כשהייתי קטנה עברתי תקיפה מינית.
ולפני שנה וחצי בערך, אחרי התעלמות של שנים, דברתי על זה עם אמא שלי ופתחתי טיפה את הפצע.
(לא ספרתי לה הכל, ספרתי לה הרבה..אני יודעת שזה לא טוב, אבל אין לי את האומץ לעשות את זה. אגב, לא הלכתי לשום טיפול פסיכולוגי בנושא..)
ושמתי לב שיש לי ממש רתיעה מנגיעה, יענו נניח אמא שלי תבוא להעיר אותי ותלטף אותי אני מסוגלת לקפוץ בבהלה מהמיטה, או שאם היא בטעות תיגע בי בכתף עם היד, או שתרצה להקים אותי מהמחשב ותתן לי טפיחה על הגב - אני קופצת, או זזה לאחור בבהלה.
ובכללי, אם אני לא מתכננת את הנגיעה - וזה יכול להיות חיבוק או כיף לחברה, אני ממש קופצת בבהלה. (יענו עם פתאום מישהי תקפוץ עלי או תתן לי טפיחה על הגב בלי ששמתי לב שהיא מאחורי, או בלי ששמתי לב..)
מה לעשות? זה נורמלי? (ו.. בגדול, אני דיי חיה עם מה שקרה לי, אין לי סיוטים או סרטים רצים בראש שמפריעים לתפקוד שלי. זה ברקע של החיים שלי, אבל זה לא מחסום.)
]