הבנתן טוב???
2 אצבעות האמצעיות תקועות בפה במשך רוב היום,
מדובר בילד חרוץ , מוכשר, אהוב ומוצלח!!
גם כשהוא מבצע את התפקידים שלו בבית, הוא מסתובב עם האצבע תקוע בפה.
נסינו לשים לו מרה אבל, פלסטרים, והוא לא מצליח להתגבר על עצמו.
הוא ילד חכם ופיקח שיודע שזה מפריע לו אבל הוא לא מסוגל לעמוד באיפוק הזה.
נסינו להמריץ אותו עם מבצע על פרסים גדולים,
ועם כל זה הוא לא מצליח.
[
אנא, את עזרתכן. תודה!
אבל, במחילה, למה "הצילו"?...
מה כל כך נורא?
הייתי מלטף אותו על הלחי - ושימשיך למצוץ...
יכול להיות שעד החתונה זה יעבור.
ד : אם זה היה ילד שלך זה גם היה מפריע לך.. סורי!!!
מפריע לי לראות אותו כך,
פעם זה היה מתוק ולא התייחסתי, הוא היה דבש עם האצבעות,
אבל עכשיו??
זה דוחה , הוא עושה זאת בין אנשים, או כשאנו במפגש משפחתי, ולא נעים לי עם זה, כאילו שאני אמא מזניחה כזו...
ובכלל, כשהוא מוציא את האצבעות כדי לגעת במשהו או מישהו הן עדיין רטובות עם הריר וזה מגעיל.....
צבעתי לכם את המצב יותר טוב...
"סורי" כמה שאת רוצה, כמובן..
אני באתי לעזור לילד שלך - את יכולה לקבל ויכולה שלא.
"מפריע לי".. "פעם זה היה מתוק" (לי.. כמובן...), "לא נעים לי", "כאילו שאני אמא מזניחה..." "זה מגעיל"...
כמובן בלי שמן הסתם התכוונת - אך הכל "לך", טובתך" "מה יחשבו עלייך" - לדעתי, לא כך מגדלים ילדים.
צריך לחשוב מה טוב לו. ילד זה לא "קישוט" שיעשה לנו נעים ומתוק. כשהוא נראה לנו "מתוק" עם משהו - טוב. אך
כשזה רק הוא שמרגיש מתוק מבפנים - כבר לא לגיטימי..
ואל תאמרי: אם זה היה הילד שלך.. אני יודע בדיוק מה הייתי עושה. וכנראהי ש לי יותר ניסיון גם בפעל.
כמובן, לא באתי חלילה לפגוע. אני בא פשוט להציב מראה ממה לפעמים, בלי משים, באים שיקולינו - מה שמפריע
לשיקול אובייקטיבי מה באמת טובתו של הילד.
טוזיבערך בגילו זה הפך מכל היום עם אצבע בפה לרק כשאני הולכת לישון....
ההורים שלי ניסו עליי הכל וכלום לא עבד, עד שיום אחד אני באמת רציתי להפסיק וזה פשוט נגמר..
אז אולי לנסות איכשהו לשכנע אותו לרק בלילה?
בהצלחה לכם!!
בס"ד
תינוקת בת שנה וחצי, עם שתי האצבעות האמצעיות בפה,
לא רק בשינה, לפעמים גם במשך היום, פשוט - במקום מוצץ..
האחות בטיפת חלב אמרה לי, שאצל אחיה זה היה כשהוא היה כבר בבית הספר.
ככה הם זיהו אותו כשהוא התקרב הביתה, ראו ילד עם שתי אצבעות אמצעיות בפה...
מה הפתרון לזה בגיל מאוחר? אני עדיין לא יודעת,
בעז"ה כשיגיע הזמן, אני אשמח לפתרונות
יוקטנהאי אפשר "לגמול" אותו. אפשר לעזור לו להיגמל, אבל את העבודה הוא יעשה. כשה"הצילו" יהיה שלו ולא שלך, הוא כנראה ייגמל באמת זה עניינו, אלו הם חייו, תשחררי
היתה תקופה בגן חובה שזה היה הצילו, אבל ראינו שזה ממש פוגע בו ריגשית, עכשיו זורמים איתו ובכל זאת, זה לא מתאים, מה עושים?
למי זה לא מתאים?
באיזה אופן את חשה שזה לא מתאים, למי שזה לא מתאים לו?
וסבלתי מזה! המון! אבל לא הצלחתי להפסיק. זה הרע מאוד את מצבי החברתי, שלא היה מזהיר גם ככה.
האצבע שלי עד היום עקומה
הלוואי ואימא שלי היתה מוצאת דרך לגרום לי להפסיק עם זה מוקדם יותר. (וזה לא שהא לא ניסתה)
מצטערת, אנחנו חיים בחברה, לא באי בודד, ובהחלט יש לתת מקום לנורמות חברתיות, כן גם אצל ילדים. ילד בן 8 זה לא תינוק.
אני יכולה גם להוסיף את מה שעשינו לבן שלנו, כשהסתבר גמלנו אותו מוקדם מדי מהמוצץ (הוא היה עם מוצץ עד קצת אחרי גיל שנתיים, כשהמוצץ נקרע, והוא עצמו זרק אותו לפח ולא קנינו עוד אחד. הוא קיבל מתנה, ושמח בה, אבל אחרי זה התחיל לנשוך הכול בצורה כמעט אובססיבית, קרוב לגיל 3 הבנתי שהמצב לא משתפר מעצמו, אבל היה מאוחר מידי להחזיר את המוצץ)
אז זה מה שעשיתי - שמתי לו נשכן על שרוך, וענדתי לו את הנשכן כמו שרשרת. שבוע-שבועיים הוא הלך איתו כל הזמן, ונשך אותו המון, ואח"כ מעצמו הוא הפסיק.
ואני חושבת שהענין שזה היה חסר לוט, ברגע שהוא קיבל דרך להוציא את החסר הזה באופן לגיטימי, החוסר הושלם.
אני מציעה לך לעשות דבר דומה. תמצאי לו תחליף, כזה שיהיה מתקבל על הדעת, אבל יענה על הצורך שלו. כך תהיו מרוצים גם את וגם הוא, ואולי זה יעזור לו להגמל מההרגל לחלוטין.
אבל חשוב - צריך לחפש לו תחליף שאם ירצה הוא יוכל להמשיך, כלומר, התחליך לא אמור להיות זמני, אף על פי שהוא עשוי להיות כזה
וכשקצת קשה אז גם ביום... זה לא מתאים לילד בכיתה ב למצוץ מוצץ...הוא מודע לזה ומחביא את זה מחברים ואורחים, אנחנו מצידינו מנסים למצוא לו דרכים אחרות להרגע בהם ולפרוק לחץ אבל ביינתים המוצץ במקום הראשון...
לחכות עוד כחצי שנה - ובינתיים, לא לעשות כלום ולא להגיד כלום.
את אומרת שהוא "מודע". אז הוא מספיק "לחוץ" גם ככה להסתיר את זה.
אם אתם תהיו ב"צד שלו" כלומר, מבינים אותו ולכן לא מדברים על זה ולא מתרגשים מזה - אז יהיה לו פחות לחץ.
מה שפחות לחץ לנטישת המוצץ - כך יותר רגיעה ויכולת להרגיש מעצמו את אי השייכות כשלא שייך, וממילא יותר
סיכוי לסיום הענין.
ככל שמרגיש יותר לחץ - בשלב שהוא עוד באמת "צריך" - אוחז ב"מרגיע" שאותו מנסים לקחת, אפילו לא באמירה ישירה.
לתת לו להיות עוד קצת "ילד קטן".. ובמקביל - שמחה ופעילות המתאימה לו. מן הסתם תוך זמן מה זה כבר ייפסק מעצמו.
הוא מקבל אספקה של מוצצים כשנגמר [האחים הקטנים שלא הפסיקו כבר] הוא מבין מעצמו שזה לא מתאים לגילו אני מקווה שכשהוא ירצה להיגמל לא יהיה לו קשה מידי .
איזה מזל יש לו שהוא קיבל דווקא אתכם 
מה הכי טוב לילד בן 8 , הגיל כבר די מבוגר בשביל אצבע.
זה מפריע לי גם שהוא מסתובב כך.
מה הפתרון לגיל הזה?
וזה היה נורא.
ההורים שלי ניסו הכל וגם אני רציתי להפסיק
אבל היה לי קשה ומתוך הרגל הכנסתי אצבע לפה גם עם מרה
ואז כל היום היה לי טעם מר בפה.
בסוף רק עם הרבה כח רצון שלי הפסקתי עם גרב או תחבושת על היד
הייתי מתעוררת בלילה כל פעם שניסיתי להכניס אצבע לפה וזה היה נורא
אבל עם הרבה עידוד של אמא הצלחתי (:
לבן שלי נתתי כפית בלילה במקום האצבע שיהיה לו יותר קל להרדם.
זה קשה גם לו. צריך הרבה עידודים ותוצאות משמחות כל פעם שמצליח להתגבר קצת.
והעיקר לשדר לו שאת מאמינה שהוא יכול.
יש הבדל בין להפסיק הרגל שכבר כל הצדדים מרגישים שהוא מיותר ונמשך רק מכח ה"אינרציה",
לבין להפסיק דבר שלילד יש עדיין צורך בו.
כל מקרה וגיל לגופו.
לפעמים משדרים לילדים שהם "יכולים" דברים שאנו מאד רוצים, אבל עוד לא הגיע זמנם מבחינתם - ואז הם באמת לעיתים "יכולים", בגלל השדר הזה, אבל הנזק מהחסר במה שהם צריכים, גדול מה"הישג" הזה. לא צריך יותר מידי "להנדס" אותם..
כמו שהסברתי - וכמו שאולי גם את כתבת - זה באמת תלוי בילד ומה מרגישים המניע,
כשזו "התמכרות", אכן טוב לגמול בסבלנות.
לפעמים זה צורך. כמו שגם לגבי ילד קטן מבינים שזה כך.
באיזה גיל? זה ענין אינדיבידואלי. תלוי בילד.
נראה שאין מנוס ואם לא נטפל בזה עכשיו יהיה לו הרבה יותר קשה,
וכבר היום זה כבר קשה לו נורא להפסיק,
הבעיה שהוא לא מתבייש עם זה ולכן איכפת לו.
לא מעניין אותו מה אומרים עליו , העיקר הוא חי בכייף....
דן, הרעיון שלך הוא יפה,
אך אני מתלבטת אם אח"כ כבר לא יהיה מידי מאוחר
במיוחד לילד שהוא אדיש ולא מזיז לו הרבה מהסביבה., הוא בטוח בעצמו יותר מידי....
עם הזמן - ה"סביבה" בנושא זה יפריע גם לו.
בפרט בתור בן, ש"בטוח בעצמו"..
יש ילדים שצריכים יותר זמן עם הנקה (מוצץ\בקבוק).
אני מכירה ילד שנגמל מההנקב בגיל 4, והאצבעות מיד נכנסו לפה - עד גיל 7 - כל האצבעות . הפה לא היה מספיק גדול להכיל ! עד הגמילה מההנקה, לא היתה אפילו אצבע אחת בפה!!!
היום הוא בחור ישיבה לתפארת!
אהבה, אהבה ועוד אהבה, לקבל אותו כמו שהוא.
ושכל החברים (של ההורים והמשפחה והשכנים) ישבו בשקט ויסתכלו על עצמם ועל החסרונות שלהם.
אמא - חזקי ואמצי וחסקי את הילד המתוק שהתברכת בו! 
שאלה שקצת הטרידה אותי בנושא הזה -
הרבה כאן אומרים שלא צריך להתייחס ורק לאמא זה מפריע והילד לא סובל מזה אז היא צריכה לתת לו לחיות.
ואני שואלת את עצמי אם זה שזה מפריע לאמא זו לא סיבה טובה לטפל בזה.
אם זה גורם שהאמא מרגישה גועל כל פעם שהיא מסתכלת על הילד עם האצבעות בפה והריר והכול, זו לא סיבה טובה מספיק לעשות עם זה משהו? ההרגשה הזו של אמא כלפי הבן שלה לא מסוכנת גם כן, ורגשי הדחייה האלה לא יכולים להביא לריחוק נפשי או שהילד ירגיש שנוא?
אז אולי גם זו סיבה לנסות לגמול בכל זאת. זה לא טוב שאמא תרגיש דחייה מהילד שלה.
זה נראה לי קצת מסוכן שעל כל דבר שמפריע לאמא יש לטפל בילד... בדיוק לכן האם היא אשה בוגרת שאמורה לטפל בעצמה. כאמא אני שואפת ליצור הפרדה בין האישיות שלי לשל ילדיגם אם זה קשה זה משתלם ואם לא עכשיו אימתי?
היא צריכה להתמקד בטוב שבילד שלה. לא להתפעל מדברים כאלה.
ב. אבל אני מסכים איתך, שבמקרי-קיצון, שהאמא עוד לא מצליחה לעבוד על עצמה וזה גורם לה הרגשות קשות כלפי בנה - אז משיקולים תועלתניים לגמרי, ללא שמץ הצדקה מוסרית, אולי זו אכן סיבה..
אבל זו באמת בעיה: ומה יהיה אם אמא נגעלת מזה שבנה עושה בחיתול? גם נשתדל לזרז גמילה? כן, ידוע שזה "טבעי".. אך העיקר תלוי בנקודת המבט שהיא מחליטה עליה.
כגון - קרניו סקרל, שעוסק באיזון אנרגיות, או כל טיפול מסוג אחר שיכול להועיל, יפתור תוך זמן קצר את הבעיה.
בהצלחה!
אח שלי מצץ אצבע עד כיתה ב' ,אני (אחותו הגדולה) כל הזמן הוצאתי לו את האצבע מהפה ובקשתי ממנו שיפסיק,הוא לא הפסיק,ואמא שלי לא נסתה לשדל אותו להפסיק,
יום אחד הוא הלך עם אמא שלי לרופאה והיא אמרה לאמא שלי שכדאי שהוא יפסיק כי בעתיד הוא יכול להיות דחוי בחברה אם הוא ימשיך עם זה.אחי לא הבין את כל ההסבר אבל הוא שמע שהרופאה אמרה שכדאי להפסיק ומאז הוא החליט הפסיק. וזהו.
תני לילד את הזמן, כשזה יבוא מעצמו זה ילך הכי טוב
אבל בלי רצון שלו זה לא ילך.
לכן לדעתי לא להפסיק לדבר ולשכנע אותו שזה לא טוב והוא כבר גדול ויכול
כמובן באהבה ועידוד
עד שירצה מעצמו.
זה צורך, תני לו!
הרי הוא לא יתחתן עם אצבעות בפה....
גרמתם לי קצת להתבלבל ולא לדעת מה להחליט,
הבעיה אצלו שזה תקוע אצלו בפה כמעט 24 שעות, הוא גם מדבר והאצבעות תקועות לו בין השפתיים........
כשהוא מסדר חדר, או עושה משהו, זה הכל בליווי האצבע.
אולי לא פרטתי כמה זה נראה נורא...
אם הוא היה משתמש בזה רק כשהוא קורא, שוכב, בוהה, זה לא היה מפריע לי.,
מה שהוא עושה זה רק עם יד אחת, כאילו היד השניה כבולה באזיקים....................
ולכן אני עדיין בשיטה שהוא חייב להתנתק מזה עכשיו , לחכות נראה לי לטמון ידיים בצלחת וסוג של בריחה מהמציאות.
כלנית, הרעיון שלך מגניב, אולי נעשה איתו טבלה מתי הוא מחזיק אצבע ומתי לו, שילמד דבר ראשון לשלוט על זה.
אולי שעה אחת כן שעה אחת לא?
תודה, ואם למישהי יש עוד רעיון איך לקדם את זה איתו ואיך לגרום לו לרצות לשתף פעולה , אשמח לשמוע.
לדעתי ממש כדאי לנסות לא להלחיץ אותו בעניין הזה, כי זה רק גורם לו לחשוב שהוא לא בסדר ושיש לו בעייה.
אני הייתי הולכת על סימן מסויים באצבעות (כמו פלסטר, למשל) שיזכיר לו מיד אחרי שהוא מכניס אותן להוציא אותן, ושאם יעמוד בזה- יובטח לו פרס.
שמחתי לעזור (או לנסות- לפחות...)
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
