להכין את הבסיס לסונוויצ' ערב לפני ובבוקר רק "להרכיב"

לדוגמא - למרוח חומוס/חמאה/ גבינה (עדיף על פרוסת לחם קפוא שכמה שפחות ייספג)

לחתוך ירקות בצלחת ולשים ניילון נצמד (אפשר כשחותכים לילדים בארוחת ערב לשים כמה בצד) ובבוקר שולפים את היקרות לתוך הסנוויץ

ויש כמה דברים קלים שמשדרגים כל סנוויץ: חסה - לקנות שטופה ומוכנה לאכילה

עלי בייבי

ממרחי בסיס שווים: ממרח סלמון גבינת קרם שום שמיר או ל מיני סוגי גבינות שוות

אם זה הפינוק שלו אל תוותרי על זה

זה נותן כ"כ הרבה שאתה נמצא בעבודה, ויש לך משהו שווה מהבית שידיים אוהבות הכינו במיוחד בשבילך אפילו שקשה!

אני מדברת כמובן אם זה בגבולות של התאמצות נורמלית

אם זה גורר מתח בבוקר - לחץ וצעקות על הילדים תעבירי את התפקיד אליו

בהצלחה

במיוחד כשהרבה פעמים האוכל בעבודה לא מושך (משמין, לא בריא) והפיתרון הקל הוא לגווע ברעב.

אבל לא צריך ממש להשקיע. אפשר גם משהו בסיסי וטעים.

אני לא נוגע בסנדוויץ' שהכינו אותו אתמול, אלא אם אני עושה ממנו טוסט.

תבדקי איתו האם הוא אוהב טוסטים, ואז אולי אפשר להכין בערב כריך בריא ומושקע, ובבוקר הוא שם אותו 2 דקות בטוסטר, וזה בא ממש בטוב!

דבר שני, הוא לא חייב לקנות בעבודה את הדברים המשמינים והלא בריאים.

היום בכל שווארמה שמכבדת את עצמה יש אפשרות גם לחביתת ירק. או שיפוד פרגיות על האש, שזה לא שומני, ופשוט להרגיל אותו במקום החומוס והחמוצים, שיבקש קערה לסלט ירקות, ויישבע מזה.

שיבדוק באזור העבודה שלו, האם יש מקומות בהם עושים סנדוויצים להרכבה, כגון ארומה או קפה גרג. זה לפעמים עולה פחות מלאפה שווארמה, ומשביע לא פחות.

בתאבון!

לבשל אני יודע וערוך שולחן גם , אבל כשאני צריך להכין סנדוויץ אני פשוט בוהה במקרר ולא יודע מה להכין. ואז רעייתי היקרה באה ובשלוש דקות הסנדוויץ מוכן לא חבל על הזמן שלי?

אותה. ותכין גם לך וגם לה (וזה יקח חצי שעה) ותראה את התגובה. נראה לי שיהיה שווה.

כניראה שזה שווה את ההשקעה והוא לא היחיד

אבל אני פשוט לא עומדת בזה...

אני באתי מבית שאם אתה רעב תיקח לחם ועגבניה ושב לאכול.

והוא תמיד מספר איך החברים היו רוצים לישון אצלו רק בשביל

הסנדוויצ'ים המושקעים שאמא שלו היתה מכינה.

כנראה ששנינו קיצוניים לכיוונים שונים...

אוכל זה דבר חשוב ואין סיבה לא להשקיע.

דבר הגיוני נוסף הוא שחלוקת העבודה בבית תהיה על סמך היכולת והאפשרות.

אם את לא פנויה הוא יכול להכין לעצמו את הסנדביצ'ים, לא יקרה לו שום דבר אם הוא יעשה את זה.

אני קמה כל יום בחמש בבוקר להכין לבעלי סנדוויצ'ים לעבודה ולכולל כיוון שאם אני לא אכין לו הוא יגווע ברעב כפשוטו.

בשבילו זה הפינוק שלו.

ועל אף הקושי בקימה בחמש בבוקר אני מוצאת את עצמי חושבת שאילו זה היה הפוך, הייתי צריכה לצאת מהבית בשעות כאלו מוקדמות, לפרנס את המשפחה, ללכת לכולל כדי לשמור על הסדר ולחזור הבייתה שוב בחושך כדי לפגוש את היקרים לי- הפינוק הזה של הסנדוויץ' בבוקר שווה את היקיצה, את ההשקעה ובעיקר את הפינוק.

ואדרבא, כשאת מכינה את הסנדוויצ'ים את יכולה להכניס פנימה פתק חביב, סנדוויץ' מושקע, ירקות חתוכים וכו'.

תמיד תחשבי מה היה משמח אותך ועשי בשבילו.

ברור לי שהוא מעריך אותך על הרצון הטוב הזה.

זו ההשקעה הקטנה שלך בחיי הזוגיות.

עלי והצליחי!

איך את עושה את זה?!

הלוואי שהיו לי הכוחות לזה

אבל אחרי שאני קמה בלילה כמה פעמים לילדים

אני בקושי מגרדת את עצמי מהמיטה...

יש נשים שיוצאות יותר מוקדם מהגברים מהבית, לא כל הגברים מפרנסים , לא כל הגברים חוזרים בחושך.

ולכן צריך לראות למי יש יותר כוחות. לפעמים הנשים יותאות מוקדם מאד נוסעות איזה שעה בטרמפים חוזרות בקושי כדי להוציא את הילדים וקמות בלילה להניק וכ'. ולכן זה הגיוי מאד שגם הבעל יכין לאישה ולא דווקא היא לו.  

אבל נראה לי שבמקרה שלנו, כשבעלי היקר לא נמצא רוב שעות היום בבית

הערכה שלי אליו תתבטא באפשרות לתת לו לישון לילה שלם בלי לקום לבנותיים שלנו

לפנק אותו בארוחות טובות ומזינות אפילו שאני גם אמא, גם סטודנטית וגם עובדת.

זה הכל תלוי בנקודת מבט.

 בחיי הנישואים שלי מלווה אותי משפט מחץ ששמעתי מהרב קואס שנותן לי המון כח

ולוואי וזה יועיל לעוד מישהו:

"כל זמן שאתם עוזרים אחד לשני- הנה האושר בידיכם,

ברגע שיתחילו הדרישות אחד מהשני- האושר ממכם והלאה"

כל הזמן לחשוב מה אני עושה למענו, מה היה עושה לי שמח?- אז אעשה לו!

זה נותן המון כח (גם בשעה כזו שאני ממש עייפה ומחכה שהעוף לארוחת הצהריים של בעלי למחר יהיה מוכן   )

ושוב, כל אחד והכוחות שלו,

כל אחד והנתונים שלו.

אני נתתי רק נקודת מבט.

באמת. ההערה שלי רק התייחסה לכך שאורח החיים שלכם לא בהכרח מתאים לכולם. יש אישה שעבורה להכין סנדוויצים ב5 בבוקר בנוסף לעבודה לימודים ילדים יכול דווקא להרוס את הזוגיות. מאחר והיא ממוטטת, ואז בלילה היא רק יכולה לישון ולא לקיים חיי אישות בשמחה.מכיון שזה יותר מדי בשבילה ואז כל טעות קטנה שהגבר יעשה לא תיסלח בעיניה אחרי ההשקעה הרבה שלה וכ'. נשמע שאצליכם זה עובד טוב. איזה כיף לכם!

קודם כל- לבקש תמיד מותר, אבל לא לכפות.

לא הוא עלייך, כמובן, וגם לא לעשות לך ייסורי מצפון על זה שאת לא מספיקה (בסה"כ נשמע שאת אישה חרוצה- קמה לקטנטנים בלילה, קמה בבוקר לעבודה, ובטח חוזרת הביתה לילדים/סדר/כביסות/בישול/ניקיון וכו').

ולא את עליו, מהסיבה הפשוטה שאת לא אמא שלו. הוא לא ילד בן 5 שתלוי בך ובסנדוויץ' שלך. ואם הוא מחליט לאכול ג'אנק- זו בעיה שלו. (כמובן- אם זה משמין וזה מפריע לך זו גם בעיה שלך, אבל לא את צריכה לפתור אותה, אלא שניכם צריכים לראות איך לעבוד על זה).

לפי דעתי אם הוא יכול להכין סנדוויצ'ים לעצמו ופשוט לא רוצה או אוהב שאת עושה את זה, ולך אין בעיה לעשות את זה בשבילו- חוץ מזה שאין לך זמן בבוקר (מכירה את הלחץ הזה...)

אז פשוט שיעזור לך להגיע לזה!

כלומר- לתת לך לישון מוקדם יותר, לקום גם הוא לילדים בלילה ולתת לך לישון, לעזור לך עם הילדים בבוקר (אלא אם כן הוא יוצא לפנייך מהבית)  כדי שתוכלי לקום כל בוקר חצי שעה מוקדם יותר ולהספיק גם להתארגן בנחת וגם להכין לו סנדוויץ' מושקע.

ואז יוצא ששניכם משמחים אחד את השני!

הוא נותן לך לישון בלילה, ואת מכינה לו סנדוויץ' טרי ומושקע!

לא שווה??

(תוכלו אפילו להתחיל עם זה פעמיים בשבוע... נגיד שני ורביעי הוא קם לילדים בלילה ועוזר לך איתם בבוקר- ואת קמה חצי שעה יותר מוקדם בשביל להכין לו משהו שווה, ותראו איך זה הולך...)

הכי חשוב- עבודת צוות!! רק ככה אפשר להגיע להכל (או לפחות לנסות..) כי לבד זה כמעט בלתי אפשרי (חוץ משרשור... נראה לי שהיא יחידה בדורנו! )

בהצלחה!

כוחות זה לא אומר שהיא פועלת לבד והוא לא נכנס לתמונה..

למה מי שנותנת מעצמה קצת מעבר ליכולתיה נקראת כזו שעובדת לבד? מערכת היחסים היא לא של "תן וקח"..

בעיניי היא נקראית, כפי שכתבתי.. אשת חיל שירבו כמוה בישראל ושנדע להשכיל ממעשיה

אני כותבת מניסיון אישי לא פשוט, לכן אולי השלכתי קצת מהמציאות שלי לשלה, למרות שאני לא יודעת איך יסכה ובעלה בחיי היומיום.

אני מתארת לעצמי שאם זה לא היה מעיק עליה- היא לא היתה מתייעצת על כזה דבר, אני קראתי קצת ייסורי מצפון בין השורות על זה שהיא מנסה ולא מצליחה (כמו שאני הייתי, אבל שוב- מאד הגיוני שזו לא אותה מציאות!). כמו שהיא כתבה עד שהיא מגרדת את עצמה בבוקר, ושאין לה זמן ולכן היא גם מכינה לילדים ולעצמה ערב קודם, כי היא מכירה את עצמה ויודעת שאולי לא תספיק.

אז ממש לא התכוונתי ליחסי "תן וקח", אלא ליחס הדדי של נתינה משני הצדדים.

ואם זה משהו שלו מאד חשוב- ולה מאד קשה לספק, אז למה שלא יעזור לה לספק לו?

חוצמיזה שכתבת "אשת חיל" על שרשור, שלה יש באמת את הכוחות לעמוד במה שלקחה על עצמה (ואשריה!), ואני כתבתי ליסכה, שאני בטוחה שהיא אשת חיל רצינית, גם אם היא לא מספיקה להכין סנדוויצ'ים בבוקר...

כבר שנים רבות אני מכין את הסנדוויצ'ים. בשמחה לילדים שהולכים ללמוד תורה. וגם מוריד מהטרחה של אשתי. אז הרווחתי כפול. וכל זה למרות שבאופן אישי אני מעדיף שיכינו לי. אבל הרווח לא עומד מול הדרישה. ובכלל תמיד טוב להיות מאלה הנותנים ולא שמבקשים שיכינו להם.

נכון, בעלך יכול להכין לעצמו סנדוויצ'ים טריים בבוקר. אבל,אם בעלך מדגיש שהוא מאד אוהב את הסנדויצ'ים שאת מכינה, חבל לפספס את הקשר המיוחד שלו אליך דרך זה, כי זה מאד תורם לזוגיות!אפשר להפשיר את פרוסות הלחם בשקית מהלילה (כאחת שאוהבת טרי טרי הפשרת פרוסה לא מרוחה בשקית לא פוגמת בסנדוויץ'.

את יכולה להכין בערב ממרח מושקע (ממרח אבוקדו/ממרח אדום/טחינה/זיתים/פלפלים/ביצים- אם תרצי פרטים, אתן לך) ובבוקר למרוח. אפשר גם לתת לו לעבודה קופסא חד פעמית עם ממרח עשוי או קנוי שיספיק ליומיים, או להגיד בפירוש  שאת היית שמחה להכין לו סנדוויץ' אבל את מאד לחוצה ועייפה בבוקר ותבקשי משהו מאד מסויים שהוא יעשה כדי להקל עליך מהלחץ (להחליף טיטול/להלביש ילד/להרתיח מים ולהכין לך קפה). ברגע שהוא יסייע לך, תפנה את הדקות הבודדות שלוקח להכין סנדוויץ' בשביל הפינוק שלו!

מציע שהבעל האיסטניס יתפלל ותיקין כדי שיהיה מספיק זמן להשקיע בכריכים. יכין את הכריכים לאשתו, לגדולים ולקטנים לפי טעמם ודרישותתיהם. את הקפה לאשתו ואת הקקאו לילדים.

באהבה ובהצלחה.

כגון שפעם הוא יכין לו ופעם תכיני לו. (או במינון אחר, תכיני פעם/פעמיים בשבוע וכו').

כי מצד אחד, האשה לא משרתת של הבעל (והוא גם צריך לקבל את אשתו כמו שהיא, ולא כל אחת היא כזו שבקלות כורכת כריכים על הבוקר). ומצד שני הרצון/צורך של בן-הזוג הריהו של הזוג כאחד. ובן-הזוג רוצה לתת לשני.

ואגב, אפשר גם להכין לילדים באותה הזדמנות - למה שיהיו מופלים לרעה (גם אם זה יפגע במינון)

רק שאצלי זה לא בעיה של פינוק אלא קצת של עצלות.

פשוט אין לבעלי בעיה ללכת לעבודה ללא אוכל, ו... ל-א לאכול עד הערב בטענה שהוא 'לא רעב'.

במיקרים שהוא מורעב הוא יקנה לעצמו בקבוק קולה או בורקס וזהו (מ5 בבוקר עד 6-7 בערב!).

אחרי שלמדתי שבקטע הזה אני צריכה להיות יותר גרועה מאמא שלו, כי הוא הגיע לתת משקל- הגענו להסדר.

הוא בבוקר מארגן את הילדה, לפעמים גם מספיק להכין לי את התיק והאוכל ואני מכינה לו.

ככה לי יש זמן להכין לו וגם לי יש אוכל. פעם פעמיים שהוא פישל 'חינכתי אותו'- פשוט אני הלכתי לעבודה ללא אוכל כי לא הספקתי.

ואז הוא למד שאשתו לא "סופרמנית" ולא יכולה להספיק ה-כ-ל ומאז ב"ה הבקרים רגועים ושתינו מרוצים ו... שבעים!

אני באה מבית שבו מגיל מאוד קטן כל אחד הכין אוכל לעצמו, משהו כמו כיתה ג-ד' למיטב זכרוני.

מה שיצא שמי שקם מוקדם הכין לעצמו אוכל, מי שלא לקח איזה משהו או שהלך בלי אוכל.

זו הייתה שיטת חינוך שכזו.

מה שהיה עצוב הוא שהרבה פעמים פשוט הלכתי בלי אוכל לבית הספר, אני פשוט זוכרת את תחושת הרעב, הייתי קמה מאוד מאוחר ובקושי מספיקה להכין לי משהו- רוב הפעמים פשוט לא הספקתי.

אמא שלי הייתה אישה חולה רוב הזמן ועובדת בעבודה קשה, כך שנראה לי שזה היה חלק מזה.

חוץ מיום שישי שבו אבי המתוק היה מכין לנו אוכל, הייתי בוכה מהתרגשות מלשמוע את השאלה: מה להכין לך בסנדוויץ? - נשמע הזוי...

פשוט בא לי לבכות מכמה שהיה חסר לי את הדאגה הזאת.

וכן הייתי שמחה ללכת לישון אצל חברות כדי שיכינו לי כריך בבוקר (וממש לא היה חסר אוכל בבית)

היום אני כ"כ מתענגת על להכין אוכל לבת שלי, על לחשוב איך לפנק אותה, לקחת סנדוויץ מהבית זה לקחת משהו חם מהבית איתך, לקחת איתך את המחשבה שדואגים לי ורצים בטובתי.- כך זה אצלי.

אולי אצלי האוכל הפך לנושא רגיש, אבח המקום שאני נמצאת בו הוא שאני כ"כ אוהבת לבשל ולהשביע אנשים, מעין צורך לתקן חסרים שלי.

אולי זה כך גם בשבילו, אני יודעת שבעלי מוכן לאכול רק אצל אמא שלו ואצלי, ואם אני לא  מכינה בתקופת הצבא למשל, הוא פשוט היה רעב.

אולי משהו נדפק אצלי בנושא אבל אוכל זה גם חום ואהבה, אולי זה יותר מפינוק שחסר אלא צורך.

למחשבה

שתזכי לענג את בני משפחתך תמיד מתוך בריאות ושמחה.

כמה שההודעה שלך שופכת אור חדש ומרומם על כל העניין הזה של הטיפול השוטף בבני הבית...

ולא משהו "נדפק" אצלך. ההיפך, משהו נהיה בריא אצלך בגלל זה, משהו שאחרים לא תמיד בהכרח מבינים..

מזל שזה לא היה מגיל יותר צעיר. וגם מזל שהיה את ימי ו'. אז יש לך את התחושה הזאת בכל זאת מהילדות - וזה שונה לגמרי. ב"ה.

וגם צריך ללמוד מזה - שיותר טוב שילד יאחר לביה"ס מאשר שילך רעב..  גם לשימת ליבם של מורים, שלפעמים מאימת הערותיהם על איחורים...  במָקום שהנחיתי פעם - הזהרתי שילד לא יצטרך לחשוש כשהוא מאחר מה המורה יגיד... יש שיטות אחרות איך להשתדל שיגיעו בזמן.

אמא שלי ז"ל הייתה גם מורה ומחנכת כיתה- כך שהיא הייתה חייבת להגיע בזמן לעבודה.

וגם שהייתי תלויה בהסעה.

פתאום מהאמירות שלך אני ממש תוהה לגבי המורות שלי שפשוט לא שמו לב שזה חוזר על עצמו כ"כ הרבה פעמים...

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.