בס"ד
יש איזה משהו שאני רוצה לחלוק, ולשמוע את תגובותיכם.
עד סוף כתה ט' שמעתי איזה מוסיקה שרק רציתי. ישראלי, לועזי, היפ הופ, דאנס, פופ וכו'...
מה שקרה זה שבחופש הגדול של סוף כתה ט, הרב גיא צבי מינצ בא אלינו ליישוב, ודיבר על כמה שהמוסיקה משפיעה על הנפש. המסקנה היתה לא לשמוע מוסיקה שהיא לא כשרה= לא יהודית.
ממש התרשמתי ונהניתי מהשיחה, ואפילו קניתי אח"כ ספר שלו: "כנגן המנגן".
באותו לילה שברתי את הדיסקים שהיו לי בבית(כמובן מוסיקה לועזית וחילונית), והפסקתי ל ג מ ר י לשמוע מוסיקה חילונית. לגמרי. מה שאומר שאפילו מוסיקה עברית של שנות השישים לא הייתי שומעת גם אם היא היתה הכי בסדר בעולם...
אה. שכחתי לציין שאני ממש ממש מוסיקלית ונורא מחוברת למוסיקה.
כך "שרדתי" את כל החופש בלי לשמוע מוסיקה לא כשרה, עד... שהתחילו הלימודים...
בהתחלה, הצלחתי לעמוד בזה אבל לאט לאט שמעתי יותר ויותר שירים שהחלטתי לא לשמוע.. לא שמתי לב(או שכן...) איך לאט לאט דבר שקיבלתי על עצמי פשוט מתמוסס. מתאדה.
וזהו. באיזשהו שלב הפסקתי לסנן, ושמעתי הכל, בחזרה.
אני לא יודעת בדיוק למה. או שזה בגלל המהירות והפזיזות שלקחתי על עצמי, או שזה בגלל שלא יכלתי בלי מוסיקה, ורוב המוסיקה שאהבתי היתה חילונית...
בקיצור, מה שמפריע לי, זה שפעם (כשהפסקתי לשמו מה שלא טוב..), יכולתי להרגיש את ההשפעה של המוזיקה, בדיוק כמו שהרב דיבר, אבל היום, כשמדברים על הנושא הזה, יש לי הבנה, אבל אני כבר ממש לא בעד להפסיק לשמוע מוסיקה "שלילית". אני לא חושבת שיש סיכוי שאנשים יפסיקו לשמוע מוסיקה שהם כ"כ התרגלו אליה, וזה לא כזה נורא בעיני.
אמרו לי שזה אולי בגלל שאני עמוק בתוך זה...
מי יודע?
ואח"כ מצאת את האמצע פחות או יותר.