בא לי לבכות כשאני נזכרת בתקופה הזאת...
מניסיון רע של לילות לבנים ארוכים
הייתי יושבת ליד המיטה שלו ומלטפת אותו או שרה לו עד שהיה נרדם.
אבל גם זה לא עזר.
כי הוא היה מתעורר ובוכה בהסטריה שאני לא שם
ואז הייתי שוב באה ללטף אותו וחוזר חלילה
זה הגיע למצב שהשינה היחידה שלי היתה הניקור ליד המיטה שלו
ולא יכולתי לתפקד בכלל כל היום.
אז החלטתי לשים לזה סוף כי זה לא טוב לאף אחד
ופשוט נתתי לו לבכות
והייתי בוכה בחדר השני עם סרטים שאולי כואב לו משהו
או שהוא רעב\ עשה בטיטול ואני לא באה!
רק כל 10 דקות בערך הייתי נכנסת משכיבה ומכסה אותו
ואמרת אתה צריך לישון עכשיו. לילה טוב.
ויוצאת!
זה היה סיוט! הוא היה בוכה שעות!
פעם אחת שמעתי שקט אז נכנסתי לראות שהוא נרדם
וראיתי אותו ישן בעמידה! (נשען על המעקה של הלול)
זה היה כל כך מעורר רחמים!
אבל רק ככה הוא התחיל לישון נורמאלי.
וגם אני.
אז אני מציעה שתיהי חזקה בשביל הילד שלך.
הוא צריך את השינה הזאת.
וגם צריך אמא חייכנית ועירנית במשך היום 
ויותר קל לעבור את התקופה הזאת אם זוכרים שזה עובר בסוף...
ממש ממש בהצלחה!