עם הנקה..רק בגיל 3 ח' בערך אני מתחילה להפריד ומשכיבה על הבטן עם מוצץ. בגיל חודש הם עוד כ"כ קטנטנים..

מה שאני בדר"כ עושה איך שהיא קמה משינה אני מניקה,מרימה לגרפס,מחליפה טיטול,ומציעה צד שני אם היא רוצה בבקה אם לא אני יודעת שבכי הבא זה עייפת,ואפשר להשכיב בעריסה עם מוצץ.

בהצלחה!

אני גם עושה ככה- החלפה באמצע הנקה.. ויש מצב שהוא לא צריך צד שני? ההנקה לפעמים לוקחת 10 דקות מצד אחד ואפלו פחות.. יש מצב זה מספיק? הוא יכול להגיע ככה לחלב האחורי?? כי אני תמיד לא סגורה על זה שהוא באמת שבע..  

ומה עם הרגלים? זה לא שזה מרגיל אותם ככה ובגיל 3 חודשים זה קשה ומורכב יותר? 

חוצמזה, איך מרגילים למוצץ? הוא לא לוקח ממש.. איך מלמדים אותו לקחת מוצץ?

ממש תודה.. באמת צריכה הכוונה.. 

שמספיק להם צד אחד.. בהתחלה ההנקה מאוד ארוכה וסביב גיל חודש וחצי היא באמת מתקצרת. בדר"כ יש באמצע קפיצת גדילה.

מה שאני עושה עם המוצץ אני מניחה על הבטן ושמה מוצץ בפה ועם היד של התינוק אני תומכת במוצץ,ובהתחלה זה קשה כי זה נופל הרבה וכל פעם צריך להחזיר.. אח"כ הם לומדים להחזיר לבד.

בגי 3 ח' אני מניקה לפני השינה ואז כשהם מתנתקים מניחה על הבטן עם מוצץ.. ואני מתחילה בהדרגה קודם כל מפסיקה ממנוחת בוקר וצהריים ואז מהערב,בלילה אני פשוט מניקה בישיבה ומחזירה לעריסה.

התינוקת שלי בת 7 חודשים ונרדמת לרוב בהנקה.

בהתחלה , לקראת הערב היא היתה יונקת המון , אפילו כל 10 20 דקות ואז ישנה חלק גדול מהלילה.

עכשיו היא מתעוררת באמצע הלילה ,המון פעמים.

אם את תשתי הרבה תה שומר - זה טוב נגד גזים.

אולי בכל זאת עזרתי?

ההתלבטות עולה אם הוא ערני אחרי האוכל, משחק, בוהה.. ואז בוכה מעייפות- לפעמים צורח.. אני לא יכולה לשמוע אותו ונותנת לו פטמה ואח"כ מרגישה ייסורי מצפון.. עירסול ונידנוד לא מרגיעים את הבכי.. רק על הידיים..

אולי אני רגישה מדי לבכי שלו?! אבל יכול להיות אחרת???

זה לא משחק ילדים להיות אמא.. קשה משחשבתי..

השאיפה העיקרית שלהם בחיים - זה לחזור לישון.

(אצל ה-6 שלי, בכל אופן)

נגיד הם התעוררו בשביל לאכול/לעשות קקי/פיפי/החיתול הציק/היו צמאים/חלמו משהו וסידרת את הבעיה ההיא - עכשיו כל מה שהם רוצים זה לחזור לישון - ומהר! ומה יותר מהר מאשר להניק?

(בדרך כלל. אם לא ככה, אז תנסי טיול נחמד במנשא)

שהתקופה הראשונה הקשה תעבור מהר!

או תה שומר (קניתי גרגירי שומר וחלטתי אותם..)

למלכה שלי זה עשה פלאים

מה עוד?

בעיני את צודקת בהחלטהב שלך לא להרדים בהנקה, אבל חודש ושבוע הוא באמת עוד כ"כ קטן..

אולי תמשיכי להרדים אותו בהנקה עד גיל חודשיים ואז לבחון שוב את המצב?

תנוחה של בטן לבטן .כן גם היא הייתה ככה עם גזים וזה מה שהרגיע אותה ,היום היא בת 4 חודשים ועדיין  נרדמת ככה,,מפונת קטנה.אל תדאגי הגזים עוברים אחרי שלושה חודשים זה נראה כמו נצח אבל עובר מהר.ואין לזה שום תרופה ,אני אומרת לך מניסיון .סבלנו במשך שלושה חודשים,אבל עכשיו ב"ה טפו טפו טפו,אנחנו אחרי וזה ממש כיף לראות ילדה חייכנית ומצחיקה שעושה לנו פרצופיםודרך אגב הפסקתי כמעט את ההנקה כי כשהיא הייתה יונקת היא הייתה אח"כ צורחת שחבל על הזמן. עברתי למטרנה ,היא נרגעה ואני נרגעתי.אני הייתי יודעת כמה היא אכלה ומתי היא צריכה לאכול ושהבכי בין לבין הוא לא מרעב...היום היא יונקת בערך 3 פעמים ביום ושתיים בלילה .

אני מחליפה טיטול לאחר ההנקה וזה מעיר אותה ואחר כך אני שמה מוצץ ומנדנדת את העגלה או העריסה.

הם נרדמים מיד וגם מתרגלים להרדם ע"י תזוזת העגלה או העריסה. מה שטוב בזה שתמיד את יכולה להרדים אותו כך אם את בחוץ וגם בעלך יוכל להרדים אותו.

תעשי לו סדר יום - (כן גם בגיל חודש) אוכל, זמן ערות, שינה ושוב כשהוא מתעורר ישר תניקי תחליפי תקלחי ובהמשך שימי לו משחק או ספר להתבונן ואחר כך תרדימי ע"י מוצץ וניענוע העגלה או הלול.

אם את צריכה לצאת והוא ישן תוכלי להניק אותו תוך כדי שינה ולהחזיר אותו לישון וכך הוא יישן יותר זמן ותספיקי כבר לחזור.

תנסי זה עוזר פלאות וגם כשהוא יבכה תדעי למה אם זה בגלל שהוא עייף או רעב.

אני עוטפת אותו בשמיכה נעימה כמו עוטפים אחרי הלידה בבי"ח- מומיה כזאת.. שמתי מוצץ- ותוך שניונת.. נרדם המלאך! אמנם זה על הידיים אבל אולי לאט לאט הוא ילמד שהעטיפה הזאת מתקשרת לשינה.. אני מקווה לפחות! אני גם לא יודעת כמה זה יעבוד, אבל בנתיים (יום אחד) זה עבד.. 

אני משתמשת בגרפווטר לא יודעת אם זה הכי עוזר, אבל מפחדת לנסות לראות מה יקרה בלי- אז ממשיכה עם זה.. 

התחלתי לאכול שומר אמשיך גם עם התה- כל דבר שיוכל להקל.. שמחה לדעת ממנוסות שהתיסכול מהכאב הזה נגמר בסוף.. זה ממש נראה נצח! והוא באמת מתפתל בהנקה גם אבל גם כשניסיתי מבקבוק זה לא היה יותר טוב, אז אמשיך להניק כרגיל- תודה יראת!

וסגול- איך אני אמורה לקבוע לו סדר יום לא הבנתי .. הוא ער.. משחק ואז כבר מגיעה זמן ארוחה נוספת- מה? להרדים אותו בכח? כאילו גם אם הוא לא בוכה שהוא רוצה- או לא נראה עייף? ולפעמים הוא מתעורר מקקי בטיטול אז בכלל הסדר משתבש- כי אני עושה לו רפלקסולוגיה לשיחרור וקצת לחיצות בבטן ורק אח"כ מאכילה (חצי שעה אח"כ לפחות) כי את כל אלו אי אפשר לעשות אחרי האוכל.. 

ממש תודה לכן יקירותיי... מקל מאד לדעת שיש מבינות.. ומנוסות.. 

אז אם הוא מבוכה זה אומר שהוא עייף לא שהוא רעב כי הוא אכל לפני כן בדרך כלל את תראי שהוא ירדם לך בתחילת ההנקה ולא יאכל ארוחה שלמה. ואז זה אומר שהוא התרגל להירדם עם הנקה ולכן תרדימי אותו ורק לאחר שהוא יתעורר תאכילי אותו שוב

מגיל 3-4 חודשים. וגם אז - צריך לזכור שהצרכים והקצב חיים של הילד משתנים כל כך מהר משבוע לשבוע כך שסדר יום מסוייים מתאים עכשיו אבל בעוד שלושה שבועות כבר לא יהיה רלוונטי...

הקטנה שלנו בת חודשים וחצי, וגם היא כממובן נרדמת בהנקה אבל לא תמיד אז יש לנו "סל" תנוחות שהיא אוהבת להירדם בהם, בעיקר כי הן גם עוזרות לה לשחרר גזים, אנחנו כל פעם מנסים את מה שהלב שלנו אומר לנו ואם זה לא מתאים עוברים לתנוחה אחרת:

1. כמו במנשא אבל בלי- כמו שאמרו קודם, בטן לבטן ולכווץ לה את הרגלים קצת (כמו צפרדע) עם שמיכה חמה ועוטפת.

2.כמו במנשא אבל בלי 2- עם הפנים החוצה, עוטפים אותה בשמיכה ואוחזים בה ביד אחת מתחת לבית השחי (היא נשענת על היד והראש קצת נוטה למטה) כמה דקות של הליכה היא ישנה.

3. ראש בשקע המרפק- משקיבים אותה על הבטן כאשר הראש שלה בשקע המרפק וכף היד לוחצת בקלות על הבטן- זה תנוחה שעוזרת לה מאוד עם הגזים וגם מרדימה אותה.

4.על הירך- שהיא היתה יותר קטנה היא ממש אהבה את התנוחה הזאת: יושבים בישיבה מזרחית או חצי מזרחית (רק רגל אחת מקופלת) ומשכיבים אותה על הירך כאשר הראש על ברך  המוגבהת והגוף נוטה למטה לירך.

5. תנוחת הלב- מסתבר שהתנוחה הכי טובה זה כאשר אנחנו זורמים עם עצמנו ומניחים אותה איך שהלב שלנו אומר באותו הרגע - בדרך כלל זה בדיוק מה שהיא צריכה גם אם זה תנוחה חדשה או מומצאת במיוחד בשבילה...

לגבי הגזים אנחנו עושים לה הרבה עיסיים ורפסולוגיה ומקלחת מאוד עוזרת ומרגיעה אותה, ואני ממש משתדלת להוריד מהתפריט מה שנראה לי שגורם לה גזים.

בהצלחה גדולה ותנהנו ממנה.

ואחרי המון שירשורים פה בעניין, הבנתי שאין עם זה שום בעיה, והיום אני רואה שבאמת, כשהבת שלי לא עייפה כשאני מניקה אותה, היא לא נרדמת עם ההנקה, אבל נרדמת בקלות לבד חצי שעה-שעה אחר כך - כשהיא באמת עייפה. ובאמת שלא עשיתי כמעט כלום כדי "ללמד" אותה להרדם לבד. זה בא לה מעצמה עם הגיל...

באמת שכל ההפחדות על להרגיל לישון עם הנקה הן סתם סתם סתם. ואם זה נעים לך ולתינוק שלך - אז למה לא? הרי יש לו עוד כל כך הרבה שנים ללכת לישון לבד - כשהוא זה שצריך לחמם את עצמו, ולהתגבר לבד על מחשבות מעיקות, אז למה לא לתת לו עכשיו להרדם בצורה הכייפית ביותר שיש???

תחשבי על עצמך כמה נעים לך להרדם כשבעלך לידך מאשר כשאת לבד במיטה...

כמו  שכתבתי מצאנו שיטה להרדים אותו, ממש נסיך קטן.. אנחנו עוטפים אותו טוב ומערסלים.. 

העניין הוא שהוא נרדם רק בידיים וזה יכול לקחת חצי שעה לפעמים (ויותר) גם באמצע הלילה, וזה גומר עלינו.. מצד שני כשאני מנסה בעריסה בנידנוד הוא בוכה, וזה גומר עלי לא פחחות.. 

אני חחוששת שהילדונצ'יק פוחד לישון.. גם במשך היום הוא ישן מעט מאד.. ואם נרדם אצלנו ידיים ולא מספיק חזק אז מתעורר מהר מאד.  גם כשהוא גמור מעייפות הוא לא נרדם לבד.. זה מתסכל.. יש מצב הוא מפחד לישון?

הוא כזה מתוקי.. אבל אני עייפה מלהרים אותו כל פעם לחצי שעה של הירדמות (והכי מבאס זה שהוא מתעורר בסוף איך ששמתי אותו בעריסה.. )

לא יודעת אם יש תשובות.. פשוט צריכה עידוד..

הכי קל בהנקה, ואם לא, אז במנשא בתנועה.

הם מתוכננים להיות תלויים על אמא איזה שנה-שנתיים, ככה... ולכן הם נרדמים הכי בקלות ביניקה או בתנועה.

פשוט לערסל וזה בסדר??? כאילו זה טבעי והגיוני?? 

אז למה משגעים אותי שאני מרגילה לידיים??? אוף.. נמאס לי להקשיב לאנשים ולקרוא ספרים.. 

המציאות ממש לא דומה לסיפרים הדמיוניים שמספרים לי.. 

תודה, יוקטנה.. הרגעת אותי מעט.. (עד ההילחצות הבאה שתבוא מאיז יציאה של דודה כלשהי..

אצלנו, אחרי שעברה לו האלרגיה והכול נרגע... נשאר הרגל נפלא - הוא נרדם רק על הידיים... ורק אם מי שמחזיק אותו עומד..... והוא כבר התחיל להיות כבד, זה לא עסק =)

אבל לא הייתה לי אף שיטה אחרת... והייתי כל כך מאושרת שהילד כבר לא סובל מכאבי בטן (מהאלרגיה) שהייתי מוכנה להכול!

ואז היינו אצל המשפחה של בעלי, וחמותי ראתה אותי באה להרדים אותו - ולוקחת אותו על הידיים ומטיילת... אז היא ביקשה לנסות להרדים אותו בעגלה - והסכמתי...

היא הניחה אותו בעגלה, והוא הביט בה בסקרנות - כי הוא לא הבין מה קורה... והיא שרה לו, ואמרה קריאת שמע בקול... וטיילה איתו בחדר וכו'... וחוץ מפעם אחת שהוא בכה והיא נאלצה להרים אותו ולהחזיר אותו מיד לעגלה - חוץ מזה הכול עבר בשלום!!! הוא פשוט נרדם, לראשונה, בלי ידיים...

ואז החלטנו שאם זה קרה אסור לפספס את ההזדמנות, כי אחרי שהוא כבר ראה שזה אפשרי - הוא יהיה יותר פתוח ;)

באמת ניסינו.. לא היה הכי קל בהתחלה... הוא היה קצת מתבכיין - אז היינו מוציאים אותו ומחזירים.. ובסוף זה הצליח (בשלב הבא לאט לאט הרגלתי אותו גם להירדם בלי נדנוד, זה היה בלי ציוץ של בכי!!! אם תרצי עצות, דברי איתי...)

למה אני מספרת לך את כל זה? כי אולי הוא לא מוכן שא-ת-ם תניחו אותו ותרדימו אותו בנדנוד... אבל אם יש מישהו שיכול לבצע את הפעם הראשונה - עם המון רגישות כמובן - אז אולי זו יכולה להיות נקודת תפנית טובה כמו שקרה אצלנו

ב"הצלחה רב"ה! 

אחרי הרבה שנים למדתי מה לענות :

" אני מעריכה שעד גיל 15 זה יעבור לו , עוד לא ראיתי ילד בן 15 שמוכן שירדימו אותו על הידיים , כך שאני מעריכה שבשנים הקרובות הילד יתרגל גם בלעדיי...."

רוב הפעמים הן בהלם וצוחקות...

ואגב, אני מרגישה שלעיתים , כל הסביבה כל כך לחוצה על מה יהיה כש... שאנחנו מונעים מהילד את מה שהוא צריך עכשיו , עד למצב אבסורדי שמגיל שנה אסור שהילד יירדם בבגדיו כי מה יהיה כשהוא יתחתן ....

להרפות מהלחץ מה יהיה פעם , בנתיים את מסוגלת להעניק לו את מה שהוא צריך ואם הצורך שלו יתמלא ויהיה רווי , אז סביר להניח שהילד ייפרד יותר בקלות מההרגל הלכאורה לא טוב

"אני רואה שאת ממש דואגת לי! תודה!"

הן באמת דואגות לנו

אהבה של אמא- באיזה גיל זה היה בערך? ומזותומרת לא הכי קל בהתחלה? אשמח להכנה מוקדמת כלשהי...

לפעמים אני מנסה בעריסה בלי ידיים, וזה עבד בלי ידיים, אבל רק איזה פעמיים.. 

אני לא מסוגלת לשמוע את הבכי שלו וישר מרימה לחיבוק חזק ומרדים.. 

וכן, אני באמת צכה לאמץ לעצמי תשובה קבועה לדודות... ואולי באמת לגחך על העניין.. 

תודה. וב"הצלחה לכולנו במשימת החיים- גידול וחינוך ילדים.. (זה ממש קשה)

בסביבות גיל 4 חודשים פחות או יותר...

גיל חודש זה עוד ממש פיצי... נראה לי שכרגע תזרמי איתו...

בכל מקרה, שמעתי הרבה המלצות על הספר "הלוחשת לתינוקות", אולי כדאי לך לראות הצעות שם...

את תראי שהתינוק שלך יעבור כל כך הרבה שינויים בשנה-שנתיים הקרובות, וכל פעם יתעורר צורך חדש.

ובאמת בגיל הזה היא צריכים, ממש צריכים אותנו קרוב אליהם. אז אני במהלך היום בגיל הזה הייתי סוחבת אותה במנשא בכל זמן השינה שלה (וזה יכל להיות יותר משעתיים!). וככה הייתי יכולה לעשות מלא דברים ולהיות בטוחה שהיא לא תתעורר אחרי 10 דקות. ככל שהיא גדלה ניסיתי יותר פעמים להעביר אותה לעריסה ומתי שהוא זה פשוט עבד. ומאז היא שינתה הרגלי שינה והרדמות כל כך הרבה פעמים...

כשהתינוקי שלך קצת יותר יגדל, תתחילי להיות ערה, (אבל רק ערה ולא לחוצה) להרגלים לא טובים. ושוב, בלי פאניקה - אם ילד צריך עכשיו תשומת לב, אז נותנים לו ולא מתעלמים רק בשביל "לא להרגיל". ואם רואים שהוא כרגע מסוגל גם בלי היחס הקרוב שלנו - אז לנסות להעסיק אותו במשהו אחר. וכו'...

יש לך קישורים לדברים ספציפיים?

כדי להביש מעל הטיטול.

או לפחות פעם היה... את כל אלה שהיו לי זרקתי, כי אני לא אוהבת להלביש ככה (מעדיפה טייץ או גרביון).

אולי תחפשי מישהי כזו שעושה כמוני, ותבקשי ממנה את התחתונים האלה? הם במידה קטנה יותר מתחתון רגיל...

גם אני לא מלבישה ככה, ויכול להיות ששמרתי.

לא יודעת אם זה באמת יותר קטן, כי זה מיועד להיות מעל טיטול.

השאלה אם זה מתאים בתור ממש תחתונים, בלי טיטול מתחת.

לי זכור שזה היה איכותי.

בכל אופן, אם זה לשמלה שמתאימה לגיל חצי שנה - אז גם אם התחתון גדול יותר הוא עדיין קטן מספיק...

אם אני אמצא תחתונים שנשארו לי מהגדול, אני אוכל לבדוק.

אבל בדרך כלל המידה הכי קטנה זה אפילו לא 2, אלא 2-4.

וגם לאחרים שהיו די קטנים אבל לא פיצים כמוה

ואני ראיתי שבדווקא בבזארים הזולים כמו "ביגוד" המידות של התחתונים קטנות מהרגיל. אני קונה לילדים שלי מידה מעל

ה1.5-2 של נקסט היה הכי קטן שמצאתי.

קניתי אותם והצרתי עם תפר בגומי.

עכשיו אמנם קיץ אבל אני בחורף שאחרי הגמילה הסתבכתי גם עם למצוא גופיות שאין להם סגירה של תיקתקים למטה...

תקני אחד מכל סוג: בנים רגיל, בנים בוקסר, בנות,

ותבדקי מה הכי מתאים.

מקסימום אפשר להצר קצת עם חוט ומחט

שיש חברה אחת שקניתי לילד ולילדה שנגמלו במידות האלה.

אולי בבזאר שטראוס?

הגומי למעלה עבה מהרגיל. זה מידה 2-4 אבל קטנהה וזה היה להם מצוין. (כשהגיעו ל2-4 שלך חברות אחרות זה היה להם צפוף ממש) וממש רואים שהם קטנים יותר.

תמיד בחנות פתחתי חבילה והוצאתי אחד להשוות. 

זה נתפס עם המכנסיים.

יש בזה יתרון שלא צריך להתאמץ להוריד שני בגדים כשמתפנים.

תקני את של נקסט, אם יהיה גדול מדי תשמרי לו, ותחפשי יותר קטן.

לא הייתי קונה את של הבנות.

ההכי פשוטים, כמו שכתבו לך.

אצלי דווקא הבעיה היתה עם המכנסיים, כי רוב הגזרות שלהן בנויות לטיולים, וזה פשוט נראה מוזר בלי.

אבל זה מה יש (שלי לא היה קטן, אבל כן נגמל מוקדם).

גם הבת שלי פצפונת וזה היה לה טוב. נגמלה בגיל 2.5.

בהצלחה 

נראה לי אני אזמין מידה 1.5-2 מנקסט, ונראה אם זה יהיה לו בסדר.

@גפן36 ו@יראת גאולה, אם אתן מצליחות למצוא לי בדיוק על מה מדובר, אני אשמח.

ניסיתי לחפש באלי אקספרס ובשיין, אבל לא הצלחתי למצוא משהו.

אם למישהי יש קישור למשהו ספציפי, אשמח שתשלח.

התחתונים הרגילים, מידה 2-4, אני לא מאמינה שיהיו טובים עליו.

הבת שלי שבת 4.5 עדיין במידה הזאת. (עם תחתונים שהתרחבו קצת במהלך הזמן).

אבל זה של בנות.

באמת מחברות שונות הגודל ממש שונה, אבל נראה לי שגם הקטנים אצלנו יהיו קצת גדולים עליו. החברות הקטנות שיש לנו זה שרייבר ורדבק (עוד חצי שנה לדעתי הם כבר יהיו קטנים מדי לבן שנתיים וחצי שלנו)

הילדים שלי גם קטנטנים. ומידה 2-4 הרגיל לא התאים לחלקם.

לשרייבר יש מידות קטנות באופן כללי. התנסתי עם תחתוני בנות שלהם. לבת שלי היה מצוין! גם היתה במידות בגדים כמו הבן שלך.

ולבן קניתי משילב. התחתונים שלהם גם ממש קטנים (ויותר יקרים. ויותר יפים). גם ממליצה. 

אבל נראה לי שדי דומה.

אני מכינה בעיקר בשרי:

נקניקיות, קציצות בלי רוטב, חזה עוף, עוף

וגם צ'יפס ותפוחי אדמה אפויים.

יש לי תבנית עמוקה שבה אני מכינה עוף ותפוחי אדמה, כתחליף לתנור.

יש מגש של טיגון באוויר חם, שבו אני מכינה צ'יפס ונקנקיות.

ויגש של גריל, שבו אני מכינה קציצות וחזה עוף.

נראות לי דומות.

אני מכינה בזה גם שניצלים ושניצל דג, בתוכנית של air fry, לא יוצא ממש כמו מטוגן אבל אם שמים שמן מתחת ומעל יוצא טוב.

על רשת גריל עושים המבורגרים, שיפודים וכו', מוכנים בבית או קנויים, וגם סתם חזה עוף עם קצת תבלינים. אוהבת גם' לשרוף' בזה תפוחי אדמה שלמים או בטטות חצויות לשניים, יוצא כמו ממדורה אם את יודעת למה הכוונה.

גם סתם לחמם דברים מהמקרר, על תוכנית reheat יוצא ממש טעים, נניח שניצל יוצא קריספי.

בתכנית אייר פרי- מכינה שניצלים שיוצאים פגז (צריך להתיז עליהם שמן משני הצדדים), מחממת אוכל (מרגיש טרי) ואפשר גם ירקות ופרגיות.

בתכנית גריל- שמה פרגיות ונקניקיות, חושבת שבתכנית של מדיום.

השימוש העיקרי שלי בו הוא לחימום אוכל- זה יוצא טעים ברמות! 

שכותבת המון על השימוש שלה בנינג'ה גריל..

@המקורית

אנחנו מתלבטים אם לקנות נינג'ה גריל אבל יהיה צפוף לשים גם וגם...

משפחה עם עוד מעט 7 נפשות בעז"ה

עושה אוכל די פשוט, תבנית אחת כל פעם

בעיקר מנסה להבין אם יש גודל של נינג'ה מומלץ שיכול להכיל תבנית עוף גדולה עם תפוחי אדמה או שקטן מדיי?

ואם יש עוד דברים חוץ מהגודל שנפסיד אם נעבור לניגג'ה במקום לתנור....?

כשאני מכינה לכל המשפחה אני עושה 2 נגלות או בתנור בתבנית גדולה..

לעצמי מכינה שם המון! 

כי אנחנו כרגע רק 3 נפשות,

אבל מבחינת שימוש - אצלי הנינג'ה מחליפה לגמרי תנור בשרי!! אני מכינה בה ההההכככללללל

עוף וירקות, תפוא, מוסקה, שיפודים, על האש, שניצלים, צ'יפס, רולים, מה שבאלך.

יש בזה כלכך הרבה אופציות ועובד כל-כך מהר ומצוין שמבחינת השימוש נטו זה שיא המשתלם, לדעתי ומניסיוני

נראלי אני אבקש מהם אחוזים על שיווק🤭

שלנו רק מפסח..

אז אנחנו עוד צריכים ללמוד איך לנצל אותו. אבל מאז שיש לנו אותו התנור הבשרי לא עבד אפילו פעם אחת (משפחה של 8 נפשות).

ציפס בפסח (לא אןכלים קטניות. אז הכנו כמעט כל יום והרבה) היה הרבה יותר מהיר איתו מאשר בתנןר. ככה שבארוחה יכולנו לעשות 2 נגלות כדי שיספיק לכולם.

תפוא כמו של מדורה, מאוד אוהבים פה. לוקח הרבה פחות מבתנור.

שניצל תירס כנל.

ירקות כנל.

השאר עוד לא יודעת. בנתיים שניצלים ועוף עשינו בסיר. מניחה שזה גם מהיר יותר מתנור. ככה אומרים.  

מכינה בו בשרים, ירקות, אופה והשוס - הוא מחמם אוכל למצב שהוא טעים כאילו עכשיו הכינו אותו.

אבל יש לי דגם אחר האמת

מכל מקום, זה נורא תלוי מה אוכלים בדכ. אני למשל לא מכינה בו שניצלים/ חצילים ואצלי הוא לא מחליף טיגון אבל אני מתחזקת (מנסה לפחות😅) תפריט תזונתי מסוים שממש מקל עליי להשתמש בו

אני משתמשת בתכניות reheat, grill, bake, roast בעיקר.

שעועית ירוקה,  אנטיפסטי,  נקניקיות צ'יפס המבורגר סטייק, עוף, תפוחי אדמה, עראייס, דגים,שניצלים, לביבות, קציצות טונה

מקצר זמנים ממש!

רק כשאני מכינה עוף לכל המשפחה אני משתמשת בתנור הבשרי..

או רוצה לפרט מה הכללים?

שלנו חדש ובנתיים משמש בעיקר לציפס ותפו"א.

עשיתי גם חציל שלם אבל נראה לי היה אפשר לעשות אותו טוב יותר.

עוף, דגים, שעועית ירוקה, קציצות אשמח לדעת איך לעשות.

יש לנו את הדגם מקס פרו נראה לי. 

וזה הרבה ניסוי וטעייה, להבין את המכשיר..

שניצלים מצפה כרגיל, מרססת ספרי שמן על כל צד ועל תוכנית אייר פרי ל13-16 דקות תלוי בעובי של השניצל (יותר ארוך מטיגון אבל היתרון מבחינתי שזה לא דורש השגחה צמודה כמו טיגון ויותר בריא)

שעועית ירוקה עושה גם על אפיה וגם אייר פריי. שמה קפוא מהשקית, שמן זית ומלח (אפשר גם קצת רוטב סויה ושומשום אם זה באפיה) ל10 דקות.

אנטיפסטי-חותכת את כל הירקות שיש לי במקרר (גזר קישוא בצל סגול, בצל רגיל, שום, בטטה גמבה שעועית, ברוקולי וכרובית.. או חלק כל פעם) לגודל אחיד, מתבלת

על אפייה או אייר פריי. הזמן מאוד משתנה לפי הגודל של הירקות. מרבע שעה עד 35 דקות בערך. כדאי לערבב באמצע

עוף על אפיה עם רוטב שאוהבת/פירורים כמו שניצל ל35 דקות פלוס (תלוי בכמות של העוף, זה בד"כ מכינה בתנור כי מכינה כמות גדולה. כשעושה רק לעצמי רבע עוף אז כחצי שעה..)

דגים עם רוטב שאוהבת/עשבי תיבול על אפייה לרבע שעה 20 דקות..

מה בעצם היתרון של הנינג'ה בהנחה שיש לי בבית תנור בשרי, פלנצ'ה איכותית ואפילו גריל גז בחצר?

מה היתרון שלו?

צ'יפס בתנור לוקח שעה לפחות על החום הכי גבוה, בנינג'ה לוקח לי 17 דקות... וזה הרבה היה יותר טעים.

אין לי גריל גז.. אבל את הפלנצה מסרתי אחרי שקניתי את הנינג'ה כי כבר לא היה לי בו שימוש 

בנינג'ה אנחנו עושים סתם ככה כנפיים וקבבים לבן שלי כשהוא רוצה, סטייקים פה ושם, המבורגרים. לא צריך לצאת, וזה זריז מאוד.

אני משתמשת בו הרבה אבל האמת שקניתי לצורך ספציפי, של טיגון ללא שמן. בלי זה לא יודעת אם הייתי ממליצה, זה תופס מקום על השיש

איפה מאחסנים???
זה מכשיר ממש ענק לא? 
ומבינה שהוא לא מכיל הרבה (הפלסטיקה מסביב יותר תופסת מקום)?
מצד שני, מבינה שהוא מהיר, וניתן להכין בפחות שמן.
יש עוד חסרונות או יתרונות?

בפינה נסתרת. וחוץ ממנו יש לי רק קומקום על השיש

אם הייתי צריכה להכניס ולהוציא מהארון, סביר להניח שלא הייתי קונה/ משתמשת כמו עכשיו

כדי שהוא יעבוד שם? או שאת מוציאה?

כי ארון המיקרוגל שלי ממש לא יכול להכיל נינגה פתוח למשל

הארון בגודל סטנדרט

והנינג'ה נפתח כמעט רובו אז לא מפריע לשימוש בו

וגם שמנו תאורה בפנים

סביר? או שלוקח הרבה זמן שכבר לא שווה את הבישול המהיר?...

וגם את הרשת, אז זה ממש בקטנה

לאמא שלי אין מדיח וכן, לא סבבה לנקות אותו. התבניות שלו כבדות

ממליצה לשים נייר אפייה על התבנית בכל הכנה בו, זה מצמצם את הלכלוך 

קודם כל חיבוק זה קשה ממש.

דבר שני- מה שלי הכי עזר:

1. הייתי ממש רזה וחטובה כי בלי פחמימות זה מרזה ממש.

2. להוריד פחמימות כמה שרק אפשר.

לקנות ירקות שווים, עלים, נבטים.

חלבונים שאוהבת.

להכין לעצמך סלטים שווים עם אגוזים וכו.

3. לפנק את עצמך באוכל פחמימתי שאת אוהבת בגרסה קיטוגנית.

לי יש חולשה לפיצות- הכנצי לי פיצה מבצק כריבית, מקמח חומוס, יש מלא ברשת.

לכל אירוע תגיעי עם משהו מתוק שווה בתיק- עוגה מקמח שקדים בלי סוכר- יש מתכונים ברשת.

במקום סוכר אני שמתי בננה.

וממש להקפיד ולהתמיד כי זה ממש ממש חשוב.

תבדקי עם דיאטנית שנותנים מהקופה איפה את כן יכולה להתפנק- במבה, לי היה מותר מידי פעם גלידה עם אחוזי שומן גבוהים.

ושוב חיבוק. מי שעברה מבינה. 

מה שעזר לי זה ההבנה שתכלס אם אני לא אקפיד אני אשכרה מסכנת את התינוק שלי.

וגם להפך- כשאני מקפידה אני שומרת על התינוק שלי!!! אין יותר מספק ומחזק מזה.

לא יכולתי לשאת את המחשבה שהתינוק שלי יסבול בגלל שלא הצלחתי להתגבר על שוקולד או כל חשק אחר.

זה פשוט לא פייר עבורו..... מגיע לו לקבל הזדמנות לחיים בריאים וטובים- כמו שגם אני קיבלתי כשהייתי תינוקת.

בונוס נוסף ולא פחות שווה

סיימתי את ההריון יפה חתיכה ורזה.

הייתי נראת מליון דולר ביום שילדתי. וכמובן גם אחרי. (למרות שאני משמינה הרבה בהנקה- אגב רק הורמונלי לדעתי, לא משנה מה אןכלת- הפעם זה לא היה ככ נורא כמו תמיד).

והאמת זה היה כיף ברמות.

בהצלחה רבה וחיבוק.

בכיתי את חיי כשאמרו לי שצריכה להקפיד על תזונת סכרת ולא לאכול שוקולד.... וכל כך רציתיייי וזה היה רגע לפני פורים... פשוט בכיתי בלי סוף.

דווקא חשוב גם לאכול פחמימות. כבר לא זוכרת למה אבל הדיאטנית ככה הסבירה לי.

ממליצה ללכת לדיאטנית שתבנה לך תפריט.

ובעיקר להתכונן יום מראש- מה אני אוכל מחר.

לי זה ממש עזר.

חוץ מזה- שפע של ירקות מכל הסוגים והמינים. לא להתקמצן בכלל.

זה נשמע שהוא קטנטן ממש ואתם ממש בהתחלה, נכון?

תני לכם זמן. הרבה זמן ובנחת. אתם תלמדו אחד את השני, הוא יגדל וזה כבר יהיה הרבה פחות אינטנסיבי...

אימהות זה למידה והתפתחות כל הזמן, פשוט תני לזה לקרות בטבעי... לא צריך להיות בלחץ, בטח לא בשלב כל כך התחלתי של האימהות🩷

זו תקופה מעורבבת ומבלבלת אחרי כל לידה, לא רק אחרי לידה ראשונה. אבל בלידה ראשונה פי כמה, כי הכול חדש לחלוטין.

זה הזמן שלך לישון בכל פעם שאפשר, לבקש שיכינו לך אוכל טוב ולא לחשוב בכלל מחשבות מעמיקות.

בעוד חודש-חודשיים, כשקצת תתאוששי, תתחילי לחשוב יותר על מהות האימהות. יכול להיות שזה כבר יגיע לך באופן טבעי

אני תמיד מסתכלת על הפיצים האלה וחושבת לעצמי, מה הוא יודע שאני לא? מאיפה באת? מה אתה זוכר משם?

קטנטן כזה, תלוי כל כך, שייך לעולם אחר...כמעט רק נשמה, בגוף הקטנטן הזה שתלוי בי כל כך...

תחשבי שיש נשמה חדשה בעולם

שזוכה להגיע לזוג ידיים אוהבות, מכבדות, שרוצות בטובתה

יש זוג אנשים בעולם שמוכנים להיות ערים בלילה וגמורים ביום, ולרוץ לסופר פארם מאה פעם, ולהחזיק על רגל אחת עם הפנים לצפון מערב כי רק ככה הוא נרגע, שכל יישותם רוצה את טובתו, שאהבתם אליו תלך ותגדל ותעמיק.

תחשבי על זה שהחוויה שלו מהעולם היא אתם, הגישה הכי ראשונית שלו לעולם - היא אתם.

ואם כואב לו יש מי שיחבק, ואם הוא בוכה יש מי שמנסה להבין למה, והוא מחובק ומנושק ומנוקה ומלבישים אותו, והוא שומע את הלב שלכם.

זה מאד סזיפי, וגם בלידה הרביעית שלי הרגשתי את מה שאת מתארת

אבל יותר ויותר מצליחה להפנים שלא צריך דברי תורה גדולים

את נוגעת בנשמה חדשה בעולם הזה, את בוראת לה דרך הסתכלות בריאה לעולם הזה, איפה יש נס גדול כזה?

ואחרי כל זה, אני רק אומר שבחופשת לידה, בטח בשלב שלך, אני אמנם מרגישה וחושבת דברים כאלה, אבל גם דברים אחרים לגמרי - חוסר אונים זה כל כך הגיוני בהתחלה, בטח בהתחלה ראשונה וענקית כזאת. ולא לדעת מה הוא רוצה - הוא לא יודע לדבר, ואת רוצה לדעת, ולא תמיד את יכולה. את יכולה לעשות את מה שביכולתך.

ואני גם קוטרית על כאבים ועל עייפות, כי הנשמה המיוחדת הזאת הגיעה דרך הגוף שלי, הזה ממש, שעשה את הבלתי ייאמן אמנם אבל הגב כואב ואני עייפה ורעבהההה ומותשת וחסרת אונים...

בקיצור

בליל של תחושות

הגיוניות מאד והגיוניות פחות

תהיו יחד, זה העיקר, ומזל טוב ענק

בזמן הזה הגיוני בהחלט להיות כל היום סביבו, הטיפול מאוד מאוד אינטנסיבי. בהמשך זה נרגע ונהיה קל יותר וגם כיף יותר כי הוא גדל ומתקשר.

עכשיו זה הזמן לישון הרבה, להתפנק, לתת לעצמך קצת זמן שקט כשמתאפשר, ולנשנש ולהסניף את התינוק מדי פעם😍

התקופה הזאת עוברת מהר ממש ומתגעגעים אליה אחר כך🙂 אבל במקביל היא גם יכולה להיות ממש לא קלה, בטח בילד ראשון. כל מה שאת מרגישה זה בסדר, תשתדלי לא להיכנס למצפון על מה שאת עדיין לא מצליחה איתו. אימהות זה תהליך ארוך שלא נגמר אף פעם🙂

ממש מה שהייתי צריכה לשמוע

אני דומעת כאן מהתרגשות או ההורמונים לא יודעת

אבל ממש מילים שבמקום. תודה לכן ממש!!

להנות מהזמן איתו, להתענג על הרגע....

משם כבר מגיע תחושת המשמעות..

אני חושבת שבגיל הקטן הטיפול מצד אחד הוא מאוד טכני להאכיל, לחתל, לקלח להלביש

מצד שני מאוד חשוב גם לתינוק וגם לך קשר רגשי של לדבר אליו ולהיות קרובה אליו.

ומצד שלישי הוא עדיין לא נותן לך משוב מעבר לבכי.

לי אישית בגיל יותר גדול כשגדלו פתאום נפל האסימון עד כמה אמא היא משמעותית לילדים 

כמה שידעתי קודם, רק כשהילדים גדלו חילחלה לי ההבנה.

בייחוד שנראה שאינן עושות דבר".

בעיני ספר חובה לכל אמא (אני קראתי בהריון)

לגבי נוכחות- אני רואה שמה שהכי עוזר לי זה פשוט לחשוב: זה חד פעמי, לא יהיה לי את זה שוב. איתו, ואולי גם לא יהיה לי עוד ילדים (כרגע עם שניים ואין תוכניות לעוד מבחינתי)

את ממש לא שם כרגע

כל מה שאת צריכה לעשות כרגע זה לדאוג לצרכים החיוניים של התינוק, ולאכול ולישון טוב בעצמך

לא מעבר בעיניי

איך אפשר לחשוב על רוחניות כשאת גמורה מעייפות? עליי זה היה גדול ממש. הכי קרוב לזה אצלי היה להתפעל מהפלא הזה של אדם חדש בעולם שיצא מהגוף שלי, הפלא של ההנקה, ולנשנש קצת את הדבר החמוד הזה, אבל זה קרה בשלב יותר מאוחר.

הטיפול האינטנסיבי הזה, הנתינה הזו, בונה את הקשר שלך אליו וזו האמהות כרגע

חיבוק♥️

אין זכרונות קונקרטיים

הוא לא יזכור כשיגדול שהרמת אותו, שקילחת אותו, שקמת אליו בלילה, שדיברת אליו וכו' וכו'.

אז מה נשאר מכל זה?

התחושה הבסיסית של הקשר הבטוח,

הצרכים שלי נענים

יש מי שדואג לי ומטפל בי ויודע מה לעשות

יש מישהו שנמצא איתי כל הזמן ומשגיח ושומר עלי.

אני יכול להיות רגוע, אני פנוי ללמוד את העולם

לחקור, להבשיל.

ילדים שזוכים להיקשרות בטוחה בינקותם, יגדלו בסבירות גבוהה לנהל קשרים בטוחחם ובריאים במערכות היחסים השונות שלהם, בדגש על קשר זוגי.

כשאת מרגיעה כשבוכה, מאכילה כשרעב, מרדימה כשעייף - את בונה לו דפוס היקשרות בריא. אנשים משלמים במיטב כספם לפסיכולוג כדי לשנות דפוסי היקשרות. ואת מעצבת לו מפש בריאה מלכתחילה.

זה באמת נכון, הטיפול בעולל קטן וחסר ישע יכול להיות תקופה שכל יום נראה זהה לקודמו ,וזה באמת יכול להצטייר כמשהו משעמם או מונוטוני שחוזר על עצמו כל יום...

אבל קודם כל שתדעי שמתקופה לתקופה זה משתנה.

יש את התקופה ההתחלתית שהם ממש גורים קטנים שאפילו לא מצליחים ממש לראות כמו שצריך ועד מרחק מסוים, יש את השלב שהם כבר לא שולחים "סתם חיוך" שהתפלק אלא ממש מזהים אותך ואת בעלך ומחייכים , יותר מאוחר התהפכות ראשונה ,זחילה, למצוץ אצבעות, להתגלגל מצחוק, להתחיל טעימות, לעמוד פעם ראשונה, להגיד מילה ראשונה, וכן הלאה.

כל תקופה וכל חלק בגידול משמעותי גם לך וגם לו. למעשה בעיני זו התקופה הכי יפה וחמקמקה של תינוק חדש, והיא עוברת ככ מהר, שלא תביני איך כבר הסתיימה "חופשת " הלידה.

במהלך הימים שעוברים את בונה איתו קשר,הוא מתרגל אלייך ואת אליו, קשר שנרקם לוקח זמן, תני לכם את הזמן הזה ביחד ,מגיע לכם אותו. וזה זמן שלא יחזור שוב,תהני כל עוד אפשר. לגבי המהות הרוחנית ,

תנסי לא לחשוב על מה יהיה ומה היה, ומתי ,תני לרגע שלכם להיות. גם אם הוא משעמם וגם אם כל יום נראה אותו דבר.

את נבחרת להיות האמא שלו מכל האמהות, תבטחי בעצמך שאת יודעת יותר מכולם מה הכי נכון וטוב עבורו . תסמכי על תחושות הבטן שלך.

לגדל ילדים זה מאוד אינטנסיבי, תובעני, לפעמים מרגיש כאילו אנחנו כמעט ומבטלות את עצמינו לגמרי.

אבל בסוף ההשקעה משתלמת . האהבה חוזרת אלייך בענק. התחושה שאני מקימה את הקן שלי ומשקיעה בו מניות ,מביאה את הבן או הבת שלי לחינוך של תורה ומצוות ,ללכת בדרך השם, זאת שליחות. וכן זה אומר שלפעמים בתחילת הדרך, הדרך לא קלה וכיפית והכל ורוד. לא,זה מסע של בניה גם שלך, וגם של בעלך, של הבנות של שניכם יחד, של הילד/ים שלכם. הילד הראשון מלמד כל כך הרבה, עליו עושים את כל הטעויות האפשריות . בכלל כל ילד מלמד אותנו דברים על עצמינו, ומשמשים הרבה כמראה כדי שנראה את הטעויות שלנו, את הפיספוסים שלנו ,את החוזקות והחולשות שלנו. לזמן יש הכי הרבה משמעות. תסתכלי על זה כמו על השקעה, בהתחלה את צריכה לשים סכום רציני וקצת להיחנק , אבל אחרי תקופה יש תשואה ושווה כל שקל. זורע צדקות צומח ישועות.  יהי רצון שתמצאי ותראי איזה שליחות מדהימה קיבלת ושתדעי איך להוציא ממנה את המירב בשבילך .

שתדעי שזה טבעי. את נשמעת אמא מאד מסורה ואכפתית, אז אני בטוחה שאת דואגת לו מספיק. המחשבות שלך הן טבעיות ויותר נפוצות דווקא אצל אמהות מסורות מאד ואכפתיות מאד שלא רוצות לטעות ולפספס, אז שתדעי שהכל בסדר. הוא לא צריך את המענה בשניה שמתחיל לבכות, לפעמים קורה שאת מתעכבת רגע, לפעמים יש אילוצים, אבל העובדה שהוא יודע שאם הוא בוכה את נענית לו זה העיקר. ממה שאת כותבת נשמע שאת ממש שם בשבילו,,אז גם אם מדי פעם יש חריג והוא יחכה יותר זה לא משהו שיעשה לו רע.

להבין את הסימנים זה משהו שבא עם הזמן. לכל ילד סימנים משלו, שבועיים זה עוד מוקדם, אבל את תראי שתוך כמה שבועות את תדעי איזה בכי זה רעב ואיזה לא, מתי כואבת לו הבטן ומתי סתם צריך חיבוק או מוצץ.

וגם חוסר האונים טבעי. תמיד קשה לנו לראות מישהו בסביבה שלנו מתמודד עם קושי כשאין איך לעזור לו. גם בין מבוגרים. עם ילד שבאחריותך זה קשה כפליים. הדבר שהכי יעזור לו בזה זה חיבוק.

מצד שני, זה לא את, זה הפורמט - להיות עם ילד שבוכה מכאבי בטן במשך כמה זמן יכול להטריף את הדעת וכל מה שתרצי יהיה רק שקט.

וחכן תמיד כדאי לדאוג למלאי מבוגרים שיכולים להחזיק אותו לכמה דקות שבהן את הולכת לחדר אחר ושומעת שקטטטטטטט כדי לחזור אליו עם כוחות מחודשים.

מזדהה מאד עם אין משמעות לזמן ואין זמן לכלום. הכי חשוב לצאת מהבית. עדיף לפגוש אנשים אבל גם אם לא העיקר לצאת. תעשי לך זמן ביום, כל יום, שאת מתלבשת ויוצאת איתו לסיבוב אפילו הכי קטן ברחוב מסביב לבית. במנשא או עגלה, מה שנוח לכם. אבל אחהצ בזמן שיש אור וכבר לא חם בטירוף, פשוט לצאת לנשום אויר ולראות את האור בחוץ. זה מחזיר לחיים.

אני גם ממליצה על הספר מה אמהות עושות שהמליצו לך למעלה, וגם על מלידה עד גיל שנה. הראשון שלי רצה רק ידיים והמשך חודשים הייתי יושבת מחזיקה אותו ביד אחת, מושבתת ממטלות בית, ומחזיקה ספר ביד השניה, זה מה שהשאיר אותי שפויה 😅

שזה מה שבראש שלך שבועיים אחרי לידה ראשונה

אני הייתי רק בהלם ממה שנפל עליי ואיך יכול להיות שהתינוקת הזאת יצאה ממני😅

בכל מקרה עכשיו זה הזמן שלך ושל הבייבי להתאושש מהלידה

לאכול טוב לישון טוב ולנוח הרבה

כל מה שהוא צריך זה את אמא שלו לידו

וככל שתתחזקי יותר ותנוחי ותתני לעצמך להתאושש ככה יהיה לו טוב

הביטחון מגיע לאט עם הניסיון

את לומדת להכיר אותו

וזה בסדר אם לא תמיד מבינים למה הוא בוכה או מה מציק לו

וככל שהוא גדל הוא גם מתקשר יותר ומחייך ומקשקש

וככה גם נהיה חיבור יותר גדול 

ומלא מלא מזל טוב

ממה שידוע לי..

אמרו לי בת בשבוע 13 וצדקו..

אמרו 80%, ואחר כך זה היה המין השני.

לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע, נראה לי יותר מאוחר....

לא בשקיפות, באו"ס רגיל

הרופא אמר בת וצדק

אבל לאחותי אמרו בן בשלב מוקדם לא יודעת איזה שבוע בדיוק וטעו (והיא לא בדקה שוב ככה שהופתעה בלידה חחח)

ופעם שלישית טעו

רופא אחר, לא יודעת אם קשור

בשקיפות הוא היה בן

בסקירה היא כבר היתה בת