וכמו כל הילדים המיוחדים במינם, המערכת לא מצליחה להכיל אותה, מפני שהמערכת בנויה כך שתתאים ל"כלל האוכלוסיה", ועל כן בנויה על הממוצעים באוכלוסיה בכל תחום. כמו מיטת סדום, מי שרחוק מדי מהממוצע, יש לקצץ את רגליו או למתוח אותן...
מאחר ואני תומכת בגישת החינוך החופשי, אני מתקשה להבין מדוע הגננת מרגישה צורך לדובב את הילדה ומדוע היא מרגישה צורך להיות בטוחה בידע של הילדה! ומה אם הגננת לא תפנה אל הילדה ותמתין שיום אחד תפנה הילדה אליה? האמנם יקרה אסון אם הגננת לא תהיה בטוחה ובשליטה מלאה על הידע של הילדה? האמנם הפגיעה בילדה תהיה כה קשה אם לא תדע מהו משולש, בזמן שרוב חבריה יודעים זאת (נניח, לדוגמא)? האם ייתכן שהילדה חשה במבוכה נוכח הבחינות? כיצד היא מגיבה אליך כאשר את מנסה לבחון את ידיעותיה? האם ייתכן שבשעה כזו התקשורת איתה הופכת לקשה יותר?
אם להיות כנה, מקריאת ההודעה אני מקבלת תחושה שהגננת פועלת במידה מסוימת מתוך רגשות של פגיעה וכישלון, ופחות מדאגה להתפתחותה של הילדה, גם אם הגננת עצמה לא מודעת לכך אפילו. הלא אפשרי שאת, בתור אמה של הילדה תהי ערה לבעיתיות ברמת ידיעותיה של הילדה פשוט מעצם החיים איתה, וללא כל בחינה. תוכלי להבטיח לגננת לעדכן אותה בכך. ניתן גם לא לפנות אל הילדה (אלא אם יש צורך לבקש ממנה בעדינות להתנהג בצורה שמתאימה לפעילות).