הדברים שהוא אומר נכונים וצודקים מאוד. אחרי החתונה תלמדי להכיר את הטבע הגברי, שאצלם דברים עובדים מאוד אחרת מאצל הנשים.

מה שאני הייתי מציעה זה להכניס אינטרנט עם חסימה מעולה. (אתרוג-נתיב, או רימון אם זה נראה לו מספיק).

אני מכירה משפחות שיש להן רימון (שזה אומר שאפשר להוריד ולהרים את רמת החסימה בהתאם לצורך, עם סיסמה) ובהסכמת שני הצדדים היחידה שיודעת את הסיסמה היא האישה, בדיוק כדי שהבעל יהיה מוגן ורגוע לגמרי, ולא יפחד מנפילות וכו'.

אבל אתרוג או נתיב זה יותר הרמטי. אם אין צורך מיוחד מלבד מיילים וקצת גלישה קלה פה ושם באתרים דתיים או טכניים, זה מצוין.

קודם כל, בוודאי שחס ושלום ש"לכם (הבנים) אין אפילו בחירה" חוץ מאם בכלל להכניס אינטרנט לבית. חס ושלום. מה פתאום.

עם זה - הייתי מאד מציע לך ללכת לקראתו בענין הזה.

ממה שאנשים קוראים על האינטרנט - מתערבים הרבה דמיונות (חלקם גם בצדק). ומה שאני מעריך (כמובן, לא מכיר אותו אישית), זה שבגלל שהוא כזה צדיק - הוא יותר מפחד שמא יפול.

אני מציע לך ללכת לקראתו בענין הזה.

אחרי שהוא יתחתן, תהיה לו בעז"ה אשה טובה משלו. יתכן שתוך כמה זמן העניינם "יירגעו" קצת.

ובאמת, יש יפה במחשבה לא להכניס בכלל מחשב הביתה, אני מאד יכול להבין את זה. בפרט שהוא לומד וחושש לבזבוז הזמן.

גם לא רע - להתחלת חיי הנישואין, בית "ביניכם", ללא המכשיר..

אחרי כמה זמן - תראו. אם את עדיין תרצי, והרי הוא בחור טוב ומוכן ללכת לקראתך, אפשר למצוא פתרונות.

למשל: קודם כל, כמובן אינרטנט עם חסימה הכי חזקה.

דבר שני, לפי נסיבותיכם. אולי אינטרנט עבורך לא בבית אלא אחרי העבודה במקום העבודה/לימודים.

אולי קוד עבורך, על דעת שניכם, שמבחינתו זה כאילו זה איננו בבית. אולי "תיזמונטו" שגורם גם לך להשתמש בכך רק לזמן מסוים.. (אם הבעל לא רוצה להיות שותף בעיסוק באינרטנט - הפירוש הוא, שאם רוצים שיעמוד בדרך הזו, לא יכולים להתעסק עם זה יחדיו כעיסוק משותף. ואז ממילא חשוב שגם האשה תגביל את עצמה, בוודאי בזמן שהוא בבית. כדי שיוכלו לשוחח וכד', לבנות קשר בדבר משותף)

שתצליחו, בעז"ה.

אין ספק שהוא צודק, כנראה שהוא גם מספיק כנה עם עצמו להגיד את זה.

אשרייך שזכית לבחור כזה.

גישה מפתיעה.

באותה מידה אפשר להגיד שטלפון הוא הרס ושעתונים הם הרס ושבכלל החיים הם הרס.

העצה הטובה בחלקה היא של דן, עליך לעבוד על העניין רק אחרי הנשואין והפתרון יהיה מחשב עם סיסמה שלך בלבד.

מאידך, אם את מרגישה נוח להציע לו את זה כבר עכשיו אז לכי על זה.

אלא אם הוא צריך לעבודה למשל. לא כולם שואבים מידע מהאינטרנט. למשל רפואי מקצועי וכו'. יש כלאו שפותחים ספרים או נעזרים ב-144. חשבת על זה? זה לא הכייי הכרחי. וחדשות? יש רדיו. הוא חושש אול ישאשת ותבזבז זמ ןיקר וזה יפחי תאצלה מזמ ןקשר עם חברות, לימודי םוכו'. אז הוא מעדיף שלא.

זה יכול להיות.

כל אחד - עם סגנון הבית שרוצה לבנות.

לא צריך להגזים שאם כך "בכלל החיים הם הרס"..

יש אנשים שבונים בית שהוא "פנימי" יותר, תורני (לא שזה בהכרח סותר - אבל מצייר מציאות), בנוי על לימוד, שיחות ביניהם, וכו'.. וה"מכשיר" בהחלט פוגע להם באוירה. קל וחומר כשהוא מתחיל, כדרכו.. , גם לקחת יותר זמן..

לפעמים גם עיתונים. תלוי איזה ובאיזה מינון.

צריך לכבד את זה.

[את כל הנ"ל כתבתי רק אחרי הנחה שבאמת מדובר ב"חסום" ממש. אחרת, בוודאי שיש מקומות שזה יכול היות הרס]

מבחינה עקרונית, יש כמה דגמים לניהול קונפליקטים.

אם את תוותרי , זה יהיה מנצח/מפסידה.

אם הוא יוותר זה יהיה מנצחת/מפסידה.

ובעומק, אם הוא יוותר ממש על הכל זה יהיה מפסיד/מפסידה כי את מפסידה כאן אותו בכך שאינך מתחשבת בו.

ואם את תוותרי זה גם כן יהיה מפסידה/מפסיד כי הוא בעצם מפסיד בכך שאת מוחקת משהו חשוב ברצונות שלך.

לכן אני הייתי הולך על האופציה שהוא נותן לך כן להכניס את האינטרנט ולעשות את כל המאמץ שהוא לא ייכשל, ובנוסף, שלא תרגישי נקיפות מצפון, - זו אחריות שלו ולא שלך. ולא כדאי שכבר בשלב כה מוקדם בקשר שלכם תתחילי לקחת על גבך אחריות שלא קשורה אלייך ועוד לעשות על זה מצפון.

דני

יש מקום לחשבון איך מיישמים צורת בית שרוצים עקרונית לבנות.

ואם לבחורה פתאום מתברר שיש נתון שהיא לא ידעה על משמעותיותו מבחינת הבחור לבנין צורת הבית התורני ששניהם רוצים - אז יש אפשרות שהיא "מעדכנת את נתוניה". יתכן מקרים שהפרופורציות בין ה"רצונות" אינם שווים מבחינת המשמעות. בפרט מבחינת המשמעות ליעד שהוא משותף לשניהם.

ואין כל בעיה בכך שבחורה חוששת מצפונית שמא היא תגרום בכך להכשלתו. אם היא מכניסה אינטרנט למרות "אזהרותיו" מראש, אז בוודאי שיש לה אחריות. הרי באותה מידה (לא באותה פרופורציה.) ניתן גם לומר שאשה שמאד אוהבת לקרוא עיתוני נשים עם תמונות לא צנועות, אינה צריכה להרגיש "אחריות" על בעלה..

וזה מצוין שחשים את האחריות ההדדית משלב ראשוני: לבחורה איכפת שהוא יגדל בשלוה בתורה; לבחור איכפת שיהיה לה קשר טוב עם החברות. וזה לא תמיד אומר שהפיתרון המיידי "באמצע". תלוי כמה כל דבר הוא משמעותי. מעבר למה שכבר ציינתי שיתכן אדם שמרגיש שצורת ביתו בתורני תהיה שונה לגמרי עם ה"מכשיר" או בלעדיו, בפרט מההתחלה.  ואין בעיה שאשה "תתעדכן" בדבר כזה ולהחליט שזה שווה גם מבחינתה.

ולדעתי, לא כדאי להכניס כאן טרימינולוגיה של מנצחים - מפסידים.. הם בכלל לא חושבים במושגים כאלה, בצדק;  וכלשונך "לא כדאי בפרט בשלב כה מוקדם" להעלות על הדעת בכלל מושגים כאלה. הכל באהבה ואחוה ושלום ורעות, והתחשבות טבעית, ובירור טבעי בין הצדדים, מה חשוב, כמה חשוב, מתי - ואיך ניישם.

כל הנ"ל - ללא קשר להוקרה לך ולדבריך בדרך כלל..

אול יתחליף לקשר חברתי. (יש יתרונות בוירטואלי, למשל כאן זו הדוג )

אם אין אינטרנט יש רק מנצחים! כל השאר דמיונות..

אם יש פטיש הוא יכול ליפול בטעות מארון הכלים על הראש

(שניהם דברים שהיו)

לדעתי, זה פשע ולא אונס. ובפרט לאחד שמודע לאפשרות הזו.

ותגלו שאפשר.

ואם אחרי תקופה זה באמת יהיה קשה ותראו למה צריך באמת אפשר להכניס עם מחשבה.

אם המטרה היא תרבות הפנאי

כשהיינו בשלב שלכם אז הטלביזיה היתה בשיא "פריחתה"  ושם נסוב הדיון אם צריך בבית או לא.

שימי לב שהיום היא שולית ליד הרשת גם בבתים שהכל קיים

אז יצאתם עם החלטה חזקה לגבי טלביזיה אבל ברשת יש הכל ועוד בצורה הרבה יותר מתוחכמת.

אם ברור לך שטלביזיה מיותרת תחשבי מה הניע אותך להחליט כך ותראי אם ההיביטים האלו קיימים גם ברשת.

והכי חשוב יש לך חתן בריא ומודע לרצונותיו ולמפריעים (שימי לב למבנה של מסלי"ש) . שימרי עליו זך ורק תרווויחי

נקודה לזכותו היא הפתיחות כלפייך גם כשלכאורה נחשפת חולשה .

זוהי נקודת התחלה גבוהה מאוד לחים טובים ובריאים נפשית  וזוגית

אם בהמשך תרגישי שזה גדול עלייך אז תמיד אפשר להתחבר. זו לא החלטה לכל החיים.

אני ממליץ לדחות את הכנסת הדבר הזה לבית ככל האפשר ואם אין ברירה ויש לימודים או עבודה שזוקקים חיבור לרשת אז שייכת שאלת החיבור החסימה  וכו...

אם רק למלא את שעות הפנאי אז יש דרכים יותר יעילות (אפילו יותר מפה)

מזל טוב והרבה אור

מצטרף לאות והדר(שהגיב בצורה הכי פשוטה וישירה), דן , הרב דני יהונתן וכו'.

כמובן לא כולם נכשלים, אבל אין אף אחד  כמעט שיהיה עם אינטרנט פרוץ ויכול לומר בוודאות "לי זה לא יקרה".

יש הרבה נשים שלא יכולות/מוכנות להבין את הראש הגברי, והן מפסידות מכך בקשר עם בן זוגן, ולא כאן המקום לפרט.

זה חלק מבריאת וחכמת הבורא, ללא זה, הרבה היו נשארות רווקות... או נשואות ללא בעל ... כי תחושת השותפות אצל האיש לא חזקה כמו אצל האישה, יש כאן מערכת ששילובה יוצר בית בריא ומאושר.

אשרייך בשתיים:

א. הוא ישר ופתוח ומוכן ורוצה להיות קרוב אלייך למרות הסיכון שלקח בחוסר יכולתך להבינו!

ב. הוא שומר את כולו , והיצר המקשר הגברי, אך ורק לך!

זכית ללא ספק!

בדור כה מטורף כשלנו!

בע"ה אין ספק שתהיו מאושרים , וזוג קרוב ואוהב וקשור!

רק אושר!

(וכאן הייתי ממליץ לך לבקש מהמדריכה שתסביר לך קצת יותר על 'מהו גבר' ולמה זה כן טוב לבנין הבית)

אני רוצה רק להוסיף נקודה קטנה.

"כל הגדול מחברו ייצרו גדול הימנו"

בעלך צדיק וטהור וכל דבר הכי קטן יכול לפגום בטהרה זו.

מי שהולך עם חולצה צבעונית לא ייראו עליו כתם קטן אבל מי שהולך עם חולצה לבנה ייראו כל נקודה הכי קטנה שמלכלכת את החולצה.

אותו דבר בהקשר של בעלך. הרבה פעמים אנשים שלא מקפידים במצוות שואלים אם באמת מפריע לכם הדוסים קול של אשה שרה או אשה עם שרוולים קצרים וכו' (אקטואלי היום יותר מתמיד בעקבות העיסוק התקשורתי) אז התשובה היא כן. זה מפריע לנו כי אנחנו רוצים שהחולצה שלנו תישאר לבנה.

גם בעלך בהכירו את נפשו לא רוצה לפגום בה ולו בדבר הכי קטן.

את לא צריכה להיות בהלם ש"היצר הרע עולה מעל לראש" אלא להיפך. תהיי גאה בכך שאפילו דבר קטן עלול לפגום בנפשו הטהורה והוא מודע לכך.

אבל בקשר לבזבוז זמן

בעלי טוען שזה שורף לו את הזמן חבל"ז ולכן ביקש ממני לפני שהוא מגיע להחביא את המודם

ואז אם צריך משהו ספציפי מחברים (זה פחות נגיש ופחות שורף זמן) ממש לא אכפת לו שמחובר כשהוא לא נמצא

הצדיקות היא בהתמודדות עם החיים הממשיים.

להשאר בדרכנו על אף העולם שסביבנו.

ולהסתובב על חוף ים אילת בשעות הפנאי

כדי להתמודד עם החיים הממשיים ולהישאר בדרכנו על אף העולם שסביבנו.

לא מדברים כאן על אדם שלא יוצא לרחוב, מדברים על זה שאדם יכול לבחור מה הוא מכניס הביתה. זו בדיוק הדרך להתמודד עם החיים הממשיים.

הרי שעליך לשקול לא לצאת כלל מן הבית.

לגבי אנשים אחרים אני אומר כי בעידן הנוכחי קשה לחיות ביעילות ובנוחות אם לא משתמשים ביתרונות העצומים של האינטרנט. לדעתי זה כמעט משול לאי יציאה מהבית.

בס"ד

עזרתם לי מאוד.

באמת.

אין לי איך להודות לכם.

הארתם לי את החתן שלי באור זוהר אתם פשוט מקסימים.

הפכתם לי הרגשה של חוסר אונים והבנה להערכה ענקית.

תודה.

ה' ישלם לכם.

שתזכו להקים בית של קדושה וטהרה.

אין ספק שאת האמירה הראשונה על מה שינחה את הבית כבר אמרתם, ובגדול!! גם ברמה הרוחנית, וגם ברמה הזוגית!

הרבה הצלחה וברכה!

זה כמו לקחת מישהו למקום של טומאה ולהגיד לו: תתמודד.

זה פשוט דברי היצר הרע בכבודו ובעצמו.

לא כולם במדרגה של לא להכניס אינטרנט, אבל מי שכן - צריך לחזק אותו ולא להכניס מושגים מעוותים ואנטי תורניים על 'התמודדות'  שעל שכמותם נאמר 'מה יעשה בן ולא יחטא'.

עוד כמה שנים כשתראי איך בעלך גדל בתורה תדעי שיש לך חלק עצום בזה!!!

אשרייך שאת ככה באה לקראתו.

שיש הרבה רבנים שממש פוסקים נגד הכנסת אנטרנט הביתה, כי זה ממש "לפני עיוור לא תתן מכשול" כאשר יש גבר בבית. מה לעשות בתור בת את לא תביני את זה (למזלך).

בפורומים של נשואים באתר דתי אחר הרבה פעמים נשים פותחות שרשורים שמתחילים ב"בעלי נופל באנטרנט"ובעקבות זה נגעלות/מתרחקות/נפגעות מהבעל.

יש בתים שהתפרקו.

ובכלל כשיש ילדים בכלל לא מומלץ אנטרנט.

הרב ארוש שליט"א אומר שכמו שיש הלכה שלאיש אסור להתייחד עם אישה ככה צריכה להיות הלכה שאסור לאיש להתייחד עם האנטרנט.

לא כדאי שכל זה יהיה לך על המצפון, במיוחד שהוא- הבחור שלך,לא רוצה אנטרנט. את כאשתו אמורה להגן עליו ,להציל אותו מהחטא, ואם לא -אז לפחות לא לגרום לו לחטוא.

מומלץ לשמוע דיסק או שניים של הרב ארוש שליט"א בנושא. לא תהיה לך התלבטות.

למה להכניס את כל הזבל של העולם לבית?

עדיף בית טהור ונקי 

מלהגיב עד כה...

הייתי בטוח שתקפוץ מהראשונים (ואפילו כיוונתי משהו בתגובתי הראשונה לכיוונך.. )

אבל אני חושב שנכון עשית שחיכית. כל אחד עם כיוונו המיוחד, רקעו, סיגנונו והמציאות כפי שהוא מכיר אותה.

כך גם נתת להם להתבסס במה שמתאים להם, וגם מחית על כבוד "רבך"... (אני צוחק כמובן. הכוונה שהבעת את

הצד שלך לגבי הענין החביב עליך, ושאתה - במעלתך - באמת עושה איתו דברים מאד חשובים. עד כדי כך שלא היית

מבטל את ה"שידוך" שלך איתו, שקדם בהרבה, לאיזה שידוך חדש שמנסה לדחוק אותו...). שכל אחד יצליח במה

שמתאים לו. ובלבד שיכוון ליבו - ומעשיו - לשמיים.

אדם עושה בזמנו הפנוי מה שעולה בדעתו.

זה זמנו שלו והוא רשאי לנצל אותו להנאתו ואין בכך שום "בזבוז".

אם אדם לא ממלא את חובותיו ובמקום זאת קורא בספר או שבמקום לעבוד הוא משחק, ניתן אולי לכנות זאת כבזבוז.

אם אדם עושה בזמנו שלו את מה שמהנה אותו אין שום סיבה להסתכל על זאת בעין רעה.

והוא נגרר לעשות משהו אחר או לא שם לב לזמן העובר כי הוא שקוע בדבר סוחף מדי, ואחר כך הוא מתחרט ומתעצבן על עצמו.

כך נראית מערכת היחסים שלי עם המחשב כבר שנים. אני עובדת וכל פעם עוברת באמצע לאתרים ולפורומים, ואח"כ נבעתת כשרואה כמה זמן הלך לי על חשבון עבודה שאני צריכה לעשות או במקום לעשות דברים מועילים אחרים.

לשחק שלוש שעות משחקים מטופשים בפורומים שונים זה בהחלט בזבוז זמן.

אבל לא כל אחד הוא רבי מאיר.

ביננו הרי האתר שלך- ערוץ 7 - מלא בתמונות נשים, שבחור ישיבה, מוטב לו שלא יראה אותם,

קל וחומר אם מדובר על חתן צעיר שעכשיו מתחיל לבנות את הקשר עם אשתו.

ואם הבחור מרגיש שזה לא טוב לו לשבת עם ארנק תלוי בצווארו בפתח קובה של... והאינטרנט במחילה מכבודך הוא כזה- אז טוב שהוא לא יתקרב אליו גם עם רבנים גדולים מחוברים אליו, שאגב - מי יודע אם בתור בחורים צעירים הם היו מתחברים לאינטרנט-הם היום גם היו רבנים גדולים (למה לשקוד ולעמול כשהרב גוגל יודע כבר הכל).

דבר אחרון-

עם כל הברכה הגדולה, האתרים החיוביים וגמילות החסד הרבה שיש באינטרנט- בו לא נסגוד לו.

אפשר לצמוח ולהיות אדם טוב, עובד ה' וירא שמים נפלא - גם בלי לפתוח מחשב מעולם, תשאל את הרב ליאור לדוגמא..

מה רע קצת שבני זוג יהיו מכונסים עם עצמם קצת?

לא מספיק לנו ההפרעות בטלפונים, האיתוריות שתלויות עלינו 24 שעות ביממה (כלומר הפלאפונים), סתם חברים מכרים ושכנים שקופצים לבקר ורדיו שפתוח מידי פעם. שצריך על תחילת בניין הבית להכניס עוד חלון ענק - בור ללא תחתית שיעסיק את ליבנו ומוחנו?

אנחנו לא הכנסנו אינטרנט הבייתה גם כשאנחנו היינו זקוקים לו  לעבודה עד שהמציאו את רימון וזה מה שיש לנו.

הבעיה היא לא רק מה רואים אלא כמה זמן ולזה אין לנו עדיין פתרון כי מה לעשות מתישבים לעבוד וכשמסיימים מסתכלים לרגע בדוא"ל ורגע בחדשות והופ בזבזת יותר מדי זמן.

לאחרונה שמעתי שיש תוכנות שמקציבות זמן ואז מחשיכות את המחשב, אמרו לי שיש תוכנה שנקראת טיים אווט ויש גם אחת דרך רימון בעלות מסויימת , אולי זה הפתרון לבעיה הזו.

אני רוצה לומר לכם משהו.

אני אוהבת לעבור על התגובות שלכם בפורום הזה, למרות גילי שכנראה מכפיל את שלכם.

לעיתים קרובות אתם מרגשים אותי עד דמעות בגישה העדינה, העניינית והרצינית שלכם.

כך גם הפעם. אני לא רוצה לנסות לדמיין אילו תגובות היו עולות באתרים אחרים על שאלה

כמו זו.  אתם נהדרים!!

לא יודע אם שמתם לב אבל הבחור לא פוחד מנפילה לאתרים לא צנועים חלילה ולכן זה לא קשור להרגע אחרי החתונה וכו'.

הבחור מדבר מצד ביטול תורה - שכן כידוע לכולם פה האינטרנט מושך את האדם לבזבז שעות מול המחשב

ומי לא נפל פה בעניין הזה.

יהיה לך יותר קל להבין מדוע הוא חושש מאינטרנט וממחשב.

לדעתי הוא אדם מאוד איכותי וחכם ולכן הוא כנראה מסתייג מהמחשב ומחולאיו.

זה מסוכן מאוד ויש אנשים - גברים ונשים שמתמכרים לזה.

כמובן שאם הוא מסכים אפשר לעשות מחשב עם קוד שרק את תדעי אותו.

אבל זה רק כאמור אם הוא מסכים.

שבוע טוב ושהזיווג יעלה יפה לבנין עדי עד וקשר של קיימא

דבר ראשון בתור גבר ואחרי שדיברתי על כך עם אשתי. המשיכה של גברים לדברים לא צנועים היא גדולה בהרבה מהמשיכה של הנשים... בהחלט ניתן להבין את ארוסך בנושא הזה.

לגבי הנושא של בזבוז הזמן. נראה לי שזה דבר יותר נשלט. בניגוד למכשול של הפריצות באינטרנט שעליו נאמר "אין אפוטרופוס לאריות" ונאמר דווקא בנושא הזה.

נקודה למחשבה. אצלנו בישיבה יש גישה לאינטרנט לאתרים ספציפים(לימודיים) לכל תלמידי הישיבה ולרבנים יש גישה רגילה!!!!(כמובן אינטרנט מסונן)

לסיכום נראה לי שלאור הטענות של בעלך בוודאי שאין להכניס אינטנט שאיננו מסונן הביתה(ושהסיסמא תהיה אצלך!). מעבר לזה אני לא אגיד לך אם באמת כדאי להכניס אינטרנט הביתה, כי זה בין ארוסך לבינך, ומחילה משאר המגיבים אבל אף אחד לא יכול להחליט במקומכם, כי אף אחד לא רואה את התמונה המלאה חוץ משניכם ביחד 

בכל מקרה נראה לי שמה שקורה כאן בינכם הוא אחד מ"חוסרי ההסכמה" הראשונים שיש בין בני זוג. זה דבר שמאוד קשה לקבל אותו בהתחלה, כי עד עכשיו הכל היה כיף ולא היה על מה לריב. אבל ניתן גם לצמוח מאוד מהדברים האלו. כדאי לשים לב שהוויכוחים נעשים בצורה ראויה, שאף אחד מהצדדים לא כופה את דעתו על הצד השני ושהדיון נעשה ברוח טובה. במיוחד בתחילת הדרך נראה לי שמאוד כדאי להקפיד לשים לב לנקודות הללו.

אני ממליץ לכם לקרוא ביחד בספר "איש ואשה" של הרב "אלישיב קנוהל" בחלק א' פרק ד' "תרבות המחלוקת". אני ואישתי קראנו אותו ביחד ואני חושב שהוא מאוד תרם לנו.

המון מזל טוב והרבה הצלחה בהחלטה המשותפת יהי רצון שתגדלו מכך ותצליחו. דידי

הכול נשמע מאוד דומה בדיון כאן. "תתגמשו", "תתגמשי", "תעשו פשרות", "תכניסו מסננים", "תעשו טריקים".

יש לי שאלה אלייך: אתם בכלל מתאימים?

אני כמובן תמה אם התגובה הזו שלי תזכה להיכנס לאתר, אבל נניח שכן, ושלא תתייג אותי חלילה כאיזה "מתקדם עמלקי קריר" שמטרתו להכניס ארס הנחש הקדמוני ב"מ בליבות ישראל ח"ו (ואני בטוח שעל עצם תעוזתי לדבר בכלל כבר יש כאן כמות נכבדה של אלו שיחשבו כך, או ליתר דיוק יחליטו לגביי כך). איזה בלעם בן בעור המבעית על חמורו המיתולוגי שמטרתו להביט בעינו הרעה והשתומה על שידוכי ישראל.

אז בהנחה שהתגובה כבר מתפרסמת, אני מבקש לקבל תשובה לשאלה הכי פשוטה: את אומרת שבקרוב אתם מתחתנים. ריבון העולמים, עד עכשיו הכול היה חלק? ברור? את שמה לב שאתם במחלוקת תהומית לגבי עצם משמעות הבית שאתם בונים?

לדעתך הרצונות של שניכם בכלל עולים בקנה אחד?

את מבינה שמחלוקת לגבי השאלה האם בכלל יהיה בבית כלי כמו מחשב שמחובר לרשת, היא מחלוקת תהומית לגבי עצם מצבו ועתידו ומראהו ומשמעותו של הבית?

את בכלל מקדישה זמן למחשבה על הצעד החשוב ביותר שתעשי בחייך? הוא מקדיש זמן למחשבה על הצעד החשוב ביותר שהוא יעשה בחייו?

עני לעצמך על שאלות אלו, ונראה לי שאז אולי תקבלי בעצמך תשובה לשאלה המקורית.

נ.ב. לגבי שאלת "כל הבנים כך?" וכו', זו לא שאלה שאת צריכה להטריח את עצמך בה. הוא מה שהוא, הוא לא ישתנה בגלל מחשב בבית לא לכאן ולא לכאן. ואין צורך להוריד דמעה בשבילו. את הדמעות תחסכי לעצמך, בייחוד למצב שבו תעשי טעות שתתחרטי בגללה. תשתדלי להימנע מטעויות - אז הרבה דמעות תיחסכנה.

כי מי שנשוי יודע שיש המון דברים שמגיעים אליהם אחרי החתונה, המון נושאים במחלוקת, שאם היינו יודעים עליהם לפני...

למי הכל ברור וחלק לפני החתונה? ולמי אחרי הכל ברור וחלק?

אם הכל היה ברור, לא היינו מתחתנים. זה בכלל לא שחור לבן..

מישהו אמר שאין המון דברים שמגיעים אליהם אחרי החתונה? מישהו אמר שאין המון נושאים במחלוקת?

בואי אני אפילו אחדש לך: יש מקרים שהדברים שמגיעים אליהם אחרי החתונה כל כך גדולים ובלתי ניתנים לגישור, שאנשים אפילו נפרדים.

אני טוען שזה נושא רציני ביותר שמן הראוי להיות בהסכמה מלאה לגביו, כי הוא נוגע לעצם שאלת ההתאמה בין בני זוג. לא ראיתי שסתרת היכן שהוא את הטענה.

אשמח שתגובות תהיינה לעניין ולא לגופו של מגיב (זו גם הסיבה שאינני מעיר דבר על העדות האישית שאת מביאה, אם כי הייתי מציע לך לקרוא במו עינייך את מה שהעדת על עצמך ועל בן-זוגך ולשאול את עצמך מה אמירה כזו מלמדת).

מעבר למילות הקסם "התאמה בין בני זוג" יש את הדבר שהוא המקיים והמעמיד והמאריך ומשמח את חיי הנישואין-

הדיון

להתגמש

להבין מה הצרכים והרצונות של השני- וללמוד איך אני "תומכת לחימה" שלו! 

(במקום להיות ילדה קטנה מתעקשת על שלי- בלי לראות את הצד השני בכלל...)

זוגיות חזק נבנית מהעבודה והגישות על כל מיני שאלות

לדעתי- הדיון פה על מחשב כן או לא- לא על זה מפקים בית! לא על זה מעלים שדים ושאלות אצל מאורסת!

אני חושבת שאין אפוטרופוס לעריות.

אין מה לעשות עם כל הקושי הזה להבין את זה זה בדיוק כך.ולבנים הרבה יותר קשה מאשר לבנות

לשלוט בכאלה דברים.

תחשבי על שמירת נגיעה:למה בכלל צריך את זה?למה לא היה אפשר שאנחנו נגע נגיד רק יהיה מותר לתת יד??

בדיוק בגלל הסיבה הזו,כי אתה לא יכול לדעת איך יתגלגלו הדברים וזה דבר שהוא ממש פגיע.

אני יכולה לספר לך על אחי בחור מקסים וצדיק,לומד,מידות הכל....

שאין מה לעשות נפל באינטרנט ובצורה מזעזעת.

ואני לקחתי את זה די קשה,זה ערער לי הרבה דברים ואז הבנתי-אין אפוטרופוס לעריות ואל תדון את חברך

עד שתגיע למקומו.את לאר יודעת כמה זה קשה להם.

אשרייך שזכית בבעל צדיק שבאמת לא רוצה ליפול!!

שתזכו להקים בניין עדי עד!!!

ועוד משו:היום עם עידן הטכנולוגיה יש כל כך הרבה מקומות עם אינטנט,במקום הלימודים,בבית של ההורים או אפילו אם לצורך דחוף אפשר אצל השכנים...

אני מכירה אנשים מאוד חרדים ויש מחשב ויש סיסמא שרק האישה יודעת והגבר לא יכול להיכנס למחשב.

מתי שתרצי הדליקי את המחשב והשתמשי- סיימת? כבי את המחשב.  ואם יבקש להשתמש כמה דקות?????  הסכימו ב כ ת ב לפני החתונה בדיוק מה עושים במצב זה ( אם לא אז ל א ! )

בהצלחה.

לגבי תגובת אחרים - יכול להיות שאחד משתמש במחשב והשני לא ועדיין מתאימים.

גם לבנים הכי דוסים וחומודים וצדיקים ועדינים ביקום יש יצר..... ויש גבול עד כמה הם יכולים לשלוט בה

וכן אולי את קצת תמימה..

דבר ראשון אני רוצה להגיד לך שזכית. לא כל הגברים כל כך ישרים ואמיצים להגיד את הדברים בצורה ברורה אבל אני מסכים איתו במאה אחוז (אם לא הבנת אז גם אני גבר). פעם הרב יהשוע שפירא (ראש ישיבת רמת גן) שאל באיזה כנס של גברים דוסים!!! מי מעיד על עצמו שלא נפל אף פעם באינטרנט, בודדים בודדים לא הצביע, והרב אמר שגם חלק מהם פשוט מתבייש להודות... אז כן אנחנו הגברים יש לנו משהוא דפוק מאוד בשכל וכנראה שמאוד מאוד קשה לשמור על זה...

ולכן תשמחי ותודי לה' שיש לך כזה חתן צדיק וישר, ובעז"ה (אני מכיר את זה אצל כמה משפחות וזה הולך מצויין) יש מחשב ואינטרנט עם קוד שרק את מחזיקה בו (עכשיו השאלה כמה את חזקה לא לתת לו את זה גם אם הוא יבקש) ואם הוא צריך משהוא מהאינטרנט רק מתי שאת בבית את תפתחי לו את זה, זה נשמע מטומטם וילדותי אבל עובדה שהוא העלה את זה וזה כנראה נצרך בשבילו, לגבי המחשב עצמו ניתן גם כן להגדיר סיסמא, אם כי נראה לי שמחשב ללא אינטרנט אינו אטרקציה כ"כ גדולה.

ודבר אחרון, כמובן הייתי מציע בכל מקרה להתחבר לאינטרנט רימון או לנט צח (לא מכיר אותם אישית אבל הבנתי שהם באותו עניין כמו רימון) וגם לך לנסות להגדיר לך צרכים וזמנים לאינטרנט כי זה באמת ממכר מאוד גם נשים וראיתי כבר בתים שכמעט נהרסו לגמרי בגלל שהגבר, האשה עסוקים כל היום באינטרנט ולא מטפלים בילדים / בבית / בעצמם כמו שצריך (ולא אני לא מגזים)

בקיצור שתהיה לכם הרבה שמחה וברכה בבית, מזל טוב ותגיעו להחלטה הטובה בעז"ה.

מקווה שקראת את הכל והצלחתי להועיל במקצת

בברכה

בלי קשר עצם האינטרנט , זה כבר אמרתי דעתי למעלה.

הרבה מהעיצות כאן שהיא תחזיק בקוד וכו', יכולות להיות הרסניות, כי לא תמיד האישה מקבלת את העניין בהבנה אלא בזילזול שבעלה לא יכול לשלוט בעצמו.

בכלל, לדעתי, אין זה נכון כלל שהאישה תהיה השוטרת של בעלה , ובעלה שוטר שלה. צריך להיות כבוד והבנה הדדייים, כמו שלא יעלה על הדעת שלא יתן לאישתו לדבר בטלפון יותר  מ5 דקות והוא יחזיק בקוד כדי שלא תדבר לשון הרע,(שלנשים קשה מאוד לשלוט על לשונם) או שתצטרך אישור שלו על כל בגד שתקנה שהוא מספיק צנוע, (ויחזיק את הכ"א אצלו)(אישתי אומרת שאנו הגברים לא יכולים  להבין את הפיתוי שלאישה ללבוש בגד יפה אף שאינו צנוע)

זה יגרום לכעסים וזילזול, למרות ההסכמה.

אינני יודע אם גבר שמעלה רעיון כזה הוא נשוי (ואישה שמעלה רעיון כזה , לא תמיד זה מגיע ממקום של הערכה...), יתכן שאינו מבין משמעות הדברים.

אני אישית לא הייתי מסכים בחיים שאישתי תהיה שוטרת שלי.

ובטוח שהמון גברים מהנהנים כרגע בראשם בהסכמה... ואפילו כמה נשים שחשוב להם לכבד את בעליהם.

אז הנה אמרתי מה שהרבה לא רצו/העיזו לומר...

יום טוב, חברים!

נ.ב.

נכנסתי שוב כדי להוסיף:

בעיקבות ה"מי יכול להעיד על עצמו" שנשמע כאילו, אין לאף אחד שליטה...

אני רוצה 'להעיד על עצמי שני דברים:

א. מי שמחזיק בידו את האפשרות למנוע מהמחשב שלי להגיע לאתרים מפוקפקים, הוא...

המתכנת של תוכנת אתרוג...

ב. הייתי כמה ימים עם מחשב ללא הגנה וללא מעקב ותתפלאו, הגעיל אותי לחשוב על כניסה לאתרים מפוקפקים, ולא יאומן, אני גבר!...

ככלל צריך להבין שרוב הנופלים נפלו ברגע של חולשה / תיסכול, שחיפשו עניין...

אלא שכאן הנקודה, ולזה התכוונתי בתגובתי הקודמת, אין אף אדם בעולם שאין לו ריגעי חולשה, ומכך צריך להישמר, וכל אחד יעשה כהבנתו איך להישמר אם הוא צריך(כי שוב, כל אחד מכיר עצמו וחולשותיו.)

זהו בקצרה.

ערוץ 7 אולי תחסכו מאיתנו?!

ב"ה 

חבר סיפר לי הוא נשוי שנה וקצת אישתו לצורך לימודים צריכה אינטרנט ועשה אינטרנט רימון-לאחר שנפל בו מספר רב של פעמים (יוטיוב,בלוגים,וכו')עבר לאתרוג ופשוט היתקשר לנציג נתן את המספר מודם אינטרנט שלו ותוך דקות צלל לתחתית המוסר האנושי טייל באתרי פורנו וכו' והקשר שלו אם אישתו בשיברי שברים..

לא ידעתי מה ליעץ לו.. אכלתי תלב על אותם "רבנים" שמאשרים אינטרנט, אכלתי תלב על נשים שאכפת להם מהחברות שלהם והלימודים שלהם ולא מבעלם.. 

אתה הרי משתמש באינרנט ברגע כתיבת ההודעה, גם אתה נופל???????

והרבנים? מזל שלך שאתה יותר חכם מהרבנים, ומזל שלנו- שאתה לא רב...

המון משתמשים באינרנט עם חסימה ולא נופלים.

לעשות מה שחברך עשה , זה חריג, והוא באמת מסכן.

אני חושב שהמציאות ברורה.

אגב, למה אתה נותן רעיונות לאותם אנשים מעטים עם ראש כמו חברך שאולי יקראו את דבריך?

גם אם תתקשר לרמון ותבקש פתיחה של אתרים מסוימים, הם ייבדקו קודם ואח" כ אם זה לא נוגד את החוקיות של החברה הם ייפתחו.

מי שרוצה ליפול- נופל.

ויש עוד הרבה דרכים ליפול גם עם חסימה של אתרוג בדרגה הגבוהה.

ואני מדברת על דברים שראיתי ממקור ראשון, ואין זה המקום לפרטים וחבל.

היה אסור ע"פ חוק למעט עובדי הייטק וצבא

גם אני לא חשבתי שמדובר כאן במשהו שחושש מנפילה . הכיוון הוא זמן בטלה.

היום גם כמורה אתה חייב אינטרנט , המנהלים שולחים הודעות במייל והכל נעשה כולל תעודות והערות משמעת ניהול תיקים אישיים באינטרנט. בכל מקצוע כמעט זה כך. אבל חייבים תוכנה שתגביל את הזמן ויש כאלה דרך אינטרנט רימון כך הבנתי או תוכנה חינמים שנקראת טיים אאוט [אבל היא באנגלית לכל מי שמתקשה]

כולם יודעים שאתה יושב לרגע לבדוק משהו קטן ופתאום התעופפה שעה שעתיים.

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.