יש לי שני ילדים נפלאים, בת שלש ובן שנה.
אני טיפוס מאוד לא 'באלעבוסטע', וקשה לי עם ניהול הבית. אני לא אוהבת לסדר, לבשל, לנקות... כשהיינו זוג צעיר, הייתי מתעלה על עצמי (גם מחוסר עבודה מספקת) ודואגת לאוכל טוב ולבית מאורגן, אבל עכשיו אני עובדת בעבודה שאני מאוד אוהבת, ופעמים רבות מושכת אותה מעל ומעבר לשעות העבודה, (חוזרת מהמשרד וממשיכה לעבוד מהבית) ומצד שני - ממש לא משקיעה מספיק בבית ובמשפחה. שוב, זה לא בגלל שהעבודה תובענית מידי (היא קצת כן, אבל אני מנצלת את זה יותר מידי...) אני פשוט מעדיפה את העבודה על העיסוק בבית. היוצא מזה - רוב הימים אין אצלנו אוכל מבושל, אני יכולה לשטוף כלים רק פעם ביומים-שלושה, לסדר את הבית רק פעם ביומים-שלושה (או כשאורחים צריכים להגיע... ) לשטוף את הרצפה בסלון-מטבח פעם בשבועיים-שלושה, ובחדרים - פעם בכמה חודשים... אני יכולה להוציא ילדים לגן בבגדים לא-נקיים-לגמרי, כי פשוט עכשיו בוקר וצריך לצאת ולא דאגתי אתמול לכביסה.
אני מרגישה מאוד רע עם זה, ושאני לא בסדר, ולא אמא ורעיה טובה מספיק.
אם יש למישהי עצות בנושא - אשמח לשמוע, אבל לא על זה רציתי לשאול.
אני מתלבטת מאוד בנושא של ילדים נוספים. מצד אחד - אני מרגישה שהדבר הגדול ביותר שאני יכולה לעשות בעולם זה לגדל ילדים. מצד שני, אני מרגישה שאם אביא ילדים נוספים - אני פשוט לא אסתדר בכלל. גם אין לי כוח לכל המחוייבות הזו. לא אוכל להמשיך לנהל את הבית בצורה שהוא מתנהל היום, גם ככה זה כבר לא לעניין, וכל החיים ארגיש כישלון ואשנא את עצמי לגמרי.
אילו מן ילדים יצאו לי אם לא תהיה להם אמא כמו שצריך, אוכל כמו שצריך, בגדים כמו שצריך...?
בקיצור, מה דעתכן?
