מה היא עושה בזמן שהיא בבית?

עסוקה במשהו או שסתם מתבטלת?

פשוט לא לעשות את זה, ושהבית לא יראה נורמלי.

מה יקרה? יהיה בלגן בסלון? סדר את הפינה שלך ותלמד בשקט. תתעלם משאר הבעיות שלה ותעבור לשימוש בחד פעמי במקום כלים שלא שוטפים.

אחרי חודש ככה, נראה מה היא תעשה...

ב. המון המון חום חיובי ממך מבלי שהיא עשתה משהו " והוא ימשול בך".. ה' עשה שהבעל הוא המשפיע והאישה המקבל..

כשבעל מביא חום בלתי תלוי לאשתו היא מרגישה מלכה ורוצה לתת ומחפשת איך לתת. הכח הנשי הטבעי שלה מתעורר

כשבעל לא נותן חום.. כתוצאה מזה, שהוא בעמדת המשפיע  ולא נותן. האישה מרגישה תחת מושל ומרגישה שבויה מחוקה.. ולא רוצה לתת.. לא ממקום נקמני .

ומכבדה יותר מגופו זה לא המלצה זה חובה ככה ה' ברא את היחסים הנכונים של בעל אישה.

עקיצות - איי איזה בזיון לאישה הטיא כ"כ צריכה שתהיה הכר הרך שלה.

אישה עזר, כשהוא זכה כשהוא מתנהג אליה כמו בעל אוהב שאהבה לא תלויה בדבר.

אבל כשהוא מראה לה שאהבה שלו אליה היא אהבה לעצמו.. מה אני מקבל ממך היא כנגדו זה טבעה.

הבעל חמה והאישה לבנה היא מקבלת את חיותה מהבעל. זה יתן לה שמחה נפשית שתעורר את הכח הפיזי והמרץ

שטיפה בבית הוריה ושטיפה בבית זה לא אותו דבר.

בבית זה הרבה יותר עצמותי לך ולכן גם הרבה יותר כבודך.. ואם בעלך דורש את זה בעזות את מרגישה שפחה ואם הוא לא דורש את מרגישה כמו מתנדבת בעבודת המקדש.. מתוך המון אהבה ורצון לשרת ולתת לבעל

לפחות ככה זה אצלי.

לדעתי קצת יותר להתעמק בקשר המהותי בין בעל לאישה.. הדרכות של כבוד ומבנה הנפש של השניים

ולהבין שזה לא המלצה בלבד אלא בשר חי.

אחרי זה אפשר לדבר על להסביר לאישה שזה כ"כ מיטיב איתי הסדר בבית ודוקא ממך כי דרך זה אני מקבל חום נשי יפה שלך שהנפש שלי כ"כ צריכה.

הבית הוא של שניכם, שניכם זקוקים לבית נעים.

אם אתה יודע לארגן דברים, תקח אחריות, תארגן את העבודה ותעזור לה.

לאחר זמן העניינים יכנסו לתלם, סביר שהיא אף פעם לא תהיה בעלת בית "מושלמת" אבל יחד אתך היא תמצא את הדרך להסתדר.

אם שניכם תעבדו תוכלו גם להעסיק מישהי בעבודת סידור הבית.

אני מבינה לליבך, מומץ לך לנסות להבין מדוע זה המצב.

מנסיון לי לקח המון זמן להתרגל לטיפול בבית, ולדאוג שיהיה מאורגן מכל הבחינות וזה לא כי אני מפונקת,

אני הבכורה וגידלתי ת כל אחי.

זה נבע ממקום נפשי שלקח לו זמן. יש בנות שמסתגלות לזה צ'יק צ'ק. ויש שזה לוקח מס' שנים...

אני לא רוצה לדכא, אבל אם תעודד אותה והיא תדע שאתה מודע לתהליך שלה זה יקל על כולם ויהיה לה כוח לבוא יותר לקראתך.

הכי חשוב זה לא לדרוש. זה מובן שאתה לומד ועובד לכן היא מחוייבת יותר ממך, אך אינך רשאי לדרוש את זה ממנה.

עלייך להרגיש שזה זכות אם תעשה זאת עבורכם. זה הבית של שניכם והיא לא עוזרת בית שכירה.

אפשר לבקש בצורה מכובדת להסביר לה כמה לך זה קשה שככה המצב.

בנוסף חשוב שתדע שמה שעכשיו לא יהיה עוד שנה שנתיים כשיהיו ילדים. כל חודש אתם משתנים במיוחד בתקופה של תחילת הנישואים, קל וחומר אחרי שנה.

חוץ מזה שמערכת יחסים בו כל אחד לוקח אחריות על מקום המגורים היא בריאה יותר.

זה נשמע שאכן יש לך את האחריות הזאת ואינך מתעצל, אך אם עושים את זה מתוך שמחה, ולא מתוך תחושה של לוזריות זה ישפיע הרבה טובה.

בהצלחה.

זה נשמע קצת קיצוני וכוללני..נראה לי שאם תעצור ,תרגע ותנסה לשים לב למה שהיא כן עושה,תוכל לגלות לא מעט...יכול להיות שבאמת זה קשה לה בדברים האלה כרגע או בכלל.. אגב יכול להיות שרק הדברים הספציפיים שהזכרת,כביסה וכלים היא באמת לא סובלת אבל עם השאר היא בסדר,אני מכירה לא מעט משפחות כאלה שיש דברים שידוע שהבעל או האישה לא מתחברים אליהם,אז בן הזוג השני לוקח פיקוד עליהם או שמסתדרים אחרת-קונים חד פעמי,עושים ביחד מבצע כביסה ומחסלים את הערמות בכיף..העיקר בנועם ובשלום.אגב כביסה וכלים זה בד"כ משימות אינסופיות בכל בית.

נכון שאצל ההורים/אחרים יותר קל נפשית להרתם לענינים כי שמה ברור שזה חד פעמי ומרגישים בזה מצווה ופירגון,ובבית זה הרבה יותר קשה ,כי זה אף פעם לא נגמר (כמו לטחון מים..) ורוצים לנוח ו"להרגיש בבית",ואולי דווקא בזכות זה שהיא מרגישה חופשיה להרשות לעצמה קצת בלאגן ומנוחה בבית זה דווקא מקרב אותה אליך ,היא מרגישה נוח איתך וסומכת עליך שתקבל אותה ותפרגן לה את המנוחה ותכבד אותה בזכות מי שהיא ולא רק אם הבית מתוקתק ומושלם...

אבל תראה שבסוף כל אחת באמת אכפת לה מהבית שלה,אין דבר כזה,זה בנפשה,אלה אם היא באמת בדיכאון או רע לה ממשהו..הריון או חוסר הריון חו"ח,נשים עוברות כ"כ הרבה תהפוכות וקשיים פיזייים ונפשיים)

 באמת, תנסה להשתדל להתמקד יותר בחיובי שבה ובמה שהיא כן עושה,בכל הזדמנות תפרגן לה הרבה ותראה לה כמה שבזה היא כ"כ משמחת אותך,וכמה זה נותן לך וכמה אתה מעריך אותה על זה,בטוח שזה יהיה בשבילה עידוד רציני. (ולהפך ככל שמעירים ופוגעים באישה בדברים האלה ככה היא עוד יותר לא תרצה ,כי באמת זה משפיל מאוד לאישה)

אני בטוחה שככל שתשבח ככה היא גם תהיה יותר משובחת...

וגם ככל שתיקח גם אתה אחריות על הענינים (כי באמת זה גם הבית שלך) אז יותר סיכוי שתדביק אותה גם בשמחת העשייה...

ב"ה אני נשואה כבר 11 שנים (ושלא תחשוב,הנושא הזה של הארגון זה נושא כבד בכל בית)  וכמו שאמרו מעלי,למדתי שהמון דברים יכולים להשתנות עם הזמן,אפילו בלי לדבר על זה,עצם החיים ביחד והזמן וכל מה שקורה בינתיים משנים ומקרבים אותכם אחד לדעת  השני/ה גם בלי שתרגישו...אז בהרבה סבלנות ,בנועם ובחשיבה חיובית ואוהבת,במיוחד במיוחד של בעל לאישתו..יכולה להשפיע המון המון המון.

בהצלחה,הרבה אושר ושמחה ביחד...

מעיד על חוסר סדר בנפש.

אין ספק כי הדבר הטוב ביותר הוא לא להוסיף עוד פגיעה בנפש. זו אשתך - אל תפגע בה בשום אופן גם אם הבית והעולם כולו יתהפך.

צריך לראות לעשות סדר בחיים - לא בכוח רק במוח.

דבר נוסף: מכירה זוג שהיו לאישה בעיות רוחניות ביראת שמים ובעיות באי-סדר והלכו לרב שאמר לבעל בשיחה אישית עם בעיות יראת השמים הייתי יכול להציע לך איך להתמודד ולהימנע מגירושין אבל עם בעיות של חוסר סדר אין לי אפשרות לעזור לך.

זה היה תיק מורכב וקשה. הזוג הזה נאלץ להתגרש. אבל שם האישה היתה ממש חולה.

אם אשתך לא חולה - תשמור על בריאותה. יחס לא תקין לנפש רגישה - עלול להפוך אישה לחולה. יחס טוב יכול להפוך אפילו אישה חולה לבריאה.

תהפוך אותה לפרוייקט של חייך. תחליט שאתה מחוייב לה ויהי מה - אהבה שאינה תלויה בשום דבר.

תרים אותה ממצבה ותהפוך אותה למאושרת בעולם - התפקיד הזה יפטור את כל הבעיות כי לא תצפה לקבל כלום - רק לתת. הצלחה גם מובטחת לך בסוף הדרך. הצלחה כאן תהפוך גם אותך למאושר באדם. ההצלחה היא לא בכך שהבית יהיה מסודר אלא בכך שאשתך תהיה מאושרת !!!

מאחלת לך ולאשתך את מה שאני מאחלת לעצמי.

תבשר לנו בשורות טובות !!!

בכל מערכת של נישואין לא הכל מושלם. כל זוג מתמודד עם קשיים ועם תכונות של בן/בת הזוג שקשה לו לחיות איתם. לכ זוג התיקון שלו. במערכת יחסים של נישואין כל אחד צריך להתמודד עם תכונות שלפעמים ממש קשה לחיות איתם. זה יכול להיות רגזנות או ותרנות מוגזמת, קמצנות או להפך פזרנות ולפעמים אפילו מחלות או נכויות לא עלינו.

אבל אנחנו מאמינים שהזיווג הוא משמים, וזו ההתמודדות שהשם בחר בשבילנו כדי לתקן אותנו.

ההתמודדות שלכם היא עם התכונה הזאת של חוסר סדר. אני בטוחה שאשתך סובלת מתכונה זו לא פחות ממך. לדעתי הרבה יותר ממך. בטוח שהיא היתה מאוד רוצה שתהיה לה תכונה של סדר, שצ'יק צק שמה במקום כל דבר, והבית נקי ומסודר תמיד. האמן לי שזה מקשה עליה את החיים מאוד מאוד. היא לא עצלנית . להפך, חוסר הסדר מקשה לה את החיים ודורש ממנה הרב יותר מאמץ.

ולכן זה ממש לא יעזור עם תעיר לה. ברור שאם היתה מסוגלת היתה מתקתקת את הבית. קשה לה . זה סוג של נכות,אם להיות קיצוניים. כמו שלא היית כועס על אישה עיוורת למה היא לא רואה.

הדבר היחיד כמעט שאתה יכול לעשות כדי לעזור לה הוא להתפלל עליה. זהו.

לא להעיר. אין טעם.

אפשר גם לנסות לארגן מה שאתה יכול, אבל לא מתוך כעס. מוך הבנה שאתה עוזר לאשתך בקושי שיש  לה.

וחשוב שתזכור. לכל זוג הנסיונות שלו, לכל אדם התיקון שלו. הזיווג הזה הוא הוא התיקון שלך. אז מה אתה כועס?

בהצלחה

אמוש

עם המצב של הבית המבולגן וזה גורם לויכוחים וחבל.. אני הייתי רוצה לקבל ייעוץ כי לפעמים זה באמת לא פשוט. (וגם לפני שנולדו הילדים שיחי') זו לא בושה להתייעץ בנושאים שוניןם. יש יועצי ארגו ןאו אנשים שמבינים גם אם לא ממש "מקצועים" יש להם עצות ורעיונות טובים, (אולי שק כביזה בחדר כל מיני ..)

א בל  נכון כל מה שכתבו כולל הזיווג שלך והנסיון שלך והתכונות שלא מושלמות שאנו עובדים ביחד עם הבן זוג וכו' וכו' שאנו עצמנו צריכים לשפר ולעזור לו להשתפר זה כ"כ נכון..... א ב ל    לפי התאור שלך כדאי כעת לעבוד על זה בנועם לפני שיולדו ילדים ויהיה עוד יותר לא פשוט ,ב"ה לשמור על סדר בבית ובנוסף- יהיה קשה להנחיל לילדים תכונה של מסודרים (וזה לא רק גשמי, גם אגון בראש של דברים9 ואני בטחה שאשתך טובה ורוצה לשנות תחום זה. אז כדאי למצוא יועץ. זה יעזור בחיים ויפחית ויכוחים מיותרים ..חבל ואני אומירת זאת מנסיון רב מאוווד  לצערי.. גם לי קשה.אז לפני שיולד היחד הראשון בע"ה בקלות ובקרוב..כדאי לנסות. יש דרכים למצוא פתרונות מעשים לארגון

קשה לו להגיע מיום עבודה ולראות באלאגן והמון כלךים וכו'(גם אם נכון בודאי להביןם את האישה והאם לא אמרתי להקפיד מדי אבל) גם לי קשה. אני רואה ההבדל. כשהסביבה מסודרת- זה מרחיב דעתו של אדם ויש מן אי שקט פנימי כשהכל מבולגן ולהפך- הךואי ואמצא דרכים. זה נשמע פשוט- להחזיר מיד למקום אחרי שמשתמשים אבל אני באמת לא מצלךיחה להבין למה זה לא פשוט לי. לי אישית גם קשה באופן כלי של א  לדחות עשיית דברים. אולי זה הקשר. לא אומרת שאשתך כזו.. מקוה שלא..

אתה מעלה נקודה קשה וכואבת.

אתה מנסה לעשות את תפקידך על הצד הטוב ביותר. לומד שעות רבות כדי שתוכל לפרנס בעז"ה בכבוד, 

ואתה מרגיש שאשתך מתרשלת בתפקידה בתור עקרת הבית, וזאת למרות שדיברתם על זה לפני החתונה והסכמתם על הדברים!

קודם כל אני מסכימה עם מי שאמר/ה פה- בלגן בבית זה בלגן בראש ובנפש.

אוטומטית כשהבית מבולגן- המחשבות לא ממוקדות והכל מתבלבל, וכשהכל מסודר ונקי ונעים- דברים מתיישבים יותר טוב בראש ובנפש.

אז קודם כל- כדאי לעבוד על השורש. על הנפש. ברגע שיהיה לאשתך סדר ושקט- זה ישפיע גם על הבית.

(אולי היא נמצאת במקום שלא טוב לה בו? היא לא מממשת את עצמה בלימודים/עבודה? לחוצה מעניין מסוים שהיא לא רואה את הסוף שלו? אלו קשיים שמשפיעים מאד על הסביבה...)

רעיון שאולי יוכל לעזור:

תנסו לעשות חלוקת תפקידים שרלוונטית לכם היום.

נגיד אתה אחראי על א ב ג, ואילו היא תהיה אחראית רק על דבר אחד (לבחירתה). תראו יחד איך היא מתמודדת עם זה. אם היא מצליחה, היא תוכל לקחת על עצמה בשלב מאוחר יותר מטלה נוספת כדי להקל עליך וכו'. 

אם לא מתאים לכם, ולאשתך עדיין קשה: קחו עוזרת.

נכון, קצת יקר, ואולי זה כסף שאין לכם כרגע, אבל עדיף שתנסו להוציא אותו עכשיו על עוזרת ולשמור על שלוות נפש ושלום בית, מאשר להמשיך לחיות בכזו עוגמת נפש.

לאשתך זה יכול להיות טוב- היא לא תרגיש את הלחץ הזה שכל זה מוטל עליה ואם היא לא מצליחה או לא מספיקה היא מתחילה להילחץ מ"איך בעלי יגיב",

ולך זה יכול להיות טוב- אתה תגיע לבית נקי ומסודר.

רק דבר אחד קריטי, שאתה חייב להפנים:

אל תתנהג אליה בחוסר כבוד!! אל תצעק ואל תעקוץ! (הרי זה לא עוזר, נכון? סתם מריבה שלא מובילה לשומקום)

אין לי ספק שהיא נמצאת במצב לא פשוט בדיוק כמוך אם לא יותר!

תנסה לתמוך, להבין, לנהוג בעדינות וברגישות. תבוא לקראתה.

כל דבר הכי קטן שהיא עושה- תחמיא לה כאילו צחצחה את הבית!

מכל מה שהיא לא עשתה- תתעלם ותעשה בעצמך.

קשה, אני יודעת. אבל שווה. 

זה או לעשות עבודה עצמית קשה ורצינית- וללמוד לקבל את זה כניסיון (קשה ככל שיהיה) שאתה אמור לעמוד בו,

או לחיות חיי-גהינום ח"ו, בלי שלום בית ובטח ובטח שבלי סדר.

בהצלחה!!!

רק עם דבר אחד אני לא מסכימה.

בלאגן בבית זה לא בהכרח בלאגן בנפש.

יש כל מיני סוגים של אנשים: ראייתיים, שמיעתיים, ותחושתיים.

לכל אחד מהסוגים - יש משהו (ראיה, שמיעה, תחושה) שהוא החוש הכי דומיננטי אצלו. שהחוייות נתפסות בעיקר בחוש הזה.

אנשים שהם ראייתיים - מאוד יפריע להם הבלאגן בעיניים.

אנשים שהם לא - זה לא יציק להם בכלל..

קודם אקדים ואומר שאני מאוד משתדלת שביתי יהיה מסודר, ולו רק בשביל שיהיה קצת נעים..

אבל זה לא כל כך קריטי לי. וזה לא שכשהבית מבולגן - הנפש שלי בבלגן. בכלל לא. אני יכולה להיות שבועות ככה - וזה לא יציק לי בעיינים.

אתן דוגמא על עצמי:

כשהייתי תיכוניסטית למדתי בפנימיה.

הסיוט שלי היה - כל שנה - לחזור הביתה לחופש הגדול. לא כי היה רע ח"ו. היה נפלא בבית!

אבל הדברים..

אוי הדברים!

להתחיל להכניס 2 חדרים לחדר אחד!!!

זוועה וסיוט!

שנה אחת, כשחזרתי הביתה לחופשה - התחלתי לפרוק את הדברים שלי, כל החדר היה הפוך(!!!!!) אבל אני ישבתי לקרוא ספר.

ולא.

זה לא הפריע לי..

כשאבא שלי נכנס, הוא הסתכל עליי בשוק, ואמר:

"כל הכבוד שאת מצליחה לקרוא בבלאגן הזה..."

בקיצור -

ודאי אין מה להציק לה בנידון.

לאט לאט דברים יסתדרו בע"ה, עם הרבה עזרה וביטחון בה ובה'...

אבל זה לא מראה על בלאגן בנפש.....

בס"ד

כרווקה בכלל לא הפריעי לי חוסר סדר.

הסיבה היחידה שהייתי מנקה בבית זה כדי לעזור לאימא.

באולפנא הייתי מסוגלת לשפוך את כל הבלאגן שלי על המיטה, (בגדים ספרים ועוד)

לשים מעל כיסוי (כדי שלא יפריע לחברות בחדר)  ובסוף היום להזיז את זה קצת ולישון עם זה במיטה.

(לא ממש נסיכה על העדשה...)

כשהייתי לבד בחדר בכלל לא הייתה שם רצפה ולא שולחן ולא מיטה...

ולא הפריע לי לשלוות הנפש, לקריאת ספר או לימוד למבחן.

כאישה בעלת בית, וכאימא זה הכי קשור שיש.

כשאת מאחרת את ההסעה של הילדים, כי אין לך מושג הייכן הנעל השניה של כל ילד,

זה מתסכל ומשפיע על הנפש.

כשאת לא יכולה לצאת מהבית כי אין לך מושג איפה המפתח - זה משליך על הנפש.

כשהתחלת לבשל ופתאום אין לך מושג איפה מצרך שאת צריכה להוסיף בדיוק עכשיו, ואת יודעת שקנית  אותו אך הוא לא במקום, והתבשיל נשרף את שאת מוצאת אותו זה מתסכל....

גם אם זה לא בא ממקום של בלאגן בנפש- זה גורם לזה.

זה חוסר שליטה על החיים שלך, כי אתה אף פעם לא יודע מה לא תמצא עכשיו...

עוד עניין, הקב"ה טבע בנפש האישה לחוש את הבית כחלק ממנה.

אישה שלא משקיעה בבית שלה זאת אישה שקשה לה עם עצמה.

אולי זה לא בולט לעין, אולי זה צד חבוי בנפש, אך עדיין.

עקרת הבית זה עיקר הבית, וגם הבית זה חלק עיקרי בנפש האישה.

טיפוח הבית (כל אחת ברמה שלה) זה משהו פנימי ומהותי בנפש של אישה בריאה.

זה לא אומר להסתובב כל הזמן עם מטלית וכ',

זה כן אומר שהמראה של הבית חשוב לך.

שזה שווה השקעה.

לכל אחת יש את הדרך שלה להשקיע בבית, אך מי שנפשית לא צריכה את זה זאת בעיה.

ולנועם -

מבינה מאד את הקושי שלך, תחושה של חוסר צדק וחשש מהעתיד,

וכל הכבוד על האחריות שלך לעשות את תפקידך כראוי,

אך ייתכן שלאשתך קשה מאד האירגון והסדר, כמו לרבות אחרות.

הקושי אמיתי.

עידוד פירגון על מה שהיא כן עושה, ויחס אוהב ומקבל יכולים לעזור הרבה.

עקיצות והערות יכולות פשוט "להרוג" בתוכה את היכולת הנפשית לסדר משהו....

ממליצה לך שוב לקרוא את התגובה של אורה, ולאמץ את הצעותיה.

אם זאת הנקודה החלשה שלה צריך להיזהר כפליים.

פנימית רוב הסיכויים שהיא מרגישה מספיק חסרת אונים מול הבלאגן, אל תזרה לך מלח על הפצעים.

אם תצליח לעזור לה נפשית לצאת מיזה, הרווח הוא שלך! בהצלחה!

אבל השתמע מהתשובה שלך, שאני עדיין רווקה, גרה בבית ההורים, או בכל מקום אחר.

ובכן.

זה לא נכון..

אני כבר אמא (אמנם לפיצפון)

ומה שתארת לגבי ה"למצוא דברים בבלאגן", ממש לא רלוונטי לגביי.

יש מקום לכל דבר בבית (כך שלא יתכן שקניתי משהו, במיוחד אוכל, ואני לא אדע איפה הוא..) רק שלא כל הזמן כל הדברים נמצאים במקומם..

רוב רובם של הדברים כן,

אבל מספיק ש(ועכשיו אני מעיפה מבט בסלון שלי..) הכיסויי ראש שלבשתי ביומיים האחרונים נמצאים על השולחן, והמגפיים (2 הזוגות..) בסלון, האוניברסיטה של הקטנטן פרוסה על הרצפה, כלי התפירה (איתם תפרתי במוצ"ש) על הספה, ועוד כהנה וכהנה, בשביל שהבית לא יראה "מתוקתק".

וזה בסדר בשבילי.

וגם בשביל בעלי.

הייתי מעדיפה שזה יהיה אחרת.

לומר שזה מצביע על בלאגן בנפש?

ממש לא..

בס"ד

כי את הזכרת תאור שלך ברווקות.

ראיתי את התאור שלך, וחיוך עלה על פניי,

אם זה פחות אוו יותא מסתכם במה שאת מתארת, זה אכן לא נורא.

בלוקסיקון שלי זה אפילו לא נקרא בלאגן....(למרות שזה גם לא בדיוק סדר מופתי...)

וזה כל ההבדל...

עכשיו נזכרתי באימא שלי שתחייה, שבשבילה מספיק שנעל אחת לא תהייה מספיק יישרה ליד השניה(כשהן במקומן) כדי לומר "איזה בלאגן..."

באמת כל אחת והמושגים שלה.

מצד שיני ככל שיש יותר "כהנה וכהנה"   

במיוחד פריטים שימושיים וכ', זה יכול להכביד.

וכן, עם פצפון שעדיין לא מסוגל לקחת את השמן משקית קניות ששכחת לפרוק,

ולהחביא אותו מתחת למיטה שלך למשל, או לקחת את המפתח שהנחת על השולחן ולזרוק אותו מהחלון,

(ועוד אינסוף דוגמאות יצירתיות,שהמוח של ילדיי לא הפסיק לייצר בגליאי שנה וחצי עד שנתיים) הבלאגן פחות מכביד....

כשאומרים "בלאגן בנפש"- לאו דווקא שמתכוונים למשהו חולני ח"ו......

אך הסיבה שיש אנשים שבטבעיות שלהם יוצרים סביבם בלאגן, ללא כל כוונה, ולא מתוך עצלנות, זה מצביע על משהו בנפש.

כל אחת שתבדוק את זה פנימית עם עצמה תוכל לגלות משהו.

בכל אופן כל עוד טוב לך במצב הנתון, תהני מהנחת ומהשלווה שלך, ומההרגשה הנוחה בבית.

אם תרצי לעבוד על כך- בהצלחה!

שלום רב!

אני בנאדם מאוד מבלגן לצערי וגם בעלי פעמים רבות חזר מיום ארוף והתחיל לארגן את הבית כדי שהוא ייראה נורמלי. אחרי שהוא סדר גם לי זה היה ממש כיף. אבל, לי מאוד היה קשה הרעיון שאני האחראית על הכל, למרות שבפועל הוא עשה הרבה. היתה לי קשה המחשבה שהאחריות על ארגון הבית היא עליי בעוד שאני מאמינה שהאחריות על הבית צריכה להיות של שני בני הזוג כאשר כל אחד עושה את המקסימום שהוא יכול. התחושה שהוא נתן לי שהוא עושה במקומי לא עשתה לי טוב ולא גרמה לי לעשות יותר. בכול אופן, לקח לי המון זמן להשתפר בנושא (כמעט שלוש שנים0 ויש עוד הרבה מה להשתפר) ולהבין באמת שאני יכולה לעשות כשהוא לא בבית כל היום. זאת הייתה עבודה קשה להתגבר על התחושה של התסכול שאני אחראית לבד ולא להסתכל על זה בצורה בריאה יותר של - אני פנויה יותר ולכן הכי הגיוני שאני אעשה. מה שבטוח, שההערות מעליבות בשום פנים ואופן לא עוזרות ולא ישנו את המצב. בעלי, עם המון הכלה שלי, לקח על עצמו את הארגון וגם את התסכולים שלי והדבר באמת עזר לשיפור בתפיסה שלי. מה גם שמאוד יכול להיות שלאשתך הסדר הרבה פחות לחוץ ממה שלך אז שניכם צריכים להתקדם בהכלה ובקבלה של השני.

בהצלחה רבה!

אין ספק שראוי באמת שהיא תסדר ותשקיע יותר בבית

גם כי כך סיכמתם, וגם כי לך כנראה הרבה יותר קשה,

אבל,

ועוד אבל,

אין לי ספק שאשתך היא אישה נהדרת וגם אתה בעל נהדר,

אז למה הדברים לא קורים כמו שצריך וכמו שתיכננתם שניכם??

יכול להיות שאתה משדר כלפיה כל הזמן,

את הציפייה ליטול את חלקה בבית?

או שאתה משדר בלא משים כמה אתה יודע לעמוד בהתחייבויות ובמטלות החיים והיא רופסת?

והביטחון העצמי שלה יורד ויורד עד ששביל לעשות את הדבר הכי אלמנטרי,

לסדר את התיק שלה עצמה כבר אין לה שום אנרגיה..?

ואולי זה סתם שאתה לא מספיק משקיע בלגלות אליה חיבה והערכה,

ובזלזול העצמי שלה היא פשוט זועקת אליך שגם אתה לא בסדר כי רק התכל'ס חשוב לך ואין לך פתיחות לעולם הרגש שלה? (שזה מה שהכי חשוב לרוב הנשים)

יכול להיות שגם סתם אין לה הרגלים כאלה,

אבל אתה בעצמך אמרת שאצל ההורים היא כן יודעת את המלאכה טוב מאוד ואפילו נראה שהיא לא מסתירה את זה שאצל ההורים היא כן משקיעה,

מה שעוד יותר מחזק שיש לה איזו זעקה שכנראה לא השכלת לשמוע..

יש עוד הרבה מה לומר על זה אבל זה מספיק לבינתיים,

חס וחלילה לא באתי להתנשא, כי מי לא טועה בטעויות האלו,

ולא לייאש כי תמיד אפשר לתקן והכל הכל לטובה

ומה גם שיכול להיות שכל מה שכתבתי כאן לא נכון בכלל,

זה רק התרשמות ראשונית שלי

בכל מקרה מקווה שעזרתי

בהצלחה ענקית!

על התפקוד שלי עצמי - אני מסוגלת לחיות עם הבאלגן שלי די בקלות
ונראה לי שבעלי חי עם הבאלגן שלו די בסדר
אבל לכל אחד מאיתנו מפריע יותר הבאלגן שבא מהשני...

שנינו לא ייקים ומסודרים, ולא מאוד מבולגנים - משהו באמצע , מתנדנד - תלוי בתקופות

ובאמת אני צריכה להשתפר בתחום הזה..

היה מרתק לראות מה כתבו כאן על הסדר בחוץ כמדד לארגון/שלוה/נחת בנשמה.

אף פעם לא חשבתי על כך - וזה כ"כ נכון!

הגעתי במקרה לאתר הזה וקראתי את כל התגובות, שרובן המכריע מנשים.

ראשית, אחרי קריאת הרבה מאד טוקבקים בעתונות החילונית ודברי השטנה, הקללות וחוסר הנימוס שמוצאים שם, נהניתי מאד מהתגובות היפות, המפרגנות והמברכות, שקראתי באתר שלכם.

ולגופו של עניין:   אני נשוי כבר מעל 43 (!) שנים עם אותה האשה.  אשתי "בלגניסטית" שאין כמותה ואילו אני אוהב סדר ואסטטיקה.  חוסר סדר בבית עושה לי בלגן בראש ובנשמה. בהתחלה הייתי משתגע, מתעצבן, כועס ונפגע מעצם המחשבה של 'למה זה מגיע לי'. אשתי היתה פותחת ארון בגדים , מניחה על המדף את כוס הקפה שלה, משאירה אותו שם והולכת מבלי לסגור את דלת הארון ....

כל הצנצנות והבקבוקונים שלה, קוסמטיקה, תרופות, תבלינים וכיו"ב, זרוקים ושפוכים זה על זה ואלה שהיו במקרה 'עומדים' זקוף - היו תמיד, אבל תמיד, עם התווית לכוון פנים, ואילו אחורי הבקבוקון או קופסת השימורים - פונים אליך.   בגדיה, נעליה, גרביים, חזיות, תחתונים - אול אובר דה פלייס (סליחה על הלע"ז). עתונים, ספרים ומגזינים שהיא קוראת - כנ"ל.

אתה קורא את זה, נועם ?  קשה לי להאמין שהבלגן שעושה אשתך גרוע יותר. 

שמע, הייתי בא הבייתה מהעבודה ו... מיישר בקבוקים. אוסף גרביים ותחתונים שלה.   הייתי שומע על נשים שמתלוננות שבעליהן זורקים חולצה על הספה ומקנא.

כך עברו להן יותר מ - 43 שנים ואנחנו עדיין ביחד. אני מוכרח לציין שבמשך השנים אשתי השתפרה. היא כבר לא משאירה כוס קפה בתוך ארון הבגדים ואילו אני -   כבר לא אכפת לי כל כך אם המגירות שלה סתומות עם כל מיני חפצים וכשאני עובר ליד המיטה שלנו , אני בועט את סדרת הנעליים והסנדלים שלה אל מתחת למיטה. שלא אראה וזהו.  מסתדרים.

עד היום אני הוא זה שתופר כפתור שנפל מחולצתה (וגם מחולצתי, כמובן), אני מגהץ לה בגדים ומארגן את הבית לפני שמגיעים אורחים.  אבל גם היא עושה כמה דברים: היא עושה כביסות, עושה קניות, מבשלת ועושה בייבי סיטינג לנכדים. היו פעמים שחשבתי להתגרש ממנה כי לא יכולתי לסבול את הבלגן בעיניים ובראש כל הזמן , אבל בכל זאת נשארנו ביחדו יש לנו, ב"ה נכדים חמודים. ואני אוהב אותה !

מסקנה, נועם, והצעה: אני כן חושב שבלגן בבית מעיד על בלגן בראש ואני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי בענייני ניישואין ומשפחה.  

לא מקובל לכתוב על כך בערוץ 7, אבל סלח לי אם אעיז ואומר שלעניות דעתי , יש ביניכם גם בעיות ביחסים האינטימיים. אם טעיתי - מה טוב, ואם לא, חשוב מאד שתקבלו ייעוץ גם בנושא הזה. שיפור בנושא זה ישפר, למרבה הפלא, גם את הסדר הכללי בבית.

ועוד דבר: כל העצות שנתנו כאן המגיבות לפני, הציעו לך 'לקחת אחריות' , לעזור לה, לא לבקר אותה, לעשות במקומה את מה שהיא לא אוהבת, למרות שהסכמתם על זה ביניכם לפני החתונה. ואני אומר לך, נועם, אל תהיה שפוט שלה. שב איתה בנחת, דבר איתה בנועם והסביר לה עד כמה הדבר שהוסכם ביניכם חשוב לך. גם לך יש צרכים שהיא צריכה לספק אותם. תהיה אסרטיבי (ביטוי שאומרים בד"כ לנשים) ודרוש ממנה לקיים את חלקה במוסד הנישואין הזה.  זה לא עסק חד-צדדי. כשאין התחשבות ואין הבנה ואין השקעה - גם האהבה מתפוגגת. היום היא לא אוהבת לעשות כביסה ומחר היא לא תאהב להחליף חיתולים. בקש ממנה ברצינות להוסיף לתכנית הלימודים שלה את נושא הטיפול במשק הבית. יש קורסים בנושא.

נועם, אם אשתך חשובה לך, עליך להצטייד בהרבה מאד סבלנות ואורך רוח ובע"ה עוד תזכו לילדים ונכדים ולהרבה נחת.

בהצלחה.

הניסיון שלך מראה שטוב לך כי למדת מה לעשות בעצמך ועם מה להשלים

ושעם הזמן היא גם השתפרה

ממש כאילו הקשבת פה לעצות של כולם (עוד לפני שנולדנו)

אז למה בפסקה האחרונה שהיא שלב העצות הכל התהפך?

קראתי , השתתפתי , חייכתי , ונהנתי מהחכמה , כל מילה בסלע!

בשונה מהאנונימי שהגיב לפני , נראים לי דבריך דוקא כן משתלבים ונכונים,(יצחקי סיפר כיצד הוא התמודד , ובמבט אחורה של בעל ניסיון , כיצד היה צרין לנהוג יותר נכון , בפרט היום שיש יותר אפשרויות , קורסים , גישה קלה יותר לפסיכולג , מה לא מובן? יתכן ש'אנונימי' גם חסרת סדר , וקשה לה עם הפיתרון הלא מחמיא לה.  )!

רואים יהודי עמוס בניסיון , נחמד שהצטרפת!

ו... הרבה בתגובות - אתה מוסיף לא רק לנועם.

"כמין דין סמוכו לנא"!

סופ"ש נפלא לכולם!

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)