בס"ד

יכול להיות שאריות מדם ההשתרשות....

מקסימום לכי לחינם .

לא הייתי רצה לרופא כל עוד את מרגישה טוב  

לכי לשמוע דופק.  והרגשתי מצוין, יותר טוב מכל הריון תקין אחר....

נכון בהתחלה שמעתי דופק ואחרי יומיים  כבר לא היה....

יוקטנה ההמלצות שלך צריכות להיות זהירות מאוד מאוד.....

בהצלחה ובבריאות.

בשורות טובות!

המלצתי לכי לשמוע דופק ...

כי לי זה הסימן להפלה לא רוצה להלחיץ......

ולמרבה הצער, גם אם אין דימום זה לא סימן להריון תקין, חס וחלילה. פשוט אי אפשר לדעת...

לפעמים גם כשמדובר בהפלה טבעית עדיף לא להגיע ולהבדק, על מנת למנוע התערבויות מיותרות. 

ב"ה הגוף שלנו חכם יותר מכל אולטרסאונד, ויודע מתי צריך לפלוט הריון לא תקין

ב"ה הגוף שלנו עדין יותר מכל מכשיר רפואי, ויודע לפלוט את ההריון בצורה הבטוחה ביותר. 

כל עוד חשים בטוב, בשלבים כאלה מוטב לחכות בבית, בכל מקרה. 

אם חלילה מרגישים לא טוב, או שיש דימום כבד מאוד שלא מפסיק בזמן סביר, או שמרגישים שיש צורך בהתערבות, רק אז כדאי לגשת ולהבדק. 

על מנת למנוע הפלה מכירה מקרוב כמה מקרים כאלה ... ואם הן היו נשארות בבית היינו מאבדים כמה עולמות ....

ז"א זה אצלי זה בגדר ההשתדלות כלפי שמיים גם אם זה יהיה "לחינם" עדיף את זה מלהתקע בשבת עם ...

זה הראש שמנחה אותי (בעלי ) שהוא נהג אמבולנס והוא אמר לי לא פעם ולא פעמיים שבדיקה יכולה לחסוך הרבה ...

זה הורמונים.

המחשבה היא שזה מה ש"הציל" את ההריון, אבל אני חושבת שהריונות שזה היה סתם דימום, זה כאילו הציל אבל למעשה היו ממשיכים גם ככה. זה לא "תרופה" - מדובר בהורמונים! החשש והחשד שלי הוא שבעוד 15-20 שנה כולנו נשמע כמה נורא היה לדחוף את ההורמונים הללו לכל אותם עוברים שהיום הם חלילה מתבגרים ובוגרים פגועים בצורה זו או אחרת.

אני מאמינה שבשבועות כל כך מוקדמים, שליש ראשון, הריונות שאמורים ליפול יפלו גם ככה (למרות ההורמונים "לחיזוק הרחם" עלק), והריונות שמדממים סתם ככה, וימשיכו להתפתח, יימשכו גם עם ההורמונים, אבל ההורמונים הללו יפגעו בעוברים של ההריון הזה, שהיה אמור להביא ללידת תינוק או תינוקת בריאים. ההשפעה של ההורמונים הללו, לדעתי ולצערי, יבואו לידי ביטוי בגיל ההתבגרות או בשעה שהם ירצו להקים משפחה.

אני הייתה לי הפלה של תאומים אחד נפל אחד נשאר חי ביקשתי תרופות להמשיך את ההריון לא נתנו לי אמרו לא יכולים לא רצו להגיד לי שהוא גם ימות באיזשהוא שלב ....אז נכון עד כאן צדקת!

אבל אני מכירה כמה מקרים בניהם בת של שכנה קראוון לידי היו לה דימומים של הפלה ! הלכה לבית חולים הביאו לה תרופה -הורמונים וזההציל לה את התינוקת היום! היא נשואה עם 2 ילדים הרקיון שלי שי בדרך ראיתי אותה בגיל הבגרות לא היה לה שום דבר מיוחד יותר מכל נער רגיל .

אבל בשביל זה שאני אחליט לא לקחת משהו

סליחה מזעזע אותי מה שכתבת !

איפה ההשתדלות שלנו? את יכולה להגיד גם שכשצריך כבר בסטרפטוקוק לקחת אנטיביוטיקה אחרי ביקום וכו לא ניקח אם צריך זה יעבור .... מקסימום יפגע בלב ברגליים וכו..

אנחנו חייבים לעשות השתדלות כדי להציל כל תינוק

לא סתם הקב"ה ברא טכנולוגיה ושלח באנשים תבונה

הכל נברא כדי לשרת את האדם ךעבוד אותו יתברך !

ואם ההורמונים האלו יציל עוד נפש אחת מי שאנחנו שנחליט לא לעשות את זה

אם חולה במחלה יכול היה שלא לעשות טיפולים כימיים תאמיני לי שהוא לא היה עושה אבל אולי זה יציל אותו אז מה יש בזה סיכון שזה אוכל לו עוד חלקים ומשפיע על המערכת החיסונית שלו!

אבל מה לעשות אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו ...

אפשר ללכת לרופא לשמוע מה הוא אומר מה המצב אם חייב לקחת אם יש סיכוי טוב אבל ישר לשלול את זה ...

קשה לי ממש עם מה שכתבת יוקטנה וכל מי שחושבת כך.

יש לי חברה שהיה לה דימום של מחזור בשבוע 14, ועוד דימום עוד יותר גדול בשבוע עשרים ומשהו, ואף אחד לא "הציל" לה את התינוקת, ולמרות זאת היא ילדה מתוקה מאוד שנמצאת איתנו היום

דברי אלו לא מבוססים מחקרית, ואני אף מקווה שיופרכו, אם כי יש לי חשש כבד שיאומתו במחקרים שיערכו בעוד 15-20 שנה, כאשר כל התינוקות הללו יגיעו לבגרות מינית וירצו להקים משפחות...

לפעמים אפילו הוראה למנוחה\שמירה יכולה להיות פתרון.

ולאנונימית: אני מבינה את הכאב שלך וגם מסכימה עם תוכן דברייך, אך אני חושבת שיוקטנה לא מכשילה אף אחת. היא אומרת את דעתה וזו זכותה, כשם שזו חובתה של כל גולשת בפורום לפעול על פי הוראת אנשי מקצוע ולא על פי תגובות בפורום.

למען האמת, יש מוקד אחיות בקופ"ח כללית, *2700, ואני חושבת שיש גם בעוד קופות, וקשה לי להבין מה ההיגיון בכלל לשאול שאלות כאלה בפורום כשאפשר בקלות להתקשר ולהתייעץ עם הגורמים הרלוונטיים (כמובן שהכי טוב עם רופא המשפחה). אני מתקשרת לשם בכל התלבטות והן ממש עוזרות. הרבה פעמים חסכו לי הליכה לרופא כשהייתי מודאגת.

ומקשיבות לייעוצים שלה בתור אחת שמבינה בתחום.

יש דברים שמותר להגיד ויש דברים שלא!!!! - כשזה קשור לשינויים בגוף ואת לא יוכולה לדעת איך זה משפיע על ההריון את צריכה ללכת לבדוק ואפילו פעמיים בשבוע, וההמלצות כאן בפורום הם: " תתיחסי להרגשות שלך ותאמיני בהן" ולצערנו לפעמים זה נגמר באסון ולא צריך אפילו אחד כזה....

ויוקטנה-עם כל הכבוד כבר מספר פעמים המליצה לא ללכת לבדיקה אם את חושבת ומרגישה שהכל בסדר.

הן בהפרשות חומות (חום=דם, ויודעת את זה מי ששומרת נידה ומחכה להיות טהורה...) והן בכאבי בטן / התקשויות / צירים מוקדמים בשבועות קירטים.

לא כולן כמוך שמתקשרות למוקד האחיות, הרבה כאן "לא מאמינות" ברופאה הקוונציונלית וחושמות שהיא רק התערבותית ורק רוצה להרע להן  ולכן לא הולכות לקבל פתרון שם אלא מחפשות כאן אצל בנות שמגדירות את עצמן "מקצועיות טבעיות".

זה כואב לי כ"כ שאני חייבת לרשום את זה בגלוי, כי כנראה במסר אישי זה לא מספיק ....

סליחה אם פגעתי במישהו.

שיוקטנה היא אשת מקצוע- הדוגלת בשיטות טבעיות בלבד,

ואנשים פה מספיק אינטיליגנטיים כדי לקבל מידע- ולסנן את מה שרלוונטי להן.

היא לא התיימרה לתת פה ייעוץ רפואי, כי פורום- מעצם מהותו הוא מקום להחלפת דעות בלבד, ומי שלוקח ממנו הוראות לניהול חייו- עושה את זה על אחריותו הבלעדית.

בעיני, באופן אישי- אני לא אוהבת את כל הנהיה העיוורת הטרנדית היום- ללכת אחרי השיטות הטבעיות ולזלזל ברפואה הקונבנציונלית, אני חושבת שנולדנו בדור שלרפואה יש כ"כ הרבה מה להציע- וחבל לפספס את זה, ובדורות קודמים, עם כל הטבעיות- איבדו גם יולדות וגם יילודים בתהליך הטבעי הזה.

בשביל לשמוע את ההמלצה ללכת ולהיבדק, לא צריך פורום. אפשר להתקשר למוקד אחיות.

בפורםפ קיים בשביל שכל אחת תוכל להביע את דעתה, ולשמוע מגוון של דעות.

כל אחת חופשיה לבחור לפי נטיות לבה.

הרבה פעמים מישהי נכנסת ושואלת, בגלל שבעצם היא מרגישה שאין סיבה להיבדק, ומאחר והיא יודעת שבמוקד יגיעו לה לבוא להיבדק (כי זה מה שהן חייבות להגיד), היא באה לקבל אישור להרגשה שלה.

בשביל זה אני כאן להשמיע את קולי

ב"ה שקיימת הרפואה הקונוונציונלית כשצריך אותה.

מי שלא מאמינה ברפואה הקונוונצינאלית - ממילא לא תתלהב להיבדק ו\או לטפל בהתאם להמלצות אנשי מקצוע קונוונציונאלים, וממילא תקבל המלצות של מישהו אחר שהיא סומכת עליו.

בכל מקרה אני חשה צורך לציין ש:

א) יוקטנה, או לצורך העניין כל מדריכת הכנה ללידה ודולה, היא אישה בעלת ידע רב והתמקצעה בתחומים של הריון ולידה - וזה עדיין לא הופך אותה, בעיניי, ל"אשת מקצוע" ברמה כזו שמותר לסמוך על המלצתה להליך רפואי או על הימנעות ממנו. אני מקבלת את דבריה כדעה של מישהי שלמדה הרבה, ולא כדעת בעל מקצוע.

ב) אני חוזרת על ההמלצה לכולן להתקשר למוקד האחיות במקרה של התלבטות רפואית. אני לא מאמינה שיש כאן מישהי שחושבת שהרפואה הקונוונציונאלית היא "רק התערבותית ורק רוצה להרע".

כפי שאמרתי, ובניגוד גמור לדבריה של יוקטנה ("ומאחר והיא יודעת שבמוקד יגיעו לה לבוא להיבדק (כי זה מה שהן חייבות להגיד") האחיות במוקד ממש לא מפנות בכל מקרה לבדיקה. להיפך, כפי שציינתי, לא פעם ולא פעמיים נמנעתי מהליכה לרופא בעקבות המלצתן.

ג) במקרה שמישהי, כדברי יוקטנה, מרגישה שאין סיבה להיבדק, וקיבלה הוראה רפואית להיבדק או "יודעת" שתקבל כזו אם תשאל - גם במקרה זה אני לא חושבת שיש לתת משקל לדעות המובעות בפורום. אם מדובר בהפניה למחקר או למאמר, זה משהו אחר. אבל סתם דעה, אפילו אם המביעה אותה טוענת שיש מחקרים שמגבים אותה? אני לא הייתי מקבלת זאת בשום אופן כ"אישור להרגשה שלי".

נשים היום חושבות שהן צריכות להוכיח שהן סופרוומן, משום מה.

אבל גם אם הפלה טבעית, צריך לדעת ממתי.... אשה שמסתובבת עם עובר מת ברחם כמעט 4 שבועות זה יכול להכניס אותה למצב חרום- זה גוף זר כשהוא לא חי. הגוף מפתח נוגדנים ונכנס למצב של מתקפת נגד וכל המערכות נכנסות לפעולה נגד וזה הכי לא טוב לאישה.

את צודקת שיש התערבויות בבי"ח, את זה האשה צריכה להחילט אם היא מאפשרת או לא. אבל צריך לדעת מה המצב ולדעת האם העובר חי או לא במיוחד כשיש סימנים מחשידים, אשה יכולה להרגיש טוב ובלי כאבי בטן ושום סימן חיצוני ופתאום לגלות שכבר חודש היא מסתובבת עם עובר מת.

לכן אם יש סימן מחשיד צריך ללכת לבדוק מה המצב והלואי שהכל יהיה בסדר תמיד.

הנסיון האישי שלי כנראה מצריך אותי להיות תוקפנית (3 הפלות ויותר ) זה נראה לי מספיק בשביל לא להישאר בבית על כל דבר קטן שמחשיד.....

מה עשו בדורות שלא היתה גרידה?הגוף לא יכול להוציא את זה לבד?

אם את מתייחסת למחקר רטרוספקטיבי (של איסוף נתונים מן העבר), אין לי מושג איך ניתן לאסוף את הנתונים שאת מדברת עליהם.

הנה יש לך בתחתית השרשור "הוכחה" לכך שאפשר לחכות להתערבות רפואית גם 60 שנה

אלו וגם אלו, סיפורים נקודתיים, שלא מוכיחים כלום.

במקום כל הדיון הריק הזה, שאני מביאה סיפור של אחותי או סבתי, ואת סיפור של אחותך או שכנתך, בואו נחכה למחקרים שתביא (ואולי לא תביא) ריןרין

ובצורה יותר בטוחה מכל הליך רפואי.

ארגון אפרת מפרסם שהפלה יזומה היא הגורם מספר 1 כיום לבעיות פוריות.

עם זאת, רוב הנשים, מרגע שהן יודעות שההריון הפסיק להתפתח, מבקשות לעבור הפלה בהקדם, ולא להמשיך ולהסתובב ולחכות. זה קשה מבחינה נפשית.

חשוב לי לציין שזה אכן יכול לקחת 4 שבועות וגם יותר.

במיוחד שהיום היו לי כל היום התכווצויות מפחידות והרגשה רעה.

עדיף לחזור לדבר על לידות,בע"ה אצל כולן,בקלות.

ל-ה

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

זה לא נעים להסתבב עם עובר מת, ואת חלקנו זה גם מפחיד.

אבל אין מחקר שמראה שזה מסכן את האישה.

מצטערת על האובדנים שלך, ושלי, ושל כל נשות ישראל והעולם.

מוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, למרבה הצער (וגם השמחה).

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

ישנם מצבים של "הפלה נדחית" בהם העובר מת ונותר ברחם עד מספר שבועות לאחר מותו. לעתים לא יהיו כלל סימנים להפלה והאישה לא תדע. הרחם מפסיק לגדול וסימני הריון אחרים בגוף נעלמים. בד"כ במצב זה העובר יצא החוצה באופן ספונטני.
הפלה מתרחשת בפועל כשהדימומים מלווים בקרישי דם ובהתכווצויות המלוות את פתיחת צוואר הרחם. ההפלה נשלמת כאשר העובר והשלייה נפלטים מהרחם ללא שאריות. ישנם מקרים בהם נשארים עדיין חלקי שלייה ברחם ויש צורך בהתערבות רפואית להוציאם כדי שלא יתפתחו זיהומים.

את יודעת איפה זה כתוב במעגלים -מומחים בפריון ברפואה סינית .

מה יקרה אם תהיה הפלה טבעית אבל האשה לא תדע שהכל יצא ?? זיהום...

פעם לא יכלו לדעת אבל היום יש אולטרא סאונד וגרידה .

הגיוני....

http://amazing-laugh.blogspot.com/2010/09/92-60.html

בבקשה אם יש איזשהוא בן פה לא להכנס לקישור תודה !

אני מהמרת שזה "אמיתי" בדיוק כמו הסיפור המרטיט על העשירייה שנולדה ברוסיה...

אם האישה מרגישה שהיא רוצה להיבדק בתום התהליך, או שהיא מרגישה שיש בכך צורך - אני בעד

ב"ה יש בשביל זה אולטרסאונד וגם גרידה - לפי הצורך

בס"ד

חבר'ה- צאו מזה... כל אחת תעשה מה שבא לה ומה שהיא מרגישה שעושה לה רוגע נפשי.

הפורום כאן הוא בגדר  ה"חברה שבספסל בגינה"- שבחיים לא תדברו איתה על זה.. אף אחד לא קרא לפורום הזה "דוקטורס" או משו דומה..

והכי חשוב- מוריץ!!מה שלומך נשמה??

אני מקווה בשבילך שהכל טוב ודופק(תרתי משמע)- מחכה לבשורות טובות!

יממה אחרי שעשיתי בדיקת היריון וגיליתי שזה חיובי

הופיעו לי הפרשות שכאלה..

שאלתי כאן ויוקטנה ענתה לי שזה טבעי ונורמלי

נרגעתי והמשכתי להתפלל.

ובאמת ב"ה ההיריון תפס והיום אנחנו כבר בשבוע 20 

השבוע גם הופיעה בטן ובעיטות של לוחם.

לדעתי קודם כל להירגע ולהתפלל.

אם את ממש בתחילת ההיריון אז זה בהחלט לגיטימי 

ואם את רוצה להירגע יותר, תתקשרי לאחות.

נראה לי שכל אלה שהלחיצו על הפלות וכדומה,

הלחץ מזה יותר מזיק מאשר מועיל.

ועובר לבד. בדרך כלל זה קורה בימים בהם היית אמורה לקבל וסת.

אם זה נמשך, תפני לרופא נשים להיות בטוחה שהכול בסדר.

סורי,לא התכוונתי לעןרר כזה פולמוס.

תודה לכולן וב"ה הכל בסדר האחות מ 2700 אמרה לנוח ולשתות ושזה אמור לעבור בס"S

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

גם יפה וגם קל וגם כמעט אף פעם לא מתפקשש

מצרכים

לשכבה הבסיסית

• 3 כוסות קמח

• ¾ כוס סוכר

• 1 ביצה L

• 1 שקית אבקת אפייה

• 1 כוס שמן קנולה

לשכבת השוקולד

• 2 כפות שטוחות אבקת קקאו

• ½ כוס מים

• ½ כוס שמן קנולה

• ¼ כוס סוכר

• 2 ביצים L

אופן ההכנה

1. מחממים תנור ל־180 מעלות.

2. מכינים את השכבה הבסיסית: מערבבים בקערה את הקמח, הסוכר ואבקת האפייה.

3. מוסיפים ביצה ושמן ומערבבים עד שמתקבלת תערובת אחידה.

4. מעבירים חצי מהתערובת לתבנית ומשטחים החצי השני מכניסים למקפיא.

5. מכינים את שכבת השוקולד: מערבבים בקערה את הקקאו, המים, השמן, הסוכר והביצים עד לקבלת תערובת חלקה.

6. יוצקים את תערובת השוקולד מעל השכבה הבסיסית ומשטחים בעדינות.

7. מפוררים מעל המלית שוקלד את החצי השני של השכבה הבסיסית

8. אופים בתנור שחומם מראש עד שהעוגה מתייצבת וקיסם יוצא עם מעט פירורים לחים.

9. מצננים היטב לפני החיתוך.

אגב שבוע שעבר שלחתי עוגת תפוזים לשכנה בערב שבת כדי לשמח אותה והיא עפה עליה לדבריה

אם קשהלך עוגה אפשר עודיות

אבל כל מה שכתבת נשמע מעולה ואל תזלזלי בעוגת שוקולד עם קרם שוקולד מלמעלה!!! זה מעדן מלכים ובאופן אישי זה הגילטי פלז'ר שלי ומזל שאת לא בקהילה שלי🤭

כי יודעת שלא אצליח להכין משהו טעים ושווה מספיק. (וגם כי קשה לי אפילו להכין לעצמנו דברים, אז אני לא יכולה להתחייב לאחרים...)

אני לא שמחה מהמצב הזה, אבל זה מה יש🤷‍♀️

ובתור מגויסת ויולדת הייתי שמחה לקבל, אבל כן מעדיפה כמה שפחות מלכלך ומתפורר.

זה את הטורט הפשוטות

הכל מתקבל בברכה

יש כאלה ששולחות אלפחורס ועוגות גבינה

אפשר לקשט קצעת מלמעלה בשקדים פרוסים אם זה מתאים לעושה או אבקת סוכר תמיד משדרגת את המראה.

וככה עוגה הכי פשוטה שיש נראית מרשימה בהרבה.

הרבה פעמים במקום בחושה ממש אני עושה בחושה משודרגת

נגיד עוגת שוקולד פירורים/ריבה פירורים

בראוניז עם אגוזים למעלה

....

וממש לא צריך עוגה מתוחכמת, פס עוגה בחושה זה מהמם

את יכולה לקנות תבניות פס מקרטון שהן יותר יפות

ואם את שמה בשקית צלופן אז בכללל...

אני אופה גם עוגה קטנה בתבנית מאפינס, וטועמת אותה. אם יוצא טוב, אני מביאה את הגדולה למי שרציתי.

ומסכימה עם מה שטארקו אמרה

אני כבר הרבה אחרי השלב הזה

אבל באופן כללי

פחד זה לא דבר שמנהל את חיי

כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות

כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.

זה טבע העולם.

ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.

בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו

ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.

אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?

ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...

ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...

יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.

שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.

אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה

שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי

ולמרות הקשיים שעברתי בחיים

אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...

מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה

גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני

אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.

אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת

וזה לא פשוט. בכלל

אבל זה ממלא אותי באושר גדול.

אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.

בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.

כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.

שאביא ילדים לעולם כזה

מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'

מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות

בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה

לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה

לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה

לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע

מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.

אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.

"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"

(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)

אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-

לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה

ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,

ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.

אבל כן זה בהחלט מפחיד וקיים ונוכח

גם אחרי שהילדים נולדים כמובן אבל אצלי יש פחד מאוד גדול גם מהתהליך עד הלידה כולל..

בכל מקרה, מה שגורם לי בסופו של דבר כן להפסיק מניעה/לעשות פעולות שבע"ה יובילו להריון ולתינוק

זה כשהרצון גובר על הפחד.

אני לא מחפשת לא לפחד. זו לא אופציה שקיימת מבחינתי ולא משהו שאני שואפת אליו, הפחדים הם חלק מהסל שיש לי בחיים ואיתם אני עובדת.

אבל בשלב שבו הפחדים לא מוחקים את הרצון, אני מבינה שאני בשלה להריון נוסף..

ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.

יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.

ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.

אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.

פ

ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)

אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.

אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...

יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה

אבל זה לא לפי כל הפסיקות

לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד

אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם

זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש

(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)

תבדקי מה הפסיקה שלכם

אם מותר עם לק שלם, אז אחלה

תעשי יום לפני

אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי

יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה

הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)

ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.

ו- @שלומית. לק ג'ל לא יורד לבד

צריך ללכת להוריד אותו כי קשה מאוד להוריד בבית

אולי התכוונת ללק רגיל

אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.

אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;

( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)

10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים

מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן

מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק

פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך

שהלק לא מאד איכותי🫣

אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?

הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף

אבל באמת הלק לא הכי איכותי

יורד לי יחד עם הלק גם שכבה דקיקה של הציפורן....

המכשיר שמורידים איתו עושה לי צמרמורות שאני לא מסוגלת🙈

אצלי קבוע הייתי סובלת בזה.

עד שהגעתי למניקוריסטית שראתה שהעור שלי עדין אז היא עושה לי בעוצמת נמוכה ובעדינות כזו שלא כואב לי בכלל.

כשלפני זה סבלתי כל פעם🤦‍♀️

הרעש עושה לי צמרמורות

כמו ברופא שיניים

אני מתפתלת כולי חחחח נושכת שפתיים

שלוש וחצי-ארבע שבועות לא אכפת לי שהוא לא הכי איכותי

וגם ניסיתי פעם

סיוט

מעדיפה חד משמעית ללכת קוסמטיקאית

והיא במילא מורידה לפני ששמים חדש

אני עושה קבוע לק גל.

ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.

אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.

אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.

בחודשים האחרונים התחלתי.

עושה יום יומיים לפני המקווה.

ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.

זה ממש עושה לי טוב

ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...

אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.

עושה לפי הפסיקה הרווחת

מחדשת לפני המקווה

כמה קרוב שאפשר

אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע

זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭

ואחרי המקוה הולכת לשים

מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..

עזרתן לי מאוד להחליט ש...

כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..

נושא לא פתור אצלי

אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים

או לכבוד אירועים מסויימים או חגים

יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...

אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה

(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)

אני לא מאורגנת מספיק בשביל שזה באמת יקרה בזמן

ואין לי איך להוריד לעצמי בבית בלי להרוס את הציפורן במקרה ששכחתי.

וגם זה לא מחזיק אצלי חודש אף פעם (ציפורניים שומניות, קרה עם כל מניקוריסטית)

אז די.

מקפידה לגזוז בבית כדי שתמיד יראה טוב ולא יהיו לכלוכים מתחת הציפורן או משהו. אם היא קצרה אז אין. ושלום על ישראל.

אבל גם חושבת שזה מהמם ונותן הרגשה של טיפוח (עד שזה חצי מקולף ואז זה הרגשה של הזנחה)

ולמיטב ידיעתי לא משפיע על מקווה

זה עושה שהריסים נראות יפות, קצת כמו מסקרה

אולי יתן לך את התחושה הנשית אבל עם פחות השקעה והתארגנות

בלי קשר למנהגים ולטבילה.

האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?

מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?

כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה

זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.

לי אישית מחזיק נגיד שבועיים

אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.

אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.

הציפורניים נחלשות.

כאילו מורידים שכבה

עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.

אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.

ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.

המכונה קצת חמה

לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת

אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס

גם אני לא רואה את המנהלת רוב הימים )לא מחפשת)

בבוקר בטח שלא, אני מגיעה מוקדם

בצהרים לפעמים

לפעמים נמצאת בתוך החדר אז מאמינה שלפעמים אני לא רואה כי נמצאת בחדרים אחרים

נראה לי עדיף שתבואי באמצע היום לראות איך הולך.

פעם פעמיים ואם הכל רגוע ובסדר אז אפשר לסמוך עליהם.

לגבי המנהלת, מוזר שהיא לא נמצאת.

וזה באמת קריטי שתהיה מנהלת שתסתובב בשטח ותוודא שהכל תקין

לא לכל המנהלות יש משרה מלאה במעון. במעון שלנו שהיה בסביבות 50 ילדים המנהלת השלימה משרה בחלק מהימים בלהיות מטפלת קבוצה ביום החופשי של המטפלת. היום אני יודעת שמנהלת שם מנהלת 2 מעונות במקביל.

אין דבר כזה שהורה נשאר מעל שעתיים בשגרה כדי לשאול על הילד שלו. זה מפריע להתנהלות והמשך סדר היום.

לגבי המנהלת האמת לא יודעת להגיד. אני אף פעם לא חיפשתי את המנהלת אלא אם כן יש איזה נושא חשוב שרציתי להעלות.

ולהסביר המון..לא נשמע תואם..וזה גוזל זמן יקר שהמטפלות אמורות לדאוג לילדים בומולא לדבר עם כל אמא

תחשבי שכל אמא דאגנית תדבר עם המטפלת שעתיים?

לגבי המנהלת מאוד תלוי בגודל מעון.

אני לא יודעת מה קורה במעון פרטי. במעון שהוא חלק מרשת יש לכל קבוצת מעונות מפקחת (יש כאלה שקוראים לה "מדריכה" או "יועצת" או משהו כזה. זה אותו תפקיד, רק עניין של טרמינולוגיה). היא מעל המנהלת, מטעם הרשת.

לפעמים בתחילת השנה מקבלים מהמעון כל מיני טפסים, וכתוב שם גם את שם המפקחת עם מספר טלפון. אם לא, תחפשי באתר האינטרנט של רשת המעונות - או שכתוב שם את כל המפתחות לפי איזורים, או שתכתבי להנהלה של הרשת ותשאלי אותם.

כשאני מגיעה לשעתיים זה פעם ב.. לא כל יום.. יש לי חיים אחרי הכל.. וגם כשאני שם אני לא כל הזמן מדברת עם הצוות.. רק שהן פונות אלי או מספרות לי משהו. בכל אופן הנקודה בעיני זה האדישות שאני מרגישה כלפי המקצוע.

אחרי המקרה המזעזע במעון באריאל כבר נגמרו לי המילים. מקרה רודף מקרה ואף אחד לא מרעיד את המערכת..

אחד ופעם בשבועיים שלושה גם יום השתלמות

אולי היא נמצאת בחדר שלה בזמן הזה עובדת שם?

או אולי היא במטבח?

אצלנו המנהלת לפעמים בבקרים נמצאת בתוך אחת הכיתות ומתגברת שם עד שכל המטופלות מגיעות

ואומרים לי בוודאות שהיא לא הגיעה...

נמוך במעון הזה

וואי ממש מבאס, מבינה אותך

לא מאמינה שהיא פשוט מברישה, זה עלול לדפוק אותה

גם לה יש מפקחת

לא הייתי משאירה את הילד שלי במעון שאני לא סומכת על המטפלות כשהן בלי פיקוח של מנהלת. ובאמת מספר הפעמים שראיתי את המנהלת במעון אצלנו יכולה להיספר על יד אחת.. לא מטריד אותי כי אני סומכת על המטפלות, וגם אני אמא דאגנית שנשארת כשצריך ועם יד על הדופק.

לנו היה את זה בנושא אחר (שעכשיו פחות חם, אז הוא לא עולה כל כך)

ולהורים שלי גם היה את זה בנושא פוליטי (סביב ההתנתקות)

זה קשה מאוד... אבל גם בתוך הוויכוח צריך לזכור שאנחנו זוג אוהב ומאוחד.

ואני אומרת לעצמי שהכי חשוב שבנושאים המהותיים בחיים (יהדות וחינוך ילדים) אנחנו בדעה אחת, כי אחרת זה היה פוגש אותנו הרבה יותר וזה היה הרבה יותר קשה...

מניחה שבקרוב העניינים האלה יירגעו קצת, כשתעבור תקופת הבחירות, ותוכלו לחזור לנהל את חייכם בנחת ובאחדות❤️

עם תמונת התוצאות העכשווית אני בכלל לא בטוחה שזה יקרה מהר...

אבל אני כן חושבת שאני צריכה ללמוד להתמודד עם המצבים שבהם אנחנו חושבים כל אחד שהשני טועה, כי זה לא טוב שזה כל כך קשה לי.

גם בחינוך ילדים יש לנו לפעמים דעות שונות... לכם לא? איך עושים את זה? מקווה שהשאלה לא נשמעת חטטנית, אני רצה ללמוד מכם

לנו ב"ה אין כמעט חילוקי דעות בנושא הזה. מקסימום יכול לקרות שאחד מאיתנו כעס בצורה מסוימת על הילד, והשני חושב שהצורה הזו לא טובה. אז אחרי שהילד נרגע (בדרך זו או אחרת) מדברים על זה שלא בפניו, ומגיעים בסוף להסכמה איך נכון יותר היה לנהוג באותו רגע.

אז בנושא הזה אני לא יכולה לעזור לאחרים...

אבל בנושא כמו פוליטיקה - אני חושבת שהכי טוב "פשוט" להחליט שלא מדברים על זה... הרי אין פה משהו מעשי לחיים שלכם, נכון? (הנושא שהיה בוויכוח בינינו בזמנו כן דרש צעדים מעשיים, ולכן זה היה בעייתי יותר...)

אבל דברים קטנים פה ושם.

נכון, אין בפוליטיקה משהו מעשי, סתם מעצבן אותי ממש שהוא חושב שאני טועה ושהוא לא מבין שאני צודקת.

זה נשמע טיפשי כשאני כותבת את זה...

וגם לא יודעת כמה נצליח לא לדבר על זה בתקופה הסוערת הזאת.

פוליטיקה זה באמת נושא מאוד טעון, במיוחד בימים האלה ויכול להביא לעצבים ומחשבות שליליות אחד על השני. צריך לזכור שזה שיש לו דעות אחרות משלך לא אומר שהוא פחות חכם או מבין או מוסרי ולא אומר את זה גם עליך. יש דעות שונות שמגיעות מנקודות מוצא ערכיות שונות ואפשר וצריך לקבל את זה. נקודת המוצא היא להבין ששניכם רוצים בטוב חושבים שיש דרך אחרת להשיג אותו.

ברגע שאת מבינה את זה, את צריכה גם ללמוד לנהל את זה, לקבוע גבולות לשיחות פוליטיות, לא לנסות לחנך אחד את השני ולזהות מתי כבר לא מועיל לדבר על זה.

גם אם החלטתם לא לדבר על פוליטיקה אבל בפנים מעצבן אותך שהוא לא מבין שאת צודקת, זו תפיסה קצת מוטעה בעיני... תביני את שיש לכם שתי דעות שונות ויכול להיות שיש גרעין של אמת בכל אחת מהן.

גם לי יש חילוקי דעות עם בעלי נניח בנושא גיוס חרדים. ניהלתי איתו כמה ויכוחים בנושא והבנתי שאני לא הולכת לשנות את דעתו, הוא פשוט חושב אחרת ממני וזה בסדר גמור. אפילו שאני חושבת שזה אחד הנושאים המשמעותיים והקריטיים, הוא חושב אחרת. אני מצליחה להבין את נקודת המוצא הערכית שלו ולכן אני מעריכה אותו על אף שהוא חושב אחרת ממני לחלוטין.

מוטעית, ואני רוצה לשנות אותה.

אני רוצה להרגיש שזה באמת בסדר שכל אחת מאיתנו חושב אחרת.

מה הערך שיושב בבסיס של התפיסות של בעלך. איזה ערך חיובי יש בבסיס שמוביל אותו בחשיבה שלו. תנסי להגיע אצלך להערכה פנימית של איך הוא מובל על ידי הערך החיובי הזה. יש סרטון של גברת רביע שהיא מדברת עם זוג שאחד בימים ואחד בשמאל והם רבים על זה, תראי:

‏‏19K‏‏ צפיות‏ · ‏‏1.3K‏‏ רגשות‏ | הוא ימני לאומני, היא שמאלנית...ואי אפשר לדבר על על זה בבית. ספיישל בחירות- "טיפול זוגי פוליטי" עם גברת רביע שמראה לנו כמה כולנו בעצם דומים ברצון שיהיה פה טוב ובאהבה לעם ולארץ שלנו וכמה זה בסדר לחשוב אחרת.. העיקר שנצליח לקבל אחד את השני ולהיות ביחד💜💜 מתוך הופעה בבית אבי חי | גברת רביע

כל הכבוד לך

חחח

וזו האמת של התורה.

הרבה דברים מסתעפים ממנה, אבל לרוב קשה לנו לראות מה האמת האלוקית בכל הדברים האלה.

אני מאמינה שפוליטיקה זה אותו דבר. ולפעמים כולם אמת אלוקית - בהסתעפויות שונות.

ולכן אין טעם להיות בטוחים שהאמת אצלי, כי אנחנו לא אלוקים.

ובעיקר - לכן אין טעם להתווכח על זה בין בני זוג, כי האמת האלוקית היא שזוג צריך לחיות בשלום ובאהבה

אצלינו יש עניין אחר לא קשור למפלגות,

אז בגלל זה לריב עם הבעל?

מציעה לך בכל לב

לא להכניס פוליטיקה הבייתה.

כן לכבד דעות אחד של השני

אבל אתם זוג אוהב

ולא שווה לקלקל את הזוגיות היפה שלכם

בגלל משהו חיצוני!

למה הוא חושב את מה שהוא חושב? את ההיגיון שעומד מאחורי זה, גם אם הוא מוטעה לדעתך?

אני חושבת שאנחנו מבינים שעמדה מסוימת היא הגיונית גם אם אנחנו לא מסכימים איתה יותר קל לנו לא להגיע למקום של ''הוא טיפש אם הוא לא רואה שאני צודקת''

עשה לי טוב לומר לו משפטים כמו אתה בוחר בי אבל? וכאלו ולשמוע שהוא בוחר בי יותר מכל דעה כזו או אחרת..

וכנל הפוך כמובן לומר לו

הרגשתי שכאילו זה מה שצריך לחזק, וזה מה שהיה קשה לי בכל השיחות והדיונים.. ההרגשה שתראה אותי, תאהב אותי, תייקר אותי וכו.

בעלי ואני חושבים אחרת לגמרי בנושא פוליטי

יש הרבה דעות שלו שהוא משתף רק אותי בעוד של הסביבה אפילו לא יודעת ולא תאמין עליו

אני חולקת על הדעות שלו ומצד שני שמחה שאני עוגן בשבילו שיכול לשתף אותי

זה קשה לי מאוד

משפחה שלנו שנפגשנו ביום הבחירות שאלו אותו מה הצבעת והוא אמר "הצבענו X" (התייחס אלי ואליו ואמר את מה שאני הצבעתי) כי לא רצה להכנס לעימותים וכו'

אני משתדלת לא לחשוב על זה יותר מידי ולייחס לזה הרבה חשיבות

מנסה לדבר על דברים אחרים

ומחכה שהגל הזה של הבחירות יעבור כבר

השקפה דתית, השקפה פוליטית, גישה לנושא בריאות, סגנון חינוך וכו'

לפני שהתחתנו בדקנו 3 דברים-

1. שעל דברים שקשורים לחנוך ילדים אנחנו מסכימים או יכולים להגיע להסכמה

2. שהדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם לא יתנגשו יותר מידי באורח החיים של השני וידרשו ממנו לבחור בין האהבה לעצמו

3. שאנחנו מצליחים להתווכח בצורה מתורבתת ולא אמוציונאלית (אל תקלי בזה, 4 דייטים רק התווכחנו חחחח)

האמת שאחרי שנים של נישואים הדעות שלנו די התקרבו ובעיניי זה ממש מעשיר את החיים שהדעות שלנו שונות ♥️♥️♥️

בנוגע להמון נושאים, פוליטית, דתית אמונית ועוד.

אבל מה שמאוד עוזר ויאמר לזכות בעלי

שהוא מעריך את הדעות שלי גם אם הוא לא מסכים.

הוא יודע להגיד "אני אוהב את המוח שלך" "את מעניינת"

ונראה שזה בעיקר מה שמפריע לך, לא?

החוסר הערכה, לא שיחשוב בדיוק כמוך.

על זה אפשר לדבר, על צורת הויכוח, על מחמאות למרות שלא מסכימים, לא לשדר זלזול.

ולקבל דעות שונות מה שעוזר לי זה לנסות להיכנס לנקודות מבט אחרת עד כמה שאפשר.

דבר ראשון כל דעה שקיימת בעולם מבוססת גם על רגשות, חוויות, סביבת גדילה.

אדם שחווה פיגוע לרוב ילך לימין קיצון (או להיפך) אדם שגדל בסביבה שמאלנית יגדל לרוב להיות גם כזה, אדם שאיבד חברים בצבא יכול להפוך להיות פציפיסט או ימין קיצון.

חוויות חיים משפיעות על הדעות שלנו.

בנוסף אני מאמינה שכולם שואפים לטוב, השמאל הקיצון שואף לסיום מלחמות ולשלום לטובת שקט והגנה עלינו, אולי הם נאיבים אבל הכוונות טובות, לכן גם אם דעתי הפוכה אני לא שונאת או כועסת.

גם פרו פלסטינים ברחבי העולם, מקבלים מידע מאוד ספציפי, שכנראה אם היינו במצבם היינו כמוהם.

אז גם בניואנסים קטנים ובשינוי דעות בתוך הבית, זה תלוי בהמון גורמים וזוויות מבט וחוויות החיים שלו.

הוא מתכוון לטוב, פשוט מנתח את הדרך לטוב בצורה אחרת.

ועוד נקודה שעוזרת לי, אני אוהבת להשאיר מקום לספק עצמי, באמת, אני נכנסת לויכוח בידיעה ובהסכמה שאולי בסוף אגיד וואלה צודק או עזרת לי להבין נקודת מבט אחרת.

אני פחות בעד הגישה של "פשוט לא לדבר על זה"

כי אני חושבת שמרחב זוגי יכול להכיל דעות שונות בכבוד, מה יקרה אם תחלקו על נושא אחר וחשוב יותר? גם תרגישי צורך להשתתק?

עם אנשים שזה נושא דליק אני נמנעת לדבר על כאלה נושאים, בזוגיות כן חשוב לי באופן אישי לתת מקום להכל.

גם כשיש לו טעם והעדפות שונות בנושאים אחרים?

זה מעצבן כי לשניכם מאוד אכפת מהמדינה, אז בואי נתחיל מזה שהשורש שגורם לעצבים נובע ממקום טוב וחיובי.

בנוסף, אני חושבת שכדאי מאוד לשנות טרימינולגיה. אין צודק וטועה.

יש מגוון דעות, וברובן יש גרעין של אמת.

סתם לדוגמה- להצביע ליכוד כדי שהליכוד יהיה גדול מישר של אייזנקוט כדי שהוא הראשון שיקבל את הזכות לנסות להרכיב ממשלה, או להצביע למפלגה מתנדנדת כדי לעזור לה לעבור לטובת הגוש כולו.

אין פה טועה וצודק, יש שיקולים שונים.

גם בבחירה משני צידי הגושים יש אמת בשני הצדדים.

למשל המוני יהודים שהקשר שלהם לעם מתרופף בגלל שהם רואים את הדברים אחרת, טזה עצוב וכואב, זה לא אמת? ובכלל להחליף מנגנוני שליטה בדרג הפקידותי זה דבר רצוי בחברה דמוקטית. אין בזה אמת?

ברור שלכל טענה אפשר למצוא עשר טענות סותרות שגם להן אפשר למצוא סתירה. אני לא אומרת שזה טענות בלתי ניתנות לסתירה. אני אומרת רק שיש בזה אמת.

ולכן השיח של טועה וצודק הוא שיח שבהכרח פוסל גם את גרעין האמת שבטענות של השני.

אז עדיף לא לדבר במושגים האלו.

גם בכל טענה יש אלמנט של ניבוי העתיד ופרשנות.

למשל המה בדיעבד לא התחילה מלחמה לפני הבחירות.

כלומר עובדתית ביבי לא פתח מלחמה משיקולים פוליטיים.

עכשיו אם כן הייתה נפתחת מלחמה, מיד היו המונים שמשייכים את המניע לעיתוי הפתיחה, בשיקולים פוליטיים, ואין איך לסתור את ההנחה הזו.

עוד דוגמה, לפני עסקת החטופים הראשונה, היו קולות שמאוד חששו מהעסקה כי צהל היה במומנטום גבוה, והיו הרבה שהטילו ספק שבאמת נחזור ללחימה ולא מדובר בעסקה שדה פקטו סיימה את המלחמה.

עכשיו בדיעבד, ההנחה הזאת לא התממשה.

אז מה זה אומר שמי שחשש טעה?

לא. זה אומר שבראייה לעציד יש הרבה הנחות. לפעמים אנחנו כ"כ בטוחים בהנחה כעובדה ואז מחלקים לצודק וטועה.

אבל מה לעשות שלפעמים יש טעויות בהנחת העבודה, אז וודאי שיהיו חילוקי דעות על המסקנות.

בקיצור, באמת כדאי להימנע מדיונים כאלו שממילא הם לא מתמטיקה ורק מעכירים את האווירה.

(אגב כל מה שכתבתי זה רק דוגמאות אין צורך להיתפס לטענה כזאת או אחרת)

בהצלחה

שבבסיס של קשר תקין זוגי/ לא זוגי

צריך להיות קבלה של האחר

על דעותיו/ רצונותיו/ מחשבותיו/ פועלו

לא משנה באיזה נושא

נושא פוליטי אפילו לא יוצר קונפליקט

כי הוא לא יוצר פער בביצוע

אז זה אמור להיות קל יותר

אם אין קבלה

כדאי לעבוד עליה

משני הצדדים

אם מתאמנים על קבלה

זה כיוון מעולה לשיפור הזוגיות בכל התחומים

אחת לי ואחת לתינוק

לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים

היתי בביות מלא

ילדתי 3.8

3.9

4

לא זכור לי שעשו ניטור סוכר

לק"י

אולי פספסתי ובדקו פעם 1.

בטוח לא כל שעתיים.

אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3

עד שזה התעדכן

לכן כתבתי לך חח

אזור הארבע וחצי קילו

ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה

וחבל

כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)

יכול להיות שזה משתנה

הנקתי

יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).

ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה

הייתי בביות מלא

העמסת סוכר 50 תקינה שלי ממהלך ההריון.

לק"י

אגב, לא יודעת אם זה אותו הדבר, אבל חלקית אולי.

הקטן שלי נולד פחות מ-3 ק"ג בשבוע 41 בדיוק, ובדקו לו סוכר בגלל זה. אבל הוא היה איתי בביות מלא.