אבל רק השאלה השניה באמת מסקרנת אותי (ורק לגבי העם הגברי.). (:

ובאסה שאין פה מספיק חבר'ה ביינישים שיענו..

1. ית"ד

2.ישיבת הסדר שדרות (שירות בחטיבת כפיר)

3.עובד.

4.להיות נשוי עם הרבה ילדים (בעז"ה)

ומגושני"ק.

ביינישים שלא הכריזו זאת בכינוי..

1. למדתי לקח...

2. שנתיים שירות- כל שנה במקום שהוא יותר חור.

3. עדיין.. לומדת

4. מאושרת

אלו שאלות בסיסיות בחברה..

ואגב, אין לי שום בעיה עם הסקר. מי שמתאים לו שיענה.. אני עניתי את שלי..

סתם העלה לי חיוך הסקרנות הזאת...

כנראה ההגדרות שלך ושלי לשאלות בסיסיות שונות..

א. כי אני המראיינת (שימי לב כמה הודעות יש לי בשרשור הזה..)

ב. כבר אמרתי, שהשאלון הזה הוא לא בדיוק מה שרציתי. אני רוצה להתמקד בשאלה השניה,

ומעניינות אותי התשובות של הבנים.

ג. נו, טוב..:

* למדתי באולפנת צביה בישוב נידח בשומרון.

* עשיתי שנת שירות אחת ברמת גן, בגרעין שם..

  ושנה שניה הייתי במדרשת "אביב" בת"א. תכנית מלאה. (למתבלבלים שבינינו: יש מדרשת "אביב" ויש "שושנת אביב"..)

* כיום: התחלתי לימודי חינוך לעל יסודי בהתמחות במתמטיקה בשילוב עם מדרשת אביב.

עובדת: על המידות.. ובעוד כמה דברים "גשמיים". (:

* כשאהיה גדולה ארצה להיות מי שה' ייעד לי להיות. בע"ה. (מדרשיסטית או לא?)

את בסדר את...

בהצלחה בלימודים!

1. שעלבים

2. שנתיים בישיבה בבאר שבע הי"ד, שירות במסגרת ההסדר גולני 13, ואח"כ המשך ההסדר בישיבת ניר.

3. עובד בבנק מרכנתיל בגאולה.

4. סבא

אני כל החיים שמה מסתובבת

(עבדתי שם, הבנק שלי שמה)

ואף פעם לא ראיתי אותך בשום פינה

זה לא ציטוט >שלי< כידוע

אז אולי סהרית כן מסתובבת במקומות הנכונים

למדתי באולפנה דוסית

ש"ל ב- חור סוף העולם...

מדרשה לימודים פה שם וכולי- לא מעניין... כלומר אווטינג מידי

מה אני עושה כיום? מחפשת מטפחת חדשה יפה לר"ה (כן! זה משרה מלאה! )

מה אני אעשה כשאיה גדולה? דיאטה... נראה לי

יצורה שיודעת לחפור ולמצוא איך לענות בהתחכמות על כל שאלה ששואלים אותה.

טוב, אני מקווה שברור שזה בחיוך!

שנאמר "הסקרנות אכלה את הכלב" או במקרה שלי, אכלה אותי..

ואת יודעת שזו לא הסיבה היחידה. (:

מה שאומר שהסקרנות שלי לא מגיעה ממקום של רצון להכיר בחור.

(למרות שאנלא פוסלת אפשרות זו.. )

ושוב, השאלה שבאמת מסקרנת אותי היא השאלה השניה..

אני בסה"כ רוצה לדעת על תקופת הישיבה/ מכינה/ צבא (על הצבא לא צריך פירוט. בכ"מ אני לא מבינה בזה..).

אני מתעניינת מסיבות אחרות.

"הלליש" עדה לכך! 

ברור לי שלא מודדים לפי ישיבה, ולי אישית לא משנה מאיזו ישיבה הבחור מגיע

(חוץ מ.. ומ..). (:

את מנהלת שירשור זה ביד רמה!

חשבת לענות עליו בעצמך??

מעניין אותנו מה עשית.. בכל זאת אם את יודעת מאיזה ישיבה הוא.. אז גם שהוא ידע משהו לא?!

חחח

ומאומר לעושה:

1. אולפנה במרכז הארץ (חח

2. שרות : קומונה בתנועת הנוער אריאל (שנה 1)

3. לומדת במכללה בית וגן

4. עובדת ה' בתמימות וטוב לבב

1.חסוי בינתיים...מי שמתעניין שישאל בפרטי.

2.עשיתי שירות לאומי בן חינוך מיוחדים..הילדים הכי מתוקיים בעולם!

3.כיום סטודנטית שנה א'.

4.אני כבר גדולה..מחר יום הולדת 19.

ולא.. לשמחתך את עדיין ילדה.. תנצלי את זה

יש כאלו שמחשיבים את גיל 19 כגיל קטן,

אז אני תמיד הייתי עונה (הו, כשעוד הייתי צעירה ויפה..) שאני בשנה ה20 לחיי..

נשמע גדול וגם לא שקר.

אבל את באמת גדולה!

שתזכי להרבה שנים יפות, בריאות, מלאות ס"ד ומ-נו-צ-לו-ת!

שמכל נסיון בחיים רק תצמחי,

ושיהיו לך הרבה סיבות טובות לשמוח.

אמן.

אנשים היו נשפכים מצחוק =(

טובי קחי בחשבון גם את האופציה הלז..

התחלת ללמוד כבר?? ריחפתי לגמרי כנראה...אשכרה נוגלקסי.... געגועי...

אבל אתן חורגות מנושא השרשור,

שסוף סוף נותנים לו ביטוי..

מזל טוב וזהו.

את השיחות האישיות תנהלו לבד.

סתם..

זה לא ענייני.

ד"ש לאבא שלי ולאמא.

זה מאוד קשור לשרשור!

|מחפשת תירוץ|

אנחנו מדברות על תחילת הלימודים שלה!
|מוצאת תירוץ|

וגם איתך אני צריכה לעשות בהזדמנות שיחה...גם אלייך שלוחים געגועי!
|מוצאת דרך להתחנף אלייך|

ובקשר לשרשור- לא למדתי בישיבה.......למדתי בעמידה! זה פוטר אותי מלענות?

1. צביה יצירתית תיכון

צביה מעלה אדומים- חטיבה

2.יד שרה, ספריית בית העם בתור ספרנית כמובן

 לא גמרתי שירות לאומי התחלתי לעבוד בגיל 18 וחצי

3. לומדת עיצוב אופנה

4. לנהל חנות משלי שבו אמכור תכשיטים ובגדים

בעיצובי ואתרגם את הסגנון היחודי שלי לעשייה.

1. ישיבה תיכונית ממוצעת של בנ"ע.

2. ישיבה גבוהה כבוד!

3. עבודה זמנית.

4. להיות גדול. מסתבר, שזה דבר שלא בא עם הגיל! בייחוד בדורנו...

גם גדלוּת בתורה לא תזיק מתי־שהוא... אבל זה - ברצותו ית', יותר מאוחר, מן הסתם.

שם הישיבה בבקשה!

בשביל זה נוצר כל השאלון!!

על תתיאשי! תוציאי מכל הבנים איפה הם למדו.!!

חחח יעלוש את קורעת!!

אחת הגבוהות, אם לא ה... אבל זה כבר אאוטינג.

בכל מקרה - מה כבר משנה מאיזו ישיבה? אתמהה...

יותר גבוהה

אולי גם אני מאותה ישיבה?...

זה משנה לי.

כפי שכבר רמזתי, ואח"כ כבר אמרתי בפירוש-

זה לא לצורך הכרות.

אני עושה מחקר על עולם הישיבות (כן, תחביב..כל אחד והקטעים שלו..).

אז אודה אם תוכל לענות על השאלה,

ולהתגבר לשניה על היותך יהודי ולא לענות בשאלה..

וכעת העכברים לא נמצאים במעבדה - אלא בישיבה.

וחוץ מזה - נניח שכמה ניקים אמרו באיזו ישיבה הם לומדים - מה למדת מזה?

אם יש שאלה מסויימת - הבייני"שים בדימוס (או בהקפאה זמנית...) - ישתדלו לענות.

בהצלחה...

אני יודעת שרוב הביינישים לא פה. לכן, מלכתחילה לא עודדתי את הסקר עכשיו.

תכננתי להעלות את שאלת המחקר בבין הזמנים.

ב. מה כ'פת לך מה אני לומדת מזה?! תענה וזהו.

אני יכולה להגיד לך שזה בהחלט יעזור לי אם יענו ברצינות על השאלה, ולא יחפשו שאלות עוקפות רק כדי שלא לענות.

זו לא שאלה מסויימת. זה מחקר על העם הביינישי לסוגיו.

בע"ה אם יהיו מספיק נתונים למחקר והוא יצלח, אשמח לספר על תוצאותיו.

תזכי לעשות גם "עבודה מעשית", ולמצוא מישהו מ"העם" הזה להקמת בית.

יתכן שתזכי בהמשך גם בתואר m.a (אמא). 

בגלל ה"מחקר", היה קשה שלא לאחל - כמקובל אחרי מחקרים - גם עבודה מעשית..

אבל האמת, לימוד התורה חשוב מאד - וממנו נובעת עבודת ה' וגם מידות נפלאות.  אע"פ שאת צודקת שיש כאלה שלא "רשמית" בישיבה, והם עובדי ה'  ובעלי מידות תרומיות.

זה מאוד עניין של סגנון ושל כוונות. רוצים להקים בית של תורה. לקחת חלק בהקמת עולה של

תורה, גם עבור עצמנו וגם עבור כלל ישראל. זו אחריות.

אני דווקא יכול לומר - ואני בהחלט אוכל את עצמי בגלל זה (בתיאבון!) - שלפחות שניים מהחבר'ה

הכי יראי שמיים ובעלי מידות אצלנו במחזור בישיבה התיכונית, לא זכו ללמוד בישיבה כמו שצריך.

אני לא מזלזל בהם חלילה - אני יכול רק ללמוד מהם מידות. אבל בהחלט אין כואב ממני על כך

שלא זכו לשקוע בישיבה... להיכן היו יכולים להגיע - מי יודע.

להם אאחל ועליהם אתפלל, שעוד יזכו לשבת וללמוד ולהתמלאות בתורה.

כתוב במשלי: "טוב מעט ביראת ד', מאוצר רב ומהומה בו". עדיף אפילו מעט תורה, עם יראת ד'

שמעמידה את התורה ונותנת לה קיום - מאשר הרבה מאוד בלי שום מידות. מכל מקום, אם אין

תורה, אין ליראת ד' מה להעמיד ולקיים. תורה מקבלים בישיבה.

ב. אז חבל לך לפתוח סקר עכשיו. אם יש לך שאלות מחקריות אנתרופולוגיות וסוציולוגיות

על "העם הביניי"שי" - וכן, הם בהחלט עם - נשמח לענות.

חוץ מזה - אם אדע איזו תועלת צומחת מזה - אשמח לענות. נסי אותי. אם לא - למה לענות?

לא אני פתחתי את השרשור.

אני גם חושבת שחכם יותר יהיה לשאול בבין הזמנים.

לך אישית לא תצמח טובה מזה. סליחה..

אני עושה מחקר על העולם הד"ת בכללותו (לא לשום מוסד. לעצמי.. בירור פנימי..).

אתה לא חייב לענות.

הסקר מיועד בעיקר לחבר'ה בעלי כינוי מוכר בפורום,

כי אחרת באמת אין טעם לשאלה..(:

יותר פשוט היה לפתוח שרשור של "היכרות של תחנות חייכם!! איפה הייתם ומה עשיתם??"  מתוך עניין אקראי/שיעמום..

זה היה חוסך הרבה מים

מה את חושבת לעצמך?

בואי נראה אותך קודם כל.

חוץ מזה שאת סותרת את עצמך במהלך השרשור הזה

אני בסה"כ רוצה לדעת על תקופת הישיבה/ מכינה/ צבא (על הצבא לא צריך פירוט. בכ"מ אני לא מבינה בזה..).

ומצד שני

אלו שאלות בסיסיות בחברה..

קיצור, אם אתם מצפים שבנים יענו לכם, תענו גם אתם באופן רציני ולא באופן מגוחך מלא בהתחכמויות.

אם אתה מתקיף, קודם תבדוק טוב טוב שיש לך על מה.

א. תסתכל בהודעה שלי שמתחילה בסמיילי ( (. עניתי גם על הסקר.

ב. לא הבנתי מאיפה הסקת שאני סותרת את עצמי.

אני באמת רוצה לדעת על חבר'ה שלומדים בישיבות.

ואני חושבת שלא מדובר בשאלות אינטימיות מידי, אלו שאלות די בסיסיות.

אני עושה מחקר על הציבור הד"ל בכללותו (לא למוסד כלשהו, לעצמי..).

לא חייבתי אף אחד לענות.

אבל מי שבוחר לענות, לא חכם שיתעצבן..

1. שעלבים [כיתה ז' - שיעור ב' היכן שהוא]

    + 3 חודש נע על הציר שבין קופאי אי שם בקרית ספר
     לבין ישיבת כרמל בדרום הר חברון

2. שנה ש"ל בבית הרב קוק [לא מוסד הרב קוק![

    [לא לי ולא ללשכה לדעתי, יש דיעה ברורה על העניין, אל תשאלו :S]

3. מכינה אקדמאית בראילן[השלמת בגרות]

    + הכולל שם

4. קופאי/עובד כללי היכנשהוא במודיעין נכון לעכשיו

בתכנון:

5. פסיכי בסוף כסליו הקרוב ואז ישיבה עד זמן אלול כולל

6. בראילן תואר ראשון בעבודה סוציאלית + הכולל שם

7. הסבה לא ברור למה.. [חינוך/פסיכולוגיה/ טיפול אלטרנטיבי בין השאר]

מספיק מפורט?

אחח.. האכזבה..

1. למדתי? ממממ.. הפועל לא כ"כ נכון. העברתי את חיי-האולפנא-העליזים, ישובה צוק מול הים.

(פחחח, נראלכם. |חרשנית|)

2. ש"ל אני עדיין עושה. כי כל החיים משרתים את האומה. |מבט חסוד|

מדרשה- כבוד! |תחי"ת שכמותי|

ישיבה-בע"ה, עוד אגיע..

מכינה- יש לי שיער ארוך, זה נחשב?

צבא- צבא-ות ה'. (ומה מעשינו? להילחם! במי, במה? ביצר הרע!! )

פטור על סעיף נפשי- כולם נתנו לי את התואר- שרוטה.

3. כיום אני בעיקר יושבת על צוק מול הים...חושבת... 

(פחחח, נראלכם. |חרשנית|) 

וואי, יש לי הרגשה של דה-ז'ה-וו.

4. צנחנית.

א. באולפנא באיזור איפה שהו,...(נו חסוי פורום...)

ב. ברצינות זה לא במצחוק עשיתי ש"ל בכול הארץ.. חוץ מאילת לשם לא הגעתי

ג. מי שלא הבין כן אני עושה פסיכו...

ד. אין לי מוסג... רק ה' יודע בעז"ה מה שהכי טוב לי

אז אני לא צריך לענות......ואם את לא יודעת לא אכפת לי לספר לך בש"א.

לגבי היום אני בייני"ש במשרה מלאה - לומד רבנות.

לעתיד בעז"ה איש עסקים מצליח - ובן תורה למשעי
כמובן עם אישה +ילדים

בעזהי"ת.

1. באחת מאולפנות צביה.

2. שנתיים ש"ל, בשנה השניה שילוב מדרשה הכי שווה בארץ!

3. שנה ב' אוטוטו... [או שכבר התחילה?? ]

4. וואו. שאלה טובה. יש כ"כ הרבה בחינות ופרמטרים, שקשה לענות על זה במשפט אחד...

באתי מטיפה סרוחה ואני בדרכי למקום עפר רימה ותולעה... [מה זה תולעה?? זה בטח מגעיל!! יאכס]

אז אם בשאלה 2 עסקינן

ש"ל - בבית -שטחים..

מדרשה - לא...

ישיבה - מעלה אדומים

מכינה - מי מכין מה? או שזה מישהי שמכינה? נשמע יותר טוב...

צבא - גבעתי

לאחר שעניתי בפרוטרוט אני מאמין שאקבל גם את הפטור על סעיף נפשי....

1. למדתי באולפנא באיזור המגורים שלי.. 

2. ש"ל-במקום הכי מדהים בייקום!!! (אמת ואמונה תסכים איתי..) בפנימיה מטורפת ואהובה מאוד!!

3.כיום-סטודנטית,זה קורה לכולם.. וכן כמו כל הדוסיות-חינוך.. אבל חנ"מ ובשאיפה לתואר שני באיבחונים..

4. כשאהיה גדולה- אני כבר גדולה לא? 

1. באולפנא חביבה ובלתי מוכרת בעליל במרכז

2. שנה ראשונה בבית ילד,שנה שנייה במד"א

3. נופשת וחופשת ומחכה לתחילת שנה"ל האקדמית בה אתחיל שנה א' באוניברסיטרא אחרא בת"א.

4. רעיה,אימא, עובדת ה' ומנחילה לדורות.

1. אולפנת אבן שמואל (ליד קריית גת)

2. שירות לאומי במשרד הקליטה באר שבע (היאך ייתכן? פאנאטים במשרד ממשלתי?! ה' ירחם!)

3. היום.. נעשה משהו בלתי נשכח... (בכרטיס אישי)

4. אני כבר גדולה נראה לי...

    סתם..

    ראש ממשלה, מגישת חדשות, אדריכלתי, עורכת דין... משהו כזה..

אז רק בשביל להקפיץ אותו אני מגיב  ...

אז ככה ולא  רק בשביל הסקרנות .:

1.  שעלבים . המלצה אל תחטאו בילד.... סתם...

2. כרם ביבנה  .

3. לומד רבנות  .

4.אני משאיר ליושב מרומים  לכוון אותי ..  אבל כמו כל דוס מצוי כנראה שר"מ זה כיוון  ...

שנה טובה לכולם !

נ.ב.  לא ידעתי שיש לכן כזה חוש הומור ... 

אולי תתחילו לענות לה ברצינות

ולא בהתחכמיות?

זה באמת לצורך סקר,

אני עדה!!!

הקטע הזה של להוסיף 2-3 נקודות באמצעי וסופיי משפטים, זה של בנות בדר"כ...

ואתה יכול לבדוק את זה אפילו בשרשור זה..

כידוע, בנים יותר תכליתיים, וזה מתבטא גם באי-מריחת-משפטים ע"י ריבוי נקודות בסופן כאשר אין צורך בכך.

ואם כבר, מפקדים (בנים) בצבא שולחים הודעות s.m.s. מחוסרות פיסוק ונשמעות בערך ככה:

"מה נשמע אני בדרך את יכולה לבדוק לי מתי האוטובוס האחרון"

(סתם נזכרתי בהודעה שאחי שלך לי פעם..)

בתיכון למדתי בישיבה תיכונית באפרת (איזה מהן? באישי..)

הייתי בישיבה במעלה אדומים

כיום לומד לתואר ראשון בהנדסה

להישאר אני, רק להמשיך לצמוח ולעלות.

האמת, אפילו משעשע לראות שמאמר חכמינו שמתו זה כבר ש-"עשרה קבין של שיחה ירדו לעולם, תשעה נטלו נשים ואחד כל העולם" מתקיים לא רק בדיבור-בעלמא, אלא גם בסתם-כתיבה...

1. תיכון במעלה

2. מפח"ט 933/שלישות/רבנות/ע.רב, בהמשך אוגדה 162/שלישות/פרוייקטור

3. מתכנת Web בכיר, ערוץ 7, בית אל

4. להתקדם מקצועית, להיות אב ל...,  לנהל מערכת עמוסה יותר מזו הנוכחית, או (עדיף) שהנוכחית תהיה עמוסה יותר 

כפר חסדים

2.שב"ש

3.אברך

4.השם ית' יודע.

חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.

אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.

לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.

ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.

ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.

לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.

יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.

בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.

באמת בדיעבד זה הובן לי ככה, למרות שעדיין כן יש רגש כזה של פספוס שלא הצלחתי להביא את עצמי.

אבל לא הצלחתי להביא את עצמי כי הוא בחן אותי. אז כנראה שלא באמת הייתי מצליחה להביא את עצמי מתישהו כמו שצריך..

ואת ממש צודקת, זאת תקווה של "הנה מצאתי" ואז מסתבר שלא. ה' כל יכול. באמת מחזקת את עצמי שאני את המיטב שלי עושה.

זה לא מוריד מזה שנפגעתי, או שרציתי אותו.. אבל צריך לזכור את זה שאני באמת טובה.

ועצם זה שהמשכתי לצאת מרגישה שדווקא כן נפתח לי הלב, כי הייתי הרבה יותר חופשיה וזורמת בפגישות עם הבחורים האחרים..

ואולי הלב שלי רועד כי הרגשתי דחייה מהצד השני ויש את החשש שזה יקרה שוב..

1. חיבוק ענק, זה נסיון קשוח

2. תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו

3. תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך

4. תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך

המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק

את צודקת.

מותר לחשוב עליו מדי

פעם, לא קרה שום דבר

השאלה מה עושים לטווח ארוך ביחס למחשבות על דייטים.

חשוב מאוד לבנות דפוסי מחשבה טובים שעוזרים להתהליך

יחסית כן יש לי דפוסי מחשבה טובים סביב זה, לא מרגישה שאני מגיעה עייפה לפגישות או בחוסר רצון.

להפך מרגישה שאני הרבה יותר מגיעה עם רצון להכיר ולהנות ולהביא את עצמי.. יכול להיות שזה באמת עומס כללי שאני משליכה על זה.

ולגבי הבחור ההוא, נכון. אולי אם אתן לעצמי להרגיש באמת את הנקודה הזאת שנפגעתי ממנו אצליח לשחרר יותר.

קשה לך לשחרר אותו בין היתר כי הוא לא סיים את הקשר בצורה ראויה. כשפרידה מסתיימת בצורה שפוגעת, הרבה פעמים הדמיון ממשיך להיאחז במה שהיה יכול להיות, ולא במה שהיה באמת. אבל דווקא כאן חשוב לזכור את המציאות הוא בחר לסיים את הקשר, והוא בחר לעשות את זה בדרך שפגעה בך

אני חושבת שחשוב שתזכרי עוד משהו. מעבר לאמונה שהכול מושגח, ושמה ששלך יגיע אלייך בזמן הנכון ואף אחד לא יכול לקחת את הבן זוג העתידי שלך ממך גם הדרך שבה אדם בוחר להיפרד אומרת משהו עליו.

אם הוא סיים את הקשר במילים שפגעו בך כל כך, זה לא פרט שולי. זה מלמד משהו על היכולת שלו להיות רגיש ברגע משמעותי.

זה לא מבטל את כל המעלות שהיו בו, אבל זה כן מזכיר שלא מספיק לסמן וי על רשימת קריטריונים. מגיע לך גם מישהו שידע לשמור על הלב שלך, גם כשהוא בוחר אחרת.

לכן אל תתבלבלי מהמחשבה ש"אולי זה היה הכי טוב שהיה". יכול להיות שהוא התאים לך בהרבה דברים, אבל מגיע לך יותר מזה.

מגיע לך גבר שגם יהיה מתאים, גם יבחר בך, וגם יתייחס אלייך בכבוד, ברגישות ובעדינות. אלה לא דרישות מוגזמות אלה יסודות של בית

ואת יותר מהסיפור הזה. גם אם יום אחד הוא יתחתן וימשיך בחייו, זה לא אומר שה' שכח אותך. זה רק אומר שלכל אחד יש את הדרך המדויקת שלו ( הוא יקבל בחורה בהתאם לבחירת ההתנהגות שלו) גם אם שלך עדיין נכתבת.

את יכולה להצטער על קשר שלא הצליח ועל בחור שפגע בך כי זה לגיטימי וכמובן, אבל אל תישארי בתוך הפגיעה. אל תתני לה לשכנע אותך שזה הכי טוב שמגיע לך.. ( וגם היא לא כי היא נקטעה) מגיע לך מישהו שלא רק מתאים לך אלא גם יודע לבטא את הלב שלו וגם לשמור על הלב שלך, ולא מוותר עלייך אף פעם.

אל תצטערי על בחור שהולך שילך

מדוייק ממש.

באמת חשבתי על הנקודה של הרגישות.. זה ממש ככה.

חיזקת אותי

סימן שזה לא מתאים, כך שטוב שנפרדתם.

ביחס להרגשה, זה כואב ולא קל, אבל לעיתים פרידות ייגמרו בצורה פוגעת, לא כדאי לקחת ללב יותר מדי, זה קשה לשני הצדדים לרוב וכשכואב לנו לרוב קשה לנו לבחור מילים נכונות.

יש דרך גם להגיד שלא רוצים להמשיך..

וייתכן שיטעו בדרך

חוויתי את זה גם (רק הפוך, אני רציתי להמשיך והבחורה חתכה) בדיוק כמו שתיארת...הציפיה, המחשבות, הפרפרים וה...לחץ. לא לחץ בריא ומעודן של התרגשות לקראת משהו גדול, אלא לחץ של תחושת מבחן, של "האם יצאתי בסדר", פחד לפני כל פגישה, והקלה בסוף הפגישה אחרי שלכאורה כלום לא השתבש...והייתי בטוח שזה זה, היא פשוט היתה סימון וי על *כל* ה"רשימת מכולת" שלי, אבל בסוף העיקר היה חסר. התחושה של השוויון וההדדיות בקשר, התחושה שיש לי מה לתת גם עם השריטות שלי, שאני מוערך בכל מקרה, זה פשוט לא היה קיים. וגם בסוף, היא חתכה בצורה כזו שגרמה לי להרגיש קטן ולא גבר. בקיצור, את לא לבד, וזה מאוד קשה להיזרק שוב לחוסר וודאות אחרי שכאילו כבר ראית את הסוף, אבל צריך להתחזק המון באמונה שהטוב שלך עוד יגיע, ושהקב"ה לא שלח לך את הבחור ההוא בשביל שזה יצליח אלא בשביל ללמוד על עצמך. וזה מאוד קשה לנתק את הקשר ההוא כשאין משהו אחר שמתקרב לזה, וההשוואות חוגגות בראש, אבל צריך פשוט לא להילחם ברגשות שצפים, לקבל אותם, ולהבין שיש להם מקום אבל הם לא יקבעו מה יהיה לך הלאה. היחידה שתקבע זו את, ולרגשות המבאסים האלה יש מקום חשוב בבנין האישיות שלך. פשוט להשתדל להתחזק באמונה, לברר עם עצמך מה את לוקחת מכאן הלאה, להבין מה באמת חשוב ועיקרי בשבילך ומה טפל, לא לשקוע רק בבאסה על מה שנגמר ולעוף קדימה. (יש גם שיר נחמד של מוטי וייס על כל הנושא הזה, קוראים לו נראה לי "אני לא יודע", שיר חביב סה"כ). בהצלחה גדולה!!

להמשיך את החיים כרגיל...

והתחלתי איתך בפרטי

אם יש לך ביטחון עצמי זה בסדר גמור אפילו מדהים.

אם זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה לא מתכתב יחד עם גבריות זה או זה זה די מוריד.

לגבי גבר מכיל ונעים ומקשיב זה מעולה

זה אחלה בנאדם להיות איתו...

ובסוף בסוף בסוף

אתה צריך רק משהי אחת שתרצה אותך כמו שאתה....

תודה רבה !

אני גם חושב שלפעמים זה סוג של תהליך, להביא את עצמך בצורה המלאה לוקח קצת זמן וזה אני חושב לפעמים יכול להתפרש לא נכון ..

לדעתי תביא את המקומות שאתה אוהב בעצמך וקל לך להביא אותם לדייטים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד נקודות

מה הכוונה המקומות שאתה אוהב בעצמך ?

תביא את הצדדים (מקומות)/אופי וכו, שיותר קל לך להביא, ואתה אוהב אותם (בעיקר בדייטים ראשונים)

תמצא בעזרת ה' את אשתך ותהיה לכם זוגיות מעולה

אבל השאלה היא לא אם אתה רגיש. השאלה היא מה אתה עושה כשהאישה שמולך מביאה את הרגש שלה..

יש גברים שרגישים מאוד אבל ברגע שהבחורה משתפת שקשה לה או שהיה לה יום פחות טוב, הם נלחצים מתגוננים או מנסים להשתיק את התחושה בלי לשים לב שהם עושים את זה .

נניח אם היא תכתוב או תגיד היה לי יום לא נעים .. הוא יכתוב באסה , או פשוט ישתוק במקום להסתכל לה בעיניים ולהגיד מה יש מה את מרגישה שתפי אותי? בעדינות ברגישות

יש גברים שיש להם רגישות ביחד עם חוסן רגשי. הם יודעים להקשיב, להכיל, לא להיבהל ולא לקחת כל רגש באופן אישי.. ולתווך את הרגש שלהם החוצה שזה מדהים ..

לא מרגישים אשמה מסוימת ברגש של הבת זוג שלהם .. לא נלחצים רגישים לסיטואציה נממצאים בנוכחות בכאן ועכשיו יודעים מה לעשות..

בעיניי, זה הרבה יותר גברי מרק להיות רגיש לעצמך

תקרא קצת. זה הרבה מעבר ל'איך היא תגיב'. יותר חשוב שאתה תחיה בטוב עם עצמך.

ופשוט צריך איזון, כמו כל דבר בחיים.

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

050-631-6853

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.

מההורים שלו במערכות יחסים שלו (ובכלל בחיים)

מי שחושב שהוא לא, עדיין לא גילה את זה.

מודל הזוגיות השפיע בעיקר אחרי החתונה

לא חושבת שנכח כמעט לפני

מההורים שלו.

בכל התחומים.

הקשר של ההורים שלי הרס לי את הזוגיות היחידה שהייתה לי כי לא ידעתי מה זה להיות גבר אמיתי וחזק מה זה הדדיות בין ההורים שאוהבים את אחד משני ולא משפילים

טכנית ההורים שלי חיים כפורדים בבית אחד גירושין שקטים במילים אחרות

הלכתי ליועץ נישואים פתחנו הכל והיום אני חדש לגמרי מחכה רק לבחורה הנכונה

אז יש השפעה ולדעתי בחור או בחורה שחיו בצל הורים כאלה שיכלו לדבר על זה עם מישהו כי זה פשוט דבר שמשפיע אם לא מודעים אליו

לפעמים הוא משפיע במובן הזה שמנסים להיות הפוכים לגמרי ממנו, וגם זה הרבה פעמים לא בריא...

לדוגמה- אם ההורים שלי התווכחו הרבה ובצורה לא נעימה, אני מבטיח לעצמי שלא אתווכח עם בת זוגי אף פעם*, ואז כשזה קורה פעם אחת, הכול "מתפרק" מבחינתי, וכיוצא בזה.

טראומות ילדות

מסכימה מאוד עם @מתוך סקרנות.

בסוף הכי חשוב למצוא את האיזונים בין הלא והכן של מה שלומדים ומה שלא לומדים מההורים.

על עצמי יכולה להגיד שההורים שלי לא היו מודל זוגיות בכללי ולא לאורח חיים שלי ודווקא בשנה האחרונה מצליחה לראטת כמה כן אפשר ללמוד מהם בצד החיובי כשכל אחד מהם נמצא בקשר אחר כבר שנים.

טראומות ילדות נמצאות וחלקן משאירות שאריות, כמשטפלים נשאר לפעמיפ שאריות רגשיות אבל בעומק צרמך לשים לב שלא נשארים דפוסים לא בריאים שנכנסים איתם להקים בית.

יותר קל לו לנתח את הדברים אובייקטיבית במקום להישאב לשם. גם כשיש מישהו מולך שנפגע קל לך לזהות את זה ולהבין שזו לא דרך. לכן שומעים מהרבה אנשים שהם למדו מההורים שלהם מה לא לעשות בזוגיות.

הבעיה היותר קשה היא הדינמיקה בין ההורה לילד עצמו. מכיוון שהילד נשען על ההורה רגשית ופיזית, קשה לו להבין כשיש להורה בעיה אמיתית והוא מעדיף באופן תת מודע להשליך את זה על עצמו. וזה יכול להיות הרסני מאוד, ולפעמים אפילו לא מודעים לגודל ההשפעה של זה (גם כאלה שחושבים שהם כן מודעים). ככל שהבעיה של ההורה היא יותר עמוקה (מכעס וביקורתיות עד נרקיסיזם לדוגמא), הילד יותר נפגע.

ילדים גם רואים בהורים מודל לחיקוי, אז לדוגמא אבא תוקפני או מהצד השני אבא מרצה, גורם לילד שלו לחשוב ולהרגיש שזו התנהגות לגיטימית ואפילו ראויה