אני ואחי גדלנו בסניף כזה וגם השבטים לא היו נפרדים וההורים שלי היו ועדייו יותר דוסים משאר תושבי המקום.

ההורים שלי לא הגבילו אותנו יותר מידי (נתנו לנו להציג אבל לא לרקוד אם היה ריקוד משותף, נתנו לנו לצאת לעל- האש עם השבט אבל הגבילו בשעה וכו)

והיו דברים שבשום פנים ואופן לא הסכימו שנשתתף בהם (מסיבות פורים וכו)

ואנחנו יצאנו דוסים יותר מרוב החברה ביישוב  

אין לי עצות מעשיות, ההורים שלי היו עקביים, דאגו לנו  ובכלל הם מקסימים!!

תאמיני בדרך שבה את מחנכת את הבת שלך, היא תעריך אותך על זה בעתיד אי"ה..

בהצלחה!

הרב של הקהילה יכול לומר שאין בעיה הלכתית בפעילות מעורבת.  זה לכאורה היפך סעיף מפורש בשולחן ערוך. ומי שהתירו - זה היה בדיעבד, כדי למנוע נזקים גדולים יותר.

הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל אמר על החברה המעורבת בבני עקיבא בלשון הזו: אינני יודע לזה היתר.

הבת שלך, כמובן, איננה אמורה לדעת מה "הרב אמר".. את זה אתם שומעים - ומחליטים. לעת עתה, אתם "הרב" שלה..

לגבי השאלה הספציפית עצמה - אני בעניי אינני יכול לחוות דעה בלי להכיר את כל המציאות המורכבת: הבת, ההורים, הסביבה.

בנושא של ילד שאומר ש"גורמים לו להיות יוצא דופן" וכו' - תמיד יכולה להיות דילמה: מצד אחד, חוששים שמא יצבור מרירות, יפתח נוגדנים.  מאידך - זו מתכונת ברורה של "סחיטה", ובעצם מפתח "נשק" לאי יכולת של ההורים לקבוע לו נורמות מעבר למה ש"כולם" עושים.

יש דברים שבהם אנו מעדיפים את העלמת העין; ויש דברים שבהם אנו אומרים בצורה ברורה: אצלנו זה כך.  למשל, בנושא כזה יכולים להסביר: יש סניפים שהם רק לבנים/בנות באריאל וגם במקומות מסויימים בבנ"ע. כך תמיד היה בעם ישראל. פה לא - אז אנחנו מרשים ללכת לסניף, אבל רק לפעילות נפרדת. ככה זה אצלנו. זה נקרא יותר צנוע.

אבל, כמובן, יש בכך בעיה לא - פשוטה: הילדה תראה שמציגים, "יצאו לה העיניים".. וכו'...  ומצד שני - אם תתירו, הרי עם "הוראה" כזו במקום שלכם (ששוב- באיפוק אני אומר שהיא נראית תמוהה מאד), מתי זה ייעצר?

ניחא, אם היו אומרים זה רק להכי קטנים, אז אולי חבל ליצור עימות. אבל אם זה אומר שכך יימשך גם אחרי בת מצוה - אז עד מתי?  זו באמת בעיה קשה: מכניסים ילד לחברה כזו ואח"כ הוא צריך להתמודד (בלי להאשים. כנראה הרגשתם אילוץ).

ואולי - עולה בדעתי (בע"מ - לא מכיר מספיק נתונים) - אם אין ברירה, אפשר להסביר לילדה שצניעות זה שבנים לחוד ובנות לחוד, זה לא אותו אופי, וכך תמיד נהגו בעם ישראל. ואחרי שהיא כבר תתחיל להעלות "פרצוף", להגיד לה - אבל בגלל שאתם עדיין בגיל מאד צעיר ופחות מגיל מצוות, זה פחות נורא. אבל בתנאי שמסכימים מעכשיו - שכאשר נהיים בת מצוה אז את כבר מבינה שאת גדולה, ועושים פעילויות רק בנות עם בנות.

אבל צריך להביא בחשבון, שאם תמשיכו לגור שם, והשבט כן יפעל מעורב - הבעיה יכולה לחזור שוב אז, למרות כל ההבטחות החגיגיות, ואז יתווסף גם ה"הרגל" שמעכשיו. וזה צד "לחתוך" כבר כעת...  הקיצור, מורכב ורק רציתי להעלות צדדים שונים.

ביחוד בנושא זה הדברים בעייתיים, כי אין ענין "לנפח" אצל ילדים למה חשוב לשמור הפרדה כזו, לא צריך להכניס דברים בראש, ומאידך - באמת חשוב מאד לחנך לצניעות מגיל צעיר, וביחוד ע"י הרגל קבוע.

בזמנו, לגבי כיתה מעורבת בישוב שהיו אילוצים - אמר ר' אברום שפירא זצ"ל שהגגג זה עד כיתה ד'.

אולי כדאי שתתייעצו עם ת"ח גדול שאתם מקבלים את הוראותיו.

תדברי עם המדריכות;

תסבירי להן שכל ה"מעורב" אינו טוב, ואתם שולחים רק בגלל שהפעילות עצמה נפרדת; ושעכשיו יש לכם בעיה - כי הילדה תראה את האחרות ותקנא ואולי זה יעשה לה דווקא "אנטי". אז שתתחשבנה בשכמותכם - ובלי לדבר עם אף אחד, פשוט לפחות להבא לא יעשו יותר הצגות/הופעות מעורבות. בד"כ המדריכות הצעירות מאד אידיאליסטיות, ואיכפת להן שכולם ירגישו טוב, ולהתחשב... בקיצור - צדיקות.  אפילו אם הן גם שמעו משהו מהרב הקהילתי, תסכמנה מן הסתם להתחשב. הרי גם הוא לא אומר שחייבים דווקא כך. והרוב המוחלט אומרים אחרת ממנו..

מסתבר, שאחוז גבוה מאד של ילדים יוצאים כמבוגרים דומים מאד להורים שלהם מבחינה תורנית. לבית יש השפעה חזקה מאד על חינוך הילד לתו"מ.

נכון, לא ראוי בגלל זה "לקחת סיכון" ולהכניס ילד במודע למקום שלא היית רוצה שכך יתחנך. אבל אלו האפשרויות- דעו שביתכם הוא המשפיע העיקרי.

לדבר הרבה, ללמד הרבה, לתת הרבה רקע לכל קביעה תורנית. זה יחלחל בעז"ה.

ואני דוקא חשתי בעייתיות רבה בעיקר בעניין שההורים לכאורה סותרים ( בצדק, לטעמי)  את דברי הרב, ואיך בדיוק נחנך ככה ילד למורא רב?

פעמים רבות מה שקרוי "רב בקהילה"  אינו המושג שאת מתכוונת אליו, ואינו "מרא דאתרא". והם יכולים להגיד

שהרב שלנו הוא... והוא ת"ח מאד גדול.

ב. לפעמים זה באמת שיקול חשוב לגבי מקום המגורים.

ג. כבר כתבתי, שבאופן נורמלי ילדה ב"נבטים" אינה אמורה לדעת מה "הרב אמר", כך שהשאלה לא מתחילה.

ד. ודאי הבית הוא המשפיע העיקרי. אבל לעיתים כשההשפעה הזו בניגוד לחברה שהילד נשלח אליה, נוצרת מורכבות לא פשוטה. לפעמים הוא רק מתחזק מזה ולפעמים לא.  וכמו כן - במה שנוגע לתחום זה, שעם השנים גם היצר עלול להתערב בו, צריך זהירות יתרה בשיקול הכיוון בו הולכים. ודברייך מאד נכונים לגבי השפעת הבית - אבל זו בדיוק היתה השאלה: איך הבית אמור להפעיל את השפעתו במקרה כזה. זו באמת שאלה.

ה. לצערי יש לומר, שר' אברום שפירא זצ"ל כבר העיר בחריפות רבה כלפי אנשים שאינם מן השורה הראשונה של הרבנות - ומוציאים פסיקות נגד המקובל על גדולי עולם. זו באמת התמודדות..

ככלל, גם אני מסכים שבסופו שלדבר לבית יש השפעה מכרעת - גם בעניינים שהסביבה אינה קלה. אבל צריך חכמה רבה איך לגרום שהילד יקבל את ההשפעה הזו.

 סליחה שרק עכשיו אני חוזרת.

יש לי כמה הבהרות לדברים שלא הובנו או לא נכתבו...

א. כל החניכים יודעים שרב הקהילה הוא הקובע, והמדריכים מתייעצים איתו בעניינים הלכתיים.

בבית אנחנו מבהירים שאנחנו מאד מעריכים את הרב, ואנחנו לא פוסקים הלכה אבל השקפותיו שונות משלנו ולכן גם אם מותר לפי ההלכה זה לא לרוחנו. יש דברים שקשורים ל"רוח ההלכה" ויש דברים שכדאי להשמר מפניהם גם אם יש היתר הלכתי.

ובכל זאת קשה לעמוד בפני דמעותיה של ילדה שיודעת שהרב מתיר, ומרגישה שהרבה פעמים אנחנו שונים מאחרים, והדילמה שלנו מתעצמת כל פעם מחדש.

ב. בסופו של דבר היא השתתפה בהצגה (אמרה רק משפט אחד), כשהבהרנו לה שבגיל בת מצווה היא לא תוכל להשתתף.

ג. לגבי השפעת הבית- אני מסכימה שיש השפעה רבה של הבית אבל זה לא מספיק, אף פעם אין לנו ביטוח בחינוך, ואף פעם אי אפשר לדעת אילו השפעות חברתיות, ואפילו פיתויים עלולים להיות בחברה מעורבת.

ד. אנחנו כנראה נשאר בדילמות שלנו כל עוד אנחנו כאן. אני רק חייבת לשמוע שלא אני המשוגעת, ושההשקפה התורנית תואמת את השקפתי כי לפעמים אני כבר לא בטוחה שאני נורמאלית...

אז שוב תודה ושבוע טוב.

אנחנו באותה הסירה עם אותן דילמות שתיארת

כיוון שזה לא שורש הבעיה אלא רק סימפטום אענה בכללות על דברים שגיבשנו כ"קו" בבית שלנו שעל פיו אנו פותרים דילמות כאלה ורעותיהן

להלן עיקרי החלטת הוועדה

א. מותר לאמא ואבא להגיד לא ! (אפילו לא תמיד צריך להסביר למה - במקרה הזה דווקא יש הסברים )  

ב. לא כל דבר שאסור הוא בשם ההלכה - כמו שמשתדלים שלא רק אבא\אמא יגיד תמיד "לא" הרי כל מטרתינו היא לקרב אותם ולא ליצור ריחוק

ג. אפשר שההלכה היא כמו שהרב אמר אבל יש חומרות או הדרכות אחרות לבית שלנו 

אז מה אם מותר חלב נוכרי(זו ההלכה. כי אחרת השכנים..? הרבנות..? ) אנחנו אוכלים מהדרין.

ד. נכון ! הרבה פעמים אנחנו שונים.

ה. דורש הרבה הרבה מאמץ אבל אנחנו שונים גם לחיוב ולא רק לשלילה.

למשל: פינוקים וגיבושים משפחתיים.

שבתות מקבלות יחס מועדף

ראשי חודשים

סתם מחפשים סיבות לעשות משהו סיום מסכת של אבא או ילד אפילו סיום של פרק או חידוש יפה...

"בשביל זה שווה לשתות לחיים" (גורם לאהבת תורה שאינה רק איסורים

(לא צריך להגזים. לפעמים כוס שוקו\מיץ באמצע היום עם איזה עוגה שלא אוכלים במהלך השבוע היא אירוע חגיגי)

ולהדגיש (לא בצורה תיאטרלית) שזה מיוחד למשפחה שלנו ושווה להיות חלק מאיתנו

ו. אנחנו הסיירת ויש גם דרישות וגם סיפוק ופינוק

ז. אנחנו אוהבים יותר. ונותנים גם באפיקים אחרים - כל ילד בתחומו מקבל דברים\פעילויות ששיכים לו מיוחדים לו

ח. אצלנו גם מפחדים לשלוח לחברים (אפילו "בני טובים") אז אנחנו כמעט תמיד המארחים ומשתדלים לעשות את זה כיף

ט. בסוף אנחנו המילה האחרונה ולא משנה כמות וטמפרטורת הדמעות

י. כיוון שמשתדלים לעשות הכל למען שמו יתברך ומתפללים אליו שיצליח דרכינו אז מצפים שהוא יעשה את כל העבודה כי הם (ואנחנו) הבנים שלו יתברך

סיכום כל הנ"ל  למי שדילג הוא לדעת שהחוץ מושך לחיצוניות  גם בדמות של אנשי שלומנו

פשוט צריך להדגיש בגאווה  שאנחנו מיוחדים ויש לזה מחיר אבל הוא משתלם

 (לא בצורה מתנשאת כי גם אחרים מיוחדים בדרך בדברים אחרים וכולי )

ויהי רצון שנהיה שליחים נאמנים

מדי פעם אני מרגישה שאני זקוקה לקבוצת תמיכה של אנשים המתמודדים עם דילמות דומות לשלי...

שמח שדברי לתועלת בע"ה

גם אותי חיזק לדעת שאנחנו לא המשפחה המוזרה היחידה

זה באמת נותן הרגשה של שפיות

anonimus.dos

ביחס לדת, כמה שיותר, כמו שאמרו כאן ע"י יצירת כיופים אחרים שקשורים בדת, אווירה טובה בבית.

נראה לי רגשות שליליים לדת מסוכנים לחינוך לא פחות מאשר פעילות מעורבת.

את ההגבלה צריך לעשות עם המון רגישות, אפילו לשתף את הילדה בפחד שלכם ובהתלבטויות, שהיא תוכל להבין שזאת לא סתם הנחתה של הורים פאנטים אלא מתוך דאגה כנה. כמו כן אתם צריכים להבין מאד לליבה על ההפסד הגדול שלה ולפצות אותה בדרכים אחרות.

דבר נוסף אם אתם רוצים הבנה, לשתף אותה קצת בחינוך של הילדים הקטנים ממנה, אפילו לתת לה מעט סמכות בעניין. ע"י זה אתם מכניסים אותה לסירה שלכם. אולי לפעמים תבוא אליכם ב"התלבטויות חינוכיות" על האחים שלה, וזה יכניס לה המון בגרות והיא תוכל להבין את הראש שלכם כשאתם מחנכים אותה.

לגבי העתיד - עם הגיל והשנים העניין יעשה כנראה יותר קשה ומשמעותי בחברה שהיא לא נפרדת,

לכן אולי עצה קטנטונת שיכולה לעזור: אולי כדאי לעודד כבר מעכשיו את הילדים לקריאה מרובה, שיגדלו להיות יותר משקפופרים וילדי בית ופחות כאלו שמבלים עם חברים עד שעות מאוחרות.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות