אני סובל כבר מגיל 14 מחרדות חברתיות,שזה אומר שקשה לי מאוד להיות בחברת אנשים ואני מרגיש פחד חזק וחוסר בטחון מבני אדם..ובחודש האחרון המצב הזה החמיר ונוסף לו גם דכאון חזק
אני גם הפסקתי ללכת לעבודה בגלל שגם נהיה לי קשה מבחינה חברתית וגם בגלל שאני מדוכא ומיואש כבר מכל המצב שלי,וגם אין לי כבר כוחות נפש להתפלל ולבקש מהקב"ה שיעזור לי כי בעבר הייתי מתפלל הרבה על הבעיות האלו וזה גם לא עזר לי אז אני מרגיש כבר תשוש רצוץ ומיואש מהכל אוףף,וכבר כמעט חודש אני מתעורר בשעה 3-4 בצהריים בגלל המצב הנפשי הזה כי רק כשאני יושן ונמצא במיטה מתחת לסמיכה אז אני לא סובל,אני קם בשעה3 רק בשביל שלא יהיה ערב כי אז לא אוכל להניח תפילין ולאמר ברכות השחר..אבל אם לא הייתי מעוניין להמשיך לקיים מצוות שאני מסוגל אז הייתי ממשיך להישאר במיטה מצידי אפילו עד למחרת.מה אני עושה עם עצמי? איך אני אצליח לתפקד מבחינה חברתית? איך אצליח לעבוד? כי זה מדכא אותי ללכת לעבודה ולהיות במסגרת..מרוב שאין לי בטחון עצמי בסיסי אז אני מרגיש יותר חלש מילד קטן
! אני תמיד הרגשתי ככה ותמיד ההיתי פחדן מאוד ועדין נפש כמו בחורה אוףףף
, אח צדיק כמוך שבמצב כזה......
ואז באופן אוטומטי כשאתה רואה שזה לא מועיל אז אתה אומר לעצמך "יאללה עזוב אותי מזה,אני מתאמץ וסובל כמו כלב ולמרות זאת כלום לא משתנה במציאות האישית שלי"...וכמובן שזה גורם לכך שהאדם ייחלש שוב בעשיה הרוחנית שלו שקשורה לעבודת הבורא...ובנוסף זה גם מאוד מאוד מתיש ! או או אין לכם מושג עד כמה!