אני מדברת ממש מחוסר ניסיון אבל אני רואה שילדי המטרנה ישנים טוב יותר...

אצלי כרגע אני בהנקה של 12 נותנת בקבוק חלב שאוב וככה היא גם ישנה לפחות 4 וחצי שעות...

ואני ממש משתדלת לפני שאני שואבת לאכול משהו עם ברזל ולקחת כדור ברזל כי כבר היו פעמים שהיא אכלה 80 והתעוררה אחרי שעתיים...ז"א שהיא אכלה מים ולא חלב מזין.

שישנים טוב יותר

לפני כמה וכמה שנים היתה מטפלת אחת שנחשבה למטפלת מעולה. כל התינוקות היו ישנים אצלה בלי שום בעיה

עד שהתברר שהיא היתה מרדימה אותם ליד ברז גז פתוח!!!

אז הם ישנים טוב יותר, אז מה?

ומטרנה זה לא...

אני לא חושבת שצריך להיאבק על הנקה גם על חשבון המנוחה והשקט של התינוקת ושלך.

זה חשוב שתינוקות ישנו הרבה, זה חלק מהותי מההתפתחות שלהם.

בקבוק מטרנה  אחד ביום לא כזה ישנה..

ואני כרגע כן נאבקת מאוד על הנקה אבל זה בתנאי שאני רואה שלי ולילדה זה עושה טוב.

ברגע שהיא משמינה וישנה טוב, לי אין בעיה להקריב מעצמי

אבל אם זה מציק לה והיא בוכה ובקושי ישנה אז אני אשלב גם דברים אחרים...

על הסכנות שבבקבוק אחד אפשר לקרוא כאן:

http://brachahaskel.blogspot.com/2009/06/blog-post_2845.html

אני רק מניקה , אבל אישית אני מחבבת את מטרנה , אפילו ששיחדו אותי בחיתול ודוגמיות. אני מכירה תינוקת אחת עם אמא צעירה , שלא רצתה אותה בכלל. היא ינקה ורזתה כי האמא שלה היתה עסוקה בדיאטות , מה שכנראה השפיע על החלב.

הסבתא לקחה פיקוד ומאז שהילדה הזו מקבלת מטרנה היא פשוט פורחת.

גם אני מכירה מקרוב (מה זה מקרוב... צמוד ללב) ילדון שבנסיבות מסוימות לא יכול היה לקבל את מחסורו מחלב אם, וכשנכנס התמ"ל לתמונה התחיל לפרוח. אמרתי שאין מקרים כאלה? ברור שיש. אנא, זקנה יקרה, אל תוציאי את דבריי מהקשרם. אני הגבתי לטענה שבקבוק אחד לא ישנה כלום, והפניתי למקור שהוא בעצם איסוף מאמרים ומחקרים שכל אחד מהם בפני עצמו מפריך את הטענה הזאת. מחקרים ארוכים ומשמימים, אכן.

השורה התחתונה - כן, יש מחיר לתמ"ל. גם לבקבוק אחד. ברור שבקבוק אחד עדיף מאוד על רק בקבוקים, וחשיפה בגיל מאוחר עדיפה מאוד על חשיפה בגיל צעיר יחסית. יש המון דרגות. וברור גם שהתמ"ל - על כל המחירים שלו - הוא לפעמים הבחירה הנכונה, בריאותית. וגם כשלא - השיקול הסופי של האמא, אך ורק שלה. הכול אמת ויציב, ולא אמרתי שום דבר שסותר את זה. רק באתי להציב עובדות מול אמירה שגויה אחת.

בריאות לרוב.

מה גם , שקל לי לתמוך במטרנה , אחרי שהתאבדתי על ההנקה ...

עדיף שהילדה תקבל תמ"ל, תישן ותהיה רגועה, ושתהיה לה אמא שמחה ערנית ורגועה, מאשר שתהיה עצבנית ועם אמא עצבנית וסובלת.

אני גדלתי על תמ"ל, וגדלתי מצויין, בקושי הייתי חולה, כנ"ל גם אחותי הספורטאית המחוננת והקצינה. אפשר לספור על יד אחת את הפעמיים ששתינו ביחד היינו חולות בשנה הראשונה לחיינו ועוד ישארו אצבעות. גדלנו שתינו ב"ה מצויין ובקושי היינו חולות.

חברה של אמא שלי מהעבודה שהניקה הנקה מלאה , התינוק שלה על בסיס קבוע כל שבוע, סבל מדלקות אוזניים, אסטמה, חום והתקררויות שילשולים ועוד כהנה וכהנה...

חברה אחרת שהניקה הנקה מלאה, גורו של הנקה, עד גיל שנתיים, הילדה הייתה חולנית מאוד.

כל הדמגוגיה הזאת של יועצות הנקה עם אינטרס כלכלי על כמה אסור לתת בקבוק , ואף לא אחד, היא מגמתית ולא הגיונית.

הבת שלי על תמ"ל מהיום שהיא נולדה, תינוקת בריאה, חייכנית מאוד, תיקשורתית מאוד, שמנמנה במידה וישנה היטב ב"ה.

לא ראיתי, בהתבוננות של שנים, שתינוקות יונקים בריאים יותר מתינוקות שניזונים מפורמולה.

דיי כבר עם פולחן ההנקה הזה.

יש ייתרונות להנקה, אין לפסול אותה, אבל לא צריך לעשות דמגוגיה בגרוש נגד תמ"ל.

להניק הנקה מלאה זה חיובי, אבל לא בכל מחיר, אם הילד והאמא סובלים זה נזק.

מה עדיף, תינוק שלוקח בקבוק אחד, ישן טוב וגם אמא שלו ישנה, או תינוק יונק הנקה מלאה, עצבני

עם אמא סחוטה שבטעות תתן לו מכה או ח"ו תפיל אותו מהידיים?

 שפורסמו בכתבי עת מקצועיים לרפואה, מכיוון שעמדו בכללי המחקר הרפואי, כללים של ניתוח סטטיסטי, ביקורת תצפיות וכו'.

אם על סמך המקרים שאת מכירה בחייך הפרטיים את חושבת שיש ביכולתך לסתור מחקרים אובייקטיביים על אלפי מקרים - עשי זאת. לא בכותרות לא מבוססות כמו "מוגזם" אלא בכללים מחקריים של הפרכת דברי חוקר אחר. העלי את הסתייגויותייך משיטות המחקר על הכתב, ושלחי לאותם כתבי עת מקצועיים. לכשיתקבלו אשמח אם תפני אליהם כאן ואקרא בתשומת לב.

ומה שקרה עם תחליף חלב אחד יכול לקרות גם באחר...

ושם זה היה רק למי שנזונו מתחליף חלב באופן קבוע, אבל בפעם אחרת, בתקלה אחרת זה עלול להגרם גם מבקבוק יחיד

כן, מי שזקוקה לכך אז יופי שיש, בטח עדיף מתינוק גווע ברעב, אבל כשמחליטים לתת תמ"ל צריך לעשות זאת מתוך מודעות מלאה לחסרונות והנזקים שיכולים להגרם מכך

שלום לכן,

אני קוראת פה הרבה, פעם בכמה חודשים כותבת משהו (בעיקר מקבלת מכולן פה עצות טובות, ומעריכה את זה מאוד), אבל הפעם אני חייבת לציין-

ילדתי לפני חודשיים, המתוקה לא הצליחה לינוק- אחרי שכל האחיות במחלקה ושתי יועצות הנקה ניסו לעזור, אחרי שהלכתי למנהל מחלקת מיון כדי שיבדוק אם זה לשון קשורה בכל זאת (כי אחרי שכולן מסביבי התייאשו הם אמרו שאולי בכל זאת.... )אחרי שבגלל הנסיונות וההתעקשות שלי יצא שבבית החולים אני כמעט ולא ישנתי והיא בקושי אכלה משהו כי כל כך התנגדתי לתמ"ל, כל כך פחדתי שזה יהרוס את ההנקה וכו'....שאבתי ושאבתי את כל הארוחות, עד שוויתרתי אחרי זמן רב והתחלתי בנוסף לשאיבות לתת תמ"ל.

אני לא בחופשת לידה, כך שהשאיבות דורשות ממני הרבה זמן (שאין לי) והרבה סבלנות, כי זה סה"כ זמן נוסף לזמן שאני מטפלת בה, ועדיין- רוב התזונה שלה היום זה תמ"ל.ברור לי שלא אצליח להמשיך עם השאיבות עוד שנה, כי גם ככה הכמות שאני שואבת נהיית זניחה בכל פעם שהיא מתחילה לאכול יותר....

לקרוא תגובות שקשורות לרמדיה ולהגיד שאני צריכה לשקול את זה שאולי ארעיל את הילדה, או למטפלות שמרדימות עם גז ולקשר את זה לילד שאוכל מבקבוק או אוכל תמ"ל, זה אולי מחזק את מי שמניקה, אבל חבל לגרום למי שלא מניקה (בין אם מי שניסתה ולא הצליחה כמוני או בין אם היא וויתרה על כך מראש מסיבות אישיות שלה) לחשוב שהיא מסכנת את התינוק שלה. תאמינו לי, כל הסביבה היום בכל מקום, גם בבתי חולים, מעודדת הנקה מלאה. כל הסביבה היום מסתכלת קצת עקום על מי שנותנת תמ"ל. אני אומרת את זה בתור אחת שמרגישה את זה (גם כאן בפורום) ותמיד צריכה להצטדק ולהסביר. אחרת את אמא אנוכית. את אמא לא בסדר. אני יודעת שלא המצאת את סיפור רמדיה, כעיקרון בוודאי שאין תחליף אמיתי לחלב אם מבחינת הצורך והבריאות של התינוק, אבל זה לא שתמ"ל זה רוע, זה טוב. פשוט לא מצויין כמו חלב אם.

בבקשה חישבו כשאתן מגיבות גם על אלו שלא היו ברות מזל, ולא הצליחו להניק, וקוראות את ההודעות שלכן.

תמ"ל לא אמור (שוב, רמדיה זה טרגדיה אבל זה לא המצב הנורמלי של תמ"ל) ליצור נזקים.

אני מתנצלת שזמני קצר, ואני לא יכולה לפתח תגובה ארוכה ומורכבת כפי שמגיעה לך,

אז רק בקצרה נקודה או שתיים שחשוב לי להעביר:

א- אני מאוד מאוד (מאוד!) מזדהה עם כאבך, כי גם אני גידלתי על תמ"ל בניגוד לרצוני, וזה כואב נורא. הכאב הזה עומד מול עיניי בכל הודעה שאני כותבת בעניין, ותמיד אני בוררת מילים מאוד בקפידה כדי להעביר את המסר שנראה לי נחוץ להעביר אבל עם מינימום פגיעה וצער למי שעומדת במקום שבו עמדתי אז.

ב- על המסר עצמו לא נראה לי שאפשר לוותר. על פניו נראה כאילו כל הסביבה מעודדת הנקה מלאה, וזו גם הייתה התחושה שלי כשלא התמציתי בפרטים, אבל במבט מעמיק מגלים שיש המון, המון, המון דיסאינפורמציה, אמירות מוטעות מכל הכיוונים, שמשפיעות מאוד על שיקולי אימהות, ואני אישית מרגישה מחויבות לספק את מה שידוע לי כשאני רואה הטעיה כתובה שחור על גבי לבן.

ג- אני מעידה על עצמי שחלילה אינני מסתכלת עקום על אף אמא כי היא נותנת תמ"ל, ותמיד אני שואפת לתמוך באימהות של כל מי שאני פוגשת.

עוד חיבוק.

באמת ממש חבל שכל פעם שמדברים על יתרונות ההנקה תמיד נשמעות נזיפות שכאלו, כאילו שהנקה זה דבר רע.

זה עצוב, אין ספק שזה עצוב והתמודדות קשה כשאי אפשר להניק, וכפי שכתבתי גם בהודעה הקודמת טוב מאוד שיש מטרנה  למי שאינה יכולה להניק. זה עדיף בהרבה על סתם חלב פרה ממותק או משהו כזה.

אבל המציאות בעינה נשארת. נתינת תחליף חלב חושפת את התינוק לשלל בעיות וסכנות

לא, זה לא סתם אגדות, זאת מציאות

אז כן, לתת לילד מטרנה זה סיכון לבריאותו (אם קל, אם חמור)

עדיף מילד רעב, כן בטח בהרבה, אבל הרבה פחות טוב מילד ששבע מחלב אם

אז כמו שאימא שצריכה להכניס את הילד שלה לניתוח תעשה זאת למרות הסכנות שבהרדמה ולא תגיד שהרדמה זה מסכון אז לא עושים ניתוח נחוץ. אני גם לא חושבת שיש אימא שתרגיש את עצמה מזניחה או משהו כזה בגלל שהיא נתנה שירדימו את הילד לניתוח. אז נכון, הסכנות שבמטרנה אולי לא סבירות כמו אלו של הרדמה, ועדין הן קיימות וצריך להיות מודעים אליהן ולקחת אותן בחשבון, ועדין אימא שלא יכלה להניק לא צריכה להרגיש רע בשל כך.

אז חשוב להיות שלמים בהחלטה לתת תמ"ל, ולקבל את המציאות שלנו כפי שהיא גם כשהיא לא אופטימלית (לא רק בתחום של הנקה, בכל תחום בחיים, כדאי להשתדל ללמוד לקבל את המציאות כפי שהיא ולא להרגיש רע בשל דברים שמחוץ לשליטתנו)

ואם שלמים על ההחלטה, ומקבלים אותה מתוך מודעות לאופציות האפשריות ולהשלכות שלהן אז נחסכים רגשות אשמה מיותרים.

(בואי נקח את האופציות שלך - היה לך אופציה להרעיב את הילדה, או לתת לה מטרנה על חסרונותיה איזה אופציה עדיפה?)

אבל מצטערת, לטעון שלדבר בשבח הנקה זה לא בסדר כי יש כאלו שלא מצליחות להניק זה כמו לומר שאסור לדבר על כיבוד הורים כי יש כאלו שאין להם הורים לכבד וזה כואב להם (לא מצאתי דוגמא אחרת)

ועוד כמה מילים לגבי עידוד הנקה. אין לי מושג על מה את מדברת, אולי אנחנו חיות פשוט בפלנטות שונות. כי אני בכלל לא רואה סביבי עידוד אמיתי להנקה

זה מתחיל עוד לפני הלידה כשבכל חבילת לידה ממוצעת יש  בקבוקים, מנקה מקבוקים, מחלק מנות וכו'. כשכמובן כל החברות מסביב מזהירות באלף אזהרות שתדאגי שיהיה לך בקבוקים ומשאבה וכו'.

ממשיך בבית חולים עם האחיות שמוכנות ומזומנות לדחוף מטרנה לתינוק ברגע שיתאפשר, וצוחקות מאחורי הגב על הנשים שמתעקשות על הנקה בלבד (נו הם לא שמו לב ששמעתי אותן) שלא לדבר על מה שקורה בפגיות שאולי על הנייר מעודדת יפה מאוד הנקה, אבל כשזה מגיע למעשים... (או לפחות בפגיית שניידר ששם ניסו להאשים אותי שאני מרעיבה את הילד שלי בגלל ההנקה. בסוף הצליחו לשכנע אותי לתת לו גם בקבוק שעלה לקטנטן בשבועיים נוספים בפגייה...)

זה ממשיך אחרי הלידה, בכל חבילות השי שמחלקים ליולדות. החבילות בדר"כ מלאות דוגמיות, פרט למוצר אחד ויחיד - תמ"ל שדווקא כן מגיע בכמות של ממש

זה מתבטא אפילו בכרטיסי ברכה להולדת בן/בת שתמיד כוללים איזה ציור של בקבוק, כאילו מובן מאליו שתינוק צריך בקבוק

זה גם ממשיך בטיפת חלב עם האחות שלא מנסה להפסיק לגרום לרגשות אשם לאמהות מניקות על כך שהילד לא עולה במדיוק לפי העקומה (המותאמת כמובן לעלייה במשקל של ילדי מטרנה, לא לזאת של ילדים יונקים) העובדה שהילד מתפתח בצורה נהדרת, עירני וחיוני לא ממש מעניינת אותם.

אני חושבת שהשיא בענין הזה היה כשהגעתי עם הקטן שלי (שהיה פג) אחרי גיל שנתיים לטיפת חלב ושם האחות ניסתה לשכנע אותי שאני חייבת לתת לו מטרנה כי הוא לא מספיק עולה במשקל... (דווקא עולה יפה, אבל עדין קטן ביחס לגילו הילד יש לציין אוכל "כלכלת משפחה מלאה" כלומר אוכל כמה שהוא רוצה)

זה ממשיך גם בחברה. את מספר הנשים שאני מכירה שהניקו אחרי גיל שנה אני חושבת שאני יכולה לספור בידיים (הנקה לדעת כל גורם מוסמך בעניין צריכה להיות לפחות עד גיל שנתיים, ורופאי ילדים ממליצים לרוב למי שלא מניקה בגילאים אלו להמשיך עם מטרנה עד גיל שנתיים או אפילו 3, פעם ביום)

מספר הנשים שאני מכירה שהניקו בלי תוספות הוא אפילו קטן יותר. למעשה אני יכולה לחשוב על עוד אישה שאני מכירה בדור שלי שמניקה באופן בלעדי, והיא טבעונית קיצונית למדי

ופעם שהעזתי להביע בנוכחות נשים אחרות דעה מעט נחרצת נגד תחליפי חלב הם אכלו אותי בלי מלח, ולא נתנו לי אפילו את ההזדמנות לסיים את המשפט ולומר שאני יודעת שלפעמים זה נחוץ ואין ברירה...

מצטערת, אין לי שמץ של מושג על מה את מדברת כשאת אומרת מעודדים רק הנקה, כי בחברה שלנו מובן מאליו שכל תינוק אמור לקבל מטרנה אם במוקדם אם במאוחר.

וואו... כתבתי המון, יישר כוח לכל מי שקראה עד הסוף

ואני רוצה עוד להוסיף לך אנונימית יקרה שתדעי שזה שפעם אחת לא הצלחת להניק לא אומרת שלא תצליחי בפעם אחרת. לפעם הבאה, אל תתייאשי מראש, ואם זה חשוב לך, הכנה מוקדמת יכולה לעזור

חוץ מהשורות באמצע. אני נוטה להסכים עם אנונימית. תלוי באיזה קליקה מסתובבים , אבל יש נטיה להלחיץ נשים , ואני רואה ילדים שגדלו על מטרנה והם באמת מאה אחוז.

אני לעומת זאת גדלתי על חלב פרה מעורב עם מים . אני בריאה , אבל מכירה כאלו שלא .

אני חושבת , שצריך לאפשר לאישה לבחור לא להניק מאיזה סיבה שלא תהיה - ובלי רגשות אשם . גם ככה אמהות זה לא דבר פשוט. אפשר תמיד להמליץ על הנקה , אבל באמת שהתמ"ל היום הוא בסדר , ומה שקרה עם רמדיה - זו היתה פשלה - שנבעה מרשלנות היצרן .

התכוונתי לשתי שורות שמשום מה עלו אחת על השניה.

חלב פרה עם מים???

בשנות ה50 אולי נתנו דבר כזה,

אחר כך כבר הבינו שזה סיכון.

את גדלת בארץ ?

בשנות ה70 כבר היה מטרנה. דוד שלי יליד 70' וסבתא שלי ז"ל, שלא הייתה סמל המודרנה,

לא נתנה לו בחיים דבר כזה, הוא אכל תמ"ל אמיתי בלבד.

את רצינית?

גדלתי בשנות השבעים . זה מה שנתנו (אין פלא שיצאנו קצת שרוטים אם כי ראוי לציין שאני דווקא דיי בריאה.

לסביבה מעודדת הנקה.

ממש ממש ממש לא!!!

במיוחד אם נכנסים שוב להריון תוך כדי.

ו- גם אצלי בסביבה עודדו מאוד הנקה,

והסתכלו קצת מוזר כשהתחלתי לתת תמ"ל בגלל ההריון.

שולחת לך כוחות ומחשבות טובות, ומאחלת ובטוחה שעוד תהיה לך הנקה טובה ומוצלחת וארוכה!

מאוד מצער לקרוא את הסיפור, ובוודאי שאת מרגישה כמו שאת מרגישה, נוכח מה שהיה ונוכח הדברים שנכתבים!

המציאות של ההנקה היא לא טובה: מאוד רגיל לראות תינוק אוכל מבקבוק, ופחות שכיח לראות תינוק יונק. עם זאת, מישהי כמוך, ברגע שרואה את האחד שיונק זה עושה לה קוועץ' קטן בלב... ולקרוא בפורום הודעה שיוצאת נגד תמ"ל זה קוועץ' גדול - ברור.

מי שקוראת בפורום הריון, השיטוט שלה כאן הוא (סביר להניח, מבחינה סטטיסטית) אחת ההזדמנויות הבודדות להיתקל באמא מניקה ותינוק יונק - ועוד מנוסים: כאלה שתוכל להוועץ בהם בבוא היום. ההזדמנות הזו (לראות הנקה, או לשמוע על מישהי מניקה) צריכה להשתוות נגד מסר מאוד חזק בעד תמ"ל, ואולי לכן הדברים קצת בוטים. ובכל זאת, בטח גם את שמעת ש"גם אני גדלתי על מטרנה" או ש"גם הילד שלי גדל על מטרנה ויצא טוב" וכמובן וברור שהוא יצא טוב וחמוד ובריא וחכם, ודווקא בגלל זה חשוב להזכיר שזה איננו המצב הטבעי והרצוי! שאנטביוטיקה לוקחים רק נגד חיידק, וגם תמ"ל היה אמור לשמש רק במקרים של בעיה - ממש כמו אצלך! ולא בגלל מליון הסיבות האחרות, שמשך שנים נחשבו לגיטימיות שלא להניק (החל מ"שחרור האישה" וכלה בבורות שהביאה למחשבה שהתמ"ל מייצג איזושהי קדמה מדעית... עד היום המסר לאמא המניקה הוא: "איך את יודעת כמה היא אכלה???"; ו"אולי הוא בוכה כי הוא רעב???"; "אולי החלב שלך לא מזין/אולי תקחי תוסף תזונה לשיפור החלב???" וכיוצא באלה מסרים מחלישים).

ובגלל שכך היה המצב כמה עשרות שנים, אמהות כל כך התרחקו מהנקה, עד שגם כשהן כן רוצות להניק, הן לא מצליחות בזה, וזה עצוב. ואת האמהות האלה אפשר "לתפוס" כאן, עוד בזמן ההריון, ולחזק אותן בע"ה. 

אסיים שוב במסר שפתחתי בו: שולחת לך כוחות ומחשבות טובות, ומאחלת ובטוחה שעוד תהיה לך הנקה טובה ומוצלחת וארוכה!

הקפת את הכול, והיית רגישה ומבינה... אני מפרגנת 

ועוד דבר - ההערות שציינת, שאותן מקבלת אישה שמניקה, זה נכון כל כך!!! ובאמת מחליש כל כך!!! אני זוכרת כמה כאלה קיבלתי.. ועוד עם האלרגיה שהייתה לו ושהוא לא היה מפסיק לבכות... אפילו הרופאה אמרה לי שהחלב שלי לא מספיק.. עד שבסוף כשהלכתי ליועצת הנקה היא בדקה, ושקלה וכו', ובסוף אמרה לי - יש לך חלב בשפע, והתינוק יונק מצוין, ואל תתני לאף אחד להגיד לך שאין לך מספיק! (היא ממש הרגיעה אותי...)

בקיצור, ההערות האלה פשוט שוברות...

ומצד שני - אנונימית היקרה, שרצתה בכל לבה להניק, רואה בכל פינה נשים שמניקות ומדברות בעד ההנקה! בגלל שזה בוער בה... ומכאיב לה... שהיא ניסתה בכל מאודה ולא הצליחה... זה הכי ברור בעולם... כמו כשמישהי נורא רוצה להיכנס להריון - היא לא תפספס אף אישה בהריון שעוברת בסביבתה.... או כל אחד שמרגיש שחסר לו משהו - נראה לו שלכוווולם יש את המשהו הזה... הוא יראה אותו בכל פינה...

ואכן, כמו שאמרת, כאן בפורום זה מעין "קונטרה" למה שקורה בעולם האמיתי... זה לא משקף את המציאות, בכלל...

אנונימית יקרה, התחושות שלך מובנות לגמרי. עשית כל מה שאת יכולה, והיית אימא דואגת ואכפתית, וב"ה שיש תמ"ל - בדיוק למקרים כאלה!

על הפטמה . זה כואב , אבל - הכאב הזה לא מפריע לי . זה לא נראה כמו פטריה , יותר כמו יבלת . יש איזו תרופת סבתא?

לשמחתי לא נאלצתי להתמודד עם הבעיה, אבל שמעתי שהפתרון הוא לפתוח בעדינות עם מחט סטרילית.

פעם הצעתי לאחת מהנשים בפורום לפנות ליועצת הנקה שתפתח לה, וסיפרתי לה על אישה שכבר התרגלה לעשות את זה בעצמה מרוב שזה היה קורה לה, אז ההיא מהפורום חזרה אלי וסיפרה לי שהיא עשתה את זה בעצמה!

אז אני לא יודעת עד כמה את גיבורה - תפני ליועצת הנקה שתנחה אותך, או שאולי זה באמת פשוט??? תחליטי ותספרי לנו בכל מקרה

בהצלחה!

אין לי בעיה לעשות את זה , רק רוצה לודא שהבנתי נכון . (גם אני אהבתי את התגובה שלך לאנונימי

אולי זה יעזור לך - קרה לי פעם אחת, כשניסיתי לשנות את זווית היניקה שלו... אז היועצת נתנה לי כל מני עצות, שאני כבר לא זוכרת... אבל אחת מהן הייתה לתת לילד לינוק מכל מני זוויות, ואחת מהן תהייה הזווית של הצינורית הזו והוא ישחרר אותה! וזה באמת מה שקרה וזה היה קל והנקודות נעלמו מעצמן... אולי גם לך זה יהיה כזה פשוט... נסי.. אין מה להפסיד

בינתים התזתי על זה המון מים חמים , וניסיתי לפוצץ את זה כמו חצ'קון. זה נעשה ורוד . נראה לי שאני אנסה באמת לתת לה לינוק מכל מיני זויות. ואם לא יעזור אני אנסה עם מחט.

למען האמת לא התכוונתי לשלוח מאנונימי כי התלבטתי אבל אחרי ההחלטה שכחתי להוריד את הסימון...

בכ"א, כמה תגובות-

קודם כל המון תודה על התמיכה.. זה באמת מחמם את הלב

וליהודיה- אני מאוד בעד לדבר בעד הנקה, כי זה נפלא בעייני, פשוט אני קצת פחות בעד לדבר כל כך נחרצות נגד תמ"ל (כמו להדגיש את מקרה רמדיה או להשוות לגז וכו'...)

יוקטנה צודקת בזה שכל אחת רואה את מה שחסר לה, ואם זה מעודד אתכן- אספר לכן למה אני חושבת שהסביבה מאוד מעודדת הנקה: אצלי, משפחה שממש לא בעניין של טבעי וכו', כל המשפחה (עד לשכנה של הדודה של הסבתא של האחיינית מדרגה שלישית בערך) התעניינו בהאם אני מצליחה להניק או לא, ולמה, וכמה ניסיתי, ואולי וויתרתי מהר מידי.

היחידה שהבינה אותי היתה אמא שלי, כי גם לה היה סיפור כואב (איתי) על הנקה, סיפור שגרם לה להגיע לבי"ח עם דלקת בשד. ואם לא בעלי שעצר הכל והאיר את עייני לזה שאם אמשיך ככה הילדה תרעב ואני אתמוטט, כנראה שהייתי מסיימת דומה.

שלא לדבר על ההכנה ללידה (שהייתה אגב בבית חולים) שבה הביאו לנו יועצת הנקה, אגב בבית החולים בו ילדתי (שע"צ) לא הייתה אחות אחת שלא ניסתה לעזור לי להניק (גם אם זה אמצע הלילה והיא לקראת סוף משמרת), כי גם לדעתן זה חשוב.

אגב, ידוע לי שזה לא בהכרח נכון לגבי לידות הבאות, (למרות שזה נובע גם מהמבנה אצלי... לא הקל על הילדה) ושניתן לעשות הכנות כאלו ואחרות (אמא שלי למתעניינות הצליחה להניק את אחי הקטן חצי שנה בהצלחה מרובה) אם הייתי יודעת את זה לפני הלידה אולי היה קצת יותר טוב....

אני יודעת שזה לא פשוט למניקות להתמודד עם הערות של "הוא רעב" והערות על החלב שלהן (בתור אחת ששואבת אני גם סופגת את ההערות האלה לפעמים- מה, כל כך הרבה זמן שאבת וכל כך קצת חלב?....) ומקווה שתיתקלו בסביבה מעודדת יותר בפעמים הבאות, כי בסופו של יום... אפילו על המטרנה רשום שחלב אם הוא המזון הטוב ביותר לתינוק!

לא התכוונתי להשוות את המטרנה לגז

הבאתי דוגמא שמבהירה היטב שהעובדה שתינוק ישן היטב לא בהכרח מעידה טובות. וזה כי ממש מעצבן אותי הטיעון בעד מטרנה ש"ככה ילדים ישנים טוב יותר"

אז מה אם הם ישנים יותר, זה הופך את זה לעדיף?

ולשם הבהרה - אני גם לא חושבת שלתת לילד מטרנה זה כמו לעשות לו הרדמה, וגם לא שחוסר היכולת להניק שווה למחסור באב ואם.

אלו כולן דוגמאות שבאות להמחיש, כל אחת את הנקודה שלה.

(וכן גם פה בדיוק כמו בכל מקום אחר, מי שמעיזה לדבר נגד תמ"ל - אוכלים אותה, אז יש לי חידוש לכן, גם לנשים שבעד הנקה ונגד תמ"ל יש רגשות)

המניקות........ כנראה שכל אחת רואה את הצד שלה.....

בכ"א לא הכרתי את הטיעון שילדי מטרנה ישנים טוב, תמיד חשבתי שבגלל שהנקה מאמצת אותם יותר אז דווקא היונקים ישנו יותר.....

ואם זה מעניין מישהי- שמעתי שלאחרונה (בעקבות מקרים של השמנת יתר) הורידו את עקומת המשקל אצל תינוקות קצת למטה.....(לכל אלו שמנסים לשכנע אותן לדחוף אוכל לתינוק שבע..)

ההודעות שלכן נגד מטרנה פשוט מכאיבות וזה כנראה בגלל הנגיעה האישית בעניין.

בשנים האחרונות נוצר מצב של הנקה עד התאבדות, וזה כ"כ לא נכון!

לא לכולן יש את היכולת והכוחות לזה וב"ה שיש היום תמ"ל למיניהן.

אבל כשאתן כותבות תגובה נגד התמ"ל תהיינה רגישות לאלו שלא הניקו, מדובר בילדים שלנו "שהורעלו" בתמ"ל

ולא, ממש לא כיף לי לחשוב שאני אגואיסטית לעצמי וחסכתי סבל מההנקה כי קל יותר מטרנה...

אל תשווי רעל למטרנה.

תעשי לי טובה.

ואין לי כח להתחיל להצטדק.

סליחה אבל אני לא מסכימה איתך,  זו פעם ראשונה שאני מגיבה פה באתר וזה כמה פעמים שאני רואה את ההתנגדות הנחרצת שלך למטרנה.

לדעתי את לוקחת את זה לקיצוניות שהיא לא נכונה, מטרנה זה ממש לא רעל וכל ההפחדות על מקור תזונה אחר שהוא לא הנקה הכולל מאמרים ומחקרים שונים שאני לא יודעת מי הגיע אליהם פשוט מיותרים..

אמא שלי, שהיו לה בעיות בהנקה, הניקה אותנו חודש- חודש וחצי, ומשם- מטרנה וב"ה גדלנו לתפארת!!

אני מכירה מישהי, שגם הייתה בהיסטריה של הנקה, שזה הגיע למצב של 4 משאבות מסוגים שונים בבית, הליכה (מיותרת) ליועצת הנקה שסתם גבתה סכום עתק על כלום (והפחדות על לשון קשורה שאחרי זה התבררו כלא נכונות בעליל...)עד שהיא פשוט השתחררה מהסטיגמה- וכן- העיזה לתת לבת שלה מטרנה!!!! 

ואת יודעת מה קרה??? היא סוף סוף העלתה במשקל וישנה טוב בלילה... אז מה רע???

לא צריך להשתגע על ההנקה... אז נכון, זה טוב, זה טבעי, אבל לא לכל אחת זה מצליח וזה מתאים. 

הרבה אנשים גדלו על מטרנה ולא קרה להם כלום, אז אם זה חוסך צרות, חוסר שינה ודאגות מיותרות- זה עדיף!!!!  וגם למה לא????

נקודה למחשבה.. ו.. בע"ה נעשה ונצליח!! בשורות טובות!

אני מתחילה לחשוב שיש קשר. דייסה היא לא אוהבת לצערי.

הבת שלי עד גיל די מאוחר היתה מתעוררת 3 פעמים בלילה לאכול. זה קורה...

אוליהיא יכולה  לישון ביחד אתך במיטה ולא בידיים ממש? וככה גם אם את קמה להניק, את לא חייבת להתעורר לגמרי, כי במילא לידך. זה יכול להקל...

הבן שלי ככה, והוא בן 10 חודשים.

מעניין אותי מתי זה יתחיל לעבור לו.

להיות חכמה ולא צודקת.

לי אישית לא היו כוחות גם למלחמות ושינויים,

לכן נראה לי (במיוחד אם היא בת בכורה - האם?) ללכת לישון כשהיא כן ישנה.

ולא לנסות לנצל את הזמן לנקות/לשטוף/לכבס/וכו'

וכך לא תגיעי כ"כ סחוטה בלילה.

ולא מצליחה להרדם תמיד כשהיא נרדמת.

עד גיל 5 חודשים ישנה לילה שלם וקמה רק פעם אחת לרוב ב4 או 5 . מאז התחיל הבלגן .

ושמעתי על עוד אנשים שמגיל 5-6 חודשים הילד התחיל לעשות בעיות עם השינה...

אין לי מושג למה =/

אה! יש ספר - לישון בלי לבכות. באמת ספר מתוק...

אני חושבת שהוא עוזר להרבה אנשים שהתינוקות שלהם נרדמים בהנקה...

אצלנו זו לא הייתה הבעיה, אבל אולי אצלכם כן

ספר מקסים!!! באמת...

כ"כ לקום כל שעתיים שלוש (גם הילדים שלי היו כאלה. ושלוש שעות זה היה נחשב המוןןןןןןןןןןןןןןןןן

אולי תשימי אותה בעריסה צמוד אליך?

אתמול מרוב פחד , פשוט לא ישנתי . הנקתי והייתי ערה . בסוף נשברתי והיא ישנה על ידי ,אבל אני לא נרדמתי .

היום אחה"צ קרסתי מעייפות. הלילה אני מתכוונת לנסות לא לתת לה לינוק . לפי מה שקראתי בספר מסויים ילד בגילה אמור לישון לילה שלם . אני אנסה לנדנד אותה בעגלה , ולתת מים .

וככה היא תתרגל.

זה פשוט נורא נורא מסוכן , שהיא תישן על ידי , בהיותי חולמת חלומות. אני ממש נגד הלינה המשותפת .כמו שאמרתי זה מתאים ונפלא לאמהות מסויימות ולא טוב לאמהות כמוני. מה לעשות.

תודה על התגובות .

אם כן אני ממש לא הייתי מצפה שהיא תישן לילה שלם...

גם אני פעם האמנתי לכל הספרים / מאמרים שאומרים שהגיל כזה וכזה הם אמורים לישון כך וכך.. אך המציאות מוכיחה אחרת...

הבן שלי (היום בן 9 חודשים), מגיל 3-4 חודשים התחיל לרווח את את השנת לילה, עד שבגיל 5 חודשים כבר ישן 6-8 שעות.

סביב גיל 7-8 חודשים, כשכבר אכל 2 ארוחות מוצקים הוא התחיל להתעורר לי שעה- שעתיים אחרי ההשכבה ועוד כמה פעמים בלילה וגם כשהיה מתעורר לו תמיד היה חוזר מיד לישוןם (מה שקרה לפני כן) היה נראה לי שפשוט מפריע לו משהו כי הוא יודע והתרגל לכך שבלילה ישנים.

התחלתי להוסיף לו עוד ארוחה, לפני השינה, למרות שקצת חששתי שאולי זה יהיה לו עמוס מידי בקיבה כ"כ הרבה ארוחות מוצקים בגיל 8 חודשים (עם הגדולים התחלתי ארוחת ערב רק בסביבות 9-10 חודשים).

והנה פלא, הוא חזר לישון נורמלי והתעורר רק פעם אחת באמצע הלילה ינק ומיד חזר לישון.

כדי לא להעמיס יותר מידי על המערכת אני נותנת לו דייסת קוואקר, שידועה כמזון קל לעיכול.

3-4 כפות קוואקר, שופכת על זה מים רותחים אחרי כמה דק', כשהמים נספגים מוסיפה לו פרי וטוחנת, הפרי ממתיק מספיק את הדייסה וככה הרווחתי ארוחה בריאה בלי תוספת של סוכרים מלאכותיים, אחרי זה הנקה כמה שרוצה/ נרדם.

אולי זה מה שיעזור, סה"כ זה גיל שהם מתחילים להוציא הרבה מרץ וזקוקים להרבה קלוריות מעבר למה שאפשר לקבל רק בהנקה (אני ממש בעד הנקה, וחושבת שהחלב מזין גם בשלב שרוב הארחות הן מוצקים, רק שהרגשתי שהגענו למצב שהחלב לא תמיד משביע אותו לאורך זמן).

בהצלחה ולילות קלים ושקטים

זה מה שאני נותנת בבוקר , אבל ! הגיוני מה שאת אומרת , ואני אנסה את זה בערב . תודה

עד שהחלטתי להעביר את הדייסה לערב ומאז נותנת לו לחם בבוקר (פיסות קטנות, למרות שהוא רוצה להחזיק מלחיץ אותי שהוא יאכל לבד לחם, כי הוא דוחף הכל לפה)

קודם כל לא צריך להלחץ, זה טבעי שתינוקות בגילה לא ישנים הרבה.

ואת גם לא "אימא מכה" זה סתם מליץ אותך ולא מביא שום דבר לפתרון הבעייה.

כדאי לפנות לייעוץ שיכול לטפל בעניין...

לשמור על עשתונות כמובן...

שיהיה בהצלחה!

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה

ולבקש ממנו את השירים שרוצים

אחרת זה לא תמיד קורה

אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח

האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.

כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.

אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה 

1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.

ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.

2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.

3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....

4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.

5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)

שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!

השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?

הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.

ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי... 

את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.

אני עשיתי ברית לתאומים.

לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!

ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.

יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד

יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.

תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.

אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.

בשורות טובות 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.