אבל אני לא רואה את זה כדבר רע, אלא כדרך להתמודד עם המצב.

תראה, לכל אחד הדרך שלו להתמודד עם סיטואציות מסויימות. יש אנשים שבוכים, יש אנשים שמדברים על מה שהם ראו או על האנשים שהם לא הצליחו להציל , יש כאלה ששותקים ויש כאלה שמתבדחים [מודה, אני שייכת לאלה].

אני פשוט חושבת שזה מנגנון הגנה, פשוט מאד. אם תתחבר רגשית לכל מטופל ותבכה אחרי כל החייאה לא מוצלחת- לא תצא מזה.

הוא פשוט מפנה את מקומו לזמן מה, זז הצידה כשצריך. שומר על הבריאות הנפשית שלנו בדרכו שלו.

נכון שלאט לאט מתרגלים לראות דברים קשים, אנשים מתים וכל הבררע, אך כשעומדים מול מקרה כזה שמים את הרגש בצד כי זה לא הזמן ולא המקום.

כששואלים אותי איך אני יכולה וכל זה, ו "מה אין לך רגש??" אני תמיד עונה שיש לי רגש. ולפעמים דווקא בגלל שהוא חזק יותר משל אנשים אחרים, אני מצליחה להפריד..

טוב , דעתי היא שהרגש לא נפגע. זה מלמד אותך להתמודד עם מראת קשים. אני לא יודע אם זה טוב בשביל כל אחד אבל אותי זה ביגר ואני לא חושב שנפגע לי משהו ברגש.

(פעם אחרי משמרת עם 2 החייאות לא מוצלחות ממש הרגשתי רע והיה לי קשה אבל א"כ עוברים הלאה)..

גם לאיחוד הצלה וגם למד"א.

אני יודע פשוט שבאיחוד הצלה מצוי יותר קורסים נפרדים.

ולפי מה שידוע לי מד"א מכבדים את הקורס של איחוד הצלה.

(ואם אתה מתכוון להתנדב, אז התשלום סמלי..)

כי נוער לא מתעסקים בזה..
מקסייימום מלמדים בדיקת סוכר שזה עם מחט לא ניראית