מועקה גדולה שמשתלטת לי על הלב...
מכל הכיוונים. הפחד שהוא ילך. הפחד שהוא אדם לא טוב. הפחד והפחד.
מכל פגישה אני חוזרת עם הרגשה רעה כזאת ולא יודעת לאן לשייך אותה. לא שאנחנו יוצאים הרבה אבל לפעמים גם פגישות ראשונות עושות משהו, כנראה. אני כאילו לא מוצאת מנוח ולא מבינה למה.
מצפה לגאולה!!אין חכם כבעל נסיון ואני יכול לענות מנסיוני האישי.. [דבר שמוכיח שאני יצאתי טיפש בעבר שהרי הנסיון הוא זה שגרם לי להקרא עכשיו חכם..]
בכל מקרה..
אני משייך את המועקה המדוברת לחוסר חידוש בקשר. ואני אסביר:
פעם נפגשתי עם מישהי והיה סבבה ולאחר זמן נגמר, כמו כל אחד שזה קורא לו לוקח זמן לצאת מזה.. אבל כשיצאתי מזה באתי לפגשות אחרות והרגשתי מן מועקה. המועקה הזו אכלה אותי, היא סתמה לי את האפשרות להיפתח, לרצות להכיר - באסה. כל פגישה שהייתה עם בחורה הכי טובה שיש נגמרה כך.
לקחתי הפסקה.
אח"כ ראיתי באורות התשובה [הרב קוק] וביותר הרחבה בעל כפות המנעול [הרב שג"ר] שישנה הבחנה בין שני מישורים שאדם פועל בהם, מישור השיפור - שפרו מעשיכם, ומישור החידוש -המחדש בטובו...
השיפור מטרתו לקחת דבר שקיים ולשפץ אותו, לתקן אותו. - אני חושב שבמצב הזה הייתי כשבאתי לפגישות, סחבתי על עצמי את העבר [''עבריין''] וניסיתי להתקדם בפגישה החדשה בתוך אותה משבצת של הקודמת.., זו הסיבה גם שנשארה אצלי מועקה. ונכון אולי בפגישה נפגשתי עם אחת אבל על הגב סחבתי עוד כמה..
לעומת זאת במישור 'החידוש' כל פעם המעשים שונים, המציאות שונה - המחדש בטובו בכל יום תמד מעשה בראשית - הכל נראה אותו דבר אבל באמת הכל שונה. כשתבואי לפגישה שלך תבואי כדי להכיר משהו חדש - בלי לחשוב מה צריך ומה רצוי - תקחי מה שיש!
...
ייתכן ולפחד הזה קוראים "אינטואיציה", הנפש, הנשמה שלך זועקת את דברה וצריך להקשיב לה.
דברי עם עצמך, עם ה', עם מישהו קרוב שמבין או חוה, תנסי לברר איפה מתעוררת הנק' שממנה המועקה מתחילה להתפשט, לאבחן את מהותה.
אבל בעיקר, שפכי כמים ליבך נכח פני ה', זה פשוט מרפא אדיר..מניסיון.
אם זה סתם פחד שכדאי להשתחרר ממנו:d
או שיש שם משו אמיתי שהנשמה שלך מאותת.
יש לה דרכים משלה:d
בהצלחה, והכי חשוב להקשיב לקול הפנימי שלך!
עד הנקודה הכי עמוקה של הנפש, היא יודעת הכל...
קודם כל: כשאת באה לפגישה - לבוא בראש נקי!!! לא לחשוב מהן הציפיות שלך ממנו, האם החסרונות שלו יפריעו לך (במקרה שיצאת עם הבחור יותר מפגישה אחת, והספקת קצת להכיר אותו...), האם הדברים הטובים שזיהית בו הם חלק מאישיותו או שמא הם מקריים וחד-פעמיים וכד'....
בפגישה להיות מוכנה כולך להכיר אותו, לשמוע אותו, לשתף אותו... להיות פנויה אליו בלבד! לא להתעסק במחשבות...
(לדעתי) אחרי הפגישה תבדקי עם עצמך אילו נקודות טובות גילית שיש בו, ואם יש לו איזה שהם חסרונות מהותיים (מבחינתך).
"חשבון נפש" מסודר אחרי הפגישה יכולים לענות לך על חלק מהפחדים (ככה תוכלי לדעת שתכונה x שלו מפריעה לך, ואז תעשי את החשבון נפש שלך אם את רוצה לתת לו צ'אנס ולבדוק אם היא עדיין תפריע לך, או שאולי אלו דמיונות שלך; או שהיא ממש חציית גבול אדום מבחינתך וחבל למשוך את הקשר...).
את צריכה גם לוודא שהוא לא מפנה את "אור הזרקורים" לעצמו, שהוא מאפשר לך לבוא לידי ביטוי, שהוא נותן לך את ה"מקום" שאת זקוקה לו...
אולי בגלל זה נדמה לך בהתחלה שטוב לך איתו, ואז ההתלהבות פגה...
תזכרי תמיד שאנחנו עושים את ההשתדלות שלנו, ומה שמעבר - נסמוך על ה' 
[ואם הבן אדם איננו טוב כפי שנדמה לך - הקב"ה כבר ידאג שלא תתחתני איתו]
הרבה תפילות והשתדלות...
ושוב - אנחנו רק בני-אדם. אנחנו בכ"ז מוגבלים
ווודאי שטוב לעשות את החשבון נפש אחרי הפגישות ולברר מה היה לא בסדר ואיפה הרגשת לא נעים....
מה כן היה בסדר, ואיפה הרגשת מאד נעים, יתרונות וכו'.
ורק אחרי שעלית על הנקודות הטובות שלו, תתחילי לחשוב איפה הרגשת לא נעים ומה היה לא בסדר, אם יש בו דברים לא טובים, ואם הם משמעותיים.
זה משנה את כל הנקודת מבט.
ואם זה בכל זאת קורה, אז צריך לאבחן טוב, למה זה קורה...
לעתים הפחד מסמן הבנה,בגרות,שיקול דעת.. אני אפחד אם לא אפחד..
אין דבר בעולם שרע מיסודו.
פחד ברמה של חשש הוא חיובי ונצרך ומוביל לזהירות, אבל כשהפחד משתלט הוא משתק ומונע מהאדם לפעול.
בדר"כ הפחד לא מבוסס, הוא מגיע מהדמיון שנוטה לנפח דברים בצורה קיצונית, לכן, כדי להחזיר את הדברים לפרופורציות הנכונות צריך לנטרל את הרגש שמסביב ולתת לשכל לעשות את המיון האובייקטיבי שלו.
זה באמת קשה...
הצעה אולי טיפה שונה:
כמה בררת עליו לפני שיצאתם (את לא חייבת לענות לי כמובן.. רק לעצמך )
אולי כדאי לברר עוד טיפה גם עכשיו על נקודות ספציפיות שעולות במהלך הקשר.
ב"הצלחה!!
אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.
"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".
עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢
פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)
והאידיאות.
"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".
האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?
לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".
אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.
עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22
אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.
המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית,
"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"
איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…
הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב
האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.
על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.
כולם צריכים להגיע למעשי האבות?
ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.
הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.
יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.
במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.
לדרגתם.
הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.
(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)
רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.
וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו
לא ?
כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.
אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.
לא חשוב
נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.
זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.
"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".
אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...
לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.
עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).
הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.
זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".
מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."
וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?
זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...
הבחורה כמעט מתעלפת מקור
והבחור מדבר על מטבע ביטקון או משו כזה..
הבנת מה אני אומר?
אחי , היא בעולמות עליונים
זה באמת מקום לרחף בו.
מה שבטוח.
ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.
תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.
בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.
הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.
אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.
ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.
אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר
פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן
מה לא ניקח????
והיא כולה עלק קר לך
הורידה לי את החשק לא לקחתי .
סתם פשוט היה יש ים אנשים
קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר
אבל בדייטים לי ספציפית קפוא
ואני חופרת לבחור שקר לי!
הוא לא יכול לפספס את זה
שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.
שזה קטע זה יחסי כי עם גברים קפוא לי רצח
ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק
זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.
בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).
אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר.
יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות.
והיא עדיין התפדחה להגיד
אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה
זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.
המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.
אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.
אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.
כל משב רוח מכבה אותו. נשארה רק פיסת שעווה חסרת צורה.
לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.
בעז"ה בקרוב ממש!
אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה
בע"ה
לשנה הבאה נר איש וביתו
מתוך בריאות ושמחה#
יצאתי עם בחורות מקסימות אבל אף פעם לא עברנו את הפגישה השנייה (נחתך תמיד על רקע שהן לא היו בשלות לשידוכים ונכנסו לזה מתוך לחץ חברתי)
ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.
אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.
נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו
אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום
קשה הזיווג כקריעת ים סוף
ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...
בהצלחה
ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.
בהצלחה
לצאת עם בשלות יותר.
כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני".
אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.
אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?
אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.
אותה שדכנית שאמרה לי לא לפסול על מראה, לא מצמצה כשאמרה לי שפוסלות אותי כי לבחורות חשוב שהבעל יהיה יפה בעיניהן, בלי שמץ של ביקורת.
אף אחד לא אומר להפגש עם מישהו ברמת "דוחה". לשני המינים. רק אומרים לוודא שריחוק קטן-בינוני לא יהפוך אצלך בראש ל"דוחה".
ובגיל מסויים באמת שצריך להעיף את תווית ה"קשיש"( מבזה בפני עצמו) הזו. במיוחד שביולוגית אכן יש הבדלים קריטיים.
ברווקות מאוחרת - בחור שמבוגר ממישהי גם ב10 שנים מתמודד( סטטיסטית) עם פחות מורכבות מבחינה ביולוגית. טענות לקב"ה.
ולמה
1. "לא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "זאת הסיבה שהפכתי להיות פריק/ית ומוזר/ה" >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
2. "אני פריק/ית ומוזר/ה" >> "זאת הסיבה שלא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
נגיד שאלו שני סוגי האנשים. שניהם לא אידיאלים, אבל כנראה יותר נפוצים מהסוג האידיאלי, אז תנסו להתייחס אליהם, ולא לשבור לסוג שלישי. אם תקלטו את הלך הדברים תגלו שיש הרבה פחות מקום לקטנוניות.
(חסכתי את הניסיון לעדן/ פוליטיקלי קורקט למינהם)
