כל הישועות"עצם הופעת עם ישראל בפסח אינה סוף הדרך אלא תחילתה. איננו יוצאים ממצרים מושלמים. העם הולך ונוצר הולך ומשתלם. גם אחרי שנכנסנו לארץ, לא היינו בנויים בצורה שלמה, ונפלנו. החזקנו מעמד כשמונה מאות וחמישים שנה, וגלינו מארצנו. בתחילה, בתקופת השופטים, ימים ש"אין מלך בישראל ואיש הישר בעיניו יעשה", היו זמנים שהגויים משלו בנו לגמרי כמו בימי שמשון. לאחר תקופת השופטים באה תקופת המלוכה והמקדש, שבה הגענו לשיא מסוים בימי דוד ושלמה, ושוב התדרדרנו עד לחורבן בית ראשון ויציאה לגלות בבל. לאחר שנכשל הניסיון הראשון הזה לבנות מלכות ה' בארץ, אנו מנסים שוב ובונים בית שני, ניסיון המסתיים בגלות והפעם זו גלות ארוכה אלפיים שנה.
רבותינו רמזו על כך באומרם, שתשעה באב חל ביום ראשון של פסח, דהיינו חורבן הארץ בט' אב נעוץ כבר ברגע הלידה במצרים. בימינו, אנו עסוקים בשלישית להקים "סוכת דוד הנופלת". הפעם לא נכשל. במובן זה התגברנו. אין פירוש הדבר שלא יהיו משברים, אבל לא נכשל. לא תהיה עוד גלות.
דרך הניסיונות והכישלונות אנו נבנים!!!
לא תמיד מצליחים מיד. אנו נופלים ושוב קמים. אוגרים כוחות ושוב מנסים עד שמצליחים.
מעולם לא הובטח לנו שלא יהיו כישלונות, השאלה היא כיצד מגיבים עליהם. האם מתייאשים ונותנים להם לאכול אותנו מבפנים....
או מתגברים ויוצאים לדרך מחוזקים יותר."
(עמוד 185 בספר טל חרמון, הרב אבינר)
"שבע יפול צדיק וקם..."