רק רציתי להקפיץ את השירשור, זה נשמע נושא כואב שחייבים לעזור!

אני לא יודע לעזור כאן.

ילד שגדל בבית הורים מכים יש לו יותר סיכוי,

אבל בוודאי לא מוכרח שיהיה אב מכה.

יש לו יותר מודעות ויותר רצון לתקן אבל ניסיון יותר קשה

עם כל ניסיון ה' מוריד גם כוחות.

הרבה נחת וסבלנות.

לגבי ההורים שלו הרבה תפילות

ואני פה באישי

אני בדרך כלל לא ממליצה. למישי שאני לא יודעת מי היא אבל יש שם המון נשים חכמות..

בהצלחה!!

רק אם היא ניק מוכר וותיק.

בעזרת ה' תעברו את זה.

ותגדלו מזה.

ותצמיחו זוגיות שאף אחד לא יוכל לפרק.

הכי חשוב לשמור על הביחד.

גם אם את מרגישה ניסיונות להפריד.

נסי לא לדבר על ההורים שלו או על הניסיונות של האב להפריד.

המשיכי ב"עשה טוב" - חשבי על פעולות שמשמחות אותו, נסי לתכנן איתו יציאות משותפות רק לכם.

אולי מידי פעם נסי ליזום הליכה לבית הוריו, כדי שלא תהיה תחושה שאת מונעת את הקשר, מין מפגש קבוע של יום קבוע, ואז הצורך כל הזמן ללכת/להיות בקשר עם ההורים יפחת.

וכן,

לכל אדם יש בחירה חופשית איך לחיות את חייו.

בעלך גדל בבית קשה - מה שאומר שיש לו אופי חזק, שיש לו אפשרות לנצח הכל ולהתמודד.

ואם התחתנת איתו - זה אומר שגם לך יש הכוחות לכך.

מאמינה בכם.

בעל מכה הוא לא יהיה,

אבל אתם שניכם חייבים להציב גבולות ברורים מאוד מאוד ביחס והחיבור שלכם להוריו,

[וגם להורייך. אסור לתת לו את ההרגשה שהוא מגיע מבית דפוק ואת כלית המעלות. גם כי זה לא נכון וגם כי זה לא יפעל את פעולתו ויצור אצלו מגננה שאותה יהיה קשה להתיר]

וה' הטוב יהיה בעזרכם

על סמך כמה שורות שקראת? זה נראה לא אחראי!

יש מקרים שצרכים יעוץ אמיתי!

פורום זה נהדר לתמיכה אבל אסור שזה יחליף יעוץ מקצועי!!! (במיוחד כשכל מה שאנחנו יודעים על המקרה זה מכמה שורות שהיא כתבה!)

אנונימית יקרה! כדאי לך ללכת ליעוץ מקצועי!!

(סליחה שאני מתערבת בפורום לא לי, הייתי חייבת!!)

שלום .

ראשית מרגישה צורך גדול לחזק ולומר יישר כח על העלאת הנושא שמטריד אותך.

רבים רבים סוחבים איתם קשיים בזוגיות שהולכים ונהיים מורכבים יותר ויותר ופונים לעזרה במצב בו כבר קשה לעזור.

אשרייך שאת נזעקת בזמן לייצב את הבניה הכ"כ חשובה שלכם!!!.

כמה חודשים לנישואין ונראה שאת מודעת מאוד למציאות הבריאה של זוגיות ולצורך בחיזוק התא הפרטי בכדי לעמוד בסערות מבחוץ.

לא, לא כל בן לאבא מכה נהיה בעל מכה , אבל חשוב להדגיש שצריך מודעות ועבודה  של מי שחווה במשפחתו מציאות קשה ע"מ לא לחזור על דפוסים אותם ראה וחווה בבית.

את מתארת בעל רגיש ועדין ובעז"ה החוויות שעבר רק יחזקו אותו בדרך החיובית ומה שעבר יהיה לימוד בדרך השלילה.

ה'טעויות' שאת מתארת של שיתוף המשפחה בקשיים שלכם ומעורבות יתר של המשפחה בקן הפרטי שלכם , הינם נושאים חשובים שצריך לברר אותם יחד בשלב זה.

אני ממליצה מאוד ללכת יחד  ליועץ נישואים לכמה פגישות ע"מ להעלות את הדברים ולגבש נורמות פעולה שמתאימות לשניכם.

לעיתים יעוץ זוגי נשמע לזוגות צעירים מאיים ולא קשור אליהם, אך מנסיון - זוגות שתופסים את הדברים בזמן ומלבנים יחד בעזרת אדם מקצועי, מצליחים להתגבר על הקשיים ולפתח תקשורת המאפשרת בניה חזקה ומשמעותית של הזוגיות בהמשך.

הצעתי, למצוא זמן רגוע ולדבר איתו על ההרגשה שלך של קושי שאתם נמצאים בו ומתוך חיבור עמוק ורצון שיהיה בינכם הכי טוב שאפשר את מציעה להעזר בגורם מקצועי שיעזור לכם 'לחזק כמה ברגים רופפים'.

יש סוגים רבים של יועצים- תורניים יותר ופחות/ נשים גברים וכד', תני לו לבחור את סגנון שמתאים לו ואיתו ירגיש בנח.

חזקי ואימצי!

אשמח לעזור בהכוונה אם צריך.

תזכרי שאת בת יחידה של ה' יתברך!

כל קושי וכאב שה' נותן הוא בשביל ורק בשביל שנפנה אליו בתפילה.

תרגילי את עצמך להתבודדות ולבקשת עזרה באופן ישיר ובמילים

שלך מה' בדיוק מהמקום בו את נמצאת ואיך שאת מרגישה.

את זה ה' אוהב יותר מהכל ואת תרגישי, בהבטחה, שהוא מתחיל

לענות לך ולכוון אותך איך לנהל את העניינים קדימה כדי שהכל

יהיה רק לתועלת.

לא צריך להיות ברסלבית כדי לדבר עם ה'. זו מתנה שנתן ה' לכל יהודי!

בדיבור עם ה' הדמעות הן כ"סנו ממיס כאבים"

הכל אני אומרת עם הרבה ניסיון של עבודה עם עצמי ועם אחרות!

זה לא עושה לך טוב

מי שגדל בבית כזה, אין שום גזירה שיהיה כך.

הוא יכול לראות כמה זה לא היה טוב, ולהחליט שהוא רוצה לנהוג הפוך.

בנוגע לנקודה השניה - את צודקת בהגדרת הבעיה: זו באמת היתה טעות לספר להם; מה שאבא שלו מציע לו, זה נורא

ואיום, מזיק לבנו בלי להבין שזה מה שהוא עושה.

אולי כדאי שתשבו ביחד (ואם יש אדם גדול ששניכם נותנים בו אמון - אפשר ביחד איתו), ותחליטו שהכי חשוב לשניכם

זה הבנין שלכם ביחד. תראו אם זה מוסכם וברור. אם כן, מי שמסית נגד זה - מקלקל ממש לשניכם.

גם תחליטו איך אתם בונים ככל האפשר ללא מריבות. למשל, שכאשר מישהו לא מרוצה ממשהו - מדברים. כל אחד

אומר את שלו, ואח"כ רואים איך אפשר ללכת זה לקראת זה.  תסבירו לעצמכם שכך אתם תהפכו את הויכוחים

לדברים בונים.

אח"כ תחליטו מה עושים עם המשפחה. נכון שאי אפשר לנתק לגמרי,  כי הוא קשור אליהם. אבל אתם צריכים

להחליט ביחד, בהחלטה חזקה לגמרי, שבכל מה שנוגע אליכם - אתם כן "מנותקים" מהם. כלומר, אם רק מתחילים

לדבר על עניינים ששייכים אליכם, אומרים בנימוס אבל ברור, שאתם מבקשים לא להיכנס לזה. גם מול האבא.

אם בעלך יעמוד בכך - תוך זמן קצר גם הם יתרגלו.

ואין שום צורך להתנצל שהואלא מגיע אליהם כמו שהיה רווק. זו דרכו של עולם. כעת יש לו את ביתו.

תגיעו אחת לכמה זמן - ובהחלטה מראש שלא נותנים להתחיל אפילו לדבר אתכם על ענייניכם הפרטיים. ושאת כל

העניינים הללו אתם מסדרים בעצמכם.

צריך לערב פה רבנית או מדריכת כלות, ושהם יערבו רבנים שידברו עם בעלך, ועם הוריו.

המון גירושים קורים בגלל ההתערבות של ההורים בזוגיות של הילדים שלהם, במיוחד בציבור הדתי והחרדי זה מאוד מצוי שההורים מתערבים לילדים וזה מזיק.

אני אישית מכירה זוג חרדי שההורים התערבו להם בחיים ואיימו על שלום הבית, ובעצת רבנים ומדריכים הם היו צריכים להרחיק ונסעו לגור במקום רחוק מההורים.

הרבה נשיקות וחיבוקים...

ומאחלת לך הצלחה רבה

המשפחה של בעלי בתחילת נישואינו היו מתערבים בכל דבר. כיום ( 10 שנים אחרי) חמותי מודה בזה שהיא הגזימה מאד.

ההצלה שלנו הייתה שגרנו רחוק מהמשפחות שלנו ( בגלל הלימודים של בעלי ) ואז באופן טבעי ביקרנו אותם פחות וכך יכלנו גם להתמקד בבנייה של התא המשפחתי שלנו.

תאמת כל המשפחה שלו גרושים אין שם זוג אחד נומאלי...

תודה ממש מאד עזרתם לי כולכם!

בנתיים אנחנו מנסים לשקם את מה שהיה מקווה שנצליח להתרומם מיזה...

אנונית יקרה!

מה שכתבת נגע לליבי ממש.

אני מכירה סיפור דומה - חברה שלי מהמכללה (אני בטחה שהיא תסכים לפרסם-כי ב"ה היום היא כבר נשואה מחדש). הבחורה התחתנה עם בחור יתום מאב ממשפחה חילונית, האמא התערבה לכל הילדים בחיים בהצלחה מרובה-כולם גרושים, כדי שלא תישאר לבד בבית (לא יודעת אם זה היה לה במודע או לא במודע). מה לעשות שלהרוס לבן שחזר בתשובה היה הרבה יותר קשה, צד שני זה גם היה כואב לראות מישהו שמצליח להקים משפחה נורמלית. הם גרו רחוק מההורים של שניהם אבל בטלפון היא ידעה לסכסך ביניהם יפה מאוד (למשל, כשהם היו אצלה בשבת ואצו לטייל בליל שבת יחד-אמרו להם שזה לא יפה מצידם..). בסופו של הסיפור -יום אחד הגיעה רכב (כנראה של האח - היו גם אחים שסכסכו בסיפור) והעמיס את תכולת הדברים של הבעל והבעל עזב אותה לעיניה הבוכיות...ההמומות... היא לא חשבה שזה מה שיקרה..

דיברתי איתה באותה תקופה רבות (היא היתה איתי ביחד בחדר במכללה כמעט שנתיים וגם למדה איתי והכרנו טוב), ניסיתי לתמוך. הבחורה עדינה מאוד, האחרונה שהיית חושבת שזה (=הגירושין) יקרה לה. אחד הדברים שהיא אמרה לי בשיחות אלו, והיא אדם מאוד ישר: היא נרגישה שיש לה גם אחריות על מה שקרה. היא היתה צעירה בשנים הראשונות והקשות ביותר של התואר הראשון ולא היתה פנויה לבדוק מה המצב של הזוגיות שלהם וכיצד היא מתדרדרת. כאשר התפקחה היה מאוחר מדי!!

אני לא כותבת כדי להפחיד או להדאיג אלא רק כדי להמריץ אתכם לעשות משהו בנידון..

אני גם באופן אישי אשמח לעזור (בהתנדבות).

את מוזמנת להרים טלפון:

02-5023534

050-7698948

ואם את לא מצליחה לתפוס אותי-תשאירי הודעה (אפשר גם SMS) ואחזור אלייך בעז"ה.

רק אור וטוב!

שרית 

את מתוקה שרית.

אהובה אני בדכ לא מגיבה אך זה כל כך צרם לי וכאב

זוג שלא יודע מימינו ומשמאלו כבר מחריבים אותו???

מה שעלה לי :

א עשו לכם רב !לא להתבייש שמבין בנפש ,תתפללו על זה ...

ב עשו הכל שלא יהיו בניכם סדקים ברגע שיש סדקים מתחילה ההצגה ואנשים מתערבבים בקשר שלכם יש לכם חומה שלא מדברים איתו עלייך וההפך.

אתם בתהליך של בניית קשר שיחות נפש קבועות לימוד קבוע יעזור

לבנייה ללא סדקים ויותר מזה בניין מפואר...

תקווה שהואלתי

בתפילה לשנים טובות ומלאות בטוב

ח

חותם על כל מילה

בהצלחה...

אני ממליץ להפנות את השאלה לרב שמעון בן שעיה באתר מורשת שיגיד לכם מה לעשות :

http://www.moreshet.co.il/web/shut/advancedSearchResult.asp?i=0&nop=20&WholeWord=0&aw=&shut=&rabonim=10462

האם ניתן לעניין אתכם בלשקול יעוץ זוגי

יעוץ זוגי חינם ע"י סטודנטים ליעוץ זוגי במדרשת אמונה
במסגרת הפרקטיקום
לפגישות בירושלים והמרכז

עצם המסגרת שמאפשרת בצורה בטוחה להביא את הדברים ,את המטענים, וכל מה שעומד מאחורי תחושות התיסכול
המסגרת , מטרתה לאפשר את הסביבה הבטוחה להוציא ,לנתח את הגורמים ולתת לזוג להמציא את הפתרונות בעצמו

לפרטים פנו באישי  או למייל

haimhod@gmail.com

אבי איש מקסים, צדיק ועדין נפש!!!!! אני לא מסכימה עם הדיעה שמי שגדל בבית קשה ייצא גם אב קשה!!! הכל תלוי ברצון הטוב של האדם ובמבט שלו על החיים!!!!

ב"ה

אין לי יותר מדי מושג בענייני נישואין, אז, עיצות כנראה אתקשה לתת.

אולם, התחושות שעולות לי מהקריאה לא נותנות לי לשבת מול המסך ברוגע.

אם יש משהו שכן אוכל לומר לך זה המון ב"הצלחה.

יש לי אמונה חזקה שתצליחו.

^_^

הצלחתי !

גם לי אין כל כך מה לעזור לכותבת השרשור

אבל לקרוא את התגובה שלך עשה לי ממש טוב .

ישר כח

כדאי לפנות ליועת נישואין מנוסה, שילווה אתכם בפיתרון הבעיה. פעמים רבות יועצים כאלו עוזרים מאד, וזה שווה את העלות הכספית. אל תפחדו מסטיגמות שקיימות לפעמים כלפי מי שהולך לייעוץ כזה. בהצלחה רבה, בברכת וישם לך שלום..

וגם מעט כשהוא חוזר מהתפילה.

ועוד יותר כשהוא מחליט איזה דבר טוב.

והעיקר תורה מרב שדרכיו מאירות גם לך !

הבחור צריך להבין שהוא גדול והוא צועד עם אשתו. אם הוא לא מבין זאת - הוא בבעיה.

מעיקר הדין אחרי חתונה הבחור אמור לעזוב את הוריו כמו שאומר הפסוק. זה שהוא מבקר אותם עדיין- שיגידו תודה.

ואם ההורים שלו לא מבינים זאת ומנסים להפריד, צריך להסביר להם בנחישות וברגישות שאת עדיפה על פניהם, ואם הם ימשיכו- הוא יעזוב אותם.

יישר כח לכל אלו שמציעים ייעוץ אתם חייבים ליווי צמוד ומקצועי של יועץ נישואין וכמובן רב גדול

אם אתם לא מוצאים את מוזמנת לפנות אלי באישי ואקשר לך מישהו מעולה מאזור ירושלים.

אם השם לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו

כמובן שאין להורים שום זכות להתערב בחיי הנישואים של ילדיהם !!!!!!!!!!!!!!

שבי עם בעלך לשיחת נפש אמיתי והסבירי לו כמה זה מפחיד אותך. הסבירי לו את כל החששות שלך ובקשי ממנו שביחד תחשבו מה לעשות. וכן, מותר לך אפילו לדרוש ממנו שלפחות לתקפות מה, יתנתק מהמשפפחה שלו. עם כל הכבוד להורים שלו, עכשיו הקשר שלו איתך הרבה יותר חשוב, ואם חשוב לו ממך, עליו להבין שבשביל להנמיך את החששות עליו להודיע לאביו שעד שלא יפסיק במהלכים השטניים, הוא פשוט לא יבוא לבקר! חד וחלק! ואם אבא שלו לא יבין אחרי זה - זה אומר שהוא כבר באמת בבעייה קשה, ותצטרכו לדון מה עושים אחרי זה. והכל לנסות כמה שיותר ברגישות, אך לא לפחד בנחישות.

אני מגיב ככה למרות שכתבת רק כמה שורות וממש אי אפשר לדעת מה הולך שם בפנים אם לא מכירים את הנפשות הפועלות וכו', אבל בכל זאת, מהתיאור שאת מעלה, כדאי לשקול את האפשרות שצעתי, ובכלל - תמיד טוב לשתף את בן/בת הזוג בחששות לגיטימיות שעולים בנוגע לקשר. זה יכול רק לתרום לקשר (כי אם זה יחליש את הקשר, משמע שהקשר לא בריא מלכתחילה, ואני רוצה להאמין שזה לא ככה...ואני בטוח שגם את).

ב"הצלחה!!!

אני יודעת שהרב ברום מישיבת שילה מתעסק עם עזרה בנושאים הללו או שהוא יפנה אותך למי שמבין בעניין

אל תשאירי את זה ככה! זה יפרק לכם את המשפחה

זה המספר של הרב ברום 0545649131

בעלי גדל בצל אבא מכה שאף פעם לא הראה גילויי חיבה. הוא אפילו ראה אותו מכה את אמו. בגיל צעיר הוא ידע שברגע שיהיה בן 18 יחפש דרך לעזוב ולעמוד ברשות עצמו. וכך עשה.

הוא ידע שיתחתן בגיל מאוחר, כי לא ראה אצל הוריו סיבה מעודדת נישואין. גם אחיו רובם גרושים.

הוא אכן התחתן בגיל מבוגר, לאחר שעלה לארץ והתרחק מהוריו. וזה היה טוב. בהתחלה הוא לא היה רגיל לגיליי חיבה ונרתע מליטוף וחיבוק. בהמשך הוא נתן לי ליטוף עדין ביד, כשזה בשבילי. בהמשך, לאט לאט הוא למד שיש ליטוף ומגע של חיבה, להבדיל ממגע שגורם לכאב, המגע היחיד שקיבל מאביו ואמו (שסבלה בבית הוריה ולכן התחתנה מוקדם כבריחה מהוריה, ולכן סבלה בשקט מבעלה וחששה מהמחשבה לעזוב אותו שמא תישאר לבד. וכל נשארה איתו והביאה לעולם ילד אחרי ילד לחיים במשפחה ממש לא נורמלית, שבה האב שולט ומחליט בכח הזרוע).

משך הזמן הוא הסתגל למגע נעים של חיבה ולמד להעניק ולקבל. 

מאחר שראה את אביו מכה, הוא לעולם לא ירים יד על אשתו או על ילדיו. לעולם!

אבל, במצב שנוצר כדאי שידע לאן לתעל כעסים. כדאי ללכת ליעוץ כדי שאם יקלע לתנאי לחץ, לא יוציא את הלחץ על אשתו או ילדיו. ואם תגורו רחוק מההורים יהיה תירוץ לביקורים לא סדירים ואפשרות לבניית זוגיות בריאה ובית נאמן בישראל.

בציווי הרווחה.

תתפלאי לגלות כמה בוגרים שיצאו משם הפכו לבני זוג והורים מדהימים על אף מה שראו בבית.

ודווקא בגלל מה שראו הם נחושים יותר שאצלם זה לא יקרה!

מכירה אישית זוג כזה שהלוואי לכל נשות ישראל בעל מעריך ואבא אוהב כזה שיצא מבית של אבא אלים ואלכוהליסט.

ואני לא מדברת על מקרים בודדים.

עצתי: עשי הכל בדרך העדינה ע"מ להרחיק אותו מעט מהוריו ולתת לו צ'אנס לראות כמה טוב יש בך.

וממילא עם הזמן הוא יידע לעמוד מול הוריו ולהגן על כבוד אשתו.

תצליחו!

שלום!

אני מזועזעת לשמוע את סיפורך!!! 

אני רוצה להגיד לך מנסיון אישי וכואב מאוד שהייתי נשואה לבעל שהיה מאוד מחובר להורים שלו ומאוד תלותי בהם והם ממש התערבו לנו בחיים והוא לא היה מודע לבעייה הזאת, והוא היה בן אדם בלי אישיות שכל דבר רק לפי ההורים שלו ובעצם רצה לעשות מהבית של ההורים שלו העתק הדבק וככה זה גרם לזה שאני הרגשתי שהוא הרבה יותר מעריך את ההורים שלו ממני וכל דבר הכי אישי בינינו היה מספר להם, אני מידי פעם הייתי מזהירה אותו שלא יספר להם מה שקורה בינינו ושלהורים אסור להתערב בחיים של הזוג ובטח לא לזוג צעיר בשנה הראשונה, ובאמת התלות הזאת בהורים שלו גרמה לזה שבלי שידעתי הוא הלך להתייעץ עם אמא שלו על משהו שהיה בינינו וככה היא דחפה אותו להתגרש ופשוט יום אחד הוא קם והלך מהבית ושלח הודעה שהוא הלך להורים שלו ובעצם בהודעה אמר שחיינו המשותפים הסתיימו. 

מטרתי היא לא להלחיץ אותך,איני יודעת מי את אבל אחרי מה שעברתי ממש כואב לי לשמוע סיפורים כאלה מכל אחד ואני ממש מקווה שאף אחד לא יעבור את מה שאני עוברת, אבל באמת ההורים של הבעל ובמיוחד כאלה שלא יציבים בנפשם יכולים לעשות הכל כדי לגרום נזק לזוגיות ואתם בתחילת הדרך, זה לא יהיה פשוט אבל הרבה אנשים מפחדים לקחת עזרה מגורם חיצוני, ואם אתם שניכם רוצים לעזור לעצמכם אז קחו את עצמכם בידיים! נישואין זה דבר יקר ותשמרו על זה! צריך לקחת מישהו/מישהי ממש טוב עם הרבה רצון לעזור לכם וכמובן שיהיה מישהו ממש נטרלי ולא מהמשפחה! קודם כל צריך מלא תפילה ואמונה שתצליחו בזה, ואז לקחת מישהו שבאמת יכול לעזור לכם, אם את רוצה אני יכולה להמליץ לך על כמה שאני מכירה באופן אישי, תשלחי לי מסר אם תרצי, כמו כן גם צריך להיזהר לא ללכת ליועץ נישואין שאת לא יודעת אם באמת הוא מקצועי, כי יועצים אמיתיים זה כאלה שהם יעשו הכל כדי להציל את חיי הנישואין שלכם ויועצים מזוייפים יכולים לעשות נזקים בלתי הפיכים....

מאחלת לכם הרבה הצלחה שבע"ה תזכו לצאת מהמצב הזה ולבנות ביחד זוגיות טובה לאורך ימים ושנים!

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..