חולה: כואב לי בכל מיני מקומות.
הרופא: אז אל תלך אליהם.
אחחח. בדיחה כואבת, ובכל זאת אני הולכת לשם, שוב ושוב. נשרפת, נושרת, נקטעת, כואבת.
וכואב לי שם, אני יכולה להצביע על המקום הזה, הכואב, המדכא, הקשה.
אבל אני יודעת שאני אלך לשם, מקווה שאולי היום זה יתגלגל אחרת, אולי הפעם אני ישתנה, אולי עכשיו סוף סוף גדלנו וכל הקטנוניות הכואבת הזאת תיפסק.
אולי אתה יכול להסביר לי איך בורחים מפה? כי גם אתה בא לפה, וגם אתה כאוב.
כי גם אתה סובל כמוני ואתה ממשיך ללכת לכל אותם מקומות שהרופא אומר לך לא. אבל אתה הולך.
אבל עוד לפני שאני פותחת את הפה אתה שואל, כאילו בדרך אגב מה אני עושה פה אם זה כואב, וכל הכאב עולה שוב, והצלקת בוערת ואני אומרת, אולי גם אתה בא לפה וחושב, שהפעם זה יהיה טוב יותר.
אך אתה נפצע שוב, אתה אומר ואני יודעת שכל הרופאים אומרים אותה משפט נדוש.
אז אל תלך אליהם.
(מוקדש בהמון המון אהבה [את אפילו לא יודעת כמה] לילדה סוכר!!)
מרכיבה על סוסים באופן קבוע
)