אבל, במחילה, למה "הצילו"?...

מה כל כך נורא?

הייתי מלטף אותו על הלחי - ושימשיך למצוץ...

יכול להיות שעד החתונה זה יעבור.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

"סורי" כמה שאת רוצה, כמובן..

אני באתי לעזור לילד שלך - את יכולה לקבל ויכולה שלא.

"מפריע לי".. "פעם זה היה מתוק" (לי.. כמובן...), "לא נעים לי",  "כאילו שאני אמא מזניחה..."  "זה מגעיל"...

כמובן בלי שמן הסתם התכוונת - אך הכל "לך", טובתך" "מה יחשבו עלייך" - לדעתי, לא כך מגדלים ילדים.

צריך לחשוב מה טוב לו. ילד זה לא "קישוט" שיעשה לנו נעים ומתוק. כשהוא נראה לנו "מתוק" עם משהו - טוב. אך

כשזה רק הוא שמרגיש מתוק מבפנים - כבר לא לגיטימי..

ואל תאמרי: אם זה היה הילד שלך..  אני יודע בדיוק מה הייתי עושה. וכנראהי ש לי יותר ניסיון גם בפעל.

כמובן, לא באתי חלילה לפגוע. אני בא פשוט להציב מראה ממה לפעמים, בלי משים, באים שיקולינו - מה שמפריע

לשיקול אובייקטיבי מה באמת טובתו של הילד.

בערך בגילו זה הפך מכל היום עם אצבע בפה לרק כשאני הולכת לישון....

ההורים שלי ניסו עליי הכל וכלום לא עבד, עד שיום אחד אני באמת רציתי להפסיק וזה פשוט נגמר..

אז אולי לנסות איכשהו לשכנע אותו לרק בלילה?

בהצלחה לכם!!

בס"ד

תינוקת בת שנה וחצי, עם שתי האצבעות האמצעיות בפה,

לא רק בשינה, לפעמים גם במשך היום, פשוט - במקום מוצץ..

האחות בטיפת חלב אמרה לי, שאצל אחיה זה היה כשהוא היה כבר בבית הספר.

ככה הם זיהו אותו כשהוא התקרב הביתה, ראו ילד עם שתי אצבעות אמצעיות בפה...

מה הפתרון לזה בגיל מאוחר? אני עדיין לא יודעת,

בעז"ה כשיגיע הזמן, אני אשמח לפתרונות

אי אפשר "לגמול" אותו. אפשר לעזור לו להיגמל, אבל את העבודה הוא יעשה. כשה"הצילו" יהיה שלו ולא שלך, הוא כנראה ייגמל באמת זה עניינו, אלו הם חייו, תשחררי

היתה תקופה בגן חובה שזה היה הצילו, אבל ראינו שזה ממש פוגע בו ריגשית, עכשיו זורמים איתו ובכל זאת, זה לא מתאים, מה עושים?

למי זה לא מתאים?

באיזה אופן את חשה שזה לא מתאים, למי שזה לא מתאים לו?

וסבלתי מזה! המון! אבל לא הצלחתי להפסיק. זה הרע מאוד את מצבי החברתי, שלא היה מזהיר גם ככה.

האצבע שלי עד היום עקומה

הלוואי ואימא שלי היתה מוצאת דרך לגרום לי להפסיק עם זה מוקדם יותר. (וזה לא שהא לא ניסתה)

מצטערת, אנחנו חיים בחברה, לא באי בודד, ובהחלט יש לתת מקום לנורמות חברתיות, כן גם אצל ילדים. ילד בן 8 זה לא תינוק.

אני יכולה גם להוסיף את מה שעשינו לבן שלנו, כשהסתבר גמלנו אותו מוקדם מדי מהמוצץ (הוא היה עם מוצץ עד קצת אחרי גיל שנתיים, כשהמוצץ נקרע, והוא עצמו זרק אותו לפח ולא קנינו עוד אחד. הוא קיבל מתנה, ושמח בה, אבל אחרי זה התחיל לנשוך הכול בצורה כמעט אובססיבית, קרוב לגיל 3 הבנתי שהמצב לא משתפר מעצמו, אבל היה מאוחר מידי להחזיר את המוצץ)

אז זה מה שעשיתי - שמתי לו נשכן על שרוך, וענדתי לו את הנשכן כמו שרשרת. שבוע-שבועיים הוא הלך איתו כל הזמן, ונשך אותו המון, ואח"כ מעצמו הוא הפסיק.

ואני חושבת שהענין שזה היה חסר לוט, ברגע שהוא קיבל דרך להוציא את החסר הזה באופן לגיטימי, החוסר הושלם.

אני מציעה לך לעשות דבר דומה. תמצאי לו תחליף, כזה שיהיה מתקבל על הדעת, אבל יענה על הצורך שלו. כך תהיו מרוצים גם את וגם הוא, ואולי זה יעזור לו להגמל מההרגל לחלוטין.

אבל חשוב - צריך לחפש לו תחליף שאם ירצה הוא יוכל להמשיך, כלומר, התחליך לא אמור להיות זמני, אף על פי שהוא עשוי להיות כזה

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לחכות עוד כחצי שנה - ובינתיים, לא לעשות כלום ולא להגיד כלום.

את אומרת שהוא "מודע". אז הוא מספיק "לחוץ" גם ככה להסתיר את זה.

אם אתם תהיו ב"צד שלו" כלומר, מבינים אותו ולכן לא מדברים על זה ולא מתרגשים מזה - אז יהיה לו פחות לחץ.

מה שפחות לחץ לנטישת המוצץ - כך יותר רגיעה ויכולת להרגיש מעצמו את אי השייכות כשלא שייך, וממילא יותר

סיכוי לסיום הענין.

ככל שמרגיש יותר לחץ - בשלב שהוא עוד באמת "צריך" - אוחז ב"מרגיע" שאותו מנסים לקחת, אפילו לא באמירה ישירה.

לתת לו להיות עוד קצת "ילד קטן".. ובמקביל - שמחה ופעילות המתאימה לו.  מן הסתם תוך זמן מה זה כבר ייפסק מעצמו.

הוא מקבל אספקה של מוצצים כשנגמר [האחים הקטנים שלא הפסיקו כבר] הוא מבין מעצמו שזה לא מתאים לגילו אני מקווה שכשהוא ירצה להיגמל לא יהיה לו קשה מידי .

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

מה הכי טוב לילד בן 8 , הגיל כבר די מבוגר בשביל אצבע.

זה מפריע לי גם שהוא מסתובב כך.

מה הפתרון לגיל הזה?

וזה היה נורא.

ההורים שלי ניסו הכל וגם אני רציתי להפסיק

אבל היה לי קשה ומתוך הרגל הכנסתי אצבע לפה גם עם מרה 

ואז כל היום היה לי טעם מר בפה.

בסוף רק עם הרבה כח רצון שלי הפסקתי עם גרב  או תחבושת על היד

הייתי מתעוררת בלילה כל פעם שניסיתי להכניס אצבע לפה וזה היה נורא

אבל עם הרבה עידוד של אמא הצלחתי (:

לבן שלי נתתי כפית בלילה במקום האצבע שיהיה לו יותר קל להרדם.

זה קשה גם לו. צריך הרבה עידודים ותוצאות משמחות כל פעם שמצליח להתגבר קצת.

והעיקר לשדר לו שאת מאמינה שהוא יכול.

יש הבדל בין להפסיק הרגל שכבר כל הצדדים מרגישים שהוא מיותר ונמשך רק מכח ה"אינרציה",

לבין להפסיק דבר שלילד יש עדיין צורך בו.

כל מקרה וגיל לגופו.

לפעמים משדרים לילדים שהם "יכולים" דברים שאנו מאד רוצים, אבל עוד לא הגיע זמנם מבחינתם - ואז הם באמת לעיתים "יכולים", בגלל השדר הזה, אבל הנזק מהחסר במה שהם צריכים, גדול מה"הישג" הזה. לא צריך יותר מידי "להנדס" אותם..

בכללי...

כמובן שתלוי בילד ותלוי עד כמה הוא רוצה.

זה פשוט התמכרות שמתישהוא הוא יצטרך להתמודד איתה

ועדיף כמה שיותר מוקדם.

כמו שהסברתי - וכמו שאולי גם את כתבת -  זה באמת תלוי בילד ומה מרגישים המניע,

כשזו "התמכרות", אכן טוב לגמול בסבלנות.

לפעמים זה צורך. כמו שגם לגבי ילד קטן מבינים שזה כך.

באיזה גיל? זה ענין אינדיבידואלי.  תלוי בילד.

לו את הבטחון העצמי בגלל זה,הוא יבין מעצמו  שהוא צריך להפסיק ואז הוא יפסיק (גם הבן שלי מצץ ככה ,גם את שתי האצבעות ,פעם הודעתי לו שהיוםי בואו הבני דודים. הוא ענה לי אוף.- למה אתה לא רוצה?-אני אוהב אותם אבל אני לא יכול למצץ אצבע כשהם פה)

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

עם הזמן - ה"סביבה" בנושא זה יפריע גם לו.

בפרט בתור בן, ש"בטוח בעצמו"..

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

שאלה שקצת הטרידה אותי בנושא הזה -

הרבה כאן אומרים שלא צריך להתייחס ורק לאמא זה מפריע והילד לא סובל מזה אז היא צריכה לתת לו לחיות.

ואני שואלת את עצמי אם זה שזה מפריע לאמא זו לא סיבה טובה לטפל בזה.

אם זה גורם שהאמא מרגישה גועל כל פעם שהיא מסתכלת על הילד עם האצבעות בפה והריר והכול, זו לא סיבה טובה מספיק לעשות עם זה משהו? ההרגשה הזו של אמא כלפי הבן שלה לא מסוכנת גם כן, ורגשי הדחייה האלה לא יכולים להביא לריחוק נפשי או שהילד ירגיש שנוא?

אז אולי גם זו סיבה לנסות לגמול בכל זאת. זה לא טוב שאמא תרגיש דחייה מהילד שלה.

זה נראה לי קצת מסוכן שעל כל דבר שמפריע לאמא יש לטפל בילד... בדיוק לכן האם היא אשה בוגרת שאמורה לטפל בעצמה. כאמא אני שואפת ליצור הפרדה בין האישיות שלי לשל ילדיגם אם זה קשה זה משתלם ואם לא עכשיו אימתי?

היא צריכה להתמקד בטוב שבילד שלה. לא להתפעל מדברים כאלה.

ב. אבל אני מסכים איתך, שבמקרי-קיצון, שהאמא עוד לא מצליחה לעבוד על עצמה וזה גורם לה הרגשות קשות כלפי בנה - אז משיקולים תועלתניים לגמרי, ללא שמץ הצדקה מוסרית, אולי זו אכן סיבה..

אבל זו באמת בעיה: ומה יהיה אם אמא נגעלת מזה שבנה עושה בחיתול? גם נשתדל לזרז גמילה?  כן, ידוע שזה "טבעי"..  אך העיקר תלוי בנקודת המבט שהיא מחליטה עליה.

כגון  - קרניו סקרל, שעוסק באיזון אנרגיות, או כל טיפול מסוג אחר שיכול להועיל, יפתור תוך זמן קצר את הבעיה.

בהצלחה!

אח שלי מצץ אצבע עד כיתה ב' ,אני (אחותו הגדולה) כל הזמן הוצאתי לו את האצבע מהפה ובקשתי ממנו שיפסיק,הוא לא הפסיק,ואמא שלי לא נסתה לשדל אותו להפסיק,

יום אחד הוא הלך עם אמא שלי לרופאה והיא אמרה לאמא שלי שכדאי שהוא יפסיק כי בעתיד הוא יכול להיות דחוי בחברה אם הוא ימשיך עם זה.אחי לא הבין את כל ההסבר אבל הוא שמע שהרופאה אמרה שכדאי להפסיק ומאז הוא החליט הפסיק. וזהו.

תני לילד את הזמן, כשזה יבוא מעצמו זה ילך הכי טוב

אבל בלי רצון שלו זה לא ילך.

לכן לדעתי לא להפסיק לדבר ולשכנע אותו שזה לא טוב והוא כבר גדול ויכול

כמובן באהבה ועידוד 

עד שירצה מעצמו.

זה צורך, תני לו!

הרי הוא לא יתחתן עם אצבעות בפה....

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.