למה לא?

הוא אך ורק, ובכל תנאי, עניין פרטי ואישי של בני הזוג.

נראה לי שזה מובן מאליו

כי כשהם גדלים הם מביני היטב את הזמנים המותרים והאסורים של הההורים.

יש הרבה דרכים אחרות טובות ויפות להראות חיבה בין ההורים גם בצד המילולי.

כילדה אני זוכרת שאמא שלי הייתה נושקת לאבי במצח לאחר ההבדלה ומברכת בשבוע טוב.

זה מנהג יפהיפה, אך אני זוכרת שנעשיתי מאוד היסטרית בפעמים בהם זה לא קרה.

הייתי בטוחה שהיא כועסת עליו או משהו בסגנון.

היום כאמא, אני חושבת שיש דברים רבים שבנותי לא צריכות לראות.

אם יש כבוד והערכה בין בני הזוג, הן לא צריכות לראות גם חיבוקים וכדו' ע"מ להבין שהקשר בין ההורים שלהן בריא ואוהב.

בחיים בתור ילדה או נערה לא עניין אותי אם הורי אסורים או מותרים. מאד כאב לי שאני לא רואה מגע ביניהם. (את המריבות זכיתי לראות) ולי מאד חשוב שהילדים יהיו נוכחים במגע שלנו, חיבוק, ידיים וחוצמזה הכי כיף זה חיבוק משפחתי...

ומבלי לגלות גילויי חיבה. זה לא מחייה שמי שאינו מגלה חיבה אז הקשר לא טוב והוא רב הרבה עם אשתו. ברור -שג ם מריבות הילדים לא צריכים לראות ואם יש ויכוח- לדבר כשהם ישנים (הלואי ונצליח)

אני מאמינה שילדים כן צריכים לראות אהבה פיזית, זה לא דבר רע.

ומותר גם שילדים ידעו שיש תקופות שבהם ההורים מותרים או אסורים.

כמובן, לא בצורה מוגזמת או קיצונית אבל עדיף שזה יבוא להם באופן טבעי כחלק מהחיים ולא בצורה מלאכותית (או מחברים וכדו' שהידע שלהם בד"כ מסולף)

חוץ מזה, כמו שכבר נאמר, קשה לי להאמין שילדים ממש שמים לב שהיום אמא נשקה את אבא ושבוע שעבר לא ולכן כנראה שהיא ביקרה במקווה בשבוע האחרון, מקסימום הם יודעים שיש תקופות כאלו ותקופות כאלו.

(**הניק של אישי היקר, המילים שלי)

עדיין אין לנו ילדים... נשואה 5 חודשים..

אבל.. שבע"ה יהיו, אני חושבת שאם הם יראו את בעלי מביא לי נשיקה על הלחי, או מביא לי חיבוק קטן מאחורה זה לא יפריע לי.

אני לא יעשה את זה בכוונה מולם. לא יכנס לחדר של הילדים ויגיד לבעלי "תנשק אותי עכשיו בלחי" לא.

אבל.. אם אנחנו נהיה לבד בסלון, וניגע, מה שכתבתי למעלה, בקטנה-אז כן. זה לא יפריע לי.

פעם דיברנו על זה אני ובעלי.. ושאלתי אותו אם הוא ראה את ההורים שלו נוגעים. הוא אמר שכן, מה שכתבתי למעלה..

ו...

אמרתי לו שאני אף פעם לא ראיתי את ההורים שלי נוגעים.

האמת?

שבתור בנאדם כבר בוגר וכו' אני יכולה להגיד-

שהרגש, של לראות את ההורים נוגעים ואוהבים, וכמוני-לא לראות. זה אחר. אין מה לעשות. בעלי ראה את ההורים שלו בחיבה, באהבה, אני לא.

אני בחיים לא ראיתי את ההורים שלי נושעים, אפילו לא נגיעה של סתם.

לדעתי זה לא השפיע עלי הכי טוב, גיליתי הכל מהחברות, ולקח לי זמן לצאת מההלם שיש כזה דבר נגיעה...

עד היום כשאני רואה זוג נוגע אחד בשני אני מאוד מתפאדחת.

בעלי ראה את הוריו, וזה מאוד שונה...

אני חושבת שפעם ב צריך לתת איזה משהו ליד הילדים, כדי שידעו שיש כזה דבר...

אני לא יודעת איך אני יעשה את זה, אני בטוחה שאתבייש..(הילדים שלי עוד קטנים...)

השני של המטבע?

וחוץ מזה, אני לא מבין מה הסיפור הגדול שעושים מדיני ההרחקות, אם היה היום בית מקדש, בכל אוטובוס היה צריך להיות ספסל מיוחד לנשים טמאות כמו גם לגברים טמאים. אז מה יש פה להסתיר???

אני כמובן לא מדבר על זמני טבילה או זמנים אינטמיים.

כבני זוג גם לנו יש  לפעמים ויכוחים או דברים פחות נעימים ובאמת חבל שהילדים הקטנים רואים את זה.

אך ב"ה הזמנים הטובים וגילויי החיבה רבים מהצד השלילי, ולכן ב"ה שיש לנו אפשרות גם לגלות גילויי חיבה ואהבה רגילים - לא אינטימיים - אלא חיבוק וכדומה, שהם מאזנים ואפילו מתקנים את הנזק.

לכן  לעניות דעתי דווקא כן חשוב מאוד להראות לילדים שההורים אוהבים אחד את השני.

קודם כל, מי אמר שצריך להראות לילדים את ה"מריבות"? מי אמר שזה תקין שהם יהיו שותפים למורכבויות שעוברים ההורים שלהם כזוג? 

אבל בפועל זה קורה לרוב, במיוחד בהתחלה, כי אנחנו בני אדם ולא מלאכים.

בכל מקרה-

אני לא רואה בעיה במגע של חיבה ליד הילדים.

להיפך.

אבל השאלה היא האם כך צריך להיות. זה שזה קורה- זה משהו אחד, האם בגלל שזה קורה זה בסדר להשאיר את זה כך? אני לא מסכימה עם זה.. ואני מכירה כמה משפחות (מסיפורים אישיים) שברגע שההורים מרגישים שיש משהו בוער שהם רוצים לומר אחד לשני, הם נכנסים לחדר לכמה דקות, מבררים את העניין וחוזרים כרגיל.. וזה אפשרי. זה עניין של עבודת המידות, וסדרי עדיפויות. כשם שיש דברים שהם מבחינתנו "יהרג ובל יעבור" כך כאן. נוכל לעשות זאת, אם רק נחליט כך

ולגבי גילויי חיבה- השאלה למה הכוונה. לטעמי כל עוד הילדים רואים שההורים מכבדים אחד את השני, מקשיבים, יש אוירה טובה בבית, ההורים מחמיאים אחד לשני כשצריך.. הם בהחלט מבינים שיש פה משהו טוב.

אני בטוחה שרבנים גדולים לא הביעו חיבה מהסוג השני מול ילדהם. דברים יפים שלכם צריך לשמור ביניכם

לא בהכרח תקף לכלל ישראל.

ובאשר אליי-

עוד לא מצאתי פסול בזה שילדים רואים גילויי חיבה קטנים בין הוריהם.

כשאבא חוזר מבית כנסת ואומר שבת שלום לאמא עם נשיקה על המצח/לחי,

יש בזה משהו יפה, מקרב, מרגיע...

לא אשכח שמישהי הייתה בטוחה שהוריה שומרים נגיעה.. אמנם תמימות יתר, אך עדיין...

גדולי ישראל הם אלו שאנו אמורים ללמוד מהם.

וזה בהחלט תקף לכלל ישראל והלוואי ונצליח לדבוק בדרכם.

אם לא מהם, ממי נלמד?

שבוע טוב

אשמח שתאירי את עיניי בנקודה זו.

בהלכה יש עניין של עשה לך רב. אם רבך יאמר לך לעשות משהו מסוים- אז מה שהוא אומר, הוא הנכון לך עבורך ולא אוכל להתווכח או להתדיין על  כך. מנגד, אם הרב שלי יורה לי משהו אחר אלך לפי שהוא הורה לי אבל לא אתווכח לגבי מה שהרב שלך אמר לך..

אבל בנוגע להנהגה כללית, ודרך חיים- אני מאוד חושבת שיש מה ללמוד מרבנים גדולים..

הם דמות המופת לטוב, לנכון, לאמיתי

ומן הנכון הוא לדבוק בדרכם, או לפחות להשתדל להדבק בהם ובמה שהם הנחילו..

לעם ישראל...

או ללמוד מהם? או להתפלל שבע"ה נצליח להנחיל אף אחנחנו דרך כזו- כשלהם? נשמע לי מוזר..

את בעצם טוענת שכל אחד יעשה הישר בעיניו וזה לגיטימי?

היא עדיין לא מחייבת את כלל ישראל.

זה רחוק שנות אור מהאמירה של אחד יעשה הישר בעיניו.

אולי- כל אחד ימצא את דרכו במסגרת ההלכה, וזה לגיטימי.

מדוייק יותר.

תחת הכותרת: "הלכה? אני לא יודעת"- שם כתבתי שבהלכה כל אחד ילך לפי רבו, וברוח ההלכה כולנו מייחלים או רואים ברבנים גדולים דמות שאנו רוצים להדבק בה

והגבת לי שזו החלטה אישית שלי ולא הדרכה לכלל ישראל... וכעת את אומרת שכל אחד ימצא אתדרכו במסגרת ההלכה.

התבלבלתי..

"לעולם חסדו" הניחה הנחה שרבנים גדולים לא נהגו גילויי חיבה פיזיים לעיני ילדיהם, ומתוך כך נוצר כל הוויכוח, האם ה"הנהגה" הזו (שבמחילה, הומצאה על ידי "לעולם חסדו" ואין לה שום הוכחה) מחייבת את כולם או שהיא רק לרבנים גדולים.

אני בן של רב ידוע (לא אכנס להגדרות מיהו "רב גדול"), וב"ה זכיתי לפעמים לראות את הורי נוהגים בקרבה, ברמה של נשיקה על הלחי וכדומה.

על כל הנושא הנידון כאן, יש התייחסות בספר "איש ואשה" של הרב קנוהל, עמ' 171. הוא מחלק (כפי שחילקו רבים כאן), בין גילויי חיבה אינטימיים שזה כמובן לא שייך, לבין חיבוק וכדומה, שזה מותר ואף רצוי שהילדים יראו זאת לפעמים.

מתרגש ממגע פיזי כמו זוג שנשוי שנתתיים- שלוש. לא רמצתי שלא צריך לתת חיבוק מדי פעם, אך הרגשות ,ההתרגשות מהעניין הזה- יורדת באופן טבעי לחלוטין וזה לא אומר ש/הקשר נעשה גרוע חלילה . הם יכולים חבירם טובים מאוד ואוהבים זה את זה ודואגים זה לזה לכל דבר שצריך ומ כ ב ד י ם  זה את זה, אבל אתם כנראה לא נשואים עדיין 10 שנים אולי שנים ספורות. ההתלהבות וההתרגשות מתקהה, מה לעשות. זה טבעי מאוד כמו שלא תתלהבי ממתנה שקבלת אחרי 10 שנים כמו בפעם הראשונה גם אם את עדיין רואה בה מתנה נפלאה ושאת אוהבת מאד(סליחה על ה"השוואה" ,ברור שזה לא בדיוק אותו הדבר, אבל העיקרון)

אז לא תמיד אתה גם כ"כ מרגיש צורך להביע חיבה בדיוק כשהילדים בשטח,

כבוד, דאגב והכל- ברוווור שהם צריכים לראות כדי לראות דוג' אישיתל לחיי הנישואין שלהם ועוד לפני כן- לילדות מאושרת ובריאה ולקשר טוב עם ההורים. לפעמים אני קוראת כאן שירשורים וחושבת- אילו אשליות. גם אני הייתי כך. אבל השנים עוברות, ורוב הראש שלנו הוא בגידול הילדים וחינוכם כי זה מה שיש כל היום ברוך השם.ענינים חינוכיים, לימודיים ורגשיים שלהם וב"ה כשזוכים למשפחה ברוכה, זה ממלא את היום וכמובן- עניני פרנסה. וברור שחיזוק התורה והמצוות בבית ולא ממש חושבים על הקשר במובן הזה של גילויי חיבה פיזיים- זה טבע העולם. אוהבים ומכבדים. אך ההתרגשות וההתלהבות יורדות

ודואגים. גילויי חיבה פיזיים- אל תדאגו. גם בהם יההי רגש טבעי של רצון לקשר עם בן זוג גם מבלי שיראו אצל הוריהם. העיקר לבריאותם הנפשית שיראו ש מ ח ה וחברות אמיצה.הם לא יהיו אומלים כשלא יראו נשיקה (ונו באמת.. אחרי 15 שנה כמה כבר יש כזו התלהבות שאי אפשר להתאפק וחייבים מול הילדים, אלא אם השאלה היא אם הם צ ר י כ י ם לראות כדי להבין שהוריהם אוהבים ולא בשביל ההורים ) מי מסכים עימי.

צריך להיזהר מזה מאוד עם כמה שזה קשה... זה מטלטל לילד את כל הקרקע.

וצריך להראות אהבה אבל לא במגע, בטח לא כשיש מתבגרים בבית.

וזה אפשריי!!! 

(בכלל צורם לי המילה מריבה. חילוקי דעות נשמע עדין יותר   )

כמו שדברים שהצניעות יפה להם נעשית בחדרי חדרים

כך גם הדיונים בין ההורים צריכים להיעשות בחדרי חדרים.

למה האוזניים של הילדים צריכות להיות חשופות לזה??

(והם לא תמיד יכולים להבדיל בין מריבה - ויכוח - חילוקי דעות),

אז לעניות דעתי יש מקום לבטא מולם גילויי אהבה.

אנחנו לא יודעים עד כמה הם עלולים להלחץ ממריבות בין ההורים שלהם, מבחינתם זו קטסטרופה וערעור הקרקע עליהם הם נשענים

בתור מבוגרת אני יכולה להבחין שהמריבות שרבו הורי היו ממש רגילות

בתור לדה רגישה מאוד חרב עלי עולמי שהם רבו

הייתי נכנסת לחדר האמבטיה מפעילה את הזרם סותמת את האוזניים ומכניסה את הראש מתחת למגבות

שבטוח לא אשמע כלום

גילויי חיבה פיזית מרובים מדי וכמובן ,מריבות- לא. ויכוחים- וטבעי שיהיוה, מקוה שלא ריבם מדי- בחדאר כשהילדים ישנים או לא בבית

ב"ה

כשהילדים רואים את אבא ואימא, אפילו "רק" מחובקים,

זה מראה להם, שאבא ואימא יודעים להיות גם חברים (בלשון הילדים) וגם לריב לפעמים. בדיוק כמוהם (הילדים)

ממילא גם ההורים כבר נשואים 15 שנה ויש ביניהם קשר מעולה של כבוד, אהבה ודאגה .אהבה לא מתבטאת דווקא בגילויי חיבה פיזיים והזמן שעובר משפיע- זה טבע העולם ודרכו, מה לעשות, אז הדיון -אולי לא תמיד שייך לחלק מהעשי בכלל.

 כי הרי על שמחה איש ברעהו וכבוד- אין לכם חולק. זה ברור שזה ט ו ב גם להורים וגם לילדים.

הם בהחלט מבינים מהן נקודות התורפה של ההורים שלהם, ומתי יש מתח בין ההורים ומתי להפך- יש אווירה טובה.

מספיק להחמיא כשצריך, לכבד אחד את השני, ללהשתדל ליצור אוירה טובה בבית, להקשיב אחד לשני בשביל להעביר להם את המסר שהכל בסדר

מאוד נתן לי ביטחון לראות את הוריי נוגעים מעט ואפילו נשיקה. לא רואה בזה בעיה, אלא יתרון.

שלילי, הרבה מריבות (כי לא התאפקנו שלא להתווכח בחריפות מולם, לצערי (וגם לא מולם צריך להביע חילוקי דעות בסבלנות ובכבוד ובחיבה) אז לפחות שיראו איזה מגע על הכתף. אבל שוב, סמוך על הילדים שבע"ה כשינשאו הם ירגישו רגשות חיבה ורצון גם לקשר של חיבוק מגע יד וכו') (אני מקווה שמי שיש לו מחסום פסיכולוגי ממחשבות מוטעותשל :"זה לא בסדר" הוא חריג מאוווג בהרגשה וניתן לטפל בכך)

אבל מה שהכי חשוב לגדילה הבריאה שלהם ולדוג' האישית של ההורים לבניית הקשר הזוגי של ילדיהם בכעתיד לנישואין טובים- זה הכבוד ההערכה, הדאגה ,החברות האמיצה החליוכים ו ה ש מ ח ה  שהם שמחים זה בזו. הם נראים שמחים .

לא כדאי לך להגיב. אינך פוסקת ואינך יודעת אם היתה בעיה ואם בכלל

ב"ה

אין עם זה בעיה שילדים ילמדו שההורים אוהבים אחד את השני זה לא אסון כמו שהם יראו מריבות ככה שיראו שגם יש טוב ואהבה! 

שנשיקה זה לא דבר מסרט- זה יהלום של בית יהודי טהור

שחיבוק זה לא דבר מהרחוב- זה ביטוי לאהבת אמת

שכל ביטוי של אהבה בזוגיות-

מקורו ושורשו בבית

וכל מה שרואים את זה בחוץ- הנפש זועקת "גנבו לי את היהלום!"

והילד מתחנך- שגם הוא יום אחד יהיה נשוי-

וזה חלק מההתנהגות הנורמאטיבית של החיים שיהיו לו.

תמימות מוחלטת- משחיתה

חבל שהילדים יגלו רק את השימוש השלילי והרחובי של האהבה

כאשר המקור שלה הוא בבית היהודי ובקשר הנישואין הטהור!

מתקבל על הדעת

תחשבו רק שבזמן שצריך לשמור על מרחק גם לזה הילדים שמים לב...!! ומה תסבירו להם?(אני מדברת גם על האחים ואחיות המשפחה בכלל) למה כולם צריכים לדעת מתי הזמן שאתם מותרים ומתי לא??

לא באופן קבוע, רק נגיד פעם בכמה זמן ואז הם לא יעקבו וישימו לב מתי כן ומתי לא כי גם כשלא זה לא יהיה חריג...

לבית פנימה צריכים להראות ואפילו כדאיים! ומועילים!...

אח...

(כמובן שאני לא מדברת ברצינות)

ובעיקר את מה שילדים מבינים!

את חושבת שהם לא שמים לב לזה גם בלי שהם יראו את האבא-אמא מפגינים חיבה בין כותלי הבית?

ומה עונים לילד בין 8 ששואל מה זה "תשמיש המיטה" באיסורי יוה"כ?

עדיף שהילדים ישמעו ויראו מה זו זוגיות בריאה בין האבא והאמא מאשר שיקבלו מידע ממקורות מפוקפקים.

כמובן, שכל ילד יקבל אותה לפי גילו ויכולתו להכיל.

ילדים יכולים וכדאי שיראו מגע של חיבה ואהבה, אבל לא מגע מיני.

נשיקה על המצח או הלחי זה טוב.

מעבר לזה זה כבר פוגע בילד בעיני.

כנ"ל חיבוק, או כל דבר אחר.

העניין הוא שהילדים ידעו ויראו שאבא ואמא אוהבים, אבל לא מעבר לזה.

זה בסדר...

להתנשק לדוגמא מול הילדים-זה כבר כן מיני ולא מומלץ..

וכן.

אני ממש בעד שהילדים יראו אותות חיבה, כן, גם כאלה כמו הכותרת בין ההורים.

ואז יבוא חכם הפורום ויגיד לי:

"אבל אם הבן שלך בן 5 ילך לגננת ויגיד לה "הגננת, אתמול אבא הביא לאמא נשיקה במצח ואמר לה שהיא חמודה" {לדוגמא}

אז, יש פה כאלה שזה יפדח אותם וכו' וכו'..

ואני חושבת ואומרת, אז מה?

אז הגננת תדע שההורים של הילד אוהבים אחד את השני.

אז היא  תדע שהם מותרים.

אז?

בסדר.

גם היא לפעמים מותרת ולפעמים לא..

לוידעת..

לא צריך להבהל.

לגבי חיבוק... זה כן מתלבטת.... בגילאים קטנים עד 3 כמובן שכן...

כן..

הלוואי שהילדים שלנו בע"ה יראו גם את זה בבית.. גם, זה לא העיקר, אבל זה עוד דבר שמוסיף.. אז למה לא?!

הילדים מרגישים ב"אנטנות המיוחדות" שלהם מתי אבא ואמא אוהבים ומתי יש מתח... גם הלי הגילויים החיצוניים יותר של החיבה וכו'...

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

מקווה שתעבור את זה

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

מה שכן, השאלה אם אשתך מגויסת לנושא, או שהיא רק מצפה ממך.

ברגע ש 2 בני הזוג מתגייסים להוציא את העגלה כמו בכל קושי המתמודדים אתו בבית, שרצוי ש 2 בני הזוג יתגייסו לפתרון, זה הרבה יותר קל בעז"ה.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.