רק באיזור חודש שלישי

עושה סקירת מערכות ומשם כל חודש חודש וחצי

לא באה לבדיקות אחרי שאני עוברת את התאריך

עושה בדיקת סוכר חוץ מהאחרונה כי בדר"כ הם שולחים אותי ל100 ואין לי אז אני מעדיפה לשמור על הסוכר כל ההריון

כמובן שזו דיעה ולשיקולך האישי מה שאת עושה !

גם אני לא אוהבת את הבדיקות שאין מה לעשות עם התוצאות שלהן.

אבל זה מיעוט קטן מהבדיקות. אפילו חלבון עוברי (שאני לא עושה), הבנתי שיכול לנבא משהו שניתן לטיפול, לא זוכרת כבר מה.

כל אחת מכירה את עצמה ויודעת לעשות את השיקול של עלות מול תועלת.

אם את יודעת שממצא מחשיד ילחיץ אותך ויגרום לך לחרדה, כמו שכמה פעמים נכנסו כאן לפורום הריוניות היסטריות מכך שהרופא אמר שיש רק 2 כלי דם בחבל הטבור, או איזה ממצא חסר-משמעות במידה דומה - אז באמת תחשבי טוב אם כדאי לך לעשות סקירת מערכות. תמיד טוב להתייעץ עם דעת תורה.

הבדיקות שחובה לעשות ואסור לוותר עליהן, לכל הדיעות, הן בדיקות לחץ דם וחלבון בשתן, שמטרתן לגלות רעלת הריון ל"ע.

גם בדיקות מעקב לאחר שעבר התאריך המשוער, הן חשובות למדי (שרית, את יודעת שיוקטנה חושבת שרק בדואיות לא עושות את זה? ).

כל השאר - תתייעצי ותשקלי. אם יש לך התלבטות לגבי בדיקה ספציפית, תכתבי כאן ונוכל לתת את המידע שיש בידינו.

עשיתן? זה כזה חשוב? מה יש לעשות עם התוצאה שגם ככה היא לא 100% אף פעם...

היא בעיקר אם ח"ו מגלים נניח בסקירה ממצאים בעיתיים (כי בבדיקות האלה בד"כ ההמצאים לא חד משמעיים)

אם חלילה מגלים משהו שיכול להיות בעייתי בסקירה, ויש גם בדיקות אחרות להצליב איתן,

זה עוזר להחליט בקשר להמשך-

אם להמשיך בדיקות/לעשות מי שפיר שזו בדיקה שיש בה סיכון/להרגע וכו'.

אישית עשיתי בסוף חלבון עוברי וסקירה מאוחרת, אבל אני לא מבינה גדולה בדברים האלה.

זה ממש לא ממצא חסר חשיבות.

אחוז גבוה מהרגיל של תינוקות כאלו יסבלו בעיכוב בגדילה עוברית , שהוא דבר משמעותי ביותר. ויש צורך לעקוב באופן מיוחד על הגדילה שלהם.

לכל שאר עניין הבדיקות- קצתי מלענות לזה שוב ושוב.

צריך לדעת ולהבין היטב מהי מטרת כל בדיקה. ( ולא "זו בדיקה שנועדה לבדוק אם כדאי לעשות הפלה... כי זו כבר פרשנות של מטרת הבדיקה כמובן.) ואז כל אשה תעשה את השיקולים שלה.

מה זה משנה מה אחרות עושות ומה טוב להן ומרגיע אותן?

לברר היטב מהי כל בדיקה,

להחליט,

לשאול רב אם כך נוהגים ,

וללכת על זה.

שכן

התכוונתי לומר שזה מלחיץ הרבה-הרבה מעבר למשמעות האמיתית שלו.

בסקירת מערכות יש חשיבות גדולה להצלת חיים.

לפעמים מתגלים בעיות בעופר שבעקבות גילוי של הבעיה מוקדם אפשר להתכונן ללידה בצורה נכונה ולהציל את חיי העובר.

ממה שאני דיברתי עם מכון פוע"ה הם דווקא מאוד ממליצים לעשות סקירת מערכות.

לאומת שקיפות עורפית שלי אישית הם אמרו שזה לא נורא לא לעשות.

א. בדיקת דופק ואימות גיל הריון עד שבוע 14. 

המחזור החודשי לא תמיד דופק כמו שעון, ובמיוחד אם זה אחרי חתונה, בהנקה, עם גלולות ועוד אלף ואחת סיבות.

חשוב לדעת את גיל ההריון המדויק, בעיקר בשביל לא ללדת פג. או לא לזרז לפני הזמן...

ב. שקיפות עורפית בין שבועות 11-15.

נכון שעושים את זה בעיקר בשביל סיכון לתסמונת דאון (ולא תעשי הפלה...) אבל אפשר לראות בשקיפות עורפית מומים זוועתיים ל"ע. וככל שזה יותר מוקדם זה יותר טוב לאשה ויותר קל מכל הבחינות (גם הלכתית).

ג. סקירת מערכות אחת, לא משנה אם מוקדמת, מורחבת, מאוחרת. בשביל להיות ערוכים למה שמתרחש גם אם לא תבצעי הפלה, אם יודעים שישנו מום מסוים וצריך בשביל זה רופא תינוקות בלידה, או לעשות בדיקות לאחר הלידה או להיות ערוכים לתגובות מסויימות אצל התינוק אחרי שייולד זה חשוב.  לא עושים לתינוקות שנולדים סקירה גופנית בצילום ככה שיכולה להראות על מומים, אלא אם ח"ו התינוק במצוקה - וחבל להגיע למצב של מצוקה אם אפשר למנוע ע"H ידיעה מראש.

ד. מעקב גדילה בסביבות שבוע 32.

להערכה שטוב לתינוק ברחם והוא גדל כמו שצריך ולא פחות מידי או יותר מידי.

ה. מעקב לאחר התאריך המשוער כדי לודא שהכל טוב שם בפנים.

בהצלחה ושתמיד תחזירי עם תוצאות טובות!

והיעקר בלי דאגות ולהיות רגועה.

חלק ממה שכתבת- אינן נמצאות אצלי ברשימת החשובות באמת.....

לק"י

אני ביצעתי את הבדיקות הנ"ל, וכן חושבת לחזור עליהן בהריונות הבאים..

כשהייתי בהריון יצא לי לראות בעלון של עולם קטן על שאלה ששאלו את הרב בורשטיין [ראש מכון פועה]
על איזה בדיקות ממולץ לבצע ואיזה לא, ואיזה עלולות להווה סיכון.

ואכן הופתעתי לגלות לדבריו שיש בדיקות שגם אם התוצאות לא חיוביות ל"ע טוב לדעת זאת כי יש אפשרות של טיפול בדבר יותר מוקדם דבר שעלול להציל חיים!
הוא סיפר על מקרה כזה שיצא לו לפגוש.

>>>לרוב רופאי קופ"ח מציעים לך את הבדיקות הקימות בהריון. את תמיד יכולה לברר ולשאול [את הרופא] מבכינה רפואית על הבדיקה, לגבי ענין הלכתי וכו'...  זה רק רב יכול לענות.
ולגבי מה ממולץ- אני אישית סומכת על מכון פועה כי יש להם הבנה יותר טובה ממני בענין

אכן כמובן שההחלטה איך לנהוג היא בידכם!

יש בזה סיכון לעובר ,לא?אם יש מומים רציניים יראו אותם בסקירה.

בודקת את עובי העורף ומכאן שמה.

אם עבה מידי יש חשד לתסמונת דאון, אך אפשר כבר לראות מומים אחרים קיצוניים.

אגב תסמונת דאון,בד"כ זה בא עם מומים בלב ועוד לא מעט סימנים אחרים שאפשר לזהות בסקירה הרגילה.שלא נדע...

חלבון עוברי , סקירה מורחבת , העמסת סוכר והמון אולטרא סאונדים.

לא עשיתי מי שפיר (בגילי לחצו עלי), שקיפות עורפית , אקו לב,סקירה מוקדמת.

וקיבלתי דף מפורט של כל הבדיקות עם התייחסות לכל בדיקה.

בגדול אמרו שם לעשות:

בדיקות גנטיות

שקיפוות עורפית

סקירה מוקדמת

חלבון עוברי

סקירה מאוחרת מורחבת

העמסת סוכר

בדיקת התפתחות תקינה...

בהצלחה לכולן ורק בשורות טובות!

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=61150&cat_id=3736

אל תשכחו שכל אולטרא סאונד זה קרינה .אני מאוד סומכת על מכון פואה אבל זו רשימה מכובדת ריןרין לא להרוג אותי

ואני מאוד מקווה שלא נשמע יום אחד שגילו שזה לא מומלץ בעליל,כמו שקרה עם קרני הרנטגן,שמעתי שהיו זמנים שכל אישה בהריון עברה צילום ר נ ט ג ן עד שגילו את הסכנות שבזה,היום אפילו לצילום שיניים לא נותנים לאישה הרה צילום רנטגן.

גם לי הרשימה נראית גדולה (ומטרטרת) עד עכשיו תמיד הסתפקתי בבדיקות השיגרה,דם,שתן,משקל,לחץ דם,אולטרסאונד בהתחלה לדופק ,באמצע לסקירה ובסוף למצג ראש.

לא כ"כ מבינה בכל הבדיקות האחרות אבל מאמינה שאם יש משהו רציני יראו לפחות סימנים לזה בסקירה,וכבר קרה לא פעם שעם כל הבדיקות לא מצאו כלום כי פשוט הקב"ה רצה שהקטן יוולד כמו שנברא.אז מבחינתי סקירת מערכות טובה זה השתדלות מספיקה (וכשהיה חשש הלכנו לסקירה אצל מומחה) במיוחד שבכל מקרה נקבל באהבה גם ילד חולה לא עלינו ולא על אף אחד, ולטרטר את האמא פיזית ונפשית כ"כ הרבה ,זה גם לא בריא בכלל.

לעשות את כל הבדיקות האלה אבל אני אישית לא רציתי להחליט על דעת עצמי איזה בדיקות לעשות ואיזה לא... אני לא מבינה בזה, העדפתי להתייעץ עם מישהו שבאמת מבין ומי יותר טוב ממכון פוע"ה?

אני באמת סומכת עליהם ומאמינה שאם הם ממליצים על כל הבדיקות האלה זה לא בשביל לטרטר אף אחד וכנראה שזה באמת חשוב!

בגדים לילדים או לך?

לשבת בבית קפה בנחת?

לא תמיד יש רעיונות בשלוף, אני בד"כ ימים כאלה מתכננת מראש כדי לא להרגיש אח"כ שלא עשיתי כלום. תנסי היום לצאת עם תחושת סיפוק וליום חופש הבא כבר תבואי עם רעיונות

תארזי לכם משהו טעים לאכול ותיקחי את הילדים לטיול בים או בנחל כלשהו.

זה מזכרת שתישאר לכם להרבה מאוד זמן.

• ליסוע לבקר קרובת משפחה שמזמן לא פגשת

• למצוא סדנה חד פעמית (כמו סטודיו לצביעת קרמיקה, אפשר לפעמים מהיום להיום).

• ליסוע לכותל או לים או למקום יפה - אפשר אפילו עם הילדים

• להזמין מעכשיו בייביסיטר ולצאת עם הבעל בערב

• ליסוע לחנות כלשהי ולקנות לכולם מתנות קטנות

• אמבטיה ארוכה עם נרות ואחר כך קרמים

• אפשר גם להאיט את הקצב יחד עם הילדים, למשל לעשות להם אחר הצהריים כיפי של סרט ופופקורן או לאפות עוגיות איתם... ערב ארוך... מחר חופש והם יכולים לישון עד מאוחר

מה לעשות עם עצמך, זה עניין של הרגל.

כל החיים את רגילה למשהו מסויים, פתאום יש משהו אחר, הכל משתבש.

אם היית לוקחת חופש חודש, היית מתרגלת למציאות אחרת בוודאי יודעת מה לעשות עם עצמך.

מה שכדאי פעם אחרת זה לתכנן מראש מה את רוצה לעשות, כשיש לי יום חופשי הוא יכול להיות מבוזבז ומבאס ואם אני מתכננת יום קודם או על הבוקר, אני רוצה לנקות את הארונות האלה, לעשות כביסה, לאפות עוגיות או פשוט להימרח במיטה... אבל לתכנן מראש מה את רוצה להספיק, אני אוהבת לתכנן מה חייבת להספיק ומה לעשות רק אם יזרום לי כדי לא להיות בלחץ ובכעס עצמי על מה לא עשיתי.

זה ממש נפוץ שקשה לעבור ממצב סטרס למצב רגיעה.

אלה שני אזורים שונים במוח, ומיומנויות קשה (לי אישית קשה) של לדעת לעבוד ממצב א' לב'

אל תשפטי את עצמך, המון מתמודדים עם זה.

גם אם זה לא ימי החופש המושלמים וגם אם לא תחזרי טעונה 100%, עדיין כל הכבוד ששמת לב שאת צריכה מנוחה.

אפילו להתבטל על הספה זה משהו.

קודם כל תהיא רגועה ונינוחה- מוזיקה, תפילה תני למחשבות לזרום

לאט לאט יצוצו תעסוקות שמאמינה שלא חסר לאמא עובדת עם ילדים...

סידור ארונות עם בגדי חורף

אפיה- כתבת שחשבת, אז אחרי מנוחה ומחשבות, זה יכול להיות נחמד.

הכנת משחק משפחתי שווה למחר- יום שבתון.(סולמות וחבלים, זיכרון...)

תחביב כלשהו

לסדר בית ולשמוע פודקאסט או מוזיקה טובה

להכין עוגה שווה ולהתפנק עם קפה לצידה וסרט או סדרה, דוקו

סדר באיזו מגירה בבית.

אין לך יום חופש אחת לשבוע? מה את עושה ביום כזה? או שזה בימי שישי ואז את רק מבשלת...?

לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.

אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.

בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.

פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.

מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.

עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.

אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..

אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.

לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..

3 או 4.

אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה

דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.

דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.

וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס

חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.

מה שאר הילדים עושים?

את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.

אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.

אפשר לתת לכל ילד לבחור 2-3 חברים שהוא מעוניין להזמין ולעשות משהו מצומצם.

מסיבה של 6-8 ילדים הרבה יותר ניתנת להכלה וגם יותר כיפית לילדים

תגידי לכולם תאריך יותר מאוחר מהאמיתי.

ביום יום (לא המזדמנים)-

הנה אני פה, זה נראה שילדתי? אז מה העניין לשאול. כשאני אלד אני לא אשמור את זה בסוד, בבקשה להפסיק להתעסק בזה, זה לא נעים לי, במקום לתת לי כח להגיע ללידה רגועה זה עושה את ההרגשה ההפוכה. וזה בסדר לסנן, ואז לכתוב הודעה או משהו כמו, לא הייתי פנויה לענות, אני מרגישה טוב ואין חדש. לא הסברים ולא התנצלויות.

שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 🤍

אם זורם לך,

ראיתי פעם מדבקות חמודות לוואטספ לסוף הריון.

נגיד מדבקה של אישה בהריון עם בטן וכתוב: עוד קצת ומסתיימת לך השכירות

או כתוב: עוד לא ילדתי, תודה

וככה כל מיני דברים מצחיקים.

ותשלחי לכולם כל בוקר, ייתן לך שקט בחיים.

פשוט תקלילי את הסיטואציה ותנערי את כל החופרים....

אף אחד.

תמיד אמרתי סביב חודש מסוים ולא מדויק בטענה של אוי שכחתי מה התאריך וכו...

בכל אופן, תבקשי לעזוב אותך בשקט וכשתלדי תיידעי. זה בסדר לבקש כזה דבר.

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.

הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית

אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה

כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו

הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?

הוא מטופל תרופתית?

הטיפול הריגשי הוא במסגרת הסל שהוא מקבל. המטרה היא להקל עליו מבחינת הפער בגילאים. הוא בכל מקרה מסיים שם השנה והמעבר הוא לבית ספר שלומדים בו עד כיתה ח.

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

אנחנו כרגע בודקים את השטח...

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.

האם עשיתם אבחון תקשורת?

ושללו את זה. הוא ממש תקשורתי ואוהב חברה פשוט מאוד אימפולסיבי ועל טורבו וזה לא נעים לסביבה..

אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.

כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.

אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.

חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.

ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!

מבחינת העומס שהוא מתמודד איתו. מאמינים שאם הוא יהיה בסביבה של ילדים בני גילו אז הוא לא ינסה להתאים את עצמו לילדים שגדולים ממנו אלא ברמה שלו פחות או יותר..

הוא ילד מקסים ואחרי שנקבל אישור מהצוות נסביר לו שזה נטו בגלל הגיל ולא בגלל בעיה אצלו.

כבר ביררנו על המקום, דיברנו שם גם עם היועצת והכל.. בדקנו הכל בלי שום קשר כי חיפשנו מסגרת לאחר כיתה ו.

מאמינה שהמטפל יהיה בעד.. הוא מכיר את כל ההיסטוריה שלו וזה יקל עלינו גם בהתייעצות

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

אין שם כאלה שלא הולכות עם גרביים? לא כולן נוהגות...

מפתיע

רוב מוחלט של היולדות הולכות עם גרביים אבל הצוות לא בהכרח ויש גם יולדות פה ושם שלא.

במטבח ובהנהלה, וגם בעלים ומבקרים.

ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.

לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר

פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.

תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...

ואז הבנתי כמה זה מקל עליי... הרגשתי גרוע אחרי הקיסרי

והיה מושלם שיש לי רגע לשים את התינוק אצל מישהו

היה קטע אחד מוזר מאוד

שפתאום הכניסו לי אותו בארבע בבוקר, זה לא היה לי נעים ..

לקחתי חדר פרטי בשביל הפרטיות

ובדרך כלל גם אחרי קיסרי אני משאירה בלילה איתי

אבל זה היה לילה קשוח ולא הרגשתי טוב בכלל בכלל ופתאום בלי לעדכן פתחה לי את הדלת

יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים

היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.

תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר

אני התייאשתי....

הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).

הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.

זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.

אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).

תור מהיום למחר.

כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.

בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.

כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.

בהצלחה

היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.

היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.

מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.

לשניים האחרים לא...

נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.

אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות

אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר

אנחנו אצלו בכללית, אבל הוא מקבל גם במאוחדת או לאומית לא זוכרת...

יכולה להמליץ לך על רופאה מדהימה באיזור המרכז

שממש מבאס אותי לשלם פרטי על דבר כזה.

זה בסיסי ביותר

אנחנו כמעט לא צורכים שירותי קופה וממש מקומם שהדבר הזה לא זמין.

גם אותי זה פוגש בסיטואציות כאלה וזה מרגיז ממש

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

בכלל

כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא

אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו

כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת

אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן

בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח

עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה

נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,

הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!

כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.

סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..

הגדולה ידעה מיד (לא כי רציתי היא קלטה עלי)

לזו שאחריה סיפרתי בשבוע 13

לבאה בתור סיפרתי אחרי הסקירה השניה

והקטן תוך כדי דיבור בבית

וואי אני עם ילדים קטנים ומספרת.. אני גם לא מרגישה טוב ומעדיפה שידעו שזה בגלל זה....

חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.

אפשר טוניקה בגזרת גלביה.

זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן

אלא אם כן הבטן שלך פיצית.

נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.

שולחת לך בפרטי תמונה

אני נכנסת לשלישי וכבר קשה לטשטש. אבל זו לא לידה ראשונה בכלל אז כנראה לכן

וכבר בשבוע נגיד 10-11 כשסיפרנו לה אמרה לי -מה לא סיפרת לגדולים אין מצב הרי רואים זה ברור..

נו מההה

השם עשה שבטן הריונית תיראה משלב מסויים. כנראה ככה זה צריך להיות שאנשים ידעו . זה הטבע. הצחקתי את עצמי בראש כשאמרתי לעצמי שהתעברתי מבעלי ולא מאדם זר אין לי במה להתבייש😂 מציעה לך לשחרר את ההסתרה בשלב הזה

אני מעדיפה לא למשוך עיניים מכמה סיבות אבל החשובה מכולן היא שזה הריון יקר כי בעבר עברתי לידה שקטה והפלה מאוחרת אז ההריונות אצלי ממש מושכים את העין גם ככה.

ואנסה את המלצתכן שמחה רחבה או שכבות

מי שלא מפרגן שיטפל בעצמו..

לפעמים להסתיר ולטשטש גורם לזה להיראות גדול יותר

קוראת עכשיו את התגובה הבאה שלך - אני הייתי מנצלת את האירוע כדי לפרסם את הנס הגדול שבורא עולם עשה איתכם.

אם כי כמובן עניין של תחושה אישית.

מזל טוב *2