- תגיד אחי, אנ'לא מבין איזה יצר הרע יש כבר לתינוק בן יומו כ"כ חמוד?!
הרי חכמי ישראל לימדו אותנו שיצר הרע מתלווה לאדם מלידתו ויצר הטוב מצטרף אליו מגיל מצוות.
- וואלה שאלה טובה!
מה דעתך?
- השאלה הזו עוד מתרחבת. מהם אותם יצרים? מה עניינם? האם זה מוחשי או מטאפורי? האם זה רוחני או גשמי?
- כנראה זה לא בדיוק מה שחשבנו
אתה יודע, חז"ל לא טועים. אם כבר זה אנחנו שעוד לא הבנו.
יצר הרע נמצא כבר מלידה.
- כן. השאלה מהו..
- בגדול, יצר הרע זוהי הנטיה העצמית של האגו, אשר יש בה נטיה לסטיה לרעה. ביסודה היא לא לרעה.
כל מה שיודע תינוק במשך יומו, זה לישון, לשחק ולאכול. עסוק בלהיות הוא עצמו. הדאגה העצמית לבדה.
- ואז עם התנערותו של הנער, הוא מתחיל להתיחס יותר לסביבה ולתת מעצמו.
אם כך, כוחות הנתינה שמגיעים לבשלות בגיל מצוות הם יצר הטוב.
נתינה טהורה.
- אכן. אלא ששני היצרים תמיד נמצאים, מושכים לכיוונים שונים עם הנטיה הרעה של הפרזת העצמי.
א"א בלי היצר בעל הנטיה הרעה, בדיוק כפי שא"א בלי היצר בעל הנטיה לטובה.
גם כוחות הנתינה מעורבים עם כוחות הקבלה העצמית ואין פסול בזה.
התכלית של הכוחות כולם זהו האיזון וההרמוניה אשר מביאים לידי ביטוי שלם של היצרים,
ללא הנטיות הרעות, כולל הנטיה הרעה שבנתינה מופרזת ולא הרמונית.
- אז מה ש'תה אומר בעצם שהנטיה היא הרעה. הנטיה האנושית המופרזת לקבלה העצמית.
- נטיה אשר היא כמלכודת דבש , אפילו בפני אותה קבלה עצמית שלמה שאכן מסתתרת שם לטובה.
חכמים מלמדים שהיחס ליצר הרע הוא "שמאל דוחה ימין מקרבת"
ביצר יש פוטנציאל לטובה שבשבילה הוא נוצר,
אלא שלצורך יעודו השלם הצעד הראשון הוא דחייתו, להבין שיש מלכודת יחד עם הדבש.
דחיה שאחריה באה הקירבה היותר שלמה ומתוקנת לטובה.
אח"כ אפשר גם להגיע אל הדבש בשלום. בסבלנות, רוגע, שלווה והנאה אמיתית ושלמה.