הדברים שהוא אומר נכונים וצודקים מאוד. אחרי החתונה תלמדי להכיר את הטבע הגברי, שאצלם דברים עובדים מאוד אחרת מאצל הנשים.

מה שאני הייתי מציעה זה להכניס אינטרנט עם חסימה מעולה. (אתרוג-נתיב, או רימון אם זה נראה לו מספיק).

אני מכירה משפחות שיש להן רימון (שזה אומר שאפשר להוריד ולהרים את רמת החסימה בהתאם לצורך, עם סיסמה) ובהסכמת שני הצדדים היחידה שיודעת את הסיסמה היא האישה, בדיוק כדי שהבעל יהיה מוגן ורגוע לגמרי, ולא יפחד מנפילות וכו'.

אבל אתרוג או נתיב זה יותר הרמטי. אם אין צורך מיוחד מלבד מיילים וקצת גלישה קלה פה ושם באתרים דתיים או טכניים, זה מצוין.

קודם כל, בוודאי שחס ושלום ש"לכם (הבנים) אין אפילו בחירה" חוץ מאם בכלל להכניס אינטרנט לבית. חס ושלום. מה פתאום.

עם זה - הייתי מאד מציע לך ללכת לקראתו בענין הזה.

ממה שאנשים קוראים על האינטרנט - מתערבים הרבה דמיונות (חלקם גם בצדק). ומה שאני מעריך (כמובן, לא מכיר אותו אישית), זה שבגלל שהוא כזה צדיק - הוא יותר מפחד שמא יפול.

אני מציע לך ללכת לקראתו בענין הזה.

אחרי שהוא יתחתן, תהיה לו בעז"ה אשה טובה משלו. יתכן שתוך כמה זמן העניינם "יירגעו" קצת.

ובאמת, יש יפה במחשבה לא להכניס בכלל מחשב הביתה, אני מאד יכול להבין את זה. בפרט שהוא לומד וחושש לבזבוז הזמן.

גם לא רע - להתחלת חיי הנישואין, בית "ביניכם", ללא המכשיר..

אחרי כמה זמן - תראו. אם את עדיין תרצי, והרי הוא בחור טוב ומוכן ללכת לקראתך, אפשר למצוא פתרונות.

למשל: קודם כל, כמובן אינרטנט עם חסימה הכי חזקה.

דבר שני, לפי נסיבותיכם. אולי אינטרנט עבורך לא בבית אלא אחרי העבודה במקום העבודה/לימודים.

אולי קוד עבורך, על דעת שניכם, שמבחינתו זה כאילו זה איננו בבית. אולי "תיזמונטו" שגורם גם לך להשתמש בכך רק לזמן מסוים.. (אם הבעל לא רוצה להיות שותף בעיסוק באינרטנט - הפירוש הוא, שאם רוצים שיעמוד בדרך הזו, לא יכולים להתעסק עם זה יחדיו כעיסוק משותף. ואז ממילא חשוב שגם האשה תגביל את עצמה, בוודאי בזמן שהוא בבית. כדי שיוכלו לשוחח וכד', לבנות קשר בדבר משותף)

שתצליחו, בעז"ה.

אין ספק שהוא צודק, כנראה שהוא גם מספיק כנה עם עצמו להגיד את זה.

אשרייך שזכית לבחור כזה.

גישה מפתיעה.

באותה מידה אפשר להגיד שטלפון הוא הרס ושעתונים הם הרס ושבכלל החיים הם הרס.

העצה הטובה בחלקה היא של דן, עליך לעבוד על העניין רק אחרי הנשואין והפתרון יהיה מחשב עם סיסמה שלך בלבד.

מאידך, אם את מרגישה נוח להציע לו את זה כבר עכשיו אז לכי על זה.

אלא אם הוא צריך לעבודה למשל. לא כולם שואבים מידע מהאינטרנט. למשל רפואי מקצועי וכו'. יש כלאו שפותחים ספרים או נעזרים ב-144. חשבת על זה? זה לא הכייי הכרחי. וחדשות? יש רדיו. הוא חושש אול ישאשת ותבזבז זמ ןיקר וזה יפחי תאצלה מזמ ןקשר עם חברות, לימודי םוכו'. אז הוא מעדיף שלא.

זה יכול להיות.

כל אחד - עם סגנון הבית שרוצה לבנות.

לא צריך להגזים שאם כך "בכלל החיים הם הרס"..

יש אנשים שבונים בית שהוא "פנימי" יותר, תורני (לא שזה בהכרח סותר - אבל מצייר מציאות), בנוי על לימוד, שיחות ביניהם, וכו'.. וה"מכשיר" בהחלט פוגע להם באוירה. קל וחומר כשהוא מתחיל, כדרכו.. , גם לקחת יותר זמן..

לפעמים גם עיתונים. תלוי איזה ובאיזה מינון.

צריך לכבד את זה.

[את כל הנ"ל כתבתי רק אחרי הנחה שבאמת מדובר ב"חסום" ממש. אחרת, בוודאי שיש מקומות שזה יכול היות הרס]

מבחינה עקרונית, יש כמה דגמים לניהול קונפליקטים.

אם את תוותרי , זה יהיה מנצח/מפסידה.

אם הוא יוותר זה יהיה מנצחת/מפסידה.

ובעומק, אם הוא יוותר ממש על הכל זה יהיה מפסיד/מפסידה כי את מפסידה כאן אותו בכך שאינך מתחשבת בו.

ואם את תוותרי זה גם כן יהיה מפסידה/מפסיד כי הוא בעצם מפסיד בכך שאת מוחקת משהו חשוב ברצונות שלך.

לכן אני הייתי הולך על האופציה שהוא נותן לך כן להכניס את האינטרנט ולעשות את כל המאמץ שהוא לא ייכשל, ובנוסף, שלא תרגישי נקיפות מצפון, - זו אחריות שלו ולא שלך. ולא כדאי שכבר בשלב כה מוקדם בקשר שלכם תתחילי לקחת על גבך אחריות שלא קשורה אלייך ועוד לעשות על זה מצפון.

דני

יש מקום לחשבון איך מיישמים צורת בית שרוצים עקרונית לבנות.

ואם לבחורה פתאום מתברר שיש נתון שהיא לא ידעה על משמעותיותו מבחינת הבחור לבנין צורת הבית התורני ששניהם רוצים - אז יש אפשרות שהיא "מעדכנת את נתוניה". יתכן מקרים שהפרופורציות בין ה"רצונות" אינם שווים מבחינת המשמעות. בפרט מבחינת המשמעות ליעד שהוא משותף לשניהם.

ואין כל בעיה בכך שבחורה חוששת מצפונית שמא היא תגרום בכך להכשלתו. אם היא מכניסה אינטרנט למרות "אזהרותיו" מראש, אז בוודאי שיש לה אחריות. הרי באותה מידה (לא באותה פרופורציה.) ניתן גם לומר שאשה שמאד אוהבת לקרוא עיתוני נשים עם תמונות לא צנועות, אינה צריכה להרגיש "אחריות" על בעלה..

וזה מצוין שחשים את האחריות ההדדית משלב ראשוני: לבחורה איכפת שהוא יגדל בשלוה בתורה; לבחור איכפת שיהיה לה קשר טוב עם החברות. וזה לא תמיד אומר שהפיתרון המיידי "באמצע". תלוי כמה כל דבר הוא משמעותי. מעבר למה שכבר ציינתי שיתכן אדם שמרגיש שצורת ביתו בתורני תהיה שונה לגמרי עם ה"מכשיר" או בלעדיו, בפרט מההתחלה.  ואין בעיה שאשה "תתעדכן" בדבר כזה ולהחליט שזה שווה גם מבחינתה.

ולדעתי, לא כדאי להכניס כאן טרימינולוגיה של מנצחים - מפסידים.. הם בכלל לא חושבים במושגים כאלה, בצדק;  וכלשונך "לא כדאי בפרט בשלב כה מוקדם" להעלות על הדעת בכלל מושגים כאלה. הכל באהבה ואחוה ושלום ורעות, והתחשבות טבעית, ובירור טבעי בין הצדדים, מה חשוב, כמה חשוב, מתי - ואיך ניישם.

כל הנ"ל - ללא קשר להוקרה לך ולדבריך בדרך כלל..

אול יתחליף לקשר חברתי. (יש יתרונות בוירטואלי, למשל כאן זו הדוג )

אם אין אינטרנט יש רק מנצחים! כל השאר דמיונות..

אם יש פטיש הוא יכול ליפול בטעות מארון הכלים על הראש

(שניהם דברים שהיו)

לדעתי, זה פשע ולא אונס. ובפרט לאחד שמודע לאפשרות הזו.

ותגלו שאפשר.

ואם אחרי תקופה זה באמת יהיה קשה ותראו למה צריך באמת אפשר להכניס עם מחשבה.

אם המטרה היא תרבות הפנאי

כשהיינו בשלב שלכם אז הטלביזיה היתה בשיא "פריחתה"  ושם נסוב הדיון אם צריך בבית או לא.

שימי לב שהיום היא שולית ליד הרשת גם בבתים שהכל קיים

אז יצאתם עם החלטה חזקה לגבי טלביזיה אבל ברשת יש הכל ועוד בצורה הרבה יותר מתוחכמת.

אם ברור לך שטלביזיה מיותרת תחשבי מה הניע אותך להחליט כך ותראי אם ההיביטים האלו קיימים גם ברשת.

והכי חשוב יש לך חתן בריא ומודע לרצונותיו ולמפריעים (שימי לב למבנה של מסלי"ש) . שימרי עליו זך ורק תרווויחי

נקודה לזכותו היא הפתיחות כלפייך גם כשלכאורה נחשפת חולשה .

זוהי נקודת התחלה גבוהה מאוד לחים טובים ובריאים נפשית  וזוגית

אם בהמשך תרגישי שזה גדול עלייך אז תמיד אפשר להתחבר. זו לא החלטה לכל החיים.

אני ממליץ לדחות את הכנסת הדבר הזה לבית ככל האפשר ואם אין ברירה ויש לימודים או עבודה שזוקקים חיבור לרשת אז שייכת שאלת החיבור החסימה  וכו...

אם רק למלא את שעות הפנאי אז יש דרכים יותר יעילות (אפילו יותר מפה)

מזל טוב והרבה אור

מצטרף לאות והדר(שהגיב בצורה הכי פשוטה וישירה), דן , הרב דני יהונתן וכו'.

כמובן לא כולם נכשלים, אבל אין אף אחד  כמעט שיהיה עם אינטרנט פרוץ ויכול לומר בוודאות "לי זה לא יקרה".

יש הרבה נשים שלא יכולות/מוכנות להבין את הראש הגברי, והן מפסידות מכך בקשר עם בן זוגן, ולא כאן המקום לפרט.

זה חלק מבריאת וחכמת הבורא, ללא זה, הרבה היו נשארות רווקות... או נשואות ללא בעל ... כי תחושת השותפות אצל האיש לא חזקה כמו אצל האישה, יש כאן מערכת ששילובה יוצר בית בריא ומאושר.

אשרייך בשתיים:

א. הוא ישר ופתוח ומוכן ורוצה להיות קרוב אלייך למרות הסיכון שלקח בחוסר יכולתך להבינו!

ב. הוא שומר את כולו , והיצר המקשר הגברי, אך ורק לך!

זכית ללא ספק!

בדור כה מטורף כשלנו!

בע"ה אין ספק שתהיו מאושרים , וזוג קרוב ואוהב וקשור!

רק אושר!

(וכאן הייתי ממליץ לך לבקש מהמדריכה שתסביר לך קצת יותר על 'מהו גבר' ולמה זה כן טוב לבנין הבית)

אני רוצה רק להוסיף נקודה קטנה.

"כל הגדול מחברו ייצרו גדול הימנו"

בעלך צדיק וטהור וכל דבר הכי קטן יכול לפגום בטהרה זו.

מי שהולך עם חולצה צבעונית לא ייראו עליו כתם קטן אבל מי שהולך עם חולצה לבנה ייראו כל נקודה הכי קטנה שמלכלכת את החולצה.

אותו דבר בהקשר של בעלך. הרבה פעמים אנשים שלא מקפידים במצוות שואלים אם באמת מפריע לכם הדוסים קול של אשה שרה או אשה עם שרוולים קצרים וכו' (אקטואלי היום יותר מתמיד בעקבות העיסוק התקשורתי) אז התשובה היא כן. זה מפריע לנו כי אנחנו רוצים שהחולצה שלנו תישאר לבנה.

גם בעלך בהכירו את נפשו לא רוצה לפגום בה ולו בדבר הכי קטן.

את לא צריכה להיות בהלם ש"היצר הרע עולה מעל לראש" אלא להיפך. תהיי גאה בכך שאפילו דבר קטן עלול לפגום בנפשו הטהורה והוא מודע לכך.

אבל בקשר לבזבוז זמן

בעלי טוען שזה שורף לו את הזמן חבל"ז ולכן ביקש ממני לפני שהוא מגיע להחביא את המודם

ואז אם צריך משהו ספציפי מחברים (זה פחות נגיש ופחות שורף זמן) ממש לא אכפת לו שמחובר כשהוא לא נמצא

הצדיקות היא בהתמודדות עם החיים הממשיים.

להשאר בדרכנו על אף העולם שסביבנו.

ולהסתובב על חוף ים אילת בשעות הפנאי

כדי להתמודד עם החיים הממשיים ולהישאר בדרכנו על אף העולם שסביבנו.

לא מדברים כאן על אדם שלא יוצא לרחוב, מדברים על זה שאדם יכול לבחור מה הוא מכניס הביתה. זו בדיוק הדרך להתמודד עם החיים הממשיים.

הרי שעליך לשקול לא לצאת כלל מן הבית.

לגבי אנשים אחרים אני אומר כי בעידן הנוכחי קשה לחיות ביעילות ובנוחות אם לא משתמשים ביתרונות העצומים של האינטרנט. לדעתי זה כמעט משול לאי יציאה מהבית.

בס"ד

עזרתם לי מאוד.

באמת.

אין לי איך להודות לכם.

הארתם לי את החתן שלי באור זוהר אתם פשוט מקסימים.

הפכתם לי הרגשה של חוסר אונים והבנה להערכה ענקית.

תודה.

ה' ישלם לכם.

שתזכו להקים בית של קדושה וטהרה.

אין ספק שאת האמירה הראשונה על מה שינחה את הבית כבר אמרתם, ובגדול!! גם ברמה הרוחנית, וגם ברמה הזוגית!

הרבה הצלחה וברכה!

זה כמו לקחת מישהו למקום של טומאה ולהגיד לו: תתמודד.

זה פשוט דברי היצר הרע בכבודו ובעצמו.

לא כולם במדרגה של לא להכניס אינטרנט, אבל מי שכן - צריך לחזק אותו ולא להכניס מושגים מעוותים ואנטי תורניים על 'התמודדות'  שעל שכמותם נאמר 'מה יעשה בן ולא יחטא'.

עוד כמה שנים כשתראי איך בעלך גדל בתורה תדעי שיש לך חלק עצום בזה!!!

אשרייך שאת ככה באה לקראתו.

שיש הרבה רבנים שממש פוסקים נגד הכנסת אנטרנט הביתה, כי זה ממש "לפני עיוור לא תתן מכשול" כאשר יש גבר בבית. מה לעשות בתור בת את לא תביני את זה (למזלך).

בפורומים של נשואים באתר דתי אחר הרבה פעמים נשים פותחות שרשורים שמתחילים ב"בעלי נופל באנטרנט"ובעקבות זה נגעלות/מתרחקות/נפגעות מהבעל.

יש בתים שהתפרקו.

ובכלל כשיש ילדים בכלל לא מומלץ אנטרנט.

הרב ארוש שליט"א אומר שכמו שיש הלכה שלאיש אסור להתייחד עם אישה ככה צריכה להיות הלכה שאסור לאיש להתייחד עם האנטרנט.

לא כדאי שכל זה יהיה לך על המצפון, במיוחד שהוא- הבחור שלך,לא רוצה אנטרנט. את כאשתו אמורה להגן עליו ,להציל אותו מהחטא, ואם לא -אז לפחות לא לגרום לו לחטוא.

מומלץ לשמוע דיסק או שניים של הרב ארוש שליט"א בנושא. לא תהיה לך התלבטות.

למה להכניס את כל הזבל של העולם לבית?

עדיף בית טהור ונקי 

מלהגיב עד כה...

הייתי בטוח שתקפוץ מהראשונים (ואפילו כיוונתי משהו בתגובתי הראשונה לכיוונך.. )

אבל אני חושב שנכון עשית שחיכית. כל אחד עם כיוונו המיוחד, רקעו, סיגנונו והמציאות כפי שהוא מכיר אותה.

כך גם נתת להם להתבסס במה שמתאים להם, וגם מחית על כבוד "רבך"... (אני צוחק כמובן. הכוונה שהבעת את

הצד שלך לגבי הענין החביב עליך, ושאתה - במעלתך - באמת עושה איתו דברים מאד חשובים. עד כדי כך שלא היית

מבטל את ה"שידוך" שלך איתו, שקדם בהרבה, לאיזה שידוך חדש שמנסה לדחוק אותו...). שכל אחד יצליח במה

שמתאים לו. ובלבד שיכוון ליבו - ומעשיו - לשמיים.

אדם עושה בזמנו הפנוי מה שעולה בדעתו.

זה זמנו שלו והוא רשאי לנצל אותו להנאתו ואין בכך שום "בזבוז".

אם אדם לא ממלא את חובותיו ובמקום זאת קורא בספר או שבמקום לעבוד הוא משחק, ניתן אולי לכנות זאת כבזבוז.

אם אדם עושה בזמנו שלו את מה שמהנה אותו אין שום סיבה להסתכל על זאת בעין רעה.

והוא נגרר לעשות משהו אחר או לא שם לב לזמן העובר כי הוא שקוע בדבר סוחף מדי, ואחר כך הוא מתחרט ומתעצבן על עצמו.

כך נראית מערכת היחסים שלי עם המחשב כבר שנים. אני עובדת וכל פעם עוברת באמצע לאתרים ולפורומים, ואח"כ נבעתת כשרואה כמה זמן הלך לי על חשבון עבודה שאני צריכה לעשות או במקום לעשות דברים מועילים אחרים.

לשחק שלוש שעות משחקים מטופשים בפורומים שונים זה בהחלט בזבוז זמן.

אבל לא כל אחד הוא רבי מאיר.

ביננו הרי האתר שלך- ערוץ 7 - מלא בתמונות נשים, שבחור ישיבה, מוטב לו שלא יראה אותם,

קל וחומר אם מדובר על חתן צעיר שעכשיו מתחיל לבנות את הקשר עם אשתו.

ואם הבחור מרגיש שזה לא טוב לו לשבת עם ארנק תלוי בצווארו בפתח קובה של... והאינטרנט במחילה מכבודך הוא כזה- אז טוב שהוא לא יתקרב אליו גם עם רבנים גדולים מחוברים אליו, שאגב - מי יודע אם בתור בחורים צעירים הם היו מתחברים לאינטרנט-הם היום גם היו רבנים גדולים (למה לשקוד ולעמול כשהרב גוגל יודע כבר הכל).

דבר אחרון-

עם כל הברכה הגדולה, האתרים החיוביים וגמילות החסד הרבה שיש באינטרנט- בו לא נסגוד לו.

אפשר לצמוח ולהיות אדם טוב, עובד ה' וירא שמים נפלא - גם בלי לפתוח מחשב מעולם, תשאל את הרב ליאור לדוגמא..

מה רע קצת שבני זוג יהיו מכונסים עם עצמם קצת?

לא מספיק לנו ההפרעות בטלפונים, האיתוריות שתלויות עלינו 24 שעות ביממה (כלומר הפלאפונים), סתם חברים מכרים ושכנים שקופצים לבקר ורדיו שפתוח מידי פעם. שצריך על תחילת בניין הבית להכניס עוד חלון ענק - בור ללא תחתית שיעסיק את ליבנו ומוחנו?

אנחנו לא הכנסנו אינטרנט הבייתה גם כשאנחנו היינו זקוקים לו  לעבודה עד שהמציאו את רימון וזה מה שיש לנו.

הבעיה היא לא רק מה רואים אלא כמה זמן ולזה אין לנו עדיין פתרון כי מה לעשות מתישבים לעבוד וכשמסיימים מסתכלים לרגע בדוא"ל ורגע בחדשות והופ בזבזת יותר מדי זמן.

לאחרונה שמעתי שיש תוכנות שמקציבות זמן ואז מחשיכות את המחשב, אמרו לי שיש תוכנה שנקראת טיים אווט ויש גם אחת דרך רימון בעלות מסויימת , אולי זה הפתרון לבעיה הזו.

אני רוצה לומר לכם משהו.

אני אוהבת לעבור על התגובות שלכם בפורום הזה, למרות גילי שכנראה מכפיל את שלכם.

לעיתים קרובות אתם מרגשים אותי עד דמעות בגישה העדינה, העניינית והרצינית שלכם.

כך גם הפעם. אני לא רוצה לנסות לדמיין אילו תגובות היו עולות באתרים אחרים על שאלה

כמו זו.  אתם נהדרים!!

לא יודע אם שמתם לב אבל הבחור לא פוחד מנפילה לאתרים לא צנועים חלילה ולכן זה לא קשור להרגע אחרי החתונה וכו'.

הבחור מדבר מצד ביטול תורה - שכן כידוע לכולם פה האינטרנט מושך את האדם לבזבז שעות מול המחשב

ומי לא נפל פה בעניין הזה.

יהיה לך יותר קל להבין מדוע הוא חושש מאינטרנט וממחשב.

לדעתי הוא אדם מאוד איכותי וחכם ולכן הוא כנראה מסתייג מהמחשב ומחולאיו.

זה מסוכן מאוד ויש אנשים - גברים ונשים שמתמכרים לזה.

כמובן שאם הוא מסכים אפשר לעשות מחשב עם קוד שרק את תדעי אותו.

אבל זה רק כאמור אם הוא מסכים.

שבוע טוב ושהזיווג יעלה יפה לבנין עדי עד וקשר של קיימא

דבר ראשון בתור גבר ואחרי שדיברתי על כך עם אשתי. המשיכה של גברים לדברים לא צנועים היא גדולה בהרבה מהמשיכה של הנשים... בהחלט ניתן להבין את ארוסך בנושא הזה.

לגבי הנושא של בזבוז הזמן. נראה לי שזה דבר יותר נשלט. בניגוד למכשול של הפריצות באינטרנט שעליו נאמר "אין אפוטרופוס לאריות" ונאמר דווקא בנושא הזה.

נקודה למחשבה. אצלנו בישיבה יש גישה לאינטרנט לאתרים ספציפים(לימודיים) לכל תלמידי הישיבה ולרבנים יש גישה רגילה!!!!(כמובן אינטרנט מסונן)

לסיכום נראה לי שלאור הטענות של בעלך בוודאי שאין להכניס אינטנט שאיננו מסונן הביתה(ושהסיסמא תהיה אצלך!). מעבר לזה אני לא אגיד לך אם באמת כדאי להכניס אינטרנט הביתה, כי זה בין ארוסך לבינך, ומחילה משאר המגיבים אבל אף אחד לא יכול להחליט במקומכם, כי אף אחד לא רואה את התמונה המלאה חוץ משניכם ביחד 

בכל מקרה נראה לי שמה שקורה כאן בינכם הוא אחד מ"חוסרי ההסכמה" הראשונים שיש בין בני זוג. זה דבר שמאוד קשה לקבל אותו בהתחלה, כי עד עכשיו הכל היה כיף ולא היה על מה לריב. אבל ניתן גם לצמוח מאוד מהדברים האלו. כדאי לשים לב שהוויכוחים נעשים בצורה ראויה, שאף אחד מהצדדים לא כופה את דעתו על הצד השני ושהדיון נעשה ברוח טובה. במיוחד בתחילת הדרך נראה לי שמאוד כדאי להקפיד לשים לב לנקודות הללו.

אני ממליץ לכם לקרוא ביחד בספר "איש ואשה" של הרב "אלישיב קנוהל" בחלק א' פרק ד' "תרבות המחלוקת". אני ואישתי קראנו אותו ביחד ואני חושב שהוא מאוד תרם לנו.

המון מזל טוב והרבה הצלחה בהחלטה המשותפת יהי רצון שתגדלו מכך ותצליחו. דידי

הכול נשמע מאוד דומה בדיון כאן. "תתגמשו", "תתגמשי", "תעשו פשרות", "תכניסו מסננים", "תעשו טריקים".

יש לי שאלה אלייך: אתם בכלל מתאימים?

אני כמובן תמה אם התגובה הזו שלי תזכה להיכנס לאתר, אבל נניח שכן, ושלא תתייג אותי חלילה כאיזה "מתקדם עמלקי קריר" שמטרתו להכניס ארס הנחש הקדמוני ב"מ בליבות ישראל ח"ו (ואני בטוח שעל עצם תעוזתי לדבר בכלל כבר יש כאן כמות נכבדה של אלו שיחשבו כך, או ליתר דיוק יחליטו לגביי כך). איזה בלעם בן בעור המבעית על חמורו המיתולוגי שמטרתו להביט בעינו הרעה והשתומה על שידוכי ישראל.

אז בהנחה שהתגובה כבר מתפרסמת, אני מבקש לקבל תשובה לשאלה הכי פשוטה: את אומרת שבקרוב אתם מתחתנים. ריבון העולמים, עד עכשיו הכול היה חלק? ברור? את שמה לב שאתם במחלוקת תהומית לגבי עצם משמעות הבית שאתם בונים?

לדעתך הרצונות של שניכם בכלל עולים בקנה אחד?

את מבינה שמחלוקת לגבי השאלה האם בכלל יהיה בבית כלי כמו מחשב שמחובר לרשת, היא מחלוקת תהומית לגבי עצם מצבו ועתידו ומראהו ומשמעותו של הבית?

את בכלל מקדישה זמן למחשבה על הצעד החשוב ביותר שתעשי בחייך? הוא מקדיש זמן למחשבה על הצעד החשוב ביותר שהוא יעשה בחייו?

עני לעצמך על שאלות אלו, ונראה לי שאז אולי תקבלי בעצמך תשובה לשאלה המקורית.

נ.ב. לגבי שאלת "כל הבנים כך?" וכו', זו לא שאלה שאת צריכה להטריח את עצמך בה. הוא מה שהוא, הוא לא ישתנה בגלל מחשב בבית לא לכאן ולא לכאן. ואין צורך להוריד דמעה בשבילו. את הדמעות תחסכי לעצמך, בייחוד למצב שבו תעשי טעות שתתחרטי בגללה. תשתדלי להימנע מטעויות - אז הרבה דמעות תיחסכנה.

כי מי שנשוי יודע שיש המון דברים שמגיעים אליהם אחרי החתונה, המון נושאים במחלוקת, שאם היינו יודעים עליהם לפני...

למי הכל ברור וחלק לפני החתונה? ולמי אחרי הכל ברור וחלק?

אם הכל היה ברור, לא היינו מתחתנים. זה בכלל לא שחור לבן..

מישהו אמר שאין המון דברים שמגיעים אליהם אחרי החתונה? מישהו אמר שאין המון נושאים במחלוקת?

בואי אני אפילו אחדש לך: יש מקרים שהדברים שמגיעים אליהם אחרי החתונה כל כך גדולים ובלתי ניתנים לגישור, שאנשים אפילו נפרדים.

אני טוען שזה נושא רציני ביותר שמן הראוי להיות בהסכמה מלאה לגביו, כי הוא נוגע לעצם שאלת ההתאמה בין בני זוג. לא ראיתי שסתרת היכן שהוא את הטענה.

אשמח שתגובות תהיינה לעניין ולא לגופו של מגיב (זו גם הסיבה שאינני מעיר דבר על העדות האישית שאת מביאה, אם כי הייתי מציע לך לקרוא במו עינייך את מה שהעדת על עצמך ועל בן-זוגך ולשאול את עצמך מה אמירה כזו מלמדת).

מעבר למילות הקסם "התאמה בין בני זוג" יש את הדבר שהוא המקיים והמעמיד והמאריך ומשמח את חיי הנישואין-

הדיון

להתגמש

להבין מה הצרכים והרצונות של השני- וללמוד איך אני "תומכת לחימה" שלו! 

(במקום להיות ילדה קטנה מתעקשת על שלי- בלי לראות את הצד השני בכלל...)

זוגיות חזק נבנית מהעבודה והגישות על כל מיני שאלות

לדעתי- הדיון פה על מחשב כן או לא- לא על זה מפקים בית! לא על זה מעלים שדים ושאלות אצל מאורסת!

אני חושבת שאין אפוטרופוס לעריות.

אין מה לעשות עם כל הקושי הזה להבין את זה זה בדיוק כך.ולבנים הרבה יותר קשה מאשר לבנות

לשלוט בכאלה דברים.

תחשבי על שמירת נגיעה:למה בכלל צריך את זה?למה לא היה אפשר שאנחנו נגע נגיד רק יהיה מותר לתת יד??

בדיוק בגלל הסיבה הזו,כי אתה לא יכול לדעת איך יתגלגלו הדברים וזה דבר שהוא ממש פגיע.

אני יכולה לספר לך על אחי בחור מקסים וצדיק,לומד,מידות הכל....

שאין מה לעשות נפל באינטרנט ובצורה מזעזעת.

ואני לקחתי את זה די קשה,זה ערער לי הרבה דברים ואז הבנתי-אין אפוטרופוס לעריות ואל תדון את חברך

עד שתגיע למקומו.את לאר יודעת כמה זה קשה להם.

אשרייך שזכית בבעל צדיק שבאמת לא רוצה ליפול!!

שתזכו להקים בניין עדי עד!!!

ועוד משו:היום עם עידן הטכנולוגיה יש כל כך הרבה מקומות עם אינטנט,במקום הלימודים,בבית של ההורים או אפילו אם לצורך דחוף אפשר אצל השכנים...

אני מכירה אנשים מאוד חרדים ויש מחשב ויש סיסמא שרק האישה יודעת והגבר לא יכול להיכנס למחשב.

מתי שתרצי הדליקי את המחשב והשתמשי- סיימת? כבי את המחשב.  ואם יבקש להשתמש כמה דקות?????  הסכימו ב כ ת ב לפני החתונה בדיוק מה עושים במצב זה ( אם לא אז ל א ! )

בהצלחה.

לגבי תגובת אחרים - יכול להיות שאחד משתמש במחשב והשני לא ועדיין מתאימים.

גם לבנים הכי דוסים וחומודים וצדיקים ועדינים ביקום יש יצר..... ויש גבול עד כמה הם יכולים לשלוט בה

וכן אולי את קצת תמימה..

דבר ראשון אני רוצה להגיד לך שזכית. לא כל הגברים כל כך ישרים ואמיצים להגיד את הדברים בצורה ברורה אבל אני מסכים איתו במאה אחוז (אם לא הבנת אז גם אני גבר). פעם הרב יהשוע שפירא (ראש ישיבת רמת גן) שאל באיזה כנס של גברים דוסים!!! מי מעיד על עצמו שלא נפל אף פעם באינטרנט, בודדים בודדים לא הצביע, והרב אמר שגם חלק מהם פשוט מתבייש להודות... אז כן אנחנו הגברים יש לנו משהוא דפוק מאוד בשכל וכנראה שמאוד מאוד קשה לשמור על זה...

ולכן תשמחי ותודי לה' שיש לך כזה חתן צדיק וישר, ובעז"ה (אני מכיר את זה אצל כמה משפחות וזה הולך מצויין) יש מחשב ואינטרנט עם קוד שרק את מחזיקה בו (עכשיו השאלה כמה את חזקה לא לתת לו את זה גם אם הוא יבקש) ואם הוא צריך משהוא מהאינטרנט רק מתי שאת בבית את תפתחי לו את זה, זה נשמע מטומטם וילדותי אבל עובדה שהוא העלה את זה וזה כנראה נצרך בשבילו, לגבי המחשב עצמו ניתן גם כן להגדיר סיסמא, אם כי נראה לי שמחשב ללא אינטרנט אינו אטרקציה כ"כ גדולה.

ודבר אחרון, כמובן הייתי מציע בכל מקרה להתחבר לאינטרנט רימון או לנט צח (לא מכיר אותם אישית אבל הבנתי שהם באותו עניין כמו רימון) וגם לך לנסות להגדיר לך צרכים וזמנים לאינטרנט כי זה באמת ממכר מאוד גם נשים וראיתי כבר בתים שכמעט נהרסו לגמרי בגלל שהגבר, האשה עסוקים כל היום באינטרנט ולא מטפלים בילדים / בבית / בעצמם כמו שצריך (ולא אני לא מגזים)

בקיצור שתהיה לכם הרבה שמחה וברכה בבית, מזל טוב ותגיעו להחלטה הטובה בעז"ה.

מקווה שקראת את הכל והצלחתי להועיל במקצת

בברכה

בלי קשר עצם האינטרנט , זה כבר אמרתי דעתי למעלה.

הרבה מהעיצות כאן שהיא תחזיק בקוד וכו', יכולות להיות הרסניות, כי לא תמיד האישה מקבלת את העניין בהבנה אלא בזילזול שבעלה לא יכול לשלוט בעצמו.

בכלל, לדעתי, אין זה נכון כלל שהאישה תהיה השוטרת של בעלה , ובעלה שוטר שלה. צריך להיות כבוד והבנה הדדייים, כמו שלא יעלה על הדעת שלא יתן לאישתו לדבר בטלפון יותר  מ5 דקות והוא יחזיק בקוד כדי שלא תדבר לשון הרע,(שלנשים קשה מאוד לשלוט על לשונם) או שתצטרך אישור שלו על כל בגד שתקנה שהוא מספיק צנוע, (ויחזיק את הכ"א אצלו)(אישתי אומרת שאנו הגברים לא יכולים  להבין את הפיתוי שלאישה ללבוש בגד יפה אף שאינו צנוע)

זה יגרום לכעסים וזילזול, למרות ההסכמה.

אינני יודע אם גבר שמעלה רעיון כזה הוא נשוי (ואישה שמעלה רעיון כזה , לא תמיד זה מגיע ממקום של הערכה...), יתכן שאינו מבין משמעות הדברים.

אני אישית לא הייתי מסכים בחיים שאישתי תהיה שוטרת שלי.

ובטוח שהמון גברים מהנהנים כרגע בראשם בהסכמה... ואפילו כמה נשים שחשוב להם לכבד את בעליהם.

אז הנה אמרתי מה שהרבה לא רצו/העיזו לומר...

יום טוב, חברים!

נ.ב.

נכנסתי שוב כדי להוסיף:

בעיקבות ה"מי יכול להעיד על עצמו" שנשמע כאילו, אין לאף אחד שליטה...

אני רוצה 'להעיד על עצמי שני דברים:

א. מי שמחזיק בידו את האפשרות למנוע מהמחשב שלי להגיע לאתרים מפוקפקים, הוא...

המתכנת של תוכנת אתרוג...

ב. הייתי כמה ימים עם מחשב ללא הגנה וללא מעקב ותתפלאו, הגעיל אותי לחשוב על כניסה לאתרים מפוקפקים, ולא יאומן, אני גבר!...

ככלל צריך להבין שרוב הנופלים נפלו ברגע של חולשה / תיסכול, שחיפשו עניין...

אלא שכאן הנקודה, ולזה התכוונתי בתגובתי הקודמת, אין אף אדם בעולם שאין לו ריגעי חולשה, ומכך צריך להישמר, וכל אחד יעשה כהבנתו איך להישמר אם הוא צריך(כי שוב, כל אחד מכיר עצמו וחולשותיו.)

זהו בקצרה.

ערוץ 7 אולי תחסכו מאיתנו?!

ב"ה 

חבר סיפר לי הוא נשוי שנה וקצת אישתו לצורך לימודים צריכה אינטרנט ועשה אינטרנט רימון-לאחר שנפל בו מספר רב של פעמים (יוטיוב,בלוגים,וכו')עבר לאתרוג ופשוט היתקשר לנציג נתן את המספר מודם אינטרנט שלו ותוך דקות צלל לתחתית המוסר האנושי טייל באתרי פורנו וכו' והקשר שלו אם אישתו בשיברי שברים..

לא ידעתי מה ליעץ לו.. אכלתי תלב על אותם "רבנים" שמאשרים אינטרנט, אכלתי תלב על נשים שאכפת להם מהחברות שלהם והלימודים שלהם ולא מבעלם.. 

אתה הרי משתמש באינרנט ברגע כתיבת ההודעה, גם אתה נופל???????

והרבנים? מזל שלך שאתה יותר חכם מהרבנים, ומזל שלנו- שאתה לא רב...

המון משתמשים באינרנט עם חסימה ולא נופלים.

לעשות מה שחברך עשה , זה חריג, והוא באמת מסכן.

אני חושב שהמציאות ברורה.

אגב, למה אתה נותן רעיונות לאותם אנשים מעטים עם ראש כמו חברך שאולי יקראו את דבריך?

גם אם תתקשר לרמון ותבקש פתיחה של אתרים מסוימים, הם ייבדקו קודם ואח" כ אם זה לא נוגד את החוקיות של החברה הם ייפתחו.

מי שרוצה ליפול- נופל.

ויש עוד הרבה דרכים ליפול גם עם חסימה של אתרוג בדרגה הגבוהה.

ואני מדברת על דברים שראיתי ממקור ראשון, ואין זה המקום לפרטים וחבל.

היה אסור ע"פ חוק למעט עובדי הייטק וצבא

גם אני לא חשבתי שמדובר כאן במשהו שחושש מנפילה . הכיוון הוא זמן בטלה.

היום גם כמורה אתה חייב אינטרנט , המנהלים שולחים הודעות במייל והכל נעשה כולל תעודות והערות משמעת ניהול תיקים אישיים באינטרנט. בכל מקצוע כמעט זה כך. אבל חייבים תוכנה שתגביל את הזמן ויש כאלה דרך אינטרנט רימון כך הבנתי או תוכנה חינמים שנקראת טיים אאוט [אבל היא באנגלית לכל מי שמתקשה]

כולם יודעים שאתה יושב לרגע לבדוק משהו קטן ופתאום התעופפה שעה שעתיים.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע