הייתי הולכת על זה.

בשורות טובות,והרבה סיעתא דשמיא בהחלטות.

תעדכני אותנו                                                                                                                            

אחרי שהרופא גילה זאת בסקירה הוא חיפש עוד ועוד סימנים לתסמונת

ומצא

בעה המון תפילות

ואם את לא מתכוונת להפיל

אז לדעתי אין צורך במי שפיר

מישהי חושבת אחרת???

אבל מאוד סיומכת על מכון פוע"ה.

אם את לא בטוחה לגמרי במה שאת הולכת לעשות, תרימי אליהם עוד פעם טלפון, תשאלי בדיוק מה ההשלכות של הבדיקה, בדיוק מה היא בודקת, ואם היא בודקת גם את הרמה של המום..

ומה ההשלכות של אחרכך (אחרי הבדיקה).

אה ולאנונימית שמעלי, הרופאים האלה מקסימים. מה עדיף? לא לבדוק??

המון בהצלחה יקרה. המון כוחות. זה באמת מאוד מאוד מלחיץ.

בעז"ה הקב"ה יהיה איתכם לאורך כל הדרך.

גם אני סומכת על מכון פועה...בענייני פוריות!

זה תלוי איך מתייחסים לנושא העובר - האם הוא שווה ערך לאדם שכבר נולד או לא??

לדעתי רוב הרבנים(לא רק מהזרם החרדי) לא נותנים אישור להפיל בעקבות תסמונת דאון....ופועה כן!

וחוץ מזה - איך אפשר לחיות אחרי שהורגים עובר, גם אם יש אישור מרב, איך חיים עם זה??

נורא ואיום יותר מללדת ילד עם מום!!

בכל מקרה שיהיה רק בשעה טובה

זה עוד לא אומר שהיא תעשה הפלה.

אבל היא תוכל להתכונן נפשית למצב וחוץ מזה יש מומים שאפשר לתקן איכשהו עוד ברחם.

מלבד זה גם אם את מסתתרת תחת מעטה אנונימי לא חושבת שזה בסדר להגיד "איך חיים אחרי שהורגים עובר" למישהי במצב כזה.

במכון פועה יש רבנים מספיק גדולים.

גם אם את סומכת על דעות אחרות לא צריך להפעיל עליה מניפולציות ריגשיות בזמן שיש רבנים שאולי לא פוסקים כמוך.

להחליף כינוי/שםמשתמתש....

תינוקות חולים, (לא תסמונת דאון-יש הרבה דרגות) דורשים שכל החיים יהיו סביבם, 

ומה עם שאר האחים שלהם, מה עם עוד ילדים שרוצים להביא לעולם, מה עם הסבל שהם עוברים האם הם צריכים את זה.

זה לא שאלות לדיון בפורום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

אנשים לא מדברים על זה ברחוב

ולא כדי שאנשים- לא יעשו בדיקות הריון.

כשהבנות הצעירות עושות שטויות ומגלות שהן בהריון או נשים עם בעיות סוציאליות מגלות "פתאום" בשבוע 20+ שהן בהריון ו"לא בא להן" הילד הזה, לא האבא שלו, לא מתאים להן בחיים עכשיו וכדומה.

אני בטוחה שילדים עם מומים זה לא חד וחלק,

אחרת למה הקימו את "דור ישרים" בחברה החרדית?

למה עושים בדיקות גנטיות לבני הזוג?

אולי נביא הרבה ילדים חולים לעולם?- ובריאים לא נביא כי לא יהיה לנו את הכוח והזמן להתייחס אלהים כאשר הילד החולה דורש את כ-ל המשפחה המורחבת סביבו, וההורים לא יכולים לעבוד כמו שצריך ולגדל את שאר המשפחה.

אני מבקשת  ממי שיש לה במשפחה ילד חולה שתספר איך החיים לצידו, בתור אמא בתור אחות וכו'

או נשים מתחום הבריאות שרואות מקרוב את הילדים, ההורים והמשפחות שלהם.

באפרת פועלים להציל כל נפש

ובפרט תסמונת דאון שלא נחשב כמום

זה בעיקר למשפחות קשות יום.

נכון שתסמונת דאון זה לא מום אבל זה כבר החלטה אחרת אם לעשות הפלה או לפחות להיות מוכנה נפשית.

מן הסתם גם אני לא הייתי עושה הפלה, אבל לפחות הייתי מוכנה נפשית ויכולה להתכונן.

מהי מצוקה חולפת?

מהם הריונות לא מתוכננים?

זה לא תסמונת דאון! זה קשיי יום ופרנסה, זה רווקות שעשו שטויות ועוד כאלה!

במקביל מסייעת האגודה לאלפי נשים הרות בעיקר הנתונות למצוקה כלכלית חולפת. ל"בית חם" לצעירות לא נשואות בהריון הנתונות ללחצים סביבתיים. וליווי ותמיכה ע"י מערך של 2,900 מתנדבות לנשים הרות במצוקות שונות.

אגודת "אפרת" מעניקה שרות יעוץ חינם בנוגע לבריאות האם והעובר.

בעקבות התפתחות הרפואית בבדיקות הנעשות במהלך ההריון, לעיתם קרובות מתעוררות שאלות לגבי בריאותו של העובר.

שירות זה נעשה חינם.

קשה לתאר את ההתרגשות כשהפונה אכן מבשרת על לידת תינוק בריא ושלם.

לשם קבלת חוות דעת יש לשלוח את כל המסמכים הרפואיים הקשורים לבעיה הרפואית לאחד מהפקסים שמספרם: 03-6844355 /02-6541393
יש לציין בפקס את שם הפונה, מספר הטלפון ומספר פקס שבו יוכל רופא לשוב עם אבחנה ויעוץ רפואי.

בעמוד מטרות האגדוה זה רשום ומה שהבאת לא.

כך שזו המטרה העיקרית ובנוסף הם עוזרים גם לנשים שצריכות עזרה אחרי בדיקות שזה מבורך מאוד.

שלא תביני אני לא ממליצה על הפלה! אבל כן על בדיקות! במיוחד כשמשהו קצת חשוד....

ראשית- לא מדובר פה רק על תסמונת דאון.

מדובר על מערכת לבבית לגמרי לגמרי לא תקינה. מה שמוריד את סיכויי השרידות.

שנית, יש תסמונות נוספות חמורות בהרבה מתסמונת דאון שיכולות להיות קשורות עם מום לבבי חמור וגם הן נבדקות במי שפיר. חלקן אינן בעלות שרידות וכן בעלות סבל רב ליילוד והשלכות קשות על שאר בני המשפחה. ( יורדות כאן דמעות על חברה שאיבדנה תינוק עם טריזומיה 14...שבהריון דווח לה רק על מום לבבי חמור. והיא נמנעה ממי שפיר כי חשבה שהמשפחה תוכל להתארגן לטיפול בילד כזה.) וזה בוודאי שיקול אחר להלכה.

בואי ניתן לפוסקים את ההחלטה, ולגברת השואלת את המקום לשאול איזה רב שתחליט.

שלישית, אמדת פעם כאב של אם שקוברת יילוד? קוברת תינוק בן 4 חודשים. בואי אספר לך: הייתי על סף קבר עם אחת מבנותי... שבחסדי השם מרובים ניצלה ( בזכות זה שיש לרפואה מה להציע למקרה כשלה) כשאין לרפואה מה להציע ואמא מאבדת ילד...אני לא בטוחה שהפלה זה מצב נפשי גרוע יותר. לגמרי לא! ואני גם לא בטוחה שסבל מתמשך למשפחה ( גם כשה"ילד" הוא בן 30 או 40 וצריך למצוא מוסד שיטפל בו, צריך לדאוג לשאר האחים, צריך לשקול אם ללדת עוד כי נפשית זה מתיש , כלכלית זה הורס...) זה קושי שאת יכולה לאמוד עבור מישהי אחרת ולהחליט שהפלה זה קושי הרבה יותר גרוע.

אנחנו יכולות להציג את הקושי שבכל החלטה ( ו2 ההחלטות הן בעלות קושי רב ביותר) אבל להחליט עבורה מה קשה לה יותר? לגמרי לא.

לא הייתי רוצה להיות במקומה.

סליחה על ההתפרצות. אני מלווה נשים הרות כבר מעל 12 שנה. שום דבר לא מובן מאליו יקירתי. שום דבר. 

המחשבות שלנו לא "טהורות" כעת.

למי בכל זאת לפנות?

תודה

ובשורות טובות

חברתי סיפרה על שיחה שלה עם אמא שבחרה להפיל עובר פגוע מאוד. האם אמרה שבעבר, לא היו טכנולוגיות לאבחן כאלה פגיעות בתינוקות, וכשהם היו נולדים, גם לא היו הטכנולוגיות לעזור להם לשרוד (אני אומרת "לשרוד", כי לפעמים קשה לומר שמדובר על "חיים"). התינוק היה נפטר זמן קצר לאחר הלידה.

חלק מהאנשים עושים ערבוביה: נמנעים מלהעזר בטכנולוגיות של אבחון, אבל אז, כשהתינוק נולד, פתאום כן נעזרים בטכנולוגיות כדי להאריך את חייו! הלו?! אם לשיטתכם לא צריך להעזר בטכנולוגיות כדי לבדוק, אז תתכבדו ותמשיכו הלאה, ואל תשתמשו בטכנולוגיות כדי להאריך כאלו חיים! או שאם אתם כן בעד הטכנולוגיה של הארכת החיים, אז בבקשה! היא קיימת כאן גם בשביל למנוע את היוולדות התינוק הזה, שהיה אמו רלמות מיד לאחר לידתו! תחליטו אם אתם "תמימים" או לא!

מאוד דיבר אלי מה שהאישה הזו אמרה, מבלי לנסות ולשקול מה הייתי עושה לו הייתי חלילה במקומה...

אני בטוחה שבפורום הזה, הרבה יותר מאשר בפורומים של אתרים אחרים, כולן מכירות בחשיבות של חיי אדם/תינוק/עובר.

ב"ה גם בשום מקום לא מתקיים דיון ממשי באשר לשאלת הארכת חייו של תינוק פגוע. כאשר תינוק כזה נולד, ברור להוריו, רופאיו, וגם לי ולך ולכולן, שמטפלים בו ומאריכים את חייו.

אבל ברור לכולנו שנולדים כיום תינוקות רבים, שלא היו שורדים יותר מכמה חודשים/ימים/שעות (תלוי בליקוי), לו היו נולדים לפני שנים לא כל כך רבות.

ב"ה התפתחה טכנולוגיה שמסוגלת להאריך חיים בצורה הזו.

ב"ה התפתחה במקביל גם טכנולוגיה שמסוגלת לאבחן מומים כאלה ואחרים עוד טרם לידה!

האם אין צביעות מסויימת בשימוש בטכנולוגיה מאריכת חיים, והתעלמות מכוונת מהטכנולוגיה המאבחנת (ובכך למנוע), וכל זאת מתוך טיעון של: "בואו נשמור על תמימות, מי יודע לשם מה נשלחו אלינו הנשמות הללו"? תמימות? הלא לא יעלה על הדעת שתפקיר תינור פגוע למוות לאחר לידתו מתוך טיעון של "תמימות"! אז היכן כאן "התמימות"?! או שיש תמימות, או שאין!

ומכיוון שברור שאין "תמימות" (מכיוון שנאריך חייו של תינוק פגוע בכל אמצעי שעומד לרשותנו כיום), אז בואו נניח לטיעון ה"תמימות", וכמו שבכוונתנו להשתמש בטכנולוגיות מאריכות חיים, כן ננצל את הטכנולוגיה שניתנה לנו גם היא - כדי לאבחן (ובמקרים קשים, אפילו להפיל, כל אחד לפי בחירתו ודרכו).

(בתקווה שלא נצטרך לעמוד במקומות האלו!)

בהחלט יש מקום לדיון בסוגיה הזו  , אבל נראה לי שזה לא המקום. כלומר , יש כאן אישה , אחות שלנו , במצוקה נוראה , נסיון לא פשוט. נראה לי שכדאי לדון בכך בשירשור אחר. אפשר להעלות את זה ברמה התיאורטית. כרגע נדרשות מילים טובות ומעודדות.

והלואי שנדע רק הריונות טובים ומשעממים שמסתיימים בלידות קלות , ובתינוקות בריאים ונחמדים. אמן!

טריזומיה 14 נולדה לחברתי.

זו שחשבה שזה "רק" מום לבבי חמור.

מכיון שהתברר שזה העניין ( אחרי שבבית חולים לקחו בדיקות גנטיות ולא סיפרו להורים תוצאות והמשיכו לטפל, ולבדוק, ולדקור- ממש "ניסוי בבנ"א") אמר להם הרב, אחרי התייעצות עם רופא ילדים בכיר וירא שמים , שאם היא נכנסת שוב למצוקה- אין חובה להאריך חייה. כלומר- אם היא בבית חולים ומטופלת- חובה להמשיך הטיפול. אך אם לא- אן חובה להתחיל לטפל ולהאריך חייה.

ואם כבר- זה נראה לכם "קל יותר רגשית מהפלה" לראות את ילדך גוסס ואתה מחליט לא להושיעו? ( או שאולי זה נחשב כן להושיעו)

מה לעשות השואלת שואלת?

אני כן הייתי חושבת שכדאי לעשות מי שפיר ובדיקות נוספות כפי שיציעו לכם וכפי שהותר לכם- אם תהיה תוצאה טובה תוכלו לנשום לרווחה לפחות בעניין הגנטי. ותשאר "רק" הבעיה הלבבית ( שתדרוש מכם הערכות מתאימה לאשפוז ארוך) בכל מקרה עם תוצאות של כל הבדיקות- יוכל הרב להחליט מה נראה לו נכון לפסוק.

יש מצבים שההורים מאוד מאוד חרדים ולחוצים, ורק רוצים לדעת לכאן או לכאן. זה עלול להגיע למצב שלא מאפשר חיים נורמלים, מרוב שכל היום הראש רק בעניין הזה. הרבה פעמים מדובר על אנשים שיש להם כבר ילדים, שזקוקים להוריהם. אם ניתן לחסוך להם א חודשי העינוי הנפשי הזה עד ללידה, ולהגיד להם תכלס, יש או אין בעיה, אז לדעית זה כמו תרופה או ניתוח, שגם להם יש סיכונים, וגם אותם אנשים עושים כשצריך!

מכירה מקרוב סיפור דומה/שונה, זוג שניסה זמן רב להיכנס להריון ובסוף אחרי למעלה משנה ב"ה נקלט ההריון, אך באחת מהסקירות /בדיקות אולטראסאונד הטכנאית, אמרה שהראש קטן מאוד דבר אשר יביא לפיגור עמוק, מפה לשם הם עבורו מספר רופאים שהאכילו אותם בסרטים שאני לא מאחלת גם לשונאים שלי, שהתינוקת תהיה מעוותת, עם פיגור קשה והכי נורא לא תשרוד יותר מחצי שנה, והם התלבטו והבינו שאם זה הם הולכים הלאה. ום היו שבורים נורא, על סף דיכאון, ( אומרת מקרוב ממש). ובזכות שהם סיפרו לאנשים והתייעצו, עמ"י הצדיקים, אישה כלשהיא ששמעה על מקרה דומה הפנתה אותם לרופא מומחה בארץ שאמר להם שהכל בסדר ואין להם מה לדאוג רק טעות כנראה של הטכנאית (זה היה לקראת חודש 9). אז שווה לבדוק.

וב"ה בחסדים גדולים התינוקת בסדר, מדהימה, מקסימה ובריאה לחלוטין.

אז בעז"ה רק בשורות טובות, ותחזיקי מעמד בניסיון העצום הזה. מאחלת לך את כל הכוחות שאפשר.

.

את יכולה לבקש הסברים, השלכות, סיכונים על כל דבר שממליצים לך ולהבין ולהחליט אם לעשות או לא.

הידע הוא כוח!!!!

ואם ימשך ההריון מכל סיבה שהיא זה רק לטובתך ולטובת הילד הסקירת מערכות ואת לא צריכה להצטער שעשית אותה, ככה ידעו איך לנהל את הלידה ואיך לטפל בתינוק מיד שיוולד ומה ההשלכות על הטיפול בו, מאשר להגיע ללידה וחס ושלום לגלות מאוחר מידי שיש בעיה.

בשורות טובות!!!!!!!

תקשיבי עכשיו. יש  לי את הטלפון של הרב עזרא שיינברג הוא רב מקובל בצפת אנשים מתייעצים איתו על הכל .וגם נשים בהריון . אני יודעת כי חברה שליהיא המזכירה שלו . את פשוט מתקשרת ומשאירה הודעה בתא קולי.את אומרת את שמך ושם אימך וגיל ואז מספרת את המקרה ומבקשת ברכה ועצה. וכמובן שאת יכולה לסמוך על מכוןפועה.

צריך להתקשר קודם למזכירה הילה: 0526567741.

הפלאפון של הרב: 0524538484.

בהצלחה ובשורות טובות .תעדכני.

אני באמת צריכה ברכות....המצב הנפשי שלי נהייה על הפנים...וכן יש לי עוד ילדים בבית שיהיו בריאים!

כל המחשבות שלי עכשיו הן מתוך לחץ...רק לחץ

לגבי המום בלב - זהו מום שניתן לתיקון וההצלחות שלו הן טובות - טובות מאוד - מוצלחות.

הבעיהה היא שלמחצית מהילדים בעלי תסמונת דאון יש את המום - לכן הרופאים ממליצים לי לבצע בדיקת מי שפיר,

וזאת גם ההמלצה של מכון פוע"ה.

השאלה היא: האם תוצאות הבדיקה הן מדוייקות? ולאיזה כיוון יותר אימות או שלילה?

ונניח שאני אעשה את הבדיקה? אם אין בעייה אחרת ואם לא יגידו לי "הוא יחיה רק כך וכך שנים"  אז אין מצב להפלה!

אם יש לכן עוד משהו להוסיף או לספר או מישהי שמכירה סיפור דומה אשמח לשמוע( אשמח שכולם בריאים כמובן)

תודה

לוקחים תאים של העובר (כי המים זה תאים שלו ועושים להם בדיקן=ות גנטיות ואז רואים אם יש את השינויים בגנים כמו בתסמונת דאון

תשאלי במכון פועה הם יודעים בדיוק את האחוזים ואת ההשלכות.

חוצמזה, להיות מוכנה נפשית זה שווה כל בדיקה.

ב"ה שזה הסתיים כך ולא גרוע יותר

שהיה לי סימן שיש אותו גם לילדים עם תסמונת דאון אבל יש אותו לילדים גם בלי התסמונת.

בכל מקרה זה לא ממש יעזור לך נראה לי כי זה היה ממצא אחר.

ראשית זה טוב שאמרו לך שניתן לתקן את המום.

השאלה היא גם אם יש סימנים נוספים או שזה רק ממצא יחיד. ואם יש עוד סימנים מהם ועד כמה הם קריטיים.

ותחשבי גם מה הידע שהבדיקה תתן לך ועד כמה היתרונות שלה עולים על החסרונות. והאם התוצאה שהיא יכולה לתת תתן לך משהו פרקטי לעשות או לא.

האם היא תתן רק שקט נפשי וודאות (שזה גם מאד חשוב) או אולי תעזור בהחלטות נוספות או תתן אופציה לטיפול כלשהו.

והכי חשוב תנסי להיות רגועה (קל להגיד... אני יודעת...)

להוריי נודע במהלך ההריון של אחותי הקטנה, שיש לה תסמונת דאון, בבית באותו זמן היתה תינוקת בת פחות משנה ועוד כמה וכמה אחים מתחת לגיל בר מצווה (ובנוסף גם מעל)

במהלך ההריון הם התייעצו גם עם מכון פוע"ה, שכפי שנאמר פה לא מתנגד להפלות בגלל ת"ד, ועם עוד גורמים שהתירו / המליצו לבצע הפלה,

אבל הוריי החליטו שהם כן רוצים לגדל את הילדה הזו,

מכיוון שהם ידעו על כך לפני הלידה הבדיקות נעשו בצורה רצינית, ומיד אחרי הלידה היא עברה ניתוח שהיתה צריכה לעבור עקב חסימה במעיים. (ולכן לדוגמה ידע מוקדם חשוב גם למי שלא מעוניין להפיל)

זוהה פגם בלב (אני לא זוכר באיזה שלב הוא זוהה), דובר על כך שיעשו ניתוח לתיקונו בשלב יותר מאוחר,

ב"ה הפגם בלב נעלם לבדו ולא נצרך ניתוח.

כיום אחותי הקטנה והמתוקה בת כ14, לומדת בבית ספר רגיל עם תמיכה, ומשולבת חברתית בצורה טובה.

אם יש דברים שאת רוצה שארחיב, אשתדל לנסות להרחיב בהם.

בהצלחה בכל מה שתעשי.

אף פעם לא שמעתי על הרב הזה

הוא מקובל?

מבין ברפואה??

תודה

אנחנו מתייעצים איתו כל הזמן ובהריון הנוכחי הוא הציל אותי מלידה מוקדמת.יש לו מכינה בצפת "אורות האר"י" אם שמעתם עליה.חברה שלי היא המזכירה שלו והיא סיפרה לי על המון נשים שמתקשרות אליו בנושא הריון ולידה

רק רציתי לתת חיבוק . יהא אשר יהא , דווקא עכשיו חשוב להקפיד על הדברים הקטנים, והפשוטים - לאכול נכון , לישון - ולקבל תמיכה מכל מי שאפשר. רצוי מהמשפחה הקרובה , חברות טובות, כל מי שאפשר. חזקי ואמצי , ותני לעצמך חיזוקים חיוביים. ההחלטות הן לא פשוטות  . לאף אחד אין זכות לשפוט .

רק 4 יודעים

שניים מהם הם אני ואישי

איזו תקופה לא קלה! ואיזו התמודדות מורכבת!!!

ה' יעזור לכם בכל אשר תפנו!

הייתי בהריון האחרון אצל הרבנית קנייבסקי מבני ברק, היו שם המון נשים ונשים בהריון שבאו לקבל ברכה.

היתה שם אשה שסיפרה בהתרגשות ושמחה, על ביתה שילדה פגית במשקל 1300  גר'.. לא הבנתי מה השמחה...

כשהתברר שבהריון הרופאים אמרו לביתה שהתינוקת בעלת ת"ד. הרב קנייבסקי (או הרבנית) ברכו והבטיחו שהכל יהיה איתה בסדר, וכך היה. נולדה תינוקת בריאה!

היו שם עוד כמה סיפורים כאלה...

אולי כדאי לך ללכת לבקש ברכה...

וסליחה אם העצה לא במקומה (מרוב עצות לא רואים את היער...) אבל הרגשתי חייבת לומר לך. ולו בשביל הסיכוי המסוים שזה עלול לעזור..

ושוב חיבוק ענק יקירתי! שהכל יתהפך לטובה!!!

ושוב חיבוק יקרה!

מצאתי מספר טלפון של הרבנית קנייבסקי בחיפוש בגוגל -

0504144442

-זה רק מעודכן מלפני 4 שנים אז אני מקווה שזה עדיין רלוונטי.

וסתם לעידוד יש לי קרובת משפחה (היום בת 13)  שהרופאים אמרו באולטראסאונד שסיכויים גבוהים שיש לה ת"ד. ההורים ויתרו על מי שפיר כי החליטו שהם לא יפילו.

איזו ילדה בריאה רגילה ושלמה נולדה!!

המון

שאין לי מושג כמה נשים מגיעות אליו עם אבחנות לסיכויי תסמונת ועוד כאלו והוא שולל אותם או מנמיך את האחוזים משמעותית ובסוף אכן נולד ילד רגיל.

רופאים היום גם מפחדים מתביעות מה יהיה אם הם לא יגידו שיש סיכויים לתסמונת ובסוף יוולד ילד פגוע!

(ציטוט שלו)

מבררים, הולכים לעוד רופאים, ללמומחים יותר.

אני יודעת על רופא ספציפי שכבר כמה בנות אמרו לי שהן לא מתפלאות שהוא אומר שיש חשד לתסמונת דאון בסקירת מערכות בגלל אולי מום בלב ובכליות ואח"כ עושי םעוד פעם סקירה אצל אחר ואין שום דבר.

ואלו בנות לא שומרות תורה ומצוות ולא הולכות למקובלים וכו'... והוא רופא מוחמה מנהל מחלקה...

רוצה לשמוע סיפור ? בתחילת ההריון האחרון שלי שבוע 5 נראה לי הרופא ראה שיש לי ציסטה בשחלה.היה לי כאבים מטורפים והרופא הפנה אותי לבית החולים.הרופאים חשבו שיש לי אפנדציט ורצו לנתח אותי . התקשרנו לרב,ושניה לפני שהכניסו אותי לאולטראסאונד הגיעה התשובה מהרב :זה לא אפנדציט יש לה המון נוזלים.נכנסנו לאולטרסאונד ומה הרופאה אומרת?יש לך הרבה נוזלים.היינו בשוק.הרב אמר לי להקפיד על ברכת אשר יצר ובאמת הכל הסתדר בסוף. עוד סיפור בסוף ההריון היינו במעקב כל יומיים בבית החולים מחשש לעובר קטן.הרופאים רצו ליילד אותי בשבוע 35 התקשרנו לרב והרב אמר יש לך עוד זמן .הוא אמר לי להקשיב רק לרופא מסוויים שביצע את המעקב אחרנו ולא להקשיב לאף אחד אחר .הרופאים האחרים לחצו ליילד והרופא שהוא אמר רק משך את הזמן בזכותו ילדנו בשבוע 38 וחצי תינוקת במשקל 2620.תתקשרי הוא בטוח יעזור לך

יש לנו בעיית פוריות לא פשוטה,

והוא עזר וליווה אותנו בעצות רוחניות וגשמיות,

ובעזרת ה' הלידה בקרוב..

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...

והאם הוא בשליטתך או לא.

קנאה לרוב מגיעה כשחסר לנו משהו, וזה מאוד תלוי מה העניין כדי לדעת איך להתמודד, להתמקד ביש או לרפא את הפצע הרגשי שמפעיל אותך ככה.

נניח אם את מקנאה שבמי שיש לה תמיכה מההורים ולך אין, אבל ההורים שלך בסך הכול נורמטיביים ואוהבים אותך (או היו ואינם בחיים) אפשר להתמקד שוב ושוב ביש, במה שכן היה, בטוב שהם הביאו לך.

אם ההורים לא נורמטיביים או אוהבים, וטיפסת החוצה לבנות את עצמך לבד אבל זה עדיין משהו שממש קשוח לך ומלווה אותך (מן הסתם, נושא משמעותי מאוד) כדאי ללכת לטיפול רגשי לעבד את האין שלך.

אותו דבר בכסף, אם יש לך עבודה והכנסות אבל בדוחק ומסביב יש שפע, או אם הגעת ממשפחה ענייה והכסף גורם לך למצוקה.

או נניח ילדים (נניח אם יש לך שלושה וחלמת על משפחה מרובת ילדים, או אם אין לך ילדים - מן הסתם מצב קצת אחר ודורש התמודדות אחרת) 

נראה לי פשוט לקבל את זה שאת מקנאה. זה בסדר שאת רוצה מה שאת רוצה.

ובמקביל- להפריד בין הרצון שלך לחוסר פרגון, כי אם זה משהו טוב אז זה משמח שיש אותו לכל מיני אנשים אחרים, וזה שיש להם לא מוריד ממך או מהרצון שלך...

ולגבי החוסר האובייקטבי- אם זה משהו שיש לך מה לעשות ואיך לקדם אותו, ממש לשבת ולחשוב על זה איך את מקדמת ומה. יותר קל כשאת יכולה לעשות משהו קונקרטי לגבי זה.

ואם אין מה לעשות אז פשוט לנסות לקבל את זה (אולי בטיפול. זה נשמע משהו שממש משמעותי בחיים שלך ואולי יהיה קל יותר עם עזרה חיצונית.) לקבל את זה שזה לא יקרה, אולי אף פעם לא. וזה בסדר לכאוב את זה שחסר לך.

ולא להתבחבש האם הרגש הזה טוב או לא.

קנאה היא אנושית ולגיטימית ויכולה לעזור לנו בחיים להבין באלה נקודות בחיים שלנו אנחנו רוצות להשתפר.

האשמה על הרגש וההלקאה רק עושים ממנה יותר אישיו ממה שהיא.

תקבלי את זה שאת מקנאה.

(אם זה בגלל רשתות חברתיות, אז לסגור, הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי)

ושתי פעולות טכניות שעוזרות

1- להפריד בין האדם שמקנאים בו לבין הדבר שמקנאים בו - אני לא מקנאה ב"רחלי" אני מקנאה בזוגיות טובה ומפרגנת.

2- להחמיא ולפרגן לאותו אדם למרות הקנאה

דבר טוב

זו מראה למשהו שאני ממש רוצה ואין לי

זה רגע של מודעות טהורה

כי הגוף לא משקר

אני מאמינה שאפשר להשיג כל דבר אם באמת רוצים

לכן אם מגיע רגש כזה

אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג

ומתכננת את הדרך לעשות את זה

גם אם זו דרך ארוכה 

הקנאה נובעת מחוסר שיש לי משהו שהוא יותר פיזי/כלכלי

כמו בית יותר גדול (יש לנו דירה משלנו בה מסודרת ויש בה מספיק חדרים לכולם אבל עדיין נניח אני מרגישה ובצדק שהסלון קטן לי ואם אחד מבני המשפחה יעבור דירה זה יהיה לי ניסיון ממש קשה. או נניח חופשות משפחתיות יש הרבה מסביבי שנוסעים לחול לדוגמא. יש לי יכולת כלכלית *אולי* לסוע לחול אבל אני לא נוסעת מסיבות אישיות שמונעות ממני וזה מפריע לי וקשה לי. או נניח שאני רוצה לסוע לחול רק עם בעלי אבל הוא פחות בקטע לעזוב את הילדים לבד לבד ולסוע (ילדים גדולים בלי קשר נראה לי מוגזם לעזוב לכמה ימים את הבית)

יש לי בה המון יש

ולא ברור לי למה ככה קשה לי עם האין

וזה כל הזמן מסביבי ולפעמים בתקופות מסוימות זה ביתר שאת

נניח בחופש שהרבה מסביב נוסעים לחול ואנחנו לא.

אני לא מצליחה להכניס לראש

הכל בסדר יש לך משפחה בריאה וילדים מהממים ובריאין בה תגידי אלף פעם תודה תתמקדי בחופש פה וגמרנו

* זה לא תמיד דברים כאלו לא ברי השגה. אבל אני לא הפקטור היחיד בתמונה יש עוד שיקולים ומרגיש לי כאילו יש לי בעיה עם עצמי ואני לא שמחה אפעם במה שיש לי ומי מבטיח לי שאחרי שהחליט שלמרות הכל נניח נוסעים לחול אז אני ירגע (במחשבה שלי כן אבל במציאות אולי יהיה לי דברים אחרים להתלונן עליהם)

* אני לא משתפת אפחד ברצונות שלי. בעלי יודע שהייתי רוצה אבל הוא לא מתרגש כי יודע שזה המצב ומקבל אותו בצורה פרקטית וגם זה טוב לו כי בגדול נניח שוב לנושא חול הוא היה מעדיף מראש שלא להתחיל עם זה בכלל.

* באתי מבית עם מושגים הרבה יותר גדולים. חייתי בבית גדול וכל היכולות הכלכליות ורמת החיים היתה הרבה יותר גבוה משל בעלי. אני כבר שניים לא חיה ככה אני לא נשואה לא שנה וגם לא 10 שנים אלא הרבה הרבה יותר. כל השנים ויתרתי והיה לי קשה. אבל אני מרגישה שהכל שעובר הזמן העומס מצטבר ואני לא מצליחה להתמודד איתו

* אני מפרגנת בה לכולם סביבי (ככה אני מרגישה) הקושי שלי הוא מול עצמי

ולדעתי גם הילדים מרגישים את זה וזה משפיע גם עליהם.

* אני לא מצליחה לקבל את זה שזה המצב

* מותר להתפלל על זה ? שיהיה לי כל מה שאני רוצה ? זה נשמע לי ככ ריקני

על רקע כלכלי

בעיניי היא הכי פשוטה לפתרון

כי לעשות כסף

לשים מטרה כזו בסדר עדיפות גבוה

זה לא מאד קשה

ואז יש מספיק כסף למה שרוצים

לנסוע לחו"ל אפשר עם חברה/ משפחה לא חייבים באופן זוגי

לפעמים צריך להבין את שורש הרצון והקנאה ולתת לשורש פתרון 

דבר שני , אני חושבת שדווקא השינוי מגמה שאת חווה- הגישה של "בית גדול, מושגים גדולים" לעומת הגישה העכשווית של מה שקיים לך במציאות היום, זה גורם לך לחדד את ההבנה של מה את רוצה באמת/מה היית רוצה באמת.

אני חושבת שקנאה (לפחות מעצמי אני יודעת לומר) זה לא דבר רע. הקנאה יכולה לדרבן אתנו לשינוי כדי ליצור את מה שאנחנו רוצים. וככה כל אחד מתפתח מהזווית שלו וממילא יש מצב של           "קנאת סופרים תרבה חכמה"

הקנאה הופכת להיות רעה כשהיא משפיעה עלינו רע- מלמדת אתנו להיות נרגנים/לא מקבלים את עצמנו/ לא מרוצים מעצמינו או מחלקנו בעולם/ צרי עין כלפי אחרים והצלחותיהם.

וזה אולי גם מה שגורם לרדוף אחרי עצמינו בנסיון להצליח כמו/ להשיג את ... כמוהו/ להוציא את העיניים לשני כדי להראות ש"גם לנו יש", וחוסר נוחות כללי עם עצמינו/ העולם.

אני כותבת פה על עצמי, את מוזמנת לקחת לך מה שיועיל לך.  

מה שעוזר לי - זה להתמקד קודם כל במה שיש לי כרגע (לא מה שטוב וברור לי שקיים טכנית, התמקדות בחוזקות ואיכויות שקיימות בי תמיד ולא תלויות בשום מצב גשמי) ולנסות לראות איך אני מתקדמת לאט לאט  בעזרת אותן איכויות ליעד שאני רוצה.

דבר נוסף שעוזר לי

זה פשוט להתפלל, לדבר על זה עם ה' ולפרט לו- תודה על מה שיש עד עכשיו, ואחרכך ממש לפרט לו מה אני רוצה שיהיה לי ולמה. ולומר לו "אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני לא מבקשת סתם . תעזור לי עם המידה הזאת שקשה לי, תתן לי כוח ויכולת, זה לא רק בשביל הבניין הפרטי שלי, זה למען כבוד שמיים! "  

וגם לצייר במחשבה את החזון של הדבר שאני רוצה מאוד. זה גם עוזר לי ואני רואה מזה התקדמויות.  

מה בדיוק חסר לך.

החופשה בחו"ל שחזרת עליה - כתבת אפילו שאולי זה כן מתאפשר אבל בעלך מתנגד להשאיר את הילדים.

אולי שם הנקודה?

אולי מה שמפריע לך זה החלטות בחיים שמישהו מחליט בשבילך ואת לא לגמרי שלמה איתן או החלטות שמנוהלות יותר מדי ע"י רגשות שליליים כמו אשמה, ויש לך חוסר השלמה איתן.

אולי את פשוט רוצה זמן וחופשה לבד עם בעלך?

אולי חופשה בארץ תספיק? (לפעמים בארץ יקר יותר מחו"ל)

לקבל את הקנאה. מותר לרצות הכל גם אם זה לא הגיוני או לא מסתדר וגם אם יש לך המון דברים אחרים שכן קיימים.

ודבר שני- לנסות לבחור

זה נשמע שיש הרבה בחירות שאת מתבאסת עליהם. אז לנסות לפתוח עם עצמך את ההחלטות שוב ולראות- יש איך לשנות את ההחלטות? אם לא, מה הסיבות שהחלטת אותם?

כאילו מבחינתי יש הרבה דברים שאני מרגישה שאני חייבת לעשות, ואז כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בחירה- נניח בחירה לכבד את הרצון של בעלי, או לחיות יותר בנחת אבל עם יותר לחץ כלכלי, או סתם שקט כשאני מרשה לילדים ממתק כדי שלא יבכו עכשיו חצי שעה😅 כאלה החלטות. ואז כשאני מבינה שאני לא חייבת אלא בוחרת בזה, יותר קל לי להשלים עם ההחלטות. וכמובן יש דברים שאפשר לשנות. אולי שווה לך לנסות את זה.

לא בטוח שזה רלוונטי לך אבל זה הכי חזק מבחינתי.

לפני כן אני אגיד, שאני ךא טסתי לחו"ל מעולם וסביבי אנשים טסים כל הזמן, פשוט אין לי מספיק וזה מבחינתי יעד לא ריאלי אז אני לא מתכננת שום דבר כזה.

כנ"ל בעוד אספקטים, אם אני קונה לילדים בגדים זה בגלל שהתרווח קצת החודש או שממש כבר חייבים כי הבגדים מרופטים.

בניגוד ל@00 אני לא חושבת שהכי קל בעולם לעשות כסף ולכל אחד יש את הנסיבות שלו.

אבל זו לא הנקודה.

אני מתנדבת תקופה ארוכה אצל מישהי שהחיים שלה קשים מכל אספקט, הבית שלה נראה נורא, הבריאות שלה על הפנים, המשפחה שלה קטנה ולא ממש בקשר וכו'.

אני נהנית ממהתנדבות, כי אני באמת עוזרת לה במה שהיא צריכה.

אבל בעיקר חוזרת הביתה ומרגישה עשירה מופלגת.

זה יותר טוב מכל שינון שאשנן לעצמי.

החוויה, ולא השכל, עוזרים לי לשמוח בדירה המאוד ממוצעת עד קטנה שיש לי, אז מה אם המטבח מתפרק והבית מבולגן, יחסית למה שיש אצלה הבית שלי הוא ארמון.

אני כמובן שואפת שגם לה יהיה ארמון ועוזרת במה שאפשר (לא בכסף כי אין לי, אם תרציי אסביר קצת יותר בפרטי) ועדיין ההמחשה הזו מול העיניים כמה יש לי, עוזרת כמו חיסון כשהקולגות שלי טסים פעם אחר פעם לכל מיני חופשות בחו"ל, ובוכים שאירועים משפחתיים קטנים עולים להם הון כי אי אפשר לוותר על כלום (וכמובן אני חוגגת הרבה יותר צנוע כי פשוט אין)...

במקום להתפלל על שיהיה לך כל מה שאת רוצה.
ממש מבינה אותך ממקום של קנאה, אני למשל ממש מקנאה בנשים עם בתים גדולים ומעוצבים. תמיד זה צובט אותי וקשה לי.
דווקא בטסים לחו"ל אני ממש לא מקנאה.
כל אחת והקנאה שלה.
עם הזמן אני פחות מקנאה בבתים גדולים משלי, רואה, מקנאה וזה עובר לי מהר מאשר פעם.
לא יודעת איך... אבל כבר כמה אפשר לקנא?
גם חולמת לשפץ את הבית אז זה מנחם אותי כשאני נזכרת בכך.
אולי תדמייני לך טיול חלומות בחו"ל שכשיתאפשר לך יום אחד תבצעי אותו
וכל פעם כשמישהו יטוס והקנאה תגיעי, תחשבחי לך על הטיול השווה שאת הולכת לעשות ביום מן הימים. זה מרגיע את הנפש, את הקנאה כי אז המוח עסוק בלחזור לדמיין את טיול החלומות שלך ופחות לקנא בטיול החלומות של השכנה שטסה מחאר לחו"ל.

נשמע שאת לא יודעת בדיוק מה את רוצה, ולכן כשמישהו אחר מגשים את הרצון, פתאום קופצת לה קנאה, שאולי הוא עושה את מה שאת חולמת בסתר.

עשי לך רשימת חלומות משלך.

חלומות קרובים יותר וחלומות יותר רחוקים.

מה נותן לך תקווה ביחס לחלומות האלו.

מה מרחיק אותך וגורם לך לייאוש.

מה הכלים שלך להתמודד עם הייאוש.

וכולי וכולי.

ככל שתבררי לעצמך בתוך עולמך הפנימי- מה את רוצה באמת, רצון נקי שלך מבפנים בלי השפעות מהסביבה

ומה יכול לעזור לך להגשים

את מכאן תמיד תוכלי להתפרסם ולחזור לעצמך

בלי להתפזר מכל מיני מראית עין של אחרים.

לפני כמה זמן היינו באיזה אירוע המוני, ותפסתי שאני מקנאה בנשים יפות יוצר ממני. היה נראה לי דהחיים שלהן דבש מדבש.

ואז הבנתי, שכשאני עסוקה מלהסתכל על אחרות,

הבעיה היא לא הקנאה.

הבעיה היא שאני לא נהנית מהיופי שלי.

כדי להינות מהיופי שלי, אני צריכה. לעשות עבודה. עבודה פנימית של להפסיק להסתכל החוצה.

וזה קל. כי אני רק צריכה להגיד לעצמי משפט אחד

"אני לא מודדת עכשיו מי ייתר ממי כדי שאוכל להינות מהיופי שלי".

כלומר האינטרס שלי הוא לא להסתכל.

ולכן זה קל יותר מאשר איזו שאיפה אידיליה של לשמוח בחלקי.

ככל שתסתכלי החוצה ככה לא תהני ממה שיש לך.

לא תגידי לעצמך איזה כיף שלי יש... שה' ברא אותי עם...

אלא- בטח אצלה יותר שלם, בטח להם יותר טוב

וככה הנאת החיים שלך נפגמת.

אי אפשר להינות מהשפע ככה.

או בבית גדול יותר, אלא עמוקה יותר

את מרגישה שוויתרת כל השנים. על מה ויתרת? לטובת מה? איזה תועלת חשבת שזה יביא? מה היה קורה לדעתך אם היית מרשה לעצמך לא לוותר?

האם זה נחשב ויתור, או שבחרת בזה?

האם יש דרך לשנות?

הקנאה מציקה לך כנראה כי אנשים אחרים מרגישים חופשיים לעשות דברים לעומתך, שאת מוותרת, והוויתור הזה שאת מרגישה יושב עלייך ובא לידי ביטוי בקנאה אבל בעצם הוא עמוק יותר והיא רק הסימפטום. לדעתי.

ולכן - עוד טיסה או בית גדול יותר לא יפתרו לך את זה לדעתי. כי חופש פנימי להיות מי שאת ולהתנהל בחופשיות (בלי קשר לכסף, זה גם מה אומרים, מה "מותר" לי להרגיש, מה אני רוצה, תקרות זכוכית כאלה וגבולות שאנחנו שמים לנו בראש)  זה דבר שלא קונים בכסף. זה האומץ להביט למציאות בעיניים ולתת לעצמך רשות להביע רצונות ולתפוס מקום.

כמובן שאם דיברתי שטויות - זרקי לפח, הכל טוב

חיבוק♥️

וכמו שאמרתי

לא תמיד זה שאין לי זה בגלל שאין לי יכולת כלכלית

לפעמים יש דברים אחרים שמונעין (אולי אצל מישהו אחר זה לא היה מונע אבל אצלנו זה כן מונע)

ואני תמיד מתלבטת בין להגיד אני רוצה ואני חייבת ויהי מה

לבין קצת לעבוד על המידות שלי.

אגב לא כל יעד כלכלי הוא תמיד מושג

פרנסה זה אחד המפתחות של הקבה

אני מאמינה שחובה לעשות השתדלות

אבל גם חובה לדעת שזה לא בשליטתנו והכל מתנת שמיים

שמודעות היא מידה טובה

לחדד מה רוצים ולנסות להגיע ליעד הזה

זה טוב

קנאה שמביאה כעס/ צרות עין/ דברים אחרים שליליים

זה בעייתי

הדרך הנכונה לעבוד על המידה הזו

היא המודעות

המראה לנפש

לגבי הפרנסה

יש לאדם בחירה מספיקה כדי להרוויח מספיק

גם בהתחשב שלא הכל בידו

בעיניי לפחות

שמדבר על כוחה של הקנאה (בעקבות קנאת קרח במשה ואהרן).

ממליצה לשמוע, יש שם תובנות מיוחדות!

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.

חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.

לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו

לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?

תודה!

או עלי אקספרס

איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.

זה לא יגיע לי עד האירוע

עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי

אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה

אני מחכה לסוף עונה

בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.

אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)

בני ברק רחוק לי

תודה

זה מקבע להם את ההליכה, 

וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...

אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.

הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.

אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה. 

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

היה בטוח שהתחיל החופש

אמרנו לו שכן

הוא: מה? לא! (בטון של מורה שאומרת 'אין על מה לדבר') 😂

אני מעירה אותה ואז היא שואלת: אמא איזה יום היום? אמרתי לה חמישי אז היא: למה?

מה זאת אומרת למה 🤣 אמרתי לה כי אתמול היה יום רביעי 😅 חמודה, בת 3 וחצי.. גם לי יהיה סלט ממרח הימים השבוע 🫣

לקחתי אותו לרופא כי חשדתי שהאדום שיש לו בישבן זה פטריה. ובדרך הסברתי לו קצת לאן הולכים וקצת על מוגנות.

בזמן שמחכים לרופא הוא מצהיר בקולי קולות: תכף אני מיכנס לרופא כי יש לי אדום בטיטול. לא שורף. שורף קסת. (קצת). טוב שלא פירט יותר בהרחבה!! 🤭

אח''כ הוא התחיל לתאר כל אחד שהיה שם ומה הוא עושה: "יש שם איש. יש לו סיכה. מה הוא עושה (כולו בדרמטיןת)? הוא מספר בטלפון!!

ואז היתה שם מישהי שצלעה: הוא: היא הולכת ככה ( ומחקה אותה)!!! 😅פדיחותת

ואתמול אמר לי: קפצנו במיים!

אז שאלתי אותו: מי? אתה או איקסית?

הוא: "שתיכם!" 

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

תדפיסי את הכרטיס שנוצר, ואפשר להשתמש בו כך.

יש את כל הפרטים שצריך.

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

וללכת על שובר עם שוקולד קטן עטוף בצלופן.

אם אין סמרטפון לדעתי עדיף שובר של חנויות חרדיות כמו כארד שופ, בסט שי וכו'