יש לי/הייתה לי חברה מהיישוב, נשואה, שנתנה לי את כל ליבה... תמכה, עודדה, נשמה טהורה!
ואתמול היא אמרה לי שהיא כבר לא יכולה, ושאם אני לא... (תנאי מסוים) היא לא יכולה להמשיך לתמוך בי.
ואני ממש נשברתי...
ואז נהייתה לי שנאה כלפיה...
ואני מרגישה ממש דפוק!
כאילו, אם היא עשתה משהו אחד לא בסדר לטעמי אז אני כבר שונאת אותה?
וזה קורה לי הרבה עם אנשים, שברגע שמשהו לא בסדר ויש ריב או משו כזה, אז אני שונאת.. ומתרחקת..
מין שחור לבן כזה... לא מסוגלת ללכת באמצע...
יש לכם משהו להגיד על זה? עצות? ניתוחים? פרשנות?
אפילו חברה שלך- היא בת אדם
קשה להיות בעמדה של תומכת
לפעמים- צריך את הכוחות האלו- בשביל מישו שקודם... אם זה עצמה או המשפחה שלה או העבודה שלה
היא לא הפסיקה לאהוב אותך
את-
צריכה לחשוב מחדש על איזה קשר יש לך איתה
את אוהבת אותה- או אוהבת את מה שהיא נותנת לך?
(סליחה על הניסוח החריף קצת)
אני מבינה שאת לא רוצה לפרט לנו מה התנאי שהיא הציבה- תחשבי לבד- מהות התנאי מצביעה על משו עקרוני.
אולי כן..מלאך שבא לעזור לי ושדרג לי את החיים....
אבל אני מעריכה אותה על כל רגע שהיא השקיעה בי! באמת!
אין לי מושג אפילו איך אני יכולה להחזיר לה על מה שהיא נתנה לי...
ואת צודקת שאני אוהבת את מה שהיא נתנה לי ולא אותה...
כי זה באמת היה חד צדדי.
היא נתנה לי ואני ספגתי, לא מרוע, אלא מחוסר כוחות.
אבל הרגשתי שאני לא מסוגלת להגיד "אוהבת" באמת.
אין לי דרישות אליה,
אבל אם אני כן מפרטת את המחשבות הילדותיות אולי שעוברות לי בראש,
זה למה ברגע שאני לא הולכת לפי התוכנית שלך, וזה לא פוגע בך, אז אנחנו כבר לא יכולות לדבר?
אפשר לקבל גם את מי שלא הולך בתלם.. ולא מתנהג כמו בנאדם בוגר...
והיה לי קשה שבגלל הרגישות שלה, והשאיפה שלה לאמת, היא לא מסוגלת להמשיך לדבר איתי.
מה שכל כך היה לי טוב אצלה היה בעוכרי בסוף...
את רוצה ללמוד משהו באמת מהחיים האלה... ??
זה אם תתני לה את הנשמה מעכשיו!!!
גם אם את "שונאת אותה"...
ואל תצפי לתרומה...
גם לי זה קרה... אבל הפוך... אני נתתי את הנשמה לבבן אדם והוא החזיר לי *****
את לא רוצה להיות מגעילה כפוית טובה...
תעשי את כול המאמצים לתת לה! לתמוך בה.. לאהוב אותה... להיות החברה הכי טובה!
שאם היא תתקל בבעיה את הראשונה שהיא תתקשר!
כמובן שזה תלוי בך...
ואם את מסוגלת לאהוב ולעשות את זה ממקום אמתי...
וניראלי שזה קורה רק עם האנשים שאנחנו מאוד אוהבים או סומכים עליהם ופתאום כל האהבה והציפיות מתנפצות בפרצוף, וזה כבר לא כזה הדדי אז זה כואב כפליים
אל תרגישי דפוק 
אני כואבת איתך!
בגמילה
אנשים ונשים שעברו טראומה שקשורה לביטחון- פיגוע טרור או מלחמה או משהו כזה
אני יודעת שזה קצת אישי- פשוט תכתבו על חבר שלכם
איך זה נראה ונחווה מבפנים או מבחוץ
אחרי שנה, אחרי עשר שנים, אחרי עשרים ושלושים שנה?
אשמח לכל מידע או סיפור מקרה
בשורות טובות ושמחות
רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.
ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
🤡
אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח
ארץ השוקולדאחרונהזה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
בפועל היתה רק אחת
לא היו גונבים ממנה את הגילוי
אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים
מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב
החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.
בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.
אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.
הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל
