אני מדברת ממש מחוסר ניסיון אבל אני רואה שילדי המטרנה ישנים טוב יותר...

אצלי כרגע אני בהנקה של 12 נותנת בקבוק חלב שאוב וככה היא גם ישנה לפחות 4 וחצי שעות...

ואני ממש משתדלת לפני שאני שואבת לאכול משהו עם ברזל ולקחת כדור ברזל כי כבר היו פעמים שהיא אכלה 80 והתעוררה אחרי שעתיים...ז"א שהיא אכלה מים ולא חלב מזין.

שישנים טוב יותר

לפני כמה וכמה שנים היתה מטפלת אחת שנחשבה למטפלת מעולה. כל התינוקות היו ישנים אצלה בלי שום בעיה

עד שהתברר שהיא היתה מרדימה אותם ליד ברז גז פתוח!!!

אז הם ישנים טוב יותר, אז מה?

ומטרנה זה לא...

אני לא חושבת שצריך להיאבק על הנקה גם על חשבון המנוחה והשקט של התינוקת ושלך.

זה חשוב שתינוקות ישנו הרבה, זה חלק מהותי מההתפתחות שלהם.

בקבוק מטרנה  אחד ביום לא כזה ישנה..

ואני כרגע כן נאבקת מאוד על הנקה אבל זה בתנאי שאני רואה שלי ולילדה זה עושה טוב.

ברגע שהיא משמינה וישנה טוב, לי אין בעיה להקריב מעצמי

אבל אם זה מציק לה והיא בוכה ובקושי ישנה אז אני אשלב גם דברים אחרים...

על הסכנות שבבקבוק אחד אפשר לקרוא כאן:

http://brachahaskel.blogspot.com/2009/06/blog-post_2845.html

גם אני מכירה מקרוב (מה זה מקרוב... צמוד ללב) ילדון שבנסיבות מסוימות לא יכול היה לקבל את מחסורו מחלב אם, וכשנכנס התמ"ל לתמונה התחיל לפרוח. אמרתי שאין מקרים כאלה? ברור שיש. אנא, זקנה יקרה, אל תוציאי את דבריי מהקשרם. אני הגבתי לטענה שבקבוק אחד לא ישנה כלום, והפניתי למקור שהוא בעצם איסוף מאמרים ומחקרים שכל אחד מהם בפני עצמו מפריך את הטענה הזאת. מחקרים ארוכים ומשמימים, אכן.

השורה התחתונה - כן, יש מחיר לתמ"ל. גם לבקבוק אחד. ברור שבקבוק אחד עדיף מאוד על רק בקבוקים, וחשיפה בגיל מאוחר עדיפה מאוד על חשיפה בגיל צעיר יחסית. יש המון דרגות. וברור גם שהתמ"ל - על כל המחירים שלו - הוא לפעמים הבחירה הנכונה, בריאותית. וגם כשלא - השיקול הסופי של האמא, אך ורק שלה. הכול אמת ויציב, ולא אמרתי שום דבר שסותר את זה. רק באתי להציב עובדות מול אמירה שגויה אחת.

בריאות לרוב.

מה גם , שקל לי לתמוך במטרנה , אחרי שהתאבדתי על ההנקה ...

עדיף שהילדה תקבל תמ"ל, תישן ותהיה רגועה, ושתהיה לה אמא שמחה ערנית ורגועה, מאשר שתהיה עצבנית ועם אמא עצבנית וסובלת.

אני גדלתי על תמ"ל, וגדלתי מצויין, בקושי הייתי חולה, כנ"ל גם אחותי הספורטאית המחוננת והקצינה. אפשר לספור על יד אחת את הפעמיים ששתינו ביחד היינו חולות בשנה הראשונה לחיינו ועוד ישארו אצבעות. גדלנו שתינו ב"ה מצויין ובקושי היינו חולות.

חברה של אמא שלי מהעבודה שהניקה הנקה מלאה , התינוק שלה על בסיס קבוע כל שבוע, סבל מדלקות אוזניים, אסטמה, חום והתקררויות שילשולים ועוד כהנה וכהנה...

חברה אחרת שהניקה הנקה מלאה, גורו של הנקה, עד גיל שנתיים, הילדה הייתה חולנית מאוד.

כל הדמגוגיה הזאת של יועצות הנקה עם אינטרס כלכלי על כמה אסור לתת בקבוק , ואף לא אחד, היא מגמתית ולא הגיונית.

הבת שלי על תמ"ל מהיום שהיא נולדה, תינוקת בריאה, חייכנית מאוד, תיקשורתית מאוד, שמנמנה במידה וישנה היטב ב"ה.

לא ראיתי, בהתבוננות של שנים, שתינוקות יונקים בריאים יותר מתינוקות שניזונים מפורמולה.

דיי כבר עם פולחן ההנקה הזה.

יש ייתרונות להנקה, אין לפסול אותה, אבל לא צריך לעשות דמגוגיה בגרוש נגד תמ"ל.

להניק הנקה מלאה זה חיובי, אבל לא בכל מחיר, אם הילד והאמא סובלים זה נזק.

מה עדיף, תינוק שלוקח בקבוק אחד, ישן טוב וגם אמא שלו ישנה, או תינוק יונק הנקה מלאה, עצבני

עם אמא סחוטה שבטעות תתן לו מכה או ח"ו תפיל אותו מהידיים?

 שפורסמו בכתבי עת מקצועיים לרפואה, מכיוון שעמדו בכללי המחקר הרפואי, כללים של ניתוח סטטיסטי, ביקורת תצפיות וכו'.

אם על סמך המקרים שאת מכירה בחייך הפרטיים את חושבת שיש ביכולתך לסתור מחקרים אובייקטיביים על אלפי מקרים - עשי זאת. לא בכותרות לא מבוססות כמו "מוגזם" אלא בכללים מחקריים של הפרכת דברי חוקר אחר. העלי את הסתייגויותייך משיטות המחקר על הכתב, ושלחי לאותם כתבי עת מקצועיים. לכשיתקבלו אשמח אם תפני אליהם כאן ואקרא בתשומת לב.

ומה שקרה עם תחליף חלב אחד יכול לקרות גם באחר...

ושם זה היה רק למי שנזונו מתחליף חלב באופן קבוע, אבל בפעם אחרת, בתקלה אחרת זה עלול להגרם גם מבקבוק יחיד

כן, מי שזקוקה לכך אז יופי שיש, בטח עדיף מתינוק גווע ברעב, אבל כשמחליטים לתת תמ"ל צריך לעשות זאת מתוך מודעות מלאה לחסרונות והנזקים שיכולים להגרם מכך

שלום לכן,

אני קוראת פה הרבה, פעם בכמה חודשים כותבת משהו (בעיקר מקבלת מכולן פה עצות טובות, ומעריכה את זה מאוד), אבל הפעם אני חייבת לציין-

ילדתי לפני חודשיים, המתוקה לא הצליחה לינוק- אחרי שכל האחיות במחלקה ושתי יועצות הנקה ניסו לעזור, אחרי שהלכתי למנהל מחלקת מיון כדי שיבדוק אם זה לשון קשורה בכל זאת (כי אחרי שכולן מסביבי התייאשו הם אמרו שאולי בכל זאת.... )אחרי שבגלל הנסיונות וההתעקשות שלי יצא שבבית החולים אני כמעט ולא ישנתי והיא בקושי אכלה משהו כי כל כך התנגדתי לתמ"ל, כל כך פחדתי שזה יהרוס את ההנקה וכו'....שאבתי ושאבתי את כל הארוחות, עד שוויתרתי אחרי זמן רב והתחלתי בנוסף לשאיבות לתת תמ"ל.

אני לא בחופשת לידה, כך שהשאיבות דורשות ממני הרבה זמן (שאין לי) והרבה סבלנות, כי זה סה"כ זמן נוסף לזמן שאני מטפלת בה, ועדיין- רוב התזונה שלה היום זה תמ"ל.ברור לי שלא אצליח להמשיך עם השאיבות עוד שנה, כי גם ככה הכמות שאני שואבת נהיית זניחה בכל פעם שהיא מתחילה לאכול יותר....

לקרוא תגובות שקשורות לרמדיה ולהגיד שאני צריכה לשקול את זה שאולי ארעיל את הילדה, או למטפלות שמרדימות עם גז ולקשר את זה לילד שאוכל מבקבוק או אוכל תמ"ל, זה אולי מחזק את מי שמניקה, אבל חבל לגרום למי שלא מניקה (בין אם מי שניסתה ולא הצליחה כמוני או בין אם היא וויתרה על כך מראש מסיבות אישיות שלה) לחשוב שהיא מסכנת את התינוק שלה. תאמינו לי, כל הסביבה היום בכל מקום, גם בבתי חולים, מעודדת הנקה מלאה. כל הסביבה היום מסתכלת קצת עקום על מי שנותנת תמ"ל. אני אומרת את זה בתור אחת שמרגישה את זה (גם כאן בפורום) ותמיד צריכה להצטדק ולהסביר. אחרת את אמא אנוכית. את אמא לא בסדר. אני יודעת שלא המצאת את סיפור רמדיה, כעיקרון בוודאי שאין תחליף אמיתי לחלב אם מבחינת הצורך והבריאות של התינוק, אבל זה לא שתמ"ל זה רוע, זה טוב. פשוט לא מצויין כמו חלב אם.

בבקשה חישבו כשאתן מגיבות גם על אלו שלא היו ברות מזל, ולא הצליחו להניק, וקוראות את ההודעות שלכן.

תמ"ל לא אמור (שוב, רמדיה זה טרגדיה אבל זה לא המצב הנורמלי של תמ"ל) ליצור נזקים.

אני מתנצלת שזמני קצר, ואני לא יכולה לפתח תגובה ארוכה ומורכבת כפי שמגיעה לך,

אז רק בקצרה נקודה או שתיים שחשוב לי להעביר:

א- אני מאוד מאוד (מאוד!) מזדהה עם כאבך, כי גם אני גידלתי על תמ"ל בניגוד לרצוני, וזה כואב נורא. הכאב הזה עומד מול עיניי בכל הודעה שאני כותבת בעניין, ותמיד אני בוררת מילים מאוד בקפידה כדי להעביר את המסר שנראה לי נחוץ להעביר אבל עם מינימום פגיעה וצער למי שעומדת במקום שבו עמדתי אז.

ב- על המסר עצמו לא נראה לי שאפשר לוותר. על פניו נראה כאילו כל הסביבה מעודדת הנקה מלאה, וזו גם הייתה התחושה שלי כשלא התמציתי בפרטים, אבל במבט מעמיק מגלים שיש המון, המון, המון דיסאינפורמציה, אמירות מוטעות מכל הכיוונים, שמשפיעות מאוד על שיקולי אימהות, ואני אישית מרגישה מחויבות לספק את מה שידוע לי כשאני רואה הטעיה כתובה שחור על גבי לבן.

ג- אני מעידה על עצמי שחלילה אינני מסתכלת עקום על אף אמא כי היא נותנת תמ"ל, ותמיד אני שואפת לתמוך באימהות של כל מי שאני פוגשת.

עוד חיבוק.

באמת ממש חבל שכל פעם שמדברים על יתרונות ההנקה תמיד נשמעות נזיפות שכאלו, כאילו שהנקה זה דבר רע.

זה עצוב, אין ספק שזה עצוב והתמודדות קשה כשאי אפשר להניק, וכפי שכתבתי גם בהודעה הקודמת טוב מאוד שיש מטרנה  למי שאינה יכולה להניק. זה עדיף בהרבה על סתם חלב פרה ממותק או משהו כזה.

אבל המציאות בעינה נשארת. נתינת תחליף חלב חושפת את התינוק לשלל בעיות וסכנות

לא, זה לא סתם אגדות, זאת מציאות

אז כן, לתת לילד מטרנה זה סיכון לבריאותו (אם קל, אם חמור)

עדיף מילד רעב, כן בטח בהרבה, אבל הרבה פחות טוב מילד ששבע מחלב אם

אז כמו שאימא שצריכה להכניס את הילד שלה לניתוח תעשה זאת למרות הסכנות שבהרדמה ולא תגיד שהרדמה זה מסכון אז לא עושים ניתוח נחוץ. אני גם לא חושבת שיש אימא שתרגיש את עצמה מזניחה או משהו כזה בגלל שהיא נתנה שירדימו את הילד לניתוח. אז נכון, הסכנות שבמטרנה אולי לא סבירות כמו אלו של הרדמה, ועדין הן קיימות וצריך להיות מודעים אליהן ולקחת אותן בחשבון, ועדין אימא שלא יכלה להניק לא צריכה להרגיש רע בשל כך.

אז חשוב להיות שלמים בהחלטה לתת תמ"ל, ולקבל את המציאות שלנו כפי שהיא גם כשהיא לא אופטימלית (לא רק בתחום של הנקה, בכל תחום בחיים, כדאי להשתדל ללמוד לקבל את המציאות כפי שהיא ולא להרגיש רע בשל דברים שמחוץ לשליטתנו)

ואם שלמים על ההחלטה, ומקבלים אותה מתוך מודעות לאופציות האפשריות ולהשלכות שלהן אז נחסכים רגשות אשמה מיותרים.

(בואי נקח את האופציות שלך - היה לך אופציה להרעיב את הילדה, או לתת לה מטרנה על חסרונותיה איזה אופציה עדיפה?)

אבל מצטערת, לטעון שלדבר בשבח הנקה זה לא בסדר כי יש כאלו שלא מצליחות להניק זה כמו לומר שאסור לדבר על כיבוד הורים כי יש כאלו שאין להם הורים לכבד וזה כואב להם (לא מצאתי דוגמא אחרת)

ועוד כמה מילים לגבי עידוד הנקה. אין לי מושג על מה את מדברת, אולי אנחנו חיות פשוט בפלנטות שונות. כי אני בכלל לא רואה סביבי עידוד אמיתי להנקה

זה מתחיל עוד לפני הלידה כשבכל חבילת לידה ממוצעת יש  בקבוקים, מנקה מקבוקים, מחלק מנות וכו'. כשכמובן כל החברות מסביב מזהירות באלף אזהרות שתדאגי שיהיה לך בקבוקים ומשאבה וכו'.

ממשיך בבית חולים עם האחיות שמוכנות ומזומנות לדחוף מטרנה לתינוק ברגע שיתאפשר, וצוחקות מאחורי הגב על הנשים שמתעקשות על הנקה בלבד (נו הם לא שמו לב ששמעתי אותן) שלא לדבר על מה שקורה בפגיות שאולי על הנייר מעודדת יפה מאוד הנקה, אבל כשזה מגיע למעשים... (או לפחות בפגיית שניידר ששם ניסו להאשים אותי שאני מרעיבה את הילד שלי בגלל ההנקה. בסוף הצליחו לשכנע אותי לתת לו גם בקבוק שעלה לקטנטן בשבועיים נוספים בפגייה...)

זה ממשיך אחרי הלידה, בכל חבילות השי שמחלקים ליולדות. החבילות בדר"כ מלאות דוגמיות, פרט למוצר אחד ויחיד - תמ"ל שדווקא כן מגיע בכמות של ממש

זה מתבטא אפילו בכרטיסי ברכה להולדת בן/בת שתמיד כוללים איזה ציור של בקבוק, כאילו מובן מאליו שתינוק צריך בקבוק

זה גם ממשיך בטיפת חלב עם האחות שלא מנסה להפסיק לגרום לרגשות אשם לאמהות מניקות על כך שהילד לא עולה במדיוק לפי העקומה (המותאמת כמובן לעלייה במשקל של ילדי מטרנה, לא לזאת של ילדים יונקים) העובדה שהילד מתפתח בצורה נהדרת, עירני וחיוני לא ממש מעניינת אותם.

אני חושבת שהשיא בענין הזה היה כשהגעתי עם הקטן שלי (שהיה פג) אחרי גיל שנתיים לטיפת חלב ושם האחות ניסתה לשכנע אותי שאני חייבת לתת לו מטרנה כי הוא לא מספיק עולה במשקל... (דווקא עולה יפה, אבל עדין קטן ביחס לגילו הילד יש לציין אוכל "כלכלת משפחה מלאה" כלומר אוכל כמה שהוא רוצה)

זה ממשיך גם בחברה. את מספר הנשים שאני מכירה שהניקו אחרי גיל שנה אני חושבת שאני יכולה לספור בידיים (הנקה לדעת כל גורם מוסמך בעניין צריכה להיות לפחות עד גיל שנתיים, ורופאי ילדים ממליצים לרוב למי שלא מניקה בגילאים אלו להמשיך עם מטרנה עד גיל שנתיים או אפילו 3, פעם ביום)

מספר הנשים שאני מכירה שהניקו בלי תוספות הוא אפילו קטן יותר. למעשה אני יכולה לחשוב על עוד אישה שאני מכירה בדור שלי שמניקה באופן בלעדי, והיא טבעונית קיצונית למדי

ופעם שהעזתי להביע בנוכחות נשים אחרות דעה מעט נחרצת נגד תחליפי חלב הם אכלו אותי בלי מלח, ולא נתנו לי אפילו את ההזדמנות לסיים את המשפט ולומר שאני יודעת שלפעמים זה נחוץ ואין ברירה...

מצטערת, אין לי שמץ של מושג על מה את מדברת כשאת אומרת מעודדים רק הנקה, כי בחברה שלנו מובן מאליו שכל תינוק אמור לקבל מטרנה אם במוקדם אם במאוחר.

וואו... כתבתי המון, יישר כוח לכל מי שקראה עד הסוף

ואני רוצה עוד להוסיף לך אנונימית יקרה שתדעי שזה שפעם אחת לא הצלחת להניק לא אומרת שלא תצליחי בפעם אחרת. לפעם הבאה, אל תתייאשי מראש, ואם זה חשוב לך, הכנה מוקדמת יכולה לעזור

חוץ מהשורות באמצע. אני נוטה להסכים עם אנונימית. תלוי באיזה קליקה מסתובבים , אבל יש נטיה להלחיץ נשים , ואני רואה ילדים שגדלו על מטרנה והם באמת מאה אחוז.

אני לעומת זאת גדלתי על חלב פרה מעורב עם מים . אני בריאה , אבל מכירה כאלו שלא .

אני חושבת , שצריך לאפשר לאישה לבחור לא להניק מאיזה סיבה שלא תהיה - ובלי רגשות אשם . גם ככה אמהות זה לא דבר פשוט. אפשר תמיד להמליץ על הנקה , אבל באמת שהתמ"ל היום הוא בסדר , ומה שקרה עם רמדיה - זו היתה פשלה - שנבעה מרשלנות היצרן .

התכוונתי לשתי שורות שמשום מה עלו אחת על השניה.

חלב פרה עם מים???

בשנות ה50 אולי נתנו דבר כזה,

אחר כך כבר הבינו שזה סיכון.

את גדלת בארץ ?

בשנות ה70 כבר היה מטרנה. דוד שלי יליד 70' וסבתא שלי ז"ל, שלא הייתה סמל המודרנה,

לא נתנה לו בחיים דבר כזה, הוא אכל תמ"ל אמיתי בלבד.

את רצינית?

לסביבה מעודדת הנקה.

ממש ממש ממש לא!!!

במיוחד אם נכנסים שוב להריון תוך כדי.

ו- גם אצלי בסביבה עודדו מאוד הנקה,

והסתכלו קצת מוזר כשהתחלתי לתת תמ"ל בגלל ההריון.

על הפטמה . זה כואב , אבל - הכאב הזה לא מפריע לי . זה לא נראה כמו פטריה , יותר כמו יבלת . יש איזו תרופת סבתא?

אין לי בעיה לעשות את זה , רק רוצה לודא שהבנתי נכון . (גם אני אהבתי את התגובה שלך לאנונימי

אולי זה יעזור לך - קרה לי פעם אחת, כשניסיתי לשנות את זווית היניקה שלו... אז היועצת נתנה לי כל מני עצות, שאני כבר לא זוכרת... אבל אחת מהן הייתה לתת לילד לינוק מכל מני זוויות, ואחת מהן תהייה הזווית של הצינורית הזו והוא ישחרר אותה! וזה באמת מה שקרה וזה היה קל והנקודות נעלמו מעצמן... אולי גם לך זה יהיה כזה פשוט... נסי.. אין מה להפסיד

בינתים התזתי על זה המון מים חמים , וניסיתי לפוצץ את זה כמו חצ'קון. זה נעשה ורוד . נראה לי שאני אנסה באמת לתת לה לינוק מכל מיני זויות. ואם לא יעזור אני אנסה עם מחט.

למען האמת לא התכוונתי לשלוח מאנונימי כי התלבטתי אבל אחרי ההחלטה שכחתי להוריד את הסימון...

בכ"א, כמה תגובות-

קודם כל המון תודה על התמיכה.. זה באמת מחמם את הלב

וליהודיה- אני מאוד בעד לדבר בעד הנקה, כי זה נפלא בעייני, פשוט אני קצת פחות בעד לדבר כל כך נחרצות נגד תמ"ל (כמו להדגיש את מקרה רמדיה או להשוות לגז וכו'...)

יוקטנה צודקת בזה שכל אחת רואה את מה שחסר לה, ואם זה מעודד אתכן- אספר לכן למה אני חושבת שהסביבה מאוד מעודדת הנקה: אצלי, משפחה שממש לא בעניין של טבעי וכו', כל המשפחה (עד לשכנה של הדודה של הסבתא של האחיינית מדרגה שלישית בערך) התעניינו בהאם אני מצליחה להניק או לא, ולמה, וכמה ניסיתי, ואולי וויתרתי מהר מידי.

היחידה שהבינה אותי היתה אמא שלי, כי גם לה היה סיפור כואב (איתי) על הנקה, סיפור שגרם לה להגיע לבי"ח עם דלקת בשד. ואם לא בעלי שעצר הכל והאיר את עייני לזה שאם אמשיך ככה הילדה תרעב ואני אתמוטט, כנראה שהייתי מסיימת דומה.

שלא לדבר על ההכנה ללידה (שהייתה אגב בבית חולים) שבה הביאו לנו יועצת הנקה, אגב בבית החולים בו ילדתי (שע"צ) לא הייתה אחות אחת שלא ניסתה לעזור לי להניק (גם אם זה אמצע הלילה והיא לקראת סוף משמרת), כי גם לדעתן זה חשוב.

אגב, ידוע לי שזה לא בהכרח נכון לגבי לידות הבאות, (למרות שזה נובע גם מהמבנה אצלי... לא הקל על הילדה) ושניתן לעשות הכנות כאלו ואחרות (אמא שלי למתעניינות הצליחה להניק את אחי הקטן חצי שנה בהצלחה מרובה) אם הייתי יודעת את זה לפני הלידה אולי היה קצת יותר טוב....

אני יודעת שזה לא פשוט למניקות להתמודד עם הערות של "הוא רעב" והערות על החלב שלהן (בתור אחת ששואבת אני גם סופגת את ההערות האלה לפעמים- מה, כל כך הרבה זמן שאבת וכל כך קצת חלב?....) ומקווה שתיתקלו בסביבה מעודדת יותר בפעמים הבאות, כי בסופו של יום... אפילו על המטרנה רשום שחלב אם הוא המזון הטוב ביותר לתינוק!

לא התכוונתי להשוות את המטרנה לגז

הבאתי דוגמא שמבהירה היטב שהעובדה שתינוק ישן היטב לא בהכרח מעידה טובות. וזה כי ממש מעצבן אותי הטיעון בעד מטרנה ש"ככה ילדים ישנים טוב יותר"

אז מה אם הם ישנים יותר, זה הופך את זה לעדיף?

ולשם הבהרה - אני גם לא חושבת שלתת לילד מטרנה זה כמו לעשות לו הרדמה, וגם לא שחוסר היכולת להניק שווה למחסור באב ואם.

אלו כולן דוגמאות שבאות להמחיש, כל אחת את הנקודה שלה.

(וכן גם פה בדיוק כמו בכל מקום אחר, מי שמעיזה לדבר נגד תמ"ל - אוכלים אותה, אז יש לי חידוש לכן, גם לנשים שבעד הנקה ונגד תמ"ל יש רגשות)

המניקות........ כנראה שכל אחת רואה את הצד שלה.....

בכ"א לא הכרתי את הטיעון שילדי מטרנה ישנים טוב, תמיד חשבתי שבגלל שהנקה מאמצת אותם יותר אז דווקא היונקים ישנו יותר.....

ואם זה מעניין מישהי- שמעתי שלאחרונה (בעקבות מקרים של השמנת יתר) הורידו את עקומת המשקל אצל תינוקות קצת למטה.....(לכל אלו שמנסים לשכנע אותן לדחוף אוכל לתינוק שבע..)

ההודעות שלכן נגד מטרנה פשוט מכאיבות וזה כנראה בגלל הנגיעה האישית בעניין.

בשנים האחרונות נוצר מצב של הנקה עד התאבדות, וזה כ"כ לא נכון!

לא לכולן יש את היכולת והכוחות לזה וב"ה שיש היום תמ"ל למיניהן.

אבל כשאתן כותבות תגובה נגד התמ"ל תהיינה רגישות לאלו שלא הניקו, מדובר בילדים שלנו "שהורעלו" בתמ"ל

ולא, ממש לא כיף לי לחשוב שאני אגואיסטית לעצמי וחסכתי סבל מההנקה כי קל יותר מטרנה...

אל תשווי רעל למטרנה.

תעשי לי טובה.

ואין לי כח להתחיל להצטדק.

סליחה אבל אני לא מסכימה איתך,  זו פעם ראשונה שאני מגיבה פה באתר וזה כמה פעמים שאני רואה את ההתנגדות הנחרצת שלך למטרנה.

לדעתי את לוקחת את זה לקיצוניות שהיא לא נכונה, מטרנה זה ממש לא רעל וכל ההפחדות על מקור תזונה אחר שהוא לא הנקה הכולל מאמרים ומחקרים שונים שאני לא יודעת מי הגיע אליהם פשוט מיותרים..

אמא שלי, שהיו לה בעיות בהנקה, הניקה אותנו חודש- חודש וחצי, ומשם- מטרנה וב"ה גדלנו לתפארת!!

אני מכירה מישהי, שגם הייתה בהיסטריה של הנקה, שזה הגיע למצב של 4 משאבות מסוגים שונים בבית, הליכה (מיותרת) ליועצת הנקה שסתם גבתה סכום עתק על כלום (והפחדות על לשון קשורה שאחרי זה התבררו כלא נכונות בעליל...)עד שהיא פשוט השתחררה מהסטיגמה- וכן- העיזה לתת לבת שלה מטרנה!!!! 

ואת יודעת מה קרה??? היא סוף סוף העלתה במשקל וישנה טוב בלילה... אז מה רע???

לא צריך להשתגע על ההנקה... אז נכון, זה טוב, זה טבעי, אבל לא לכל אחת זה מצליח וזה מתאים. 

הרבה אנשים גדלו על מטרנה ולא קרה להם כלום, אז אם זה חוסך צרות, חוסר שינה ודאגות מיותרות- זה עדיף!!!!  וגם למה לא????

נקודה למחשבה.. ו.. בע"ה נעשה ונצליח!! בשורות טובות!

אני מתחילה לחשוב שיש קשר. דייסה היא לא אוהבת לצערי.

הבת שלי עד גיל די מאוחר היתה מתעוררת 3 פעמים בלילה לאכול. זה קורה...

אוליהיא יכולה  לישון ביחד אתך במיטה ולא בידיים ממש? וככה גם אם את קמה להניק, את לא חייבת להתעורר לגמרי, כי במילא לידך. זה יכול להקל...

הבן שלי ככה, והוא בן 10 חודשים.

מעניין אותי מתי זה יתחיל לעבור לו.

להיות חכמה ולא צודקת.

לי אישית לא היו כוחות גם למלחמות ושינויים,

לכן נראה לי (במיוחד אם היא בת בכורה - האם?) ללכת לישון כשהיא כן ישנה.

ולא לנסות לנצל את הזמן לנקות/לשטוף/לכבס/וכו'

וכך לא תגיעי כ"כ סחוטה בלילה.

ולא מצליחה להרדם תמיד כשהיא נרדמת.

עד גיל 5 חודשים ישנה לילה שלם וקמה רק פעם אחת לרוב ב4 או 5 . מאז התחיל הבלגן .

ושמעתי על עוד אנשים שמגיל 5-6 חודשים הילד התחיל לעשות בעיות עם השינה...

אין לי מושג למה =/

אה! יש ספר - לישון בלי לבכות. באמת ספר מתוק...

אני חושבת שהוא עוזר להרבה אנשים שהתינוקות שלהם נרדמים בהנקה...

אצלנו זו לא הייתה הבעיה, אבל אולי אצלכם כן

ספר מקסים!!! באמת...

כ"כ לקום כל שעתיים שלוש (גם הילדים שלי היו כאלה. ושלוש שעות זה היה נחשב המוןןןןןןןןןןןןןןןןן

אולי תשימי אותה בעריסה צמוד אליך?

אתמול מרוב פחד , פשוט לא ישנתי . הנקתי והייתי ערה . בסוף נשברתי והיא ישנה על ידי ,אבל אני לא נרדמתי .

היום אחה"צ קרסתי מעייפות. הלילה אני מתכוונת לנסות לא לתת לה לינוק . לפי מה שקראתי בספר מסויים ילד בגילה אמור לישון לילה שלם . אני אנסה לנדנד אותה בעגלה , ולתת מים .

וככה היא תתרגל.

זה פשוט נורא נורא מסוכן , שהיא תישן על ידי , בהיותי חולמת חלומות. אני ממש נגד הלינה המשותפת .כמו שאמרתי זה מתאים ונפלא לאמהות מסויימות ולא טוב לאמהות כמוני. מה לעשות.

תודה על התגובות .

אם כן אני ממש לא הייתי מצפה שהיא תישן לילה שלם...

גם אני פעם האמנתי לכל הספרים / מאמרים שאומרים שהגיל כזה וכזה הם אמורים לישון כך וכך.. אך המציאות מוכיחה אחרת...

עד שהחלטתי להעביר את הדייסה לערב ומאז נותנת לו לחם בבוקר (פיסות קטנות, למרות שהוא רוצה להחזיק מלחיץ אותי שהוא יאכל לבד לחם, כי הוא דוחף הכל לפה)

קודם כל לא צריך להלחץ, זה טבעי שתינוקות בגילה לא ישנים הרבה.

ואת גם לא "אימא מכה" זה סתם מליץ אותך ולא מביא שום דבר לפתרון הבעייה.

כדאי לפנות לייעוץ שיכול לטפל בעניין...

לשמור על עשתונות כמובן...

שיהיה בהצלחה!

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

Google Search

מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...

מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!

1. בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד

2. תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים

3. איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...

זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה

2. לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)

3. ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..

   כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי

ולגבי 2

זה עובר לבד

אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.

לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,

אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי

1. כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.

2. זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌

3. האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣

לגבי פ2?

נסי לכבס בלי

ואולי חומר כביסה עדין

לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור

רק גל תינוקות?

משתדלת לא לשים יותר מדי

ובלי מרכך בכלל

1. היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.

בהמשך ל1

יש לי כאב חד בשד אחד. לא בפטמה, כמו דקירות כאלה פנימיות. כואב מאודדד ולא יודעת ממה זה יכול להיות?

לא יודעת בדיוק מה זה אומר..

יש לך יועצת הנקה להתייעץ איתה אפילו טלפונית?

אצלי עם כאבים שונים הרפידות הטיפוליות של ארדו מאוד עזרו

צריך לעסות בעדינות איפה שכואב , אפשר תוך כדי שהוא יונק

גם מקלחת חמה יכולה לעזור אם זה באמת גודש

תשאלי בגיפיטי. אם לא ישתפר עד אחרי שבת תנסי משחה של פטריה.

חשבתי בפטמה, אם זהלא שם אז לא יודעת מה זה,

אלא אם זה התמלאות בחלב.

לק"י

או שזה כואב מידי?

(לא יודעת אם זה אמור לכאוב עד כדי כך).

ומזל טוב!! הרבה נחת ושמחה!!

שאז זה הזרימה של החלב שמתחילה

או כל הזמן?

אם כל הזמן זה יכול להיות סתימה, וכדאי שתטפלי בהקדם. אצלי הנקת פוטבול שחררה סתימות

מתרגשתתת איתך!!

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.

ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!

הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅

כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח

את אומרת להם בפנייה/ וואטסאפ מה חשוב לך ולפי זה מתאימים לך.

למכון רותם גם יש שירות דומה, אבל אצלם עושים את זה בפגישה בתשלום ויש פחות מטפלות דתיות.

@נגמרו לי השמות

אני חושבת שאפשר לסמוך על ההמלצות שלה.

בלי לחץ בכלל. פשוט לומר שוב ושוב שאת לא מרשה ולתת לו חיבוק במקום

זה חשוב גם כדי שילמד לא לגעת שם לנשים אחרות כמו המטפלת במעון או סבתא.

ובכללי חשוב שהמגע יהיה בגבולות שנעימים לך.

שהילדים שלי נוגעים לי בחזה, כמו שלא מפריע לי שהם נוגעים לי בבטן או בידיים, בטח ילד קטן ותמים

הוא עוד ינק, ככה שזה ממש כמו שהוא ייגע בבקבוק

כלומר אם את מרגישה חוסר נעימות שהוא יגע בך שם זה הכי נורמלי בעולם (גם אני הייתי מרגישה ככה) ואפשר פשוט להזיז לו את היד בנעימות ולהגיד לו איך החיבוק נעים לך.

ואם זה לא מפריע לך ורק רצית לוודא שזה תקין אז תתעלמי ממני 😂

בעיני, אם זה מפריע לך תזיזי לו את הידיים באלגנטיות,

אם זה לא מפריע לך, נראה לי עזבי, הוא קטן ותמים.

אני כבר הרבה אחרי השלב הזה

אבל באופן כללי

פחד זה לא דבר שמנהל את חיי

כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות

כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.

זה טבע העולם.

ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.

בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו

ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.

אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?

ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...

ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...

יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.

שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.

אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה

שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי

ולמרות הקשיים שעברתי בחיים

אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...

מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה

גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני

אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.

אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת

וזה לא פשוט. בכלל

אבל זה ממלא אותי באושר גדול.

אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.

בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.

כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.

שאביא ילדים לעולם כזה

מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'

מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות

בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה

לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה

לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה

לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע

מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.

אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.

"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"

(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)

אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-

לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה

ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,

ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.

אבל כן זה בהחלט מפחיד וקיים ונוכח

גם אחרי שהילדים נולדים כמובן אבל אצלי יש פחד מאוד גדול גם מהתהליך עד הלידה כולל..

בכל מקרה, מה שגורם לי בסופו של דבר כן להפסיק מניעה/לעשות פעולות שבע"ה יובילו להריון ולתינוק

זה כשהרצון גובר על הפחד.

אני לא מחפשת לא לפחד. זו לא אופציה שקיימת מבחינתי ולא משהו שאני שואפת אליו, הפחדים הם חלק מהסל שיש לי בחיים ואיתם אני עובדת.

אבל בשלב שבו הפחדים לא מוחקים את הרצון, אני מבינה שאני בשלה להריון נוסף..

ממש כעסתי על עצמי שאני כ"כ אגואיסטית שמביאה את הילד לעולם שכולו עבודה קשה, ושאפילו הלידה שהיא תחילת החיים מתחילה בכזה קושי פיזי (כי אני לא יודעת מה תינוק מרגיש בכל התהליך הזה של הלידה, גם פיזית וגם רגשית הכל מבלבל וחדש)

אבל אני חושבת שטוב לילדים שלי, ברור שיש קשיים וגם יהיו להם בעתיד כי זה העולם, אבל ברוב הזמן טוב להם, והם שמחים. וגם לי עם כל הקשיים שהיו לי בילדות (והיו הרבה, וב"ה שהילדים שלי לא עוברים אותם) עדיין טוב לי ואני שמחה שנולדתי.

הם גם מרחיבים לי את הלב כל יום מחדש שאחרי תקופה בלי תינוק הרצון פשוט משתיק לי את כל הפחדים והופ מגיע עוד ילד....

אבל אני תמיד זוכרת שתפקיד של אישה יהודיה זה להביא ילדים והשותף השלישי מלווה אותי ואותם בכל התהליך הזה.

במצרים הנשים ידעו שהילדים שלהם יישלכו ליאור והן עדיין הביאו ילדים.

התפקיד שלי זה להביא אותם ולסמוך על הקב"ה שיעזור לגדל אותם בנחת, בשלום, ברווחה.

באמת עמרם היה מאוד רציונלי והגיוני כשגירש את יוכבד אשתו, כי באמת איך אפשר להביא ילדים לעולם של עבדות ואובדן?

אבל נשות ישראל במקורן ניחנו ביכולת להתעלות מעל השכל, ולהמשיך להביא ילדים לעולם.

והנה - בזכותן אנחנו קיימים היום