הגעתי לשם בשעה 5 בערך (לניאדו.) ובדקו לי מוניטור, שהראה צירים יפים כל 3 דקות.. ב"ה!

שאלו אותי: "כמה כואב לך?" אז אמרתי "בערך 3..".

באמת לא כל כך כאב. רק היה קצת לא נעים. כמו כאבי מחזור.

מגיעה המיילדת לבדוק לי פתיחה (יו. זה כאב כל כך. למה היא לא יכלה להסביר לי, כמו הרופאה מספר שעות אחריה, איך פחות יכאב?????), אכזבה. פתיחה של 1.5-2, וקצת מחיקה.

טוב.

מה עושים עכשיו?

לא משחררים אותי, כי יש צירים יפים וקבועים.

שולחים אותי למחלקה. זה היה כל כך חכם! המקום היה מקסים, רגוע (לא כמו חדרי לידה, שכולם שם - הולכים, באים , נכנסים, יוצאים וכו'.) שלו, נעים כל כך! אז נחתי קצת, בעלי היקר הלך להתפלל שחרית, ובינתיים, אני נחה לי. לא ישנה, כי אי אפשר לישון (קצת הצטערתי על זה..), קצת על הכדור פיזיו (שהיה להם במחלקה. סתם הבאתי מהבית..)

בשעה 9 וחצי הגיעה רופאה לבדוק פתיחה.

היא אומרת "3.5-4. אם את רוצה אפידורל, כנסי לחדרי לידה..". אז שאלתי "ואם לא? אפשר להשאר פה?"

"כן. כשתרצי- תעברי לשם". ואז פתאום קלטתי: זהו. אין דרך חזרה. מפה יש רק התקדמות.

נכנסתי להתקלח שם. היה נעים מאוד..

בשעה 10 וחצי נכנסתי לחדרי לידה.

הצירים כמובן ממשיכים כל הזמן הזה..

הכניסו לי נוזלים, בשביל שאם ארצה אפידורל, שיקח פחות זמן..

לאט לאט הצירים מתחזקים. אני נכנסת שוב למקלחת, עם הנוזלים..

בשלב הזה כבר קראנו לאמא, שהגיעה בסביבות 11 וחצי.

מתנועעת על הכדור (יאמר לזכותם, עם המוניטור עלי..)ושוב מקלחת, ואז קרתה תקלה.

אני באה לצאת מהמקלחת (קצת מציק עם הנוזלים מחוברים לגוף כל הזמן..) ואני קולטת שהצינור מתחיל להיות אדום! ז"א, במקום שהנוזלים יכנסו לדם שלי, הדם נכנס לתוך הצינור של הנוזלים...

לאט לאט ניסו להחזיר אותו.

הזמן ממשיך לעבור,

והכאבים מתחזקים מאוד.

איפשהו - בודקים לי שוב פתיחה, 4.5.

מה???

אין התקדמות?

כואב כל כך..

הזמן ממשיך לעבור.

ממשיכים להציע לי לבדוק פתיחה בהמשך.

אני מסרבת. זה לא מקדם כלום, וסתם כואב כל כך.

נחזור לצינור.

הנוזלים לא עוברים, ואני כבר מחכה מאוד לאפידורל.

מחליטים לחורר אותי בעוד מקום. כואב כואב, אבל אני מוכנה בשביל האפידורל.

מוציאים את אמא ובעלי מהחדר, ומכניסים. כואב, אבל לא נורא.

אני מחכה להרפיה הגדולה, והיא לא מגיעה.

טיפה פחות כואב, אבל לא השלווה שכולן מדברות עליה.

האחות מכניסה לי קטטר. זה כואב לי נורא (יותר מהאפידורל...)

ואני אומרת לבעלי כל הזמן הזה: "וואו. זה כואב רצח. כואב רצח.." לא בצעקות, פשוט אמירה של כאב גדול.

אני אומרת לאמא שלי "אמא. זה לא עובד. האפידורל לא בגוף".

אז היא אומרת לי "מה פתאום? אולי זה רק לוקח זמן?".

והזמן עובר ועובר - ב"ה שהתעקשתי.

קוראים לרופא,

והוא מתקן משהו (אח"כ בעלי הסביר שהמחט הייתה תקועה עמוק מידי, והוא פשוט טיפה הוציא אותה,

 ואז החומר התחיל להשתחרר..)

וואו.

איזו הקלה.

השעה כבר 3 וחצי בצהרים, ערב ראש השנה!

אני הולכת לישון לשעה, וקמה,

בודקים פתיחה - 9.5, 10.

ב"ה!

איזה כיף.

ואז אומרים לי: "כשתרגישי לחץ, תקראי לנו".

אני ממשיכה לחכות לי בנחת. אמא לידי, והזמן עובר ועובר.

לאט לאט אנחנו קולטים שיתכן שהלידה תגמר בתוך החג, וממש לא שייך שאמא תשאר איתנו כל שלושת הימים (רביעי בלילה עד מוצ"ש...) ואבא שלי ישאר לבד (כולנו נשואים ב"ה, ורק אחות אחת שלי גרה קרוב..)

אז אנחנו מסכמים איתה שאם אין לידה עד השעה 5, היא הולכת אז.

שתבינו. 25 דקות נסיעה.

כל היום היא הייתה איתנו,

ב6 וקצת החג נכנס. היא עוד לא התקלחה, ולא נחה בכלל מהלילה, כי מסתבר שמהרגע שהתקשרתי, היא כבר התעוררה להספיק דברים אחרונים, ולהכין לנו צידנית עם אוכל לחג (כי הרי היה ברור שנשאר שם...)

הגיעה השעה 5. שום דבר לא מתקדם. היא כל כך הצטערה, אבל אין מה לעשות...

הלכה הביתה..

אחרי שהיא הלכה - בעצם נשארנו שנינו לבד..

חברים מהיישוב הגיעו לנתניה (להורים שלהם..)והביאו כמה דברים מהבית שלנו (מכנסי שבת לבעלי, לדוגמא..)

אז בעלי יצא אליהם.

כשהוא לא היה, התחלתי להרגיש צורך ללחוץ ,אז קראתי למיילדת (המקסימה כל כך!!! משהו היא היתה... באמת. והיא כבר הייתה השלישית שלנו...)

והיא אומרת לי "הוא כבר פה! תלחצי".

אני טיפה לוחצת, ונגמר הציר..

בינתיים בעלי חוזר.

אנחנו מחליטים לשלוח הודעות למשפחה שיש ברית ביום רביעי הבא (הם לא ידעו שזה בן...) והם כמובן מתקשרים מיד, אנחנו לא עונים...

החג נכנס.

בעצם - מ6 ועשרים אני לוחצת ולוחצת.

הזמן ממשיך לעבור, וכל הזמן המיילדת אומרת לי "זה כבר ממש קרוב!!" וגם בעלי שיחיה, אומר שכבר רואים ראש.

בשלב מסוים, זה רק ייאש אותי. איך יכול להיות שזה קרוב כל כך הרבה זמן , ושום דבר לא קורה???

המשכתי ללחוץ, המיילדת אמרה שאני לוחצת טוב, אבל צריך עוד קצת.

סוגרים חשובים!

הפחד הכי גדול שלי היה חתכים - ויותר מזה - תפרים. זה היה נראה לי סיוט חיי, ולכן כל פעם שהמיילדת התקרבה (אפילו רק בשביל לשמן את המקום..) ממש פחדתי, והתכווצתי, ואמרתי "רק לא לחתוך! רק לא לחתוך!"

כשהיא קלטה את זה, היא אמרה לי "תשמעי. אני לא אחתוך עד שלא אומר לך. בסדר? עד אז - תרגעי."

ובאמת נרגעתי.

בשלב מסוים היא אומרת לי "הוא כל כך קרוב, אבל חייבים לחתוך בשביל שהוא יעבור. בסדר?".

הסכמתי כמובן (למי יש כוח להתנגד אחרי כל כך הרבה זמן של לחיצות??)

וחתכו חתך קטן.

הזמן ממשיך לעבור, והיא אומרת לי "אם את לא רוצה וואקום, תלחצי חזק עכשיו!".

כמובן שלא רציתי בככלל בכלל ואקום, אז לחצתי מאוד חזק.

תוך כמה דקות, נכנסו 3 רופאות, ואישרו עוד לא לעשות ואקום ,אבל עמדו מעליי לראות מה קורה (כנראה שהדופק של הקטנטן ירד קצת...),

אני ממשיכה ללחוץ, ומרגישה שזהו. הוא כבר ממש בחוץ. עוד טיפה של לחיצות מטורפות (למה אף אחד לא אמר שזה עושה כאבי ראש??) והראש בחוץ. עוד 2-3 לחיצות, וכל הגוף בחוץ!

ב"ה!

בשעה 7:20 הוא יצא,

והשיליה יצאה ב7:35...

ואוו.

איזו תחושה.

נתנו לי אותו עליי (הוא די גדול - 3,820) והיה ממש נעים..

בעלי גם החזיק אותו קצת...

אחרי קצת זמן - הגיעו לתפור אותי.

לא הרגשתי יותר מידי (האפידורל היה מאוד חזק עדיין..)

והיה נראה שבסדר

ואז היה קצת סיוט.

בגלל החג (כנראה) ובגלל החלפת משמרות, השאירו אותי בחדרי לידה עד השעה 23:00!!! (ובינתיים, לא מסכימים להוציא לי את כל המחטים מהיד, למרות שזה כואב מאוד...)

ברור שבזמן הזה ישנו (אני על המיטה, ובעלי על כסא) אבל קצת הכעיס הקטע הזה, של חוסר ההתחשבות, וההשארה בחדרי לידה סתם.

הזמן עובר (במחלקה) ומאוד מאוד כואבים לי התפרים..

אני אומרת את זה לאחיות, והן ממליצות פשוט לשטוף הרבה, ולהסתובב.

זה מה שאני עושה, אבל הכאבים נוראיים..

אמא של חברים היא מיילדת שם, ובאה לבקרנו, לראות איך אני מרגישה. אמרתי לה שב"ה בסדר, אבל כואבים מאוד התפרים.

היא החזירה אותי לחדרי לידה, וביקשה מרופא להתסכל.

הוא לקח מן פורם קטן כזה, ופשוט פתח לי את אחד התפרים.

היה כואב מאוד מאוד מאוד מאוד.

נוראי.

אבל אחרי כמה זמן, הייתה הקלה.

הדבר הכי טוב שהיא אמרה לי "תלכי רגיל .יש לנו נטיה לפתח הליכה שונה קצת אחרי לידה, וזה יעשה לך כאבי גב.."

עשיתי כמו שהיא אמרה, ולפחות זה נמנע ממני..

עד השחרור לא יכולתי לשבת טוב. רק לעמוד או לשכב...

כל כך קיוויתי להיות במחלקה ששהיתי בה לפני הלידה, וב"ה - היה מקום.

האישפוז היה באמת

האישפוז עצמו היה מדהים.

זמן איכות שלנו,

בלי מבקרים, בלי טלפונים.

רק בעלי, אני והינוקא המתוק כל כך..

כששיחררו הביתה (אני העדפתי במוצ"ש.. למרות שלא היה כלום מוכן! כששאלתי את אחותי: "מה כדאי להכין לפני? מה כדאי לקנות?", היא ענתה: "כלום. הכל שטויות. אמא תקנה לך בזמן שתהיי באישפוז..." אבל מה לעשות שכל זמן שהייתי באישפוז - היה בעצם ראש השנה???), הלכנו לבית של ההורים שלי, כמו שתכננו.

המשיך לכאוב לי נורא נורא בתפרים,

ואחרי יומיים החלטתי שדי. כואב יותר מידי. אני הולכת לרופאה שלי (רופאת נשים).

מסתבר - בדיעבד, שתפרו אותי לא טוב.

כל כך כאב- לא יכולתי לשבת אפילו דקה!

רק לעמוד או לשכב.

פשוט נוראי.

יותר קשה מאשר הלידה...

הרופאה נתנה לי 2 דברים:

א. מן קצף גילוח כזה - שקוראים לו אפיפואם,

ב. מגנזיום - לשים על תחבושות, ולהקפיא.

וזהו.

לאט לאט לאט לאט -

זה עבר.

ועכשיו - אני לא זוכרת את הכאב בכלל...

תודה על המקום לפרוק..

היה ארוך מאוד, ובאמת מפורט.

התינוק היום - מתוק שאין כמותו. באמת ילד מיוחד מאוד..

ב"ה.

ניסים.

תודה על השיתוף,וכל הכבוד על האסרטיביות עם האפידורל והתפרים. וב"ה שלא נגמר בוואקום.

שתזכו לגדלו בנחת,בריאות ושמחה.

שפע של חלב.

ואת נשמעת חזקה מאוד.

רק נחת, בריאות ושמחה

בלידה של מיכלי שלי (בת 8.5)

סיפור מתיש! את ממש חזקה! לא פלא שיצא לך כזה גברבר

שיהיה בנחת!

איזה מתוק זה...

והסיפור לידה שלך מרתק לקריאה. ממש. כל הכבוד לך שדאגת לעצמך והיית מודעת למצבים שבהם הכאב הוא לא סביר, ורב מדי. קבלי ח"ח

ואיך אני מבינה אותך לגבי ההקלה שאחרי הלידה אין טלפונים ויש זמן פרטי רק לכם... (ילדתי בערב שבת). האמת שאני חולמת שגם הלידה הבאה תהיה ככה, אולי בשבועות (ממש קרוב לתאריך המשוער), כי זה באמת כיף גדול. ואח"כ יש זמן לדבר עם כולם...

שתזכו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים!

זה היה כ"כ ארוך והיית כל הזמן בשליטה!!

כל הכבוד

שיהיה לך כידול קל ושפע של חלב

ולילות שקטים

איזה סיפור. אני קוראת וכל הזמן אומרת לעצמי נו שיצא כבר...

סיפור מקסים... אבל מתיש....... לדמיין אותך עוברת אותו...

איזה יופי של תאריך ללדת בו!! ממש תפוח בדבש לשנה מתוקה!

הרבה הרבה נחת!!

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

רק סחטתי להקלה

כן שמתי בין ההנקות כזה שתמיד יהיה עלי וכל פעם החלפתי לאחרים כשהתחמם

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

וממש מתאים לחנוכה!

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

אלא אם יש במתנס השכונתי,

ואז מה שהם מבינים, זה נחמד בלי טרחה מרובה.

אם תלכי להצגות בסגנון של תיאטרון, מה תעשי אם הקטנה תבכה והגדול ירצה להישאר בהצגה?

וגם תכלס חבל על הכסף.

אפשר לעשות כל יום משהו אחר קטן נחמד.

אתלי מאוד אהבו פנסים וסביבונים מדליקי אורות או צבעוניים.

אפשר להכין להם כתרים (או לשמור מהגן אם שרד..)

שירים, ריקודים קצת, ארוחת ערב וזהו..

את מדליקה איתם נרות?

אם הם הולכים לישון לפני שבעלך חוזר, כדאי להדליק איתם גם לפני כן כשהם ערים עדיין

ואח"כ את ההדלקה האמיתית תעשו אתם כזוג.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג... 

אתמול רקדנו, שיחקנו בסביבונים, קיבלו מטבע שוקולד ושרנו את הסביבון ישן שהם מאוד אוהבים וזה סוג של פעילות.

אנחנו גם יוצאים כל ערב להדלקה בשכונה עם חבד, הם מאוד אוהבים.

בעיקרון בשנים קודמות קניתי כמה הפתעות קטנות וכל יום קיבלו משהו.

היום ניתן להם פנסים ונחשיך את הבית, בשנים קודמות אהבו לטייל בבית החשוך עם הפנס. אפשר לשחק מחבואים ככה.

עוד יום, יצירה לחנוכה מהסטוק

ועל השאר עוד לא חשבתי