א שיר המעלות ממעמקים קראתיך יהוה ב אדני שמעה בקולי תהיינה אזניך קשבות לקול תחנוני ג אם עונות תשמר יה אדני מי יעמד ד כי עמך הסליחה למען תורא ה קויתי יהוה קותה נפשי ולדברו הוחלתי ו נפשי לאדני משמרים לבקר שמרים לבקר ז יחל ישראל אל יהוה כי עם יהוה החסד והרבה עמו פדות ח והוא יפדה את ישראל מכל עונתיו

אחי ב"ה התאושש ממש מהר וחזר לעצמו בצ'יק,

השבח לאל!

ותודה על ההתעניינות!

אני כ"כ נואשת, באמת...

סבתא שלי היא עמוד השדרה של המשפחה, תמיד כ"כ נמרצת ופעלתנית, חזקה וכו'. ופתאום- אחרי טיפול כימוטרפיה- המערכת החיסונית לא מתפדת, היא כזאת שבר כלי פתאום... זאת תחושת תסכול ממש!

יש לי תיאוריה:

בנאדם שחולה ל"ע שלא נדע- בסרטן, חי חיים רגילים, הוא מרגיש טוב, חוץ מעצם העובדה ש.. יש לו סרטן. ואז, כשהוא מתחיל לטפל בבעיה- *אז* הוא נהיה "חולה סרטן"- חלש, מסכן, שבר כלי, קירח... והטיפול הורג אותו!!!!

זה מכעיס אותי נורא! סבתא שלי היתה בסדר- עד "הטיפול"!!!!

גם אצל סבתא שלי זה היה אותו דבר...

תהיו חזקים!!

הייתי בחתונה של בת דודה בירושלים, ואמא שלי היתה מורה להצטרף מאוחר יותר.

אבל היא התקשרה, ואמרה שהיא לא יכולה לעזור את סבתא,

שהמערכת החיסונית שלה לא עובדת והיא בבידוד, שהיא מקיאה ויש לה חום (ובמצבה זה חמור!!!)  וש"נתפלל עליה בחופה..."

לקחתי את זה שיא הקשה, ובכיתי... כולם חשבו שאני בוכה מהתרגשות, אבל בחיים לא הייתי יותר עצובה בחתונה כמו שהייתי מאתמול. בגלל הבכי התפוצץ לי הראש, ולא הפסקתי לחשוב עליה.

בחופה לא התפללתי על עצמי, לא התפללתי על שום דבר מאשר שה' ירחם עליה ויבריא אותה.

ואכן התפילות עזרו,  השבח לאל, המצב שלה השתפר הבוקר מאתמול. 

ואני מבקשת שוב, בבקשה! תכתבו בפתק את השם שלה ותתפללו עליה ב"רפאנו", ומי שיודע על הפרשות חלה- להפיץ את השם שלה: מרים נתניה בת יהודית.

תזכו למצוות והלוואי שאני אעדכן כאן רק בשורות טובות בעז"ה!

אולי זה מישהו שבגלל שמציקים לו יש הרבה עבודה?

אולי...

הלוואי וכל ההשתדלויות שלנו יעזרו במהרה, בעז"ה!

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל