אחרי כל לידה.
רבונו של עולם גזר, לא להתקרב ולא לחבק
בזמן שהכי צריך.
זה מסוג הדברים שהטבע האנושי קשה לו לקבל
ובכל זאת, צריך להפנים ולהתבונן:
שכל ההתרחקות היא כולה התקרבות
בין הבעל לבין אשתו ובין הזוג לבין הקב"ה.
או בשמה המוכר- תקנת רבי זירא.
מדאורייתא, אחרי 7 ימים בלידת בן ו14 יום בלידת בת האישה יכולה לטבול אפילו אם היא באמצע דימום (דם טוהר).
אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר
או
אשר קידשנו אותנו וציוו אותו חז"ל להדליק נר...
וד"ל
אני מבין שבשבילך דרבנן ודאורייתא חד הם, אבל זה לא כך.
ברור שצריך לקיים הכל, אבל אסור לטשטש גבולות- מה שדאורייתא זה דבר אחד, ומה שדרבנן זה דבר אחר.
על בסיס ההבדל הזה רב שמכיר היטב את הזוג יכול להתיר במקרים קיצוניים טבילה על דם טוהר כי "ואהבת לרעך כמוך" (לדוגמא) זה דאורייתא.
וזה שהגמרא שואלת על מה לברך בחנוכה, זה כבר הוכחה שהדבר לא ברור מאליו, ואכן התשובה היא שחנוכה היא דרבנן...
היא צודקת במאה אחוז.
הקב"ה ציוה לשמוע דברי חכמים.
משום "ואהבת לרעך כמוך" כביכול - היה אפשר גם לא לנהוג את זה כלל...
כשכותבים "ברור שצריך לקיים הכל".. ומסיימים בהודעה פומבית בדוגמה ה"פינתית" שהבאת, שאני עכ"פ לא
שמעתי עליה מעולם - זה מצריך עיון כמה באמת מתייחסים כ"ברור" שצריך לקיים הכל..
מה שהגמ' שואלת מה לברך בחנוכה, אינה "הוכחה". הגמ', כדרכה, מבררת באופן הזה דברים. ומשם, כמו
במקומות אחרים מובהר שאכן "ציונו" מדין "לא תסור" לשמוע בדבריהם.
וכדי שלא יבואו כאן אנשים "להתבלבל" מהדברים הנ"ל - הריני לצטט מתוך הדברים הידועים: לגבי ימי "דם טוהר" שאחרי לידה:
שולחן ערוך סימן קצ"ד ברמ"א: ראתה אפילו טיפת דם טמאה אע"ג (אע"פ) דמדאורייתא טהור הוא- כבר פשט המנהג בכל ישראל..
ובספר שבט הלוי בירר שהיכן שפשט המנהג (והיום בכל ישראל) הוא בכלל מה שאמר ר' זירא שנהגו בנות ישראל להחמיר על טיפת דם כחרדל.. ואם יש ממהג - הרי זה בכלל סייג ונכלל באיסור תורה של "לא תסור".
וסיכם הרב אליהו: והחמירו חכמי ישראל לאסור דמים אלה ולהתייח אליהם כאילו הם.. נידה לכל דבריהם. והתפשט מנהג זה בכל ישראל.
וכדאי לדעת, ככלל, בלי קשר דווקא להודעה זו, שכאשר מפרסמים דברים ברבים, אם מישהו יכשל בגללם חלילה, אחריות רבה תהיה על המכשיל אם לא נזהר דיו בדבריו. וזה נכון גם למקרים שבהם יש היתרים למקרי קיצון (וכבר אמרתי שאני לא שמעתי בנידון זה על מעין זה)
בקשר לחנוכה- מה שכתבת (במקומות אחרים מובהר שאכן "ציונו" מדין "לא תסור" לשמוע בדבריהם) הוא בדיוק מה שהתכוונתי.
לגבי הסייפא- לא שמעתי אינה ראייה, אני שמעתי. וכתבתי במפורש רב שמכיר את בני הזוג אישית...
ולכתוב פסקנית, על מה שאשה כתבה (באופן שברור שהוא "ערכי" ולא נחתה לדייק דאורייתא או דרבנן) ש"הקב"ה גזר" - "הקב"ה לא גזר".. זו טעות. גם לא נכון ביחס למה שהיא התכוונה, וגם "דיוק" שכצורה שנכתב - לא היה מקום לכתבו.
אכן, "לא שמעתי אינה ראיה". אך בהיות שבכמה וכמה ספרי אחרונים - לא ראיתי מיניה ומקצתיה. לעומת זה הוזכר שדינו כחומרת רבי זירא, שהיא חריפה מאוד גם ביחס לדין דרבנן. ואף בהשוואה למשהו קצת דומה, שאין כאן מקום לדון עליו, הוזכר שדין זה (של חומרה בימי דם טוהר) - חמור יותר. וכן אצל תלמידי חכמים גדולים שלמדתי אצלם בעניינים אלו, לא הוזכר מעולם. וכן הרב אליהו זצ"ל לא הזכירו (ובפשטות "לא הכירו". ואפילו אם היה מדובר בדין כלשהו שהיה רואה לנכון מחמת חריגות נדירותו לא להזכירו ברה"ר - גם היה ניתן ללמוד מכך משהו לגבי "דין פירסום". ק"ו כשזה לא כך) -
אז אינני יודע מי מקור האמירה הזו. כדי להגיד דבר כזה - צריך להיות ממש גדול שבגדולים. אם אינו כך, בוודאי אין מקום להזכירו מול כל גדולי עולם שלא הזכירו דבר כזה, אף ברמז, וסתמו להיפך.
ואם הינו כך - ולא ראה לנכון להוציא דבר כזה (שברור מה המכשולות שיכולות לצאת מפרסום "הלכה" כזו, גם כשכותבים "רב שמכיר"..) - אז המקום הוא בפורום, בגלל שמישהי כתבה על דרבנן, בצדק מצד כוונתה, "הקב"ה גזר"? גם אם הכוונה טובה - ה"מעשה" מוטעה.
ושוב - אני לא שמעתי מעולם על דבר כזה. ואני מבהיר זאת בדיוק מהסיבה דלעיל.
מאוד מובן הקושי שמתואר כאן , זה זמן לא קל,
אך אם יורשה לי , הקושי או היופי , תלוי בנו , אנו בוחרים איך יהיה .
תמיד אפשר להעניק רגש ותמיכה גם ללא מגע.
אינני חושב שבעלך צריך להרגיש כמו שאמרת ,
ואם הוא כן חש כך , בהחלט יכול לעבוד על הרגשתו להעניק ללא שום נטיה מלבד עצם התמיכה ,
רק כי הוא אוהב אותך ורוצה שתחייכי.
את בהחלט יכולה לבקש זאת ממנו [כמובן , בחיוך ובקשה מאהבה, ]
לגבי דבריו של אות והדר יקירינו , אני אינני סבור שיש כאן קושי שגזר ה' שיהיה,
להיפך , זהו זמן שהאישה זקוקה להיות ללא בעלה , אך עם תמיכתו . וד"ל.
מי שנוהג נכון בזמן זה רואה איך זה זמן בונה , עם כל הקושי. מניסיון.
יתכן שזו גם כוותך אות והדר.
[יש לזכור ,שמדין תורה , רחוקים רק שבוע ללידת זכר ,ושבועיים ללידת נקבה , ובשאר הזמן הוא זמן טהור , למרות ראייה. הרי שהתורה ראתה שיש צורך לקירבה לאחר פסק זמן קצר. אלא שעם ישראל קיבל על עצמו מסיבות שאין להאריך כאן , לא להשתמש בהיתר זה , ואסור ממש. ועדיין , אם ידעו האיש והאישה לנהוג נכון בנתינה מבוקרת , הרי שרק יתחזק הקשר ביניהם , הסוד הוא ההנהגה הנכונה כנ"ל.]
בהצלחה ,
ואושר ונחת.
לא שאי אפשר לחזק כשמותרים,
אך עם הזמן לומדים להשתמש בכוח הדיבור שה' חנן אותנו, מצד היותנו אדם ומצד "הקול קול יעקב".
חשבי מה ישמח אותך שבעלך יאמר/יעשה וספרי לו על זה.
לאט לאט כל זוג מפתח סוג של תקשורת סמויה המיוחדת להם ומבטאת את הקשר היותר פנימי שלהם.
מזל טוב.
צריך לדעת שזה מצב זמני ואח"כ הטבילה היא כ"כ כיפית (אפילו יותר מהחתונה
)
ובתוך הזמן הזה להביע קרבה במילים, בפתקים, להשקיע אחד לשני להכין אוכל וכ' ולבקש חיבוקים מאחרים כמו אחיות, חברות, אמא וכ'. היתרון כשיש עוד ילדים מבקשים מהם לחבק אותך (ככה אני עושה...) והפיתרון הכי טוב,
כל פעם שאת צריכה חיבוק חבקי את התינוק שלך. לי אישית חוויה של תינוק צמוד אלי עושה המון טוב בנשמה.
בהצלחה ואל תדאגי אתם תעברו את זה !!!!
מצטרפת לקודמתי שזה מיקל לדעת שיש לזה גבול וזה לא לנצח כי החוסר וודאות מוסיף לעינוי...אז זה בטוח נגמר מתישהו. בנוסף, דעי שאינכם לבד... כוווולללםםם ברמה זו או אחרת עם אותה "בעיה" גם אם הם נראים כלפי חוץ כ"צדיקי הדור" ומצקצקים בלשונם לאפשרות שאולי אפילו פעם נכשלו...
הכי חשוב, זו תקופת "לימודים" - ללמוד איך לבטא אהבה כל אחד כלפי השני מבלי להסתמך על הביטויים ה"רגילים" שעכשיו אינם עומדים לרשותכם זה נקראהרחבת המנעד וזה מייצר מוסיקה "עשירה" יותר בזוגיות.
אפשר לראות דימיון למצב שבו שחקן מוצא עצמו שהוא צריך לעלות על הבמה ויש לו חום גבוה או נקע ברגל או שהתלבושת נקרעה ברגע האחרון במקום אסטרטגי או שמשחילים לו ברגע האחרון שחקן מחליף שאפילו לא שולט טוב בטקסט. שחקנים רבים מספרים שדווקא בסיטואציות האלה נחשפו היכולות שלהם ל- אלתר ולהמציא. איך לנוע על הבמה כך שאיש לא יראה את הקרע.. איך לעזור לשחקן המחליף לא להתברבר בטקסט.. איך לשחק כשאתה רוצה רק למות במיטה...
ועוד דבר, אנחנו נוהגים שלא בצדק לחבר צרות עם עצב.. מי אמר שאם יש קושי חייב להתלוות לזה עצב? הרי ממילא קשה .. למה להקשות? אפשר במקום זאת להתייחס לנושא בהומור ויש דרכים רבות לצחוק על המצב ולהרביץ דחקות.. (למשל 5 דרכים ליהנות מספסל שיש עליו שלט "צבע רטוב" או "3 דרכים לעבור מדשאה שכתוב עליה "אסור לדרוך על הדשא"... וכו.. ) הצחוק גם יפה לבריאות וגם מעמיק את הקשר הזוגי.. מומלץ!
נהניתי לקרוא דברי היועצת קודמתי , רק רציתי להסתייג בנקודה אחת ,
כתבה המגיבה : "גם אם הם נראים כלפי חוץ כ"צדיקי הדור" ומצקצקים בלשונם לאפשרות שאולי אפילו פעם נכשלו".
למיטב ידיעתי , "אין גוזרים על הציבור גזירה שלא יכולים לעמוד בה".
ואם חז"ל כן גזרו , אני מבין שלדעתם , כמנהיגי ציבור , כמכירי הציבור , הציבור יכול לעמוד בהרחקות אלו ,ואין זה ציקצוק בלשון. המתווכח , מוזמן לדון לפניהם , מה גם , שהנוהג נכון , אינו נכשל. בהחלט.(מה שכן , חומרות אין לאסוף , אא"כ שני הצדדים חזקים יותר מהמצוי)
לדעתי , ההכללה קצת יומרנית.
בשכנותי בונים בנין , אני רואה פועלים עובדים קשה , ואף נאנחים לפעמים , אבל , הם בונים!
גם בעבודתך החשובה יש קשיים , ואינך אומרת , "יש לזה סוף -לעבודה , מזל" , אלא את אומרת , "בסוף העבודה, יהיה לזוג שלפני אושר!" , כי הם בונים כרגע.
אמנם גם מתוך דברי המגיבה , משתמע שמסכימה , שלאחר 9 חודשי יחד , צריך הפסקה בונה,
אמר שלמה במשלי : "הוקר רגליך מבית אוהבך , פן ישבעך וישנאך" .
הרגשת ה'יחד אבל בלי' , יש בה נעימות מסויימת , ואף יוצרת רצון שהולך וגדל ל'יחד עם'. -התחדשות.
אין זה דבר שנעלם עם הזמן , הוא אולי מתכהה , רגש הכמיהה ל'יחד' , אך ממשיך איתנו לאורך החיים , כקשר חזק יותר לבן הזוג.
גם ללא הריון ישנם הפסקות , ואף הן בונות ללא ספק , למרות הקושי. כך גם מוזכר בגמרא.
יש להאריך עוד, אך זה לא המקום, חושב שכל אחד שיבחן את הדברים, יסיק מסקנות.
בשתי מילים - יש קושי , אך הוא בונה.
מליון דרכים ליהנות מספסל לאחר צביעתו...
צדקת בהסתייגות מההכללה שעלתה מדברי המייחסת לכולם נפילות כשלים ואולי אף צביעות. ולא היא. כוונתי לציין שזהו אתגר שניתן לעמוד בו על אף הקושי והמאמץ הכרוך בכך. אלא, שחשוב להבין שיש לפעמים מצבים של כשלון שנובעים אולי מתוך חולשה זמנית. מקרה כזה, בני הזוג צריכים לשנס מתניים ביחד ולהתמודד כזוג עם האתגר. זאת בין היתר על ידי מתן עידוד ותמיכה ולא על ידי ביקורת או חלילה פסילה מוסרית ודתית. (ואני מדברת מתוך מפגש עם מקרים כאלה..) לכך חתרתי וטוב שהסתייגותך חידדה את הנושא.
הזדהיתי מאד , ניכר שזו "שפת עמלים". תודה
במיוחד כמובן לגבי הבעל אבל לא רק....
אני חושבת שהראל צודק בכך שהאישה צריכה ריחוק מהבעל אחרי הלידה וד"ל, אבל זה רק בחלק הפיזי. בחלק הריגשי, זה הפוך. היא כן צריכה רגש, יחס, אהבה ואפילו חיבוק נשיקה. כמובן שזה בלתי אפשרי במשך כחודשיים ולפעמים יותר.
אני חושבת שהבעל יצטרך ללמוד לתת ביטויי אהבה בפה ולהשתדל שלא להביא עצמו לידי גירוי. מורכב קצת אבל כנראה שאפשרי. כמובן שכל בעל תלוי באופי וברגשות ובגישות שלו לנושא הזה.
יש גברים שהחלק הפיזי זה עוד ביטוי אחד מיני רבים להבעת תחושות של קירבה ואהבה. ויש גברים שזה הדרך היחידה שהם מכירים, או העיקרית והכמעט יחידה שבו הם מוצאים לעצמם ולבת זוגם את היכולת להביע את האהבה. כמובן שלגברים אלו התקופה שלאחר הלידה היא קשה מאוד וכנראה (ואולי אף עוד מאשר לו) שגם לאישה חסר את אותו ביטוי אהבה.
יתכן ובעלך הוא מהסוג האמור, זה די מצוי (גם בעלי כך ובאחרונה משתפר בענין ב"ה..) בעיקר בקרב זוגות טריים ובקרב בעלים צעירים ובמיוחד בלידה הראשונה ואולי גם השניה. לאחר מכן הם מתבגרים ביטויי האהבה מתרבים בשוטף גם ללא החלק הפיזי ואז כמובן שגם אחרי הלידה, כאשר שניהם מורגלים לכך מחיי היומיום, אז לשניהם יותר קל. גם הבעל מוצא לעצמו מנוחה ורגיעה ויכול להתקרב רגשית וגם האישה מקבלת את מה שהיא זקוקה לו בדרכים אחרות.
האם אכן את בלידה ראשונה? האם בעלך הוא מסוג האמור? את לא חייבת לענות כאן למרות שאת אנונימית. אם תרצי תוכלי גם לכתוב לי באישי ונשוחח.
המון מזל טוב ואיחולי גידול קל ושמח.
בהצלחה רבה, יום טוב.
מזל טוב לך!
צדקו המגיבים שהדגישו שמדובר בגזירת חז"ל (ואפילו מאוחרת יחסית) ולא בדין תורה. מאידך, ידוע שגם על פי הרופאים יש להתרחק מחיי אישות כל עוד האישה מדממת אחרי הלידה, וזוהי בדיוק הגזירה, בתוספת שבעה נקיים של אחרי הדימום. גם פיזית, כל אישה אחרי לידה מעדיפה שלא לחיות חיי אישות, ואפילו אחרי הטבילה יש רבות שחוששות או שכואב להן וקשה להן המגע באותו מקום. בכל זאת, המקום רגיש אחרי השינוי הגדול שהוא עבר בלידה. וקו"ח אם גם יש שם תפרים. לכן, נראה לי שההתרחקות מחיי אישות בזמן זה היא מובנת לחלוטין ולא קשה, במיוחד לא לאישה.
מצד שני, חכמינו בחכמתם ידעו, שלא ניתן להתיר הכל לאיש, ולומר לו רק להימנע מהתשמיש עצמו. לכן כאשר אסרו, אסרו הכל. עם כל הקושי שיש בכך, זוהי ההתחשבות בשני הצדדים. בצד האישה - שצריך להימנע מתשמיש. ובצד האיש - שלא להקשות עליו עם מגע פיזי ללא התשמיש. אני מקווה שזה קצת עוזר בהתמודדות עם הקושי שנוצר בעקבות הלידה.
יש דרך שנשים רבות לא מספיק מודעות לה, לקצר מעט את תקופת הדימום: ברגע שאת רואה שההפרשות מהלידה הן חומות ולא אדומות, במיוחד חומות בהירות, את יכולה לנסות לעשות הפסק טהרה. הפסק טהרה לא חייב להיות לבן לגמרי! שלחי את ההפסק לרב, ותני לו להחליט האם הצבע שיצא הוא טהור או טמא. מניסיוני - פעמים רבות מה שנשים אוסרות, רבנים מטהרים וחבל על ימי סבל נוספים (ההמלצה אמורה גם בכל תהליך טהרה רגיל, שנשים רבות לא שולחות שאלות לרב ובכך מאריכות את ימי האיסור לחינם)! ואם בזמן הבדיקות את חשה כאב ומתקשה בהן, בבקשה אמרי / כתבי זאת לרב, יתכן בהחלט שהוא ישקול להקל עלייך בבדיקות, במיוחד אחרי לידה.
עוד הוראה של מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א: אין לעשות מוך דחוק לאחר לידה. המוך עלול לגרות יותר מדי את המקום ולגרום חלילה לפצעים ודימומים מיותרים. וכל כולו הוא חומרה שהתקבלה בדורות האחרונים, ולכן אין חובה בכך בזמן רגיש של אחרי לידה.
ותזכורת נוספת לטבילה שתגיע בע"ה במהרה: גם אם את חוששת מחיי האישות בעקבות התפרים או הלידה שעברת, זכרו להיות עדינים ולהתנהל אט אט, וזכרו גם להשתמש בחומר סיכה, שעוזר מאוד במצבים כאלה.
המון מזל טוב והרבה הצלחה,
יועצת הלכה
הבעיה הגדולה היתה איך לסייע לאשתי בכל מני דברים, החל מקימה מהמיטה וכלה ברחיצת התינוקות.
לא לכל דבר אפשר לקבל עזרה חיצונית ולא כל יולדת עוברת לגור אצל ההורים שלה או של הבעל.
אני משאיר לכם לנחש מה עשיתי
לא מצליחה לנחש.
אתה רחצת את התינוקת
והגשת לאשתך ארוחת בוקר במיטה (כמו בסרטים!)
גם לי יש את אותו הבעיה הקשה במיוחד שאשתי יולדת בניתוח קיסרי
אפילו לא מצליחה לזוז בלי עזרה של מישהי ואני תמיד צריך לקרוא לאחות כדי שתעזור לה עזרה הבסיסית ביותר כמו לסדר לה את הכרית או להיזדקף קצת וכו'.
ימים הראשונים ממש קשים, אח"כ עובר.
אשתי תמיד אומרת שתינוק\ת חדש\ה שווה הכל!
לא, זאת לא עוד הודעה פרובוקטיבית...
רק רציתי להביא לידיעת הציבור הקדוש ולתועלתו:
יש מוצרים הומאופתיים שעוזרים מאד לסיום מהיר של הדימום
(נדמה לי שבמקרה הזה זה תמצית של "ילקוט הרועים", אבל לא ממש בטוח, תבררו)
זה יעיל גם לדימומים לא סדירים ולשבעה נקיים, ובגדול מסדר את המערכת.
חבל להוסיף על הקושי אם יש אפשרות לקצר, זמינה ובריאה.
ועד אז, להתפלל לעזרה משמים שנצליח לעבור את התקופה הזאת בשמחה ובשלום...
מזל טוב!
ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.
אז לדעתי זוגיות תקינה:
כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)
ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)
מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס
אני מחלק דירוג
כי מן הסתם תרצי שמישהו
יתן לך דירוג
ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים
לפידבק ממך.
שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת
מכילה ומקבלת ולא שיפוטית
מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים
ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.
החכמתם אותי.
תנו עוד.
לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.
אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.
זה הבסיס לדעתי.
בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה
מכאן זה עולם ומלואו.
לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.
תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי
ברור שכל אחד מההשקעה שלו
וכן למרות שזה כללי
זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו
מה זה זוגיות תקינה
מצד שני
עולה לי חשש עכשיו
שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו
בזמן שכן תקין אצלו
בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות
כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.
בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר
יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?
לק"י
מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).
מובן בפורום פתוח.
ממליץ:
למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.
לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...
אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.
אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.
ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.
אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.
אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.
אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.
מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?
והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?
מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.
בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.
פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.
אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף
שניהם כתבו ספרים בנושא.
הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.
ולצורת הסתכלות על הנושא.
מחפש רב עם רוח יותר צעירה
יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.
יותר מידי בשבילי
טוב
אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת
זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה
בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה
שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת
חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ
ואין פה בגידה בעיניי
אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות
אם לא - למה לפרק לה את האשליה?
גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי
לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי
למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?
כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?
האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?
באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה
כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין
בטח שיש עניין של שיתוף.
גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל
תלוי מה משתפים ואיך.
אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין
לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,
זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.
אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.
וזה גם בסדר.
אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.
אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.
מבלי לעשות כלום.
עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.
בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.
בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:
נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?
להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.
אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?
יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.
בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!
תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!
בהצלחה גיבור!
תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.
נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!
ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.
עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.
בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.
אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.
בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):
''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.
לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.
לא מנטרל את ההתמודדות.
אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.
והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.
כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''
הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.
כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.
לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.
היא לא בזה שאתה לא מספר.
בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.
זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.
מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.
אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).
לצערי מסכים עם @פשוט אני..
בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.
יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...
מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.
אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.
אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???
תודה ל@המקורית
על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.
רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.
הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?
הרבה גברים מאותגרים בזה
צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך
ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים
זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך
לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב
אתה או היא?
שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)
שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)
אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.
אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?
עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.
זה מה שכתבתי
אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.
לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.
תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.
אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.
זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.
אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.
אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.
ושתי עצות בשבילך-
לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).
להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.
להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.
אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים
כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה
אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!
העיצה על הכל היא תפילה!
תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.
השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,
כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.
מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.
לגביי שיתוף עם האישה -
היא לא תבין כי אין לה!!!
תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,
רק הם יעזרו לך.
כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -
עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.
גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.
אבל תמיד מנצחים.
כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.
"
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..
"
"
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
"
זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.
מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.
בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.
על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.
הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).
הקומה השלישית היא - אמון.
אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.
אישית -
כן אספר ואשתף הכל. הכל.
אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.
נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.
כי
אנחנו לא מבינים את התמודדות
אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני
יש בנינו אמון .
אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.
.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.
כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.
מול הילדים וגם לא מולם.
באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי
זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......
נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.
בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.
טיפול.
בן אדם שחי מהחולשות שלך
אתה לא רוצה להיות נשוי לו.
דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.
או מפציצים אותו באהבה ובחמלה
בתקווה שהוא יצליח להתיישר
כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ
ולהתנהג לא יפה
ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה
ואומר איזה ילדה טובה
ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה
ואז מרוב הלם היא מוחמאת
וחוזרת לתלם.
אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה
שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.
שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!
באמת חצה גבולות
הבן אדם בבעיה.
האשה משפילה אותו מול הילדים.
הוא סופג ניכור הורי.
וניכור אישי.
לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.
מה אתה מציע לו לעשות?
הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול
מבחינתי זו אמירה ריקה
כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו
וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו
השכם והערב
אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן
והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול
לכן תרגיעו.
יש לבן אדם בעיה
תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות
לא עם דיקלומים.
ובטח לו להוציא את התסכול עלי.
בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא
דברים נחמדים על אנשים שטוב
להם בחיים
והם נהנים.
בשביל זה יש פורום גרושים גרושות
שם מכיייפים (:
בחרת להכנס לפורום הקשוח
של נישואין טריים.
אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים
ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.
תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.
מה קשור להתקומם נגדי?
נראלי זה פחות מתאים.
זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.
אדם פרו
מגיב ממש טוב
(:
אני מגיב סבבה
עיינו ב200 תגובות
אחרונות (:
תודה ממש הייתי צריך את העידוד
מידי פעם נוהגים לחבוט בי
בפורום זה או אחר.
הבעיה היחידה שיש בי,
שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"
אני חושב שחבר טוב
שנמצא ועבר דברים דומים,
אם כי לא זהים.
הוא הכתובת לתמיכה.
כי הוא יבין אותך
יודע לתת לך עצה מהזוית שלך
וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני
אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו
הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים
שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים
אותך.
אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30
אבל לא נורא אני אתעודד ממך
אם אתה מתעקש
אנשים כותבים בפורום
לא כדי שיגידו להם: טיפול.
אגב אני בטיפול רגשי
ועדיין
השיחה עם אנשים על בסיס חופשי
כמו בפורום או עם חברות
יש להם איכות אחרת
טיפול רגשי הוא חשוב מאוד
יחד עם זאת
זה לא הדבר היחיד שעוזר.
הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.
אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.
ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.
אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.
אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.
טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.
והמסקנה שלי
באופן מכליל
ואני ממש לא מומחית
בהכללה גסה מאוד
אני משערת
שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר
ככה גם מתרחקים
וקשה להסביר איך הריחוק התחיל
זה יושב על הרבה דברים
זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.
למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.
יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)
בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.
רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות
אבל אני לא כאן כדי להתווכח
וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.
ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.
מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.
ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך
על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.
וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.
כאב עצום ממש
תודה על הארת העיניים
מלהגיד טיפול טיפול טיפול
קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.
אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.
כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.
בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג
יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.
במה מפעיל אותך.
היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.
תאמין, ותלך בצדקת דרכך.
האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,
סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.
ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.
תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.
אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.
ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.
בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.
אני ואשתי נשואים 8 שנים
יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,
לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,
היא כמעט ולא הולכת לעבודה
ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית
כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה
וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה
סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה
ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף
אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי
כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,
לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?
זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה
מה אתם אומרים?
והחליטה לשים רגל על רגל
ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.
החולשה של הדור.
המפרקת את רוב הבתים.
פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.
אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה
ולא מהיום אומר לך.
הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.
גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40
בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה
ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.
ואני שואל
אם הוא לא מעוניין בילד משותף,
למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45
שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.
ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42
גם שמציפות את אתרי ההיכרות.
ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה
שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.
וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.
ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו
אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה
והולך להעלם בשנים האחרונות.
זה ממש דוחה אותי.
זהו כסף שקונה יופי.??
על זה את מתבססת?
הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן
המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.
ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה
שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.
הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.
באלגנט.
חברה אמיתית
שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36
גיל שממנו אפשר רק לרדת.
בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.
נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי
אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב
מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,
המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!
כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.
זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.
באחריות ומנסיון.
ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.
כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.
גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.
הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.
אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני
פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית
יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)
לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.
אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...
אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.
איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק
אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.
ועכשיו בקשר אליך,
דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,
מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.
אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...
הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.
לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.
תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.
בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.
מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.
כל יום שעובר זה הפסד.
נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.
בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.
קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.
קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.
"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"
אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.
תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.
וזה האמת לעולם.
רק מה, החיים בולעים.
חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.
כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...
כולם ככה.
הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.
לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.
בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...
הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.
הלוואי.
בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.
יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.
צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).
אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.
בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.
נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.
לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.
לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,
אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"
להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.
היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.
היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?
אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?
אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).
לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.
האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?
לק"י
אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.
בהצלחה!!
אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.
אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.
לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.
ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.
בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?
התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.
לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.
מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.
ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.
אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.
המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.
נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.
ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.
תצליחו!!
לק"י
האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.
אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.
ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.
כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.
כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון
אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.
ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.
כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.
היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.
לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)
סה משהו זצריך לבחור.
אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..
אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.
לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות
בהצלחה.
נשואים טריים וותיקים אלופים
לפני כמה שנים נחרב הבית
כל בית שאתם בונים
הזוגיות שלכם המשפחה
היא כמו אבן,
כמו בנייה ושיקום של חורבה מחורבות ירושלים
תמשיכו לנסות ולהשתדל בבניין הבתים שלכם
אתם מביאים את הגאולה
אל תתיאשו
חיזקו ואימצו נשואים.
אני מעריך אתכם על כל העבודה שאתם עושים.
עבודה שאף אחד לא ידע מי עשה.
אבל היא העבודה האמיתית.
והבניין האמיתי של עם ישראל.
כידוע שהבניין הוא לא רק טכני אבנים
אלא הקשר והביחד הנעים שהיה בו
והקרבת אלוהים שהוא ייצג.
כשעם ישראל היה במדרגה טובה
עם דוד ושלמה שהיו מתאימים למצב העם
באותה תקופה.
לכן שימרו על עצמכם יחד.
ותרו זו לזה. תרעיפו באהבת חינם.
על הילדים (קל יותר) ועל בני הזוג (כנראה יש כאלה שמתקשים בכך) ועל עצמכם.
תהנו תשקיעו ותבנו בתים מלאים באהבה.
נשואים חמש שנים
לא יודעים איך מחפשים מטפל/ת זוגית
נשמח להמלצות מנסיון
