.

אך האם שאלתם מקושרת איך שהוא ללנ"ו?

הרי כשאנחנו אוהבים מישהו, למשל החברים שלנו, אנחנו לא אוהבים אותם בגלל איך שהם נראים אלא התכונות שלהם. נכון?

אז באינטרנט, אתה יכול להכיר אנשים לפי תכונותם, והמידות שלהם.. אבל בגלל שהכל מתבסס על מקלדת, זה לא נראה לי אמיתי..

מבינים?

את החברות הכי טובות שלי בחרתי כשעוד לא באמת היית ברת דעת ושיקול, (לא שאני כזו עכשיו ) ולא משנה כהוא זה איך הם נראות או היו נראות. בשל כך אני מאמינה שאפשר לבסס קשר חברי דרך המקלדת וסביר שלא ישתנה בגלל מראה.

ואני לא מדברת על שידוכים,זה עניין אחר. מקווה שגם את לא

עד שאני יראה אותן ...

לאהוב את הבנאדם שמאחורה, לא נראה לי...

זה יותר שמתחברים למה שהבנאדם השני כותב,

הסגנון, או דרך הביטוי או מה שעומד מאחורי,

או כיוון החשיבה..

ואז קל להרגיש חיבה- אהבה לאותו אחד,

כי מרגישים שהוא מבין, מקבל ותואם לדפוס המחשבה שלנו עצמינו...

ממש לא התכוונתי לזה שאולי זו לא אהבה באמת כי המראה פתאום יפריע לי, זה לא העניין ב-כלל.

זה העניין שההרגשה שלי היא שזה לא אנחנו באמת. הרי אף אחד לא יודע פה מהם תכונות האופי שלי.. מבינים?

זה כאילו עולם אחר.

לפני 6 שנים כשהייתי מכורה לאינטרנט (קשה) באיזה אתר.. הייתי שם מלכה. אנשים העריצו אותי, ממש כך. את השנינות וחוש ההומר שהיה לי אז..
(זה הלך ונעלם עם השנים, אם תהיתם...חח)

ואז פגשו ילדה ביישנית. (היו ימים.. איפה אז ואיפה היום חח) שלא מסוגלת להסתכל בעיניים של אף אחד בעולם. בקושי מדברת.

זה היה שוק.. להם ולי. מבינים?

כושר הביטוי שלי מאחורי המקלדת מוצלח משמעותית  מזה של העולם המעצבן שבחוץ.

מה זה מוגדר אמיתי בדיוק? סה"כ גם מראה חיצוני זה תחפושת שאפשר לשחק איתה. ביום זה חולצה כזו וביום זה חצאית אחרת (אצל בנות זה בולט משמעותית מאצל בנים). סוג הכיפה (או עצם קיומה) ניתן להחלפה מהיום למחר לפי הצורך.

מאחורי המקלדת קל יותר לנהל זהות אחרת (מבוססת יותר על מוח וסגנון ופחות על מראה חיצוני, או מבוססת יותר על יכולות טכנולוגיות), אבל זה לא אומר שגם בעולם המעצבן שבחוץ זה לא בלתי אפשרי. גם שם אפשר לנהל זהויות בהתאם לצרכים.

או זהות בדויה שיוצרים בשביל הרושם.בכל מקרה אני חושבת שזה אפשרי לאהוב בן אדם שמעולם לא ראית.אף על פי שזה נדיר.

פירושו של עניין בלשון המעטה שיש לך ביטחון עצמי ירוד.. אתה מפחד מהצל של עצמך,ליצור קשרים דרך מסך מחשב ביחוד מהסיבה שנתת זה בעיה או יותר נכון בריחה...תחשוב על זה...אתה חייב להתמודד אם האדם שנמצא מולך...לחיות אותו...

אני שמחה לשמוע שמצאת את בחירת ליבך לא משנה באיזה אופן, באיזשהוא מקום אנחנו לא מתחתנים במחשב ולא מחנכים ילדים במחשב, ז"א אלוקים יצר בריאה שבה אדם צריך לתקשר מול בני אדם פנים אל פנים... בסך הכל אני יוצאת נגד העידן הזה שחברו הטוב של האדם הוא המחשב ז"א אני מדמה את זה לאדם שיש לו רגלים אבל הוא נע על כיסא גלגלים, "ה' ירחם אלוקים נתן לך רגלים שתמש בהם"...אותו דבר פה לא חסר בני אדם שמשתמשים במחשב ככלי התבטאות בחברה כשאלוקים נתן לך פה לדבר לנאום ולממש את יכולתך החברתיות...אם המחשב היה כלי מסוים, צדדי, שבו התבאטת באותה רמה מזו שהתבטת מול חבירך-כשר אבל אם אין פה איזון אני רואה בכך בעיה...

יומטוב

זה קשה, אך נצרך.

אני גם אוהב גם להיות מול מסך זהות עלומה, אבל יותר מידי זה פוגם בכושר ביטוי בדבור (ולאחורנה גם בכתיבה מרוב רגילות לכתוב במקלדת)

בעז"ה

אני לא אתבייש לכתוב כאן דעות שלי למרות שהם שונות לגמרי מרוב חברי האתר.

ועם זאת, ני חושבת שזה שונה כל כך.

שלחתי למישי

ואז מצאתי את עצמי תוהה לי- אילו יום אחד הייתי פוגשת אותה באמת- גם אז הייתי מרגישה חופשי לתת לה נשיקה על הלחי?

אני אוהבת בה את האומץ שלה, את המידות שלה, את הכוח שלה לקחת את החיים שלה בידיים

אני אוהבת בה את העמשראליות שבה

אני אוהבת בה את הדעות שהיא מביעה- הצד השכלי של האישיות שלה

ואני מקווה שהצד של המראה החיצוני שבה- לא יסתיר לי לראות את היופי של האישיות העמוקה שבה

אבל יש כאן כאלה שברגע שאראה אותן אין סיכוי שהן לא מקבלות כ-ז-ה חיבוק ענקי, ולא אכפת לי מתי ואיפה ושזו תהיה הפעם הראשונה בחיים שאפגוש אותן.

ואני זוכרת איזה מפגש פורום שראיתי מישהי בפעם הראשונה ונראה לי שנתתי לה חיבוק...(ואם לא, אז הבחורה המתוקה הנ"ל מתבקשת לסור למשרדי לשיחת בירור והשלמת פערים).

ולשאלה- זה באמת תלוי למה את מתכוונת ב"לאהוב", וזה שונה לבנים ולבנות. קשר זוגי אי אפשר לבנות ככה, אבל קשר בין חברות הוא דבר לא ברור (במיוחד לא לבנים...), אז הוא פועל בצורה שונה...

את מכירה את האדם בלי כל החיצוניות שלו.אולי לא את כולו,אלא רק מה שהוא רוצה להראות בכתיבה שלו..אבל את את מכירה ככה את האישיות שלו.ואישיות אפשר לאהוב גם בלי לראות את הבנאדם שבצד השני..
ובד"כ,זה גם ישפיע,לפי דעתי.[אם פתאום פוגשים ,אז החיצוניות לא תפגע.]

אם האדם לא מנסה לשקר ובאמת מביא את מי שהוא לפורום אפשר לאהוב אותו.

אבל תכלס בדרך כלל אנחנו אוהבים להיות ליד מישהו ולא באמת אוהבים אותו, ולפעמים האדם שהכרנו בפורום לא מתנהג כמו שהוא מתנהג בחוץ כי הוא טוב יותר בכתיבה\יותר נוח לו עם האנונימיות ברשת\הוא דיסלקט ובפורום הוא נשמע ילד\יש לו צלקת ענקית שגורמת לנו להירתע ממנו זה עדיין אותו אדם אבל אנחנו יותר או פחות אוהבים להיות לידו.

תכונות אופי!!!!

החיצוניות לא מעניינת אותי כרגע זו הייתה רק דוגמא.. 

אבל יכול להיות שמחוץ למחשב לא תאהבי אותו, רוב האנשים נשמעים ומתנהגים אחרת בכתב.

והבנתי שת'כלס המרחק בין התגובות של החברים כאן לבין מה שהם באמת, לא גדול מדי.

הרי שקר לא יכול להחזיק מעמד הרבה זמן, (ניסיתם לעמוד הרבה זמן על רגל אחת? מעייף, לא?) ואם רואים דפוס מסוים בהודעות ותגובות של בנאדם שנותן הצצה מסוימת לאופי, לפנימיות של אותו אדם- כנראה שזה אמיתי...

אני אישית שמתי לב שיש כאן המון אנשים טובים, חכמים ומצחיקים, שכשאני רואה את הכינוי שלהם ליד תגובה מסוימת, אני כבר יודע ששווה לקרוא את התגובה כי זה יכול ללמד אותי משהו חדש, לעניין אותי או סתם להעלות חיוך...

הרמב"ם אומר שהאדם הוא "יצור מדיני", כלומר יצור שתמיד ישאף להתחבר לכמותו.  זה פשוט יפה איך שאנשים שאף פעם לא נפגשו במציאות, והדבר היחיד שהביא אותם לכאן זה העובדה שהם דתיים, מאמינים,
(ע"פ רוב) בגיל מסוים,הרהורים, דעות ומחשבות משותפים ועוד ועוד... יוצרים קשרים ביניהם, משתפים, מתווכחים, וצוחקים ביחד (ושוברים את הראש ביחד..)

בעיניי זה דבר מבורך, וזה גם די מועיל לפעמים... 

יפה כתבת

ומוסיף שכמו שיש פה הרבה שאפשר להרגיש שמכירים  באופן חיובי כנ"ל

אפשר לראות כמה ניקים של אנשים שבנו לעצמם דמויות לא להם (אפשר להרגיש...)  - ונעלמו . כי "שקר לא עומד במבחן הזמן" (רון ,שם שם)

ואולי אפילו יותר טוב מאשר אחרי מפגש חזותי.

אני מתרגשת כמו פעם

תודה ממש!

ברור שכן

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.