אני בחורה שקטה ורגועה אבל יש דברים שמעלים לי תסעיף
אטימות למשל. ובירוקרטיה
מה מעצבן אתכם??
![]()
אני בחורה שקטה ורגועה אבל יש דברים שמעלים לי תסעיף
אטימות למשל. ובירוקרטיה
מה מעצבן אתכם??
![]()
בעזהי"ת.



אותי מרגיז שאנשים לא מבינים מה שאומרים להם!
כאילו, ראבק..
אז זה הרמה של ההומור פה
רק שנדע פשווט
צחינא מיאאנשים אחרים יכולים לבאס, להעציב, לשעמם, להטריד, לשגע...
אבל אני היחיד שממש מצליח לעצבן אותי.
גמאני נוטה להתעצבן מאטימות וביורוקרטיה.
אבל אז אני נזכר - שכולנו בעצם בני אדם...
והרבה מהטיפוסים האטומים, איתם אנו נתקלים ביום-יום,
שומעים עליהם, או קוראים עליהם בחדשות -
יש בהם גם צדדים נפלאים ומתוקים.
למה שלא נלמד להשתאות גם מהם?
להתרשם גם מהם?
הם באמת "בטלים ברוב" לעומת כל המידות הרעות?
הקב"ה ברא עולם ובו הרבה אנשים טובים,
והרבה מסכים של ייאוש שמפרידים בעדם,
מלהכיר האחד את יופיו ואורו של השני.
בריב בין אנשים אחרים-
זה מעצבן.
רחלקהאני יודעת הכל!
![]()
אתה צורח עליהם ומוציא עליהם את הגרון מרוב עצבים, והם שותקים!!!
ארררר.....
Tal_taltal
hodaiadת'אמת שגם אני עושה ככה לאנשים אבל אני לא סובלת שעושים לי את זה...................(גול עצמי?)
בדרך כלל אני מחזירה בחזרה, אבל מה מחזירה...;)
רק שלפעמים, זה מממממש אבל ממש כיף לשתוק!
ולפעמים לפעמים, זה אפילו עוזר
כלבים שנובחים כל הלילה
גברים שחושבים שזה בסדר לנהוג כמו משוגעים
אבל כשאישה תנהג ככה הם יצעקו לה- "מי נתן לך רישיון?!"
דודות זקנות ששואלות את אמא מתי החתונה
סבתות ששומרות שברי צלחות אירוסין וחלות לנכדים
אחים בגיל ההתבגרות.
שלא שומרים על הילדים שלהם הרחק מסכנות- כביש, רכבת קלה, סתם נותנים להם ללכת לבד במקום הומה זרים... זה מעצבן אותי
לא(ה)לי![]()
![]()
![]()
מה שמעצבן אותי:
שמשקרים לי.
שמבינים את מה שאני אומרת בצורה הפוכה.
שאני צריכה לעשות משהו שאני לא יודעת או לא טובה בו.
ויש עוד אבל נעצור כאן 
שאנשים הורסים את התדמית
הטובה שלהם . כאילו דיי חשבתי שאתה נורמלי..
זה בהחלט יכול להרתיח אותי.
עניינים של אנשים גדולים.
במיוחד כשאני מגלה שנפלה טעות ואז להתחיל לרדוף אחריהם שישלמו לי את מה שמגיע לי -
וכמובן שאני מראש מתייאשת ובכך מפרנסת את כל העולם...
וגם שמאלנים שעושים הכל כדי לפגוע באחיהם היהודיים, גם מעצבן וגם מעציב. (אותן אותיות..)
אותי מעצבן אנשים שמתעצבנים מהעבודה שלי. 
שאנשים עצבניים נמצאים לידי כשאני רגועה.
אבל אני רצינית.
עצבנות זה דבר מדבק..
אצלינו בבית אם מישהו עצבני- הלך היום לכולם... 
מעצבן שכולם מסביבי רגועים כשאני עצבני ואף אחד לא מבין אותי... ![]()
תיזכר בחודשי ארגון.. בכל המלחמות צבע...
|העיקר שאותי זה הצחיק D
החניכים של היום...
1. בנ"א שכול הזמן שואל אם הוא בסדר... "זה בסדר שעשיתי כך וכך..." וכו'...
2. אנשים שמסתבכים עם עצמם וכשהם מנסים להסביר משהו זה נשמע כמו גיבוב של מילים לא ברורות
3. ובהמשך לזה אחרי הגיבוב הם אומרים "לא חשוב לא חשוב..."
4. אנשים שמחליטים לאנשים אחרים איך לחיות או מה לעשות " אני אומר לך תעשה את זה ואת זה!..." למה לאיפה אתה יודע מה טוב לבנ"א הזה??
5. אלו שאומרים כול הזמן "סתם סתם..." אומרים משהו כמו: "אתמול אכלתי פיצה סתם סתם.."
6. אנשים שנכנסים באמצע שיחה ומשנים נושא... אולי תקשיב לשיחה ואז אם יש לך משהו חכם לומר תצטרף...
7. אלו שאין להם משהו חכם לומר וסתם תוקעים משפט לא קשור....
8. אלו שדוחפים באוטובוס (וגם אני עושה את זה חחחח
)
9. אלו שעוקפים בתור לדואר או לבנק כשיש מלאאא אנשים(ואני לא עושה את זה!!)
10. אלו שצופרים בכביש כשיש פקק (מה זה יעזור לצפור?? לא עכשיו בטוח אני יתחיל לנסוע אני גם ידרוס את זה שלפני... מה הקטע??)
11. אלו שאין להם סבלנות אחרי אור אדום..
12. אלו שאין להם דעה ורק אומרים "נכון" אחרי כול משפט של מישהו.. "צריך להרוג ערבים!" -נכון! "צריך להרוג מתנחלים!" - נכון. אין לכם עמוד שידרה????
יש לי עוד מלאא אבל נסתפק בזה 
אני מעצבן?
לקרוא כאן דברים מעצבנים ולהתעצבן מזה...
עד שהייתי רגוע...
![]()

1) זה אנשים שלא מתחשבים בשעות הלילה, ומרעישים:
דופקים עם פטיש, משמיעים מוזיקה, צועקים ברחוב באמצע הלילה...!!!!
אני צריכה דממה (!!!!) כדי לישון. ואם שכן ישמיע מוזיקה, אני מסוגלת לקום, להתלבש, ולכת לבנין מול ולדרוש שקט ומיד!
2) עוד דבר, שלא עוזרים למבוגרים: למשל כשעולה אדם מבוגר ולא קמי לו באוטובוס, עוברים על פני אשה מבוגרת עם מלא שקיות כבדות ולא מציעים עזרה...
אין, הרגישות של הדור הזה לא משהו...
השירים של הישיבה שמעירים אותך בבוקר
ארררר אני יכול למות מזה
והמורה שלך שכשאתה ישן בשיעור בא אליך ליד האוזן וצורח
"תומררררררררררררררררררררררררר" 
ואין לי עוד בינתיים
הכי מעצבן זה שמורה לא יודע איך להשתיק את הילד אז הוא זורק גירים/טושים..
מעצבן אותי שאנשים (בפנימיות למשל או בצבא??) מדברים בחדר.. אתה אומר להם/ן "אני ישן"
אז הם מדברים בלחש...
תלכס עכשיו זה יותר מפריע!!
שהמורה מוחק ת'לוח
ואז הוא משאיר כמה נקודות קטנות
כי הוא מוחק חפיף!

איזה טוב ה'!!!!
כתמר יפרחאחרונהכותבת בלשון נקבה, מיועד לכולם כמובן.
1. האם את מרגישה שהחברה החרדית מייצגת את היהדות כפי שאת מאמינה בה?
2. האם את מרגישה שיש סתירה בין היהדות לבין הדרך של החברה החרדית?
3. האם את לוקחת דעות של פוסקים חרדיים בחשבון? האם אותם הפוסקים לוקחים דעות של הרבנים שלך בחשבון?
ואגיד גם למה אני שואלת.
פתאום הגעתי למסקנה שמדייקת את הקושי שלי עם החברה החרדית.
זה שהם (כחברה) לא מתגייסים, נגד גיוס וכו- מובן בעיניי הקושי.
הקושי שלי הוא עם האמירה שהם "מחזיקים את עולם התורה", או שומרים על היהדות וכו. וגם שצריך לתת להם חופש דת…
כשהאמת עבורי היא, שהחברה החרדית לא מייצגת את היהדות כפי שאני ורבנים ורבניות שאני מעריכה תופסים אותה.
ואף לעתים נוגד.
ואפשר כמובן להגיד שהכל טוב כל עוד גם לי וגם לחרדים יש חופש דת. אבל החברה החרדית לעתים לא מאפשרת את חופש הדת שלי.
ובטח שלא נושאת את לפיד היהדות.
אז האמירה שאולי אנחנו כחברה צריכים "להחזיק" אותם כי הם תורמים לעולם הרוחני והיהודי במדינה, לא רלוונטית עבורי, כי הם מקדמים גישות נוגדות יהדות.
הם מייצגים את עצמם. ויש עוד אנשים שמזדהים איתם. אבל הם לא "היהדות", ולעתים אף להפך
תסלחי לי על השיפוטיות, אבל אני טיפה מרגיש שאת מגיע ממקום קצת אמוציונלי. את באה להגן ולהסביר את המגזר שלך יותר משאת באה לדון וגם להקשיב לצד השני. ככה מרגיש לי ואם זה כך אז קצת חבל. דבר ראשון, ככל שתביני יותר את השאלות תוכלי לתת תשובות טובות יותר. דבר שני, בכל דיון אולי באמת את טועה, אז תמיד כדאי לשמוע יותר ולהבין את האחר. ושוב סליחה אם אני שיפוטי.
בלי קשר לשרשור הזה בכלל, גם אני מסכים שלא חייבים להגביר את השנאה, ואדרבה עדיף להוביל סוף סוף לשלום והבנות בין המגזרים (כמובן אם זה הדדי). אני גם לא אוהב את הסגנון של היחס לחרדים וחוק הגיוס וכו', בין אנשים כדאי שיהיה כבוד וחברות וגם יש דרכים חיוביות לביצוע מדיניות (וגם מבחינה רגשית, איכשהו כשמדברים על חרדים אני פתאום מרגיש חלק מהם...).
)יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי
)
בעבר הייתי עונה בוודאי
היום אני מסתכלת אחרת
קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם
וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים
זה מצד אחד
מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..
כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.
כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח
לא שמישהו שאל אותי קודם
אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר
אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.
זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.
הגדרה טובה
כשההתנגדות יורדת
גם הציפייה יותר מותאמת
קושי צפוי הוא יותר קל
איך את מגדירה את זה?
זה קושי שחוזר על עצמו
אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים
ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם
אם זה קושי חדש
זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר
אי אז בגיל 30 וקצת.
זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.
זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.
Stand a little taller
Doesn't mean I'm lonely when I'm alone
What doesn't kill you makes a fighter
Footsteps even lighter
Doesn't mean I'm over cause you're gone
יש כאלה שהייתי מוותרת
ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם
עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…
כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.
כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד.
לכתחילא כן
כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי
הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)
בדיעבד חלקם לא
כיון שזה חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי
והביא אותי למי שאני כיום
על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)
הייתי מוותרת
בבחינת "לא הם ולא שכרם"
אבל
בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה
ובזכותם אני מי שאני
אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.
ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-
בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].
בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.
אני? לכתחילה? הייתי מוותר.
אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!
אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.
אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים, מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח
(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול
ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,
וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן
ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂
אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים
משתעממים מספרים סיפורים
זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו
לאן נעלמו מגיבים שעד לא מכבר, היו?
הנני כאינני, והים נסוג.... הכל בסדר?
אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים?
אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.
- הנני כאינני
- הים נסוג
תשאל את משה
כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.
מבולבלת מאדדדדהתכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).
נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...
אני הנני כאינני - הכל בסדר איתו.
העיקר שהכל בסדר
מדי פעם יוצא לי להתעסק עם אנשים שיש להם פגמים גנטיים.
לא סתם פגמים גנטיים, אלא כאלה שעלולים לגרום להם לסבול מאוד כשהם יהיו מבוגרים (נניח 50 פלוס).
נניח שיש למישהו גן מסוים, שמעלה משמעותית את הסיכון שלו לחלות בפרקינסון.
האם כדאי לדעת על זה מראש?
כן! כי יש מה לעשות. תזונה נכונה, הימנעות מדברים מסוימים, הקפדה על דברים אחרים, כל אלה יכולים להוריד את הסיכון.
בנוסף לדברים שכבר הוכחו כיעילים, יש הרבה מאוד אפשרויות להצטרף למחקרים חדשים בתחום, כולל מחקרים שבוודאי אין בהם סכנה (למשל השפעת הליכה יומית של חצי שעה וכיוצ''ב על הסיכון לחלות. גם אם בסוף יתברר שזה לא יעיל, זה בוודאי לא פוגע).
לצערי, יש כאלה שמסרבים לפעול לפי ההנחיות האלה. לא רק שהם לא רוצים לנסות להצטרף לניסויים, הם מסרבים להתרגש ולעשות את הדברים שגבר הוכחו כיעילים.
לפעמים הסירוב נובע מחוסר חשק לבצע שינויים משמעותיים בחיים. קשה להפסיק לעשן, קשה לרדת במשקל, מבין.
לפעמים הסירוב נובע ממחשבה שחיים פעם אחת, אז עדיף ליהנות לפני גיל 60 כמה שיותר, ומקסימום בגיל 60 נחלה. אבל לפחות לפני כן היה כיף.
אבל סיבת הסירוב הכי לא מובנת לי, דווקא כאדם דתי, היא ''השגחה''. אנשים שאומרים לי בפה מלא, שהם לא חוששים מהמחלה שהגנטיקה שלהם מובילה אליה, כי ה' שומר עליהם. אני שומע משפטים כמו:
בעז''ה יהיה בסדר.
רפואה זה אחלה אבל בסוף יש בורא לעולם.
אי אפשר להילחם במה שכבר נגזר עליך.
וכו' וכו'.
התשובות האלה מגיעות כמעט תמיד מאותו המגזר. ולמען האמת תת מגזר.
זה פשוט כואב לי. לא זאת הייתה כוונת המשורר. ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב, זה שיר קליט ולא דרך חיים או דרך לקבל החלטות.
אם 70% מהאנשים עם הגן הזה חלו בפרקינסון בגיל 60, אז ל-70% מהאנשים עם הגן שלך לא יהיה רק עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. להפך, המצב שלך יילך ויתדרדר.
אם אתה אומר שזה לא יקרה לך כי ה' שומר עליך, אתה מתעלם מזה שעל 70% מ''קרובי המשפחה שלך'' הוא ''לא שמר'' (כלומר לפי שיטתך, שכך נמדדת השמירה...).
פשוט עצוב לי וכואב לי על האנשים האלה. שהאמונה העיוורת תגרום להם למות צעירים ומסכנים, במקום שהם יילחמו על החיים שלהם ואולי ינצחו במלחמה.