בס"ד
אני מרגישה שהקשר שלי עם אמא בנושא הנשי לא משו בכלל.
על רוב הנושאים בעולם אני כן מרגשיה בנוח לדבר איתה בחופשיות, אבל בנושאים של בנות לא ממש.
כאילו אני כן יספר לה על כאבי מחזור וישתף אותה בבאסות שיש לפעמים שא"א ללכת לבריכה או כדו', אבל כם זה ילווה במין הסתי'יגות/בישנות/התפדחות... למשל אני ממש מתפדאחת להגיד לה שאני רוצה להתחיל להתאפר/ לסדר גבות אצל קוסמטיקאית [אפילו שהיא שמה לב שאני מסדרת לעצמי לבד, ואפילו נתנה לי עצות איך כדאי לעשות, ואמרה לי שזה בסדר גמור ולגיטמי לסדר...].
נראלי זה גם קשור לזה שאמא שלי בעצמה לא הכי נשית. למשל היא שונאת דאודורנט והיא די נגד זה, היא לא סיפרה לי אפעם שיש דבר כזה ושאני צריכה להתחיל לשים אתזה, הייתי צריכה לגלות אתזה בגיל די מאוחר כשחברה הביאה לי מכתב ובו היא כתבה לי שלא נעים לה (ולאחרים) אבל הריח שלי לא משו, וכדאי שאני ישים דאודורנט. בהתחלה קניתי לעצמי דורדורנט ודי השתדלתי להסתיר מאמא, עד שפשוט העזתי לבקש ממנה כל פעם שתקנה לי, וגם זה בהתפאדחות כלשהי...
קיצור נראלי שהמצב הזה לא הכי תקין... למרות שהיום אני יותר גדולה ובוגרת ושומעת על כל הדברים האלה מסביבתי, אבל עדיין נראלי שחשוב מאוד הקשר עם אמא. מה גם, שאני רוצה לדעת איך באמת צריך לנהוג, ואיך באמת צריך להיות הקשר בין אמא לבת, כדי שבעתיד, כשאני בעז"ה י'הי'ה אמא, אני אדע איך צריך לעשות.
זהו! שכוי'יח למי שהגיעה הלום!
(חוץ מהזיעה..זה לא קרה לי..
)