לא נעים וכ"כ מובן הכאב..

אין לי כ"כ מה להציע בגלל עניות דעתי..אך אנסה.

אולי כדאי שתחיי את רוחו , הדגש לא שאת לא מחייה אותו אלא הדגש להעצים את המהות הרוחנית שלכם , על ידך. איך?

להוסיף יותר רוח יותר מופשטות בבית לדוג' יותר מילים והמלכת הבעל.

לדוג הכנתי לכבודך ארוחת צהרים חמה כי אני אוהבת אותך ואתה הכי יקר לי

סידרתי לכבודך את הבית כי אתה יקר לי ורציתי שתרגיש בארמון , כי אתה המלך שלי(מלך זה לא תחושת שיעבוד שלך אלא גם תחושה נעימה שאת תחת חסותו וזקוקה לו מעצם היותו הוא מעצם היותו הדוד שלך- במשל הדוד והרעיה . והוא דואג לך  וזה יוצר תחושת נעימות והערכה) 

ולדוג' תכיני אוכל וכתבי לו למשל פתק: אומרים שהדרך לליבו של הגבר היא בקיבתו , אני רוצה להגיע ללבך..

תני לו המון הרגשה שאת זקוקה לו רוחנית .(כלומר רוחנית מופשטת לא זקוקה רק פיזית).

ממילא זה יעורר את הרוחני שבו כלפייך .. היא זקוקה לי, בטח ,אני כאן בשבילה והוא יתחבר לקשר איתך מהמקום הכי עמוק ,מנימיו העדינים .. המקום המשפיע ,הכ"כ עוטף  ושגבר נזקק להרגיש אותו ומרגיש דרכו את החיבור לקשר.. ממילא הוא יעלה על מסלול כ"כ מחובר שהיופי הרוחני שלך כ"כ אמור להקריןבו דרך יופייך הגשמי וכל השאר יראו קופות.

זה נראה לי אחת הפעולות שיש בהשתדלותך לעשות.

מקווה שהובנתי..

יש מצב שלא.

ב"הצלחה

בתור גבר

אני לא חושב שיש מסר יותר נכון לתת לאישה

זה דבר שחייב לשנות משהוא אצל הגבר במידה והוא נעשה כהלכה והבעל לא אוטיסט

לגבר כמובן הייתי אומר דברים אחרים על ההתנהגות הבעייתית שלו.

שכוייח על התשובה האמיתית והאמיצה והלא פוליטיקלי קורקט.

עם ישראל צריך נשים שאינן נגועות בתסביכי נחיתות פמיניסטים

אלא בעוצמה נשית יהודית אמיתית

ולא שווה לו".  זה לא בגללך בכלל.  זה ענין שהוא צריך לעבוד עליו. יצר כזה. 

ומה שהוא אומר - בוודאי שזה לא שייך. יש הבדל בין לבקש מאשה מה שלבעל נחמד - לבין "כמו מישהי".

צריך להגיד לו בנחת (אינני יודע אם את, או מישהו אחר שהוא שומע לו ויוכל להתגלגל לשיחה איתו): הרי מצד האמת, זה לא בסדר - בלשון עדינה - להסתכל על נשים אחרות. וכל זמן שעושים כך - תמיד יהיה משהו שכאילו רוצים. כי העיניים מביטות החוצה, וכאילו רוצים למצוא פורקן למה שעורר מבחוץ - באשה שלו. זה לא בריא ולא ראוי. 

ואת צריכה להגיד לו פשוט (אם זה "מתאים" לך): מה שאתה אוהב - בשמחה. אבל לא בגלל שראית מישהי אחרת כך. אלא בגלל שאתה אוהב שאני הולכת כך.

זה דבר שהוא צריך לעבוד על זה. להשתחרר מהענין הזה - תתמקדו ביחס ביניכם, לא רק בענייני מראה, תלבושת, ושאר "צרכים" - אלא בענייני יחס והתענינות אחד בשני. בשיחה נעימה, בקירבת הלב.  ובצירוף עבודה שלו על עצמו, והתחשבות הדדית לא בגלל "השוואות" - יש סיכוי שהעניינים ישתפרו. בעז"ה.

ענ"ד.

אני לא עוצם עיניים כאשר יש נשים בסביבתי, ועם זה גם כאשר אני נראה כ"שם מבט" זה ממש לא כמו שנשמע בתיאור שלך, לא מחפש משהי אחרת ולא משוה את אשתי לשום אחת.

ראשית, תדוני אותו לכף זכות, עד קצה היכולת שלך ויותר.

כמו שכתבו כאן, התמקדי בקשר שלך איתו, ביחס שלו אלייך.

וכמובן גם תאמרי לו שמפריע לך כאשר הוא אומר לך כך וכך, ותבקשי ממנו להמנע מכך.

ואולי פשוט תראי לו את ההודעה הזו..

שאלת:"מה עלי לעשות בענין. איך אני יכולה להביא אותו למצב שהוא ירגיש טוב איתי ושלא יצטרך להסתכל על אף אחת אחרת בחוץ."

אני אפרוט את השאלה ברשותך.

מה עלי לעשות בענין? את לא צריכה לעשות דבר.

איך אני יכולה להביא אותו למצב שהוא ירגיש טוב איתי ? ענית בעצמך:"בעלי אוהב אותי ונמשך אליי מאוד"

ושלא יצטרך להסתכל על אף אחת אחרת בחוץ. אולי הו לא "שם מבט" כמו שאת מבחינה.(כאן בא לימוד זכות)

יש צד לחשוב שאדם שרואה פגם מסוים אצל האחר כנראה יש לו עצמו מאותו הפגם, ולכן נראה לי הטוב ביותר כמו שכתבה 'אורה.' לעבוד על הצד שלך במשוואה. 

לנו לנשים יש משהו שאולי שיכלית קשה לך להבין אבל הוא קיים, אמיתי, ונכון וזה ההבנה לדעת כל מיני דברים בלי מדע מדיוק, ובכלל זה המבטים. יש מבט ויש מבט ומכיוון שגם עלינו הביטו לא פעם, אנחנו יודעות. פעם הרב לנסרי אמר שהקב"ה חבר של הנשים, הוא פשוט מספר להם הכל על הבעל, לא פעם בעל שואל את עצמו "איך היא ידעה?" פשוט כי אנחנו יודעות.

ולגבי חסידית המתוקה, אולי מה שאפשר זה עבודה על הזוגיות בראיה דתית, עברו על הלכות אישות ביחד, אולי על הרמב"ם. ככול שתגדילו את הכבוד ההדי בינכם המבטים שלו לא יהיו כאלה אלא רק מבטים חולפים ולא משמעותיים. מצרפת את דעתי לדן.

והמון בהצלחה ולחיים טובים ומאושרים ב"ה.

אז ככה:

אורה תודה רבה ויישר כוח גדול. חלק מהדברים הבנתי, אך חלק כנראה שעדיין לא. הם מאוד עמוקים ויתכן שאחרי קריאה כמה פעמים שוב ושוב אבין.

למשל לא הבנתי מה הכוונה " ממילא הוא יעלה על מסלול כ"כ מחובר שהיופי הרוחני שלך כ"כ אמור להקריןבו דרך יופייך הגשמי וכל השאר יראו קופות."

לאנונינמי לא הייתי רוצה שבעלי ידע שאני גולשת כאן ועוד בנושא הזה.

ולדן ולתותי יישר כוח.

הכוונה, שהוא יעלה על המסלול הנכון שאז השמש של אורך האמיתי, הנשמה שלך תראה לו דרך גופך כמו קרני שמש 

ואז תראי לו היפה ביותר כי הוא אוהב אותך את נשמתך את אשתו.

הגוף שלך לא יהיה תחנה בפני עצמה שאז, כמו כל חומר.. יכול להימאס אלא יהפוך להיות יותר שקוף שדרכו תאיר נשמתך הצבעונית ןהכ"כ פורה ונצחית וכו' ולכן המשיכה אליו תהיה יותר רוחנית, יותר קרובה למילה אהבה.. וממילא לא תימאס לעולם אלא תפרה ותפרה לפי ההשקעה שלכם בפן הרוחני- הרבה ובשפע ללא הפסקה

ולתת גם אישה יפה.

אסתר מצאה חן בעיני רואיה . יש דיעות שהיא היתה לא יפה , אבל חוט של חן היה עליה, זו הרוחניות שהקרינה ממנה. 

יש שיעור שמדבר על זה .. של הרב יהושוע שפירא באתר בניין שלם, הוא נקרא פנימיות מול חיצוניות.

מדבר על יופי האישה בעיני בעלה בפן הזה.

רק כדי להאיר על נקודה אחרת..

משהו לא מריח לי טוב פה בכלל.

הוא אולי מסתכל על נשים אחרות [חמור מאוד בעיני]

אבל את גולשת במקומות מסויימים ולא רוצה שהוא ידע.

אני תוהה אם את לא רוצה מכיון שלא בא לך שהוא ירצה לדעת את הכינוי

ואז יראה את השאלות שלך והזוגיות תיפגע? -

או בגלל שזו גלישה באינטרנט וזה לא מקובל במגזר?

או שזה אתר מזרוחניקי?

או כל מיני אפשרויות אחרות..

לא משנה הסיבה..

משנה רק היחסים ביניכם.. 

ולצערי זה לא נשמע שיש פתיחות, אמון וכנות - גם מצידך.

זו כמובן רק ההרגשה שלי מתוך מה שנכתב,

וסביר להניח מאוד שאני טועה והבנתי את הדברים באופן שגוי!!

האם אתם זוג שחי כל אחד לעצמו ונפגשים רק ברבדים וזמנים מסויימים?

אולי כמו שאמרו כאן רבים-

העמקת הקשר ביניכם, בצורה שתקרב אתכם במובן הנפשי העמוק

תגרום לזה שגם העיניים שלו יוסטו פנימה

ושניכם תוכלו לתת אמון מלא האחד בשניה והאחת בשני.

כולי תפילות שהזוגיות תפרח ותהווה עבור שניכם מקור לאושר וסיפוק 

במובנים הפיזיים והרוחניים!!!

המון בהצלחה!

אך עם השכל שבורכת בו, תמשיכי להגיב...

באמת, יישר כוח.

בתקופת שמבחינת חיי האישות המצב לא היה מרנין אצלנו(בהריונות למשל ) בעלי תמיד נפל בשמירת עניים והוא אחד שביום יום לא רואה שום אישה ובאמת לא רואה...

תבדקי תענין הזה...

ברור שצריך תמיד לבדוק שי בני הזוג מסופקים מחיי האישות ולדאוג לכך.

אבל אסור לתת לגיטמציה לפתוח עיניים על אחרות גם אם יש מצבים שלא מאפשרים חיי אישות בשיאם.

במיוחד כשמדובר בהיריון, לידה וכ' שזה אמור להיות ביחד. אז את מתארת מצב שאת סובלת בשקט את ההיריון והוא מרב הזדהות מחפש דברים . לא נראה לי שמותר אפילו להבין את זה. .

התכוונתי שכשהיתי בהריון והיה קשה בענין החיי אישות מה שגרם לפחות.. היה לבעלי יותר קשה לשמור על העניים,

זה מאוד מובן לא שזה צודק אבל מובן,

מה שאני באה להגיד זה שצריך לבדוק מה קורה בפינה האינטימית של הזוג כי יש לזה השפעה על הכל,

גבר מסופק מאשתו לא פוזל!!!!!!!

ההנחה שלך שגבר מסופק לא פוזל היא לא נכונה. היא נכונה אצלךבבית ב"ה.

.גבר יכול להיות מאד מסופק ועדיין אם תעמוד לפניו פתאום איזו יפיפיה בלבוש מינימלי העיניים יקפצו לשם וצריך עבודה גדולה.

את צודקת שכדאי לראות אם הוא מסופק אבל זה לא אומר שאם הוא מסתכל על אחרות אז הוא לא מסופק. וחוץ מזה לצערי הנה את מאשימה את האישה במצבו הבעייתי של הגבר. (היא לא מספקת אותו אז הוא מסתכל על אחרות) ובמקרה הזה זה ממש לא נכון נראה שהיא מנסה למלא כל גחמה שלו, גם כשהדרישות שלו  למעשה משפילות אותה ומשוות אותה לאחרות.

את אומרת לו משהו כשהוא אומר משפט כזה?

אני לא מכירה את כל מערכת היחסים ביניכם וגם אין לי טיפת ידע מקצועי אז אולי לא בסדר שאני בכלל מביעה דעה ומקווה שזה לא יהרוס משהו, אבל לא יכולתי להתאפק מלומר את דעתי (מתוך זעם על הסיטואציה):

הוא חייב לדעת שזה מעליב שהוא אומר משפט כמו 'למה את לא מתלבשת כמוה'. אני מקווה שכשאת כועסת עליו את מסבירה לו גם למה. מותר לו לרצות סגנונות לבוש או רעיונות מסוימים, אבל ממש אסור לו לומר 'כמו ההיא', אל תתני לו לעשות לך את זה. מקסימום גם אם הוא לא מצליח שלא לחשוב כך, שלא יהיה לו נוח לומר את זה בצורה כזו. אני חושבת שמותר לך להיפגע מאוד וגם 'לעשות בלגן' בגלל זה, ולא לשכוח מיד.

ואני לא חושבת שזה קשור לזה שהוא לא מרגיש טוב איתך ולכן הוא צריך להסתכל החוצה. אולי אם הוא יבין שזה מאוד פוגע בך ילמד לעבוד על עצמו, כי זו בעיה אצלו.

בנים מסתכלים על בנות גברים מסתכלים על נשים  גם אחרי החתונה (מקורות ד"ת של א.ח. לא מזמן)

זו המציאות

זה השיח ברחוב

ואם בעלך לא ספון על איזה סטנדר בבית מדרש שלא מאיר בו אור השמש  אז גם בעלך סופג מהרחוב מהעבודה לימודים משפחה וכל מקום

שימו לב לקוטביות וההבדלים בין תגובות נשים לתגובות גברים בשרשור הזה .(נחשו מה אני)

הוא לא מחפש לך תחליף חלילה הוא פשוט סובל מיצר למרות שהוא חש שהוא נהנה ממנו.

נקודה לטובתו וגם להוכיח את הנ"ל היא העובדה שהוא לא מנסה להסתיר את היצר הזה אלא חושב שזה דבר בריא ואפילו דן איתך ומשתף אותך בדברים.

לא ציינת חיבור לתורה ולאישיות רוחנית בקהילה שלכם

אם אין תורה אז אין תרופה ! (בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין) יש תקווה רק בהתחזקות ותפילות

אם יש תורה ויש אישיות רוחנית שמשפיעה עליו ... יש מה לדבר

דברי עם אשתו של הרב שיש לו השפעה עליו שיביא את הנקודה הזאת למודעות אצלו לא כבעיה אישית שהוא צריך להתמודד איתה כי הוא מייד יכנס למגננה. אלא כבעיה של דור  שגם עליה צריך לדבר בפתיחות

זוהי גם נקודת הרגעה בשבילך למרות  שהוא לא ישתנה מיד, כי זו לא רק הבעיה שלו אלא של כל הדור הזה

זו "התרבות" וזה "יופי אסטטי" ובלי שום רצון לפגוע בך אלא סתם חוסר מודעות  לשלילי שבזה(או מודעות וחוסר רצון לתקן)

גברים על נשים ונשים על גברים, אפילו אם הם אומרים שהם לא מסתכלים כי זו דרכו של עולם.

השאלה היא מה הם עושים עם זה ואיך הם נוהגים כלפי זולתם או כלפי בני / בנות זוגם.

אם את נפגעת, ולעתים בצדק, פשוט תגידי לו בבירור ובתקיפות שאין לך עניין לשמוע דברים כאלה או "השוואות" בינך לבין אחרות ושישמור את המחשבות שלו לעצמו.

לא צריך להתפתל יותר מדי, צריך להיות ברורים וממוקדים.

מאידך, זה לא יזיק לאף אחד אם הוא או היא יענו לטעמים של בני זוגם וישתדלו גם להיענות להם.

כמה הבן זוג יעשה את בקשתם הם ימשיכו להסתכל ולדרוש,

לדעתי זה תלוי ביראת שמיים שלו וזה יותר מורכב מזה שהוא מבקש ממך,

כדאי לדבר עם מישהו שמבין בענין ויכול לעזור יותר כי נשמע ממך שהנקודה הזו מפריעה ולא עוברת בשתיקה.

בהצלחה רבה

מה זה "אין מה להתרגש".

גם דבר לא בסדר שנכשלים בו - עדיין לא עובר לגדר "אין מה להתרגש". אלא הוא מצריך עבודה מתמדת.

יש מקומות ש"דרכו של עולם" לבגוד, אז גם "אין מה להתרגש"?  דרכו של עולם, איננה תעודת הכשר אלא משימה לעבודה גם אם ממושכת.

ובוודאי כשזו התוצאה.

מה ומי ישארו סביבנו?

אני מגיב לך באמת מתוך סימפטיה אישית -

זה לא שאלה של למחוק מה ש"לא נראה לנו". יש הרבה דברים שלא נראים. גם מחלוקת לשם שמיים זה לגיטימי.

אך כשכותבים במקום שהוא מוגדר כ"דתי",דהיינו: מחוייבות בסיסית לדבר ה', "אין מה להתרגש", כאילו ב"אדישות", על דבר שחז"ל אומרים עליו דברים חמורים מאד, זה כבר אחריות לאוירה הסביבתית שזה יוצר.

זה אחרת לגמרי מאשר אם מישהו היה מסביר שזה ניסיון, או שרבים לצערנו נכשלים וכד' - במגמה לגרום לאשה לא להרגיש כאילו יש לה איזה בעל "פושע חריג" במיוחד..  (ואולי באמת לזה התכוונת. איני יודע וזה גם לא הדיון)

[ואגב, באמת לגופו של ענין, כדאי לאף אחד לא "להשלים עם זה" גם ביחס לעצמו - אפילו אם ייכשל שוב ושוב. אין ייאוש]

ועוד אגב - לפעמים קיצוניות מביאה לקיצוניות: מצד אחד "לא להתרגש" כביכול, מאידך - בגלל שהרגשת מוסרית נכון את הפגיעה באשה, הצעת "לומר בתקיפות" שהיא לא רוצה לשמוע מזה.

לדעתי, עדיף לא להפסיק להצטער ולהתאמץ על מציאות כזו - ולאידך, דווקא ההערה לא כדאי שתהיה "בתקיפות". בדרך כלל, בין איש לאשתו, מה שאפשר להסביר ולא "להגיד בתקיפות", עדיף. גם כשאכן מוסרית בהחלט יש לכך הצדקה.

אם מישהו רוצה לשמוע דעת תורה הוא יודע איפה לחפש.

בשיח ידידותי בין אנשים החולקים חוויות ודילמות דומות לא צריך לדרוש כל זנב אות בכזו חומרה.

אנחנו לא פוסקים הלכות ולא נושאים דרשות אלא סתם מדברים ובמסגרת זו משתמשים בכל מני מילים ובכל מני ביטויים ולא צריך לחפש ולהעלות כל מני משמעויות נסתרות מאחורי כל מילה.

ולכן נראה לי שהמילים שבחרתי הן סבירות וראויות לשאלה  ואין טעם לדוש בהן.

ב. לא מסכים - בענין חומרת צורה כזו של ביטוי, ביחס להלכה , גם אם קשה לפעמים ביישום.

כנראה שנצטרך להישאר ב"קשר ידידותי", עם המחלוקת הזו..

למענך, וודאי למענו.

את מצידך יכולה להרים ולהדגיש בפניו תחומים אחרים בחייכם המשותפים,

וכך אולי להסיט את מבטו אלייך בחזרה.

אם המצב בלתי נסבל מבחינתך, ובצדק, כדאי לשמוע עצות מנוסות מיועץ נישואין.

בהצלחה רבה!

אין לי עיצה או אמירה לגבי המציאות הזו

ונראה לי שעיצות על מבטים- צריך מרב שלו או חבר שקרוב אליו..

אבל יש לי קצת משו על הנינסוח- הדיבור

תגידי לו פעם- בנחת-

אתה יודע שהשוואות- זה דבר שפוגע? כמו שאתה לא היית רוצה שאני אני אשאל אותך- למה אתה לא מרוויח כסף כמו השכן?

(חובה! עכשיו להציע לו ניסוח חלופי) הרבה יותר טוב שלי- שאתה אומר לי את הדבר עצמו- אולי את רוצה ללכת עם שמלה אחרת? תהיי עוד יותר יפה ככה ממה שאת כבר! (ניסוח משולב מחמאה- חשוב)

או ניסוח אחר בסיגנון- עם האלמנטים האלו

ואת מצידך יכולה לומר לו- סבבה!

אתה בא איתי לחנות בגדים\ עליים\ פאות\ איפור\\\???

שיראה לך מה הוא אוהב (או שילך לאיבוד בחנות ויאמר- די!)

הרב אבינר הסביר פעם את דעת רבי עקיבא מדוע יכול לגרש את אשתו כשמצא נאה ממנה? אם הבעל בכלל יכול לחשוב שיש מי שנאה מאשתו סימן שיש כאן בעיה.

דבר נוסף כשהייתי בחור צעיר בישיבה ולא הוצאתי את האף מתוך הישיבה [פעם בשלושה שבועות נסעתי הבייתה באוטובוס מדלת לדלת , ולא הייתי ברחוב כלל]

יצא לי לאחר שנה להגיע לת"א וממש הרגשתי שאינני יכול להסתכל זה ממש כאב לי בעיניים. היום כשאני מסתובב יותר אינני מרגיש את הכאב הזה. אומנם לפעמים זה צורם לראות נשים שאינן דתיות ברחוב אבל לא כואב.

מה שיוצא מכאן הן שתי מסקנות:

א. אם מגבירים קדושה זה עובד. תדחפי את אישך ללכת לשיעורים גם אם לך לא כ"כ נוח הזמן. [תרוצים יש תמיד בדיוק ארוחת ערב ולהשכיב את הילדים וכדו']

ב. זה לא בגלל שאת לא נראית טוב לבעלך אלא יש בחורות שפשוט הולכות ערומות או כמעט כך ברחוב וזה מושך להסתכל- ויש צורך לעבוד על שמירת הראיה יותר.

יש לי למשל שתי דרכים לנסוע מהעבודה באחת מהן [הקצרה יותר]יושבות על הדרך שתי יצאניות אני משתדל מאוד לא לנסוע משם. כשסיפרתי על כך לאישתי היא שאלה מה יש סיכוי שתתפתה להן אמרתי לה שלא נראה לי אבל זה לא דבר טוב לעניים לכן יש להמנע מלעבור שם.

אינני צדיק אבל אני משתדל ואשתי משדלת אותי ללמוד כל יום גם לעצמי וגם עם הילדים , צריך לדחוף הרבה קדושה הבייתה.

ואולי לא לקחת את הבעל לקניון זו גם דרך?

'מלך עוזר'  - לאדם במאמציו.

לצערי הרב הוא נמשך יותר לנשים מהמגזר שלנו חרדיות שהולכות בצניעות ולבושות מודרני בצורה שמושכת אותו וזה מה שמפריע לי.

בכל אופן בהחלט אני ינסה לגרום לו ללכת לשיעורי תורה וללמוד גם בבית.

חסידית יקרה

לדעתי כיום כמעט אין בחירה חופשית לא ליפול בשמירת עיניים אפילו (ובמיוחד) במגזר החרדי. עוד, יכול להיות שבעלך בעל אופי סקרן ואוהב אסטתיקה וזה גורם לו ליפול בזה עוד יותר, הסתכלות בנשים אחרות נעשה לו הרגל.

עד כאן, זה בינו לבין הקב"ה, אם הוא יבין את הרגישות שבראייה, איך זו משפיע בכל תחומי החיים, את הפן המוסרי העדין שיש בזה, הוא יצא מזה ולא יבזבז את המבטים שלו לשום דשא אחר.

הבעיה הגדולה, זה חוסר טקט או מעין גסות בה הוא מתנהג! עצם זה שהוא מסוגל להגניב מבטים לנשים אחרות לידך ולהתבונן בהן וגם אח"כ להציע לך את הסגנון שלהן, ללא התחשבות ברגשות שלך, חמור מאוד מאוד.

יש כאן אדם שאיבד את הרגישות לאשה שלו, ואת חייבת לדבר אתו על כך ולגלות לו שאת נפגעת ונפצעת מכך קשות. אם הקשר שלכם מספיק פתוח דברי אתו גלויות בדיוק כמו ההודעה שכתבת בפורום על מאמצייך ואל היחס שאת מקבלת וכו'. אם הקשר שלכם לא פתוח עד כדי לדבר אתו על כך, אז אולי תכתבי לו מכתב נוגע ללב כנ"ל, כמה שאת נפגעת מזה וכו'.

אוירה טובה בבית, ניגונים חסידיים אמיתיים מתנגנים כל הזמן (נגוני חב"ד וכאלה ולא הג'יפה המתקרא מזיקה חסידית) לימוד חסידות ומוסר וכמובן תפילה של אשה על בעלה משרים על האדם רוח טהרה וקדושה    

בהצלחה, ותזכי לנחת יהודי חסידי

חסידית יקרה,

אני גבר דתי שנפל באינטרנט לא פעם ולא פעמיים. היה לי מאוד קשה לקבל את העבודה הזו, הדבר כמובן יצר מתחים משמעותיים מאוד ביננו והגענו למקומות קשיים מאוד מבחינה זוגית.

כיום, אני בטיפול ואני מבין שבזבזתי זמן יקר מאוד כשלא הלכתי לטיפול. הטיפול אינו מגדיר אותי כנכה, מפגר או פסיכופט אלא מאפשר לי לעבד בתוכי חלקים שלא הכרתי.

הדרך הזוגית עוד ארוכה אבל אני שמח שאני בכיוון הנכון.

אני מפציר בך - אנא לכו לטיפול, או שאם ישחבר קרוב או רב קרוב שיכול לשכנע את בעלך ללכת לטיפול מה טוב. חיי הזוגיות שלך תלויים בכך. בעל שאינו מבין מה הוא עושה כשהוא אומר לאשתו את הדרים הללו - צריך חינוך מחדש.

גם אני גבר וגם לי יש יצר ואוי לנו אם נגיד שבגלל היצר מותר לנו להסתכל.. כולם עושים.. זה הנורמה (?!!)

מאחל לך הרבה אומץ לצעוד בדרך הזו ומתפלל שה' ישלח לך ישועה ברכה ורחמים.

בשום אופן..

כל הכבוד לך שאת עומדת על זה.

אמנם זה מצריך מאישה הרבה כוחות נפש להיות לפעמים 'כנגדו' אבל לפעמים אין ברירה,למענה,למען הבית,למען האמת וגם בשביל הבעל,אסור להשלים עם מצב נוראי כזה.

אסור בשום אופן להסכים לתירוץ המסוכן הזה -"כולם ככה" א.ממש לא כולם ככה,יש אנשים טובים בעולם,אנשים ערכיים ונאמנים,ולא מעט ב"ה. ב.בלי השוואות,אבל זה ה תירוץ הנפוץ בפי כל עברין (בעיקר בנושא הנ"ל)

ג. אדם  שמרשה לעצמו ליפול בצניעות (בלי רצון לעבוד על עצמו ואפילו בלי להצטער ולהתנצל על זה) זה לא תמים בכלל,הוא פוגע בכל כך הרבה אנשים "בתמימות וטבעיות" ,גם באשתו וגם בילדים שלו ובטח שגם בבנות ובנשים שעינו פגעה בהן (גם אם לא נגע בהן חו"ח זה פגיעה) ואם היא יודעת ושותקת היא גם יכולה ח"וח לקחת באחריות.

וכמו שכתוב בשולחן ערוך,הכל מתחיל בעיניים "העין רואה והלב חומד וכלי מעשה מסיימים..."

לא באה להדאיג ולא להקצין,אבל בעינינים האלה צריך לדעת שיצר הרע זה אש ולא משאירים לו פתח להכנס.

נכון שזה מצב לא פשוט בכלל וצריך לחשוב איך מגיבים ,אבל ברור שלהשלים עם זה אי אפשר ולא צריך.

וחשוב שזה ברור לו שהיא לא מוכנה לדבר כזה .(ודווקא הבעל צריך לשמוח שאשתו מקנאה לו,אחרת המצב באמת בטטה)

 כדאי להתייעץ עם משהו שיודע (אולי הרב שמחה הכהן או הר' ימימה) או משהו שהאישה יודעת שיש לו השפעה על בעלה ושהיא יכולה לסמוך עליו שישפיע עליו בענין.

הלוואי שנזכה שכל הגברים יהיו צדיקים ומתוקנים כיוסף הצדיק והבנות צנועות ושמורות כשרה.

גם בעלי אומר שזה קשה לו והוא מסתכל .  מדי פעם רצה שאתלבש יותר אלגנטי כמו אחרות (חרדיות). לידי הוא לא מסתכל וגם לא אמר על מישהי מסויימת כך שאם לי זה היה קשה לך הרבה יותר!

בינתיים אני נעשיתי יותר צנועה והוא חשש שאני אהפוך ליותר מדי חרדית בלבושי- הוא דיבר עם הרב שלו שאמר- יותר טוב יותר צנועה מפחות צנועה....

בהחלט צריך לדבר עם רב הוא צריך לעבוד על זה שהוא כל הזמן מסתכל על נשים וגם על זה שהוא אומר לך עליהן!!!!  

כל השוואה גם אם בכלל לא במראה היא לא במקום (לדוגמא: אחרות מבשלות 10 מנות לשבת  למה את לא? )

אני מסכימה עם אחרים שאם בעלך רוצה סגנון מסויים וזה מתאים לך אז אפשר לעשות מאמץ אבל כל הזמן להסתכל על אחרות ולהגיד לך להיות כמותן זה ל א בסדר!

ניתן לדעת את ההבדל מראש- אם אומר- אולי תלבשי חליפות (לדוגמא) אז הוא רוצה סגנון מסויים אבל אם אומר למה את לא לובשת כך וכך כמו אחרות אז הבעיה יותר עמוקה.

אם תוכלי לומר בתקיפות שיפסיק להשוות והוא ישמע לך מצויין אך אם לא עלייך לפנות לרב ולראות אם צריך עזרה מקצועית.

הבעיה היא אצלו ואת לא צריכה לסבול!

לאנונימי שלום, ראשית תודה על השיתוף והכינות. גם אני סובל מהיצרים ואני רוצה לדעת מה זה הטיפול, ואיזה דברים 'לומדים' שם. והאם זה טיפול פסיכולוגי?

תמיד אני מבולבל, האם החילונים שמרשים לעצמם וכו' אז אצלם זה בגדר הנורמה, כאילו זה לא יתר יצרים? הם מסתדרים בלי טיפול..

זה מעניין שחילוני ממוצע (לא פרוץ) יודע לללכת בין הטיפות, מצד אחד מרשה לעצמו, מצד שני הוא לא יושב כל היום באתרים מלוכלכלים. כך לענ"ד.

אשמח מאד אם תוכל לייעץ ולעזור לי

תודות

זו טענה שאני שומעת הרבה מהמשפחה המורחבת שפשרנית יותר בדת..

למה לנו לא מזיז לראות פריצות ולכם שאתם משתדלים לא לראות זה מאוד מפריע..

התשובה שבעלי אומר: מי שכבר חולה לא ירגיש עוד קצת כאב...

מי שכבר חולה בתוך פריצות אז עוד אישה לא עושה לו כלום, הוא כבר כ"כ מחוספס ואטום

זה ההבדל, היצר שלהם מסתכם ביותר מלשבת באתרים מלוכלכים אלא במעשים.

אלא כמה חיובי יש לו.

הוא מצליח לחוות קשר חיובי , אמיתי משמח ?

כשהוא כבר צמא לחוות את הרגשת החסר והשלמתה מהבחינה האמיתית הוא מצליח? לא. הוא לא יודע איך. ואז גם אם ינסה, הוא יתנהג כמו עיוור באפלה כי הוא כמה שכבות מתחת , הוא לא יודע שקיים אור כזה בעולם, קשר ממלא , טהור וכה משמח, משמח באמת. ובאמת הם אנשים שמרגישים הרבה ריק ועצב בחיים. חסר להם שמחה, כיהם לא נוגעים בנקודה האמיתית של החיים.

והרמה הזו לא בנקודת הכבישה שלו.. הוא מסכן ואין לא מלאות בחיים

ובשביל לחוות קשר מהותי עם אישה (שהוא צמא לו רק לא יודע מה ואיך), הוא צריך לקלף טונות של קליפות וזה עבודה קשה, שהדרך היחידה להגיע אליה היא , לרצות את זה באמת ולהתחיל לעבוד- וזה משתלם.

הם לא יודעים להלך בין הטיפות , הם מתחת לטיפות הם שבעים אבל רעבים.. שבעים מכל הג'יפה כי תכלס היא לא נתנה להם כלום, רק ההפף ורעבים ללא נודע.

בהתמודדות עם היצר - רק תוספת אור ודרך ברורה.

תוסיף אור של תורה, אפי' דקה, אפי' שניה וזה מה שיעזור לך להינצל.

אמנם, אם יש לך מקום לחשוב שהבעיה היא נפשית - לך לטיפול פסיכולוגי.

אני לא איזה משוגע וכד' והלכתי במשך שנה לטיפול פסיכולוגי כל שבוע וזה מאד מאד עזר. א-ב-ל צריך לבחור בעל מקצוע עם קבלות...  (ד"א, אם היית מכיר אותי לא היית מנחש שהייתי בטיפול. האנשים הנורמטיביים ביותר זקוקים גם הם לטיפול...).

זה שקר שאין כמותו שהפריצות לא מפריעה לחילונים. חה חה חה הבדיחה הגדולה ביותר! כמו שחיים של סלבריטי הם הטובים ביותר (ולכן צריך הרבה סמים ואלכוהול, קצת להרגיע את ה"אושר הפנימי" המתפרץ שלהם).

מתוך י-ד-י-ע-ה, לא ניחוש, לא תיאוריה, לא הגיון. ע-ו-ב-ד-ו-ת בשטח: הם סובלים מאד מאד מאד.

זה יוצר בילבול גם אצל החילונים הותיקים ביותר. זה פוגע בזוגיות שלהם ובסתר ליבם - רבים מהם היו שמחים אם הגבר היה חוזר "קלות" בתשובה.

חתן נשרף בפנים כשכל החברים שלו נמרחים על אשתו ביום החתונה בריקוד ה"מסורתי". והוא הדין לכלה שחברותיה נמרחות על בעלה ביום חתונתה.

זה עוד לוקש ושקר וכזב שמוכרים לנו בשם ה"חופש" החילוני. דבר עם חילונים שבאמת קרובים אליך, שידברו באמת מה יש על ליבם (כמובן, לא אנשים סוטים שצריכים טיפול ספציפי, אל בריאים בנפשם) ותופתע לשמוע כמה סבל ואיזה כלא זה המתירנות.

כל זה מידיעה. ואם תחשוב על זה - גם ההגיון יכריח את זה. תחשוב אחי.

נסי לדבר איתו על  זה, אבל תביני שגבר לא יכול לשטוף את העיניים כל היום אח"כ לרצות רק אותך  (גם אם הוא אומר לך ככה) ואת רוצה שיהיה נאמן לך גם בחלומותיו, גם כשהוא לבד בלילה, ובהחלט מגיע לך!!

ותרחיקי אותו ממחשבים וטלוויזיה זה מכשול עצום...

תאמיני ותגידי לו שאם לא הוא, גבר אחר יאהב אותך הכי בעולם ושהוא יחפש לעצמו מישהי שתהיה מוכנה לזה ויסתכל חופשי.

כמו שהוא לא היה רוצה שתלכי לדגמן מול גברים (בלבוש צנוע ומודרני) ושהם ישטפו אותך במבטיהם כך את אל תתני לו להסתכל על בחורות. חוץ מזה שהוא פוגע בכל אותן נשים שלא מעונינות במבטיו הבוחנים ובבעליהן שלא היו רוצים שיבחנו כך את נשותיהם.

יום טוב, סליחה על החפירה- זה חשוב מאוד!!!

אולי שהיא גם תשים לו משקפיים עם מספרים לא נכונים כך שיראה מטושטש, ותנעל אותו בשעות הצהריים בבית ותשים לו גמרא ביד עם ליקוטי מוהר"ן וילקוט יוסף.

אני בטוח שהוא יבצע את הכל בצייתנות מופתית 

תהיי ריאלית. למה שהיא תוכל להשתלט על החיים שלו והוא לא יוכל להשתלט על שלה? ואולי גם הוא צודק? 

"בן מלך! תזכור שמגיע לך אשה יפה כמו שאתה רוצה, ואסור לה לחפף ולהזניח את המראה שלה רק בגלל שהיא כבר נשואה! אשה צריכה להיות יפה לכבוד בעלה" וכו' וכו'.

כל הגישה של "מגיע לי"  היא חלק מובהק מהבעיה שלו. רוצה לצרף גם את חסידית לאותה השקפה?!

תבינו קשר בין בעל לאשה לא מתחיל מהמראה שלה.

נכון יש לנו ניסיונות גדולים, במיוחד בעולם פרוץ שהיצר מפתה מכל פינה

אבל זה לא קשור לקשר שלכם עם אישתכם!

מול היצר צריך ואפשר להתמודד בכל הכוח, אבל הקשר עם האישה הוא כ"כ אחר, כ"כ בנוי על הברית ביניכם גם אם היא מכוערת זה לא קשור לענין אתה אוהב אותה ויש לכם אידאל משותף שאתם עובדים למענו וזה דבר הרבה יותר גדול וחשוב.

אז נכון "דיינו שמצילות אותנו מן החטא" אבל זה שיך להתמודדות מול היצר. זה לא קשור לקשר בינכם.

לא קראתי תגובות אבל חושבת שמאד מאד חשוב לדבר על זה עם בעלך. לא ממקום כועס או מאשים, להראות לו את פגיעותך (שנראה שאינו מבחין ומודע אליה), לנסות לשאול אותו לתחושותיו. תקשורת כנה פתוחה ומחכבדת היא הבסיס בקשר. בהצלחה יקרה!!

ערב טוב,

תודה רבה לכל המגיבים, והרעיונות שנתתם פה היה לי ממש כיף לראות כל אחד איך שהוא משתתף בצערי. תודה תודה!

אני רוצה לשתף אתכם מסיפור מהיום בבוקר. יצאתי עם בעלי לקניות בסנטר בירושלים היה הכל נחמד ונעים הסתובבנו שם וגם אכלנו. הוא אפילו קנה לי כמה דברים שרציתי. בקיצור, נהנינו.  

עד ש... בצהרים בדרך הביתה הוא אומר לי מה את אומרת על המוכרות בחנות שקנינו את הבגד הם נראות מאד יפות ואינטליגנטיות, נכון שהם נראות יפות, אל תגידי שלא.

אני אישית מאד נפגעתי מהדברים שהוא אמר. אבל האמת שהן באמת היו יפות והגבתי לו – נכון, אבל עם דקירה בלב. שהוא שוב פעם אמר לי את זה.  

זה מאד מעצבן אותי. אני כבר ממש מתוסכלת מהנושא הזה.  

אני השתדלתי להתלבש בבגד שהוא נהנה לראות את זה עלי, התאפרתי בשבילו וזה התודה שהוא נותן לי?

(אני חייבת להודות בזה שאני הזמנתי אותי להיכנס איתי לתוך החנות, כי רציתי שהוא יחווה את דעתו על הבגד לפני שאני קונה... כי אני רוצה שהוא יאהב את זה...)

כמו כן אשמח לשמוע מאלו שהציעו להפנות לטיפול, או כאן, או באישי, יותר פירוט על אופי הטיפול, למי ניגשים ומה הדרך לטפל בזה. האם זה טיפול תרופתי? או טיפול רגשי, או פסיכולוגי וכו', והאם ידוע מה משך הטיפול וסיכויי ההחלמה בנושא.

מודה לכולם מראש!!

היית אומרת לו נכון אבל אני יותר יפה מהם לא? הרי התחתנת איתי לא איתן..... נראה לי שהוא היה מבין לבד את המסר...

ולא תמיד צריך ללכת כ"כ רחוק לפעמים הגברים פשוט לא מבינים כמה פוגעות המילים, שיחה כנה וישירה על כוס קפה בשקט בל טלפונים אולי תעזור לברור.... בהצלחה!!!

לפי מה שאת מספרת בעלך אומר לך בלי היסוס משפט מטריף כמו "נכון שהן נראות יפות. אל תגידי שלא.." - ודווקא בגלל זה נרגעתי קצת.

בהתחלה הסכמתי עם מה שאנשים כותבים על היצר וכו' והזדהיתי עם לימוד הזכות על הנסיון וכו', כמו גם עם תחושת העלבון והצריבה שלך. אך כעת אני מבין שהבעיה היא פשוטה עוד יותר. הוא בכלל לא מבין שמפריעה לך ההשוואה הזאת! הוא לא חש לליבה של אשה, (ויכול מאוד להיות שהוא לא היה נפגע אם היו אומרים על גבר אחר שהוא יפה ממנו או מתלבש יותר אלגנטי ממנו וכדומה - רוב הגברים לא עושים עניין גדול מהשוואה כזאת). הרי אם היה מבין שזה מפריע הוא לא היה אומר זאת גלוי כל כך, אולי היה מגניב מבטים בסתר בגלל היצר שיש לכל הגברים... אך אם הוא מפטפט על זה בחופשיות, סימן שלדעתו זה נושא גיטימי לשיחה בין איש לאשתו!

ומכאן שאולי הוא לא נתברך ביותר מדי טקט - אך זה לא אומר כלום על כך שאינך מספקת אותו, ושהוא מחפש לרעות בשדות זרים ואני לא יודע מה עוד.

בעיות כאלה פותרים לאט לאט על ידי העלאה למודעות, ובודאי לא בשעת הכעס. למשל על כוס קפה לגלגל שיחה על נשים שנפגעות כשמשוים אותן לאחרות, אולי לספר סיפור על מישהי שבעלה אמר כך וכך, ואז "להזכר" כבדרך אגב בכך שגם הוא אמר ככה פעם וזה לא היה נעים במיוחד... אפשר "לצחוק" על זה באותו רגע - אך להוסיף שברצינות, - זה לא נעים, ואנחנו צריכים להפסיק את זה...

זה כמובן רק קצה חוט. ואני מקווה שעזרתי..

הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר "ואוהביו כאת השמש בגבורתו"

במילים אחרות אחותנו חסידית הצדיקה בעלת המידות הטובות. מי שעוצר את עצמו בשעה שנעלב עליו הכתוב מעיד שהוא מאוהבי ה' ומאיר אור גדול בהתגברותו .

אשרייך שלמרות העיסוק בנושא ואחרי כל מה ששמעת פה לא פעלת "מהבטן" בזמן אמת ואת עדיין שוקלת את תגובתך במאזני השלום והשלווה שתמיד ינחלו בביתך.

(המשך תגובתי "בנות יקרות...)

צריך לחלק את העניין ל2

א. יחס אלייך וטאקט

תלוי בטיב יחסיכם אם אפשר רק להגיד לו שנראה לך שלא שיך שיגיד לך דברים כאלה.

למה לא שייך??  שוב לפי הכירותך מה הכי פחות נפיץ מבחינתו וממה יעשה הכי פחות סרטים. (או פגיעות שלך או נראה לי שזה לא צנוע הדיבור על נשים אחרות וכו. )

ב. שמירת העיניים של בעלך אין לי הרבה מה להוסיף על הנ"ל רק שתחברי אותו לתורה בעדינות האופינית לך ובחכמת נשים שבך לא בלחץ.

צר לי שאיני יכול לייעץ לך בענייני טיפול אך נראה לי שמדובר על משהו ריגשי פסיכולוגי

אני מאמין יותר בפן הרוחני

אם הוא יתחבר לתורה הרווחתם כפליים

ואם לא אז מי אמר שיסכים ללכת לטיפול אחר בכלל?

אגב בשיקולי ריווח מול הפסד אולי עדיף שתלכי לקנות בלעדיו? אם לא יאהב אז תלכי להחליף.

רצונותייך טובים ודרך פעולתך שקולה ומדודה הוסיפי בתפילותייך ותראי ברכה בביתך

ומוסיף. את היית צריכה בשקט ובשלוה להגיד לו: אתה מעליב אותי. לחברה לא היתה לי שום בעיה להגיד שהן

יפות או לא. אני לא מקנאה בזה. אבל אתה בעלי, איש, שמצד האמת אסור לך להסתכל בנשים אחרות ולהנות

מיופין. אז אם אתה לא מצליח לעמוד בזה - אתה צריך להרגיש לא נוח עם זה, לעבוד על זה, ולא להוציא עלי את

מה שלא הצלחת לחסום.  בתור אשתך - אני לא רוצה להיות שותפה ל"חוויות" שלך מאחרות.  כמו שאני אוהבת

אותך ומתמקדת רק בך - אני רוצה שגם אתה תאהב אותי ותתמקד רק בי. ואם נכשלת - לפחות תרגיש לא נוח עם

זה ובוודאי לא תוציא את זה עלי.

אם האוירה תתאים - את יכולה אחרי דבר כזה לנסות להגיד בחיוך: טוב, אז אתה רוצה שעכשיו נתרגל את הענין,

נסתכל רק אחד על השני, נדבר ונמקד רק זה בזה?....  ותדברו על עניינים אחרים, על כוס קפה...

ויש להעיר שה"הן באמת היו יפות" שלך - הוא אחרת לגמרי ממה שהוא מתכוין בזה. זו לא שאלה של ניתוח

עובדתי..  וזה דבר שצריך לעבוד עליו, ובוודאי לא לומר לאשה.

מהפורום ומהכתבה אי אפשר לדעת הרבה, אבל ייתכן מאוד שכל מה שהבעל רצה לעשות זה לעזור קצת לבחור בגד והציע בגד כמו ההיא או ההיא. עצם העובדה שאין לו טקט מראה שהוא לא כל כך בעסק של נשים, וזה בא יותר מתמימות מאשר רוע לב חס וחלילה.

וגם האשה השואלת, גם היא לא מכירה כנראה דברים נוראים שיכולים להיות באמת, לכן גם מבט מפחיד אותה.

הרי הבעל לא התחיל לדבר או להצטחק עם נשים אחרות, בסך הכול העיניים שלו נמשכו לא לכוון הנכון. גם זה יכול להיות בגלל שהוא מסוגר בתוך עצמו ומתבלבל קצת רק למראה של אשה אחרת.

בברכה לחיים נעימים ומאושרים. רוב נחת לשניכם יחד.

 "סתם הסתכלות" שהוא נהנה ממנה והרי ציוו חז"ל לא להסתכל על אצבע של אישה אם נהנה ממנה. יסלחו לי - או שלא - כל המתיפים והמתיפיפים מאחורי המודרניזציה והפריצות של הדור, אבל יש פה בעיה הלכתית וזה לא סתם, וחפיף, ושטיות, ועובדה שחז"ל צודקים כי יש פה אישה שצריכה להרגיש מלכה והיא מושפלת,ואפילו אז אתם לא רואים מה לא בסדר???

ולגביך צדיקה שלי, דברי איתו מהר כמו שדוסית2 כתבה, על כוס קפה בשקט ובלי טלפונים, זה חייב להפסק, קודם המילים, וב"ה גם המבטים.

בהצלחה בהצלחה בהצלחה

בהתחלה רציתי לכתוב משהו חריף ואז ראיתי את התגובות מעליי שנתנו פנים שאולי בעלך תמים ולא יודע פני אישה מהם ולכן קצת מאבד עשתונות וכו' ואמרתי נענה משהו רגוע יותר.

משהו שקצת קשה לי ולא מובן..

איפה הקנאות הנשית הטבעית שלך?

לדוג': ציטוט

"עד ש... בצהרים בדרך הביתה הוא אומר לי מה את אומרת על המוכרות בחנות שקנינו את הבגד הם נראות מאד יפות ואינטליגנטיות, נכון שהם נראות יפות, אל תגידי שלא.

אני אישית מאד נפגעתי מהדברים שהוא אמר. אבל האמת שהן באמת היו יפות והגבתי לו – נכון, אבל עם דקירה בלב. שהוא שוב פעם אמר לי את זה.  

זה מאד מעצבן אותי. אני כבר ממש מתוסכלת מהנושא הזה. "

וואו האדישות התמיהה אותי.. אולי אני סתם חמת מזג.. אבל איך רק,שתקתי ? אמרתי נכון, כי הן באמת יפות?

הלוו איפה הדאגה שלך לשלומכם, צדיקה?

איפה הקנאות? ההשתוקקות הפורצת לבעלך? הי, אהוב אתה שלי, אני זקוקה לך , אתה היחיד לי, אתה האור המחייה אותי?

איך אתה מפנה את אורך? תשומת הלב שלך, לאחרות ?

זה לא מתאים לך, אתה הרי בן תורה וכו' (אני לא דנה על התוכן שכתבתי, אלא הדגש על חוסר הזעקה הטבעית הנשית של כל אישה לבעלה).

מה רמת התקשורת ביניכם? 

אתם מכירים בכלל קצת אחד את עולמו של השני? מדברים? חושפים?

בסיס לקשר אמיתי זה שיתוף, תקשורת פתוחה, תקשורת בדברים כואבי ו-משמחים, חויות , רגשות, דעות.

איפה הרגשת הקנאות הטבעית? תחושת השייכות שלך לגביו?

קנאות היא אינסטינקט. לא שכל, לא טקטיקה, לא דרך.

כן, היא יכולה להסביר לו כמה היא רוצה אותו לגמרי שלה, כמה היא רוצה להיות לגמרי שלו וכמה היא תתאמץ בשבילו ועוד ועוד אבל לא בפרץ של קנאות אלא של צורך, אפי' תלות וחולשה (דרך אגב, זה ממיס גברים בד"כ. מה לעשות? גדלנו על סרטים ).

אבל התפרצות קנאתית לא תפתור את הבעיה לטווח הארוך. היא רק תשתיק את הבחור מלדבר בקול רם... תזהיר אותו לא לחשוף כי הוא עלול להינשך.

לדעתי, ולא מצד לימוד זכות, הבחור אומר את כל הנ"ל ממצוקה. דמיונית, ניתנת לטיפול רק אם יעבוד על עצמו ע"י קנין של תפיסה אחרת, אבל מצוקה. קשה להסביר את זה בלי לחוות את זה.

גם אני במצוקה הזו לפעמים. למזלי (ייייייייייייייייייש !!! תודה ה' !!!!!!! ),  אני יודע שהיא דמיונית . וזה כל מה שמשנה.

אני לא הטיפוס של צעקות אבל אני כן מעירה לו על זה.

ב"ה באחרונה התקשורת בינינו בכל הנושאים כולל בנושאי אישות הולכת ומשתפרת פלאים.

קודם כל - אני כותב את הדברים מנסיון, לא רק שלי. ואני מאמין בפיתרונות ולא בהשלמה וכניעה. כי יש ה'.

והאמת היא שאני כל כך מבין את הקושי שלך ונרגש מאד מאד(!!!!) מצערך.

דעי לך שאת אישה נהדרת, שעושה הרבה מאמץ למען בעלה(מה שתיארת לעיל, וממש לא משנה מה את לא עושה), ואני מאמין שאם את מתאמצת כך - הבחור צריך להיות ממש בחור טוב ונחמד ואני מאמין שכך הוא באמת.

זה קודם כל, שיהיה ברור. 

גברים עם טבעיות (גשמית) בריאה [ברוך ה' !] מתמודדים הרבה בכל הקשור לשמירת העיניים.

בעלך לא חריג. 

אבל... תחושת העלבון שלך מאד(!) מובנת מאידך.

לדעתי, הדרך היחידה לשנות את המצב הנ"ל היא פתיחות נפשית, הבנה הדדית, והרבה הרבה שיעורים בזוגיות.

אסביר את דברי:

ראשית, חשוב שבעלך יבין איפה את עומדת ביחס למצב שבו הוא מסתכל על אחרות. את יכולה לדבר על

זה, אבל בנחת(!), מתוך הבנה לקושי שלו, והבנה שלא הוא, ולא את, מושלמים. יש לכולנו עוד הרבה מה לשפר...

תסבירי לו בלי להטיח אשמות או הטפות מוסר. פשוט להסביר מה קשה לך(!!!) בזה. כמו להגיד שזו "חולשה" שלך... אל תנסי לקחת את הצדק והמוסר לצידך(!) הוא לא יוכל לקבל את זה ולא יסכים לקבל שום מסר. לכן ההסבר צריך להיות על הקושי שלך, בלי שום קשר אליו. [מה את רוצה, מה קשה לך, כמה את מנסה ולא כמה שהוא רוצה יותר מידי, או לא בסדר, או לא מוסרי וכו'].

רק כך תוכלי לנסות להוביל אותו להכיר בזה שהנטיה הזו להסתכל על אחרות היא ג"כ חולשה. להבין שזה לא בסדר, גם אם זו התמודדות קשה שלו.

את השאר, ואני אומר זאת בעיקר לאור מה שאני מבין מהתיאור שלך את המצב, תני לאחרים לעשות.

אולי גם את יכולה להביא אותו להבנות עמוקות שישחררו אותו מהתלות במבט חיצוני.

לי אישית קשה להאמין שבעלך, שנוטה כרגע למבט שכזה(כפי שתיארת, וזה טבעי) יוכל לקבל ממך תובנות שכאלה. דברים כל כך עמוקים בהבנה צריכים שיבואו מתוכו, לא ממך.

וזו הסיבה שכתבתי - שיעורים בזוגיות.

דרך הרצאות שכאלה אפשר להתפתח ה-מ-ו-ן. לא חושב שיש מישהו, שלא שומע הרצאות שכאלה ובאמת יכול לפתח זוגיות רצינית (אא"כ הוא אחד לרבבה...). יש המון מרצים, המון סיגננות והמון תוכן. צריך לחפש משהו שגם הוא יאהב. [המלצתי - הרב אוהד תירוש, הרב ראובן פיירמן. יש הכל באינטרנט, אותם, ועוד הרבה].

הדרך הפשוטה למשוך אותו לזה היא ע"י השמעת ההרצאות תוך כדי פעילות בבית.

לדוגמא - יום שישי. שוטפים כלים, מנקים את הבית וכו' - זה הזמן. אפשרות שניה - נסיעות. וכו' וכו'.

אני מאמין, שברגע שתקלעי לסגנון ההרצאות שלו, הדברים אט אט ייתישבו על ליבו והמבט על החיים והזוגיות ישתנה.

זה הפיתרון האמיתי ובר-השגה לדעתי (הממש לא קובעת ).

בהרצאות טובות ורציניות (גם אם משעשעות ומלאות סיפורים) נמצאות התשובות לכל השאלות שלך. נמצאות שם גם אותן תובנות והכרות שיעזרו לבעלך להבין שההשוואות שלו כרגע הן ממש לא לעניין...

אם לא תצליחי למשוך אותו לשמוע - תשמעי בעצמך, ומזה תביני את איך להמשיך.

לא תמיד הפתרון של הבעיה נמצא בתקיפה ישירה שלה. יכול להיות שיש נושאים אחרים שתוכלי לעבוד עליהם בזוגיות שלכם, ומתוכם תיפתח הדרך לשינוי ההסתכלות שלו בכל הקשור לשמירת העיניים.

במשך כל השנה הראשונה של הנישואין שמענו אשתי ואני כל שבוע שיחה. מה שזה פיתח וקידם - אי אפשר לתאר. פשוט אי אפשר.

נכון, זה יצריך הרבה מצידך, מאד תובע - נפשית. אבל לפום צערא - אגרא.

נסי בע"ה לא לעשות זאת בשבילך, אלא בשבילו, בשבילכם. זה יעצים את ההשפעה של פעולותיך.

אשרייך אחותי היקרה שאת מחפשת ומשתדלת! אני מעריץ את המאמץ שלך!

אני מאמין באמונה שלמה שזו הדרך להצלחה!

אתפלל, עד כמה ששווה תפילתי, עליכם בתוך כל עם ישראל (כן, כן, גם עלי ועל אשתי אותה אני משתף בכל קושי בשמירת העיניים וזה מה שעוזר לי להחזיק מעמד...).

יש רק הקב"ה (ואנחנו, מתוכו ומכוחו) בעולם.

אז אין שום ייאוש! אלא ברכה והצלחה!

אני זוכרת משפט חזק שהמדריכת כלות אמרה לי לפני החתונה,

רוב הנשים יעמדו מול המראה ויגידו לבעל: איזה שמנה אני/כמה חצ'קונים יש לי/איך אני נראית רע היום...

בהתחלה הבעל לא יגיד כלום ויגיד להפך מה פתאום את מהממת אבל לאט לאט אשתו מכניסה לו לראש שטויות..

(לרוב נשים אומרות את זה כדי לשמוע את ההפך אבל לא משנה..)

אני למדתי כל הזמן להגיד לבעל, איזה אישה יפה יש לך/נכון הבגד הזה יפה עלי/המטפחת מחמיאה לא?

זה נשמע הזוי ודורש פתיחות אבל תכל'ס האישה מכניסה לבעלה מה הוא יחשוב עליה הוא הרי התחתן איתה מתוך ידיעה שהיא היפה בנשים...

לדעתי בעלך בכלל לא חושב שזה פוגע בך והוא לא רואה קשר בין יום מפנק לאשתך ואמירה כזו..

לא חשבתי על כיוון כזה. אנסה ליישם גם את זה. אם כי באמת לא נעים לנחתום שיעיד על עיסתו... אני יחמיא לעצמי? קצת מתביישת אבל אנסה.

אני רואה שיש עוד בעלים שמשתפים את הנשים על כך שהם מסתכלים על נשים אחרות

אני אשמח לשמוע עם יש לך המלצה לסוג של טיפול מוצלח כמו שכתבת " לדעתי, ולא מצד לימוד זכות, הבחור אומר את כל הנ"ל ממצוקה. דמיונית, ניתנת לטיפול רק אם יעבוד על עצמו ע"י קנין של תפיסה אחרת, אבל מצוקה. קשה להסביר את זה בלי לחוות את זה".

כשאני משתף את אשתי בקושי בשמירת העיניים אני מאז ומתמיד הסברתי לה את זה כקושי, כהתמודדות. לא כהשוואה שלה לאחרות. מעולם לא רציתי להסתכל על אף אחת מלבדה, על אחת כמה וכמה שלא להשוות אותה לאחרות. אבל תמיד יש התמודדות (זה לא נגמר, אולי טיפה מתרכך ומתעדן). והשיתוף שלה בהתמודדות והאמפתיה וההבנה שלה, בלי להאשים כלל, רק גרמו לי לאהוב אותה יותר ולהתאמץ יותר.

המצוקה, עד כמה שאוכל להסביר, היא הידיעה שאתה רוצה בקשר אמיתי ומצד שני אתה תולה אותו במשהו חיצוני. זו סתירה שמביאה להרבה התמודדות. אני חושב שבעלך רוצה אותך הכי יפה בעולם (בלתי אפשרי, התואר תפוס ע"י אשתי... ושום דוגמנית-על לא מגרדת את קצה קצהו של יופיה, אף שאחרים יחשבו אחרת...) ומצד שני הוא עדיין לא מבין ששום דבר חיצוני שבעולם לא יספק אותו - בך.(באחרות הוא לא מחפש דבר מלבד הצורה החיצונית. יכול להיות שאם היה מכיר אותן אישית היה בורח מהן ומכל יופי שהוא שקיים בהן). האמת היא שבתוכו הוא רוצה שהקשר שלך איתו יהיה משהו אחר, נשמתי(במילים גבוהות) והוא לא מצא עדיין את אותו משהו. ולדעתי, האמת היא שהוא לא מבין מה הוא באמת מחפש.

הטיפול המוצלח ביותר שעוזר לי להתמודד, מלבד הבגרות והגמילה מדמיונות שבאים עם הזמן, היה לאהוב את אישתי עוד ועוד. לאהוב א-ו-ת-ה ולא את עצמי. הדרך להבין את ההבדל בין השניים הוא ע"י שיעורים והרצאות בזוגיות.

רק דרך שיעורים והרצאות אתה מתחיל ללמוד איך בונים קשר זוגי, למה הוא חשוב, ולמה קשר אמיתי הוא מה שאתה באמת רוצה - קשר אמיתי עם אשתך, ולא קשר דמיוני לצדדים חיצוניים, לא שלה(!) ולא של נשים אחרות.

אנו נשואים שנים רבות ועד עתה אני לא מפסיק לשמוע - ולהתחדש ולחדש בקשר עם אשתי.

תביני, אם הוא מסתכל ומתחבר ליופי של אחרות, ולא רק ליופי שלך, זה גם אומר שהוא מרוכז כרגע בקשר חיצוני ביניכם. אמנם הקשר הפנימי ביניכם ייבנה בע"ה עם הזמן, מהחוץ - לפנים, אבל לדאוג שהוא אכן ייבנה, וייבנה נכון - זה רק, ואך ורק ע"י הדרכה של יודעי דבר. אנשים, מרצים ורבנים שמכירים את הקושי ודרכי ההתמודדות ומסבירים איך לשאוף ולמה לשאוף בקשר אמיתי.

זו הסיבה שכ"כ הדגשתי את נושא ההרצאות במכתב הארוך (אני מקליד מהר ויודע מה אני רוצה להגיד...).

http://www.meirtv.co.il/site/archive_new.asp?cat_id=3807&rabbi=3919

ויש עוד הרבה בנושא באתר של מכון מאיר. צריך לחפש עד שמוצאים את זה שמדבר אליך.

תתחילי לשמוע, יאללא לעבודה.

תאמיני לי  שהעסק ייראה אחרת אח"כ והחוכמה והדרך תהיינה ברורות בהרבה.

בקשר ולדעתי מצד שניכם (הכוונה לחסידית ולבעלה)

אין ספק, משפט כמו שבעלך אמר היה מפיל אותי למיטה לשבוע של דיכאון . (מניסיון קטן- פעם בעלי אמר לי בגל של התפעלות, וואו את נראית ממש כמו דוגמנית. וזה ממש פגע בי.)

אבל,

בעלך לא צריך ומחפש בך רק את מלכת היופי. וגם אם היית מלכת היופי (כמובן בגרביונים ובפאה...) אז בשנה הבאה תהיה מלכת יופי אחרת, ובכלל מה יהיה שתזדקני. מצד ההערות האלה. פשוט להבהיר שזה מעליב, לא מקובל ולא נכון לקשר שלכם. אם הוא רוצה שתלבשי משהו מסויים שיגיד שזה מחמיא לך. ואסור באיסור חמור להזכיר אישה אחרת.

אבל הכי חשוב להעביר את הקשר שלכם לעוד מישורים. להיות בעל ואישה, זה  לא מתמקד רק בזה שנמשכים אחד לשני ולא מסתכלים על אחרים. מה את נותנת לו מעבר ליופי שלך? אני בטוחה שהרבה.

אני זוכרת שפעם ידעתי שבעלי אמור להגיע הבייתה ורציתי להתייפף לכבודו (המצב היה גרוע...) אבל הילדים בדיוק היו צריכים אותי ואז הוא נכנס . ועם המטפחת המבולגנת בלי איפור, בלי עדשות וכ' פשוט התנפלתי עליו בחיבוק ואמרתי לו איזה כיף שבאת , והוא כ"כ שמח. ואני בטוחה שזה הרבה יותר שימח אותו מאשר אם מלכת היופי הייתה מחכה לו. בעל צריך אישה אוהבת ולא לחיות עם פוסטר של פוטושופ. אל תיכנסי לפינות האלה איתו. תני לו בכיף דברים אחרים. לא לדבר איתו על איזה פאה וגרביונים וחצאית את רוצה אלא על דברים יותר עמוקים שמחברים ביניכם באופן נפשי.

המון הצלחה!

והמון תפילות!

אולי הוא מרגיש בכל הנשים בעיה, וקשה לו עם ההתמודדות הזו, והוא מנסה לפרוק אותה עם מישהו, האם יש עוד בעיות שלו שהוא משתף אותך? האם בכלל הוא נוטה לשתף אחרים בבעיות שלו?

תגידי ואם הבעל שלך, לא היה אומר לך את הדברים הללו. זה היה טוב יותר?

אני מסופק אם תוכלי לשנות את טיבעו של בעלך, יש גברים שהיצר אצלם מאוד חזק, והוא מתקשה להתגבר עליו. זו בעיה בעיקר לו עם עצמו(בהנחה שאת אישה שמשקיעה במראה החיצוני ורוצה שהוא יסתכל רק עלייך)

דעי לך שלא כל הגברים נולדו מונוגמיים, לכן התורה  התירה לגבר לשאת יותר מאשה אחת, ורק בימי הביניים זה נאסר באשכנז בעיקר(בעדות המזרח המנהג היה קיים עד הדור האחרון). לפי הבנתי בלי להכיר את הזוגיות שלכם.  זו בעיה של הרבה מאוד גברים בייחוד בדור הזה שהוא  מירני ופרוץ. ואפילו  לנסוע בכביש איילון  לא ניתן  בלי להיתקל בפיסומות ענק של נשים בפוזות לא צנועות, שנועדו לגרות את  הגבר . אם בעלך גבר נורמלי  שעובד ויוצא לחוצות העיר. היא נתקל בזה כל הזמן, למעשה זו לא אשמתו כי  קשה לו להתגבר על היצר, בזה שהוא מספר לך הוא כנראה חושב שכך הוא משתף אותך בבעיה שלו, אני חושב שהוא גם חסר טקט בדרישות שלו ואת צריכה לומר לו  כך. את המחשבות שלך  על נשים אחרות שמור בבקשה לעצמך.   זו בעיה שלך עם היצר שלך אל תכניס אותי לבעיה הזאת שלך. ואני לא מעוניינת להתחרות באף אחת במראה או בלבוש, ככה אני  נראית ומתנהגת

אני חושב שאם הוא אינטלגנטי, הוא יבין כבר לבד,את הרמז שלך

ב"ה

אז ככה את צודקת בעלך טועה וחבל שכך הוא צריך ללמוד קצת יותר על משיכה אהבה ומה שבינהם.

אם כל זאת תקשיבי למה שעובר לו בדמיון שלו ותשתדלי להיות ככה ואז הוא יתרצה וזה ימנע ממנו להסתכל על אחרות למרות שאם את הולכת בסדר זה באשמתו ולא באשמתך. 

טעות גדולה לחשוב שאם היא תהיה כמו בדמיונות שלו - זה יעזור.

אם אתה נשוי ובריא גופנית - אתה אמור לדעת שזה לא נכון, ת-מ-י-ד מה שנמצא בחוץ והוא לא שלי - יש בו משהו קסום וטוב יותר, פשוט - כי הוא לא בר השגה. אז מי יודע כבר מה מחכה שם... אוההה...

רק מיקוד בבניית קשר פנימי ואהבה אמיתית הם שיועילו לטפל. בשורש, לא בסימפטומים (שילכו ויתחדשו עם הזמן והגיל...).

נראה לי שאתה צריך לעשות הדרכה כללית לגברים. יישר כוח, וייש כוח של גב' שקט. נראה לי שהייתי רוצה לקבל הדרכה ממנה....

הוא חולה בגסות רוח כפשוטו (ולא גאוה), אולי אין לו מושג מהרגשות שלך אז דברי אתו

אם יש לו מושג והוא ממשיך, אז הוא ממש רע.

אם הייתי במקומך הייתי משבח הופעה חיצונית של גברים אחרים, ואז ירגיש קצת נעבעך ויבין מה את מרגישה.

אני קצת בהלם שאת עוד משתפת אתו פעולה, עונה לו כאישה כנועה, איפה הכבוד שלך?

מה זה ההתקפה הזו?????

יש דרך לכתוב כל דבר במילים יפות

אם כן, אז כנראה שיש לך בעל ממש נהדר ומושלם. צייתן מופלג. מכבד אותך מאד.

יש כאלה שצריכים הסבר ודרך קצת יותר ארוכה להגיע לזה.

אם את לא נשואה, אז זה אפילו יותר ברור. חכי שיהיה לך גבר שממש תאהבי ותרצי את אהבתו ונראה.

בין כך ובין כך - זה שקר להגיד שהוא רע!  ועוד לאשתו!!!  הם זה מה שרב גדול ובעל מידות היה ג"כ אומר?

כבוד כבוד, אבל אל תסחפי...

מתוך הערכה ותשומת לב לכך שתגובותיך באות מתוך מחשבה יהודית ושכל ישר

הפעם אני מרגיש צורך למחות

זו לא דרכה של היהדות

 דרכנו היא לא דרך נקימה ונטירה ובטח שלא בבית פנימה

אשה שמרגישה מרירות ומשתפת נקודה מסוימת שקשה לה אצל בעלה-ע"מ לשפר לא צריכה לשמוע שבעלה רע גם אם אתה חושב כך. (יש שדנית רדיו ורדה משהו שהיתה אומרת תזרקי אותו ל...) לא זו דרכנו.!

אמת שצריך "לעשות ניתוח קשה וכואב" ע"מ למנוע נזקים בלתי הפיכים, אך דרכנו היא לתקן ולא ליאש חלילה.

במיוחד שהשואלת משקיעה המון כוחות נפש על מנת לבנות בית בריא ולא מנסה להרוס במהלכים פזיזים למרות הקושי שבדבר.

אינני מכיר כך שאינני יודע מה זכויותיו של  בעלה שזכה לאשה עם שיעור קומה מידותי שכזה אך אלו חשבונות לא לנו. אם אפשר לעזור ליעץ לעודד היה זה שכרנו

 דוקא כיוון שאני יודע שאתה לא פרובוקטור אני מפנה כלפיך את התגובה

רק שיש לזכור שמכיוון שהוא זה לא אתה, וכנראה עוד לא הגיע מבפנים לתובנה הזו -

יש ערך לכך לכך שבמקביל  לעיקר של בנין הקשר הפנימי והאהבה הפנימית בין באיש לאשתו,

יחוש גם את אי שביעות רצונה מהבעת "דעותיו" וישמע את האמירה על אי הלגטימיות שבכך.

כי ה"התמכרות" החופשית ליצר,יכולה להפיל במידה מסויימת תחושה פנימית שנבנית, במהלך בנייתה.

כמו כל חיצוניות יתרה שמפריעה לבנין פנימי.

לכן צריך גם מודעות מסויימת של ריסון וכפיה עצמית, במקביל לבנין האמיתי יותר

אולי באפשרותך ליזום במקום לספוג.

שימי את עין על נשים בסביבותיכם ושאלי את אותו אם הוא מעדיף לבוש, איפור, מראה וכו' כזה או אחר?

נצלי את נטיותיו להביט על נשים ולהעיר לטובטך וקחי שליטה על המצב !!

בהצלחה רבה!

ק"כ רק להבהיר:

אני כתבתי "שאם הייתי במקומה" ולא ממליץ למעשה.

כנראה שהיא מתוקנת הרבה יותר ממני, אפילו יותר מדי.

לגבי דברי שקט:

אני בעל לאשה נהדרת, אין לי שום טענה כלפי הבעל שלא מצליח להתגבר על היצר (כנ"ל זה בינו לבין השי"ת), טענה יחידה שלי שהוא משבח יופי של נשים אחרות בפני אשתו.

זה התעלמות מוחלטת מרגשות אשתו, שוב ושוב (אא"כ הוא לא יודע שאשתו נפגעת אז צריך להגיד לו)

לא הדרך שתוסיף לה טרוניה על הכאב והקושי, דרך שתהפוך אותם לכעס ומלחמה.

לא אמרתי שבעלה צודק ואני לא מצדיק את דבריו ובטח לא את השקפתו.

אבל הדרך לענות למי שמחפשת עצה טובה היא דרך של בניין. לדעתי, בתשובתך לדברי - נקטת בדרך הזו(בעיקר בסוגריים שכתבת...).

על זה לא אחלוק.

אני מסכים עם דברך (בדרך בניין וכו')

רק צריך להתבונן היטב,

האם הדרך עדינה לפעמים, היא לא בעצם איזה שהוא טאטוא של בעיה חמורה שצריך טיפול או יחס אגרסיבי.

כמובן אם פגעתי בחסידית או הוספתי כאב לכאבה, מבקש את סליחתה מעומק לב. 

אכן קצת צרם לי לשמוע שבעלי אדם רע או לא מתחשב. כי בסך הכול באשר הדברים ואפילו בנושאים שקשורים לאישות הוא כן מתחשב ולא דואג רק לעצמו בלבד.

אני יודעת שכנראה יש לו יצר או תאוה חזקה מגיל צעיר מאוד ובנתיים אני מבינה שזה גם בה למלא חסך שהיה חסר לו כבר מילדות שהוא עבר קשיים רבים בילדות. היו לו גם בעיות ריגשיות שלא טופלו בכלל וגם קונפליקטים רבים בנושאים חברתיים ומשפחתיים.

יתכן שזה דבר שניתן לטיפול ואני מקוה בע"ה שנגיע לדרך הנכונה בקרוב.

תודה לכולם!!

 כל הכבוד

אם מכיר בבעיה, כבר בדרך לפיתרון.

צריך למצוא אם ובמי נכון להיעזר.

מקוה מאד שתמצאו טיפול ומטפל מתאים.

ובינתיים ממליץ על דברי אורה הנפלאים (תגובה ראשונה לשירשור)

יהי רצון שתהיו חסידים נטו ותרצו להתרחק מכל דבר שריח של חיצוניות נודף ממנו.

אולי זאת סתם טעות, אבל קפץ לי הקטע שהוא רוצה שתעשי "כמו" ותתלבשי "כמו"

"כמו" זה לא ליופי, זה לרושם

שניכם צעירצ'יקים, נכון?

אז אל תדאגי, יעבור לו, הוא יתבגר עוד יום יומיים ויקלוט להפתעתו שאף אחד לא בודק את אשתו בזכוכית מגדלת כדי להלל אותו על הבחירה...

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.

הלוואי ותצליחי

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?

אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

בהצלחה רבה

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

על הקורס של יוני אנטמן.

זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).

הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.

אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.

את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.

את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.

אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍

בכלל אני חושב שעזרה במשפחה בסכומים מאוד מאוד גבוהים היא מתכון למרירות מניסיון.

אל תעשה משהו שיגרום לך להתבאס.

באופן כללי לדעתי - אם החלטת לתת את הכסף, אז תן אותו בלב שלם בלי לחפור. אולי רק בליווי תפילות שלא תהיה פה נפילה גדולה מדי...

כל עוד לא מדובר במשהו שהוא סכנת חיים או נפש - נראה לי שלא נכון "לחנך" את האחות...

הייתי מפרידה בין שני הדברים.

העצות שלך לגבי הנכס לא קשורות להלוואה, גם אם לא היית נותן חלק, בתור אח שמבין בזה אתה רשאי לייעץ, אולי כדאי לדבר על זה שוב דרך בעלה.

ואם אתה רוצה לעזור, תעזור.

בלי קשר למה יעשו עם הכסף כל עוד ההחזר שלך מובטח.

אל תחנך אותה בעזרת הכסף שלך.

בטח לא להחזיק אותה בתנאים.

(שוב כל עוד אין פגיעה בהחזר)

ממילא הבנק דורש להביא שמאי, אם באמת יש פער עצום בין המחיר המבוקש לבין שווי הנכס, אז הבעיה תהיה עצומה: הבנק יעמיד משכנתא בהתאם לשווי שקבע השמאי, ולא בהתאם למחיר בחוזה. 

ומה שיפגע ראשון זה ההון העצמי שהוא נתן לה

אני לא הייתי נותן במקרה כזה

אתה מקבל אישור עקרוני מהבנק

אין סיבה שלא יקבלו. כי זה לא קשור לנכס.

מוצא נכס

חותם עסקה ומשלם סכום התחלתי כלשהו

לאחר מכן מתחיל תהליך של הלוואת משכנתא. שחלק ממנה מגיע השמאי של הבנק

אם הדירה לא שווה את המחיר שחתמת עליו. השמאי יתמחר אותה לפי הערך האמיתי שלה ולפי הערך הזה הבנק יסכים לתת הלוואות משכנתא

ואז אין לך די כסף להשלים את העסקה ורוצים לבטל את החוזה. בדרך כלל זה יהיה כרוך בדמי פיצוי כלשהם למוכרים. הכסף הזה יצא מההון העצמי.

אפשרות נוספת.

לפנות לגופים חוץ בנקאיים כדי להשלים את היתרה.

הבעיות עם זה

1. אם הבנק ידע על כך. יכול להיות שהוא יצמצם עוד יותר את הסכום שהוא מוכן לתת.

2. הלוואה חוץ בנקאית בדרך כלל נתנת בריביות גבוהות יותר. כך שיכולות להכניס לסיבוך כלכלי

אתה לא מקבל בכלל אישור עקרוני.

ואתה לא חותם עיסקה.

ולא משלם כלום.

באמצע תהליך לקיחת הלוואות המשכנתא.

כי רוצים להביא דווקא שמאי שעובד ספציפית עם הבנק שהחלטת לקחת ממנו את המשכנתא

וכדי לקבל הצעה קונקרטית למשכנתא כדי להשוות בין בנקים. בדרך כלל הבנק ידרוש חוזה רכישה ונסח טאבו (ועוד כמה דברים)

ואין שום קשר לאישור עקוני.

אישור עקרוני לא קשור לנכס ספציפי

אלא בדיקה פרטנית של הזוג ולאיזה גודל הלוואה הם יכולים לקחת

יתרה מזו ידעתי בעת חתימת החוזה שזו טעות אבל בעל הדירה הלחיץ אותי שיש לו קונה אחר, אבל מכיוון שידעתי פלוס מינוס שאני בטווח המחירים באזור אז חתמנו.

ועדיין הלכו 20 אלף שקל, זו טעות וזו לא ההמלצה לעשות זאת, תלמדו ממני מה לא לעשות.

והמוכר מוכן לרדת עד 1.02 סופי סופי

לא היית מבצע את העסקה?

קשה לדבר על מה היה קורה אילו, בפועל אני ידעתי שאני לא אמור לחתום על חוזה לפני הערכת שמאי ובכל זאת עשיתי את הטעות הזאת במועד החתימה.

אני כאן כדי להתריע לאחרים לא לעשות זאת ובכלל זה את פותח השרשור.

לדוג' אצלי בבית. השמאי כתב מחיר עגול עגול. שהיה כ20+ אלף מתחת למחיר חוזה.

הלכתי אליו למשרד.

אמרתי לו שהוא מוזמן למצוא לי דירה דומה במחיר שהוא כתב.

ואם הוא מוצא דירה כזאת, אני נותן לו שכר כפול (בחצי בדיחה כן....)

אז הוא תיקן את המחיר שמאות למחיר שכתוב בחוזה

שהוא ממש ממש לא עגול ואין סיכוי שזה השמאות מדויקת. כי אם כן. אני יוכל למלא לוטו שהצלחתי לקנות במחיר המדויק של השמאות

לימים הכרתי שמאי אחר.

הוא סיפר לי שההנחיה של הבנקים היא לתת מחיר שמאות גג כמחיר החוזה, ואם אפשר. להוריד קצת

למרות שברור להם שזה לא המחיר הראלי של הדירה.

יש עדיין שמאים שכתובים מחיר מעל מחיר חוזה. אבל צריך להיות סיבה טובה למה הם כתבו את זה.

כך שזה שאתה נתת מחיר חוזה. יכול להיות שזאת התרנגולת שהטילה את הביצה של מחיר השמאות 

עצה שלי: אל תחתמו על חוזה לפני הערכת שמאי.

כלל לחיים.

כי היא (אחותו של פותח השרשור) כנראה לא תקח שמאות מוקדמת.

אבל מסכים איתך

אם אפשר. עדיף לקחת שמאות מוקדמת

ובגלל שהרוכשים שמים חלק מהכסף כבר במעמד החתימה, המוכרים יכולים פשוט לא להחזיר את הכסף הזה כדי לקבל את דמי הביטול שמגיעים להם בהתאם לחוזה.

אם הרוכש לא מצליח לקבל משכנתא, זה לא ''כוח עליון''. זאת בעיה שלו, והוא יצטרך כאמור לשלם הרבה כסף על הפרת החוזה

ופעמים שלא לעזור זו העזרה הכי גדולה שאתה יכול לעשות לבן אדם.

ועצה אישית-לטובת אחותך ולטובתך. במידה ואתה מלווה לה כעת או בעסקאות אחרות. תתנהל מבחיינה משפטית עיסקית כאילו היא אדם זר. הכול לכתוב,תנאים ברורים. זה ישמור עליכם בקשרים טובים

בסיכון גבוה שלא יוחזר

כי מי שיש לו להחזיר

אין לו בעיה להלוות מבנק

אני לא מלווה סכומים שאני לא יכולה לוותר עליהם

לא רק בגלל ההפסד הכספי

אלא גם בגלל הרס היחסים שיתלווה אליו

בכל מקרה, אני הייתי נותנת רק אם המחיר קרוב להערכת שמאי (עדיף לשלם מראש על שמאי מאשר להפסיד ככ הרבה אחרי)

תתן הגדרה מראש איזה פער הגיוני. ולפי השמאי.

זה נותן פחות משקל לכמה *אתה* מחבב את הדירה או לא, ולכן בעיניי מפחית את החיכוך הפוטנציאלי.

אם זו הלוואה זה משהו אחר, לא חושבת שהייתי מלווה אם אין באמת יכולת להחזיר. 

כי הלוואה מהמשפחה זה ללא ריבית.

וזה ממש משמעותי.

שאתה לוקח משכנתא, 60-70% מהחחזרים החודשיים בתחילת חיי המשכנתא זה ריבית.

בהלוואה מהמשפחה זה 100% החזר

כמובן שלא מלווים לכל אחד.

רק לאחד שאתה סומך שיוכל להחזיר

תודה לכל העונים

כמה הבהרות:

1. מבחינתי, מדובר במתנה, ואמרתי לה את זה גם שמבחינתי זו מתנה.

2. הערכת שמאי של משכנתא היא רק לוודא שגובה המשכנתא נמוך מערך הנכס וזה יהיה נכון בכל מקרה (מדובר על כ-65 אחוז מערך הנכס). העניין הוא שערך הנכס לא שווה את הסכום המבוקש לדעתי וגם לדעת שומה חיצונית (שאינה עבור משכנתא)

3. דברתי גם עם גיסי, והוא גם תומך (יחסית פסיבי) בעסקה

לעזור ככה לאחים.

חלום!

זה בנוסף לכל מה שכתבו לפניי.

זה השקעה שאתה מבצע מכספך,

זכותך להחליט הם לתת או לא.

וזכותך להחליט להשקיע בדברים אותם אתה רואה ויודע שהם השקעה טובה.

נניח שאת קונה לילד שלך מתנה ליומולדת- את תגידי לו - יש לך x כסף תבחר פה בחנות מה שאתה רוצה?

הגיוני שכן

אבל אם הוא יבחר משחק שבעינייך בעייתי חינוכית?

או אפילו- משחק שפה עולה 100 אבל בכל בזאר עולה 15 והוא רוצה לקנות דווקא פה?

קצת כמו שאפשר לעזור כלכלית ברמה החודשית למשפחה ולהגביל את הייעוד של הכסף- סופר כן, מסעדות לא.

במקרה הזה- נשמע שהוא עוזר לה כלכלית, אבל חלק גדול מהכסף סוג של הולך לפח, כי הנכס שווה פחות…

והוא רוצה לעזור לאחותו, לא לשרוף כסף…

קצת כמו להגיד - קחי 1000 שח לקניות לשבת. אבל תקני בסופר גדול, לא בסופר הפינתי שפתוח 24/7 ויקר בטירוף. 

את אחותך בסוף, או, שהיא קנתה במחיר יקר נכס שהיא אהבה.

דירה למגורים, בעיני, אם אוהבים, שווה פער.

אין מה לעשות. היא צריכה לגור שם.

אבל אם היא תיקח משכנתא ותתמוטט באמצע הדרך, לא הייתי נותנת לזה עזרה.

גם אם הדירה מוצאת חן בעיניה. כי היא לא תהיה שלה, בסוף, אז למה להטביע כסף?

אם זה ברור שהיא יכולה לעמוד בתשלומי המשכנתא, ואתה חושב שהיית משיג עסקה יותר מוצלחת, אז כאן הייתי אומרת שלא הכל רציונלי כשקונים דירה.

אני נגיד הייתי שמחה לגור בסגנון באו האוס וכמובן שזה מאד טעם אישי. אז אולי בשבילך לא שווה לשים חמישים אלף שקל יותר, ובשבילה כן.

אם זה פער של מאות אלפים, זה סיפור אחר. לא הייתי מסכימה.

יש עוד דירות בעולם, זה נשמע ממש ניצול שלה. ושמאי בעיני זאת לא הדרך היחידה,  מפני שיש גם טעם אישי

אם אתה נותן לה מאה אלף או כמה אלפים..

באמת חושבת שאם נותנים עשר אלף עדיף לא להתערב יותר מידי..

שנותנים עצה צריך לשזור את זה בעדינות ולא להתווכח.. בטח לא עם אישה .

תנסה להבין למה היא כל-כך מחובר לנכס כזה שלא מוליד רווח אבל בעדינות ..

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

מתכון לכריך אחיות:

מצרכים:

שתי פרוסות לחם גדולות

2 כפות ממרח תמרים

אחות חסרת טאקט

6 דמעות של אבא מתוסכל להמלחה

הכנה:

לוקחים אחות חסרת טאקט

ממלאים את נחיריה בשתי כפות ממרח תמרים

מטפטפים דמעות לתוך עיניה

עוטפים בלחם

לוחצים חזק חזק עד שהטאקט יישפך מכל הצדדים

עוטפים בניילון נצמד כדי שלא תוציא עוד מילים מיותרות 

חזק ביותר!

אז מבינים שזה מביא אותו לסף תסכול גדול.

אבל מי שלא מכיר (וכנראה שאותה אחות לא מכירה) לא יבין ששאלה כל כך תמימה תביא אותו לכזאת התפרצות.

מניח שיש עוד דברים דומים שמביאים אותו להתפרצות כזאת. אבל לא הייתי שופט לחומרה את האחות, השאלה הזאת בסך הכל לגטימית ל99% מהמקרים.

זה לא מוריד לרגע מהתסכול שלך על שאלה חסרת טאקט לגמרי מול הבן שלך.

ואני לא בטוח שהוא ישמח לאכול כריך אחיות

ואני לא בטוח שכדאי לשאול אותו אם הוא רוצה לאכול כריך כזה 🫣

מדובר על ילד בן 3, שלפני 10 דקות התעורר מהרדמה.

גם ילד במצב רגיל בגיל 3, לא תמיד יגיב באדיבות כשישאלו אותו למה הוא אוכל תמרים ולא שוקולד.

קל וחומר אחרי התעוררות מהרדמה, כשהוא עדיין לגמרי לגמרי מעוך.

חוץ מזה, שאחות לא צריכה להתערב בבחירות התזונתיות שלי, בטח כאשר ההצעה שלה עוד פחות טובה ופחות בריאה ממה שאני הבאתי.

וגם אם כן, אז לא מול הילד עצמו, כשהוא בן 3 ואחרי הרדמה 👿👿👿

זה כל-כך בסיסי, באמת. אתה תבוא לילד שמשחק בטרקטור קטן בזמן שהוא נהנה לשחק בו, ותשאל אותו ''למה ההורים לא קנו לך טרקטור גדול יותר''?

זה כל-כך חריג, עד שאני בכלל לא בטוח אם היא לא ניסתה בכוונה לעורר מהומה.

אני לא מבין איך לדעתך זאת שאלה לגיטמית ב99% מהמקרים... 

זאת לא השאלה עם טקאט

אבל זה לא היה מביא את הילד לסף תסכול כמו הילד שלך.

ממה שאני מכיר. מקסימום זה היה גורם לילד לא להסכים לאכול את התמרים.

לילד בן 3 ממוצע זה היה "עובר" אחרי 5 דקות

אז נכון.

זאת לא שאלה עם טאקט

מצד שני. זאת לא שאלה של סוף העולם

לגיטימית הכוונה שאלה רגילה עם קצת חוסר טאקט.

אם אותה אחות היתה אומרת לו איזה פיג'מה יפה יש לך. לבן שלי יש משהו דומה עם סטיץ'

זאת שאלה לגטימית?

הוא יהיה מבולבל לחלוטין, לא יבין איפה הוא נמצא, הרבה פעמים יהיו לו סחרחורות ובחילות ועייפות קיצונית. אם זה יהיה אחרי ניתוח, אז השפעת ההרדמה על העצבים תתחיל לפוג והוא יתחיל לחוש כאב. 
 

אז קח את כל זה, ותשים על ילד בן 3.

וכן, הרבה ילדים יבכו אם ישאלו אותם ''למה אבא לא הביא לך שוקולד'', גם בלי כל ההשפעות של הרדמה. אז קל וחומר.

לא חוויתי ב"ה התעוררות מהרדמה לילדות שלי.

אבל אף פעם לא היה מקרה כזה, גם בתסכול הכי גדול.

זה אכן חסר טאקט..

אבל לא בעוצמות שאתה מתאר

אולי אחרי הרדמה זה אחרת

את התמרים,

זה לא להבין בכלל את הסיטואציה ושזו בדיוק המטרה עכשיו, שהוא יאכל.

וגם אם זו לא המטרה, הילד לגמרי לא במרחב הבטוח והמוכר שלו, לא בגיל שדיבורים בהיגיון בהכרח משכנעים, פלוס קם הרגע מטושטש מהרדמה. כל סעיף כאן הוא סיבה ממש מעולה לאחות לנצור את לשונה מההערה המיותרת שבהחלט יכולה לגרום לילד רגוע תיסכול שיהיה קשה להתגבר עליו עכשיו דקות ארוכות,  ומטופשת ברמות אחרות היתה ההתערבות הזו.

רפואה שלמה והתאוששות קלה ומהירה!

בין לא יאכל

לבין לא יאכל. ימרר בבכי. יצעק. ישכב על הרצפה וירביץ לקיר.

שבכל המקרים זו הערה מיותרת

וברובם היא תגרור את ההתנהגות המוגזמת.

חד משמעית הערה מיותרת

אבל לא יוצאת מגדר הרגיל.

לצענו נפוץ מאוד חוסר הטאקט אצל אחיות ועוד יותר אצל רופאים

זה כמו שתשאל ילד בן 3

למה תפוח ולא סוכריה?

בטח שזה יגרור התקף במיוחד בבית חולים ילד מותש

על אותו ילד או אותו סיפור כולל עליו אתה מדבר (התכוונת לסיפור הכולל שבעבר @פשוט אני.. שיתף כאן על אחד מילדיו?)

וגם אם אכן מדובר באותו ילד - עדיין האמירה של האחות חסרת טאקט ומזמנת תסכול באמת לכל ילד, בטח במצב כה רגיש לאחר הרדמה.

שרק יהיו לנו בריאים כולם 🙏

למה היא מתערבת?
האבא הביא כריך שהילד שלו אוהב מה אכפת לה מה יש שם?

זה היה לפני שקרה את התגובות האחרות,

וזה אחרי

חצי+ מהאחיות והרופאים שפגשתי היו חסרי טקאט

ושאני מקבל הערה חסרת טקאט מצוות רפואי זה לא מזעזע אותי כמו שזה זעזע את פותח השרשור

אפשר לעשות שרשור אמירות חסרות טאקט של צוותים רפואיים. אבל זה יהיה שרשורפלצת

האם היא צריכה להאמר? לא

האם נפלתי בגללה מהכסא? גם לא

לא משנה מה הרקע.

ובטח בתור אחות שקצת בעינייני הבריאות אמורה להבין שאם הילד אוכל את זה בכיף אין צורך להתערב.

אלא רק לחייך ולקוות שגם הילדים שלה יעדיפו ככה תמרים ולא שוקולד.

אבל אין שמץ של ספק שמדובר פה בשיח לגיטימי ובשאלה תמימה לחלוטין. לא חוסר טאקט ולא דומה לזה. אני מניח שהיא ראתה יותר ילדים שמתעוררים מהרדמה מאשר אתה רואה, ולכן אני מניח שהיא בהחלט סברה שזה דווקא נחמד לילד שמפתחים איתו שיחה ומתייחסים אליו...
 

זה אמנם התפוצץ לא כמו לפי התיכנון, אבל עדיין לא הייתי שם אותה בתוך הכריך. הילד כנראה היה אוהב סנדוויץ' כזה עוד פחות.. איך אוכלים את כל הבשר הזה..

למה הוא אוכל x ולא y,

כאשר ברור ש-y טעים יותר אבל הרבה פחות בריא,

זה לא לגיטימי בשום צורה ובאף סיטואציה.

כאמור, ההרדמה והסיטואציה רק מוסיפים למורכבות. 

ואני חש התנשאות לא נעימה... 

בכל מקרה כתבתי פוסט הומוריסטי על סיטואציה הזויה, לא חשבתי שזה יהפוך להיות ויכוח יסודי בהלכות התנהגות לפעוטות ..

כאילו לא עשתה מספיק נזק

שאלה מטופשת גם לשאול את הילד האישי שלך

ב"ה שתהיה רפואה שלמה במהרה ורק בשורות טובות 🙏

@אמא טובה---דיה! 

מוזמנת לפרטי @אהבת חינם1 

על קרית מנחם

להבנתי קהילה יותר פתוחה נהר המור (עדיין דוסים)

יש שם גם קיבוץ עירוני משהו כזה

חמודים

מחירי שכירות הגיוניים לזוג צעיר (ביחס לירושלים)

יש דוסים, יש גם פחות

יודעת שהצעירים מפוזרים ברחבי השכונה

יכולה לפרט במסר

פתחתי פצלש כדי למנוע אוטינג

שלחתי מסר

תודה רבה