שממילא מגיע שלב בחיים, שצריך לברר בו מה השוני בין המינים ולמה ואיך צריך לחבר בינהם.
מי שחווה קשרים וחברה מעורבת לפני כן - הרבה יותר מסובך לו לברר את זה, כי הוא פגש את הנושא בצורה מעוותת ולא אידיאלית,
ועוד יותר מסובך ליישם את ההשלכות. כי זה סותר את כל מה שהוא רגיל אליו.
ואז, (אני מבקשת מחילה מראש מכל מי שיחשוב שזה מכוון אליו - אני לא שופטת אף אחד באופן אישי, אינני יודעת מה טמון בנפש האדם פנימה. אני מסבירה באופן כללי את התהליך ולא מתנצלת על שום מילה שהולכת להאמר)
לפעמים, כשאדם לא מצליח להשלים עם האמת, ולא מוכן להודות בכך שהוא בורח ממנה,
הוא צריך למצוא תירוצים אידיאולוגיים לדרך ההפוכה.
למה חייבים חברה מעורבת.
ואז מופיע התירוץ המופרך מיסודו, שבנות ישובים דוסיות אינפנטיליות לגמרי בגיל 20.
ואני, שגדלתי בחברה מאוד מעורבת ופתוחה, והייתי באולפנא מאוד סגורה ודוסית -
מצאתי הרבה דוגמאות בדיוק ההפך. דוסיות מתחתנות יותר מהר ויותר בהשלמה ובקלות.
אני לא אומרת שאין בכך שום אמת.
יש אמת, שכאשר אדם מגביל את עצמו מדבר מסוים, יהיה לו קשה להפתח אליו יותר מאוחר.
אפשר לומר זאת גם על יחסי אישות. למה לא לנסות לפני החתונה?
אלא ש -
מדת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדבורים הנוחים, היה ראוי להיות שוה בין המינים, אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך-ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה כלל. הצנוע מכיר, כי לא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים כי-אם מפני התכלית הכללי היפה.
(מידות הראי"ה, צניעות - נמצא בספר "מוסר אביך", ובהמשך יש משפט שקווניקים מאוד יאהבו...)
במקרה של צניעות צריך להגביל ולא להפתח.
זהו.