את הופכת את היתרון שיש לך לחיסרון.

אם את בשלה לחתונה כעת (ולפי הודעה קודמת שלך נשמע שלא כ"כ) - יותר טוב שלא תכירי אף אחד אחר!

ואם את עדיין לא בשלה להנשא, תניחי לו, וגם אל תכנסי לשום מערכת אחרת.

אהבה, זה לא ממבט ראשון, זה משהו שבונים במשך כל החיים. (בשביל צדיקה..)

אם זו הבעיה 

אז אני חושב שבשום פנים ואופן אל תפרדי ממנו.

את יכולה עוד להצטער על זה קשות!

אם טוב לך איתו, אז את צריכה להאמין בקב"ה שהוא הזיווג שלך משמיים

ואם הוא משמיים את רוצה ככה לוותר עליו?

אין לך שום סיבה להכיר גברים אחרים,

והרבה נשים היו מוכנות להתחלף איתך,

ולהתחתן על הבחור הראשון בעז"ה.

את לא יודעת איזה כאב ראש זה אח"כ.

תעשי טובה, תחשבי על זה טוב טוב

בהצלחה ובשורות טובות

וכמובן ברוכה הבאה! 

נברך אותך שתרדי במהרה בעיתך ובזמנך גם פורום אחד למטה

ולהיות מאושרת בזה!

אין לך שום סיבה להכיר בחורים חדשים..

ולמה לך להתערבב???

שיהיה במזל טוב

אין כמו אהבת נעורים.. בעוצמה ובמשקעים שאינם..

אז אין לך שום סיבה בעולם

להיפרד ממנו

בגלל שאת לא מכירה סוגים אחרים של גברים?

מנסיון-

זאת לא חוויה מרנינה במיוחד...

סתם כאב ראש...

אם באמת טוב לך איתו,

מרגישה מוכנה לחתונה,

זה האיש שאיתו את רוצה לחיות ולהקים את ביתך,

אז למה לא?

לכאורה לנתק קשר עכשיו סתם בשביל "מתאים לי משהו אחר" זה טפשי מאוד. מי אמר לך שכשתרצי אותו (שוב) הוא יהיה שם?

גם הטענה שבבסיס האמירה הזו היא רדודה ומקורה בעולם התרבותי הרדוד והמטופש שסביבנו (סרטים סדרות וכו').

תתחילו לחשוב רציני. את רוצה להתחתן צעירה? את מסוגלת לזה ? (כלכלית, נפשית, וכו')?

בלי קשר לעצם קיום הבחור ברקע, תחשבי אם את בכלל בשלה לצעד. אם לא - אולי כדאי לחכות קצת.

לפני גיל 18 אולי אפילו גיל 19, צריך לחכות.

אם זה מספיק חזק זה ישרוד.

שלהתחתן בגיל 18 או 19 זה דבר חכם, אני רוצה לחכות לאחרי הלימודים ,לביסוס קצת של החיים האלה,גם מבחינת ההורים שלי הגיל המינימלי לחתונה הוא 22-23

זה הרבה שנים להמתין, גם בשנים האלה תגלי על עצמך שאת משתנה המון.

לא דומה אולפניסטית שסיימה שמינית לבחורה שסיימה שרות לאומי, זה שמים וארץ.

[אם רצתה והיה באפשרותה להתחתן. לא מחכים בגלל זה.]

בכל השאר - יש אפשרות להשתבח עם השנים.

נראה לי שכדאי שרב קרוב אליכם או משהו כזה יעזור לך להחליט.

אני אהיה איתו ואשמור על הקשר ותוך כדי אתפתח בכיוונים שונים כשאני בת שירות,אבל לא אמנע מעצמי חוויות או הכרויות מתוקף היותי בת זוגו של מישהו.ובמידה ואני אראה שאני אדם אחר שמתאימים לו דברים שונים,אז תמיד ניתן לסיים את הקשר.

זה לא פייר כלפיו?

או שאני צריכה לחשוב קודם כל על עצמי?

אני  באמת אוכל להתפתח בכל כולי והוא לא "ייתקע" אותי? 

אבל אני ממש עדיין לא מבין למה את רוצה לחפש מישהו אחר?

את הרי אמרת שטוב לך איתו. אז למה?

בעניין של לחכות: אני חושב שאת אכן צריכה קצת,

אבל אני לא חושב שאת צריכה לחכות עד שתתבססי

כי קשה מאוד להתבסס בגיל 22-23 את לא יכולה לדעת כמה זמן יקח לך

ועדיף לא לסמוך על זה!

תתיעצו גם עם אנשים שמכירים אתכם.

בעז"ה שיהיה בהצלחה!

משהו דפוק פה בקשר..

למה את רוצה להכיר עוד אנשים????

הרי יש לך מישהו מתוק ונאמן -והכל סבבה אגוזים ונוטלה!!

את יודעת כמה אנשים מוכנים לשלם בשביל זה?!

אם את לא אוהבת אותו - תודי בזה.

אל תתרצי תירוצים.

אני מצטערת אם מה שאומר עכשיו יהיה אכזרי..

אבל הכתיבה שלך מעידה על חוסר מוכנות לקשר חברתי. [לא זוגי! חברתי!]

ודי מסביר לי למה אומרים על בנות לפעמים שהן "בי**יות".

אני לא מכירה אותך ויכול להיות מאוד שאני טועה..

זה מה שהצטייר לי. וסליחה ומחילה במידה וסביר ביותר - שהמצב שונה מהתיאור שלי.

חלילה לקשר מלהיות נוטלה, ואם הוא כן - ראוי שלא יהיה, ואכן צריך לאכול שוקולד אחר.

חוצמזה מסכים עם מה שנאמר מעלי.

דברי עם מישהי מקצועית..

לא סתם ככה.

רבנית שמבינה בזה, שתוכל באמת לייעץ לך

נשמע, מהרושם של ההודעות- שאת לא באמת רוצה להתחתן כרגע מאי אלו סיבות אבל גם לא רוצה לאבד משהו שהוא טוב, ואולי בהמשך יתברר לך כטוב האמיתי ביותר עבורך..

אני מאד מאמינה שלאישה יש חכמת לב- חכמה פנימית..  וזה מרגיש לי חזק כאן: אני מאמינה שפנימה התשובה ברורה לך. (בענין החתונה. ואין צורך להקיש מזה על ענינים אחרים )

אבל.. 

כמובן שאני באמת לא יודעת דברים עד הסוף.

לדעתי כדאי שתייעצי עם מישהו שמכיר אותך (אם את שניכם אז מה טוב..) ומשם והלאה תחליטי בצורה טובה יותר

שס"ד גדולה תלווה אתכם.

לא רוצה ומוכנה להיתחתן מבחינה נפשית וזה הגיוני לבחורה בגילך

נירא לי שאת צריכה לחוות ולהבין דברים לפני שאת לוקחת החלטות כאלו ולכן נירא לי שכדאי לך לחקות קצת.כדאי לעשות החלטות מתוך שלמות אדם צריך להכיר קצת את עצמו.

אם תתחתי בהרגשה של פיספוס.שאולי יש יותר טוב.של רצון לחוות גברים וחווית ותעולם  ולא מתוך אהבה ורצון אמיתי אלי נירא לי כדבר לא בריא .יהיה לך קשה להשלים איתו עד שלא תביני מה ומי באמת חשובים לך.

גם לי היה צורך כזהשיצאתי קצת לעולם וחוויתי והרגשתי  והרגעתי את הנפש הגעתי למקום אמיתי של רצון אמיתי להיתחתן ולהיתחתן עם אחד ולא מענין אותי מכל השאר.

אבל זה תהליך .

תהליךטבעי שנירא לי שהרוב עצריכות לעבור כדאי להבין מה חשוב ומה נכון ואמיתי לה.

קיצור תחשבי טוב מה את באמת רוצה עכשיו

אם את רוצה עכשיו להיתחתן או לחכות קצת

מה יהיה לך הכי טוב

תעשי תהישתדלות וה' יסדר את השאר אל תדאגי.

לא יוצאים ונישארים ומתחתנים עם מישהו בלי רצון אמיתי להיות איתו זה לא פר בשבילו וגם בשבילך

שיהיה הרבה בהצלחה

נראה לכם לגיטימי והגיוני לבחורה בת 17 חסרת נסיון חיים כלשהו להתחתן??

אלה אותן בנות שמוצאות את עצמן,ילדות,תמימות,עם ילדים לגדל ומשכנתא לוחצת ועוד בעל שהוא בעצמו ילד שמנסים להחזיק את העולם על כתפיהם הקטנות. אני לא רואה את עצמי בשום פנים ואופן מתחתנת כרגע..

מבחינת אם הוא האחד או לא? זה מורכב,כן טוב לי כשאני איתו וחושבת עליו ואוהבת אותו,אבל אין לי את החותמת הזאת,את המאה אחוז ואני חושבת שאם אסתובב קצת ואכיר סוגים שונים של אנשים זה יעזור לי או להבין טוב יותר שהוא אכן המתאים לי ביותר או שבעצם לא וטעיתי. אולי זה קשור לאופי שלי, אולי זה קשור לכך שאני רואה את החיים בצורה שונה.בכל מקרה נראה לי שמצאתי לעצמי את התשובה..

בזיווג ראשון, תמיד יהיו חסרי נסיון גם בגיל 40!!! וטוב שכך.

לאחר גיל מסוים, רב האנשים לא מתבגרים הרבה יותר עם הגיל.

כתבת: "אני חושבת שאם אסתובב קצת ואכיר סוגים שונים של אנשים זה יעזור לי או להבין טוב יותר שהוא אכן המתאים לי ביותר או שבעצם לא וטעיתי"

את לגמרי טועה. ככל שתסתובבי יותר ותכירי יותר סוגים של אנשים, תהיי מבולבלת יותר ופחות ודאית לגבי האיש שלך.

נראה לי שכתבת בהודעה הזו בדיוק את מה שהורגש ממך: חתונה- לא מתאים, ולגבי הקשר שלכם- כדאי להתייעץ..

התהיות לגבי: האם צריך לרכוש ניסיון, האם אני צריכה להכיר יותר כדי להבין יותר וכו'.. מעידות, לדעתי, על כך שהרצון הוא לא באמת חזק. כשלא רוצים תמיד מוצאים אי אלו מניעות ועיכובים..

כשרוצים משהו- הולכים איתו עד הסוף. וזה לא סותר אולי חששות או תהיות- שהן לגיטימיות, אבל יחד איתן יש רצון לעשיית הדבר ושלמות לגביו.. 

אני בגיל 17 עמדתי להתארס.

והיה לי הרבה נסיון 

וידעתי בדיוק מה אני רוצה.

[אני אומרת זאת גם בהסתכלות מעכשיו אחורה. לא רק אז]

ולא ממקום של פספוס.

לא מקום שאני מפספס חיים בשביל זה, לא פספוס שאני מפספס בני זוג יותר טובים בגלל זה אלא ממש במקום של שלמות.

מנקודה שאת יודעת ומרגישה שאת עושה את הדבר הכי נכון עם הב"א הכי נכון בשבילך, בלי שום תירוצים.

בגיל 17 בן אדם בדרך כלל לא שלם עם עצמו, אז הרבה יותר קשה להיות שלם עם מישהו אחר.

לדעתי תפרדו, תתבגרי קצת, תשתוללי כל השמינית שלך, תנצלי כנמו שצריך את הש"ל ואז מנקודה שעשית חיים משוגעים, התבגרת וגילית על עצמך דברים חדשים, הרבה יותר בריא להיכנס לקשר בוגר ויציב.

זה יהיה קשה להיפרד, גם אם החבר שלך מושלם והוא שיא החמוד והצדיק, לדעתי תשמחי שנפרדתם בצהלך השמינית והש"ל. שאת יכולה להנות שם בלי להיות כל היום צמודה לפלאפון. ראיתי את זה על הרבה חברים שלי וגם על חניכות שלי.

והערה קטנה, בתור בחור בן 21, זה נשמע קצת הזוי שבחור בן 21 יוצא עם שבעיסטית.... משהו לא מריח טוב.

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש