רק רציתי להקפיץ את השירשור, זה נשמע נושא כואב שחייבים לעזור!

אני לא יודע לעזור כאן.

ילד שגדל בבית הורים מכים יש לו יותר סיכוי,

אבל בוודאי לא מוכרח שיהיה אב מכה.

יש לו יותר מודעות ויותר רצון לתקן אבל ניסיון יותר קשה

עם כל ניסיון ה' מוריד גם כוחות.

הרבה נחת וסבלנות.

לגבי ההורים שלו הרבה תפילות

ואני פה באישי

אני בדרך כלל לא ממליצה. למישי שאני לא יודעת מי היא אבל יש שם המון נשים חכמות..

בהצלחה!!

רק אם היא ניק מוכר וותיק.

בעזרת ה' תעברו את זה.

ותגדלו מזה.

ותצמיחו זוגיות שאף אחד לא יוכל לפרק.

הכי חשוב לשמור על הביחד.

גם אם את מרגישה ניסיונות להפריד.

נסי לא לדבר על ההורים שלו או על הניסיונות של האב להפריד.

המשיכי ב"עשה טוב" - חשבי על פעולות שמשמחות אותו, נסי לתכנן איתו יציאות משותפות רק לכם.

אולי מידי פעם נסי ליזום הליכה לבית הוריו, כדי שלא תהיה תחושה שאת מונעת את הקשר, מין מפגש קבוע של יום קבוע, ואז הצורך כל הזמן ללכת/להיות בקשר עם ההורים יפחת.

וכן,

לכל אדם יש בחירה חופשית איך לחיות את חייו.

בעלך גדל בבית קשה - מה שאומר שיש לו אופי חזק, שיש לו אפשרות לנצח הכל ולהתמודד.

ואם התחתנת איתו - זה אומר שגם לך יש הכוחות לכך.

מאמינה בכם.

בעל מכה הוא לא יהיה,

אבל אתם שניכם חייבים להציב גבולות ברורים מאוד מאוד ביחס והחיבור שלכם להוריו,

[וגם להורייך. אסור לתת לו את ההרגשה שהוא מגיע מבית דפוק ואת כלית המעלות. גם כי זה לא נכון וגם כי זה לא יפעל את פעולתו ויצור אצלו מגננה שאותה יהיה קשה להתיר]

וה' הטוב יהיה בעזרכם

על סמך כמה שורות שקראת? זה נראה לא אחראי!

יש מקרים שצרכים יעוץ אמיתי!

פורום זה נהדר לתמיכה אבל אסור שזה יחליף יעוץ מקצועי!!! (במיוחד כשכל מה שאנחנו יודעים על המקרה זה מכמה שורות שהיא כתבה!)

אנונימית יקרה! כדאי לך ללכת ליעוץ מקצועי!!

(סליחה שאני מתערבת בפורום לא לי, הייתי חייבת!!)

שלום .

ראשית מרגישה צורך גדול לחזק ולומר יישר כח על העלאת הנושא שמטריד אותך.

רבים רבים סוחבים איתם קשיים בזוגיות שהולכים ונהיים מורכבים יותר ויותר ופונים לעזרה במצב בו כבר קשה לעזור.

אשרייך שאת נזעקת בזמן לייצב את הבניה הכ"כ חשובה שלכם!!!.

כמה חודשים לנישואין ונראה שאת מודעת מאוד למציאות הבריאה של זוגיות ולצורך בחיזוק התא הפרטי בכדי לעמוד בסערות מבחוץ.

לא, לא כל בן לאבא מכה נהיה בעל מכה , אבל חשוב להדגיש שצריך מודעות ועבודה  של מי שחווה במשפחתו מציאות קשה ע"מ לא לחזור על דפוסים אותם ראה וחווה בבית.

את מתארת בעל רגיש ועדין ובעז"ה החוויות שעבר רק יחזקו אותו בדרך החיובית ומה שעבר יהיה לימוד בדרך השלילה.

ה'טעויות' שאת מתארת של שיתוף המשפחה בקשיים שלכם ומעורבות יתר של המשפחה בקן הפרטי שלכם , הינם נושאים חשובים שצריך לברר אותם יחד בשלב זה.

אני ממליצה מאוד ללכת יחד  ליועץ נישואים לכמה פגישות ע"מ להעלות את הדברים ולגבש נורמות פעולה שמתאימות לשניכם.

לעיתים יעוץ זוגי נשמע לזוגות צעירים מאיים ולא קשור אליהם, אך מנסיון - זוגות שתופסים את הדברים בזמן ומלבנים יחד בעזרת אדם מקצועי, מצליחים להתגבר על הקשיים ולפתח תקשורת המאפשרת בניה חזקה ומשמעותית של הזוגיות בהמשך.

הצעתי, למצוא זמן רגוע ולדבר איתו על ההרגשה שלך של קושי שאתם נמצאים בו ומתוך חיבור עמוק ורצון שיהיה בינכם הכי טוב שאפשר את מציעה להעזר בגורם מקצועי שיעזור לכם 'לחזק כמה ברגים רופפים'.

יש סוגים רבים של יועצים- תורניים יותר ופחות/ נשים גברים וכד', תני לו לבחור את סגנון שמתאים לו ואיתו ירגיש בנח.

חזקי ואימצי!

אשמח לעזור בהכוונה אם צריך.

תזכרי שאת בת יחידה של ה' יתברך!

כל קושי וכאב שה' נותן הוא בשביל ורק בשביל שנפנה אליו בתפילה.

תרגילי את עצמך להתבודדות ולבקשת עזרה באופן ישיר ובמילים

שלך מה' בדיוק מהמקום בו את נמצאת ואיך שאת מרגישה.

את זה ה' אוהב יותר מהכל ואת תרגישי, בהבטחה, שהוא מתחיל

לענות לך ולכוון אותך איך לנהל את העניינים קדימה כדי שהכל

יהיה רק לתועלת.

לא צריך להיות ברסלבית כדי לדבר עם ה'. זו מתנה שנתן ה' לכל יהודי!

בדיבור עם ה' הדמעות הן כ"סנו ממיס כאבים"

הכל אני אומרת עם הרבה ניסיון של עבודה עם עצמי ועם אחרות!

זה לא עושה לך טוב

מי שגדל בבית כזה, אין שום גזירה שיהיה כך.

הוא יכול לראות כמה זה לא היה טוב, ולהחליט שהוא רוצה לנהוג הפוך.

בנוגע לנקודה השניה - את צודקת בהגדרת הבעיה: זו באמת היתה טעות לספר להם; מה שאבא שלו מציע לו, זה נורא

ואיום, מזיק לבנו בלי להבין שזה מה שהוא עושה.

אולי כדאי שתשבו ביחד (ואם יש אדם גדול ששניכם נותנים בו אמון - אפשר ביחד איתו), ותחליטו שהכי חשוב לשניכם

זה הבנין שלכם ביחד. תראו אם זה מוסכם וברור. אם כן, מי שמסית נגד זה - מקלקל ממש לשניכם.

גם תחליטו איך אתם בונים ככל האפשר ללא מריבות. למשל, שכאשר מישהו לא מרוצה ממשהו - מדברים. כל אחד

אומר את שלו, ואח"כ רואים איך אפשר ללכת זה לקראת זה.  תסבירו לעצמכם שכך אתם תהפכו את הויכוחים

לדברים בונים.

אח"כ תחליטו מה עושים עם המשפחה. נכון שאי אפשר לנתק לגמרי,  כי הוא קשור אליהם. אבל אתם צריכים

להחליט ביחד, בהחלטה חזקה לגמרי, שבכל מה שנוגע אליכם - אתם כן "מנותקים" מהם. כלומר, אם רק מתחילים

לדבר על עניינים ששייכים אליכם, אומרים בנימוס אבל ברור, שאתם מבקשים לא להיכנס לזה. גם מול האבא.

אם בעלך יעמוד בכך - תוך זמן קצר גם הם יתרגלו.

ואין שום צורך להתנצל שהואלא מגיע אליהם כמו שהיה רווק. זו דרכו של עולם. כעת יש לו את ביתו.

תגיעו אחת לכמה זמן - ובהחלטה מראש שלא נותנים להתחיל אפילו לדבר אתכם על ענייניכם הפרטיים. ושאת כל

העניינים הללו אתם מסדרים בעצמכם.

צריך לערב פה רבנית או מדריכת כלות, ושהם יערבו רבנים שידברו עם בעלך, ועם הוריו.

המון גירושים קורים בגלל ההתערבות של ההורים בזוגיות של הילדים שלהם, במיוחד בציבור הדתי והחרדי זה מאוד מצוי שההורים מתערבים לילדים וזה מזיק.

אני אישית מכירה זוג חרדי שההורים התערבו להם בחיים ואיימו על שלום הבית, ובעצת רבנים ומדריכים הם היו צריכים להרחיק ונסעו לגור במקום רחוק מההורים.

הרבה נשיקות וחיבוקים...

ומאחלת לך הצלחה רבה

המשפחה של בעלי בתחילת נישואינו היו מתערבים בכל דבר. כיום ( 10 שנים אחרי) חמותי מודה בזה שהיא הגזימה מאד.

ההצלה שלנו הייתה שגרנו רחוק מהמשפחות שלנו ( בגלל הלימודים של בעלי ) ואז באופן טבעי ביקרנו אותם פחות וכך יכלנו גם להתמקד בבנייה של התא המשפחתי שלנו.

תאמת כל המשפחה שלו גרושים אין שם זוג אחד נומאלי...

תודה ממש מאד עזרתם לי כולכם!

בנתיים אנחנו מנסים לשקם את מה שהיה מקווה שנצליח להתרומם מיזה...

אנונית יקרה!

מה שכתבת נגע לליבי ממש.

אני מכירה סיפור דומה - חברה שלי מהמכללה (אני בטחה שהיא תסכים לפרסם-כי ב"ה היום היא כבר נשואה מחדש). הבחורה התחתנה עם בחור יתום מאב ממשפחה חילונית, האמא התערבה לכל הילדים בחיים בהצלחה מרובה-כולם גרושים, כדי שלא תישאר לבד בבית (לא יודעת אם זה היה לה במודע או לא במודע). מה לעשות שלהרוס לבן שחזר בתשובה היה הרבה יותר קשה, צד שני זה גם היה כואב לראות מישהו שמצליח להקים משפחה נורמלית. הם גרו רחוק מההורים של שניהם אבל בטלפון היא ידעה לסכסך ביניהם יפה מאוד (למשל, כשהם היו אצלה בשבת ואצו לטייל בליל שבת יחד-אמרו להם שזה לא יפה מצידם..). בסופו של הסיפור -יום אחד הגיעה רכב (כנראה של האח - היו גם אחים שסכסכו בסיפור) והעמיס את תכולת הדברים של הבעל והבעל עזב אותה לעיניה הבוכיות...ההמומות... היא לא חשבה שזה מה שיקרה..

דיברתי איתה באותה תקופה רבות (היא היתה איתי ביחד בחדר במכללה כמעט שנתיים וגם למדה איתי והכרנו טוב), ניסיתי לתמוך. הבחורה עדינה מאוד, האחרונה שהיית חושבת שזה (=הגירושין) יקרה לה. אחד הדברים שהיא אמרה לי בשיחות אלו, והיא אדם מאוד ישר: היא נרגישה שיש לה גם אחריות על מה שקרה. היא היתה צעירה בשנים הראשונות והקשות ביותר של התואר הראשון ולא היתה פנויה לבדוק מה המצב של הזוגיות שלהם וכיצד היא מתדרדרת. כאשר התפקחה היה מאוחר מדי!!

אני לא כותבת כדי להפחיד או להדאיג אלא רק כדי להמריץ אתכם לעשות משהו בנידון..

אני גם באופן אישי אשמח לעזור (בהתנדבות).

את מוזמנת להרים טלפון:

02-5023534

050-7698948

ואם את לא מצליחה לתפוס אותי-תשאירי הודעה (אפשר גם SMS) ואחזור אלייך בעז"ה.

רק אור וטוב!

שרית 

את מתוקה שרית.

אהובה אני בדכ לא מגיבה אך זה כל כך צרם לי וכאב

זוג שלא יודע מימינו ומשמאלו כבר מחריבים אותו???

מה שעלה לי :

א עשו לכם רב !לא להתבייש שמבין בנפש ,תתפללו על זה ...

ב עשו הכל שלא יהיו בניכם סדקים ברגע שיש סדקים מתחילה ההצגה ואנשים מתערבבים בקשר שלכם יש לכם חומה שלא מדברים איתו עלייך וההפך.

אתם בתהליך של בניית קשר שיחות נפש קבועות לימוד קבוע יעזור

לבנייה ללא סדקים ויותר מזה בניין מפואר...

תקווה שהואלתי

בתפילה לשנים טובות ומלאות בטוב

ח

חותם על כל מילה

בהצלחה...

אני ממליץ להפנות את השאלה לרב שמעון בן שעיה באתר מורשת שיגיד לכם מה לעשות :

http://www.moreshet.co.il/web/shut/advancedSearchResult.asp?i=0&nop=20&WholeWord=0&aw=&shut=&rabonim=10462

האם ניתן לעניין אתכם בלשקול יעוץ זוגי

יעוץ זוגי חינם ע"י סטודנטים ליעוץ זוגי במדרשת אמונה
במסגרת הפרקטיקום
לפגישות בירושלים והמרכז

עצם המסגרת שמאפשרת בצורה בטוחה להביא את הדברים ,את המטענים, וכל מה שעומד מאחורי תחושות התיסכול
המסגרת , מטרתה לאפשר את הסביבה הבטוחה להוציא ,לנתח את הגורמים ולתת לזוג להמציא את הפתרונות בעצמו

לפרטים פנו באישי  או למייל

haimhod@gmail.com

אבי איש מקסים, צדיק ועדין נפש!!!!! אני לא מסכימה עם הדיעה שמי שגדל בבית קשה ייצא גם אב קשה!!! הכל תלוי ברצון הטוב של האדם ובמבט שלו על החיים!!!!

ב"ה

אין לי יותר מדי מושג בענייני נישואין, אז, עיצות כנראה אתקשה לתת.

אולם, התחושות שעולות לי מהקריאה לא נותנות לי לשבת מול המסך ברוגע.

אם יש משהו שכן אוכל לומר לך זה המון ב"הצלחה.

יש לי אמונה חזקה שתצליחו.

^_^

הצלחתי !

גם לי אין כל כך מה לעזור לכותבת השרשור

אבל לקרוא את התגובה שלך עשה לי ממש טוב .

ישר כח

כדאי לפנות ליועת נישואין מנוסה, שילווה אתכם בפיתרון הבעיה. פעמים רבות יועצים כאלו עוזרים מאד, וזה שווה את העלות הכספית. אל תפחדו מסטיגמות שקיימות לפעמים כלפי מי שהולך לייעוץ כזה. בהצלחה רבה, בברכת וישם לך שלום..

וגם מעט כשהוא חוזר מהתפילה.

ועוד יותר כשהוא מחליט איזה דבר טוב.

והעיקר תורה מרב שדרכיו מאירות גם לך !

הבחור צריך להבין שהוא גדול והוא צועד עם אשתו. אם הוא לא מבין זאת - הוא בבעיה.

מעיקר הדין אחרי חתונה הבחור אמור לעזוב את הוריו כמו שאומר הפסוק. זה שהוא מבקר אותם עדיין- שיגידו תודה.

ואם ההורים שלו לא מבינים זאת ומנסים להפריד, צריך להסביר להם בנחישות וברגישות שאת עדיפה על פניהם, ואם הם ימשיכו- הוא יעזוב אותם.

יישר כח לכל אלו שמציעים ייעוץ אתם חייבים ליווי צמוד ומקצועי של יועץ נישואין וכמובן רב גדול

אם אתם לא מוצאים את מוזמנת לפנות אלי באישי ואקשר לך מישהו מעולה מאזור ירושלים.

אם השם לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו

כמובן שאין להורים שום זכות להתערב בחיי הנישואים של ילדיהם !!!!!!!!!!!!!!

שבי עם בעלך לשיחת נפש אמיתי והסבירי לו כמה זה מפחיד אותך. הסבירי לו את כל החששות שלך ובקשי ממנו שביחד תחשבו מה לעשות. וכן, מותר לך אפילו לדרוש ממנו שלפחות לתקפות מה, יתנתק מהמשפפחה שלו. עם כל הכבוד להורים שלו, עכשיו הקשר שלו איתך הרבה יותר חשוב, ואם חשוב לו ממך, עליו להבין שבשביל להנמיך את החששות עליו להודיע לאביו שעד שלא יפסיק במהלכים השטניים, הוא פשוט לא יבוא לבקר! חד וחלק! ואם אבא שלו לא יבין אחרי זה - זה אומר שהוא כבר באמת בבעייה קשה, ותצטרכו לדון מה עושים אחרי זה. והכל לנסות כמה שיותר ברגישות, אך לא לפחד בנחישות.

אני מגיב ככה למרות שכתבת רק כמה שורות וממש אי אפשר לדעת מה הולך שם בפנים אם לא מכירים את הנפשות הפועלות וכו', אבל בכל זאת, מהתיאור שאת מעלה, כדאי לשקול את האפשרות שצעתי, ובכלל - תמיד טוב לשתף את בן/בת הזוג בחששות לגיטימיות שעולים בנוגע לקשר. זה יכול רק לתרום לקשר (כי אם זה יחליש את הקשר, משמע שהקשר לא בריא מלכתחילה, ואני רוצה להאמין שזה לא ככה...ואני בטוח שגם את).

ב"הצלחה!!!

אני יודעת שהרב ברום מישיבת שילה מתעסק עם עזרה בנושאים הללו או שהוא יפנה אותך למי שמבין בעניין

אל תשאירי את זה ככה! זה יפרק לכם את המשפחה

זה המספר של הרב ברום 0545649131

בעלי גדל בצל אבא מכה שאף פעם לא הראה גילויי חיבה. הוא אפילו ראה אותו מכה את אמו. בגיל צעיר הוא ידע שברגע שיהיה בן 18 יחפש דרך לעזוב ולעמוד ברשות עצמו. וכך עשה.

הוא ידע שיתחתן בגיל מאוחר, כי לא ראה אצל הוריו סיבה מעודדת נישואין. גם אחיו רובם גרושים.

הוא אכן התחתן בגיל מבוגר, לאחר שעלה לארץ והתרחק מהוריו. וזה היה טוב. בהתחלה הוא לא היה רגיל לגיליי חיבה ונרתע מליטוף וחיבוק. בהמשך הוא נתן לי ליטוף עדין ביד, כשזה בשבילי. בהמשך, לאט לאט הוא למד שיש ליטוף ומגע של חיבה, להבדיל ממגע שגורם לכאב, המגע היחיד שקיבל מאביו ואמו (שסבלה בבית הוריה ולכן התחתנה מוקדם כבריחה מהוריה, ולכן סבלה בשקט מבעלה וחששה מהמחשבה לעזוב אותו שמא תישאר לבד. וכל נשארה איתו והביאה לעולם ילד אחרי ילד לחיים במשפחה ממש לא נורמלית, שבה האב שולט ומחליט בכח הזרוע).

משך הזמן הוא הסתגל למגע נעים של חיבה ולמד להעניק ולקבל. 

מאחר שראה את אביו מכה, הוא לעולם לא ירים יד על אשתו או על ילדיו. לעולם!

אבל, במצב שנוצר כדאי שידע לאן לתעל כעסים. כדאי ללכת ליעוץ כדי שאם יקלע לתנאי לחץ, לא יוציא את הלחץ על אשתו או ילדיו. ואם תגורו רחוק מההורים יהיה תירוץ לביקורים לא סדירים ואפשרות לבניית זוגיות בריאה ובית נאמן בישראל.

בציווי הרווחה.

תתפלאי לגלות כמה בוגרים שיצאו משם הפכו לבני זוג והורים מדהימים על אף מה שראו בבית.

ודווקא בגלל מה שראו הם נחושים יותר שאצלם זה לא יקרה!

מכירה אישית זוג כזה שהלוואי לכל נשות ישראל בעל מעריך ואבא אוהב כזה שיצא מבית של אבא אלים ואלכוהליסט.

ואני לא מדברת על מקרים בודדים.

עצתי: עשי הכל בדרך העדינה ע"מ להרחיק אותו מעט מהוריו ולתת לו צ'אנס לראות כמה טוב יש בך.

וממילא עם הזמן הוא יידע לעמוד מול הוריו ולהגן על כבוד אשתו.

תצליחו!

שלום!

אני מזועזעת לשמוע את סיפורך!!! 

אני רוצה להגיד לך מנסיון אישי וכואב מאוד שהייתי נשואה לבעל שהיה מאוד מחובר להורים שלו ומאוד תלותי בהם והם ממש התערבו לנו בחיים והוא לא היה מודע לבעייה הזאת, והוא היה בן אדם בלי אישיות שכל דבר רק לפי ההורים שלו ובעצם רצה לעשות מהבית של ההורים שלו העתק הדבק וככה זה גרם לזה שאני הרגשתי שהוא הרבה יותר מעריך את ההורים שלו ממני וכל דבר הכי אישי בינינו היה מספר להם, אני מידי פעם הייתי מזהירה אותו שלא יספר להם מה שקורה בינינו ושלהורים אסור להתערב בחיים של הזוג ובטח לא לזוג צעיר בשנה הראשונה, ובאמת התלות הזאת בהורים שלו גרמה לזה שבלי שידעתי הוא הלך להתייעץ עם אמא שלו על משהו שהיה בינינו וככה היא דחפה אותו להתגרש ופשוט יום אחד הוא קם והלך מהבית ושלח הודעה שהוא הלך להורים שלו ובעצם בהודעה אמר שחיינו המשותפים הסתיימו. 

מטרתי היא לא להלחיץ אותך,איני יודעת מי את אבל אחרי מה שעברתי ממש כואב לי לשמוע סיפורים כאלה מכל אחד ואני ממש מקווה שאף אחד לא יעבור את מה שאני עוברת, אבל באמת ההורים של הבעל ובמיוחד כאלה שלא יציבים בנפשם יכולים לעשות הכל כדי לגרום נזק לזוגיות ואתם בתחילת הדרך, זה לא יהיה פשוט אבל הרבה אנשים מפחדים לקחת עזרה מגורם חיצוני, ואם אתם שניכם רוצים לעזור לעצמכם אז קחו את עצמכם בידיים! נישואין זה דבר יקר ותשמרו על זה! צריך לקחת מישהו/מישהי ממש טוב עם הרבה רצון לעזור לכם וכמובן שיהיה מישהו ממש נטרלי ולא מהמשפחה! קודם כל צריך מלא תפילה ואמונה שתצליחו בזה, ואז לקחת מישהו שבאמת יכול לעזור לכם, אם את רוצה אני יכולה להמליץ לך על כמה שאני מכירה באופן אישי, תשלחי לי מסר אם תרצי, כמו כן גם צריך להיזהר לא ללכת ליועץ נישואין שאת לא יודעת אם באמת הוא מקצועי, כי יועצים אמיתיים זה כאלה שהם יעשו הכל כדי להציל את חיי הנישואין שלכם ויועצים מזוייפים יכולים לעשות נזקים בלתי הפיכים....

מאחלת לכם הרבה הצלחה שבע"ה תזכו לצאת מהמצב הזה ולבנות ביחד זוגיות טובה לאורך ימים ושנים!

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?