הדברים שהוא אומר נכונים וצודקים מאוד. אחרי החתונה תלמדי להכיר את הטבע הגברי, שאצלם דברים עובדים מאוד אחרת מאצל הנשים.

מה שאני הייתי מציעה זה להכניס אינטרנט עם חסימה מעולה. (אתרוג-נתיב, או רימון אם זה נראה לו מספיק).

אני מכירה משפחות שיש להן רימון (שזה אומר שאפשר להוריד ולהרים את רמת החסימה בהתאם לצורך, עם סיסמה) ובהסכמת שני הצדדים היחידה שיודעת את הסיסמה היא האישה, בדיוק כדי שהבעל יהיה מוגן ורגוע לגמרי, ולא יפחד מנפילות וכו'.

אבל אתרוג או נתיב זה יותר הרמטי. אם אין צורך מיוחד מלבד מיילים וקצת גלישה קלה פה ושם באתרים דתיים או טכניים, זה מצוין.

קודם כל, בוודאי שחס ושלום ש"לכם (הבנים) אין אפילו בחירה" חוץ מאם בכלל להכניס אינטרנט לבית. חס ושלום. מה פתאום.

עם זה - הייתי מאד מציע לך ללכת לקראתו בענין הזה.

ממה שאנשים קוראים על האינטרנט - מתערבים הרבה דמיונות (חלקם גם בצדק). ומה שאני מעריך (כמובן, לא מכיר אותו אישית), זה שבגלל שהוא כזה צדיק - הוא יותר מפחד שמא יפול.

אני מציע לך ללכת לקראתו בענין הזה.

אחרי שהוא יתחתן, תהיה לו בעז"ה אשה טובה משלו. יתכן שתוך כמה זמן העניינם "יירגעו" קצת.

ובאמת, יש יפה במחשבה לא להכניס בכלל מחשב הביתה, אני מאד יכול להבין את זה. בפרט שהוא לומד וחושש לבזבוז הזמן.

גם לא רע - להתחלת חיי הנישואין, בית "ביניכם", ללא המכשיר..

אחרי כמה זמן - תראו. אם את עדיין תרצי, והרי הוא בחור טוב ומוכן ללכת לקראתך, אפשר למצוא פתרונות.

למשל: קודם כל, כמובן אינרטנט עם חסימה הכי חזקה.

דבר שני, לפי נסיבותיכם. אולי אינטרנט עבורך לא בבית אלא אחרי העבודה במקום העבודה/לימודים.

אולי קוד עבורך, על דעת שניכם, שמבחינתו זה כאילו זה איננו בבית. אולי "תיזמונטו" שגורם גם לך להשתמש בכך רק לזמן מסוים.. (אם הבעל לא רוצה להיות שותף בעיסוק באינרטנט - הפירוש הוא, שאם רוצים שיעמוד בדרך הזו, לא יכולים להתעסק עם זה יחדיו כעיסוק משותף. ואז ממילא חשוב שגם האשה תגביל את עצמה, בוודאי בזמן שהוא בבית. כדי שיוכלו לשוחח וכד', לבנות קשר בדבר משותף)

שתצליחו, בעז"ה.

אין ספק שהוא צודק, כנראה שהוא גם מספיק כנה עם עצמו להגיד את זה.

אשרייך שזכית לבחור כזה.

גישה מפתיעה.

באותה מידה אפשר להגיד שטלפון הוא הרס ושעתונים הם הרס ושבכלל החיים הם הרס.

העצה הטובה בחלקה היא של דן, עליך לעבוד על העניין רק אחרי הנשואין והפתרון יהיה מחשב עם סיסמה שלך בלבד.

מאידך, אם את מרגישה נוח להציע לו את זה כבר עכשיו אז לכי על זה.

אלא אם הוא צריך לעבודה למשל. לא כולם שואבים מידע מהאינטרנט. למשל רפואי מקצועי וכו'. יש כלאו שפותחים ספרים או נעזרים ב-144. חשבת על זה? זה לא הכייי הכרחי. וחדשות? יש רדיו. הוא חושש אול ישאשת ותבזבז זמ ןיקר וזה יפחי תאצלה מזמ ןקשר עם חברות, לימודי םוכו'. אז הוא מעדיף שלא.

זה יכול להיות.

כל אחד - עם סגנון הבית שרוצה לבנות.

לא צריך להגזים שאם כך "בכלל החיים הם הרס"..

יש אנשים שבונים בית שהוא "פנימי" יותר, תורני (לא שזה בהכרח סותר - אבל מצייר מציאות), בנוי על לימוד, שיחות ביניהם, וכו'.. וה"מכשיר" בהחלט פוגע להם באוירה. קל וחומר כשהוא מתחיל, כדרכו.. , גם לקחת יותר זמן..

לפעמים גם עיתונים. תלוי איזה ובאיזה מינון.

צריך לכבד את זה.

[את כל הנ"ל כתבתי רק אחרי הנחה שבאמת מדובר ב"חסום" ממש. אחרת, בוודאי שיש מקומות שזה יכול היות הרס]

מבחינה עקרונית, יש כמה דגמים לניהול קונפליקטים.

אם את תוותרי , זה יהיה מנצח/מפסידה.

אם הוא יוותר זה יהיה מנצחת/מפסידה.

ובעומק, אם הוא יוותר ממש על הכל זה יהיה מפסיד/מפסידה כי את מפסידה כאן אותו בכך שאינך מתחשבת בו.

ואם את תוותרי זה גם כן יהיה מפסידה/מפסיד כי הוא בעצם מפסיד בכך שאת מוחקת משהו חשוב ברצונות שלך.

לכן אני הייתי הולך על האופציה שהוא נותן לך כן להכניס את האינטרנט ולעשות את כל המאמץ שהוא לא ייכשל, ובנוסף, שלא תרגישי נקיפות מצפון, - זו אחריות שלו ולא שלך. ולא כדאי שכבר בשלב כה מוקדם בקשר שלכם תתחילי לקחת על גבך אחריות שלא קשורה אלייך ועוד לעשות על זה מצפון.

דני

יש מקום לחשבון איך מיישמים צורת בית שרוצים עקרונית לבנות.

ואם לבחורה פתאום מתברר שיש נתון שהיא לא ידעה על משמעותיותו מבחינת הבחור לבנין צורת הבית התורני ששניהם רוצים - אז יש אפשרות שהיא "מעדכנת את נתוניה". יתכן מקרים שהפרופורציות בין ה"רצונות" אינם שווים מבחינת המשמעות. בפרט מבחינת המשמעות ליעד שהוא משותף לשניהם.

ואין כל בעיה בכך שבחורה חוששת מצפונית שמא היא תגרום בכך להכשלתו. אם היא מכניסה אינטרנט למרות "אזהרותיו" מראש, אז בוודאי שיש לה אחריות. הרי באותה מידה (לא באותה פרופורציה.) ניתן גם לומר שאשה שמאד אוהבת לקרוא עיתוני נשים עם תמונות לא צנועות, אינה צריכה להרגיש "אחריות" על בעלה..

וזה מצוין שחשים את האחריות ההדדית משלב ראשוני: לבחורה איכפת שהוא יגדל בשלוה בתורה; לבחור איכפת שיהיה לה קשר טוב עם החברות. וזה לא תמיד אומר שהפיתרון המיידי "באמצע". תלוי כמה כל דבר הוא משמעותי. מעבר למה שכבר ציינתי שיתכן אדם שמרגיש שצורת ביתו בתורני תהיה שונה לגמרי עם ה"מכשיר" או בלעדיו, בפרט מההתחלה.  ואין בעיה שאשה "תתעדכן" בדבר כזה ולהחליט שזה שווה גם מבחינתה.

ולדעתי, לא כדאי להכניס כאן טרימינולוגיה של מנצחים - מפסידים.. הם בכלל לא חושבים במושגים כאלה, בצדק;  וכלשונך "לא כדאי בפרט בשלב כה מוקדם" להעלות על הדעת בכלל מושגים כאלה. הכל באהבה ואחוה ושלום ורעות, והתחשבות טבעית, ובירור טבעי בין הצדדים, מה חשוב, כמה חשוב, מתי - ואיך ניישם.

כל הנ"ל - ללא קשר להוקרה לך ולדבריך בדרך כלל..

אול יתחליף לקשר חברתי. (יש יתרונות בוירטואלי, למשל כאן זו הדוג )

אם אין אינטרנט יש רק מנצחים! כל השאר דמיונות..

אם יש פטיש הוא יכול ליפול בטעות מארון הכלים על הראש

(שניהם דברים שהיו)

לדעתי, זה פשע ולא אונס. ובפרט לאחד שמודע לאפשרות הזו.

ותגלו שאפשר.

ואם אחרי תקופה זה באמת יהיה קשה ותראו למה צריך באמת אפשר להכניס עם מחשבה.

אם המטרה היא תרבות הפנאי

כשהיינו בשלב שלכם אז הטלביזיה היתה בשיא "פריחתה"  ושם נסוב הדיון אם צריך בבית או לא.

שימי לב שהיום היא שולית ליד הרשת גם בבתים שהכל קיים

אז יצאתם עם החלטה חזקה לגבי טלביזיה אבל ברשת יש הכל ועוד בצורה הרבה יותר מתוחכמת.

אם ברור לך שטלביזיה מיותרת תחשבי מה הניע אותך להחליט כך ותראי אם ההיביטים האלו קיימים גם ברשת.

והכי חשוב יש לך חתן בריא ומודע לרצונותיו ולמפריעים (שימי לב למבנה של מסלי"ש) . שימרי עליו זך ורק תרווויחי

נקודה לזכותו היא הפתיחות כלפייך גם כשלכאורה נחשפת חולשה .

זוהי נקודת התחלה גבוהה מאוד לחים טובים ובריאים נפשית  וזוגית

אם בהמשך תרגישי שזה גדול עלייך אז תמיד אפשר להתחבר. זו לא החלטה לכל החיים.

אני ממליץ לדחות את הכנסת הדבר הזה לבית ככל האפשר ואם אין ברירה ויש לימודים או עבודה שזוקקים חיבור לרשת אז שייכת שאלת החיבור החסימה  וכו...

אם רק למלא את שעות הפנאי אז יש דרכים יותר יעילות (אפילו יותר מפה)

מזל טוב והרבה אור

מצטרף לאות והדר(שהגיב בצורה הכי פשוטה וישירה), דן , הרב דני יהונתן וכו'.

כמובן לא כולם נכשלים, אבל אין אף אחד  כמעט שיהיה עם אינטרנט פרוץ ויכול לומר בוודאות "לי זה לא יקרה".

יש הרבה נשים שלא יכולות/מוכנות להבין את הראש הגברי, והן מפסידות מכך בקשר עם בן זוגן, ולא כאן המקום לפרט.

זה חלק מבריאת וחכמת הבורא, ללא זה, הרבה היו נשארות רווקות... או נשואות ללא בעל ... כי תחושת השותפות אצל האיש לא חזקה כמו אצל האישה, יש כאן מערכת ששילובה יוצר בית בריא ומאושר.

אשרייך בשתיים:

א. הוא ישר ופתוח ומוכן ורוצה להיות קרוב אלייך למרות הסיכון שלקח בחוסר יכולתך להבינו!

ב. הוא שומר את כולו , והיצר המקשר הגברי, אך ורק לך!

זכית ללא ספק!

בדור כה מטורף כשלנו!

בע"ה אין ספק שתהיו מאושרים , וזוג קרוב ואוהב וקשור!

רק אושר!

(וכאן הייתי ממליץ לך לבקש מהמדריכה שתסביר לך קצת יותר על 'מהו גבר' ולמה זה כן טוב לבנין הבית)

אני רוצה רק להוסיף נקודה קטנה.

"כל הגדול מחברו ייצרו גדול הימנו"

בעלך צדיק וטהור וכל דבר הכי קטן יכול לפגום בטהרה זו.

מי שהולך עם חולצה צבעונית לא ייראו עליו כתם קטן אבל מי שהולך עם חולצה לבנה ייראו כל נקודה הכי קטנה שמלכלכת את החולצה.

אותו דבר בהקשר של בעלך. הרבה פעמים אנשים שלא מקפידים במצוות שואלים אם באמת מפריע לכם הדוסים קול של אשה שרה או אשה עם שרוולים קצרים וכו' (אקטואלי היום יותר מתמיד בעקבות העיסוק התקשורתי) אז התשובה היא כן. זה מפריע לנו כי אנחנו רוצים שהחולצה שלנו תישאר לבנה.

גם בעלך בהכירו את נפשו לא רוצה לפגום בה ולו בדבר הכי קטן.

את לא צריכה להיות בהלם ש"היצר הרע עולה מעל לראש" אלא להיפך. תהיי גאה בכך שאפילו דבר קטן עלול לפגום בנפשו הטהורה והוא מודע לכך.

אבל בקשר לבזבוז זמן

בעלי טוען שזה שורף לו את הזמן חבל"ז ולכן ביקש ממני לפני שהוא מגיע להחביא את המודם

ואז אם צריך משהו ספציפי מחברים (זה פחות נגיש ופחות שורף זמן) ממש לא אכפת לו שמחובר כשהוא לא נמצא

הצדיקות היא בהתמודדות עם החיים הממשיים.

להשאר בדרכנו על אף העולם שסביבנו.

ולהסתובב על חוף ים אילת בשעות הפנאי

כדי להתמודד עם החיים הממשיים ולהישאר בדרכנו על אף העולם שסביבנו.

לא מדברים כאן על אדם שלא יוצא לרחוב, מדברים על זה שאדם יכול לבחור מה הוא מכניס הביתה. זו בדיוק הדרך להתמודד עם החיים הממשיים.

הרי שעליך לשקול לא לצאת כלל מן הבית.

לגבי אנשים אחרים אני אומר כי בעידן הנוכחי קשה לחיות ביעילות ובנוחות אם לא משתמשים ביתרונות העצומים של האינטרנט. לדעתי זה כמעט משול לאי יציאה מהבית.

בס"ד

עזרתם לי מאוד.

באמת.

אין לי איך להודות לכם.

הארתם לי את החתן שלי באור זוהר אתם פשוט מקסימים.

הפכתם לי הרגשה של חוסר אונים והבנה להערכה ענקית.

תודה.

ה' ישלם לכם.

שתזכו להקים בית של קדושה וטהרה.

אין ספק שאת האמירה הראשונה על מה שינחה את הבית כבר אמרתם, ובגדול!! גם ברמה הרוחנית, וגם ברמה הזוגית!

הרבה הצלחה וברכה!

זה כמו לקחת מישהו למקום של טומאה ולהגיד לו: תתמודד.

זה פשוט דברי היצר הרע בכבודו ובעצמו.

לא כולם במדרגה של לא להכניס אינטרנט, אבל מי שכן - צריך לחזק אותו ולא להכניס מושגים מעוותים ואנטי תורניים על 'התמודדות'  שעל שכמותם נאמר 'מה יעשה בן ולא יחטא'.

עוד כמה שנים כשתראי איך בעלך גדל בתורה תדעי שיש לך חלק עצום בזה!!!

אשרייך שאת ככה באה לקראתו.

שיש הרבה רבנים שממש פוסקים נגד הכנסת אנטרנט הביתה, כי זה ממש "לפני עיוור לא תתן מכשול" כאשר יש גבר בבית. מה לעשות בתור בת את לא תביני את זה (למזלך).

בפורומים של נשואים באתר דתי אחר הרבה פעמים נשים פותחות שרשורים שמתחילים ב"בעלי נופל באנטרנט"ובעקבות זה נגעלות/מתרחקות/נפגעות מהבעל.

יש בתים שהתפרקו.

ובכלל כשיש ילדים בכלל לא מומלץ אנטרנט.

הרב ארוש שליט"א אומר שכמו שיש הלכה שלאיש אסור להתייחד עם אישה ככה צריכה להיות הלכה שאסור לאיש להתייחד עם האנטרנט.

לא כדאי שכל זה יהיה לך על המצפון, במיוחד שהוא- הבחור שלך,לא רוצה אנטרנט. את כאשתו אמורה להגן עליו ,להציל אותו מהחטא, ואם לא -אז לפחות לא לגרום לו לחטוא.

מומלץ לשמוע דיסק או שניים של הרב ארוש שליט"א בנושא. לא תהיה לך התלבטות.

למה להכניס את כל הזבל של העולם לבית?

עדיף בית טהור ונקי 

מלהגיב עד כה...

הייתי בטוח שתקפוץ מהראשונים (ואפילו כיוונתי משהו בתגובתי הראשונה לכיוונך.. )

אבל אני חושב שנכון עשית שחיכית. כל אחד עם כיוונו המיוחד, רקעו, סיגנונו והמציאות כפי שהוא מכיר אותה.

כך גם נתת להם להתבסס במה שמתאים להם, וגם מחית על כבוד "רבך"... (אני צוחק כמובן. הכוונה שהבעת את

הצד שלך לגבי הענין החביב עליך, ושאתה - במעלתך - באמת עושה איתו דברים מאד חשובים. עד כדי כך שלא היית

מבטל את ה"שידוך" שלך איתו, שקדם בהרבה, לאיזה שידוך חדש שמנסה לדחוק אותו...). שכל אחד יצליח במה

שמתאים לו. ובלבד שיכוון ליבו - ומעשיו - לשמיים.

אדם עושה בזמנו הפנוי מה שעולה בדעתו.

זה זמנו שלו והוא רשאי לנצל אותו להנאתו ואין בכך שום "בזבוז".

אם אדם לא ממלא את חובותיו ובמקום זאת קורא בספר או שבמקום לעבוד הוא משחק, ניתן אולי לכנות זאת כבזבוז.

אם אדם עושה בזמנו שלו את מה שמהנה אותו אין שום סיבה להסתכל על זאת בעין רעה.

והוא נגרר לעשות משהו אחר או לא שם לב לזמן העובר כי הוא שקוע בדבר סוחף מדי, ואחר כך הוא מתחרט ומתעצבן על עצמו.

כך נראית מערכת היחסים שלי עם המחשב כבר שנים. אני עובדת וכל פעם עוברת באמצע לאתרים ולפורומים, ואח"כ נבעתת כשרואה כמה זמן הלך לי על חשבון עבודה שאני צריכה לעשות או במקום לעשות דברים מועילים אחרים.

לשחק שלוש שעות משחקים מטופשים בפורומים שונים זה בהחלט בזבוז זמן.

אבל לא כל אחד הוא רבי מאיר.

ביננו הרי האתר שלך- ערוץ 7 - מלא בתמונות נשים, שבחור ישיבה, מוטב לו שלא יראה אותם,

קל וחומר אם מדובר על חתן צעיר שעכשיו מתחיל לבנות את הקשר עם אשתו.

ואם הבחור מרגיש שזה לא טוב לו לשבת עם ארנק תלוי בצווארו בפתח קובה של... והאינטרנט במחילה מכבודך הוא כזה- אז טוב שהוא לא יתקרב אליו גם עם רבנים גדולים מחוברים אליו, שאגב - מי יודע אם בתור בחורים צעירים הם היו מתחברים לאינטרנט-הם היום גם היו רבנים גדולים (למה לשקוד ולעמול כשהרב גוגל יודע כבר הכל).

דבר אחרון-

עם כל הברכה הגדולה, האתרים החיוביים וגמילות החסד הרבה שיש באינטרנט- בו לא נסגוד לו.

אפשר לצמוח ולהיות אדם טוב, עובד ה' וירא שמים נפלא - גם בלי לפתוח מחשב מעולם, תשאל את הרב ליאור לדוגמא..

מה רע קצת שבני זוג יהיו מכונסים עם עצמם קצת?

לא מספיק לנו ההפרעות בטלפונים, האיתוריות שתלויות עלינו 24 שעות ביממה (כלומר הפלאפונים), סתם חברים מכרים ושכנים שקופצים לבקר ורדיו שפתוח מידי פעם. שצריך על תחילת בניין הבית להכניס עוד חלון ענק - בור ללא תחתית שיעסיק את ליבנו ומוחנו?

אנחנו לא הכנסנו אינטרנט הבייתה גם כשאנחנו היינו זקוקים לו  לעבודה עד שהמציאו את רימון וזה מה שיש לנו.

הבעיה היא לא רק מה רואים אלא כמה זמן ולזה אין לנו עדיין פתרון כי מה לעשות מתישבים לעבוד וכשמסיימים מסתכלים לרגע בדוא"ל ורגע בחדשות והופ בזבזת יותר מדי זמן.

לאחרונה שמעתי שיש תוכנות שמקציבות זמן ואז מחשיכות את המחשב, אמרו לי שיש תוכנה שנקראת טיים אווט ויש גם אחת דרך רימון בעלות מסויימת , אולי זה הפתרון לבעיה הזו.

אני רוצה לומר לכם משהו.

אני אוהבת לעבור על התגובות שלכם בפורום הזה, למרות גילי שכנראה מכפיל את שלכם.

לעיתים קרובות אתם מרגשים אותי עד דמעות בגישה העדינה, העניינית והרצינית שלכם.

כך גם הפעם. אני לא רוצה לנסות לדמיין אילו תגובות היו עולות באתרים אחרים על שאלה

כמו זו.  אתם נהדרים!!

לא יודע אם שמתם לב אבל הבחור לא פוחד מנפילה לאתרים לא צנועים חלילה ולכן זה לא קשור להרגע אחרי החתונה וכו'.

הבחור מדבר מצד ביטול תורה - שכן כידוע לכולם פה האינטרנט מושך את האדם לבזבז שעות מול המחשב

ומי לא נפל פה בעניין הזה.

יהיה לך יותר קל להבין מדוע הוא חושש מאינטרנט וממחשב.

לדעתי הוא אדם מאוד איכותי וחכם ולכן הוא כנראה מסתייג מהמחשב ומחולאיו.

זה מסוכן מאוד ויש אנשים - גברים ונשים שמתמכרים לזה.

כמובן שאם הוא מסכים אפשר לעשות מחשב עם קוד שרק את תדעי אותו.

אבל זה רק כאמור אם הוא מסכים.

שבוע טוב ושהזיווג יעלה יפה לבנין עדי עד וקשר של קיימא

דבר ראשון בתור גבר ואחרי שדיברתי על כך עם אשתי. המשיכה של גברים לדברים לא צנועים היא גדולה בהרבה מהמשיכה של הנשים... בהחלט ניתן להבין את ארוסך בנושא הזה.

לגבי הנושא של בזבוז הזמן. נראה לי שזה דבר יותר נשלט. בניגוד למכשול של הפריצות באינטרנט שעליו נאמר "אין אפוטרופוס לאריות" ונאמר דווקא בנושא הזה.

נקודה למחשבה. אצלנו בישיבה יש גישה לאינטרנט לאתרים ספציפים(לימודיים) לכל תלמידי הישיבה ולרבנים יש גישה רגילה!!!!(כמובן אינטרנט מסונן)

לסיכום נראה לי שלאור הטענות של בעלך בוודאי שאין להכניס אינטנט שאיננו מסונן הביתה(ושהסיסמא תהיה אצלך!). מעבר לזה אני לא אגיד לך אם באמת כדאי להכניס אינטרנט הביתה, כי זה בין ארוסך לבינך, ומחילה משאר המגיבים אבל אף אחד לא יכול להחליט במקומכם, כי אף אחד לא רואה את התמונה המלאה חוץ משניכם ביחד 

בכל מקרה נראה לי שמה שקורה כאן בינכם הוא אחד מ"חוסרי ההסכמה" הראשונים שיש בין בני זוג. זה דבר שמאוד קשה לקבל אותו בהתחלה, כי עד עכשיו הכל היה כיף ולא היה על מה לריב. אבל ניתן גם לצמוח מאוד מהדברים האלו. כדאי לשים לב שהוויכוחים נעשים בצורה ראויה, שאף אחד מהצדדים לא כופה את דעתו על הצד השני ושהדיון נעשה ברוח טובה. במיוחד בתחילת הדרך נראה לי שמאוד כדאי להקפיד לשים לב לנקודות הללו.

אני ממליץ לכם לקרוא ביחד בספר "איש ואשה" של הרב "אלישיב קנוהל" בחלק א' פרק ד' "תרבות המחלוקת". אני ואישתי קראנו אותו ביחד ואני חושב שהוא מאוד תרם לנו.

המון מזל טוב והרבה הצלחה בהחלטה המשותפת יהי רצון שתגדלו מכך ותצליחו. דידי

הכול נשמע מאוד דומה בדיון כאן. "תתגמשו", "תתגמשי", "תעשו פשרות", "תכניסו מסננים", "תעשו טריקים".

יש לי שאלה אלייך: אתם בכלל מתאימים?

אני כמובן תמה אם התגובה הזו שלי תזכה להיכנס לאתר, אבל נניח שכן, ושלא תתייג אותי חלילה כאיזה "מתקדם עמלקי קריר" שמטרתו להכניס ארס הנחש הקדמוני ב"מ בליבות ישראל ח"ו (ואני בטוח שעל עצם תעוזתי לדבר בכלל כבר יש כאן כמות נכבדה של אלו שיחשבו כך, או ליתר דיוק יחליטו לגביי כך). איזה בלעם בן בעור המבעית על חמורו המיתולוגי שמטרתו להביט בעינו הרעה והשתומה על שידוכי ישראל.

אז בהנחה שהתגובה כבר מתפרסמת, אני מבקש לקבל תשובה לשאלה הכי פשוטה: את אומרת שבקרוב אתם מתחתנים. ריבון העולמים, עד עכשיו הכול היה חלק? ברור? את שמה לב שאתם במחלוקת תהומית לגבי עצם משמעות הבית שאתם בונים?

לדעתך הרצונות של שניכם בכלל עולים בקנה אחד?

את מבינה שמחלוקת לגבי השאלה האם בכלל יהיה בבית כלי כמו מחשב שמחובר לרשת, היא מחלוקת תהומית לגבי עצם מצבו ועתידו ומראהו ומשמעותו של הבית?

את בכלל מקדישה זמן למחשבה על הצעד החשוב ביותר שתעשי בחייך? הוא מקדיש זמן למחשבה על הצעד החשוב ביותר שהוא יעשה בחייו?

עני לעצמך על שאלות אלו, ונראה לי שאז אולי תקבלי בעצמך תשובה לשאלה המקורית.

נ.ב. לגבי שאלת "כל הבנים כך?" וכו', זו לא שאלה שאת צריכה להטריח את עצמך בה. הוא מה שהוא, הוא לא ישתנה בגלל מחשב בבית לא לכאן ולא לכאן. ואין צורך להוריד דמעה בשבילו. את הדמעות תחסכי לעצמך, בייחוד למצב שבו תעשי טעות שתתחרטי בגללה. תשתדלי להימנע מטעויות - אז הרבה דמעות תיחסכנה.

כי מי שנשוי יודע שיש המון דברים שמגיעים אליהם אחרי החתונה, המון נושאים במחלוקת, שאם היינו יודעים עליהם לפני...

למי הכל ברור וחלק לפני החתונה? ולמי אחרי הכל ברור וחלק?

אם הכל היה ברור, לא היינו מתחתנים. זה בכלל לא שחור לבן..

מישהו אמר שאין המון דברים שמגיעים אליהם אחרי החתונה? מישהו אמר שאין המון נושאים במחלוקת?

בואי אני אפילו אחדש לך: יש מקרים שהדברים שמגיעים אליהם אחרי החתונה כל כך גדולים ובלתי ניתנים לגישור, שאנשים אפילו נפרדים.

אני טוען שזה נושא רציני ביותר שמן הראוי להיות בהסכמה מלאה לגביו, כי הוא נוגע לעצם שאלת ההתאמה בין בני זוג. לא ראיתי שסתרת היכן שהוא את הטענה.

אשמח שתגובות תהיינה לעניין ולא לגופו של מגיב (זו גם הסיבה שאינני מעיר דבר על העדות האישית שאת מביאה, אם כי הייתי מציע לך לקרוא במו עינייך את מה שהעדת על עצמך ועל בן-זוגך ולשאול את עצמך מה אמירה כזו מלמדת).

מעבר למילות הקסם "התאמה בין בני זוג" יש את הדבר שהוא המקיים והמעמיד והמאריך ומשמח את חיי הנישואין-

הדיון

להתגמש

להבין מה הצרכים והרצונות של השני- וללמוד איך אני "תומכת לחימה" שלו! 

(במקום להיות ילדה קטנה מתעקשת על שלי- בלי לראות את הצד השני בכלל...)

זוגיות חזק נבנית מהעבודה והגישות על כל מיני שאלות

לדעתי- הדיון פה על מחשב כן או לא- לא על זה מפקים בית! לא על זה מעלים שדים ושאלות אצל מאורסת!

אני חושבת שאין אפוטרופוס לעריות.

אין מה לעשות עם כל הקושי הזה להבין את זה זה בדיוק כך.ולבנים הרבה יותר קשה מאשר לבנות

לשלוט בכאלה דברים.

תחשבי על שמירת נגיעה:למה בכלל צריך את זה?למה לא היה אפשר שאנחנו נגע נגיד רק יהיה מותר לתת יד??

בדיוק בגלל הסיבה הזו,כי אתה לא יכול לדעת איך יתגלגלו הדברים וזה דבר שהוא ממש פגיע.

אני יכולה לספר לך על אחי בחור מקסים וצדיק,לומד,מידות הכל....

שאין מה לעשות נפל באינטרנט ובצורה מזעזעת.

ואני לקחתי את זה די קשה,זה ערער לי הרבה דברים ואז הבנתי-אין אפוטרופוס לעריות ואל תדון את חברך

עד שתגיע למקומו.את לאר יודעת כמה זה קשה להם.

אשרייך שזכית בבעל צדיק שבאמת לא רוצה ליפול!!

שתזכו להקים בניין עדי עד!!!

ועוד משו:היום עם עידן הטכנולוגיה יש כל כך הרבה מקומות עם אינטנט,במקום הלימודים,בבית של ההורים או אפילו אם לצורך דחוף אפשר אצל השכנים...

אני מכירה אנשים מאוד חרדים ויש מחשב ויש סיסמא שרק האישה יודעת והגבר לא יכול להיכנס למחשב.

מתי שתרצי הדליקי את המחשב והשתמשי- סיימת? כבי את המחשב.  ואם יבקש להשתמש כמה דקות?????  הסכימו ב כ ת ב לפני החתונה בדיוק מה עושים במצב זה ( אם לא אז ל א ! )

בהצלחה.

לגבי תגובת אחרים - יכול להיות שאחד משתמש במחשב והשני לא ועדיין מתאימים.

גם לבנים הכי דוסים וחומודים וצדיקים ועדינים ביקום יש יצר..... ויש גבול עד כמה הם יכולים לשלוט בה

וכן אולי את קצת תמימה..

דבר ראשון אני רוצה להגיד לך שזכית. לא כל הגברים כל כך ישרים ואמיצים להגיד את הדברים בצורה ברורה אבל אני מסכים איתו במאה אחוז (אם לא הבנת אז גם אני גבר). פעם הרב יהשוע שפירא (ראש ישיבת רמת גן) שאל באיזה כנס של גברים דוסים!!! מי מעיד על עצמו שלא נפל אף פעם באינטרנט, בודדים בודדים לא הצביע, והרב אמר שגם חלק מהם פשוט מתבייש להודות... אז כן אנחנו הגברים יש לנו משהוא דפוק מאוד בשכל וכנראה שמאוד מאוד קשה לשמור על זה...

ולכן תשמחי ותודי לה' שיש לך כזה חתן צדיק וישר, ובעז"ה (אני מכיר את זה אצל כמה משפחות וזה הולך מצויין) יש מחשב ואינטרנט עם קוד שרק את מחזיקה בו (עכשיו השאלה כמה את חזקה לא לתת לו את זה גם אם הוא יבקש) ואם הוא צריך משהוא מהאינטרנט רק מתי שאת בבית את תפתחי לו את זה, זה נשמע מטומטם וילדותי אבל עובדה שהוא העלה את זה וזה כנראה נצרך בשבילו, לגבי המחשב עצמו ניתן גם כן להגדיר סיסמא, אם כי נראה לי שמחשב ללא אינטרנט אינו אטרקציה כ"כ גדולה.

ודבר אחרון, כמובן הייתי מציע בכל מקרה להתחבר לאינטרנט רימון או לנט צח (לא מכיר אותם אישית אבל הבנתי שהם באותו עניין כמו רימון) וגם לך לנסות להגדיר לך צרכים וזמנים לאינטרנט כי זה באמת ממכר מאוד גם נשים וראיתי כבר בתים שכמעט נהרסו לגמרי בגלל שהגבר, האשה עסוקים כל היום באינטרנט ולא מטפלים בילדים / בבית / בעצמם כמו שצריך (ולא אני לא מגזים)

בקיצור שתהיה לכם הרבה שמחה וברכה בבית, מזל טוב ותגיעו להחלטה הטובה בעז"ה.

מקווה שקראת את הכל והצלחתי להועיל במקצת

בברכה

בלי קשר עצם האינטרנט , זה כבר אמרתי דעתי למעלה.

הרבה מהעיצות כאן שהיא תחזיק בקוד וכו', יכולות להיות הרסניות, כי לא תמיד האישה מקבלת את העניין בהבנה אלא בזילזול שבעלה לא יכול לשלוט בעצמו.

בכלל, לדעתי, אין זה נכון כלל שהאישה תהיה השוטרת של בעלה , ובעלה שוטר שלה. צריך להיות כבוד והבנה הדדייים, כמו שלא יעלה על הדעת שלא יתן לאישתו לדבר בטלפון יותר  מ5 דקות והוא יחזיק בקוד כדי שלא תדבר לשון הרע,(שלנשים קשה מאוד לשלוט על לשונם) או שתצטרך אישור שלו על כל בגד שתקנה שהוא מספיק צנוע, (ויחזיק את הכ"א אצלו)(אישתי אומרת שאנו הגברים לא יכולים  להבין את הפיתוי שלאישה ללבוש בגד יפה אף שאינו צנוע)

זה יגרום לכעסים וזילזול, למרות ההסכמה.

אינני יודע אם גבר שמעלה רעיון כזה הוא נשוי (ואישה שמעלה רעיון כזה , לא תמיד זה מגיע ממקום של הערכה...), יתכן שאינו מבין משמעות הדברים.

אני אישית לא הייתי מסכים בחיים שאישתי תהיה שוטרת שלי.

ובטוח שהמון גברים מהנהנים כרגע בראשם בהסכמה... ואפילו כמה נשים שחשוב להם לכבד את בעליהם.

אז הנה אמרתי מה שהרבה לא רצו/העיזו לומר...

יום טוב, חברים!

נ.ב.

נכנסתי שוב כדי להוסיף:

בעיקבות ה"מי יכול להעיד על עצמו" שנשמע כאילו, אין לאף אחד שליטה...

אני רוצה 'להעיד על עצמי שני דברים:

א. מי שמחזיק בידו את האפשרות למנוע מהמחשב שלי להגיע לאתרים מפוקפקים, הוא...

המתכנת של תוכנת אתרוג...

ב. הייתי כמה ימים עם מחשב ללא הגנה וללא מעקב ותתפלאו, הגעיל אותי לחשוב על כניסה לאתרים מפוקפקים, ולא יאומן, אני גבר!...

ככלל צריך להבין שרוב הנופלים נפלו ברגע של חולשה / תיסכול, שחיפשו עניין...

אלא שכאן הנקודה, ולזה התכוונתי בתגובתי הקודמת, אין אף אדם בעולם שאין לו ריגעי חולשה, ומכך צריך להישמר, וכל אחד יעשה כהבנתו איך להישמר אם הוא צריך(כי שוב, כל אחד מכיר עצמו וחולשותיו.)

זהו בקצרה.

ערוץ 7 אולי תחסכו מאיתנו?!

ב"ה 

חבר סיפר לי הוא נשוי שנה וקצת אישתו לצורך לימודים צריכה אינטרנט ועשה אינטרנט רימון-לאחר שנפל בו מספר רב של פעמים (יוטיוב,בלוגים,וכו')עבר לאתרוג ופשוט היתקשר לנציג נתן את המספר מודם אינטרנט שלו ותוך דקות צלל לתחתית המוסר האנושי טייל באתרי פורנו וכו' והקשר שלו אם אישתו בשיברי שברים..

לא ידעתי מה ליעץ לו.. אכלתי תלב על אותם "רבנים" שמאשרים אינטרנט, אכלתי תלב על נשים שאכפת להם מהחברות שלהם והלימודים שלהם ולא מבעלם.. 

אתה הרי משתמש באינרנט ברגע כתיבת ההודעה, גם אתה נופל???????

והרבנים? מזל שלך שאתה יותר חכם מהרבנים, ומזל שלנו- שאתה לא רב...

המון משתמשים באינרנט עם חסימה ולא נופלים.

לעשות מה שחברך עשה , זה חריג, והוא באמת מסכן.

אני חושב שהמציאות ברורה.

אגב, למה אתה נותן רעיונות לאותם אנשים מעטים עם ראש כמו חברך שאולי יקראו את דבריך?

גם אם תתקשר לרמון ותבקש פתיחה של אתרים מסוימים, הם ייבדקו קודם ואח" כ אם זה לא נוגד את החוקיות של החברה הם ייפתחו.

מי שרוצה ליפול- נופל.

ויש עוד הרבה דרכים ליפול גם עם חסימה של אתרוג בדרגה הגבוהה.

ואני מדברת על דברים שראיתי ממקור ראשון, ואין זה המקום לפרטים וחבל.

היה אסור ע"פ חוק למעט עובדי הייטק וצבא

גם אני לא חשבתי שמדובר כאן במשהו שחושש מנפילה . הכיוון הוא זמן בטלה.

היום גם כמורה אתה חייב אינטרנט , המנהלים שולחים הודעות במייל והכל נעשה כולל תעודות והערות משמעת ניהול תיקים אישיים באינטרנט. בכל מקצוע כמעט זה כך. אבל חייבים תוכנה שתגביל את הזמן ויש כאלה דרך אינטרנט רימון כך הבנתי או תוכנה חינמים שנקראת טיים אאוט [אבל היא באנגלית לכל מי שמתקשה]

כולם יודעים שאתה יושב לרגע לבדוק משהו קטן ופתאום התעופפה שעה שעתיים.

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.

הלוואי ותצליחי

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?

אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

בהצלחה רבה

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

על הקורס של יוני אנטמן.

זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).

הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.

אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.

את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.

את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.

אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍

בכלל אני חושב שעזרה במשפחה בסכומים מאוד מאוד גבוהים היא מתכון למרירות מניסיון.

אל תעשה משהו שיגרום לך להתבאס.

באופן כללי לדעתי - אם החלטת לתת את הכסף, אז תן אותו בלב שלם בלי לחפור. אולי רק בליווי תפילות שלא תהיה פה נפילה גדולה מדי...

כל עוד לא מדובר במשהו שהוא סכנת חיים או נפש - נראה לי שלא נכון "לחנך" את האחות...

הייתי מפרידה בין שני הדברים.

העצות שלך לגבי הנכס לא קשורות להלוואה, גם אם לא היית נותן חלק, בתור אח שמבין בזה אתה רשאי לייעץ, אולי כדאי לדבר על זה שוב דרך בעלה.

ואם אתה רוצה לעזור, תעזור.

בלי קשר למה יעשו עם הכסף כל עוד ההחזר שלך מובטח.

אל תחנך אותה בעזרת הכסף שלך.

בטח לא להחזיק אותה בתנאים.

(שוב כל עוד אין פגיעה בהחזר)

ממילא הבנק דורש להביא שמאי, אם באמת יש פער עצום בין המחיר המבוקש לבין שווי הנכס, אז הבעיה תהיה עצומה: הבנק יעמיד משכנתא בהתאם לשווי שקבע השמאי, ולא בהתאם למחיר בחוזה. 

ומה שיפגע ראשון זה ההון העצמי שהוא נתן לה

אני לא הייתי נותן במקרה כזה

אתה מקבל אישור עקרוני מהבנק

אין סיבה שלא יקבלו. כי זה לא קשור לנכס.

מוצא נכס

חותם עסקה ומשלם סכום התחלתי כלשהו

לאחר מכן מתחיל תהליך של הלוואת משכנתא. שחלק ממנה מגיע השמאי של הבנק

אם הדירה לא שווה את המחיר שחתמת עליו. השמאי יתמחר אותה לפי הערך האמיתי שלה ולפי הערך הזה הבנק יסכים לתת הלוואות משכנתא

ואז אין לך די כסף להשלים את העסקה ורוצים לבטל את החוזה. בדרך כלל זה יהיה כרוך בדמי פיצוי כלשהם למוכרים. הכסף הזה יצא מההון העצמי.

אפשרות נוספת.

לפנות לגופים חוץ בנקאיים כדי להשלים את היתרה.

הבעיות עם זה

1. אם הבנק ידע על כך. יכול להיות שהוא יצמצם עוד יותר את הסכום שהוא מוכן לתת.

2. הלוואה חוץ בנקאית בדרך כלל נתנת בריביות גבוהות יותר. כך שיכולות להכניס לסיבוך כלכלי

אתה לא מקבל בכלל אישור עקרוני.

ואתה לא חותם עיסקה.

ולא משלם כלום.

באמצע תהליך לקיחת הלוואות המשכנתא.

כי רוצים להביא דווקא שמאי שעובד ספציפית עם הבנק שהחלטת לקחת ממנו את המשכנתא

וכדי לקבל הצעה קונקרטית למשכנתא כדי להשוות בין בנקים. בדרך כלל הבנק ידרוש חוזה רכישה ונסח טאבו (ועוד כמה דברים)

ואין שום קשר לאישור עקוני.

אישור עקרוני לא קשור לנכס ספציפי

אלא בדיקה פרטנית של הזוג ולאיזה גודל הלוואה הם יכולים לקחת

יתרה מזו ידעתי בעת חתימת החוזה שזו טעות אבל בעל הדירה הלחיץ אותי שיש לו קונה אחר, אבל מכיוון שידעתי פלוס מינוס שאני בטווח המחירים באזור אז חתמנו.

ועדיין הלכו 20 אלף שקל, זו טעות וזו לא ההמלצה לעשות זאת, תלמדו ממני מה לא לעשות.

והמוכר מוכן לרדת עד 1.02 סופי סופי

לא היית מבצע את העסקה?

קשה לדבר על מה היה קורה אילו, בפועל אני ידעתי שאני לא אמור לחתום על חוזה לפני הערכת שמאי ובכל זאת עשיתי את הטעות הזאת במועד החתימה.

אני כאן כדי להתריע לאחרים לא לעשות זאת ובכלל זה את פותח השרשור.

לדוג' אצלי בבית. השמאי כתב מחיר עגול עגול. שהיה כ20+ אלף מתחת למחיר חוזה.

הלכתי אליו למשרד.

אמרתי לו שהוא מוזמן למצוא לי דירה דומה במחיר שהוא כתב.

ואם הוא מוצא דירה כזאת, אני נותן לו שכר כפול (בחצי בדיחה כן....)

אז הוא תיקן את המחיר שמאות למחיר שכתוב בחוזה

שהוא ממש ממש לא עגול ואין סיכוי שזה השמאות מדויקת. כי אם כן. אני יוכל למלא לוטו שהצלחתי לקנות במחיר המדויק של השמאות

לימים הכרתי שמאי אחר.

הוא סיפר לי שההנחיה של הבנקים היא לתת מחיר שמאות גג כמחיר החוזה, ואם אפשר. להוריד קצת

למרות שברור להם שזה לא המחיר הראלי של הדירה.

יש עדיין שמאים שכתובים מחיר מעל מחיר חוזה. אבל צריך להיות סיבה טובה למה הם כתבו את זה.

כך שזה שאתה נתת מחיר חוזה. יכול להיות שזאת התרנגולת שהטילה את הביצה של מחיר השמאות 

עצה שלי: אל תחתמו על חוזה לפני הערכת שמאי.

כלל לחיים.

כי היא (אחותו של פותח השרשור) כנראה לא תקח שמאות מוקדמת.

אבל מסכים איתך

אם אפשר. עדיף לקחת שמאות מוקדמת

ובגלל שהרוכשים שמים חלק מהכסף כבר במעמד החתימה, המוכרים יכולים פשוט לא להחזיר את הכסף הזה כדי לקבל את דמי הביטול שמגיעים להם בהתאם לחוזה.

אם הרוכש לא מצליח לקבל משכנתא, זה לא ''כוח עליון''. זאת בעיה שלו, והוא יצטרך כאמור לשלם הרבה כסף על הפרת החוזה

ופעמים שלא לעזור זו העזרה הכי גדולה שאתה יכול לעשות לבן אדם.

ועצה אישית-לטובת אחותך ולטובתך. במידה ואתה מלווה לה כעת או בעסקאות אחרות. תתנהל מבחיינה משפטית עיסקית כאילו היא אדם זר. הכול לכתוב,תנאים ברורים. זה ישמור עליכם בקשרים טובים

בסיכון גבוה שלא יוחזר

כי מי שיש לו להחזיר

אין לו בעיה להלוות מבנק

אני לא מלווה סכומים שאני לא יכולה לוותר עליהם

לא רק בגלל ההפסד הכספי

אלא גם בגלל הרס היחסים שיתלווה אליו

בכל מקרה, אני הייתי נותנת רק אם המחיר קרוב להערכת שמאי (עדיף לשלם מראש על שמאי מאשר להפסיד ככ הרבה אחרי)

תתן הגדרה מראש איזה פער הגיוני. ולפי השמאי.

זה נותן פחות משקל לכמה *אתה* מחבב את הדירה או לא, ולכן בעיניי מפחית את החיכוך הפוטנציאלי.

אם זו הלוואה זה משהו אחר, לא חושבת שהייתי מלווה אם אין באמת יכולת להחזיר. 

כי הלוואה מהמשפחה זה ללא ריבית.

וזה ממש משמעותי.

שאתה לוקח משכנתא, 60-70% מהחחזרים החודשיים בתחילת חיי המשכנתא זה ריבית.

בהלוואה מהמשפחה זה 100% החזר

כמובן שלא מלווים לכל אחד.

רק לאחד שאתה סומך שיוכל להחזיר

תודה לכל העונים

כמה הבהרות:

1. מבחינתי, מדובר במתנה, ואמרתי לה את זה גם שמבחינתי זו מתנה.

2. הערכת שמאי של משכנתא היא רק לוודא שגובה המשכנתא נמוך מערך הנכס וזה יהיה נכון בכל מקרה (מדובר על כ-65 אחוז מערך הנכס). העניין הוא שערך הנכס לא שווה את הסכום המבוקש לדעתי וגם לדעת שומה חיצונית (שאינה עבור משכנתא)

3. דברתי גם עם גיסי, והוא גם תומך (יחסית פסיבי) בעסקה

לעזור ככה לאחים.

חלום!

זה בנוסף לכל מה שכתבו לפניי.

זה השקעה שאתה מבצע מכספך,

זכותך להחליט הם לתת או לא.

וזכותך להחליט להשקיע בדברים אותם אתה רואה ויודע שהם השקעה טובה.

נניח שאת קונה לילד שלך מתנה ליומולדת- את תגידי לו - יש לך x כסף תבחר פה בחנות מה שאתה רוצה?

הגיוני שכן

אבל אם הוא יבחר משחק שבעינייך בעייתי חינוכית?

או אפילו- משחק שפה עולה 100 אבל בכל בזאר עולה 15 והוא רוצה לקנות דווקא פה?

קצת כמו שאפשר לעזור כלכלית ברמה החודשית למשפחה ולהגביל את הייעוד של הכסף- סופר כן, מסעדות לא.

במקרה הזה- נשמע שהוא עוזר לה כלכלית, אבל חלק גדול מהכסף סוג של הולך לפח, כי הנכס שווה פחות…

והוא רוצה לעזור לאחותו, לא לשרוף כסף…

קצת כמו להגיד - קחי 1000 שח לקניות לשבת. אבל תקני בסופר גדול, לא בסופר הפינתי שפתוח 24/7 ויקר בטירוף. 

את אחותך בסוף, או, שהיא קנתה במחיר יקר נכס שהיא אהבה.

דירה למגורים, בעיני, אם אוהבים, שווה פער.

אין מה לעשות. היא צריכה לגור שם.

אבל אם היא תיקח משכנתא ותתמוטט באמצע הדרך, לא הייתי נותנת לזה עזרה.

גם אם הדירה מוצאת חן בעיניה. כי היא לא תהיה שלה, בסוף, אז למה להטביע כסף?

אם זה ברור שהיא יכולה לעמוד בתשלומי המשכנתא, ואתה חושב שהיית משיג עסקה יותר מוצלחת, אז כאן הייתי אומרת שלא הכל רציונלי כשקונים דירה.

אני נגיד הייתי שמחה לגור בסגנון באו האוס וכמובן שזה מאד טעם אישי. אז אולי בשבילך לא שווה לשים חמישים אלף שקל יותר, ובשבילה כן.

אם זה פער של מאות אלפים, זה סיפור אחר. לא הייתי מסכימה.

יש עוד דירות בעולם, זה נשמע ממש ניצול שלה. ושמאי בעיני זאת לא הדרך היחידה,  מפני שיש גם טעם אישי

אם אתה נותן לה מאה אלף או כמה אלפים..

באמת חושבת שאם נותנים עשר אלף עדיף לא להתערב יותר מידי..

שנותנים עצה צריך לשזור את זה בעדינות ולא להתווכח.. בטח לא עם אישה .

תנסה להבין למה היא כל-כך מחובר לנכס כזה שלא מוליד רווח אבל בעדינות ..

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

מתכון לכריך אחיות:

מצרכים:

שתי פרוסות לחם גדולות

2 כפות ממרח תמרים

אחות חסרת טאקט

6 דמעות של אבא מתוסכל להמלחה

הכנה:

לוקחים אחות חסרת טאקט

ממלאים את נחיריה בשתי כפות ממרח תמרים

מטפטפים דמעות לתוך עיניה

עוטפים בלחם

לוחצים חזק חזק עד שהטאקט יישפך מכל הצדדים

עוטפים בניילון נצמד כדי שלא תוציא עוד מילים מיותרות 

חזק ביותר!

אז מבינים שזה מביא אותו לסף תסכול גדול.

אבל מי שלא מכיר (וכנראה שאותה אחות לא מכירה) לא יבין ששאלה כל כך תמימה תביא אותו לכזאת התפרצות.

מניח שיש עוד דברים דומים שמביאים אותו להתפרצות כזאת. אבל לא הייתי שופט לחומרה את האחות, השאלה הזאת בסך הכל לגטימית ל99% מהמקרים.

זה לא מוריד לרגע מהתסכול שלך על שאלה חסרת טאקט לגמרי מול הבן שלך.

ואני לא בטוח שהוא ישמח לאכול כריך אחיות

ואני לא בטוח שכדאי לשאול אותו אם הוא רוצה לאכול כריך כזה 🫣

מדובר על ילד בן 3, שלפני 10 דקות התעורר מהרדמה.

גם ילד במצב רגיל בגיל 3, לא תמיד יגיב באדיבות כשישאלו אותו למה הוא אוכל תמרים ולא שוקולד.

קל וחומר אחרי התעוררות מהרדמה, כשהוא עדיין לגמרי לגמרי מעוך.

חוץ מזה, שאחות לא צריכה להתערב בבחירות התזונתיות שלי, בטח כאשר ההצעה שלה עוד פחות טובה ופחות בריאה ממה שאני הבאתי.

וגם אם כן, אז לא מול הילד עצמו, כשהוא בן 3 ואחרי הרדמה 👿👿👿

זה כל-כך בסיסי, באמת. אתה תבוא לילד שמשחק בטרקטור קטן בזמן שהוא נהנה לשחק בו, ותשאל אותו ''למה ההורים לא קנו לך טרקטור גדול יותר''?

זה כל-כך חריג, עד שאני בכלל לא בטוח אם היא לא ניסתה בכוונה לעורר מהומה.

אני לא מבין איך לדעתך זאת שאלה לגיטמית ב99% מהמקרים... 

זאת לא השאלה עם טקאט

אבל זה לא היה מביא את הילד לסף תסכול כמו הילד שלך.

ממה שאני מכיר. מקסימום זה היה גורם לילד לא להסכים לאכול את התמרים.

לילד בן 3 ממוצע זה היה "עובר" אחרי 5 דקות

אז נכון.

זאת לא שאלה עם טאקט

מצד שני. זאת לא שאלה של סוף העולם

לגיטימית הכוונה שאלה רגילה עם קצת חוסר טאקט.

אם אותה אחות היתה אומרת לו איזה פיג'מה יפה יש לך. לבן שלי יש משהו דומה עם סטיץ'

זאת שאלה לגטימית?

הוא יהיה מבולבל לחלוטין, לא יבין איפה הוא נמצא, הרבה פעמים יהיו לו סחרחורות ובחילות ועייפות קיצונית. אם זה יהיה אחרי ניתוח, אז השפעת ההרדמה על העצבים תתחיל לפוג והוא יתחיל לחוש כאב. 
 

אז קח את כל זה, ותשים על ילד בן 3.

וכן, הרבה ילדים יבכו אם ישאלו אותם ''למה אבא לא הביא לך שוקולד'', גם בלי כל ההשפעות של הרדמה. אז קל וחומר.

לא חוויתי ב"ה התעוררות מהרדמה לילדות שלי.

אבל אף פעם לא היה מקרה כזה, גם בתסכול הכי גדול.

זה אכן חסר טאקט..

אבל לא בעוצמות שאתה מתאר

אולי אחרי הרדמה זה אחרת

את התמרים,

זה לא להבין בכלל את הסיטואציה ושזו בדיוק המטרה עכשיו, שהוא יאכל.

וגם אם זו לא המטרה, הילד לגמרי לא במרחב הבטוח והמוכר שלו, לא בגיל שדיבורים בהיגיון בהכרח משכנעים, פלוס קם הרגע מטושטש מהרדמה. כל סעיף כאן הוא סיבה ממש מעולה לאחות לנצור את לשונה מההערה המיותרת שבהחלט יכולה לגרום לילד רגוע תיסכול שיהיה קשה להתגבר עליו עכשיו דקות ארוכות,  ומטופשת ברמות אחרות היתה ההתערבות הזו.

רפואה שלמה והתאוששות קלה ומהירה!

בין לא יאכל

לבין לא יאכל. ימרר בבכי. יצעק. ישכב על הרצפה וירביץ לקיר.

שבכל המקרים זו הערה מיותרת

וברובם היא תגרור את ההתנהגות המוגזמת.

חד משמעית הערה מיותרת

אבל לא יוצאת מגדר הרגיל.

לצענו נפוץ מאוד חוסר הטאקט אצל אחיות ועוד יותר אצל רופאים

זה כמו שתשאל ילד בן 3

למה תפוח ולא סוכריה?

בטח שזה יגרור התקף במיוחד בבית חולים ילד מותש

על אותו ילד או אותו סיפור כולל עליו אתה מדבר (התכוונת לסיפור הכולל שבעבר @פשוט אני.. שיתף כאן על אחד מילדיו?)

וגם אם אכן מדובר באותו ילד - עדיין האמירה של האחות חסרת טאקט ומזמנת תסכול באמת לכל ילד, בטח במצב כה רגיש לאחר הרדמה.

שרק יהיו לנו בריאים כולם 🙏

למה היא מתערבת?
האבא הביא כריך שהילד שלו אוהב מה אכפת לה מה יש שם?

זה היה לפני שקרה את התגובות האחרות,

וזה אחרי

חצי+ מהאחיות והרופאים שפגשתי היו חסרי טקאט

ושאני מקבל הערה חסרת טקאט מצוות רפואי זה לא מזעזע אותי כמו שזה זעזע את פותח השרשור

אפשר לעשות שרשור אמירות חסרות טאקט של צוותים רפואיים. אבל זה יהיה שרשורפלצת

האם היא צריכה להאמר? לא

האם נפלתי בגללה מהכסא? גם לא

לא משנה מה הרקע.

ובטח בתור אחות שקצת בעינייני הבריאות אמורה להבין שאם הילד אוכל את זה בכיף אין צורך להתערב.

אלא רק לחייך ולקוות שגם הילדים שלה יעדיפו ככה תמרים ולא שוקולד.

אבל אין שמץ של ספק שמדובר פה בשיח לגיטימי ובשאלה תמימה לחלוטין. לא חוסר טאקט ולא דומה לזה. אני מניח שהיא ראתה יותר ילדים שמתעוררים מהרדמה מאשר אתה רואה, ולכן אני מניח שהיא בהחלט סברה שזה דווקא נחמד לילד שמפתחים איתו שיחה ומתייחסים אליו...
 

זה אמנם התפוצץ לא כמו לפי התיכנון, אבל עדיין לא הייתי שם אותה בתוך הכריך. הילד כנראה היה אוהב סנדוויץ' כזה עוד פחות.. איך אוכלים את כל הבשר הזה..

למה הוא אוכל x ולא y,

כאשר ברור ש-y טעים יותר אבל הרבה פחות בריא,

זה לא לגיטימי בשום צורה ובאף סיטואציה.

כאמור, ההרדמה והסיטואציה רק מוסיפים למורכבות. 

ואני חש התנשאות לא נעימה... 

בכל מקרה כתבתי פוסט הומוריסטי על סיטואציה הזויה, לא חשבתי שזה יהפוך להיות ויכוח יסודי בהלכות התנהגות לפעוטות ..

כאילו לא עשתה מספיק נזק

שאלה מטופשת גם לשאול את הילד האישי שלך

ב"ה שתהיה רפואה שלמה במהרה ורק בשורות טובות 🙏