קשר אישי. הרבה אהבה. זה מה שבאמת חשוב לחניכים.

בהתחלה הם אולי יעשו פוזות, אבל בסוף תראה שבאמת מה שהם רוצים זה קשר טוב עם המדריך.

אם הם לא ימצאו את זה בבנ"ע הם יחזרו אליך. וכן ההיפך.

 

ב"הצלחה.

שתגיד וואו זה המקום שלי ולא שאנחנו סניף של חנונים או משהו ...אבל אני חייב בשביל זה פעולה שתטריף אותם

צבא/פעילויות odt וכאלה.

אפשר גם לנסות סגנון אחר כמו התנדבות או סתם לעבור בעיר עם פתקים של יום שמח כאלה וסוכריות.

קומזיץ?

עוד מעט יש ת'גשר בין יום כיפור לסוכות [השנה גם לבתי"ס יסודיים] וזה ממש זמן טוב להכניס איזה פעילות שווה כזאתי.

 

ב"הצלחה.

וואלה את צודקת......!

בעזהי"ת

 

מביאים כומתה, צועקים כל הזמן 'שלושים שניות זוז!' 'נוע נוע סוף!' 'רדו לשלושלים שכיבות סמיכה!' וכאלה, רצים ברחוב ב'להצמד לקיר!', צועקים 'פזצטה!' באמצע הרחוב, ועושים משימות- פיענוח ר"ת צבאיים, התאמה בין יחידות וסמלים, וכאלה.. 

שהיה מטורף...

שאפו

 

יש באתר של בנ"ע המון פעולות ורעיונות וגם לכל מיני ערבים כדאי לכם להסתכל...

 

בהצלחה! 

 

נ.ב.

שרייבר, תמסור ד"ש לכל החניכים שלי, אני לא אגיע השבת 

בס"ד

פעולות עם מסרים חזקים ושנונים..תעבוד איתם על גיבוש...

איזה גיל???

מה אכפת לך שהם עוברים לבנ"ע?

 

אני חושבת שאחרי שתענה לעצמך על השאלה הזאת, ההדרכה תשתדרג פלאים.

וזה כבר לא יהיה חשוב אם יש 20 חניכים או רק אחד.

בעזהי"ת

 

ומעבר לדיונים האידיאליסטים שאפשר לפתח פה בהמוניהם;

 

אני אענה לך את התשובה הכי פשוטה והכי רדודה, והכי בסיסית, שקיימת בכל בנאדם-

 

כי אם יש לו, כמדריך, מטרה לייצור קבוצה; זה מבאס שחברים מהקבוצה עוברים לקבוצה אחרת או עוזבים מכל סיבה שהיא. ולא משנה לאן, מאיפה, כמה ולמה.

 

 

את צודקת.

אבל אם אין לו שום מטרה בקבוצה שהוא מקים? אז באמת למה שלא יעברו לאחרת?

וכן להפך.

 

אני חושבת שאם אדם מאמין בדרכו:

א. ממילא החניכים ידבקו בה יותר.

ב. זה לא ישנה לו כמה חניכים יהיו לו בדיוק. הוא מביא משהו יחודי לעולם, ולא תמיד זה מתאים לכולם.

 

 

אין לשאלה ששאלתי קשר להיותי בוגרת בני עקיבא.

זו שאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו, בלי קשר לתחרות הדבילית בין התנועות.

 

 

בעזהי"ת

 

אז אפשר לנסח את השאלה שלו אותו-דבר-אבל-קצת-אחרת, אם יוצאים מנקודת הנחה שהוא מאמין בדרך שלו:

 

-איך אפשר לשדר לחניכים את האמונה שלי בדרך שלי, ככה שידבקו בה?

 

 

 

ואני חולקת על ב. 
אם בנאדם מאמין בדרך מסויימת, הגיוני שהוא יירצה להעביר אותה לאנשים ולא לשמור אותה אצלו. ולכן כמה חניכים בדיוק יהיו לו- זה באמת לא משנה; אבל אם יהיו לו אחד או עשרים, זה משנה מאוד.

ורוב המדריכים - לא משנה איפה - לא באמת יודעים במה הם מאמינים.

אולי אולי הם מאמינים בסיסמאות.

 

חוץ מזה, שאם אדם מאמין במשהו, הוא לא צריך אמצעים ויזואליים כדי "לשדר" לאנשים את זה.

זה קורן מהאישיות שלו.

 

לגבי ב', אני חושבת, שאם אדם באמת מאמין בדרך שלו, הוא הרבה יותר רגוע ומקבל דרכים אחרות (גם אם לא מסכים). ושלם עם עצמו. 

אדם שלהוט לשכנע אחרים בדרך שלו, רק מראה לכולם עד כמה הוא לא בטוח בה.

בעצם מנסה לשכנע את עצמו דרך זה.

(ושוב, זה לא סותר שאדם יכול להאמין בדרכו, ולקוות וגם לעשות כדי שגם אחרים יאמינו בה).

מסובך.

בעזהי"ת

 

ואני חולקת עלייך. יש מדריכים שלא יודעים; ויש גם המון שיודעים ושביררו ומאמינים באמת. אני מכירה המון כאלה. קצת הכללה גסה, אם מותר לי להעיר, מה שאמרת.

 

ויש אנשים סגורים, מאוד. שהאישיות שלהם קצת פחות 'מקרינה' את כל שפע העצמיות שלהם בכל צעד ובכל מילה שלהם. אז מה, זה אומר שהם לא מאמינים בכלום? נו באמת. 

 

ב. ובמילים אחרות- פנים אל פנים זה מפגר, לא צריך לרצות שאחרים יחזרו בתשובה, וכאלה? כי 'אנחנו מאמינים בדרך שלנו אז אנחנו מקבלים דרכים אחרות ולא להוטים לשכנע אחרים בדרך שלנו'? 

אז בעצם, את לא מאמינה בחינוך?

זה המסקנה שלי אחרי שהייתי קומונרית.

את יכולה לחלוק.

 

אם אדם סגור - זה אומר שהוא לא עושה מעשים טובים? שהוא עדין? שהוא מראה איך חשוב לו להרים לכלוך מהרצפה? שהוא אידיאליסט? וכו' וכו'?

דיבורים זה נחמד, וזה גם מאוד חשוב, אבל אם אדם מאמין במשהו רואים את זה יום-יום, גם בלי שהוא מתכוון.

הוא פשוט חי את זה.

(והדיבורים מגיעים באופן טבעי אחרי שנבנה אמון, גם אם המדריך סגור)

 

ב. לא זה מה שאמרתי. כתבתי אפילו שזה מסובך.

ההבדל הוא בעמדת הנפש שלך כשאתה בא להעביר את מה שאתה מאמין בו.

אני בכוונה לא משתמשת במילה "להפיץ", כי לעניות דעתי זה סוג של עמדת נפש לא בריאה.

זה לא חינוך. זה אולי חינוך בגרוש.

חינוך אמיתי, השפעה אמיתית, נובעת מתוך אמונה גדולה בצדקת הדרך, שמביאה אותך לעמדה של רוגע ויכולת לעבוד בצורה תהליכית לאורך זמן. אין לחץ, לא צריך מהר מהר להקים עמדות ו"54 אנשים פנו אלינו השבוע". כי זה לא מדד.

אמונה בצדקת הדרך שמובילה לעבודה של כמה עשורים בלי לראות תוצאות מהפכניות. לאט לאט, מאנטי דתיות ל"כבוד הדת" ו"חיבת הדת" ושאר המדרגות שאני באמת לא מבינה בהם.

ואם נשליך על הדרכה, אז במקום לרוץ ולחפש פעולות מפציצות ומסרים קולעים על כמה זה חשוב להיות בתנועה X, אמונה אמיתית בצדקת הדרך מבינה שמדובר בתהליך, ומעכלת את העובדה שכרגע אנחנו לא שם, ולכן יש מקום גם לתנועה Y.

או לפחות משלימה עם כך שלא כולם מבינים את מה שאני מבין. ואולי התפקיד שלי הוא לא להיות המוני, אלא יחודי יותר. לא יודעת.

(והנ"ל נכתב לגבי שתי התנועות. שיהיה ברור)

 

מקווה שהבנת.

 

בעזהי"ת

 

לא. אבל אם אדם סגור- את המעשים הטובים שלו, אנשים לא יראו. העדינות שלו מוחבאת עמוק-עמוק. הוא ירים את הלכלוך, אבל בשקט. ולא תמיד כולם ישימו לב; והרבה פעמים אף אחד לא ישים לב. והוא חי את זה, אבל מאוד-מאוד בשקט. בשקט שלא שומעים.

יש אנשים כאלה.

 

ב. נכון מאוד. מסכימה עם מה שכתבת על חינוך; ואעפ"כ יש בהדרכה לכשלעצמה עוד עניין. הרי, נער, או נערה, שנכנסים להדרכה- יש להם אידאל מסויים מאחורי זה. [ונכון שיש חלק שנכנס בשביל הפוזה וכו' וכו'; אני לא מדברת עליהם כרגע.] אידאל חינוכי, בוודאי; אבל זה שהם לקחו את תפקיד ההדרכה- זה מעבר ל'להיות אנשים יותר טובים', זה בשביל לחנך את הדור הבא. ובהחלט יש הבדל משמעותי בין לחנך שבט של שלוש חניכים, לבין לחנך שבט של 24.

 

 

כי זה כן אנשים שיש להם פנאי ויכולת לעסוק בשאלות הרות גורל כמו משמעות ההדרכה שלהם.

אבל באמת כשאמרתי מה שאמרתי, התכוונתי להכרות שלי עם קומונריות אחרות וסניפים אחרים.

זו בעיה מוכרת בקרב קומונריות.

 

יכול להיות. אני פשוט לא מאמינה בהחצנה.

החניכים קולטים את זה. קולטים שזה לא אמיתי או סיסמאתי.

 

ב. נכון. אבל שוב - הפתרון לדעתי הוא העמקת הבירור, לא הרעש והצלצולים.

(ובסה"כ הסברתי מה לדעתי עומד מאחורי שתי הגישות)

מה שאוסנת אמרה על החצנה, תשימו לב שגם אם מישהו משחק ממש ממש טוב, פשוט נרגיש שזה לא אמיתי. אין מה לעשות.

 

אם תציג משהו שאתה לא שלם איתו, זה ייצור דחיה. הרבה יותר משפיע להגיד "אני לא יודע", באמת, עם רצון לדעת, מאשר להגיד "אני יודע", כשרואים שאתה משקר..

בעזהי"ת

 

אבל הוויכוחים האלה כבר הפכו להיות דבילים. ולכן אנחנו לא פותחים אותם פה, נקודה.

 

ואם דווקא ממש חשוב לך- תפתח שירשור חדש. 

יעריצו אותך אלא מתוך מטרה לעזור לכייף ללמד ללמוד וכו והעקרונות התנועתיים צריכים הסברים ארוכים כי הרבה מאוד לפחות אצל הבנים לא רואים את אידאל אריאל בעיני רוחם וכולל אותי התנועה צריכה להסביר את ודחוף כי אז אין לנו המדריכים אידיאל

הם הוציאו חוברת מצויינת

קרדיט רציני לאליסף צור שכתב את זה.

 

לעניות דעתי ראוי שמערכים כאלו או מעיין אלו יועברו בכל הסניפים למען ידעו חניכי (ומדריכי) תנועת אריאל על שום מה ולמה הם "מכלים" את שעות אחר הצהריים של שבת שלהם וגם חלקים נכבדים באמצעי השבוע...

למעשה כוונתי היא שיש אידיאל גדול בתנועה הזאת שנשאר כמרגליות בפי מלכי התנועה ולא יורד אל העם ואל האיכרים הפשוטים...

קחו החכימו והעבירו לחניכים!

?20111010011501.pdf

הסיבה שחניכים באים לסניף ונשארים בו לא קשורה לאיכות הפעולות ולטיב שלהם. זה טוב להתחלה כדי למשוך אותם.

עיקר ההשקעה שלנו כמדריכים צריכה לבוא לידי ביטוי בחיזוק הקשר האישי שלך עם החניכים (אגב דיברתי עם הצוות שלך ואתה בתוכם במשך כשעה רק על הנקודה הזו - תנחש מי אני) לכן אני הייתי מתמקד בסבב שיחות אישיות דחוף עם כלל החניכים, לבקר אותם בבית הספר לא לשם גיוס אלאר סתם לשבת איתם בהפסקה בכיתה לשחק איתם כדורגל אול סתם לדבר על החיים, אפשר גם להגיע עם בקבוק קולה קרה ושקית במבה. מניסיון זה אחד הדברים שממש מחברים בין המדריכים לחניכים ויוצר גאווה במדריך השפיץ (לא לשכוח חולצת תנועה...). אגב יציאה למסע תנועתי (מסע סוכות)מאוד מחזקת קשר אישי.

בכללי לא צריך פעולה מטורפת בכדי למשוך חניכים. אפשר לעשות סתם קומזיץ' עם פק"ל קפה וציזפטים, אולי סיור סליחות, טיול באזור וכו'.

בנוסף הייתי משקיע בגיבוש הצוות לחטיבה אחת - אני רואה שהתחלתם בשיטת הצוותים שזה אחת המטרות הבולטות שלה ועל כך ישר כוח עצום. תחשוב על פעילות מגבשת לכלל השבט שלך. שתיצור את החבורה הזו.

אולי לחפש פעילות ODT שבה יש העצמה של כל אחד. לדוגמא נותנים להם משימה אישית מורכבת כל אחד עובר אותה וכשהוא מסיים אותה כל אחד מהחניכים אומר עליו רק דברים טובים. זה מאוד מחזק ביטחון עצמי, מגב"ש את השבט, ויוצר אווירה של חיבור לשבט ולמדריך.

בכללי יש בהנהלה שתי אנשים יקרים שאני מכיר אותם באופן אישית וגם אתה. שכל תפקידם זה לעזור ולסיע למדריכים כמוך והם ממש שמחים שמדריכים מתקשרים אליהם.

האחד זה משה גוטסמן והמספר שלו זה 052-4295105

והשני דביר עמיאור 052-4295106.

תוכל לשלוח להם הודעה לספר בקצרה על מה אתה רוצה לדבר איתם ולשאול מתי הם יוכלו לדבר איתך.

ישר כוח גדול ובהצלחה גדולה!!! 

ומנסיון אני אומר לך שיש מספיק אנשים שמשגעים אותם

 

ובקשר לצוותים הלוואי היו מתחילים עם זה רוב הסניפים לא עושים את זה

 

מה הבעיה שלך שהחניכים שלך יעברו לבנ"ע?

 

ולמה הם רוצים לעבור לשם?

לא . כי משהו הכניס להם לראש בבית ספר אחד הילדים נראה לי...

כי זה מעורב ואסור זה כמו שתשאלי מה הבעיה שלך שהחניכים מדברים באמצע התפילה מחילה אבל זה הרבה יותר גרוע

 

לפי הבנתי, כל מי ששאל על בנ"ע, התכוון להסב את תשומת הלב לנקודה מרכזית שקיימת פה.

 

מפריע לך שילכו לבנ"ע, אז מה שיעזור זה לא "פעולה מטורפת". ז"א, ברור שאיכשהו זה יעזור, אבל זה רדוד, זאת לא האמת.

 

הם רוצים ללכת למקום שטוב להם. אל תנסה לפתות אותם, כי זה לא יחזיק מעמד.

אתה צריך למשוך אותם בצורה אחרת- תראה להם את האמת!

אם אתה חושב שלא טוב שילכו לבנ"ע, תנסה לגרום להם לראות את המציאות כמו שאתה רואה אותה.

אם תבין את המציאות הבעייתית בבנ"ע, ותתן להם חינוך לכיוון אחר, ממילא הם ירצו להישאר. (כמובן, חינוך בכיף..)

הנקודה העיקרית היא שאתה צריך להיות אמיתי. ללכת בדרך האמת.

תעשה להם פעילות כל פעם שהם רוצים לעזוב, הם ישימו לב שזה מזוייף. אבל אם תראה להם שכאן זה המקום שלהם, ושהם מאוד חשובים לך, ואתה להם, וכו', אולי זה יעזור להם להישאר..

 

 

(ואם נשמע מדברי שתחנך אותם לדרכך בכך שתחפור להם על כמה בנ"ע עוברת על ההלכה, אז לא. כי אני חושב שזה יגרום להם דווקא לרתיעה, כמו שידוע על מתבגרים שההלכה לוחצת אותם)

 

בקיצור, תראה את האמת. אם תהיה מזויף, תעשה פעולה רק כדי שלא ילכו, ולא תראה להם את האמת שבלהישאר, הם יקלטו את זה.

ומבחינתי אפשר לסגור את השרשור ( פלספנית)