אחחח, כואב, שם בפנים, עמוק עמוק, בנקודה הזאת שאני בכלל לא מכירה בי.
אני מנסה למצוא דרכים להתמודד, תחשבי טוב, אומרים שזה עוזר.
אני מתחברת ומגלה שכרגע יש לי רק שני חברים, אני מתוסכלת, דווקא כשצריך אותם יש רק שניים מחוברים, ושניים מתוכם אני בכלל לא מכירה, לעזאזל, מה עושים עכשיו?!?.
אני מנסה באתר אחר, המצב לא יותר טוב, שלושה חברים, שכל מה שאני יודעת עליהם זה "חסוי", פייסבוק, אימייל, אני רק יותר עצבנית. הפלאפון מצלצל, שיצלצל, שיקפוץ, שיעשה סלטה, למי אכפת עכשיו, אבל גם הטלפון בעקשנות מצטרף למקהלה, אני מסננת את אמא שלי ועונה לנייד.
שלום, כן. זאת אני, בסדר ואצלך?. יופי, מה?, מה קרה?, את לא רצינית. שלום. שלום. הבנתי.
בוהה במסך, תוהה אם יש לי בכלל חברים בעולם הזה, אם כן, איפה הם שצריך אותם? וכשלא צריך הם רק יודעם להעיק. בוהה, תוהה, בוהה, תוהה, בוהתהה, בוכה, דמעות, ברצינות.
איפה הם כשאבא בבית חולים ואמא בדיוק עובדת? איפה הם כשצריך מילה טובה?
עכשיו אני יודעת איפה, לפחות אחת מהם, חברה טובה, יותר מדי טובה, כואב עד כמה שהיא הייתה טובה. הייתה, וגם אלוקים רצה כזאת חברה טובה, כנראה, כי אין שום סיבה שבעולם שהיא תעזוב, לא עכשיו.
ערב טוב פליקס(= (התנתק) חברים (0)
ערב טוב, התנתק.
לזכר מישהי אהובה.
>>>>אפשר להפיץ, פעולות וכו' אבל בבקשה לדבר איתי לפני זה.
)