שילד פוחד מה"לבד"..

ב. להקדים שבכל אין פה ערבים באיזור, ושהם יפחדו מאיתנו, ה' שומר עלינו ויש לנו צבא חזק. זה בשביל ה"רציונל". באופו מעשי (בהנחה שיש סורגים כראוי), לעשות לילדים ממש סיור בבית ולהראות שאף אחד לא יכול להיכנס בלי רשות (סורגים. דלת נעולה וחזקה).

ג. תאורה היכן שנצאים למעלה. ובחדרים אחרים - או דלת סגורה או אור אם החדר פתוח.  אפשר להשאיר שם מוזיקה נחמדה, לא רעשנית, נוטה לשמחה, מתאימה לילדים (למשל, קלטות/דיסקים אודיו של הגן של דודו וכד')

ד. "מרבה נכסים מרבה דאגה"... - עד גיל מסוים זה יכול להיות לא נעים לבד בקומה למעלה.. לפעמים גם אחרי הגיל המסוים... לקבל בהבנה ובשעת הצורך - ללכת עם הילדים, בנחת ובלי לעשות מזה "ענין", עד שגומרים מה שצריך שם. ענ"ד.

ב"ה

א. שווה לבדוק את המזוזות שם. לא יזיק בטוח

ב. לפעמים דווקא כדאי לקחת עצה מיועצים מנוסים, יש לי אחות שהתייעצה עם יועצת דתית לגבי כל אחד מהילדים שלה וגילתה דברים חשובים ומדהימים. לא צריך לפחד מזה, וזה יכול לפתוח חלון לעולמם, דווקא לדברים שבד"כ לא רואים.

ג. זה רעיון טוב לנסות ולחמם להם שם את האוירה, להפוך את הקומה הזו למשהו יותר "מזמין", אך לא כדאי ללחוץ עליהם להיות שם הרבה אם הם מרגישם שם לא טוב. בד"כ כדאי לשדר שאנחנו כהורים מבינים ומקבלים את התחושות הבריאות של ילדינו, וזה עצמו נותן לילד בטחון, שהוא יודע שהתחושות שלו הן טבעיות ומקובלות. כמובן שהכוונה היא לא להעצים את הפחד אלא לשדר הבנה, ולנסות לחשוב יחד איתם איך לפתור את הבעיה. אולי דווקא להם יהיו הרעיונות הכי טובים לצאת מזה.

היו תקופות בהם ילדים לא הלכו בלילה לבד לשירותים,  ( ואני מדברת איתך גם על בני 11 ומעלה)

בתקופות הקשות יותר באו להקים מאהל שינה בלילה בחדר ההורים ( אחד- אחד ם הגיעו. עד שהאחרוןן גילה עצמו לבד ופחד מן ה"לבד" הזה)

ראינו, שאם נותנים מענה, מבלי להתרגש ומבלי לנסות להוציא את הפחד בכח, מענה במישור של ליווי לשירותים, אישור לישון כמה זמן עם ההורים, ומענה במישור של תשובות לשאלותיהם ( לפעמים גם "לא יודע" היא תשובה..) זה נעלם באופן טבעי עם הזמן.

ועד היום יש לנו ילדים קטנים, שכפי שאת מתארת, לא אוהבים לישון לבד בחדר כשאח שלהם הגדול לא שם. זה טבעי כל כך - ואז אנחנו מאפשרים להעביר מזרון לחדר השני ולישון שם. לפעמים הם אפילו ישנים במיטה ביחד. זה כל כך יפה . זה מראה כמה הקשר בין האחים הוא עמוק גם כשעל פני השטח יש מהומות לפעמים.

בשורות טובות.

חיזקתם את הרגשותינו ואת התחושה שהכל ב"ה בסדר

ננסה להתייחס לנקודות שעלו

דן

. ברציונל טיפלנו - כמובן בלי לחץ אלא הסברנו שזה לא מציאותי וכו.

. תאורה יש. מוסיקה בינתים לא אבל זה רעיון להמשך

. מרבה נכסים ..(בבדיחות כמובן) לכן ציינתי שאנחנו בעיר ולא בקומת קרקע

אבא המלך

. מזוזות בדוקות (אגב כשבדקנו גילינו שגם בפרוזדור צריך מזוזה ולא רק בחדרים...)

. לגבי יעוץ מקצועי אנחנו לא שוללים על הסף פשוט מרגישים שאין צורך (ותמיד עם יד על הדופק)

אחותו

כנראה שנזרקה בך רוח הקודש ונסכת בי ביטחון גם על מה שלא שאלתי

כוונתי למשפט הבא:

" זה מראה כמה הקשר בין האחים הוא עמוק גם כשעל פני השטח יש מהומות לפעמים."

ועכשיו לסעיף האחרון הלא הוא המכנה המשותף לכולם (גם לי)

לא לעשת עניין

לעזור איפה שצריך לעזור מבלי לעורר מה שעדיין לא התעורר

לקבל ולהבין ולתת לזמן ולמשנה העיתים ולמחליף הזמנים לעשות את שלו

ליצור אוירה נעימה בקומה שתהיה יותר מזמינה. אגב.   השבוע שמתי לב לכך שהילדים עולים הרבה לבד ואף משחקים ושוהים לבד בקומה העליונה.

כל אחד בזמנו כשמחפש משחק שקט (עקבתי בעיקר אחרי הילדים שבעקבותם שאלתי )

כנראה הבעיה היא בזמנים שלא "מתעסקים" בשום דבר והמחשבות רצות בקצב שלהן ובכיוון שלהן.(שירותים ושינה)

כאן המקום להודות לכם על התמיכה וההשקעה אתם פשוט  

ופחות בערב....

וזה גם נכון - שכאשר ביום "ממוקדים מטרה" באיזה משחק שבשבילו הולכים, לא כ"כ חושבים על דברים אחרים.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות