחסים לזה ככפרת עוונותאורין

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

מה הצוות החינוכי והטיפולי ממליץ?מתיכון ועד מעון

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינויaibrainora

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

מסגרת חדשה מהשנה מעולה בדולב.very emportant

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

תיכון גלvery emportantאחרונה

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונaibrainora

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

עשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש ונושעתישאלונת קטנטונת

תודה להקב"ה.

משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕

ואואוריןאחרונה

מה עושים בשמחת תורהוהוא ישמיענו

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

תעתיק את השאלה לפורום נשואים טרייםזמירות

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תודה שהגבתוהוא ישמיענואחרונה

מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום