בקשר ל1. אני ממש לא טורחת לקום ליטול ידים. לא יודעת מה ההלכה בעניין, לי אישית אין מצב לקום. האמת היא שאני גם לא ממש מתעוררת אני דיי מניקה מתוך שינה.

בקשר ל2. בהתחלה באמת קשה להניק בצניעות. עם הבכורה שלי לא היה לי מצב להתכסות בערך בחודש-חודשיים הראשונים. ובאמת זה היה קשה ומתיש ואכן ייבשתי אנשים. וסעודות שבת בכלל... הייתי בדר"כ אוכלת אחרי כולם. זה אכן מבאס, אך בהחלט עובר.

וכל הכבוד לך על המאמץ להניק! |מצדיעה| זה אכן קשה אבל שווה!

בקשר ל1 לא יודעת.

2. זה ממש נורמלי וברור שיש קשיי הנקה בהתחלה, לכן גם אם יש אורחים המקום הכי שקט ונוח לך זה המקום בו את מניקה! והאורחים יבינו (בד"כ מסננים חברות בשלב הזה... שיחזרו עוד כמה שבועות כשאחותי ילדה אנחנו היינו המסננים של כל האורחים - היא נחה, מניקה וכו' וכולם הבינו.)

3. בשלב הזה את עושה מה שטוב לך ולו, עדיף להניק עם פיטמת סיליקון עד שהמקום פחות יכאב ויהיה  רגיש, עידוד- זה לא לעד!

4. יש גישות שונות בהנקה כמה לתת ומאיזה צד... כמו שאת עושה זה מצוין.

5. אולי רק רוצה מנה אחרונה... כדי להירדם בחמימות והמתיקות של אמא....

6. האם חובה גראפס אחרי הנקה? בד"כ יש להם אבל לא תמיד.

בהצלחה!! קשיי הסתגלות מבורכים, שתעבור תקופה זו במהירות - חיבוק גדול!!

דבר ראשון: כל הכבוד על התמדה בהנקה למרות הקשיים.

דבר שני: כל הכבוד שאת יודעת לשים גבול כשכואב וקשה מדי.

(דבר שלישי: יוווווווו!!!!!! זהו נרגעתי ואפשר להמשיך בתשובות)

1. אין לי מושג, כמובן.

2. מאחר וההנקה עוד לא התבססה, חשוב להניק בכל פעם שאפשר. כמו שאמרתי קודם: אם כואב מדי וקשה אז מה לעשות, אבל אם את מרגישה שאת יכולה, אלא שחובות חברתיות "מונעות ממך", אז אני ממש מצטערת ומחילה מאורחייך, אבל האחיין החדש שלי וזכויותיו קודם במעלה בסדר העדיפויות!!! שנני זאת לעצמך כשההנקה מתארכת והאורחים בסלון

3. בגדול יש בעיה עם סיליקון, אבל השאלה אם תניקי פחות בגלל הכאבים. אם תניקי פחות, אז עדיף שתמשיכי עם הסיליקון ותניקי יותר. הכי כדאי שתתיעצי עם היועצת שלך בנוגע לזה.

4-5. הלוחשת לא מבינה כלום בנוגע להנקה. שוב פעם: הלוחשת לא מבינה כלום בנוגע להנקה! אחרון: הלוחשת לא מבינה כלום בנוגע להנקה!!! תמיד תעמידי בספק את מה שהיא אומרת לגבי הנקה. ספציפית לגבי מה ששאלת: תעשי מה שנח לכם. תחליפי צד, אל תחליפי צד - לא משנ, כל עוד את ונווה שמחים וטובי לב. אחרי 45 דקות, לא הייתי מוסיפה תחליף, אבל תשאלי את היועצת בכל מקרה.

6. תראי אם הוא ממשיך לישון ברוגע בלי הגרעפס. כל תינוק ושגיונותיו...

דברים נוספים שחשוב לי לומר:

א. טוב מאוד שלקחת יועצת! כך תוכלי להיות שקטה בנוגע להחלטות שאת עושה בנוגע להאכלה. חוסר בטחון של ילד ראשון, במיוחד... נו... את יודעת... בקיצור - תתקשרי אליה בכל פעם שאת לא בטוחה במשהו, כדי שתוכלי להמשיך בלב שקט.

ב. תשאלי אותה אם היא בדקה שמא יש לו לשון קשורה, ואם לדעתה כדאי ללכת למומחה שיסתכל.

שולחת נשיקות סטריליות לנווה ולך!

גם אני הנקתי בהתחלה עם פטמת סיליקון כי לא הצלחתי להניק נורמלי וכבר נפצעתי וממש כאב! אז אחרי שהמצב חזר לקדמותו והפטמה הבריאה טיפה, (תקני את המשחה לנסינו, היא מעולה וריםאה אותי תוך שניות, מה גם שלא צריך להוריד אותה לפני ההנקה שזה מעולה) אזרתי אומץ והנקתי בלי.. 

אם את מסתדרת איתה ונוח לך להניק עם פטמת הסיליקון אז זבבה, אבל אם לא אז תנסי להניק מדי פעם בלעדיה, לי עזרו בטיפת חלב וב"ה עכשיו ממש בסדר..

לגבי הצניעות-אויש זה נורא מסובך עד שמסתדרים עם ההנקה.. מה עם סינר/שכמית הנקה? ככה לא מסתבכים בלסדר את הבד עלייך וגם להתארגן להנקה, ועוד עם פפטמת סיליקון..

אני מניקה 10-15 דקות מכל צד, וזה עובד יופי..

בהצלחה

כבר ענו כ"כ טוב .בקשר ל-1,גם אותי זה הטריד לא מעט,אז ביררתי,בעקרון מי שמסוגלת ליטול ידיים גם בלילה ,תבוא עליה הברכה (נדמה לי זה היה הגר"א ששכר במיוחד מינקת ללילה כדי שאשתו תישן וכדי שהיא בטוח תיטול ידיים-בשכר) אבל אין חיוב,לפעמים הצלחתי לקום לפעמים לא.. גם לפעמים יש חשש לגזל שינה אם הקטנציק צורח ומעיר תשכונה..אז יש תירוצים..

ככככללל הכבוד על ההשתדלות זה ממש שווה כשהכל יסתדר בע"ה זה הכי כיף שבעולם.אל תשכחי לשמן עם לנולין אורפאל לרפא את המקום עד אז.

לגבי צניעות ..זה בסדר גם אני ככה,ננעלת לי בחדר לשעה (אפילו מהילדים שלי לא נעים לי..כבר לא כ"כ קטנים)לפחות זה נותן לך שעה של שקט ומנוחה,שזה ממש חובה עכשיו.וכמו שאנשים צריכים ללמוד לכבד את מי שכן נעים לה בציבור ודאי שיכבדו את מי שלא..לאט לאט לומדים גם להסתדר עם מצבים שאין ברירה וצריך להניק בצניעות עם סינר/שמיכי/וכד'.

בהצלחה רבה

רק מזה הלב מתרחב

ולתשובותיי-

1. אני כן הייתי נוטלת ידיים (חצי ישנה לפעמים, אבל כן). אם את עייפה מאוד מאוד, יש אפשרות לשים מראש קערה ונטלה מלאה ליד המיטה?

2. אולי תנסי לפרוש מעליכם חיתול בד דק כזה? נראה לי שזה לא יחממכם מדי, וזה יצניע יפה. (צריך קצת מומחיות לזה, כנראה. אני מעולם לא הצלחתי, וגם לא ניסיתי ).

5. המוצץ נופל לו ממש כל חמש דקות? באסות. אני דווקא נותנת לקטנה להירדם עם זה, והיא לא מתעוררת כשהוא נופל. לא יכולה לעזור בזה כ"כ...

6. בעיניי- לא.

ויישר כוח על העליה היפה במשקל!

אל תידאגי

אם עכשיו זה מציל לך את ההנקה תלכי על זה

אני רק בזכות זה הנקתי וחששתי מאוד מאוד שלא אצליח לגמול אותו מזה

סביבות גיל חודש עם הרבה סבלנות הוא ינק ממני בלי מחיצות פלסטיק 

שמעתי את זה מעוד כמה

(אח"כ בילדים הבאים כבר לא היה בעיות)

ומשום מה נראה לי שגמזו שלנו כתבה שלה ?קשה עם הבידוד בשעת הנקה ולא שלא נעים מהאורחים בסלון

ואני מאוד מבינה את זה כי לפעמים רוצים קצת לראות אנשים ולהתאוורר

זה קשה להיות כל הזמן בחדר...

הרבה פעמים מה שקשה עם כיסוי זה מתי שהתינוק "תופס"את הפטמה

אז אין לי פתרון לאורחם אבל לבעל אפשר לבקש שלא יסתכל כמה דקות או שיצא (כמובן להסביר ולסכם את העניין מראש) אחרי שהוא תופס טוב לכסות מלמעלה ומרוויחים חצי שעה של ביחד

בהצלחה!!

(גם אני אף פעם לא יודעת אם הוא שבע או לא? מה זה הדחף המטורף הזה שלהם כל הזמן למצוץ?

ושלי גדול מנווה בשבועיים...)

קודם כל מזל טוב !!!!

השלב בכי קשה הוא בשלב החיבור לפטמה

אני כרגע גיליתי את הסדין - קרי סדין למיטת תינוקות , ההוא עם הגומי, זה מאפשר לתפוס את הסדין , או בראש של התינוק או בראש שלך וככה זה פחות זז

ובכלל - אורחים זה דבר מאדדדדדדדדדד מעייף אחרי לידה וללכת להניק בחדר זאת הזדמנות טובה לנוח מהמולה שנלויית לכל אורח

מה שחשוב בעיקר- זה שתרגישי טוב ובנוח

שמרתי ואעביר הלאה את הרעיון המשובח! 

ולגבי מנוחה - את צודקת! אנשים חושבים שלנוח זה כיף, אבל לנוח זו עבודה קשה ובכלל לא מהנה לפעמים! אבל זו עבודה שצריך ואף חשוב לעשותה במקרים כאלה ואחרים - מה לעשות! 

פיתרון קל ונוח. כמו גלימה כזאת הפוכה עם סקוץ או תיקתק סביב הצוואר בדר"כ זה בד מאוורר ונושם .אתיכולה לאחר  שהתינוק תופס לכסות אותו עם זה זה לא מציק ( בתנאי שזה בד נעים ורך ) ודרך אגב אם את יושבת ליד אנשים הם לא רואים כלום !אני יודעת  זה באמת מדכא לשבת בחדר לבד שעה. תפארת גדולה מנווה בארבעה ימים ועדיין לא התרגלתי לזה .למרות שיש לי שניים מתחתיה . ניסית להניק בשכיבה ? זה הרבה יותר קל ! פשוט תענוג... גם הם לא צריכים להתאמץ כי הפיטמה נכנסת להם ישר לפה המיילדת שלי ישר אחרי הלידה הראשונה לימדה אותי להניק בשכיבה. אם את לא מסוגלת אז אולי תנסי עם כרית הנקה בישיבה? אני יודעת שפיטמת סילקון זה פיתרון מדהים אבל יכול להיות שכואב לך כי הוא לא תופס טוב?לגבי אורחים תסנני יהיה לךזמן אליהם אח"כ. לגבי הבעל זמן טוב לשיחנושים כן גם הם זקוקים לצומי

ממש כדאי להניק כמה ימים בתנוחה אחרת, שלא לוחצת על הפצע (יועצת הנקה יכולה להראות לך),

אולי זה יעזור כשתרצי להוריד את פטמת הסיליקון.

עזבי את הלוחשת . תעשי מה שטוב לך . אני הנקתי בהתחלה רק מצד אחד כל פעם - ועכשיו אני מניקה משני הצדדים . כי כרגע זה מה שטוב לי.

בשביל ללמוד שיש מי שמנהל את העניינים

זה לא טראמפ

לא ביבי

ולא שום בן תמותה אחר...

והוא עושה את זה כמו שהוא רואה לנכון

ואנחנו יכולים להוריד את הרגל מהגז,

לעזוב פרשנים וכתבות ואפילו מדרשים

להפסיק לצפות שזה יהיה כמו שאנחנו חושבים שזה אמור להיראות -

ופשוט להיות, בדרך אל הגאולה.

גם לי הייתי את תחושת הגאולה הקרבה ובאה

והתבדיתי

אבל עדיין מקווה ומאמינה 🫶

לפעמים הציפייה לגאולה ברגע גומרת לנו להיות עיוורים לצעדים ממשיים של גאולה.

לכתוב עכשיו שהתבדית - זה לעצום עיניים מול כל הניסים שהקב"ה עושה לנו.

אז נכון כשיש ציפייה גדולה למשהו מפתיע שיקרה וישנה הכל, למשיח שיופיע עם שופר ופתאום כל המציאות תתהפך, אז זה מאכזב שזה עוד לא קרה. וזה בסדר, מותר גם להתאכזב.

אבל רק שזה לא יסמא את העיניים שלנו מלראות את כל מה שכן קורה פה.

(לחזקיהו המלך זה גם קרה. הקב"ה עשה לו נס עצום בתוך מציאות מאוד לא פשוטה, והוא פספס ולא אמר שירה, ולכן לא נהיה משיח. גם שם היו סיבות למה לא להודות - האשורים בדיוק הגלו את ממלכת ישראל, והחריבו את רוב ממלכת יהודה. הנס היה שירושלים ניצלה ולא הוחרבה גם היא. אבל הקב"ה כן ציפה שחיזקיהו ידע להודות על זה. וחז"ל מספרים לנו את זה כדי שלא נחזור על אותה טעות...)

אין עוד מלבדו. ומודה לו

אני דווקא חושבת שהאכזבה הזו היא דבר מתוק ולא חלילה עצימת עיניים על הניסיון והנפלאות שהקבה עושה עם כל אחד ואחד מאיתנו ועם הכלל.

וזה דווקא מדגיש את האמונה במשיח ובגאולה .

שיהיו רק בשורות טובות בע"ה ונחת אמיתית לכולם

לק"י

אבל לי אין כח לזה.

אבל אצלינו מתחילים מחר בתשע, ואין צהרונים (וגם אם היו, יכולתי לאסוף לפני. למזלי אני בבית).

ובעבודה שלי שזה חנ"מ, כן מסיימים מוקדם.

אם היו חוזרים בלי הפסקת אש, כנראה שהייתי משאירה בבית.

בס"ד
 

חושבת שלהרבה (לרוב?) האנשים פשוט ממש אקוטי לעבוד ולכן יש צורך במסגרות. בסוף צריך להביא לחם הביתה בסוף היום.

לגבי האכזבה המטורפת של היום, אכן. אני מראש הייתי עם ציפיות מדודות מאד כי אני לא רוצה לקוות ולהתרסק. אבל עם כל הציפיה הנמוכה שלי, עדיין התאכזבתי מאד. עדיין מודה על כל הניסים שהיו ועדיין מאוכזבת ממה שהיה בסוף. או ההיפך.

ובעיקר מרגישה את הנפש שלי שזקוקה לכל-כך הרבה עיטוף וחיבוק...

חיבוק לך.

בלי קשר למלחמה

כמו יום העצמאות

אפילו שאני אשכנזיה זה נורא הגיוני שאחרי יום שחצי מעם ישראל בחגיגות אז יהיה יום שבתון

ותגידו, איך עושים הסתגלות לקטני שלא היה יותר מחודש אצל המטפלת והתפתח מאוד בזמן הזה?

מלחיץ אותי לשלוח ליום שלם אבל אין לי כ''כ ברירה

בהסכם החדש של ההסתדרות יש חופש בין יום כיפור לסוכות ותמורת זה לומדים באיסרו חג. מסכימה שחסר הגיון....

לק"י

לא רק למסגרות חינוכיות.

(גם אני בהתחלה רציתי להגיב כמוך).

וגם חג הסיגד

וממש במקום בעיניי. 

לק"י

האמת שבגלל שבתור מורה קיבלנו 2 ימי בחירה, אני שומרת 1 לאיסרו חג פסח. שיהיה לי זמן להתאפס ולכבס וכו'. וככה לא בלחץ גם עם הילדים.

(כרגע אני בחל"ד עדיין).

וכרגע נראה שלא מחזירים את הלימודים פה. בטח לא השבוע.

וזה ממש מבאס

גם אני וגם בעלי ג'ינגלנו בטירוף קודם בין עבודה, בית, ילדים וניקיונות לפסח.

כ"כ שמחתי ששמעתי שיש הפסקת אש וחוזרים לשגרה.

ואז הבנתי שאנחנו מוחרגים אוףףף

ומניחה שכבר תהיה הרבה פחות הבנה בעבודה להיעדרויות ועבודה מהבית.

כי שאר הארץ מוגדרת ירוק וכולם חוזרים במוקדם או במאוחר.

אם אתם בצפון אז חיבוק גדול!!!

בטוחה שזה קשוח ממש להיות אלה שסופגים הכי הרבה, שנצליח גם בצפון להביא לשקט ובטחה אמיתיים בע"ה!!

הבנתי כבר די מזמן שאי אפשר פשוט "לגמור את המלאכה" ושיהיו עוד סבבים בהמשך.

אני חושבת שחזרה לשגרה דוקא חשובה לבריאות הנפש של הילדים וההורים והשהיה הבלתי נגמרת בבית דוקא מזיקה.

בתור מורה את כמובן לא חייבת ללמד ממש את החומר, אפשר לדבר על מה שהיה ואיך מרגישים ולעבד את מה שעבר עלינו או סתם לשחק משחקים ולהתאוורר בהתאם לגיל. ההורים שעובדים בכל מקום אחר חוץ ממערכת החינוך חייבים להיות בעבודה כדי להרוויח את לחמנו…

רוגע מוחלט!

צריכה ללדת באלול ובניתי על רוגע נפשי....

יש את הדמיון ואת הרצון שלנו, אבל הקב"ה מנהל פה את הכל באופן הכי מדויק.

הגאולה כבר בפתח, את זה רואים בעיניים. להחזיק חזק, לא להתייאש... בקרוב ממש!!

ובגלל שאני מורה אני לא יכולה לא להגיע מצפונית

חייבת להגיע ליום מלא

איפה ההתחשבות???? איפה הרגישות? איך אפשר להגיע ליום מלא אחרי כל מה שקרה בפתח תקווה?

קודם כל - יש כמה אנשים ששומעים אותם יותר מידי שמנסים להוריד את הרוח מהמפרשים של כולנו.

אבל הם עושים את זה כבר שנתיים וחצי (ולמעשה הרבה יותר) - ותמיד יש להם ביקורת על כל דבר שהממשלה עושה, גם אם הם סותרים את עצמם מפעם לפעם.

כי בסופו של דבר המטרה שלהם זה להוכיח כמה נתניהו והממשלה גרועים, והם יבואו ויצילו את כולם אם נבחר בהם בבחירות הבאות.

אז גם אם כולם מהדהדים את הדברים שהם אומרים בתקשורת ובפייסבוק ובכל מקום אפשרי, זה לא הופך את הדיבורים שלהם לפרשנות הנכונה על המציאות. ושווה לשמוע עוד פרשנויות יותר משמחות ואופטימיות על המציאות.

לגבי ההסכם עם איראן -

למה את כותבת שאיראן לא מקבלת אותו?

ממה שאני קראתי, איראן התחננה להסכם, ולמעשה ירדה מכל הדרישות שהיו לה עד עכשיו.

זה נראה לי הרבה יותר כמו הסכם כניעה של האיראנים מאשר כמו הסכם מהסוג שאנחנו רגילים אליו עד עכשיו. עד כמה שאני מבינה, אנחנו לא ויתרנו על כלום חוץ מזה שכרגע מפסיקים לתקוף אותם (לשבועיים. לא יודעת מה יהיה אחר כך. ובלבנון אנחנו יכולים להמשיך לעשות את העבודה, למרות שהם מראש אמרו שלא יסכימו לשום הסכם שלא כולל הפסקת אש גם בלבנון). הם פותחים את מצרי הורמוז, התחייבו למסור את האורניום המועשר, ונשארו עם פגיעות קשות מאוד מכל מה שתקפנו עד עכשיו.

אז נכון - עוד לא קרס המשטר לגמרי. נתניהו אמר מראש שזה לא בידיים שלנו. אולי זה עוד יקרה. ובינתיים שינינו משמעותית את המציאות שהיתה. אנחנו ללא ספק במקום הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני כן.

ולגבי הזוית האמונית והאכזבה ממה שציפית שיקרה ולא קרה -

אני חושבת שכל ה'מקורות' שמפרסמים בכל מלחמה כזאת, שגורמים לציפיות של קפיצות דרך בגאולה שלנו, הם לרוב מזיקים יותר מאשר מוסיפים.

אנחנו ללא ספק בתהליך משמעותי של גאולה. תהליך שנמשך כבר מעל 100 שנה, וממשיך ומתקדם בקצב מואץ בשנים האחרונות.

אף אחד לא יכול להבטיח כמה זמן זה יקח, ואיך השלב הסופי ייראה. ולפעמים כשמסתכלים רק על הנקודה הנוכחית הרבה יותר קל לראות את הקשיים מאשר להבין שזו גאולה. אבל בפרספקטיבה של זמן - המצב שלנו היום הוא באמת הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה לנו בעבר. גם מבחינה מדינית וגם מבחינה רוחנית. (ככה אני רואה את הדברים. אני יכולה גם להסביר יותר).

לפעמים הציפייה למשיח שמגיע בבת אחת גורמת לזה שלא רואים את כל הצעדים שכבר התקדמנו. אבל גם המלחמה הזו מקדמת אותנו המון. גם אם עוד לא הגענו כבר לסוף.

ועוד מחשבה שהיתה לי -

אולי כל הדיבורים הממורמרים ששומעים על המציאות, זה גם איזושהי הכנה לגאולה.

כמו שבמצרים, השלב הראשון לגאולה היה 'ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה' - עצם זה שהם נאנחו מהעבודה, והבינו שזו לא מציאות שהם רוצים, זה היה השלב הראשון שהוביל אל הגאולה. הרב ראובן ששון מסביר שזה העניין של המרור - שההרגשה של המרירות היא כבר צד של גאולה, כי זה כבר הבנה שהמציאות הנוכחית היא לא מציאות שאנחנו רוצים, ומתוך כך מתפללים למציאות אחרת ופותחים את הפתח שהיא תוכל להגיע.

אז גם היום - יש הרבה התמרמרות על זה ש'אין ניצחון מוחלט'. אנשים מצפים שכל אויב שיש לנו ואנחנו נלחמים נגדו - נגיע מולו למצב של 'ניצחון מוחלט', שהוא לא יוכל יותר לאיים עלינו או לפגוע בנו בכלל. אבל למעשה מציאות כזו שאין לנו שום אויבים שיכולים לאיים עלינו או לפגוע בנו זו מציאות של גאולה שלמה.

עד עכשיו עמ"י אפילו לא יכל לחלום על מציאות כזו. אבל עכשיו אנחנו כן חולמים על זה.

אז זה מתבטא כרגע במרמור, וגם בכעס על הממשלה, שלא באמת מוצדק לדעתי. ואני הייתי רוצה שזה יבוא יחד עם הודיה על כל מה שכן הצלחנו ועל כל הניסים שהקב"ה עשה איתנו עד עכשיו (ומשתדלת להיות במקום כזה בעצמי).

אבל בכל אופן מנסה לראות את הצד החיובי של מה שאנחנו רואים סביבנו...

ולא ככ ישים להביא מאוחר או לאסוף מוקדם כי אז מרגישים שהפסידו התרחשויות..

ואין צהרונים.

מחזירים -למה מחזירים מיד

היו דוחים חזרה- היו מתלוננים למה לא מחזירים

לך מרגיש נכון לא להחזיר

אולי באמת כי את מורה

אבל לי מממש הצלה שמחזירים

וממש ממש היתי מתבאסת אם לא

ואגב היום יש לי חופש אבל עבדתי כל הזמן גם כשכולם היו בבית וזה היה סיןט אז כן ממש היתי כועסת שגם כשאפשר לא פותחים

יש כ"כ הרבה מה לכתוב על ישראל שלפני ה7.10 וישראל של היום.

ואפילו ישראל שלפני 28.2 וישראל של היום.

נקודה קטנה לדוגמה:

איראן במלכוד מול חיזבאללה.

אם תפר את הפסקת האש, היא יודעת שתחטוף חזק

ואם היא לא, היא מפקירה את הזרוע האפקטיבית שלה מול ישראל.

כך או כך היא מפסידה,

כך או כך, אנחנו מרוויחים.

לאיראן של ערב המלחמה היו שאיפות להיות אימפריה במזרח התיכון. היום הם עולב.

כל מדינות המפרץ נגדם כולל סעודיה.

מדינות כמו הודו עדיין מקיימות יחסי מסחר איתם, אבל גם זה ילך ויתערער כי רואים מי בצד המפסיד (ותודה לאופוזיציה המטומטמת שלנו שהחרימה את נאום ראש ממשלת הודו שמסכנת תהליכים בינלאומיים משמעותיים בשביל לקושש כמה קולות)

ישראל וארה"ב יושבים חזק על איראן בשבועיים האלו

גם מודיעינית.

האיראנים בלחץ בדוק יעשו טעויות.

בסוף אנחנו מדינה קטנה ואי אפשר לצפות שנשיא המעצמה החזקה ביותר בעולם לא יקח אינטרסים נוספים בחשבון.

מחירי הנפט יכולים להתהפך עלינו מבחינה עולמית.

ברגע שהתחלנו לתקוף תשתיות זה היה ברור שהשלב הנוכחי של המלחמה די מיצה את עצמו.

מיליון אזרחי איראן הרוגים לא היה מפיל משטר טוטאליטרי. הם בעצמם הרגו עשרות אלפים בלי למצמץ.

בסבב הנוכחי השגנו הישגים משמשעותיים מאוד מאוד.

הפסקה גם נצרכת לחידוש מלאי חץ. תחזוק מטוסים, תחקירים וכד'

וגם קשב מלא על הצפון.

המערכה הנוכחית הסתיימה, ההצגה לא תמה.

בעורף צריך לנצל את הזמן להתאושש, לצבור כוחות מחדש. מי שלא היה ערוך אז להיערך ככל האפשר לפעם הבאה.

לאיראנים לא נשארו הרבה קלפים, הרבה תלוי באיתנות העורף.

לגבי המשק, אי אפשר לפתוח את המשק בהדרגה, זה לא עובד.

זה משק קטן וכל עסק תלוי בעסק אחר.

אף אחד לא מצפה לתפקוד של 100,

אבל כן מחזירים את כולם בבת אחת כי רק ככה המשק יחזור בהמשך לפעילות.

סה"כ יצא סביר. לחזור יום אחד ליום "התארגנות" כל עסק צריך להבין אצלו מי נגד מי ומה המצב,

ואז שוב סופ"ש

ובראשון כבר המשק יפעל כסדרו.

נכון, יש מצב שנצטרך לחזור ללחימה מתישהו אבל הימים שעברו ממש לא היו סתם!

אישית לא הייתי הולכת יותר להתארח שם וגם מצמצמת קשר למינימום

והתגובה שלו קצת רעילה מעבר לזה שהוא לא הבין את חומרת הסיטואציה 

האמת שגמני לא הייתי נרגעת מהתנהגות כזו. יש להעיר וכד' ויש לנעול ילדה בחדר. באיזה קטע??

זה ממש לא התפקיד שלה כסבתא, עם כל הכבוד למרות שההתנהגות של הילדה לא במקום מן הסתם

ובאסה שבעלך לא מצדד בך

חיבוק♥️

פשוט לא רצה לפתוח את זה שוב,זו התגובה שלו כדי לא לפתוח את הנושא

למרות שמבחינתי זה הזוי!!!!

אולי הוא הרגיש סוג של האשמה כי זו אמא שלו ואין לו כלים להתמודד רגע עם הסיטואציה

אבל כן הייתי מצפה ממנו לדבר איתה ולהגיד לה שזה ממש לא במקום מבחינתו ושזה לא אמור לחזור על עצמו לעולם

והאמת אני לא יודעת איך התאפקת ולא יצאת עליה בעצמך.. כל הכבוד

גם התגובה של בעלך מאד מעצבנת אבל יש אנשים שמאד קשה להם להיות "באמצע" בין ההורים לבנזוג. תמיד יש שם מתח מסוים ולא פשוט לתפוס צד, למרות שמצופה להיות תמיד לצד הבנזוג ובמיוחד בסיטואציה כזאת חריגה.

בעיני חייב להציב גבול לסבתא.

שבעלך ידבר איתה עניינית בלי להכנס לדיונים ולשכנוע- משהו בסגנון: "אמא, כשהיינו אצלכם הענשת את... זה חמוד מאוד. רציתי לומר שמבחינתנו החינוך של הילדים שלנו הוא באחריותנו. כדי שנוכל להמשיך להגיע אני צריך להיות בטוח שדבר כזה או דומה לא יקרה לעולם". אולי לא נעים אבל הנפש של הבת והבטחון שלכם במקום שלכם כהורים יותר חשובים. ומה זה לנעול ילד בחדר? ה' ישמור!!

(בגדול יש כאן 2 עניינים: א. לקיחת סמכות שלא שלה לחנך את הנכדה. ב. סוג הענישה שבעיני לא קביל בכלל!!. לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה ומסבירה לה כמה זה הרסני ושובר אמון לנעול ילד לבד בחדר. הייתי מתמקדת בלהציב לה עובדה שאסור לה לחנך את ילדכם. ומתוך כך כבר לא משנה מה סוג החינוך כי ממילא היא לא אמורה להתערב) וחייב לתאם עמדות עם בעלך. לנסות עניינית. ואם הנואש רגיש-אולי לעשות את זה בליווי..

תועיל למשהו.

המעשה שהוא קם אחריה מיד ופתח,

מדברת בעד עצמה הרבה יותר חזק מכל תוכחה.

הפותחת בעצמה אמרה שזה מעולם לא קרה לפני כן,

כלומר זה לא שיטת ענישה נפוצה אצל הסבתא,

אני בטוחה שגם היא מבינה שהיא הגזימה.

אם כבר לדבר איתה עדיף בסגנון:

אמא אני מבין שהיית בשעת לחץ, אחרי חג ארוך שטרחת המון, ההתנהגות של הילדה הוציאה אותך מדעתך.

על מנת שהמקרה לא יחזור על עצמו לעולם, אנחנו ננסה לשים לב מראש מתי הילדים מגיעים לקצה ואם צריך אנחנו נוציא להם אוכל או נפתור את הבעיה מולם.

במידה והם עוברים כל גבול, אחד ההורים יצא איתם מהבית/ ייכנס איתם לחדר לרגיעה וכך נצליח להרגיע את הרוחות.

אם הם ישברו או יהרסו משהו אנחנו נשלם עליו.

לא הייתי מדברת בכלל על חינוך ועונשים. וגם לא לצאת נגדה.

רק לתאם ציפיות ולקחת אחריות על הסיטואציה להבא.

ולראות את הקושי שלה זה תמיד טוב, גם מבלי לקבל את ההתנהגות שהתבטאה בעקבות הקושי.

סיטואציה קצת שונה אבל סיפור התערבות דומה.

שהכלנו והכלנו ואמרנו שבטח ''זה'' לא יחזור וגם ''זה''.. וניסינו בעדינות ונמנענו מ''לחתוך''.

ובסוף כשקיבלנו את השכל להציב את הגבול בנעימות אבל בצורה חד משמעית, זה כבר היה אחרי מחירים יקרים מדי ויש גלגלים שכבר לא יכלו לחזור אחורה..

מרוב תיאומי ציפיות נחמדים ואובר לקוחות אחריות שלנו על הסיטואציה, הגבול נחצה ונחצה עד שהתפוצץ. ואז זה כבר היה אירוע רב נפגעים..

רציתי לחסוך לפותחת את המחיר הגבוה ששילמו אצלנו 2 הצדדים, עניין שיכל להסתיים בקלות ובמהירות אם היה נחתך בהתחלה.

כמובן, יכול להיות שהמקרה פה שונה.

מניחה שהפותחת מכירה את הסבתא ותדע להתאים את התגובה.

ומה הייתה הסיטואציה אצלכם,

אבל אין קשר להכלה של ההתנהגות וויתור על גבול וגם לא לעדינות.

יש הכלה לקושי, זה שני דברים שונים ויותר קשור ליצירת קשב על מנת לשים את הפוקוס על מה שחשוב.

קו גבול למעשה התבטא במעשה עצמו, זה חזק יותר מכל דיבור.

אם את מדברת על ניתוק יחסים אז לא צריך שום שיחה, אם את מדברת על הצבת גבול תוך המשך שמירה על קשר (גם אם במינון וסגנון אחר)

אז השאלה היא מה הדרך האפקטיבית להגיע לזה.

ומסכימה שהכלה של ההתנהגות, עדינות וויתורים זה לא אפקטיבי, אבל אין קשר בין זה לבין מה שכתבתי.

אבל גם התגובה שלכם יכולה להיות אחרת.

קודם כל טוב שבעלך קם מייד להוציא אותה בתוך כל ההלם.

אני במקומך יוצאת עם הילדה מהבית ולא חוזרת עד שבטוחה ב100% שהרוחות של כולם נרגעו.

אם צריך גם דופקת על דלת של זרים לבקש חטיף להרגיע את הילדה.

מהצד מול בעלך אין מה להתלונן אליו וזה מכביד לקבל שק תלונות.

אפשר להבהיר גבולות ולהגיד שלא מקובל עלייך מה שקרה ואת רוצה לחשוב איתו מה היה אפשר לעשות אחרת (אם כי אני הייתי עושה את החשיבה הזאת עם עצמי כי אני יכולה לסמוך רק על עצמי ביישום המסקנה)

אבל לא בתור תלונה, ובטח לא בתור תלונה על אמא שלו.

יש מבוגרים שמאבדים עשתונות בגלל כל מיני סיבות. אנחנו יכולים ללמוד מזה איך לשנות בשורש את ההתנהגות שלנו כדי שנגיע לגיל זה לא יקרה לנו.

וגם ללמוד איך להתנהל בתוך הסיטואציה ואיך לשמור על הילדים שלנו.

אצל חמותך הטריגר היה זריקת אוכל, יש טריגרים יותר הזויים..

אחד הדברים שלמדתי עם השנים, במיוחד כשמתארחים, לא לוותר על שינה, אוכל ושתיה לילדים.

תמיד מביאה להם אוכל שהם אוהבים.

בד"כ משקיעה שיראה כמו אוכל לכולם, לפעמים מסתפקת בחטיפים וכד'.

ילדים רעבים/ צמאים/ עייפים נוטים לא לעמוד בכללי הבית המארח ומפה ועד התפרצות הדרך קצרה.

מוציאה אותם לגינה/ פיקניק ושם נותנת להם לאכול כמו שצריך.

בכל אופן כרגע חוזרים לשגרה.

לכללים של הבית, לקצב וציפיות מותאמות לילדים.

וחיבוק על התחושה הקשה!!

ותרימי לבעלך על התושיה, הוא אדם נפרד מאמא שלו, זה יעשה לכם טוב ❤️

אני לוקחת מכל אחת

וממש שמחה לדעת שאני לא סתם בהלם מזה

מבחינתי זה קו אדום לנעול ילד בחדר

אני לא נועלת את הילדים שלי בחדר

גועל נפש בעיניי שהיא עשתה את זה גם מולי אבל היא סבתא ששומרת לנו הרבה על הילדים ופתאום קולטת שיש מצב שיש דברים שאני לא מודעת אליהם

בעלי נאטם לגמרי וכרגע לא יכולה לדבר איתו על כלום בנושא הזה

אחכה לאחרי שבת כי חוששת שיצור פיצוץ בינינו

ממש לקחתי את זה קשה.לא מצליחה להירגע 

וגם התגובה שלו.

אתם בהלם.

זה תקין וטבעי התחושות שלכם ❤️

ברור ברור שזה קו אדום!!

שלא ישתמע אחרת מהדברים.

מה שכתבתי זה בהתבסס על הנחת יסוד שלנעול ילד בחדר לבד זה קו אדום!!

תני לעצמכם לפחות שבוע אם לא שבועיים. שום דבר לא בוער.

ילדים חוזרים למסגרות, יש בייביסיטר אם צריך.

תכתבי לך הכל כולל הכל.

תפרקי לדף, תפרקי פה. תפרקי לחברה (רק אם יש אחת שיודעת לשמור סודות!!)

לא לערב משפחה!!

את בהלם, מרגישה צורך לנער את העולם!

הכל תקין וטבעי ובריא.

ובכל זאת, תנסי לפרוק במקומות הנכונים, לנשום עמוק ולתת לדברים קצת לשקוע.

לא יקרה כלום אם לא תעשי משהו אקטיבי עם הסיפור בשבוע הקרוב.

תני לבעלך את הזמן לעבד עם עצמו את הדברים, במובן מסויים בגלל שזאת אמא שלו, השבר אצלו גדול יותר.

לפי זה שהוא קם ופתח מיד, את יכולה להיות רגועה שהוא לא מסכים עם המעשה בשום אופן, תהיי רגועה לגבי זה.

וגם לגבי הפעמים שהילדה הייתה שם בלעדיכם זה לא אומר כלום.

הדבר היחיד שחשוב לעשות היום, זה להגיד לילדה משפט כמו:

אף פעם לא תהיי לבד, תמיד אבא ואמא יעזרו לך.

בלי אובר דרמה.

משפט ברור שיעשה לה סדר וינסוך בה ביטחון בכם וזהו.

כל השאר יכול לחכות כמה ימים שתתאוששו 🤗

בתפיסת העולם שלי הייתי מדברת עם הילדה לתת לה כוח ולהבהיר חד משמעית שלתפיסתנו אסור לנעול ילד בחדר וזה מעשה שאסור לעשות

(אין לי שום בעיה לומר שסבתא טעתה. חושבת שזה בריא שילדים ידעו שגם מבוגרים טועים. וגם מבוגרים מתקנים)

ואנחנו תמיד איתה וכו' וכו'

ותמיד רוצים לשמוע ממנה איך היא מרגישה ומה קורה לה.. (לנסות להשאיר לה ערוץ פתוח שתשתף אם קורה משהו דומה)

בשורה תחתונה שיהיה לה ברור שהמעשה לא על דעתכם. שיהיה לה את הבטחון הזה בכם

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

במקרה הזה זה יכול לתת לך פיתרון מעולה.

בשימוש נכון אחוזי המניעה ממש גבוהים.

ששימוש נכון- התאמה אצל מתאמת, שימוש בקוטל זרע והקשבה להנחיות

אבדוק עם רב

תודה!

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

השמנה פתאומית מעידה על תזונה לא בריאה, שהיא לכשעצמה בעיה.

אם יש שינוי משמעותי בזמן קצר זה עלול להיות בעייתי מבחינה בריאותית וצריך לבדוק.

אם יש רזון קיצוני, או השמנה קיצונית, צריך לטפל.

גם הבן שלי כשהפסיק ריטלין התחיל לאכול המון ולהתנפח. בגלל שזה היה מאוד מהיר אז דיברתי איתו ואמרתי לו שלאכול זה מצויין ונהדר, אבל חשוב לשים לב להתחיל תמיד מירקות ואוכל בריא.

הוא לא רזה היום, אבל העליה נרגעה והוא ב BMI תקין, ואני לא דואגת.

אדם לא צריך להיות רזה או שמן, הוא צריך להיות בריא. 

יש משקל שנחשב תקין

והמראה שמלווה אותו הוא רזה

מעבר לעניין הבריאותי

רזון תקין הוא גם עניין של נוחות

להיות קל משקל

ויש את העניין החברתי ונראות עצמית

שאליו את מכוונת

מעבר לזה שהוא העניין השולי במכלול

הוא לא שולי בכלל בעיניי נערה מתבגרת

וכמה שהסביבה תהיה מכילה

היא תתקל באישו סביב זה

זה משתנה בין מנהגים

אם הם נוהגים שכן, אז לא יודעת לגבי סבון הכלים הספציפי.

כשכתוב *לכל* ימות השנה זה מובן שזה באמת לכל הימים, כולל פסח. אולי הם צריכים לשנות את זה... 

שהמוצר עצמו אינו כשר לפסח

כי לפסח יש חומרות אחרות שלא קשורות לכשרות של שאר ימות השנה

אולי אפשר ליצור איתם קשר ולבקש הצעת ייעול

עליו הבפירוש שהוא מאושר לפסח,

ואחד אחר שכתוב עליו 'מאושר מטעם הבדץ' עם הסמל של ירושלים בד"ץ העדה החרדית, ולמטה כתוב מאושר לכל ימות השנה. אין עוד אותיות קטנות.

אם הכוונה היא שזה לא מאושר לפסח זה ניסוח בעייתי בעיני.

כאילו אני לא חולקת עליך, פשוט אומרת שזה לא מובן מהניסוח. 

(בגדול- החומר צריך להיות כזה שפוגם את החמץ אם ישנו= הופך את האוכל/ כל דבר ללא ראוי למאכל כלב

אני לא מכירה כלבים שאוכלים את הנוזל כלים או כל חומר ניקוי שהוא ....

ככה שזה בגדול מתן כשרות לחומר כזה זו פעולה שיווקית ולא הלכתית. 

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

וקרה לי ששכחתי גם

עשינו שאלת רב והסתבר שזה בכלל לא חוצץ ואין בעיה עם זה כי זה נחשב "מקום סתר".

אז זה יכול לגרום גם לברכה לבטלה לטבול פעמיים עם ברכה, תבדקי את הנושא.  

רק אם עדיין נמצאת במקווה או קרוב

אולי אם כבר חזרה הביתה בדיעבד זה תקין

זה כנראה שאלת רב

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

יש לי דיאפרגמה קאיה

ואני לא מרגישה בטוחה איתה.. הייתי אצל מתאמת  אבל תמיד יש לי נערווים שאולי אני לא שמה נכון ושכחתי איך... פשוט מכניסה משתדלת עד הסוף עמוק+ג'ל

זה מה שאמורים לעשות נכון? לא צריך איזהשהו כיוון מסויים

ואני מרגישה עצם כשאני מכניסה

האמת שלא יודעת

הדיאפרגמה זולגת לי החוצה

היא צריכה לשבת מעל העצם ולא לזוז, ולא לזלוג

מציעה לך לתרגל שלא בזמן אמת הכנסה, וגם - בזמן אמת, בנחת עד שנכנס טוב

האמת נלחצתי מהגודל שלה והיא גם ממש קשיחה…

זה לא מפריע ביחסים? אתן מוציאות?

ועוד דבר שחשבתי עליו, שמעתי פעם שדברים מהסוג הזה פוגעים ברצפת האגן/דפנות הנרתיק כי הם מוחזקים עם השרירים. מישהי שמעה על זה?

מרגישה שזה ממש ענק לי כאילו עלול להרחיב…

לא מרגישים את זה.

ולא שמעתי או חוויתי שזה פוגע ברצפת האגן

עם פראמין/ לבקש זופרן