אבל כמובן שהייתי מבררת קצת קודם-

האם הסיבות באמת אידיאליות,

מי החבר'ה שנמצאים שם,

איפה היא ישנה,

ואם זה לא פוגע בלימודים.

(ד"א- לא בטוחה שבעלי מסכים איתי בעניין זה

אז מזל שהילדים שלנו עוד לא בגיל...)

במקום שיש הפרדה גמורה בין בנים לבנות, חבר'ה ברמה דתית ראויה (כולם), מקום מאובטח, ולא בזמן שצפוי אישהו עימות עם כחות הביטחון - כלומר, לבוא לזמן קצר ומוגדר כדי לחזק - כן.

אם לא - לא.

בהנחה שלא שאלת תיאורטית, אלא בגלל שהורייך מתנגדים -

עצתי לך: אם זה נכון, שמעי בקולם.

להורים יש בעניינים האלה מבט וניסיון שלא תמיד יש לחבר'ה הצעירים, למרות להט  רוחם המבורך.

זה מלבד הריווח של כיבוד הורים.

בת היא מכובדת והמקום שלה בשינה הוא בבית (כל כבודה בת מלך פנימה).

אני לא רוצה חלילה שייצא מפי דבר משמיץ, אבל מאוד צורם לי לשמוע על התופעה הזו.

במיוחד שלצערנו אף אד לא יכול לדעת מי יכול להסתובב באזור.. וד"ל.

בשורות טובות.

הבן שלי (דוס אמיתי) היה בעבר במאחזים ומאד צרם לו שהיו גם בנות (שם במאחז שמרו אמנם מאד על גדרי ההפרדה, אבל לא בכל מאחז זה קיים). בת שרוצה לתרום, יכולה בהרבה דרכים (אחת מהן היא לסייע למשפחה שבנם מבלה את החופש במאחזים ואין להם עזרה, או סיוע למשפחה שבה האב עסוק במניעת ההרס).

ובכלל, אם היא רוצה לעזור יש המון דרכים: החתמות בישוב/באולפנה שלה למי שיכול לסייע בהפגנות או הפגנת נוכחות בשעת הצורך, איוש משרדים של המטה של גבעת אסף (שכל התקציב שבו מגיע מכספי התושבים) איוש משרדים של ועד תושבי יש"ע, תעסוקטיף, ארגון סיורים לשומרון של ח"כים או אישי ציבור (כמו השחקן שמופיע באתר, מ. גלעדי).

אפשר גם לסייע למשפחות בישוב קטן שכבר קיים. בד"כ יש בו משפחות עם ילדים קטנים ואין אפשרות לבייביסיטר או לעזרה בבית לאשה שעובדת/לומדת מחוץ לישוב וקורסת תחת עול הניסעות+עבודה/לימודים.

לא בקלות אשכח את הסיפור של יוסיפיון שנפצעה קשה בשעה שברחה מהטרמפ (בתדירות האוטובוסים במאחזים הבחורה מן הסתם תעלה על טרמפים)

נפצעה לאחר שקפצה מטרמפ שלקחה מהאולפנה שלה מכפר פינס. לא משום מאחז או משהו בסגנון.

אסור לקחת טרמפים בלי כללים ורוב מוחלט של הבנות שאני מכירה לא היו עולות על אותו טרמפ שישועה עלתה עליו.

תודה לכולכם על התגובות.

האמת,אצלנו בבית הגענו לפשרת בינים. עד שעות הערב - אני שם.

אבל לישון ההורים עדין חוששים. ב"ה במאחזים נישמרת ההקפדה על צניעות באופן מלא. (זה ניראה לפעמים כמוגזם אפילו. בשביל להעביר לבנים אוכל,מניחים להם על השביל וחוזרים לבית. רק אחר כך הם לוקחים. ויש בנוסף  קשר בנים,קשר בנות.)

אשרינו עם ישראל

איזה משמח לשמוע על הצניעות במאחזים האלה.

שנזכה שזה יקרין על כל מקום בארץ

ויסתלקו אוייבינו

ויבוא משיח צדקנו

ויבנה בית מקדשנו

וימלוך ה' בכבודו וינשא במלכותו

וידע כל פעול כי אתה פעלתו...........

זה פשוט מילא אותי רוחא דגאולתא

אחרי הרבה שיחות ושלבים שונים עם אמא שלי, הסכמנו שאני עולה לטרמפ רק אם יש באוטו אשה או ילד, כלומר - יכול להיות שיהיו שם אבא ובן או בחור וחברתו, או שתי בנות, העיקר שיש אשה או ילד.

עם הזמן זה התפתח, אם חיכיתי מלא זמן ואני עם עוד חברה ואנחנו יושבות מאחורה אז אפשר לחפף בכללים...

יש לי חברות (אנחנו בנות 21) שאומרות "מה שאמא לא יודעת לא מזיק לה", אבל אני ממש לא חושבת ככה והכל נעשה בשקיפות מלאה עם אמא שלי.

ומדי פעם, בשעות דחק, כשאין טרמפ מתאים או שאני מאד לחוצה בזמן, אמא זוכה לקבל ממני הודעת עדכון בסגנון "אני בטרמפ עם דתי בן 30, רנו קליאו לבנה, לצומת מורשה", מלחיץ, אבל אם יקרה לי משהו... ככה גם היא וגם אני מרגישות בטוחות יותר.

וגם, להפעיל את המסנן האישי שטבוע אצלנו. אני נוסעת רק עם יהודים, למשל.

לילה אחד בשנה שעברה, בירושלים הקפואה (היה אפס או פחות מעלות בחוץ), עמדתי וחיכיתי לאוטובוס/מונית

באחת משכונותיה של י-ם.

עמדתי וכמעט עפתי ברוח הקפואה. כשכל גופי מפרכס מקור.

האוטובוס לא הגיע, ולא הצלחתי לעצור מונית (הנייד שבק חיים ולא יכולתי להזמין)...

פתאום עצר לידי רכב קטן, ישן 'אברכי' משהו.. עם כסא תינוק בתוכו, קרי, הבנאדם גם נשוי וגם אבא...

ואדם דתי ומזוקן , הציע לי טרמפ.

אני לא עולה על טרמפים בד"כ. בודאי לא כשמישהו מציע מעצמו...

אבל הנחתי שבכזה לילה קפוא, כל אחד יציע טרמפ לאשה שעומדת מחכה לאוטובוס.

עליתי. התיישבתי מאחורה (כמובן).

אחרי שתי דקות הבנאדם מתחיל לשלוח ידיים!! אחורה, לכיוון הרגלים שלי!

הייחתי בשוק!! הוא היה נראה דוס לפי כל קנה מידה! ואני עוד אשה נשואה!!!

התחלתי לצעוק עליו! הוא היה די בשוק שאני לא משותקת מפחד.. והוא עוד אומר לי.. מה,את מקפידה על נגיעה??  הייתי בהלם! אמרתי לו, אני אשה נשואה ודתיה!! מה נראה לך??? יש לך איזה רב שמתיר את זה??

לא יכולתי לרדת כי זה היה באמצע שומקום ליד שכונות ערביות.

אבל בצומת הנורמלי הקרוב דרשתי לרדת.

ב"ה עבריין פלילי הוא לא היה. והוא נתן לי לרדת מיד כשדרשתי. אבל כל הגוף שלי רעד. כי זה היה עלול להגמר רע מאד...

ב"ה שהציל אותי.

בעלי טען שהייתי תמימה מלכתחילה והיה אסור לי לעלות..לשאלתי אם הוא לא היה עוצר לאשה קפואה בלילה קפוא... הוא ענה שבמצב היום הוא כבר לא יודע.... (כי הוא חושב שזה לא בסדר לעלות לטרמפים שגבר מציע אותם...)

זה מה ש"מעסיק" את ה"צדיק" המתחזה, "נגיעה"....  טוב שהוא לא טען שזה בגרמא ובשינוי... חולה ואידיוט.

אני לא פעם לקחתי בחורות בטרמפ - בדיוק מאותה הסיבה שבעלך אמר: פשוט שלא יעלו איפה שלא צריך. בדיעבד, כשכבר נוסעות - לפעמים יותר טוב כבר לדאוג שלא יסתכנו.

ולכותבת על הכללים: זה נכון מאוד: עם משפחה. לפעמים כשיש כמה שמכירים, כשרים.  וכו'.

מזל שהוא הוריד אותך

איזה חוויה מזעזעת.

פשוט עצוב

ב"ה שירדת משם בשלום!

בס"ד

כל הכבוד לך ששמרת על קור רוח (אפרופו קור...)

ב"ה שזה נגמר בשלום!

למה לא רשמת את מספר הרכב מיד כשירדת ממנו וישר למשטרה להגיש תלונה ובמקביל תביעה אזרחית?

אני מודע לקושי הנפשי של נפגעות תקיפה / הטרדה להגיש תלונה אבל אנא ראו זאת כשליחות להצלת חברותיכן. כל מי שמגישה תלונה מצילה עוד בנות ונשים ממקרים מעין אלו.

הצד השני של המטבע הוא הגשת תלונות השווא - כל מי שעושה זאת שתיקח לתשומת ליבה שככל שמתרבות תלונות השווא התלונות האמיתיות נלקחות בפחות רצינות מהראוי.

אני לא חושבת שהאיש היה בעל כונה פלילית!

הוא היה אידיוט ופושע, (כזכור דתי? כן?) שניסה את מזלו... אולי אעתר לו...(הזוי!!! מה הוא חשב לעצמו? אשה דתיה ונשואה, עומדת בכפור, ועולה על טרמפ רק כי אין אוטובוס.. ומה שעומד לה בראש זה להענות למגע של גבר זר??? בררררררררר....).....

לכן הוא הפסיק כשהתחלתי לצעוק. אם הוא היה בעל כוונה פלילת הוא מן הסתם לא היה נותן לי לרדת...

(עוד משהו לא ברור לי... באיזה רגע הוא חשב לנצל את הטרמפ למטרותיו המגעילות? כשרק הציע לי אותו, או שכבר קודם לכן הוא נסה 'לחפש ציד' בתחנות השוממות והקפואות של ירושלים...? האמת? לא משנה.. סתם מטריד אותי....)

הכוונה שלו היא "פלילית" לגמרי - גם אם לפי ה"חוק" זה לא נקרא כך...

וזה נכון, כמובן,לא רק לאשה דתית ונשואה אלא לכל אשה שהיא לא אשתו.

ככה לא מתנהג אדם נורמלי.

הוא פושע מין סדרתי (לי אין ספק).

הוא רגיל שנשים קופאות תחת התקפתו (זו התגובה השכיחה וה"טבעית", לצערנו), וב"ה את הפתעת אותו וניצלת. הלוואי שנזכה ללמוד מנסיונך, ושחלילה לא נעמוד בו לעולם! תודה שחלקת איתנו את הסיפור הזוועתי הזה!

בד"כ זה לא פעם בודדת של הגבר, והתעוזה רק הולכת וגדלה אם לא מגישים תלונה במשטרה.

הרבה פעמים הגברים הללו גם מקבלים סוג של סלחנות מרבנים או קהילה כדי למנוע צער מהאישה ונזק נפשי מהילדים. לפעמים התנאים שמעמידים האנשים שיודעים - עוזרים למנוע עוד נסיונות, אבל לרוב הבן אדם פשוט יעשה יותר מתוחכם.

לכן חשוב מאוד על כל דבר קטן - להתאמץ ולהגיש תלונה, למרות שמישו פה העיר בצדק - שהרבה תלונות לא יגיעו להרשעה, (פשוט כי זה מילה כנגד מילה. וולמתלוננת אין הוכחה שאי אפשר לסתור)

אבל מי שמגישה תלונה בהחלט עושה שרות טוב לנפגעות פוטנציאליות אחרות.

לפי החוק היום - גם דיבורים יכולים להחשב כהטרדה - כך שבמקרה הזה - ברור שיש פה עבירה - לפחות של הטרדה - ורצוי להגיש תלונה.

אבל אני מניחה ש"אני ירושלמית" פשוט לא הייתה במצב לחשוב על זה באותו רגע ולקחת מספר של הרכב...

ובנוסף - צריך ללכת למשטרה. לחכות בתור, לספר את הסיפור, לספר אותו שוב, להרגיש קצת מטומטמת (סליחה על הביטוי) כשאת מתלוננת על נגיעה "קטנה" מול שוטרת שממש לא מתרגשת מהטפיחה על השכם שקיבלה מהשוטר שנכנס לפני רגע...

מי שמגישה תלונה היא גיבורה! אבל גם מי שלא - שלא תתחיל לחשוב האם היו לו כוונות "פליליות" או "רק" כוונות הטרדה, לפחות עם עצמינו נדע ששום נגיעה היא לא בסדר! בין אם זה היה מתוכנן ובין אם לא!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....