ואין תחליף לקוטג'!!!!!

שאני ימות לפחות יהיה לי טעים בפה

די כבר עם השטויות האלה. 

מעניין שארנולד שוורצנגר שלא שותה חלב מספר שזה לתינוקות, אבל ניתוח הלב שעבר בגיל 50 לא מוזכר שם... 

יש רופאים שיגידו הכל. אם זה בשביל למכור משהו למישהו ואם זה בשביל לקבל דקות מסך. 

יש רופאים שטוענים שמגה-גלופלקס יכול להצמיח סחוס, יש רופאים שטוענים שקרינה סלולרית מזיקה, יש רופאים שטוענים שאין דבר כזה מחלת איידס, שמעתי אפילו על רופא שטוען שאנשים צריכים לאכול לפי סוג הדם שלהם. 

המשותף לכל אותם רופאים, הוא שהם נתפסים כבדיחה בעיני כל שאר הרופאים שמהווים 99.99% מהרופאים בעולם. 

מעניין גם שלא טרחו לציין, שכדי לספוג סידן בצורה טובה יש צורך בויטמין D. ויטמין זה מגיע באופן טבעי מהשמש. הדרך השניה לקבל אותו היא מכדורים. הוא לא קיים במזון - כך שלהגיד שיש בעיה של אוסטיאופורוזיס במדינה ששרויה שעלטה במשך כחצי שנה למרות שהם צורכים הרבה חלב, זו דמגוגיה. 

חבל שאנשים נופלים קרבן לחבורה של שרלטנים שיכולה להעלות היום סירטונים מלאים בחצאי אמיתות ללא עלות 

אפשר להחליף בחלב סויה, שעועית וירקות ירוקים בתור מקור בטוח יותר לסידן

99.99% מהרופאים חושבים שהרופאים שמפחידים מכל מיני אמונות תפלות, שמהווים 0.01% מהרופאים בערך, הם בדיחה. 

ואני לא יודע מה גורם לך לחשוב שחלב סויה יותר בטוח מחלב של פרה. הסירטון הזה נראה לי כמו שרלטנות במקרה בטוב או רמייה מכוונת במקרה הריאלי... 

למה יש לי הרושם כי יש לך מניות בתנובה?

לא צריך להיות פרופסור, ולא צריך 7 שנים ללמוד רפואה, כדי להבין שחלב אם מתאים ביותר לתינוק-אדם, וחלב פרה מתאים ביותר ל.. עגל.

דבר אחד אתה ודאי צודק, שבטראומה יש יתרון משמעותי לרפואה רגילה.

לגבי חיסונים - עדיין אי אפשר לאמוד את הנזקים ארוכי הטווח..

ואני גם לא חובב חלב. הטעם לא משהו... אולי בקפה... 

וכנראה שכן צריכים ללמוד איך בנוי הגוף, מהי תזונה מאוזנת ונכונה ומה מכילים אי אלו מוצרים. עובדה שאתה לא יודע את כל הדברים האלה. ואכן לא צריכים ללמוד 7 שנים רפואה. מספיק ללמוד תזונה. זה 3 או 4 שנים למיטב ידיעתי. 

על אותו משקל חסר כל הגיון שבו השתמשת כהוכחה ניצחת, אני יכול לשאול אותך: מה עם דבש? זה לא אמור להתאים רק לדבורים? 

אז כנראה שכן צריכים ללמוד - כי עובדה שאתה לא יודע. עובדה שבכל בית ספר לתזונה מלמדים שכן טוב לצרוך חלב במידה מסוימת (בדיוק כמו כל מוצר בריא אחר).

לגבי חיסונים - בטח שיש. עד לפני כמה מאות שנים לא היו חיסונים והרפואה המודרנית לא היתה קיימת. ואנשים חיו והיו מאוד בריאים עד שמתו משחפת או שפעת בגיל 30. ככה שאפשר להניח בבטחה שכל תקופת קיומו של העולם למעט 200 שנים בערך, זה טווח די רחוק, לא?

אגב, אלה שטוענים שחיסונים גורמים נזקים, טוענים שזה נגרם בטווח הקרוב דווקא... 

וקיים יתרון לרפואה על פני רופאי אליל לא רק בטראומה. אלא בהכל. כי רפואה קונבנציונלית הוכחה כעובדת. רפואת אלילים, במקרה הטוב, לא הוכח שהיא גורמת נזק. 

לא ראיתי בכל גיבוב המילים שלך סתירה לדברים שכתבתי.

אין להשוות בין דבש לחלב.

שיהיה לך יום נפלא..

ואין להשוות בין בין רופא אליל לרופא אמיתי. 

יום טוב גם לך. 

שמעתי היום ששמן קנולה היה פעם מיוצר עבור אוניות ומטוסים
כתבה:
http://irrelevant.org.il/2010/04/23/2928

אנ פשוט קורא מה שיש למי שמבין בתזונה להגיד: 

http://www.clalit.co.il/HE-IL/Women/nutrition/eating+right/articles/oil+types.htm

שמן זה שמן. מעצם היותו שומן הוא לא הדבר הכי בריא בעולם. אז יש שמנים עם ערכים תזונתיים טובים יותר מאחרים, אבל עדיין, רצוי להימנע מלצרוך יותר מדי, למיטב ידיעתי. גם שמן זית. 

ויכול להיות שזה היה מיוצר פעם עבור אוניות ומטוסים. העובדה שזה יעיל לעוד דברים מלבד מזון לא הופכת אותו למזון רע בהכרח. 

כמות השמן שאני צורך היא כ"כ קטנה, שזה מעולם לא טרד את שלוותי. אם יום אחד זה ישתנה, אני פשוט אשאל דיאטנית או רופא. 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3980629,00.html

כן, כן... כדור שנאסר לשימוש בארה"ב ועוד מדינות במערב אירופה, וניתן רק באמצעות מרשם במדינות אחרות, נמכר בישראל כמו סוכריות.

תופעת לוואי מאוד נדירה עלולה לגרום למוות. לא משנה כמה כדורים אדם לקח במהלך חייו, אי אפשר לנבא אם הכודר הבא יהיה זה שיהרוג אותו... 

הינה סיבה טוב ואמיתית להיכנס לפאניקה...  

ופאניקה? זו לא המטרה.. אתה רואה כמה אתה מגזים ומזלזל?!

בדיוק קבעתי תור לרופא למחר- לבדוק אולי אני אלרגית לחלב!

ככה פתאום, בגיל כבר בוגר- התחלתי לפתח תסמינים כאלה... מבאס אשששש!!! במה אין חלב?! עם מה אני אשתה קפה? וקורנפלקס? וכו' וכו'...

ואין לי בעיה עם זה. אני פשוט נגד גרימה של היסטריה ובהלה המוניים.

אני לא מגזים, אבל אני כן מזלזל בכל מיני נסיונות להחדיר פאניקה לציבור באמצעים שלמי שעומד אובייקטיבי מהצד, נראים מגוחכים.

אנשים בוחרים להאמין לדברים כאלה ללא כל הוכחה, אז כנראה שיש להם סיבה. מכיוון שאני לא מעריך שאת עובדת בחברה שמייצרת חלב סויה (אולי אני טועה, זה סתם ניחוש), אני מניח שיש לך סיבה אחרת.  אולי את פשוט נהנית לפחד מדברים ולגרום לאחרים לפחד מדברים - ויש הרבה אנשים כאלה.

יש אנשים שאם תגידי להם "אנטנה סלולרית" - הם מיד יכנסו לפאניקה וינסו לשכנע את כל העולם שזה הדבר הכי נורא שקרה אי פעם מאז הפצצה על הירושימה. 

אז נתתי לך מטרה חדשה. כזו שיש הוכחות חד משמעיות שהדבר אכן מצדיק פאניקה ואוזלת יד של הרשויות.

שיטען שקורנפלקס זה לא בריא.

אז אין מה לדאוג...

זה אולד ניוס שחלב זה לא בריא

הכל צריך באיזון.

בחלב יש סידן וזה נחוץ.

כל עוד לא מגזימים והאדם בריא זה אפילו נחוץ.

אם לא שותים חלב צריך למצוא הרבה תחליפים.

שמעתי שפילו כדורי ויטמינים יכולים להרוג בנאדם אם לוקחים יותר מדי

אם תאכל מוצרי חלב בכמות סבירה זה לא אמור להיות לא בריא.

גם פחות מידי חלב זה לא בריא...

אני מסכימה עם האדם היושב..

ראיתי בלייב בתוכנית של אורלי וגיא

הייתי שם קהל.

זה נראה מזעזע

אבל אני עדיין אוכל כי זה טעים

אני ממש לא רוצה להאמין !

אני שותה חלב לבוקר צהרים וערב ..

זה יהיה מה זה באסה להפסיק...

זה כמו לבקש להפריך את אמיתות האסטרולוגיה. 

לא חושב שיש דרך או שיש צורך להפריך אמונות תפלות. 

וכמו שסטיגי כתבה, צריכים לצרוך במינון (כמו כל דבר אחר). 

אני מחפש הוכחות שחלב כן בריא..

רופא שטוען, ללא כל נתון סטטיסטי שהוא ראה שיפור במצבים מסוימים אצל אנשים שהפסיקו לצרוך חלב? שארנולד שוורצנגר אמר שזה לתינוקות? (כנראה שאנשים בוגרים צריכים לצרוך סטרואידים... כי זה מאוד בריא...)

איזה ראיות? 

ראיות שזה בריא: זה מוצר עשיר בסידן וחלבונים. 2 דברים שהוגף זקוק להם. 

בחלב יש. אבל החלב של היום לא עשיר בזה.

בכל מקרה, מי שהחלב גורם אצלו לבעיות- יש תחליפים.

בקיצור- חלב הוא לא לא בריא.

אני פשוט שונא את השרלטנות הזאת שאנשים מציגים איזו תיאוריה חסרת ביסוס כאמת בלעדית שאין עליה עוררין - ולרוב נועדה לעורר היסטריה בציבור סתם. כי הציבור לא מבין ואפשר לעבוד עליו. 

גם הירקות של היום זה לא הירקות של פעם. הן מהנדסות, עם חומרי הדברה והורמונים. 

גם על זה אין חילוק. אז גם ירקות ירדו מהתפריט?

אין לי בעיה שאיש באמונתו יחיה, אני פשוט לא מבין מה האינטרס של אנשים להכניס אנשים לפניקה ולהפחיד אותם. 

מי שרוצה, שיהיה פרנואיד. גם פרנואידיות אוהבת חברה? 

שבת שלום

אם תלכו לתזונאית ברפואה משלימה- היא תגיד לכם לא לצרוך חלב. (וגם לא קמח לבן וגם לא סןכר ועוד ועוד..)

לעומת זאת אם תלכו לתזונאית קלינית היא תהיה בעד צריכת חלב אבל במינון סביר.

רק בריאות לכולם.

שהרפואה הקונבנציונלית הוכחה כנכונה... 

ברגע שמשהו ברפואה המשלימה הוכח כיעיל, הוא אומץ ע"י הרפואה הקונבנציונלית. 

וכשיש מי שישלם, יש מי שימכור... 

אני לא אפתח כאן דיון על רפואה משלימה כי זה לא ייגמר אבל ישנם רק רופאים קונבנציונלים שעברו לשיטה אלטרנטיבית ולעולם לא תמצא רופא אלטרנטיבי שעבר לקונבנציולי

משהו כמו 7 שנים... לעבור מקונבנציונלית לאלטרנטיבית לוקח בערך חצי סמסטר... ועדיין, רוב מוחלט של הרופאים הקונבצניונלים שעברו לרפואה אלטרנטיבית, ממשיכים לטפל גם וגם. 

אני הכרתי באופן אישי, רופא מאוד מוערך, שעשה גם דיקור סיני למטופלים שלו. הוא עשה קורס. הוא אמר שזה שטויות ושזה רק פסיכולוגי - גם למטופלים שלו הוא אמר שאין שום הוכחה שזה עובד, אבל הוא יטפל בהם בצורה הזאת אם הם ירצו. 

האפקט הפסיכולוגי מאוד חזק. בזה אין ספק. במיוחד בדברים שתלויים באדם כמו הרזיה או גמילה מעישון.

יש תכנית שאני מאוד אוהב, שקוראים לה brainiac. הם עשו ניסוי. לקחו אדם שרצה להפסיק לעשן, ולקחו טבח ממסעדה סינית שעשה לו "דיקור מקצועי". הוא השתמש במחוגה, ובעוד כל מיני דברים נחמדים, ונתן לו קיסמים מהמסעדה שידקור את עצמו באוזן אם יהיה לו חשק לעשן במהלך השבוע - והאדם אכן נגמל מעישון. 

פלסיבו עובד, וגם רופאים יודעים את זה. הרופאים שעוסקים ברפואה אלטרנטיבית עושים זאת לרוב מהסיבה הזאת. (לפחו הרופאים שאני מכיר, ואני מכיר לא מעט). 

אם הם למדו רק במכללת רדמן או משהו בסגנון, אולי יוותרו להם על קורס או שניים ואני בספק גם לגבי זה. 

וגם אם זה 4 (וזה לא) - כדי להיות נטורופט או רופא אלטרנטיבי, מספיק סמסטר או שניים וגם זה בהרבה פחות לחץ ממה שיצטרך מי שמסב לרפואה קונבנציונלית. 

חשבתי שהתכוונת שההשלמה לרפואה היא 4 שנים. 

מרפאים אלטרנטיבים יש מכל הסוגים והמינים. יש כאלה שעשו קורס של שבועיים ויש כאלה שלמדו 3-4 שנים. 

2 דברים:

1. 4 שנים זה לא 7, וסביר להניח שלרופא יוותרו על חלק נכבד מהלימודים. 

2. אין לך מה להשוות את העומס והלחץ. אני מבטיח לך. אני מכיר מספיק אנשים שלומדים רפואה, והם היחידים שאני מכיר שקורעים את עצמם יותר ממני. 

גם רופאים יודעים שיש קשר בין הנפשי לגופני. הרופא מטפל בבעיה. אדם מתונן שכואב לו משהו או שהוא עומד למות, והרופא יטפל במה שגורם לזה. 

ככה שכל דבר שקשור לטראומה (פגיעה חיצונית בגוף) - למרפא אלטרנטיבי אין מה להציע. (אם הכאב או הבעיה הגיעו מזה שתקוע לבנאדם מסמר ברגל, אז אין לו יותר מדי מה לעשות...)

ובאמת תודה רבה לרופא האלטרנטיבי שלא מתנגד לרפואה קונבנציונלית... למרות, שיש איזה רופא אליל שכותב במקור ראשון, שהייתי זורק אותו לכלא על מה שהוא כתב. אני מאוד מקווה שאף ילד לא שילם בחייו על בגלל השטויות שהוא כתב על אסטמה ושיש למנוע ונטולין מילדים. חוסר אחריות, טימטום ורשעות. 

בדיוק כמו אותם רופאי אליל שמתנגדים לחיסון ילדים ומסכנים את אותם ילדים ואת כל הילדים שבאים עימם במגע. 

אז מה שכתבת הוא לא מדויק, בלשון המעטה, ואני לא יודע כמה אנשים כבר מתו כתוצאה מכך.

ואיך בדיוק רופא אלטרנטיבי מטפל בבעיה שבנפש? ע"י דיקור בנקודות לחץ או ע"י טיפות באך?  

אגב, יצא ספר שנחשב למקיף ביותר שנעשה אי פעם על רפואה טבעית ושניסה להוכיח שהיא נכונה. המסקנה שלו היתה, במילה אחת: קשקוש. 

הדבר היחיד שהוכח כעובד, הוא תזונה. וזה כבר לא רפואה אלטרנטיבית. 

http://www.nuritha.co.il/a345500-%D7%A8%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%99-%D7%90%D7%95-%D7%A4%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%99-%D7%93-%D7%A8-%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F-%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%92-%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A4-%D7%90%D7%93%D7%96%D7%90%D7%A8%D7%93-%D7%90%D7%A8%D7%A0%D7%A1%D7%98-%D7%A1%D7%A4%D7%A8

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%99_%D7%90%D7%95_%D7%A4%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%99

תסיקי מזה מה שאת רוצה

גם יש הרבה יותר רופאים שהולכים לעשות דוקטורט בהיסטוריה או גיאוגרפיה בגיל 60+ מאשר ד"ר לגיאוגרפיה והיסטוריה שהולכים ללמוד רפואה בגיל הזה... 

שמתחרה עם הסידן על הספיגה, כולסטרול, פחמימות ושומן ששכחת לציין ^_^

זרחן כמעט ולא משפיע כלל על ספיגת הסידן. 

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?entryId=1705828

זה לפחות מה שמלמדים תזונאים באוניברסיטה העברית. 

ועד מחלות בעלות שם ארוך ..

חוץ מזה חפש בגוגל "חלב בריא" ותראה מה התוצאות ... 

משחקים שלזרוק עובדות חסרות ביסוס? גם אני יכול...

אנשים שלא צורכים חלב חולים יותר באלצהיימר.

אנשים שלא צורכים חלב נוטים לנהוג במהירות מופרזת. 

אנשים שלא צורכים חלב נוטים להינשך יותר ע"י כלבים.

אנשים שלא צורכים חלב נוטים לשיר לעצמם את המקרנה 

ואגב, חיפשתי, וחוץ מכמה רופאי אלילי  - כולם מסכימים שחלב הוא מוצר בריא. (שוב, כל זמן שצורכים אותו במידה. כמו כל דבר אחר). 

אני מסכים איתך שיכול להיות שהוא משקר 

רק שאני לא רואה סיבה שהוא יטרח לכתוב עליה ספר שכולו מלא טענות כזב.

וחוץ מזה עם תעשה חיפוש בגוגל תראה שעשר התוצאות הראשונות 

הם חלב בריא?? שוטי החלב וכו' .

יש גם וגם. יש חצי עמוד של רופאים שטוען שחלב בריא, וחצי עמוד של נטורופתים למיניהם שטוען שהוא לא. 

אני הולך במקרה הזה עם הרופאים. 

למה הוא כותב ספר שכולו מלא טענות כזב? כדי לעשות כסף, לבדל את עצמו מהעדר ולהרגיש מיוחד, ואולי הוא באמת חושב שהוא עלה על משהו שאף אחד מעולם לא שם לב אליו. 

רק חבל שכמעט אף אחד בעולם המדעי לא מסכים איתו. 

אני לא מקבל מידע כזה כמובן מאליו רק כי מישהו כתב את זה. אני רוצה הוכחות. לכל הפחות, הוכחות סטטיסטיות. אם אין הוכחות לדבר, אז מדובר בשקר מוחלט והטעיה גמורה. 

שרלטנות במיטבה. 

אגב, כתבתי חלב וסרטן בגוגל. מצאתי מחקר שטוען שחלב מעלה את הסיכון לסרטן המעי הגס, ומתחת, מחקר שטוען שחלב מפחית את הסיכוי לאותו סרטן בדיוק. 

ראיתי גם מחקר על זה שחלב מעלה את הסיכוי לחלות בסרטן הערמונית - ומחקר הפוך שטוען שחלב מפחית את הסיכוי לחלות באותו הסרטן בדיוק. 

בקיצור, אין לזה בדל הוכחה. הכל קשקוש ואמונות תפלות. בדיוק כמו שאנשים מפחדים מקרינה סלולרית ומעבר מתחת לסולם.

יש אנשים שנהנים להיות בהיסטריה. סבבה. תהנו. אני לא מבין את האינטרס שלכם להכניס לפאניקה את כל השאר בכח עם "שיתוף מידע" שהוא מפוקפק במקרה הטוב. 

כמה דוגמאות:

http://laniado.sweethome.co.il/files/milk_web/?q=node/24

http://www.doctors.co.il/ar/10832/%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99+%D7%97%D7%9C%D7%91+%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D+%D7%9E%D7%A4%D7%A0%D7%99+%D7%A1%D7%A8%D7%98%D7%9F+%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA

http://www.starmed.co.il/news/3138914

אז חלב גורם לסרטן או מונע אותו? 

http://www.beok.co.il/Category/Article/4603/%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99+%D7%97%D7%9C%D7%91+%D7%99%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA+%D7%95%D7%97%D7%A1%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA

זאת תאוריה עם הרבה ביסוס.. שאין חובה להאמין בה..
אבל זה לא אומר שהיא לא נכונה...
   
וכמובן שבכל דבר צריך מינון..
אבל מחלב, עדיף להמנע...

יש הרבה ביסוס ואנשים שטוענים שזה שינה להם את החיים...  

ואני טוען שמתפוחים וירקות ירוקים כדאי להימנע... למה? כי נראה לי שאני מרגיש יותר טוב כשאני לא אוכל תפוחים וירקות ירוקים. 

וידעתם שגם המים שלנו לא משהו-משהו? אין לזה סוף..

אני אישית לא מתכוון לנסות...

בדיוק כמו שאת המחקר על "בריאות" החלב מממנות תנובה ושטראוס, את המחקר על "רעילות" החלב ממנת חברת אלפרו או סתם אנשים בלי שכל.

יכול להיות שיש הרבה אנשים שרגישים לחלב וזה לא בריא להם

ויכוליות גם שחלב בכמויות מוגזמות מזיק

אבל לא צריך לחיות בסרט, זה הרבה פחות בריא מלצרוך חלב.

*דרך אגב, אני חושבת שמחקרים שמראים כמה סויה לא בריאה יש יותר מאשר כאלה על חלב.

שאין לך בגוף את החומר-שמפרק-את-מוצ"ח, הלא הוא הלקטוז?

אצלי זה בסה"כ לא מתעכל, עד שבשלב כלשהו הגוף לא יכול להכיל את כמות ה"פסולת" שבו

והוא מתחיל להשמיע את קולו ברמקול מטורף- בי"ח/ רפלקסולוגיה עצבנית של אמא- ושוב חוזר חלילה.

אבל לדעתי במחקרים, זה הולך ככה,

אדם מגיע לאיזו שהיא מסקנה- ואז הוא חוקר איך הוא מגיע אליה....

ולא, אני שונא חלב וחלבי ומה שבינהם....

אבל כל מקרה לגופו..
ואצלנו זה הפוך..

למשל, במחקר במדעי המדינה, שבו יכולה להגיע למסקנה דוקטורנטית מסוימת, שחיילי צה"ל לא תוקפים מינית ערביות ביו"ש בגלל שהן לא רואים בהן יצור אנושי או חירטוט אחר. 

בדבר שאפשר להוכיח - אי אפשר לעשות את זה. אפשר לנסות, אבל הבלוף ייחשף בשלב כלשהו כשמישהו יבקש את הנתונים או יבצע מחקר בעצמו. 

כי אנחנו בני אדם, וחשוב לנו איך אנחנו נראים בעיני אחרים.

האם זה טוב? לא

צריך עבודה פנימית לא להיות מושפע מאחרים.

לדוגמה רואים אנשים גדולים, אנשי ציבור או רבנים, שיש עליהם תגובות, כעסים, והם צריכים להיות עם עמוד שדרה חזק כדי לא להיות מושפע מכל משפט שכל אחד זורק, כי ככה הם לא יגיעו לשום מקום..

אני מעריכה אותם על זה

כועסים זה אומר שאיכפת להם ממני

מתעלמים זה אומר לא איכפת

חושבים זה אומר שאני משמעותית בשבילם

כמה זה משנה?

תלוי מי זה וכמה חשיבות מייחסים לו בחיים

של הדבר, בד"כ, נופלות עליו (משימה שהוא התחייב שתתבצע ולא הסתיימה, דו"ח שהוא מחכה לו ועדיין לא מוכן בזמן…) - הוא כועס ולא בגלל שאכפת לו ממך…

הוא כועס גם כי הוא ציפה שאני אעמוד במשימה

וגם כי היא לא בוצעה

אכפת לו מעצמו

גם בוסית בעצמי

בכל מני וריאציות

אם אני כועסת על מישהו על עבודה שלא נעשתה כראוי

זה רק מישהו שראוי לכעוס עליו

כי ציפיתי/ סמכתי עליו

אחרת זה בזבוז אנרגיות לשוא

נראה לי שזו וריאציה מהצד הטוב של הכעס

וכן יש גם צד יותר שלילי

של אנשים שאיכפת להם יותר מעצמם ופחות מאחרים

וסתם מפזרים כעס לכל כיוון

מאנשים כאלה אני תופסת מרחק

נגיד אם השמאל כועס עלייך זה לא כי אכפת לו ממך

מה אני חושבת/ אומרת/ עושה/ איפה גרה

רק אם זה אנשים מאוד ספציפיים, ורק אם הסיבה היא שעשיתי משו שפגע בהם

כל השאר - פחות

אבל התוצאות אמורות להיות ממש משמעותיות לסביבה שבה אני נמצא.

שהימין ינצח?

עוד מאותו דבר שהיה לנו עד עכשיו

(האסון הגדול בתולדות המדינה

ואחת התקופות הכי מפולגות שהיו פה)

כמו כל השאר

האם מספר 26 בליכוד ייכנס לכנסת, או שמא דווקא מספר 24 במפלגה של אייזנקוט.

זה מעניין כמו שאלות טריוויה בסגנון ''מי היה ההוגה הצרפתי שבתאריך 26 ביוני 1796 אכל תפוח אדמה בצבע אדום לראשונה בחייו''

אבל גם משתדל לבטוח בקב"ה שהכל לטובה

הנתק

הכיוון של השמאל שמטיף לנו מוסר על "ממשלת השתמטות" ברור מאוד כבר מההתחלה.

ההתפתלויות של מפלגת הדמוקרטים לאחרונה סביב הפסילה של שחאדה ורע"ם ממחישה את זה היטב.

יש למישהו ספק שיש להם מספיק מנדטים להרכבת ממשלה ביחד עם הערבים?

תפילות.

אבל חושש שאין לנו

לי אישית קשה להסיק מהעבר של המדינה על מערכת הבחירות הקרובה

בעיקר בגלל המלחמה שכל כך הרבה השתנה ברמה האישית והכללית.

אז פשוט מניחה שדברים יתקדמו כך או כך

שולח חיזוק

בתור תושבת יו"ש

ראיתי כמה התקדם פה לטובה בשנים האחרונות

מדאיג מה יהיה אם תקום ממשלת שמאל

זה ממש קריטי.

הרי אם חלילה לא יהיה רוב לימין - זה אומר גוש השמאל שמוכן לסגת מעזה, לבנון, סוריה; סכנה ממשית - וכאילו סתם נהרגו נופלינו.

זה אומר קואליציה בחסות מפלגות ערביות שללא ספק אחוז גדל ממצביעיהם, היו משתתפם בטבח אם היו יכולים.

כאלה שלא מכירים בלגיטימציה של מדינה יהודית. עבאס - בקואליציה הקודמת, אמר ש"הנגב זה קו אדום"... הנגב. וביטלו שם נטיעות בגללו.

זה אומר הריסה של חוות, ישובים - הרי ליברמן חושב שירדן צריכה לשלוט בחלק מיו"ש, האחרים רוצים שם מדינה לערבים ששם.

שלא לדבר על דמותה היהודית של המדינה. על מערכת המשפט - בקדנציה הבאה אמורים להיבחר 10 שופטים לביהמ"ש שמכנה עצמו "עליון". הרי כולם רואים את הנזק שהם עושים. וזו בחירה לשנים רבות..

לענ"ד - מי שגורם בהצבעתו חס ושלום לכך שהשמאל יעלה, הרי הוא כאילו עומד לילה לפני הטבח ואומרים לו: מה אתה מעדיף, שלא יהיה טבח - או כל מיני "דקויות" וסימפטיות אישיות שלך..

וזה כולל הצבעה למפלגות ימין שאין להן סיכוי לעבוד אחוז חסימה. וינטר ומטה (במספר המנדטים הצפוי).

לפי סקר של פילבר מהיום - הימין על 61 (לפני כן העריך 63-4), כי לראשונה זליכה והנדל עוברים, ואי אפשר לדעת מה יעשו אם ייבחרו ומה ירצו לסחוט.

לכן - זה לא איזה "פינוק אישי"... תצאו - תצביעו. ליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית, ש"ס... העיקר מפלגה ימנית שעוברת אחוז חסימה. פיקוח נפש דוחה הרבה עניינים "אישיים"...

זה בגלל אחוז החסימה או התנגדות עקרונית למפלגה?

וינטר אישית אדם ראוי.

אני לא הייתי מצביע לו, מחד - התופעה הזו של מפקדים מהצבא שלא מנוסים כלל בפוליטיקה ובאים "לתקן" בלי הכרת טובה רצינית לכל העמל הגדול שנעשה לפניהם, היא תופעה לא טובה.

וזה כולל את המחשבה של "פיתרון קסם" לגיוס חרדים (שזה עצמו מראה את אי ההבנה איך עובד השדה הפוליטי והחברתי). בפרט שאדם יודע שגם אם היה עובר אחוז חסימה, זה היה על הקצה - אז גם את זה אני לא אוהב עקרונית, מפלגה קטנה מאד שמנסה "לסחוט", לכפות את עמדתה על כל הקואליציה.

מאידך - יש הציונות הדתית, שפעלה ממש בצורה נפלאה - אז למה שאחפש משהו "יותר טוב" כביכול...

אבל אם היה עובר אחוז חסימה - אז לגיטימי. מה שייך לומר שלא ירוץ.

אבל כעת, שזה גם סיכון גוש הימין - זה מעורר מחשבה גם על האחריות שלהם.

שכמו שלא הייתה לנו "ממשלת ימין על מלא", ככה גם תתקשה מאוד לקום "ממשלת שמאל על מלא".

כנראה שהממשלה הבאה תהיה ממשלת פשרות וחצאים, וגם אם המפלגה שאני אצביע לה תהיה באופוזציה, זה לא יהיה סוף העולם.

באופן כללי, הבנתי במלחמה האחרונה שלפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם זה מיותר ומזיק. אני מנסה כמה שפחות להחשף לחדשות, ושנינו סיכמנו לנסות לבוא פחות להורים בתקופה הזו.

זה די מצחיק אם זה לא היה מעצבן: אבא שלי די ביביסט, ואבא שלי בעלי "רק לא ביבי". שניהם מאוד אוהבים לדבר פוליטיקה בלי שאף אחד ביקש. האימהות שלנו ממש רוצות ששתי המשפחות יפגשו באופן קבוע, ושני האבות שלנו די מסתדרים, רק אנחנו חייבים לארגן שהם לא יגיעו לפוליטיקה אחרת הכל אבוד.

לא סתם היא נפלה מהר, לשמאל יש יותר יכולות להרוס מאשר לימין כי יש לו תמיכה מלאה היועצת המשפטית לממשלה, מבג"ץ, מהתקשורת, מצמרת הצבא והמשטרה ועוד גורמים משפיעים (כגון ממשלות אירופה שרק רוצות שלא יהיו יהודים), כך שהם ממש יכולים להזיק בקלות בזמן קצר ולהחזיר הכל למה שהיה וגרוע מזה

אז אין מה להתנחם בזה

מסכימה איתך שעדיף להתפלל על העתיד מאשר לדאוג סתם

המחשבה שאם יש ממשלת ימין - אז זה אומר שלא צריך להתחשב בלחצים מהעולם ומה איכפת לנו... היא בוסרית.

הממשלה הזו עשתה דברים גדולים מאד. תמיד אפשר עוד יותר וצריך לקוות לעוד יותר, אבל צריך לראות מה קרה כאן (אולי אם את משתדלת לא להיחשף לחדשות - אז את לא כ"כ מודעת..)

ולא נכון לומר "לא יהיה סוף העולם"... כלומר, בוודאי שלא - יש מי שמנהל את העולם.

אבל אם השמאל (איזנקוט והלאה. וזה כולל היסמכות על הערבים שמתנגדים בכלל למדינת היהודים בעיקרון) יעלה לשלטון, זה אסון. אסון בטחונית - ייסוגו בכל החזיתות, אסון משפטית (ימנו לעוד כמה עשרות שנים שופטי בגץ שמאל), אסון לאחיזה בארץ (רוצים לפנות המון ישובים, להכניס שלטון זר בארץ), אסון לדמותה היהודית של המדינה.

כבר ראינו כשהיתה להם ממשלה - עבאאס הודיע שהנגב (הנגב!...), זה קו אדום...

אז הברירה היא לא "האם לפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם". כעת לא דנים באופן שכל אחד מרגיע ומייצב את עצמו.

השאלה כעת היא, עד כמה מתאמצים על כל מה שבשליטתנו. ולא מרוב החשש מלפחד, לא עושים כל מה שאפשר, כולל תודעה, הסברה למי שאפשר, התייצבות בקלפיות.

גם בלילה לפני הטבח, לא היינו אומרים, מוטשב לא לפחד ממה שאין שליטה... אלא עושים כל מאמץ להקדים תרופה למכה.

אחרי שיהיו תוצאות הבחירות - ואני אכן מאמין שיהיה רוב גדול לימין - אז אכן צריך לדעת שהכל יד ה', ולנסות להשפיע במה שאפשר.

זה לא פורום אקטואליה כאן.

שאלו באופן אישי ואני עניתי באופן אישי. מה זה הדף מסרים הזה?

אנחנו בדיוק דנים מה כל אחד עושה כדי לייצב את עצמו. זו הייתה השאלה.

אני מתכוונת להצביע ולהתעדכן יום-יומיים לפני הבחירות אילו מפלגות עוברות את אחוז החסימה ולהצביע בהתאם, ואז להמשיך הלאה בחיי.

"ההסברה" שלך בהחלט מרתיעה ומרחיקה, למרות שברמה העקרונית אני מסכימה עם הרעיונות. אני ממש לא בעד ממשלת שמאל, אני בטוחה שהיו הרבה נזקים שממשלה כזו יכולה לעשות. אבל לי אין שום שליטה על זה, וזה בהחלט תרחיש סביר. לחץ לא יעזור בכלום.

השאלה היתה כמה זה קריטי לכם.. אלו דברים שמעורבים עם אקטואליה בזמן כזה.

הגבת "לא היתה לנו ממשלת ימין על מלא", - זו לא "הרגשה אישית".. זו דעה.

אז אני מגיב על הדעה.

ומכיוון שגם הבעת דעה שאם תהיה ממשלה מהכיוון השני, זה לא יהיה סוף העולם - אז הגבתי גם על זה, שאכן "סוף העולם" לא יהיה, כי יש מ שמנהל את העולם. אבל כל זמן שאפשר להשפיע - חשוב מאד לתפוס כמה זה קריטי...

כעת - להתעדכן יום יומיים לפני הבחירות ואז "להמשיך בחייך", זה בהחלט פיתרון אישי טוב. במילים אחרות: אחרי שאעשה את המיטב שביכולתי (שגם את מסכימה עם הכוון העקרוני), כבר לא בשליטתי, חבל להרבות בדאגות.. נכון.

את חושבת, שמה שהסברתי "מרתיע ומרחיק", כנראה באמת חוויה אישית (אולי דווקא כי את מבינה, בפרט לאור נסיון השנים האלה, שלהתבונן יותר מידי בדברים, גם אמיתים, שאין לי מה לעשות איתם, לא בריא.. יש בזה הרבה אמת. ובוודאי שאישית מותר לבחור בגישה כזו).

לכן אני הסברתי שיש לחלק: לא או "לחץ ופחד", או לא להיות במודעות למשמעות:

כשעוד אפשר להשפיע - להיות לגמרי במודעות לחשיבות. אח"כ - עשינו את שלנו.. באף אחד מהשלבים אין מקום ל"לחץ ופחד".

ומה שכתבתי ממש לא היה "דף מסרים", אלא ניתוח ריאלי של מה שכל אחד יכול לראות. מי שאישית זה מלחיץ אותו והוא יודע גם בלי מה צריך לעשות - אז באמת אולי עדיף שלא יקרא... למה להילחץ.

כשאין אין "אם בחוקותיי תלכו" ברמה הלאומית ויש את "ולא תקיא הארץ אתכם", הסוף ידוע מראש. בלי קשר לשמו של ראש ממשלת ישראל הבא.

נו נו

וגם לא נכון.

יש התקדמויות גדולות בעם ישראל (וגם עדיין דברים כואבים).

וכבר כתב האור החיים הק' "והגאולה תהיה גם אם יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו". גם הוא הכיר את הפסוקים האלה.

לצערנו, עם ישראל כבר חווה את הדבר הזה, גם את ה"תקיא הארץ אתכם" - וכעת הקב"ה גואל את עמו ברחמים. והגאולה באה עם תשובה וגם מביאה אותה (ספר "העקידה" שער המאה, ועוד הרבה מאד מקורות).

וכשנחלקו בגמרא רבי אליעזר ורבי יהושוע אם הגאולה תלויה בתשובה או לא (בירושלמי: "איסתלק רבי אליעזר"), הם גם ידעו את זה.

"הסוף ידוע מראש", שה' גואל את עמו. וגם מעורר את רוחם. כשרואים איך מתקים "ואתה על במותימו תדרוך" באופן מופלא - צריך מאד לא להתבונן כדי לומר כאילו יש איזשהו תהליך של "תקיא הארץ"...

הגאולה של עם ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, היא תהליך. זה לא איזה זבנג וגמרנו.

זה נושא ארוך מאד, מצריך לימוד, ולא כאן מקומו. רק להעיר על העיקרון.

וכבר כתב הרב קוק זצ"ל: "ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דיברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת. כי כל זמן מאיר בתכונתו, ועצת ה' אשר יעץ להחל אור גאולה מעולפת במטמוני מסתרים, כמו שאנו רואים בעינינו, ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת סובלי חולאים רוחניים, ווודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב האדם שמחשבותיו הבל, נגד עצת ה' העליונה, אשר דיבר טוב על ישראל, לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו, העתידים להיות כולם שבי פשע" (אתת הדברים הללו, כתב לתלמידו הגאון הרב י"מ חרל"פ)

השומע ישמע - והחדל יחדל.

מי שרוצה להסתכל במבט מר של הבנה חיצונית של פסוקים (שזה בערך כמו לפסוק הלכה מהחומש..), עניינו.

הרב קוק זצ"ל, השקיע בנושאים האלה כנראה יותר מכל מי שהיה כשהחלה להתעורר שיבת ציון של זמננו. אני סומך על דבריו (ועל דברי האוה"ח הק' שהוזכרו מקודם, ועל דברי הרב אלישיב בעל ה"לשם שבו ואחלמה" ועוד ועוד..). נראה לי שגם המציאות סומכת על זה..

תודה

בגדול בחירות זה בסך הכל סקר עמדות

הרעיון הוא להגיע למצב בלי חובות בלי דאגות כלכליות וכו'? או שאני טועה...?

לקחת אחריות ומשמעת על דברים נוספים? או רק פיננסיים?

תרגם לכולנו. אפשר? תודה!

השכל וההתפעלות שני עולמות הם: עולם קר ומיושב, ועולם רותח ומבוהל. וזאת היא עבודת האדם לחברם להיות לאחדים. ואז הבהלה נהפכת לשאיפה, והשכל - למורה דרך בחיים של עבודה ופועל.

ואולי טוב שכך

היום אתה סבבה עם בשר?

עוזרת בית

על

לקיחת אחריות

לקום ממקומות נמוכים

להתבונן על הפסיכולוגיה של החיים

להגשים חלומות

אולי הרוב נקי

שראיתי בספר אורחים באחת הארצות בחו"ל, בין חוות דעת מתפעלות

בספר מבקרים באחת האכסניות בחו"ל - בין שלל משפטי התפעלות

(מהארץ ההיא) בשלל שפות.

כשאמר לי ענין הנדפס בלקוטי תנינא סימן פ"ו על פסוק "מקצר רוח ומעבודה קשה", שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבדות קשות וכו', עין שם, עמדתי לפניו כמשתומם, ומחשבותי היו תמהים בענין זה, כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת.

ענה ואמר בלשון גערה קצת, כאומר: "ואם יש לך אמונה – אין לך אמונה בעצמך" (האסטי אין דיר קיין אמונה ניט), והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה "כי מי בז ליום קטנות" (זכריה ד י) – מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא? "קטנות" שהיה בהם בעצמן, שלא האמינו בהם בעצמן. ורש"י זכרונו לברכה פרש שם כפשוטו: "קטנות אמונה", אבל מדקדוק לשון הגמרא - שאמרו שם "קטנות שהיה בהם" - נראה מבאר דברי רבנו זכרונו לברכה שעקר קטנות האמונה שלהן היה בהן בעצמן.

ויש לפרש לפי זה, שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא שהוא טוב לכל והם חשובים וגדולים בעיניו יתברך; ומחמת זה היה בהם קטנות. וזה היה עקר קטנות האמונה שלהם - מה שלא האמינו בהם בעצמן. ויש לכון גם פרוש רש"י לזה:

והכלל המובן מדבריו שהאדם צריך שיהיה לו אמונה בעצמו, שגם הוא חביב בעיני השם יתברך, כי לפי גדלת טובתו של השם יתברך גם הוא גדול וחשוב בעיניו יתברך.

יש כמה בסגנון שבגדול מדברים בערך את אותו מנגנון רגשי.

ועוד משהו יש, אבל זה לא ברשת. זה איזה קורס קצר שעברתי בסוף 2019. חלק מהמשתמשים פה יודעים מה הסיפור.

כלומר היכולת להציב גבול לתהליכים שרצים בנפש ולהפנות אותם לזמנים שמתאימים לי להתעסק איתם.

והעתק קישור

הכותרת אחרי לחיצה על play

קישור ליוטיוב, לסרט

כלומר ברגע שרושמים בטקסט של התגובה את הקישור, הקישור מייד מתורגם להצגת הסרטון שאליו הקישור מוביל.

רק מלהיזכר בשמו של הסרט, עורי נעשה חידודין חידודין והלב רוטט.

אני יכול לחלק את חיי ללפני ואחרי שראיתי אותו.

וכן, ראיתי אותו הרבה יותר מדי פעמים...

איך התוכן של הסרט לדוס ממוצע?

אחת בין גבר לאשה, אחת בין שני גברים.

לא זכור לי שיש משהו בעייתי נוסף

לפחות על פי תקצירים (באנגלית). ושלא אובן לא נכון - יש בי אמפתיה עצומה כלפי להט"בים, אני לא מזלזל לרגע באתגרים שלהם, וסולד מהומופוביה. לא צפיתי, אך נשמע שזו פרופוגנדה שעניינה לדבר אל הרגש ולנסות לגרום לדתיים, (מכוון כלפי אוכלוסיה נוצרית, אך תקף גם ליהודים) שרואים סתירה (בצדק) בין מימוש נטייה הומוסקסואלית ובין הדת, להעדיף את ערכי הפרוגרסיביזם על פני ערכי הדת.

אני חלילה לא אומר שצריך להתעלם מהמצוקות של בני אדם. אך כן חושב שצריך לפחות להכיר בכך שתעמולה להט"בית היא 'בעייתית' בלשון המעטה עבור הדוס הממוצע...

כשיש נער שמספר להורים שלו שהוא הומו,

הדבר האחרון שנכון לעשות זה להפיל עליו את המלחמה בין השמרנים / דתיים לבין הפרוגרס / חילונים.

הוא בשר ודם, הוא צריך משפחה תומכת כמו כל אדם אחר, הוא לא עשה דבר רע בכוונה, הוא לא צריך להיזרק מתחת לגלגלי המשאית בשם קדושת המחנה.

הסרט, שמבוסס על סיפור אמיתי כולל השמות שלא שונו, מתאר נער בשם בובי שאמא שלו עשתה הכל כדי לשנות אותו. טיפולי המרה, פתקים ''מעצימים'' בכל הבית, דאגה לו לדייטים עם בחורות שהיא מלמדת בכנסייה, וכשהוא סיפר לה שהוא מאוהב בגבר - היא אמרה שהוא לא הבן שלה יותר (אני מתמצת כאן סרט של שעה וחצי בחצי פסקה, מן הסתם הכל יותר מורכב מזה אבל אלה עיקרי הדברים).

הוא נזרק מהבית, עבר לחיות עם קרובי משפחה במדינה רחוקה, אבל המשפט של אמא שלו ''לא יהיה לי בן הומו'' ביחד עם ההטפה הדתית שספג נגד עצמו, הובילו אותו להתאבד. לקפוץ מגשר.

בהתחלה אמא שלו אמרה שהוא התאבד בגלל שהנשמה שלו לא עמדה בכל החטאים שהוא עשה או משהו כזה, והאשימה אותו שחייו המופקרים הובילו למותו. היא התאבלה לא רק על זה שהוא מת, אלא גם על זה שהוא בוודאות יישרף באש הגיהינום.

לאחר מכן, בתהליך שנמשך זמן רב, ובעזרת מפגשים עם הורים אחרים, אמא שלו הבינה לאט לאט שהוא לא התאבד בגלל מה שהוא היה, אלא בגלל איך שהיא התנהגה אליו.

בסוף התהליך, היא הפכה בעצמה לפעילה למען זכויות להט''ב, ואפילו נשאה נאום בפני מועצת העירייה שלה. משפט אחד שהיא אמרה שם קרע לי את הלב, כי הוא החזיר אותי בדיוק לנער המפוחד שהייתי, בזמן שהרבנים בישיבה והחברים בחדר האוכל היו מדברים על ה''סוטים'' וה''בהמות'' שהם בעצם... אני.

במקור:

Before you echo condemnation from your pulpits and within your homes, please think and remember: a child is listening

בעברית:

לפני שאתם מהדהדים דברי שנאה וגינוי בביתכם או במקום הפולחן שלכם, תחשבו שוב ותזכרו: יש ילד שמקשיב.

כן, אני הייתי הילד שמקשיב. שמקשיב לרעל. שמקשיב וסופג. ומבין שהוא טמא. מבין שהוא בהמה. מבין שאין לו מקום בעולם.

אתה יכול לחפש בהיסטוריה שלי מכתב שכתבתי לרב שרלו לפני 18 שנה כשהייתי בן 15. נער בן 15 שכותב לרב שהוא לא מבין למה כולם שונאים אותו. שהוא לא מבין למה הוא בהמה. שהוא לא מבין מה הטעם להישאר בחיים. בן 15! וכבר הפנמתי בצורה הכי עמוקה שיש את השנאה והרתיעה כלפיי, למרות שהחברים והרבנים כלל לא ידעו שאני משתייך לאותה קבוצה עליה הם מדברים.

ומה הכי מדהים?

שים לב מה בובי בעצמו כתב ביומן שלו כשהוא היה בן 16:

''אני לא יכול לתת לאף אחד לגלות שאני לא סטרייט. זה יהיה כל כך משפיל. החברים שלי ישנאו אותי. הם אולי אפילו ירצו להרביץ לי. והמשפחה שלי? שמעתי אותם במקרה. הם אמרו שהם שונאים הומואים, ואפילו אלוהים שונא הומואים. הומואים הם רעים, ואלוהים שולח ילדים רעים לגיהנום. זה באמת מפחיד אותי כשהם מדברים עליי."

אתה קולט שהוא כתב את זה כמעט 20 שנה לפני שאני נולדתי, בקצה השני של העולם? ובלי להכיר אותו או את הסיפור שלו, עשרות שנים אחרי שהוא כבר מזמן היה מת, אני כתבתי דברים כ''כ דומים לרב שרלו?

זה לא פוליטיקה, לא פרוגרס, זה כאב עצום שחוצה דתות, תרבויות ויבשות. המחשבה על כך שאני כתבתי מכתב כ''כ דומה לשלו, פשוט מצמררת אותי.

הסרט הזה שינה את החיים שלי בכל-כך הרבה מובנים. פנימיים וחיצוניים. שינה את המשפחה שלי. שינה את ההורים שלי. שינה את אמא שלי.

לדעתך זו תעמולה?

תעמולה למה? לזה שהורים לא צריכים לדחוף את ילדיהם לאבדון?

אין בסרט הזה מילה אחת על נישואי להטבים. אין חקיקה פרו להטבית, אין תקציבים לעמותות להטביות, אין אימוץ, אין פונדקאות, אין ידועים בציבור. הסרט לא מדבר בשום שלב על פוליטיקה, על ימין או שמאל, על זכויות אדם או זכויות אזרח.

הוא מדבר אך ורק על לא לשנוא אנשים להט''בים ולא להחדיר להם למוח כמה אלוקים שונא אותם. על נער אחד בודד שהתאבד בגלל השנאה של אמו.

ובכל מקרה, זה מבוסס על סיפור אמיתי. מה יהיה סרט שאינו תעמולה בעיניך? אם זה היה נגמר בהתאבדות שלו, בלי השלב שבו האמא מתחרטת על מעשיה? הרי זה מה שהיה במציאות, אז לשנות את זה כדי שלא ינגוד אג'נדות מסוימות?

זה סרט על טרגדיה, לא סרט פוליטי.

כשהייתי בישיבת הסדר, שלחתי אותו למי שהיה הר''מ שלי בשמינית כדי שיצפה.

הוא ענה לי אחרי כמה שעות בהודעת אסמס עם 3 מילים:

ראיתי, התרגשתי, בכיתי.

הרב הזה הוא שמרן מארץ השמרנים, קראנו לו כל התלמידים ''דוס טרור'', אבל הוא לא ראה תעמולה אלא סיפור מרגש על נער אחד שפשוט היה הומו.

מייל ששלחתי למרי גריפית', אמא של בובי, לפני 15 שנים, בשנת תשעא 2011:

Hello. My name is Moshe, I am a 18 years

old, an Orthodox Jew from Israel. Last

Month, when I was in Yeshiva (Jewish

Studies Institute), I saw the movie

first time.I found many similarities

between Bobby's Christian family, and

my

Jewish family. Both believed that

homosexuality is a sin, that homosexuals

are condemned to hell. That's why it

was

so easy to identify with Bobby's pain,

with lack of understanding and

acceptance he felt, with the feeling

that his family would not accept him as

he is. When I saw the end of the movie,

my heart filled with hope. I saw an

example that religious people can

change, can get the difference, if they

so wish. I showed the film to my friends

from the yeshiva, and they told me that

the film changed them. Now they

understand the hardships of their gay

friend, Now they understand that the

Bible can not be an excuse for hartred.

I showed the film also my rabbi, and he

summarized it in three words: I saw, I

was excited, I cried.

From here, I want to praise you, Mary,

that you're a brave woman. Not given up

on love and acceptance, even after it

seemed it was too late. Thanks to your

strength, you success to emotion of

thousands of people, and success to add

understanding to the world.

Among Jews,

there is a common greeting, "yashar

koach", which means you'd be hard to

continue what you're doing now. So

yashar koach, and much happiness and health.

Moshe, Israel.

זאת התשובה של מרי, שנפטרה לפני 6 שנים:

LOVE KNOWS NO BOUNDARIES.

Moshe, YOUR KIND LETTER EXPRESSES THAT VERY WELL.

THANK YOU VERY MUCH.

PEACE AND LOVE TO YOU AND YOURS ON YOUR JOURNEY.

MARY GRIFFITH AND FAMILY

נ.ב.

במקור היה כתוב שמי האמיתי, שיניתי כאן למשה כדי למנוע זיהוי.

תרגום גוגל:

שלום. שמי משה, אני בן 18, יהודי אורתודוקס מישראל. כשהייתי בישיבה, ראיתי את הסרט בפעם הראשונה. מצאתי קווי דמיון רבים בין משפחתו הנוצרית של בובי לבין משפחתי היהודית. שתיהן האמינו שהומוסקסואליות היא חטא, ושדינם של הומוסקסואלים הוא להישלח לגיהינום. לכן היה לי כל כך קל להזדהות עם הכאב של בובי, עם חוסר ההבנה והקבלה שהוא חש, ועם ההרגשה שמשפחתו לא תקבל אותו כפי שהוא.

כשראיתי את סוף הסרט, לבי התמלא תקווה. ראיתי דוגמה לכך שאנשים דתיים יכולים להשתנות, יכולים להכיל את השונה, אם רק ירצו בכך. הראיתי את הסרט לחבריי מהישיבה, והם אמרו לי שהסרט שינה אותם. עכשיו הם מבינים את הקשיים של חברם ההומו, עכשיו הם מבינים שהתנ"ך אינו יכול להוות תירוץ לשנאה.

הראיתי את הסרט גם לרב שלי, והוא סיכם אותו בשלוש מילים: ראיתי, התרגשתי, בכיתי.

מכאן, אני רוצה לשבח אותך, מרי, על היותך אישה אמיצה. שלא ויתרה על אהבה וקבלה, גם לאחר שנראה היה שכבר מאוחר מדי. בזכות הכוח שלך, הצלחת לרגש אלפי אנשים, והצלחת להוסיף הבנה לעולם. בקרב יהודים ישנה ברכה נפוצה, "יישר כוח", שמשמעותה איחול שיהיו לך כוחות להמשיך במה שאת עושה כעת. אז יישר כוח, והרבה אושר ובריאות.

משה, ישראל.

תרגום התשובה:

לאהבה אין גבולות.

משה, מכתבך החם מבטא זאת היטב.

תודה רבה לך.

שלום ואהבה לך ולשלך במסעך.

מרי גריפית' והמשפחה

הדבר הכי חשוב זה קודם כל לקבל את המצב הקיים. בטוב. לאהוב את המערכת כפי שהיא. לאהוב את הגוף כפי שהוא, לאהוב את הנפש כפי שהיא. להיות מחובר במנגנונים הפנימיים (כי ניתוק פנימי זה קודם כל רעל הורג).

אחר כך, אחרי שאוהבים. אפשר בזהירות לשאול איך זה פועל ולמה זה פועל. "טיפולי המרה" הם בגדול שנאה עצמית כדי לכפות על המערכת כמו שמרקידים בעלי חיים בקרקס. אפשר בזהירות לשאול איך זה פועל ולמה ולהיות מוכן להיות מופתע מהתשובות. ה"הצלחה" במקרה הזה היא תהליך שהתוצאה שלו תהיה חיים טובים יותר ומאוחדים יותר. אחרי שבן אדם חי בשלום ובטוב עם עצמו, אולי הגורם שרצינו לשנות ישתנה ואולי לא. זה תוצר לוואי מבורך אבל קשה מאוד שזה יהיה יעד.

תודה שכתבת

אבל הסרט עוסק בנער שהתאבד ונותן דגש בעיקר על הצד הנפשי. על איך שאנחנו יכולים להתייחס בקלות ראש למצוקה אמיתית של מי שמסביבנו. במיוחד אם אנחנו בעלי השפעה עליו.

ראיתי את הסרט ואפילו בכיתי🫣

אני לא בא להמליץ לראות את הסרט, אבל לא כדאי למהר לשלוף את קלף האג'נדות בכל עיסוק בנושא הזה (ולהיזהר גם כן אנחנו מאג'נדות דורסניות שאין להן באמת שייכות בקדושה)

כמובן שבסוף הסרט האמא נהיית פעילה למען זכויות להט"ב, אבל הדגש הוא יותר האמפתיה ופחות העיסוק הפוליטי..

יש כאן נקודה חשובה: אפשר לבקר מסרים מסוימים בסרט, ובו בזמן להכיר בכאב האנושי שהוא מנסה להציג. לפעמים לפני הוויכוח על אג'נדות, צריך פשוט לעצור, להקשיב למצוקה של אדם אחר ולזכור שלמילים וליחס שלנו יכולה להיות השפעה עמוקה.

סבא שלי נפטר לפני שבועיים, אז בדיוק יודעת לספר איך זה מרגיש "אחרי".

לפני שלוש שנים, הייתה תקופה שהוא רצה שאני אגיע להיות איתו כל שבוע, ואמרתי שכן, אבל המציאות, החיים, והעובדה שלא ממש רציתי - זה לא קרה.

האם אני מתחרטת על זה? שאלה מורכבת.

בסוף אני מסכימה שאי אפשר לעצור את החיים, ואי אפשר לתכנן את הדברים לפי מה שיכול לקרות.

(ספציפית אצלנו יש משהו שכמעט קרה, וכואב מאוד שהוא לא, אבל זה לא שיכולנו לדעת)

מה כן לעשות: לקבוע זמן קבוע להגיע, להקשיב לסיפורים שלו, ואם אתה רוצה שזה ישאר - אז לצלם.

לשאול אותו את כל מה שלא יהיה אפשר לשאול אחר כך

מה שכן מתחרטת על שלא עשיתי - אבל ספציפי יחסית לסיטואציה אצלנו - לנסות להגיע יותר מפעם בשבוע, לנסות להגיע אליו באמצע שבוע גם אם לא הייתי בבית בשבת, לנסות ללמוד ממנו דברים שהוא אוהב לעשות או שחשובים לו, בעיקר כי זה יהיה נורא משמעותי בשבילו

בשביל לא להרגיש את מה יכולתי לעשות..

אני יכולה לעשות עכשיו?

אז עושים.

את אבי/סבם יותר. הוא היה ניצול שואה ולא דיבר על כך כמעט. כל כך חבל.

להגיד לו: אני אוהב/ת אותך. אתה יקר לי. תודה וברוך השם שאתה הסבא שלי.

לעשות לו ואיתו דברים שחביבים עליו. ללכת איתו למקום שחביב עליו. אולי אפילו

בית קפה, או משהו שקשה/לא נעים לו ללכת לבד.

לצלם אותו. להגדיל. לתלות תמונה שלו על הקיר ולהראות לו אותה.

אנחנו עשינו זאת, לצערנו, אחרי.....

להתפלל שיהיה בריא. כל יום.

להקשיב לו...

במילים אחרות: לאהוב אותו. ולהראות לו את זה. פשוט.

וה לא רק בשביל "לא להרגיש" - אלא כי זה ממש אמיתי..

מעולם לא היו לי סבים. אבל אם אשליך את השאהלה על מה שאני מכיר אני מדמויות אחרות שהן מודל בחיים שלי. אז הייתי קופץ על כל הזדמנות ליצור שיח או לבקר וגם ללמוד איתם ומהם

ביקשת תשובה מנסיון?

אז האמת שמנסיון של תקופה אצל סבא שלי כשסבתא נפטרה

אנוכי ובנדוד שלי היינו אצלו הרבה

היה לנו חדר קבוע חח מסודר כזה והתחלפנו עליו

היינו עושים אשכרה משמרות

ושתינו עד היום זוכרים את זה כתקופה משמעותית

היה בזה ערך מוסף כי סבא שלנו היה סוכרתי..

אז זה ממש היה משמרת.. וכאן אנסה לשתף קצט ממה שעברתי

אז קודם כל - הכי חשוב - אם אתה חושב "ללכת על כל הקופה"

i.e. לישון אצלו לילות שלא יהיה לבד אז זה מבורך.. רק תשים לב לדברים הבאים

חוויה אחת זה בסוף הגבולות גזרה.. תמצא לך את שגרת היום שלך

סתם למשל חצי מהתקופה הייתי בגינון.. אתה לא בא להתנחל אצלו בדירה (לא שזה רע חח)

וחשוב יותר תחשוב על הדינמיקה מה משותף על מה אתם יכולים לדבר איתו או _מה אתה יכול ללמוד ממנו_

וגם מה אתה יכול לעשות כדי שהאוירה תהיה יותר נעימה נגיד תיקנתי אצלו דברים ושאלתי אותו על זה שאלות

סבא שלנו היה מאנץ' אמיתי הוא שמח מאוד על זה זהיינו אצלו ובאמת שימחנו אותו

למדנו ממנו הרבה יותר בנדודשלי

דבר שני תחשוב שזה השנה האחרונה של סבא שלך..

אני לא מכיר את המקרה אבל תחשוב.. כי בסוף זה השנה האחרונה שלו

למשל סבא שלי עד קצט לפני היינו הולכים לדף יומי ביחד וזה היה מטורף גם אם לא תמיד התחברתי ל"להריץ דפים בלי להבין"

היה פה רובד נוסף וחשוב מאוד..

ופה גם אציין שתחשוב לא לכולם מתאים לשרוץ כל הזמן אצל סבא שלהם.. מבין?

מה המרחק ביניכם? אתה יכול להתנייד בטוב? כמה זמן אתה יכול לשרוד אצל סבא שלך לפני שאתה

completly out of your mind קח את זה בחשבון

תראה בשבילי זאת הייתה חוויה משמעותית מכמה בחינות

א - ימי שישי אצלו בבית כשהוא לא עבד היו מעניינים..

ב - סבא שלי הרגיש שהוא בעצם לוקח עלי אחריות.. שזה היה חשוב לו (נראה לי לפחות)

ג - הוא ממש עזר לי להתארגן על עבודה

ד - לקראת הסוף - אז כן אכתוב על זה פה

לגבי "חבל שלא הייתי איתו כל רגע מהחיים"

אז מצד אחד זה החיים שלך אבל כן הייתי מייחס למשפט הזה חשיבות

בעניין של כן לעשות מאמץ - בסוף _אתה תמיד קודם_ אבל אתה יכול גם לעזור לסבא שלך וללמוד מזה..

בהצלחה

יישר כח שאתה חושב על זה..

גם אם תהיה אצלו נגיד 2 לילות בשבוע הפגת בדידות ועשית טוב כנראה

אבל מי אמרך שזה השנה האחרונה?

לשתף בהתלבטויות רציניות שיש ולנסות לקבל עצות (אין חובה לפעול לפיהם, אבל כדאי להכיר, מן הסתם יש לו ניסיון חיים)

ניסיון להתראות כל שבוע/חודש, כתלות בזמן שיש.

לנסות לדאוג שיהיו שבתות יחד ולמצוא זמן להיות יחד בשבת.

אנחנו רצינו לעשות את זה ותכננו אבל כל פעם דחינו - ולצערינו הוא חטף שבץ ואיבד את היכולת לדבר.

אז סבא איתנו עדיין, אבל את הקול שלו כבר איבדנו.

תסתכל מהזווית שלו מה יעשה לו טוב

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות נוכח באמת. לפעמים דווקא הדברים הקטנים נשארים הכי הרבה: ארוחה משותפת, שיחה בלי טלפון, תמונות, הקלטה של סיפורים מהעבר, ואפילו לשאול אותו שאלות שמעולם לא יצא לשאול. העיקר הוא ליצור זיכרונות שאתם באמת חולקים יחד, בלי להפוך כל מפגש ל"פרידה אחרונה".

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות שם בשבילו. דווקא מפגשים פשוטים ועקביים יכולים להפוך לזיכרונות הכי משמעותיים: לשבת יחד לקפה, לשמוע סיפורים מהעבר, לצלם תמונות, לבשל משהו ביחד, ואפילו להקליט את הקול והסיפורים שלו. הכי חשוב להיות איתו באמת, בלי שהמחשבה על הפרידה העתידית תיקח את המקום של הזמן שיש עכשיו.

אבל היא נפטרה כשהייתי קטנה

ישנו אצלה פעמיים בשבוע, איתה בחדר, היא הייתה מלמדת אותנו לסרוג, מלמדת אותנו את שפת האם שלה, הייתי עוזרת לה קצת בבית. מבחינתי לא הייתי צריכה לעשות יותר כילדה הקשר היה מאוד קרוב, רק נגמר מהר מדי. לא יודעת לאן זה היה מתגלגל כבוגרת

היתה כשהיא גססה. דקות ספורות לפני הסוף. בכיתי ואמרתי לה את זה וביקשתי ממנה סליחה.

אתם תופשים? עכשיו אני שוב...בוכה. כשאני נזכרת בזה.

לא הייתי עוצר את החיים שלך, אלא מנסה לשלב בתוכם יותר רגעים אמיתיים איתו. שיחות קבועות, ארוחה ביחד, לבשל משהו, לשמוע סיפורים מהעבר, לצלם תמונות ולהקליט את הקול שלו — ובעיקר להיות באמת נוכח כשאתם יחד. לפעמים דווקא הרגעים הפשוטים הופכים לזיכרונות הכי יקרים.

אני ממש חושבת על זה הרבה

והמסקנות שלי:

להיות כנה עם הרגשות ולנצל הזדמנויות לבוא לבקר ולעשות דברים ביחד, למשל לשבת ביחד, להקשיב לסיפורים גם אם זה חוזר על עצמו. להסתכל בעיניים ולהרגיש את האהבה הזו שיש בשיחה, בקשר עצמו.

לשאול שאלות ישירות ואולי גם קצת קשות- סבא הוא אדם חזק מספיק כדי להיות מסוגל לענות על זה גם אם זה קשה רגשית או לא אמת היסטורית.

להפנים את זה שהוא לא תמיד יהיה כאן. שכל הפגישות והזמן ביחד זה בעצם פרידה. זה קשה אבל זה הופך כל מפגש למשמעותי.

להכיר בדברים הקטנים את היופי, את האדם שהוא. לספוג את כל המהות שלו...

זה נכס שיישאר לכם כמשפחה, ולך יישאר גם הזיכרון המתוק.

כוס תה, יושבים ותשים ביניכם מקליט (בכל סמארטפון יש), אפשר להתחיל משיספר על ההורים שלו, אח"כ על ילדותו… תתעניין ותקשיב.

אחכ בזמנך- תקליד ותסדר את זה.

אופציה נוספת- בילוי משותף יחד. חברותא / משחק / אפילו לראות סדרה יחד. תלוי בך ובו ובאופי שלכם

אין צורך "לעצור את החיים". אתה יכול לקבוע נניח פעמיים בשבוע.

אבל כשאתה שם - תהיה שם. לא פלאפון וכד'..

כעת - השאלה היא מצבו המנטלי.

אם הוא צלול, תשתף אותו מה עובר עליך. תתייעץ. תשאל אותו בפירוט על דברים מהחיים (לא "מה אתה אומר", אלא גם נקודות הכוונה.. איפה למדת כשהיית ילד, מה אהבת וכו'..). על זכרונות שלו. תעשה לכם תמונות סלפי ביחד.

תאיר פנים. "איך אני שמח להגיע אליך"... "איזה סבא אתה".. תשאל אם אתה יכול לקנות לו משהו בחנות..

אפשר להתקשר, אפילו לכמה דקות, להתענין מה נשמע.

אם הוא לא במצב מנטלי שיכול לנהל שיחה, אז מדברים בעיניים... זה ממש כך. להיות קרוב פיזית. לראות איך הטוב שיש בו כל החיים, נמצא גם כעת.

אל תרגיש שאתה חייב לעצור את החיים שלך כדי להיות סבא טוב. לפעמים דווקא הרגעים הקטנים הם אלה שנשארים הכי עמוק בלב: לשבת יחד על כוס קפה, לשמוע סיפורים מהילדות שלו, לשאול אותו שאלות שתמיד רצית לשאול, לצלם אתכם יחד או פשוט להחזיק לו את היד בלי לומר כלום. תקליט את הקול שלו, תכתוב את הסיפורים שלו, ובעיקר תגיד לו עכשיו את הדברים שאולי תצטער שלא אמרת. ❤️ אל תחפש שנה מושלמת — תנסה ליצור רגעים אמיתיים, בלי אשמה ובלי לחץ להיות שם בכל רגע.

סבים כבר אין לי. אבל יש סיטואציה מורכבת אחרת שאני לא יודע כמה זמן היא תחזיק.

במציאות, משתדל לפנות לזה זמן כשיש לי. צריך יותר.

שיהיה.

אז שיעשו לפי הלוח המוסלמי.

לא מובן מדוע מלחמה בין מוסלמים ליהודים צריכה להתייחס ללוח הנוצרי...

האם מאותה סיבה נמנעת מללמוד אנגלית?

בין שימוש פרקטי לבין ציון ארועים לפיו.

בעיניי לפחות.

כנ"ל כט בנובמבר ועוד

לק"י

לתאריך עצוב.

זה שיקול

בחילוני?

לק"י

במסגרות החינוך מציינים את זה או יום/ יומיים אחרי שמחת תורה או במשך כל השבוע.

לא יודעת מה יום הציון המדוייק

ובשמחת תורה על הלועזי.

שמחת תורה לא

יום כיפור זה יום שבו כל המדינה נחה, אין אזרח אחד במדינה שלא מרגיש שהיום יום כיפור, בין אם הוא הולך לבית כנסת או רוכב באופניים בנתיבי איילון.

בנוסף מלחמת יום כיפור פרצה דווקא ביום כיפור, מתוך מחשבה של אויבינו שביום הקדוש שלנו ייקח לנו הכי הרבה זמן להגיב למתקפה, שכן כל המדינה מושבתת.

כלומר גם מבחינה פנימית וגם חיצונית, הייתה משמעות עצומה לעובדה שזה דווקא יום כיפור.

בשמחת תורה זה ממש לא כך. עבור רוב החילונים זה לא שונה מכל שבת רגילה, כלומר יום שבו לא הולכים לעבודה אבל אין לו ייחוד כלשהו מעבר לכך. גם מבחינת אויבינו, הם לא כיוונו דווקא ליום שבו אנשים רוקדים עם ספרי תורה או דווקא ליום שבו מתפללים על הגשם, זה לא עניין אותם. כלומר מבחינה חיצונית, הבחירה שלהם בשמחת תורה היא מקרית בשונה מהבחירה שהייתה לפני 50 שנה ביום הכיפורים שהייתה מאוד לא מקרית.

זה התבטל או שזה סתם שמועות?

רק מראה שלא היה להם דחוף דווקא שמחת תורה

שמחת תורה זה לא יום שאנשים רוצים לזכור בתור יום אבל

..

אבל יציבות כלכלית לא נוצרת בהכרח מרכישת תואר או מקצוע והגשת קו"ח. השוק הרבה יותר רחב וגדול מזה.

אם למדת כלכלה אז זה בסיס לדעת את זה.

ומניות?

מוזמן להרחיב מעט אם תרצה..

בכל אופן, אכן מבאס, אני הצגתי את הרף המינימלי בעייני..

מהצד של ההכנסות

כן יש שוק עבודה שיכול להיות קשוח וAI שמשנה דברים והרבה אנשים על משרות

אבל עדיין רוב העובדים בינוניים ומטה

אם רוצים להצליח יותר

צריך להיות עובד טוב יותר שתורם יותר למערכת

ראש גדול

רצון ללמוד ולהתפתח

לתת ולקבל מעבר

למצוא עבודה שאוהבים ורוצים להשקיע

יש משרות שצמאות לעובדים טובים

ככה אפשר לא רק להגיע למשכורת ממוצעת אלא יותר

מהצד של ההוצאות

רוב האנשים צורכים את מה שהם חושבים שהם צריכים

ואולי הם באמת צריכים

אבל התנהלות נכונה מתחילה בצריכה בהתאם להכנסה

לצרוך פחות מההכנסה

ואז נשאר כסף לחסוך ולהשקיע

בגילאים צעירים זה קשה יותר

כי אז ההכנסה יכולה להיות נמוכה יחסית

אבל אם מבינים את הקונספט שלא מוציאים מה שאין

אפשר להתנהל נכון גם בהכנסה נמוכה

ואז כשההכנסה גדלה אפשר לחסוך יותר

יפה.

תורת החסידות מאוד מתעסקת בזה.

בסוף שינוי גישה זה בכל הרבדים בחיים- זאת העבודה האמיתית.

עצות פרקטיות?

התחזקות באמונה, במיוצד בענייני פרנסה. רבינו (רבי נחמן) מדבר על זה הרבה.. אם תרצה אפנה למקורות.

ובכללי זה להיות יותר בתודעה כזאת של קבלה, כי ה' יתברך תמיד תמיד משפיע-

השאלה היא איפה האדם מונח?