יש בשבט ממש לחץ חברתי של לא להתפלל.. יש דיי בנות קבועות שלא רוצות להתפלל, ולפעמים גם השאר קצת נמשכות אחריהם..
כשמחלקת סידורים לכולם, יש את ה-2 בנות שלא לוקחות. ומדברות ביניהם, ואז גם בנות שכן לקחו סידורים מתחילות גם לדבר, איתם.
אז.. מה עושים?
להשאיר אותם עם כל הסניף, כשהם מדברות כרצונם? מפריע לכל מי שכן מתפללת..
מצד שני, להגיד שמי שמתכוונת לדבר בתפילה פשוט שתצא כבר מעכשיו? ואז בטוח כבר כולם ייצאו אחריהם, כי ברור שמבחינתם עדיף לדבר או לשחק בחוץ מאשר להתפלל..
וגם לא קשור. גם אם לא בא להם עכשיו להתפלל, הם באות לסניף, וזה חלק מהמסגרת של הסניף, ובתוך מסגרת לא יכולות לבחור מה בא להם לעשות.. ורואה את זה קורה שככה זה יהיה. שאם פעם אחת יגיד להם שייצאו, יקפצו על הגל הזה, ויחילטו בכל דבר מה בא להם. כאילו, גם אם זה לא היה תפילה שהיא ערך חשוב. גם כל דבר. א"א לבחור לפי מה שבא..
[ניסיתי טיפה לדבר עם הבנות העיקריות. ולא ממש היו פתוחות להקשיב. זילזלו קצת.
גם בעניין של מהות התפילה עצמה, וגם מה שאמרתי, על המסגרת של הסניף.]
בזמן באחרון פשוט רוצה להגיד להם לצאת וזהו.. אבל לא שלמה עם זה, בכלל בכלל לא.
אז.. מה הדרך הנכונה בעיניכם?
