שילד פוחד מה"לבד"..

ב. להקדים שבכל אין פה ערבים באיזור, ושהם יפחדו מאיתנו, ה' שומר עלינו ויש לנו צבא חזק. זה בשביל ה"רציונל". באופו מעשי (בהנחה שיש סורגים כראוי), לעשות לילדים ממש סיור בבית ולהראות שאף אחד לא יכול להיכנס בלי רשות (סורגים. דלת נעולה וחזקה).

ג. תאורה היכן שנצאים למעלה. ובחדרים אחרים - או דלת סגורה או אור אם החדר פתוח.  אפשר להשאיר שם מוזיקה נחמדה, לא רעשנית, נוטה לשמחה, מתאימה לילדים (למשל, קלטות/דיסקים אודיו של הגן של דודו וכד')

ד. "מרבה נכסים מרבה דאגה"... - עד גיל מסוים זה יכול להיות לא נעים לבד בקומה למעלה.. לפעמים גם אחרי הגיל המסוים... לקבל בהבנה ובשעת הצורך - ללכת עם הילדים, בנחת ובלי לעשות מזה "ענין", עד שגומרים מה שצריך שם. ענ"ד.

ב"ה

א. שווה לבדוק את המזוזות שם. לא יזיק בטוח

ב. לפעמים דווקא כדאי לקחת עצה מיועצים מנוסים, יש לי אחות שהתייעצה עם יועצת דתית לגבי כל אחד מהילדים שלה וגילתה דברים חשובים ומדהימים. לא צריך לפחד מזה, וזה יכול לפתוח חלון לעולמם, דווקא לדברים שבד"כ לא רואים.

ג. זה רעיון טוב לנסות ולחמם להם שם את האוירה, להפוך את הקומה הזו למשהו יותר "מזמין", אך לא כדאי ללחוץ עליהם להיות שם הרבה אם הם מרגישם שם לא טוב. בד"כ כדאי לשדר שאנחנו כהורים מבינים ומקבלים את התחושות הבריאות של ילדינו, וזה עצמו נותן לילד בטחון, שהוא יודע שהתחושות שלו הן טבעיות ומקובלות. כמובן שהכוונה היא לא להעצים את הפחד אלא לשדר הבנה, ולנסות לחשוב יחד איתם איך לפתור את הבעיה. אולי דווקא להם יהיו הרעיונות הכי טובים לצאת מזה.

היו תקופות בהם ילדים לא הלכו בלילה לבד לשירותים,  ( ואני מדברת איתך גם על בני 11 ומעלה)

בתקופות הקשות יותר באו להקים מאהל שינה בלילה בחדר ההורים ( אחד- אחד ם הגיעו. עד שהאחרוןן גילה עצמו לבד ופחד מן ה"לבד" הזה)

ראינו, שאם נותנים מענה, מבלי להתרגש ומבלי לנסות להוציא את הפחד בכח, מענה במישור של ליווי לשירותים, אישור לישון כמה זמן עם ההורים, ומענה במישור של תשובות לשאלותיהם ( לפעמים גם "לא יודע" היא תשובה..) זה נעלם באופן טבעי עם הזמן.

ועד היום יש לנו ילדים קטנים, שכפי שאת מתארת, לא אוהבים לישון לבד בחדר כשאח שלהם הגדול לא שם. זה טבעי כל כך - ואז אנחנו מאפשרים להעביר מזרון לחדר השני ולישון שם. לפעמים הם אפילו ישנים במיטה ביחד. זה כל כך יפה . זה מראה כמה הקשר בין האחים הוא עמוק גם כשעל פני השטח יש מהומות לפעמים.

בשורות טובות.

חיזקתם את הרגשותינו ואת התחושה שהכל ב"ה בסדר

ננסה להתייחס לנקודות שעלו

דן

. ברציונל טיפלנו - כמובן בלי לחץ אלא הסברנו שזה לא מציאותי וכו.

. תאורה יש. מוסיקה בינתים לא אבל זה רעיון להמשך

. מרבה נכסים ..(בבדיחות כמובן) לכן ציינתי שאנחנו בעיר ולא בקומת קרקע

אבא המלך

. מזוזות בדוקות (אגב כשבדקנו גילינו שגם בפרוזדור צריך מזוזה ולא רק בחדרים...)

. לגבי יעוץ מקצועי אנחנו לא שוללים על הסף פשוט מרגישים שאין צורך (ותמיד עם יד על הדופק)

אחותו

כנראה שנזרקה בך רוח הקודש ונסכת בי ביטחון גם על מה שלא שאלתי

כוונתי למשפט הבא:

" זה מראה כמה הקשר בין האחים הוא עמוק גם כשעל פני השטח יש מהומות לפעמים."

ועכשיו לסעיף האחרון הלא הוא המכנה המשותף לכולם (גם לי)

לא לעשת עניין

לעזור איפה שצריך לעזור מבלי לעורר מה שעדיין לא התעורר

לקבל ולהבין ולתת לזמן ולמשנה העיתים ולמחליף הזמנים לעשות את שלו

ליצור אוירה נעימה בקומה שתהיה יותר מזמינה. אגב.   השבוע שמתי לב לכך שהילדים עולים הרבה לבד ואף משחקים ושוהים לבד בקומה העליונה.

כל אחד בזמנו כשמחפש משחק שקט (עקבתי בעיקר אחרי הילדים שבעקבותם שאלתי )

כנראה הבעיה היא בזמנים שלא "מתעסקים" בשום דבר והמחשבות רצות בקצב שלהן ובכיוון שלהן.(שירותים ושינה)

כאן המקום להודות לכם על התמיכה וההשקעה אתם פשוט  

ופחות בערב....

וזה גם נכון - שכאשר ביום "ממוקדים מטרה" באיזה משחק שבשבילו הולכים, לא כ"כ חושבים על דברים אחרים.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....