בס"ד
גם אני מאוד כואבת את החילול ה' עליו מדברת א.מ.נ. ויש לי שתי "תשובות" לקושי, אותם אני משיבה לעצמי:
פעם שמעתי מרב גד ליאור לימוד זכות מסעיר בעניין:
הרבה פעמים רואים בקברי צדיקים (אומן, מירון, מערת המכפלה) כל מיני טיפוסים "מפוקפקים", לא שגרתיים, לעיתים ממש לא שפויים. הרב גד ליאור הסביר שישנם נשמות אבודות ואומללות, שהעולם כולו דוחה אותם, והיחיד שאצלו הם מקבלים נחמה הוא הצדיק. רוחו שורה במקום קברו, ורק שם הם מקבלים נחמה, תחושה שלפחות נשמתו של הצדיק מקבלת אותם כפי שהם, והוא היחיד שאוהב אותם.
זה הסבר מאוד יפה ומתקבל על דעתי, אחרת איך אפשר להסביר את התופעה הזאת? (אלה מהם שמקבצים צדקה יכולים לקבץ גם ממקומות רבים אחרים, כמו בתי כנסת, אירועים שונים, הילולות וכו', ולא דווקא משהות קבועה בקברי צדיקים).
מה הקשר של כל זה לענייננו?
שלעניות דעתי, זה לא שיש הרבה ברסלברים משוגעים. אלה יש הרבה משוגעים שנמשכים דווקא לברסלב, הם חשים שרבי נחמן נוטל עליהם סמכות ומשרה בהם ביטחון. אמנם לא תמיד הם אכן חיים על פי כוונתו של ר' נחמן, וממילא לעיתים שם שמים מתחלל על ידם.
דבר שני, באמת ניתן לפרש את רבי נחמן בדרכים רבות, ולעיתים אנשים משתמשים בדבריו כאוות נפשם. לדוגמא: פעם בעלי ראה במערת המכפלה מישהו שילדו הקטן בכה מאוד זמן רב, אך האב לא שעה אליו. אז בעלי העיר את תשומת ליבו של האב אל ילדו, והלה השיב "רבי נחמן אמר לא להסתכל על הילדים" והמשיך ללמוד.
זוהי דוגמא מובהקת לכך שאדם למד כנראה באופן עצמאי וללא הדרכת רב את העניין הזה אצל ר' נחמן, ללא ההקשר הכולל, והבין את הדברים באופן שנוח לו להבין אותם, באופן שמסתדר מצוין עם ייצרו הרע (עצלנות, חוסר סבלנות לילד וכו'). ויש דוגמאות נוספות לכך לצערנו.
דבר שלישי, פעמים רבות אנשים מסתכלים בעין רעה על ברסלבים, נוסח "אי אפשר לרקוד ולשמוח כל כך הרבה בלי סמים". קשה לאנשים להכיל שמחה גדולה או אמונה עצומה, ואז נוח מאוד לטעון שהכל זה אחיזת עיניים. מלבד זה, יש דברים נסתרים! אולי האדם שרוק כל היום- זה התיקון היחיד לנשמה שלו? אולי בגלגול הקודם הוא רק רקד במועדונים? אנחנו לא יודעים כלום, ,האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב", ולא צריך לדון לכף חובה כל אדם שחי בצורת חיים שנראית לנו קיצונית ולא נורמטיבית. אולי לא צריך לחקות התנהגויות מסוימות, או שזה לא מתאים לרוב הציבור, אך לא צריך להסתכל החוצה כל הזמן ולחרוץ את דינם של מי שסביבנו.
דבר רביעי ואחרון, בנוגע לרב ברלנד; גם אצל הרב וגם אצל הרב ניר בן ארצי, היה למעשה תהליך בו מאדירים (בצדק!) את שמו של הרב, מספרים סיפורי מופתים ועוד. ואז אנשים שאינם מתוקנים תפסו על העניין טרמפ וניצלו את הכוח שנוצר. הם הבינו את הפוטנציאל הכספי הטמון ברב גדול שאנשים רבים (כולל תורמים עשירים מאוד) מאמינים בו וסרים למרותו. ואז הסיפור מתפוצץ ויש חילול ה' גדול ואנשים שחווים משבר אמוני. הבעיה הגדולה כאן, היא איפה שיקול הדעת והמחשבה העצמאית של כל אחד מציבור המאמינים?! אדם רואה שקורים דברים הזויים מסביב לרב (נניח אצל הרב בן ארצי עם החטיפה, או עם הסינונים המגזריים לשיעורים של הרב ברלנד) והוא לא עוצר רגע לחשוב "רגע, משהו פה מסריח. זה לא אמור להיות ככה". אלא כל הזמן אומר לעצמו "להתבטל לצדיק. לא לשאול שאלות. פשטות ותמימות"- גם בעניין זה, סילפו לדעתי את דברי רבי נחמן, שאמר להסתכל היטב בשכל של כל דבר". אני לא אומרת שהרבנים האלה אינם צדיקים. ודאי שאני עפר לרגליהם. אבל כל כך נוח להיות עדרי וכמו כולם, במסווה של יהודי פשוט ותמים שמתבטל לצדיק. הרבה יותר קשה זה להיות יהודי חושב, מתבונן, גם אם עליך לשלם מחיר חברתי ואפילו להיות מנודה. עדיף להיות כך מאשר לחיות בשקר נעים, מובנה ומגונן. אם ככה התפוצצו פרשיות הרב בן ארצי והרב ברלנד, סימן שמשהו לא היה בריא בקשר בין הקהילה לצדיק מלכתחילה.
שנזכה אפוא ללמוד את דברי הצדיקים מתוך לב טהור ומתבונן, להבין אותם על בוריים ולקיים אותם בפשטות, תמימות ושמחה אמיתית. ולביאת משיח צדקנו עוד היום.