אבל כמובן שהייתי מבררת קצת קודם-

האם הסיבות באמת אידיאליות,

מי החבר'ה שנמצאים שם,

איפה היא ישנה,

ואם זה לא פוגע בלימודים.

(ד"א- לא בטוחה שבעלי מסכים איתי בעניין זה

אז מזל שהילדים שלנו עוד לא בגיל...)

במקום שיש הפרדה גמורה בין בנים לבנות, חבר'ה ברמה דתית ראויה (כולם), מקום מאובטח, ולא בזמן שצפוי אישהו עימות עם כחות הביטחון - כלומר, לבוא לזמן קצר ומוגדר כדי לחזק - כן.

אם לא - לא.

בהנחה שלא שאלת תיאורטית, אלא בגלל שהורייך מתנגדים -

עצתי לך: אם זה נכון, שמעי בקולם.

להורים יש בעניינים האלה מבט וניסיון שלא תמיד יש לחבר'ה הצעירים, למרות להט  רוחם המבורך.

זה מלבד הריווח של כיבוד הורים.

בת היא מכובדת והמקום שלה בשינה הוא בבית (כל כבודה בת מלך פנימה).

אני לא רוצה חלילה שייצא מפי דבר משמיץ, אבל מאוד צורם לי לשמוע על התופעה הזו.

במיוחד שלצערנו אף אד לא יכול לדעת מי יכול להסתובב באזור.. וד"ל.

בשורות טובות.

הבן שלי (דוס אמיתי) היה בעבר במאחזים ומאד צרם לו שהיו גם בנות (שם במאחז שמרו אמנם מאד על גדרי ההפרדה, אבל לא בכל מאחז זה קיים). בת שרוצה לתרום, יכולה בהרבה דרכים (אחת מהן היא לסייע למשפחה שבנם מבלה את החופש במאחזים ואין להם עזרה, או סיוע למשפחה שבה האב עסוק במניעת ההרס).

ובכלל, אם היא רוצה לעזור יש המון דרכים: החתמות בישוב/באולפנה שלה למי שיכול לסייע בהפגנות או הפגנת נוכחות בשעת הצורך, איוש משרדים של המטה של גבעת אסף (שכל התקציב שבו מגיע מכספי התושבים) איוש משרדים של ועד תושבי יש"ע, תעסוקטיף, ארגון סיורים לשומרון של ח"כים או אישי ציבור (כמו השחקן שמופיע באתר, מ. גלעדי).

אפשר גם לסייע למשפחות בישוב קטן שכבר קיים. בד"כ יש בו משפחות עם ילדים קטנים ואין אפשרות לבייביסיטר או לעזרה בבית לאשה שעובדת/לומדת מחוץ לישוב וקורסת תחת עול הניסעות+עבודה/לימודים.

לא בקלות אשכח את הסיפור של יוסיפיון שנפצעה קשה בשעה שברחה מהטרמפ (בתדירות האוטובוסים במאחזים הבחורה מן הסתם תעלה על טרמפים)

נפצעה לאחר שקפצה מטרמפ שלקחה מהאולפנה שלה מכפר פינס. לא משום מאחז או משהו בסגנון.

אסור לקחת טרמפים בלי כללים ורוב מוחלט של הבנות שאני מכירה לא היו עולות על אותו טרמפ שישועה עלתה עליו.

תודה לכולכם על התגובות.

האמת,אצלנו בבית הגענו לפשרת בינים. עד שעות הערב - אני שם.

אבל לישון ההורים עדין חוששים. ב"ה במאחזים נישמרת ההקפדה על צניעות באופן מלא. (זה ניראה לפעמים כמוגזם אפילו. בשביל להעביר לבנים אוכל,מניחים להם על השביל וחוזרים לבית. רק אחר כך הם לוקחים. ויש בנוסף  קשר בנים,קשר בנות.)

אשרינו עם ישראל

איזה משמח לשמוע על הצניעות במאחזים האלה.

שנזכה שזה יקרין על כל מקום בארץ

ויסתלקו אוייבינו

ויבוא משיח צדקנו

ויבנה בית מקדשנו

וימלוך ה' בכבודו וינשא במלכותו

וידע כל פעול כי אתה פעלתו...........

זה פשוט מילא אותי רוחא דגאולתא

אחרי הרבה שיחות ושלבים שונים עם אמא שלי, הסכמנו שאני עולה לטרמפ רק אם יש באוטו אשה או ילד, כלומר - יכול להיות שיהיו שם אבא ובן או בחור וחברתו, או שתי בנות, העיקר שיש אשה או ילד.

עם הזמן זה התפתח, אם חיכיתי מלא זמן ואני עם עוד חברה ואנחנו יושבות מאחורה אז אפשר לחפף בכללים...

יש לי חברות (אנחנו בנות 21) שאומרות "מה שאמא לא יודעת לא מזיק לה", אבל אני ממש לא חושבת ככה והכל נעשה בשקיפות מלאה עם אמא שלי.

ומדי פעם, בשעות דחק, כשאין טרמפ מתאים או שאני מאד לחוצה בזמן, אמא זוכה לקבל ממני הודעת עדכון בסגנון "אני בטרמפ עם דתי בן 30, רנו קליאו לבנה, לצומת מורשה", מלחיץ, אבל אם יקרה לי משהו... ככה גם היא וגם אני מרגישות בטוחות יותר.

וגם, להפעיל את המסנן האישי שטבוע אצלנו. אני נוסעת רק עם יהודים, למשל.

לילה אחד בשנה שעברה, בירושלים הקפואה (היה אפס או פחות מעלות בחוץ), עמדתי וחיכיתי לאוטובוס/מונית

באחת משכונותיה של י-ם.

עמדתי וכמעט עפתי ברוח הקפואה. כשכל גופי מפרכס מקור.

האוטובוס לא הגיע, ולא הצלחתי לעצור מונית (הנייד שבק חיים ולא יכולתי להזמין)...

פתאום עצר לידי רכב קטן, ישן 'אברכי' משהו.. עם כסא תינוק בתוכו, קרי, הבנאדם גם נשוי וגם אבא...

ואדם דתי ומזוקן , הציע לי טרמפ.

אני לא עולה על טרמפים בד"כ. בודאי לא כשמישהו מציע מעצמו...

אבל הנחתי שבכזה לילה קפוא, כל אחד יציע טרמפ לאשה שעומדת מחכה לאוטובוס.

עליתי. התיישבתי מאחורה (כמובן).

אחרי שתי דקות הבנאדם מתחיל לשלוח ידיים!! אחורה, לכיוון הרגלים שלי!

הייחתי בשוק!! הוא היה נראה דוס לפי כל קנה מידה! ואני עוד אשה נשואה!!!

התחלתי לצעוק עליו! הוא היה די בשוק שאני לא משותקת מפחד.. והוא עוד אומר לי.. מה,את מקפידה על נגיעה??  הייתי בהלם! אמרתי לו, אני אשה נשואה ודתיה!! מה נראה לך??? יש לך איזה רב שמתיר את זה??

לא יכולתי לרדת כי זה היה באמצע שומקום ליד שכונות ערביות.

אבל בצומת הנורמלי הקרוב דרשתי לרדת.

ב"ה עבריין פלילי הוא לא היה. והוא נתן לי לרדת מיד כשדרשתי. אבל כל הגוף שלי רעד. כי זה היה עלול להגמר רע מאד...

ב"ה שהציל אותי.

בעלי טען שהייתי תמימה מלכתחילה והיה אסור לי לעלות..לשאלתי אם הוא לא היה עוצר לאשה קפואה בלילה קפוא... הוא ענה שבמצב היום הוא כבר לא יודע.... (כי הוא חושב שזה לא בסדר לעלות לטרמפים שגבר מציע אותם...)

זה מה ש"מעסיק" את ה"צדיק" המתחזה, "נגיעה"....  טוב שהוא לא טען שזה בגרמא ובשינוי... חולה ואידיוט.

אני לא פעם לקחתי בחורות בטרמפ - בדיוק מאותה הסיבה שבעלך אמר: פשוט שלא יעלו איפה שלא צריך. בדיעבד, כשכבר נוסעות - לפעמים יותר טוב כבר לדאוג שלא יסתכנו.

ולכותבת על הכללים: זה נכון מאוד: עם משפחה. לפעמים כשיש כמה שמכירים, כשרים.  וכו'.

מזל שהוא הוריד אותך

איזה חוויה מזעזעת.

פשוט עצוב

ב"ה שירדת משם בשלום!

בס"ד

כל הכבוד לך ששמרת על קור רוח (אפרופו קור...)

ב"ה שזה נגמר בשלום!

למה לא רשמת את מספר הרכב מיד כשירדת ממנו וישר למשטרה להגיש תלונה ובמקביל תביעה אזרחית?

אני מודע לקושי הנפשי של נפגעות תקיפה / הטרדה להגיש תלונה אבל אנא ראו זאת כשליחות להצלת חברותיכן. כל מי שמגישה תלונה מצילה עוד בנות ונשים ממקרים מעין אלו.

הצד השני של המטבע הוא הגשת תלונות השווא - כל מי שעושה זאת שתיקח לתשומת ליבה שככל שמתרבות תלונות השווא התלונות האמיתיות נלקחות בפחות רצינות מהראוי.

אני לא חושבת שהאיש היה בעל כונה פלילית!

הוא היה אידיוט ופושע, (כזכור דתי? כן?) שניסה את מזלו... אולי אעתר לו...(הזוי!!! מה הוא חשב לעצמו? אשה דתיה ונשואה, עומדת בכפור, ועולה על טרמפ רק כי אין אוטובוס.. ומה שעומד לה בראש זה להענות למגע של גבר זר??? בררררררררר....).....

לכן הוא הפסיק כשהתחלתי לצעוק. אם הוא היה בעל כוונה פלילת הוא מן הסתם לא היה נותן לי לרדת...

(עוד משהו לא ברור לי... באיזה רגע הוא חשב לנצל את הטרמפ למטרותיו המגעילות? כשרק הציע לי אותו, או שכבר קודם לכן הוא נסה 'לחפש ציד' בתחנות השוממות והקפואות של ירושלים...? האמת? לא משנה.. סתם מטריד אותי....)

הכוונה שלו היא "פלילית" לגמרי - גם אם לפי ה"חוק" זה לא נקרא כך...

וזה נכון, כמובן,לא רק לאשה דתית ונשואה אלא לכל אשה שהיא לא אשתו.

ככה לא מתנהג אדם נורמלי.

הוא פושע מין סדרתי (לי אין ספק).

הוא רגיל שנשים קופאות תחת התקפתו (זו התגובה השכיחה וה"טבעית", לצערנו), וב"ה את הפתעת אותו וניצלת. הלוואי שנזכה ללמוד מנסיונך, ושחלילה לא נעמוד בו לעולם! תודה שחלקת איתנו את הסיפור הזוועתי הזה!

בד"כ זה לא פעם בודדת של הגבר, והתעוזה רק הולכת וגדלה אם לא מגישים תלונה במשטרה.

הרבה פעמים הגברים הללו גם מקבלים סוג של סלחנות מרבנים או קהילה כדי למנוע צער מהאישה ונזק נפשי מהילדים. לפעמים התנאים שמעמידים האנשים שיודעים - עוזרים למנוע עוד נסיונות, אבל לרוב הבן אדם פשוט יעשה יותר מתוחכם.

לכן חשוב מאוד על כל דבר קטן - להתאמץ ולהגיש תלונה, למרות שמישו פה העיר בצדק - שהרבה תלונות לא יגיעו להרשעה, (פשוט כי זה מילה כנגד מילה. וולמתלוננת אין הוכחה שאי אפשר לסתור)

אבל מי שמגישה תלונה בהחלט עושה שרות טוב לנפגעות פוטנציאליות אחרות.

לפי החוק היום - גם דיבורים יכולים להחשב כהטרדה - כך שבמקרה הזה - ברור שיש פה עבירה - לפחות של הטרדה - ורצוי להגיש תלונה.

אבל אני מניחה ש"אני ירושלמית" פשוט לא הייתה במצב לחשוב על זה באותו רגע ולקחת מספר של הרכב...

ובנוסף - צריך ללכת למשטרה. לחכות בתור, לספר את הסיפור, לספר אותו שוב, להרגיש קצת מטומטמת (סליחה על הביטוי) כשאת מתלוננת על נגיעה "קטנה" מול שוטרת שממש לא מתרגשת מהטפיחה על השכם שקיבלה מהשוטר שנכנס לפני רגע...

מי שמגישה תלונה היא גיבורה! אבל גם מי שלא - שלא תתחיל לחשוב האם היו לו כוונות "פליליות" או "רק" כוונות הטרדה, לפחות עם עצמינו נדע ששום נגיעה היא לא בסדר! בין אם זה היה מתוכנן ובין אם לא!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות