את השניה לא הבנתי (אולי כי אנלא בייניש..) אבל הראשונה חמודה..

ניתן לאנשים קצת זמן, שיהיה יותר עניין

מדיח כלים

מייבש כלים!

מסכת כלים!!!

סתם... המצאתי את זה הרגע.

לא מצחיק.

"אין בניין בכלים" (כלל בחז"ל)

בגלל זה יש שם רק בתי קרקע..

מורה עומדת ליד הלוח וצורחת על התלמידים "אני לא מרוצה ממה שקורה פה!"

ועל הלוח כתוב "טורנדו,ציקלון,הוריקן"...

נראה אותך מגיע לפגישה עם ידיים מורמות באויר וכובע קש....

נס על פניו לישיבה בעלי

"הפח נשבר ואנחנו נמלטנו" אבל אני יודע שזה לא התשובה..

והחידוד: הוא נס לשם בכדי שלא ימצאו אותו..

אחח.. אני אוהבת חידות...

המלך כינס 100 אנשים חכמים במיוחד ואמר להם כך:

"אני שם לכל אחד מכם כובע על הראש, שחור או לבן. אתם לא יודעים כמה כובעים לבנים או שחורים יש בסה"כ ואיזה כובע הושם על ראשכם.

אני מעמיד אתכם בטור כך שכל אחד יכול לראות את אלו שלפניו, ושואל את האחרון בטור (זה שרואה את כולם, ואף אחד לא רואה אותו) - איזה כובע יש לך?

אם הוא צודק, אני משאיר אותו בחיים. אם לא, לגליוטינה... 

אחרי זה, אני עובר לבא בתור ושואל גם אותו את אותה השאלה. שוב, אם הוא צודק, הוא חי ואם לא... לעמוד התליה...

כך אני עובר אחד אחרי השני עד האחרון.

יש לכם 5 דקות לחשוב מהי הדרך שבה מספר האנשים המקסימלי יישארו בחיים".

מהי הדרך למזער ככל הניתן את הנזק, וכמה אנשים יקפחו את חייהם בתהליך?

בהצלחה! 

אתם יכולים לקרוא לי צמחונית או פצפיסטית

אבל ניסוח של חידה שבה יש אופציה של הוצאה להורג- על חידה!

זה בעיני מרושע! חסר צדק

חסר אנושיות בסיסית

המוסר שלי מתקומם- עוד לפני שההיגיון שלי מנסה להשיב על החידה הלוגית

ניסוח כמו "נפסל מהמשחק" או "מספיד 100 כסף" יהיה יותר הגיוני וראוי

{למרות שאין לי לוגיקה בגרוש}

האחרון יגיד את הכובע שיש לזה שלפניו, יש לו סיכוי להיות צודק והוא מציל את זה שלפניו. ככה לסירוגין עם 50 אחוזים לחיות גם למי שלא אומר מה שאמרו לו.. {לא זה,הא?:S}

ואכן את תצילי בממוצע 75 אנשים, אבל אני מחפש בודאות להציל מספר הרבה יותר גדול... 

if at first you don't succeed destroy all evidence that you tried

אם לא תצליחי, אני אכתוב את הפיתרון בלילה... מאוחר בלילה... ואשים חידה אחרת... יותר קשה... 

גם הראשון? (אני יודע, נשמע קצת אוילי אבל עדיין)

הם יכולים לסכם שאם הוא אומר בקול חזק למי שלפניו יש כובע שחור, ואם בקול חלש יש לו כובע לבן. ככה בטוח 99 יחיו. ולאחרון יש סיכוי של 50%

אתה אומר שכל אחד ירמוז לזה שלפניו ע"י זה שהוא יגיד בקול נמוך או גבוה - זה כמו להגיד שכל אחד יגיד את צבע הכובע של מי שלפניו. בצורה הזאת כולם (נו, טוב... 50% בממוצע) ימותו אבל לפחות הם ידעו את צבע הכובע שלראשם...  

כי ככה הם יגידו את הצבע האמיתי (שזה שלפניהם רמז להם לפי גובה הקול) וגם יוכלו לרמוז לבא אחריהם מה הצבע שלו. בניגוד למה שאתה אמרת שלא השתמשת "באופציה" של גובה הקול

הם לא יודעים מה זה קול גבוה או קול נמוך. הם גם לא רואים צלליות במקרה שמישהו מנפנף מאחוריהם ואין להם סיגריות כדי להעביר סימני עשן... 

הם יכולים להחליט שהראשון אומר צבע לבן אם מספר הכובעים הלבנים שלפניו זוגי,
כל השאר יכולים לספור מה שהם רואים ומה שהם שומעים שענו האנשים מאחוריהם.

כולם יצליחו חוץ מאחד שיש לו סיכוי של 50 אחוז.

הפיתרון שלך נכון... אבל לחידה יש חלק ב'... 

מה יקרה, אם במקום שני צבעים, שחור ולבן, יש עכשיו שלושה צבעים!!! אדום, שחור ולבן. 

אותו מספר אנשים ואותם כללים, אבל עם שלושה צבעי כובעים. 

בהצלחה!

משפחה של עגבניות חוצה את הכביש, פתאום אחד הקטנים משתרך מאחור ו...נמחץ ע"י מכונית, 

מה צועקים לו כולם? 

מה התנאי לכך שיהיה אפשר לירות אותי מתוך קשת? (_ _ _      _ _ _     _ _) 

תשתמש בכינוי שלך.

כי עליתי על הרעיון,נתקעתי עם התבנית שהכתבת

בצורה ישירה או הפוכה  לכינוי של צחינא מיא

ביקשתי חידות, אבל אני רק יושבת מול המסך ושוברת ת'ראש...

ישנו גמל, הנקרא יוחנן (שם בדוי) שגר בנווה חמציצים. יוחנן אוהב מאד לאכל בננות (יש אומרים שבגלגול הקודם הוא היה קוף, אבל זה לא קשור לחידה). בכל מקרה, אפשר להגיד שבננות זה הדבר היחידי שהוא אוכל. למזלו, ליד נווה חמציצים יש מטע בננות גדולות ובשילות והוא מבלה שם את מירב זמנו. אך המזל אזל ואסון מצער פגש את נווה חמציצים (שיר המכולת, כוורת, שם שם) ויוחנן חברינו נאלץ לעזוב את הבית לכפר הסמוך שלרוע המזל נמצא במרחק אלף קילומטר...

עכשיו החידה:

על כל קילומטר שיוחנן הולך הוא צריך לאכול בננה אחת, על הגב שלו הוא יכול לקחת 1000 בננות, ובמטע יש כרגע 3000 בננות. השאלה היא מה יעשה יוחנן בשביל להגיע לכפר השני עם כמה שיותר בננות?

לדוג': הוא יכול לקחת 1000 בננות על הגב, ללכת אלף קילומטר (וכמובן על כל קילומטר לאכול בננה) ולהגיע לכפר עם 0 בננות. אבל זה פיתרון לא משהו.

למתקדמים:

אפשר לחשוב גם בשברים (נניח ללכת חצי קילומטר ולאכול חצי בננה).

בכלליות- לוקח איתו 1000, הולך כמה ק"מ , משאיר שם את הבננות שנשארו,לוקח איתו כמה שצריך חזרה לכפר (פר ק"מ) , לוקח עוד 1000, מתקדם ומשאיר יותר רחוק מהקודמות. ואז חוזר אחורה קצת ומעביר קדימה...קיצר זה הרעיון בכללי, בטוח הוא יגיע לכפר עם +בננות...

השאלה עם כמה בננות מקסימום הוא יצליח להגיע

שהוא רצה סיימה את הקשר?

גדפי גבעתך

לי יהיה קצת קשה לעשות

היה היה ילד אחד שנורא אהב לזכור דברים בעל פה, חבריו כינו אותו _ _ _ _ _

מבחינה כלכלית.

למרות שגם מבחינת ערך תזונתי

הידע הקולינרי שלי שואף לאייקיו של זבוב בחדר מראות...

אחינו אתה צריך לעבוד בזה.

למרות שאני גרוע  אני מת על זה !

_ _ _ _          _ _ _ _

על עצמו את הרב קוק זצ"ל??

גדול!!

{בדיוק שהתייאשתי כשראיתי שזה מהגמרא..קפץ לי}

"המוציא מחברו עליו הראיה"..

תפילת נעילה...

תפילת מעריב...

שוברים את הצום!

זה לא פשוט לכל הפוסקים, ובטח שלא לגבי כל החילונים...

זזים בכיף (4)

לאן כולם נעלמו?!

 אז לפעמים הוא פתאום כותב באנלית ואני לא שמה לב..

אבל תיקנתי

במשטח הכתיבה התארחה במחשב.

ל_ _  _ _וח?

אדם גר בבניין בן 100 קומות בקומה ה-100. כל בוקר הוא קם, נכנס למעלית, יורד עד קומה ראשונה והולך לעבודה.

בערב הוא חוזר, נכנס למעלית, עולה עד קומה 50 ואת השאר עולה ברגל.

החידה היא: מדוע כשהוא חוזר הוא עולה רק עד הקומה ה50 ולא עד ל-100??

נהניתי!...

אני פורש לישון! עייפתי.. שמחתי שהחידות שלי שעשעו אתכם, נמשיך בע"ה מחר... לילה טוב לכולם!

יש לך את זה...

גמני רוצה לפרוש אבל יש רצון להשאר ולהמשיך

אל תרד לקטנות

אני זזה עוד רגע..

_ _ _        _ _ _ _     _ _ _     _ _ _ _ _ _

של מה שקורה...

זה פתגם של חז"ל בקשר לימים נוראים

גם בלי להיות ביני"ש...

הכל= הקול (דו, רה, מי= תווי קול...)

והם הולכים,עוקבים אחרי חותמת/חיתום....

כנראה אני לא מספיק "לא ביניישית.." =]

שיהיה לכולכם שבת שלום ומבורך! המון בשורות טובות וגשמים בעתם! (מי יותר מי פחות)

במחזור לפני תפילת נעילה...

אם תתייחס לא יפה לנשים ואם תתייחס יפה לנשים- נקדים את מי שתתייחס לא יפה לנשים?    (כלל בחז"ל..)

אז אני לא טורח אפי' לחשוב..

שוביניזם,הדרת נשים וכד' זה רעה חולה.  גם פמיניזם..

צריכים להתאושש מהצ'ולנט קודם

"צפנת פענח" כבר גילה את הפיתרון לזה

{וידוי: עשיתי גוגל לתבלינים.}

כי אני7 פתר נכון את הקצת מלאה...

נגיד "וואלה, איך לא חשבנו על זה?!"

הערב, בלנ"ו אם זכרוני אינו מטעני

מאג וקוסם זה אחד השכיחים בכל התשבצים האלה...

יעבור לדימונה??

בהתחשב בעובדה שאני אמור לקום עוד 6 שעות בערך (כן אני מאלה, פחות מ6 שעות בלילה וזה משפיע להם על כל הבוקר)  אני אלך להגיד שלום לכרית שלי...

עונה על הדרישה?

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אף אחד לא יכול לשמור על סימבה,מופסה או סקאר...

אגב, שבת-

כל המשפחה נהנתה מכמה חידות פה!!

התמלוגים על השימוש

על דן חלוץ,
המשביר לצרחן [ברוח הימים האלו =]
עליה וקוץ בה..

ועוד שלא זוכרת כרגע

לא מבטיחה לגבי מסקנות

אז מה התשובה??

התשובה זה אחאב.

דוד= אפשר לקרוא גם עם חולם= אח אב

המלך= אחאב, אחד ממלכי ישראל, אחד מ3 שאין לו חלק לעוה"ב...

איש ומה ששכלו הישר מורה לו.

כפרה עליי שאני מנסה.

רק שזה כן היה מצחיק אז...

כן, רון ענה.. והנה הקישור..
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t401884#4811724
אבל קולהכבוד בכ"ז!!

לא נשמע לי ממש...

ייקח לי זמן להיכנס לראש של זה..

בתור חידה ,כן?   

כל קשר עם המציאות מקרי בהחלט

כי אני לא ממש מצליחה להסביר... אבל לפחות ניסיתי

חמות יוצאת לצלילה- יכול להיות שזה שקיעה? (החמה-שמש שוקעת...)

או שהתשובה מלאה? (כן.. לאט לאט אבל בסוף אני אקלוט מה הולך פה)

זה לפני שהוא נסמך לרבנות...

ומה התשובה למשוגע על אגוזים?

nuts...

או שפשוט המצב אצלי החמיר?

..

תיקנתי אחרי 2 שניות, מסתבר שזה לא היה מספיק מהיר

רוצה להביא עוד?

אם יש לך ב'שלוף' כמובן..

אבל, שלא ארגיש יותר מדי חסרת אונים מולן, טוב?

הפה שלי כמו מזמור צ"ו (או פרק, לא קריטי)= וזה ממש חמוד!

או שכן להוסיף צו'?

המציאו את זה...

"העתק,הדבק, יצר פי מיליון ותמכור בחצי מחיר..."

אבל תודה בכ"ז..

מידי פעם נכתבות פה חידות,
לעיתים קשות, לעיתים חביבות ולעיתים ממש קלות,

מוזמנת לחוד לנו חידות ולפתור את המוצגות כאן..

10 אנשים נידונים למוות ע"י הבריטים, צורת המוות היא- כזאת:

האנשים נעמדים בתור (כך שהאחרון רואה את 9 האנשים לפניו) .

הבריטים מניחים על ראש כל נידון כובע- או שחור או לבן, לאחר שמניחים את הכובע על ראשי כולם, מתחילים מהאחרון ושואלים אותו לצבע כובעו. אם הוא עונה נכון נשאר בחיים ואם לא יורים בו במקום.. וכך ממשיכים הלאה עד לראשון..

עכשיו לעשרת האנשים אסור לדבר\לזוז\למצמץ ולו בכדי לרמוז לבאים לצבע כובעם.

מותר להם לתכנן ערב לפני מה שהם רוצים(אבל שוב לא כולל תזוזות, משך אמירת המילה חייב להיות אחיד, ללא שיעולים וכדומה)

רק את הצבע..

שימו לב הם יכולים להינצל כולם..

תחשבו על דרך הגיונית וחכמה ע"מ להציל את האנשים..

בהצלחה!!!

עם מאה אנשים. ואחרי זה עם שלושה צבעי כובעים ויותר. 

להרוס?

לא שמעתי אף פעם שזה מורחב איזה אדיר!!

נראה לי שכבר כתבתי גם את זה בפורום. אם את לא מוצאת, תגידי...

החידה הזאת אפילו נמצאת בשירשור הזה... איפשהו למעלה... אבל לא הפיתרון של המקרה המוכלל. 

יותר נכון האדם שיושב..

אז מה התשובה?

"

הם יכולים להחליט שהראשון אומר צבע לבן אם מספר הכובעים הלבנים שלפניו זוגי,
כל השאר יכולים לספור מה שהם רואים ומה שהם שומעים שענו האנשים מאחוריהם.

כולם יצליחו חוץ מאחד שיש לו סיכוי של 50 אחוז." זה פס'ה?

בעצם, את הפיתרון של המקרה עם שני הכובעים אפשר לנסח כך: ניתן משקל לכובעים, כך שכובע לבן שווה 0 וכובע שחור שווה 1. בדיקת זוגיות היא בעצם בדיקת השארית אחרי חלוקה ב-2. 

באותה צורה, כאשר יש שלושה צבעים, אז הכובע הלבן יהיה שווה 0, האדום 1 והשחור 2. הפעם במקום לבדוק את השארית מחלוקה ב-2, נבדוק את השארית לאחר חלוקה ב-3. 

הראשון יסתכל על כל הכובעים שיש לפניו, יסכום, יחלק ב-3 ויגיד את צבע הכובע המתאים לשארית. וכך כל השאר יידעו איזה כובע הם חובשים. 

הדבר היחיד שישתנה, הוא שכעת לראשון יהיה סיכוי של שליש לשרוד את התהליך במקום סיכוי של חצי. 

יענו השומר נמצא במקום גבוה??

אם בלבלתי מישהו אז Iמקום מנוסה לעכברI...

בישבש.. בהתחלה חשבתי שזה כינוי לג'וק

למרות ששומר זה לא סלרי

שומר - בשבש

סלרי = תרד = כרפס

ירקנים, בלי לזלזל...

אני הסתבכתי עם השמירה -שומר

ואני לא מומחה לירקות

פשוט כל פעם שהבאתי לאשתי X במקום Y נאלצתי לכתוב 100 פעם

כוסברה זה לא פטרוזיליה וכדומה ....

אבל היה נשמע לי פשוט מדי

עצם קטן ופה בה= צמד חמד!

אולי פשוט גם זה נכון בטעות??

את הצמד הזה

רק בזכות אממ.... לא הייתי מגדירה ידע כללי שלי...
אלא....

וואי, איזו חכמה!

עצם= טימיא

עצם קטן= טימון....

פה= פום

פה בתוכה= פומ בה...

קיבלתי הכוונה...
אחרת אין סיכוי שהייתי עולה על זה!!

רון הוא החכם פה.. 

קטן ובה..

והצד השני של המשוואה הוא אותה מילה (או צמד) רק בהגדרה אחרת?

ליעל..

זה פשוט כמו לגלול ספר תורה מ"בראשית" ל"וזאת הברכה"...

אולי בדף חדש אצליח יותר מכאן

אבל לגולל הכל כל פעם מחדש........

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

קשוט עצמך תחילה.

הפוסל במומו פוסל.

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

1. אוהב לרדת על בנות [משו מציק לו, כך זה נשמע..]

2. חכמולוג אמיתי

3. אוחז מעצמו פחד

4. שנון

5. תופתעו לשמוע - יש לו קטע דיסקרטי

6. רוצה לתקן את העולם. בכל מחיר. בדרך כלל בדרך הקשה

7. ידען גדול

8. יודע להקשיב!! [כמה מפתיע..]

9. איש טוב!

10. ירא שמיים

11. מכור למילה 'הבלים' [כנראה מזכיר לו משו שהיה מעדיף לשכוח..]

12. אוהב לעזור

13. הדם עולה מהר למח

14. כשהוא מחוץ לתמונה ורק אז - הוא מגלה אמפתיה מיוחדת לחלשים...

15. ומשפט המחץ: כריש בין דגיגונים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בהצלחה נקדימון!

מישו מכיר כזה אדם?

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

הגבעונים זה נטו מסירות נפש.

במי שלא, יש כאלו שהמניעים טהורים ויש כאלו שזה מעורבב.

אבל חבר'ה - בבקשה כנות!!!

אל תנופפו בדגלים שלא שלכם!!

יש עניין ומצווה גדולה ליישב את ארץ ישראל ובמיוחד במקומות בהם רוצים אויבים להתיישב ומנסים לגרש אותנו מהם.

זה שזה גם נוח מבחינות מסויימות שולל את המצווה שבזה?

אם כיף לך לשבת בסוכה ואתה נהנה לשבת בחוץ בצל הסכך וללמוד זה הופך את זה לפחות מצווה מאשר מישהו שלא נהנה עושה את זה במסירות נפש? 

מופיע אם זה בת או בן (מסר למחבר או שיחה אישית עם המחבר או אם זה בת מסר למחברת וכו')

למי שרשם בהגדרות שלו את המגדר, מי שלא עשה את זה לא יופיע לו

אבל התכוונתי לתגובה הקודמת שלי, שבה כתבתי למי שכתבה לי 'צודק', שאם כבר אז 'צודקת', חשבתי שמובן מזה שאני אישה

אלוקים יברך את כל המתנחלים

אם אתה באמת רוצה לדעת, אפילו בגבעונים לא אצל כולם זה מסירות נפש,

כמו בכל מקום לא כולם מאה אחוז.

אני גר ביישוב נורמלי וזה לא מרגיש שום התנחלות מיוחדת או הבדל מיישוב שלא מוגדר "התנחלות",

וכמו שכבר כתבו, זה לא חייב להיות מסירות נפש,

מסכים עם @שוקולד לבן. 

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

בסוף המקור הרוחני לקלקול הוא המקור הרוחני לתיקון.

מעניין למה הקלקול תפס יותר מהתיקון

לא מבין ת'שאלה

שמישהו מגיב לתגובה שלי. 

העיגולים האלה, באלכסון או ישר...משהו כזה.

תודה!

נקודה אדומה 🔴 מלאה: תגובה עם טקסט

טבעת אדומה ⭕️ : הודעה עם כותרת בלבד ללא טקסט בגוף התגובה 

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

זה לא ממש דיכאון כי אני לא סובל או משהו. זה לא שאין לי כוחות, או שאני לא נהנה מהדברים שאני בדרך־כלל נהנה מהם (מבחר מאוד מצומצם, אבל לא נורא).

פשוט אני מרגיש שכבר הספקתי את כל מה שרציתי ומעבר לזה, כך שכל השאר בונוס.

אנחנו חיים בעולם מאוד מהיר שבו אפשר לחוות אינספור חוויות תוך זמן מאוד קצר, יחסית.

בעבר, בן־אדם היה חי בשטייטעל, מתחתן בגיל 18 עם רוח'לע, מוליד 50 ילדים, מדי פעם נוסע ללייפציג ליריד כדי לגרד כמה זהובים או אדומים, לומד גמרא, וזהו בערך. אולי מכיר קצת אנשים מהשטייטעל או מהעיירות הקרובות ומדבר איתם פעם באף־פעם. מקבל מכתב "גיה"ק הגיעני לאחר כמה חודשים..."

לא יודע, סיימתי לימודים, טיילתי כמעט בכל מקום בארץ, הייתי בחו"ל, קראתי הרבה ספרים, סיימתי את כל מה שרציתי ב"bucket list" שלי (באופי שלי אני מסתפק במועט)

אין לי עוד משהו מיוחד שאני משתוקק אליו

"נער הייתי גם זקנתי"

"הסכנה הגדולה ביותר עבור רובנו היא לא שהמטרה שלנו גבוהה מדי ונעצור לפני שנגיע אליה, אלא שהיא נמוכה מדי ואנחנו אכן משיגים אותה."

בקיצור, השמיים הם הגבול ואפשר לחלום בגדול ולהגשים בגדול, ככה לפחות עם בני האנוש, לא יודעת איך זה עובד עם חתולים זמניים(:

ומה ההבדל בין להגשים בגדול לבין להגשים בקטן?

אפשר ורצוי ומומלץ לחיות כל יום בפני עצמו אבל לחיות אותו טוב. למצות אותו היטב ונכון.

מה בדבר התנדבות? יודעת שלא נשמע אטרקטיבי , במיוחד לאנשים צעירים, אבל זה

כן נותן סיפוק; להעניק משהו למישהו. ויש המון תחומים; כל אחד ומה שמתאים לוץ

עשית המון דברים אמנם. להנאתך. אולי הנפש שלך משתוקקת להעביר ידע/נסיון

כל כישור שיש לך - לאחרים?

סיזיפי, אבל נותן תחושה נחמדה (לאו דווקא עצם ההתנדבות, אלא התוצאה שלה)

ונראה לי שאני יחסית עוזר לאחרים, לא יודע? במה שאני יכול?

איני מרגיש "ריק" או משהו, פשוט אדיש ושָלֵו.

הרי כתוב: כל מי שיש לו מנה רוצה מאתיים....נכון?

אין כזה דבר, עד כמה שאני מבינה, להספיק הכל; אולי במבט לאחור בגיל

119. החיים זורמים. כל נשימה. כל דקה. 

שיעמום מתמשך ....אי סבל....יש אולי סוג של אדישות-דיכאון

כזה במעמקים. 

אם יש שמחת חיים, ציפייה לעוד, תקווה - ואת זה מכנים בונוס, זה נשמע

בסדר. 

אגב, אולי הגיע הזמן להסיר את הזמני מהחתול?

אולי לא הספקתי את כל מה שיש לחוות בעולם, אבל זה לא שאני רוצה לחוות את כל מה שיש בעולם. מה שרציתי, הספקתי. מה שאיני רוצה, איני רוצה.

אין לי ממש ציפייה לעוד כי זה לא משנה לי. אפשר כך ואפשר כך.

אני בהחלט אדם אדיש מאוד. יש בזה גם יתרונות מסוימים.

לא יודע, זה פשוט כמו להרגיש שבע. כשנכנסים שבעים לסופרמרקט, רוצים לקנות פחות דברים. אם יש לי כל מה שאני צריך בבית, אני לא קונה כלום.

החתול הוא זמני לנצח.

א. עד כמה כל הדברים הנחמדים שהעולם מציע לנו, מתמצים לנו. במוקדם או במאוחר. דווקא

במחשבה שניה, אפשר לראות בכך דבר חיובי.

ייתכן שבגלל שלך הם התמצו מהר, יש לך תפקיד אחר, או משהו אחר שעשוי למלא אותך.

משהו רוחני אולי? הדבר היחיד שלא מתמצה זו התורה וקיום המצוות - איזו מצווה חביבה

במיוחד. לא?

אולי ללמוד יותר? אולי ללמוד אפילו כדי לקבל תפקיד רוחני איזה שהוא, משרה רוחנית

ששכרה הרוחני, הסיפוק שתביא - בצידה?

אולי לחלק את היום כך שיהיה מגוון לך - ללמוד (כל אחד עד כמה שהוא מסוגל)

היכן שליבו חפץ, מה שליבו חפץ  וחלק עזרה איזו שהיא לזולת?

ואולי, או בנוסף (או בינתיים במקום ולפני), כן לנסות לתהות על הרגשת האדישות?

אולי זה יושב על משהו מטריד או כואב שקשה ל התמודד איתו, אז עושים כל מיני

דברים כדי להבליע? או חוסמים את הרגש המטריד ובכך חוסמים גם את ההרגשות

הרעננות, סקרניות, חיוניות יותר?

אמרת שהיית "דלוק" על מישהי; ז ה  לא אדישות!

ואולי אתה עדיין איתה במחשבה, בלב, מתאבל ולא מוכן ולא רוצה

להתנער, לשכוח ולהמשיך הלאה?

 אנו לא הכי אובייקטיבים לגבי עצמנו, כידוע. תמיד עדיף חברותא

שישקף לנו, שיסייע לנו להבין את עצמנו....אפילו אם זה בשכר.

סליחה על הפסיכולוגיה בגרוש. כסבתא, יש לי מעט נסיון עם

כאלה (זה לא אומר שזה פתור ואני מתמודדת עם זה טוב, אבל מהצד -

ובאופן שכלי, יותר קל לראות את זה), וגם כאשה;

נשים יותר פותחות זו בפני זו קשיים, התלבטויות, כאבים,

אכזבות, תקוות נסתרות....במיוחד חברות כנות וטובות.

גברים פחות עושים זאת, אני חושבת. לא?

,

סתם מעניין, אם הקשר עם ההורים, המשפחה, חי יותר?

משמח יותר?

תמיד זה מגיע לסוף, לכל הרוחות - מה עם לבקש

ולהתחנן להשם? שיראה לך כיצד לפתוח חודה

של מחט בתוך שוויון הנפש הזה?

וכמובן כמובן, אולי אני טועה ומשליכה עליך

משהו....

שבוע טוב וחג שמח!

ב"ה אני עושה חיל בחלקה הקטנה שלי, וגם היום שלי נכון לעתה ב"ה מחולק מצוין בין הדברים האלה.

משרה רוחנית אינה מתאימה לי הייתי שם והרגשתי שזה לא בשבילי בכלל.

לגבי המקור לכך אני מניח שחלק מזה טמון בחוויות מהעבר, חלק בפילוסופיה, וחלק מזה פשוט באופן שהמוח שלי פועל מבחינת דופמין או משהו כזה. לא יודע, אני לא ממש סקרן. זאת אומרת, אני כן לומד הרבה דברים חדשים, אבל אני יכול גם בלעדיהם, זה לא שזה ממש משנה לי כך או כך.

לגבי ידידתנו, נע, זה לא ממש ככה. מזמן כבר המשכתי הלאה. הפוך: דווקא התחושה שלי היא תחושה של מיצוי (לא ש"נמאס" => אלא שכבר "מיציתי" ונהניתי מהידידות הזאת כפי שרק אפשר).

הייתי הרבה אצל אנשי מקצוע, התחושה שלי הייתה שאני די שונה ממה שהם רגילים אליו... אבל המסקנה הכללית היא שכל־עוד לא רע לי עם מי שאני, אין טעם לחשוב שאני חולה יותר ממה שאני.

לגבי המשפחה, לא ממש, אני חי לבד ולא נוטה ליזום שיחות או להתעניין באחרים, נחמד לי מאוד בשקט של עצמי.

איני יכול להתפלל על משהו שאיני רוצה... אני מתפלל על דברים שאני צריך, כמו פרנסה, שלווה, שמירה וכן הלאה. איני יכול להתפלל "ריבונו של עולם, עזור לי שתהיינה לי המון תאוות ורצונות ותחושות חוסר, ביחס לדברים שלא רציתי עד עתה"...

לא יודע לגבי גברים ונשים, הכרתי כאלה וכאלה...

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

התנדבות. למרות שזה לא נשמע מושך. זה נותן הרגשה של

אני שווה. עושה משהו נכון וטוב.

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני

אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות